חמישי, 22 מאי, 2014

לדניאלה שלום

הסיור בגדה לאורך הגדר היה מאלף, מעניין ומדכא. 

ארגון הסיור היה מושלם, ההסברים היו מצוינים, הפגנת ידע רב והאנגלית אגב היתה מצוינת, הלוואי עלי. 

התושבים הפלסטינים עימם נפגשנו קיבלו את פנינו בחום ודיברו איתנו בפתיחות ובכנות. התחושה היתה שפניהם באמת לשלום, ומכאן הדיכאון. עד מתי הם יוכלו לעמוד בסבל שאנו גורמים להם, עד כמה קרובה נקודת השבירה, הייאוש, ואחריו המבול...

להיכן נעלם חוש הצדק הבסיסי האומר שלכל אדם זכות להגדרה עצמית לחופש תנועה, ולחופש בחירה? מהיכן צמחה היוהרה שאנחנו טובים יותר צודקים יותר וכמובן המוסריים ביותר?

צר לי שמעטים הישראלים הנחשפים למציאות שמאחורי הגדר. כמה נוח ונעים לא לדעת שמאחוריה חיים אנשים חיי גיהינום ולהאמין כי לגדר יש רק משמעות אחת - שבזכותה אנחנו בטוחים ברעננה ברמת השרון ובכפר סבא.  אוי איזו אשליה מתוקה.

תודה לך דניאלה שהארת את עיננו

רותי ואיאן

משוב מסיור בגדה