צפון הגדה

בוקר, 8.10 – 5.55

החיילת מיינה אותנו כמו עגבניות (מחסום שקד-טורה)

מחסום עאנין – 5.55 – בדרך למחסום פגשנו פועלים בדרכם לעבודה. המחסום שקט וזרימת הפועלים סדירה. נאמר לנו שבערך 100 אנשים עוברים כיום, אבל עדיין לא כל בני המשפחות של החקלאים בעלי הזיתים קיבלו אישורים למסיק. כך אנו רואות נשים רבות יוצאות לבד למסיק, ללא הגברים במשפחתן! ראינו אישה נכה, שאף אחד מבני משפחתה לא קיבל אישור, יוצאת למסוק עם פועלים שכירים.

פנה אלינו תושב שיש לו 15 עצי זית ליד כביש המערכת, לפני שנה לא ניתן לו אישור למסיק (לפני שנתיים ניתן אישור), ולשנה זו עדיין לא ניתנה לו כל תשובה והזיתים כבר בשלים.

מחסום ריחן – 6.30 – הרבה פועלים מהגדה שחצו כבר את המחסום ממתינים על המדרכות להסעות לעבודה. 10 טרנזיטים מחכים להסיע עובדים לברטעה.

ב' התאונן שבשבת קצב החזרה אחה"צ היה איטי במיוחד. גם בבקרים לפעמים המעבר איטי מאוד, לדבריו בגלל שאנשי חברת האבטחה שעובדים בטרמינל משוחחים זה עם זה בטלפונים ובזמן הזה המעבר נעצר. 

מכוניות עם נוסעים עוברות לגדה בקצב מהיר, 2-1 דקות.

האנשים היוצאים היום מן הטרמינל מדווחים על מעבר מהיר.

במגרש החניה התחתון 7 טנדרים עמוסים בסחורה חקלאית ממתינים לבידוק, 8 נמצאים כבר במתחם הבידוק הסגור. ע' מדווח לנו ש"הכל כרגיל, יש מעט עבודה".

ליד מחסום כלי הרכב יש פעילות רבה של אוטובוסים ישראלים.  תלמידי בית ספר יסודי משקד וחיננית מחליפים מכונית ונוסעים ללמוד בשטחים, תלמידי תיכון מחרמש ודותן עוברים אוטובוס ונוסעים ללמוד בישראל.

7.05 – כשעזבנו, 12 איש חיכו למעלה למכוניות שעדיין נבדקות במתחם הסגור.

מחסום שקד- 7.15 – המחסום אמור להיפתח בתקופת המסיק בשעה שש אבל כל בוקר יש איזושהי תקלה (היום  היתה בעיה עם מפתח לשער) והמחסום נפתח רק ב- 6.30 . תנועת כלי רכב ואנשים בשני הכיוונים. כ- 50 אנשים, נשים וילדים ממתינים בצד הגדה ליד הקרוסלה. בבתי הספר יש חופשת מסיק והילדים יוצאים עם הוריהם לעבודה. האנשים שיוצאים מספרים לנו שבאו כבר  בחמש בבוקר כדי לתפוס מקום בתור, אבל כשהמחסום נפתח  החיילת מיינה ובחרה את הנכנסים בשרירות "בוחרת כמו עגבניות".

7.30 – אנו שומעים צעקות נרגשות מן התור שאינו מתקצר. הכניסה למחסום מופסקת. חייל עם נשק דרוך "עושה סדר" והמעבר מתחדש. היוצאים מתאוננים על קצב איטי בחדר הבידוק, "מכניסים אחד אחד". ליד הקרוסלה יושבים וממתינים זמן רב כשבעה אנשים – כנראה שעדיין לא עברו את המיון של החיילת.

ב-7.50 פגשנו ביציאה מן המחסום שלוש נשים עם ילדים. הם הגיעו למחסום ב-6.30 ויצאו אחרי שעה ועשרים. עכשיו הם מחכים לאבות המשפחה, שהראשון מהם יצא רק ב-8.15. כשהם יגיעו לכרם הזיתים שלהם, הנמצא ליד אום ריחן, כבר יהיה חם מאוד. הפסידו שלוש שעות עבודה יקרות.  הן סיפרו לנו על אחד החקלאים שלא נתנו לו לעבור היום כי האישור שלו נגמר מחרתיים. את הזיתים שהם מוסקים הם משאירים בשטח ויכולים להעביר אותם הביתה רק  ברכב מיוחד בעל רישיון ותמורת תשלום.

  08:15 מחסום שקד-טורה
שלוש מכוניות ושני הולכי רגל עוברים ממרחב התפר לגדה. לא היו עוברים בכיוון ההפוך.
אחד הנהגים ביקש שאדבר עם אנשי רדיו ''כל השלום'', שביקרו בדהר אל מלכ שבמרחב התפר. אנשי הכפר סיפרו על בעיותיהם וביקשו יותר שעות מחסום פתוח.
אני סיפרתי על התלמידים שעוברים במחסום ועל הגבלת כמות האוכל שמותר להעביר. למשל אחד, שהביא כבש שחוט לחתונה, נאלץ להעביר את הבשר בעזרת עשרה אנשים בעשר שקיות. כך מעבירים גם כמות גדולה של פיתות. החיילים הצעירים לא מבינים מהי כמות אוכל למשפחה גדולה ואומרים שהתושבים משקרים. הצבא מחליט גם כמה שמן יוצא מעצי הזית. לחלק מהתושבים יש כרמי זיתים מעבר לגדר ומגבילים את כמות השמן שמותר להם להכניס למרחב התפר.

09:10 מחסום ריחן-ברטעה
12 (!) משאיות המתינו לבידוק לפני מחסום הרכב.
במגרש החנייה הפלסטיני בונים שירותים חדשים. "קיוסק" חדש נפתח במגרש, יוזמה של פלסטיני מהגדה. נהגים ישבו מחוסרי עבודה כרגיל בשעה זו. בשעה זו מעט אנשים עוברים, רובם סוחרים, שנבדלים מן הפועלים במכוניות הפרטיות שלהם. אף לא מכונית אחת התמלאה בנוסעים לג'נין בזמן שהותנו במחסום.
10:30 עזבנו את המחסום.

14:40-17:20

14:40 עאנין

10 אנשים ממתינים בסככה. מישהו מספר שכ-400 חקלאים ומעאנין בני משפחתם כבר קיבלו אישורים לעבור במחסום ולמסוק את הזיתים שלהם במרחב התפר  ו-500 עדיין ממתינים. ע' מהמת"ק ימסור מאוחר יותר מספרים אחרים. מישהו מתלונן שבמקרים רבים רק אחד מבני-זוג קיבל אישור לצאת למסיק. אשה זקנה מתחננת שנשיג אישור לבנה שלא קיבל אישור, רק היא. "בס אנא. איבני לא!" ב-14:48 מגיע קומנדקר, השער נפתח מעט והחיילים מתארגנים. כעבור 10 דקות מתקרב חייל לשער: "יאללה, ואחד, ואחד!". חייל מסמן לגשת, חיילת בודקת במחשב הנייד, מעבר האנשים מהיר. מן העבר השני ילדים מטפסים על מין מעקה נמוך, משקיפים גם הם על המתרחש במחסום. טרקטור יחיד שהגיע בינתיים, עמוס שקי זיתים ורהיט משונה, אינו מצליח להתניע מחדש. מפרקים את הנגרר, דוחפים, מתניעים, מחברים, נבדקים והטרקטור על נהגו ומי שסייע בידו עוזבים. השעה 15:15 והמחסום כבר שקט. חייל ניגש. הוא היה כאן הבוקר. עברו כשבעים איש. עד עכשיו חזרו 15. ע' מהמת"ק מגיע: 300 קיבלו אישורים. עוד 200 יקבלו בשבוע הבא. אתמול עברו במחסום 90. זאת השנה הראשונה שהשערים נפתחים גם בימי ששי ושבת אך רק מעטים יוצאים בהם לעבודה. 15:25 עוד 8 גברים ונשים יורדים לעבר השער.

15:30 שקד-טורה

י', נהג הטרנזיט הכחול, מסיע הפעם את שתי בנותיו. ב-15:31 הוא נכנס לבידוק וב-15:36 יוצא לדרך. 4 מכוניות בהמתנה לפני השער מכאן ומספר מכוניות מן העבר השני. שתי סטודנטיות עוברות לשם, סטודנט עמוס ספרים ומחברות מגיע לכאן. שיר, מפקדת המ"צ במחסום, בודקת משאית בינונית. היא קוראת לנהג לפתוח את תא הכפפות. וגם מאחור. שקי זיתים. היא מטלפנת. המשאית מורשית לעבור. ב-15:50 מגיע טרנזיט שמתוכו יוצאות כמה נשים. אחת מהן, דוברת אנגלית, מספרת בחמימות כמה הן עייפות ומתלוננת שלא מרשים להן לצאת במכוניות המשפחתיות למסיק. 16:05 עדר עזים חוזר לגדה. התנועה מתדלדלת. ב-16:15 מגיעה מסחרית עם סמל שטראוס, עוברת את השער ונעצרת מעט מעבר לו. החיילים אינם מתרגשים מנוכחותה וגם אינם נענים להפצרותיו של הנהג לבוא ולקנות אצלו. בשובו הוא מודיע שהוא כועס עליהם. לא קנו כלום ולמרות שהוא גר פה ממול, בשקד, הוא - לא יחזור לכאן יותר. 

16:45 ריחן-ברטעה

המחסום שמול פתח היציאה ממתחם בידוק המכוניות - מורם עכשיו. השער נפתח גם הוא ו-4 מכוניות יוצאות לדרך. איש הביטחון שמלווה אותן סורק את סביבת השער ורגע לפני שנכנס בחזרה מכוון את הנשק האוטומטי שלו לעבר הפועלים שיורדים מההסעות במין ג'סטה של ילד שהתחפש לחייל. אני מנפנפת לו בתנועת "מה זה צריך להיות" והוא משיב לי בתנועת "מה יש" (שזה בערך אותה תנועה). כ-20 פועלים עייפים מצטופפים לפני הקרוסלה. בכל פעם מתאפשרת כניסה של מספר שונה של אנשים: 10, 6. זמן ההמתנה כ-5 דקות. כמה צעירים ממתינים על ספסל השבחי"ם. ב-17:10 הם כבר אינם וגם רחבת הקרוסלה ריקה. מכונית נבדקת על הכביש. איש ביטחון שולף ממנה בקבוק מים, פותח ומרחרח. שלושת נוסעיה יושבים בגינה הקטנה. ב-17:20 שוב מגיעים פועלים רבים. שני ילדים קטנטנים משתעשעים במגלשה ליד החניון העליון. כמעט חושך.

15.30 מחסום עאנין

פלסטיני על חמור עמוס זיתים במעלה הגבעה מספר שלכבוד המסיק ניתנו יותר אישורים, אך בעיקר לנשים. הגברים שיכולים למסוק מהענפים הגבוהים לא הורשו לצאת. למה ?

מדוע נותנים אישור למי שאין לו זיתים למסוק ולאחרים לא ?

מתלוננים בעיקר אלו שיש להם זיתים למטה במורד הגבעה. לא נותנים לעבד את האדמה מסביב לעצים במשך כל השנה  ועתה קשה להגיע  אליהם. מלא קוצים. חוששים משריפות בקיץ.

כמה נשים רכובות על חמורים שבות מהמסיק. הן לבושות מכנסים מתחת לשמלה ושרוולים ארוכים. שוב מחמת הקוצים ומזיקים מסביב, ואותה התלונה למה לא נותנים להגיע לשדה במשך כל השנה.

ע. אומר לנו שבענאין הזיתים הכי טובים.

16.00 מחסום ריחן

ירדנו למגרש הפלסטיני. מכוניות רבות מחכות לחוזרים מהעבודה. וקבוצות קבוצות של עובדים חוזרים. ביציאה עומד "סדרן מוניות" וקורא : "ג'נין ג'נין..."

התנועה זורמת במחסום למטה ולמעלה.

בעמדת המכוניות הנוסעות לגדה ממתינות שתיים לביקורת אך אין מכניסים אותן למרות שהמחסום ריק. כנראה ממתינים עד שיגיעו ארבע מכוניות ורק אז יכניסו אותן. אחרי 20 דקות של המתנה מכניסים אותן.

07:20 מחסום שקד

רק שני חיילים נראים במקום. האחד חבוש בקסדה, השני עם כיסוי "פטרייה" על הראש. אין דגלים ואין סימני היכר אחרים. מעבר לגדר בצד של הכפר טורה השטח נראה חשוף פתוח ויותר. האם נוקה מערמות של עפר? חושף?
את שהתרחש במקום עם בואנו אפשר לתלות  על "מחסור בכוח אדם" .
מגיע טרנזיט שנהגו מוכר לנו. יורדים 7 נוסעים. הנהג לא מדבר איתנו כי הוא בטוח שמייד ייקרא להיכנס. אלא שהחבוש בקסדה נעמד נשען ליד העמדה, בעוד הפטריה מתיישב על כיסא הפלסטיק בתצפית על ביתן הבידוק. במהלך רבע השעה, עד שהאחרון משבעת הנוסעים נכנס אל ביתן הבידוק, הנהג השמיע פעמיים צפצוף קצרצר, להזכיר שהמשך הדרך של השבעה תלוי גם בו. מישהו מהנוסעים קרא אל החיילים וביקש להעביר את האוטו "כי הם ממהרים". נראה ששני החיילים אינם ממהרים לשום מקום. כאשר סו"ס נקרא לבידוק הנהג זכה כנראה לסדרת חינוך מהפטרייה. אי אפשר היה לשמוע את הדברים אבל כן אפשר היה לראות את תנועות הידים ושפת הגוף של שניהם. שני חיילים בחוץ לא יכולים גם להעביר מכונית וגם להשגיח על משפחה שנכנסת אל ביתן הבידוק.
מישהו מברטעה שגר בטורה יוצא ותוך כדי השחלת החגורה הוא מספר ומספר על תלאותיו תחת הכובש. (אחד הסיפורים שתוארך לתקופת חורף כלשהי, היה על כניסת חיילים מלוכלכים בבוץ לבתי טורה בחיפושים אלימים ועזיבת המקום לאחר העמדת הגברים של הבית עם פתק על החזה וצילומם). תוך כדי שיחה איתו התגלה חייל שלישי, גם הוא חבוש קסדה, עטוף בטלית ומתנועע כמתפלל. עד שעזבנו הוא לא יצא מעמדת התפילה.מאוחר יותר הצליחו שני החיילים להעביר בו זמנית שתי מכוניות. האחת, מכיוון טורה והשניה מכיוון דהר אל מלכ.
נשמע קול נשי, המילים לא נשמעו ברור, כנראה שיצא ממכשירי הקשר.
 ברור טלפוני עם מ' מדהר אל מלכ, על הישיבה שהובטחה להם במת"ק, העלה שלא היתה שום ישיבה כזו.בתשובה לשאלה על העדרה של המ"צ שיר שעליה סיפר לנו, ושאיתה דיברנו בשבת (09.10.10), "היא נמצאת שם, היום היא בטח בחופש של שבת".
08:00 עזבנו

08:10 מחסום ריחן:    היום, הכל 10 כך צריך (נפלא! איך שהכיבוש הצליח לאלף את הקהל).
השרוול לא עמוס. שני אשנבים פתוחים, המסדרונות ריקים. רעש הדלתות הנטרקות בפנים נשמע היטב. נראה שהעוברים מתרגלים גם לקרוסלה החדשה. עמדת התצפית שלנו על הנעשה בתוך הטרמינל, הפכה לקרוסלה, כך שקשה לשמור על רצף של הסתכלות. מישהו מהיוצאים מוסיף לברכת הבוקר גם את המשפט: "היום צ'יק צ'אק היום הכל 10 כך צריך".
נשמעת קריאה מאחד האשנבים: "גשר, אתה יכול לקחת מישהו למ'?" הגשר כנראה יכול. אם כי לא ראינו אותו או את המישהו שעליו דובר.
בדרכנו החוצה, מעט מכוניות ממתינות לבדיקה. אין מכוניות שעוברות דרומה. פועל הנקיון מוליך בקבוק ענק (בנוסח מיכלי מי-עדן) לתוך עמדת הכביש. לשם כך הוא משתמש בעגלה של סופר מרקט. האם מנהלת המעברים קנתה אותה? או אולי המשוגע על מראהו המצודד של המחסום דאג שתגיע?
08:30 עזבנו  (8 טרנזיטים מחכים לנוסעים). 

07:45 מחסום שקד-טורה
תנועה מעטה בשני הכיוונים.
בכפר דהר אל מלכ, הסמוך למחסום, נעלמה סככת הפחמייה . אחד התושבים סיפר לנו שהרסו להם את הסככה ושהצבא אסר עליהם לעשות פחמים. נהרסה פרנסה של משפחה גדולה.
09:00 המחסום נסגר להפסקה עד 12:00.

09:10 מחסום ריחן ברטעה
שתי משאיות ירקות ממתינות לבידוק. נהגים יושבים במגרש החנייה הפלסטיני ומפטפטים. התנועה מעטה מהרגיל, אולי כי אנשים רבים עסוקים במסיק.
פגשנו תושב ברטעה המזרחית שבמרחב התפר, שאשתו מדהר אל עבד שמעבר לגדר. האיש סיפר לנו שהם נשואים 19 שנה, הורים לילדים וביתם בברטעה המזרחית. לפני כארבעה חודשים, בביקור אצל הורי האישה בדהר אל עבד נפל התסריח של האישה (אישור של חושבת קבועה במרחב התפר) למכונת הכביסה. האישה נטולת התסריח לא יכלה לחזור לביתה באותו יום ונשארה בבית הוריה. מאז מנסה הבעל להשיג במת''ק סאלם תסריח חדש עבור אשתו. ארבעה חודשים דוחים אותו בלך ושוב. כעבור זמן מה העביר הבעל את הילדים אל אשתו, כי עליו לצאת לעבודה ואינו יכול לטפל בהם. לא ברור מתי תתאחד המשפחה מחדש.

10:20 עזבנו את המחסום

התחיל המסיק? - רק 2 מוסקים.

מחסום טורה (שקד) 09.40
השערים סגורים ואין איש (האם לא אמור להיות פתוח עד 10?) 

ברטעה החדש (ריחן) 09.50
 כבר מרחוק ראינו שמגרש החניה מול זבדה עמוס מאד. מגרש החניה התחתון חסום וריק. סוחרים ואחרים שעלו במעלה השרוול לא ידעו את הסיבה. מאחת המאבטחות למדנו שמשפצים את מגרש החניה. הנהגים תהו אם ישתלו שם פרחים ועצים. כמה נשים ממתינות על הספסל במעלה השרוול כנראה להסעה לברטעה.

מכוניות עמוסות סחורה וגם פרטיות ממתינות בשלבים שונים של הבידוק, חלקן בעמדת בדיקת התעודות וחלקן עולות לאיזור בדיקת המטענים.

מבוא דותן ומחסום דותן 10.15
הדרך הסלולה והנוחה מלאה פחמיות, מימין ומשמאל לאורך כל הדרך, ועוד יותר בכיוון מערבה לצד חרמש.

דיברנו על בעיית זיהום האויר, אבל בעיות הפרנסה חשובות כנראה יותר. מקריאה בעיתון הבנו שיש גם פחמיות ששייכות לישראלים ושהפלסטינים מתייחסים בחשד למתקן הפיחום שמישהו פיתח במטרה להמעיט את הנזק.

סיבוב מדכא ביישוב מבוא דותן: נוף משגע והרבה בתים נטושים.
המחסום לג'נין פתוח ושני חיילים חשדנים מנסים לבקש מאיתנו תעודות זהות. סופם שהסתפקו בתגים שעלינו.

השניים, נח"ל חרדי ( אחד חברוני שאל אם אנחנו שונאות אותם). הם רואים את תפקידם בשמירה שלא יירו כאן על רכבים ישראליים, שלא ייהרגו כאן יהודים. המחסום פתוח גם בלילות, אבל אינו מאויש בלילות, אולי לפעמים. לשאלה אם אין חשש שבלילה יעברו פה מטעני חבלה, היתה התשובה שזו בעיה של המפקדים הגבוהים מהם. ראש קטן.

עאנין
עצי הזית לאורך כל הדרך עמוסים פרי. מחסום עאנין כבר נפתח יום יום למוסקים. נסענו לראות וראינו אשה אחת (בת 74, היא אמרה), ולידה גבר כבן 55 ולידם דלי קטן וזיתים ממלאים בקושי את מחציתו. שאלנו, עד כמה שהערבית שבפינו איפשרה: רק היא והוא - בן דודה, קיבלו אישורים לצאת למסוק. רק אני לבדי מכל משפחתי, אמרה האשה, ועצים יש לה משני צידי הכביש, ואני בת 74. גם האיש, רק הוא ממשפחתו קיבל אישור. אינני יודעת מדוע ישבו ולא מסקו במלוא המרץ, אולי הגיל, ואולי הייאוש.סוף

05:20 מחסום עאנין
רצינו להגיע למחסום בשעת הפתיחה בעונת המסיק, 05:30, והקדמנו קצת. נציג המת''ק ע' כבר המתין לפני השער הנעול ורכב נוסף ממתין בין הגדרות. הגיעו שתי מכוניות צבאיות נוספות, פתחו את השער ונעלו אותו מחדש.
05:45 חייל פותח את השערים באיחור של רבע שעה. טרקטוריסט והולך רגל ראשונים עוברים. אומרים שממתינים כ-50 איש. אחד מספר שתושב אום אל פחם גנב זיתים מכרמו.
רס''ן מ' מהמת''ק ניגש אלינו עם הקצינה נ'. אנשים מתלוננים שבני משפחתם לא קיבלו אישורים. מ' אומר שלא הנפיקו עדיין את כל האישורים. כ 1000 אישורים נוספים יונפקו למסיק בנפת ג'נין, רבים מהם לתושבי עאנין. אומר שאם אחד החקלאים נתקל בגניבת זיתים, שיצלצל למת''ק וישלחו מייד משטרה.
שני נערים  לא הורשו לעבור. מ' אומר שבעונת המסיק נערים בני 12-16 מורשים לעבור עם הורה, כמו ילדים עד גיל 12. לא בעונה, עליהם לקבל אישור.

06:40 אומרים שממתינים כ-15 איש.

15:05-17:00

15:05 עאנין
החיילים כבר במחסום. השער נפתח ב-15:07. ליד השער 3 טרקטורים ו-6 אנשים שהם בדיוק כל מי שעברו בו בבוקר. נוהל מסיק הופעל אך חקלאים רבים לא קיבלו אישורים לצאת למסוק במרחב התפר ואחרים כלל לא ידעו על האפשרות לצאת כבר ביום ראשון למטעים. חקלאי אחד סיפר שבקישור הפלסטיני דוחים את הפונים לקבלת אישורים ב"מחר מחר מחר". טרקטוריסט אחד מלין על הבדווים שגונבים זיתים מן העצים שלו.

השעה 15:20 והחיילים מתכוונים לסגור את השער. בתקופת המסיק הוא ייסגר ב-16:30.

15:30 שקד-טורה
מכוניות ספורות עוברות במהירות בשני הכיוונים.

חקלאי מיעבד, בן 60, שברשותו 500 עצי זית, מספר לנו שעדיין אין אישורים לילדים ולנכדים לצאת למסיק שיתחיל, לדבריו, ב-15 באוקטובר. הבקשות לאישורים נתקעות איפשהו בדרך מעיריית יעבד לקישור הפלסטיני או משם לסאלם.

15:55 ריחן ברטעה
מכוניות ספורות במגרש העליון. קבלן ישראלי שהביא את פועליו למחסום, אחד מהם עובד אצלו 15 שנים, מבקש שנעשה משהו שיאפשרו להם לעבור כאן גם בבוקר... בשעה 16:00 נפתח שער מיתחם הבידוק. 4 מכוניות יוצאות מתוכו. 6 מכוניות בהמתנה לעליה לבידוק.
פועלים שעברו בבוקר באירתח (שער אפרים) אומרים שהיה "חרא! זיפת!". ב-16:30 ממתינים כ-20 פועלים לפני הקרוסלה. מתוך הטרמינל נשמעות צעקות רמות. כעבור 7 דקות יוצא זקן עם מקל, כולו נסער. כן, הוא שצעק. רק עכשיו יצא מבי"ח והם רוצים להחזיר אותו שוב ושוב למכונה. הוא סרב. כבר עבר במכונה, כבר הרים את החולצה, מה הם רוצים ממנו. הרביץ קללה עסיסית והלך.
הפועלים עוברים בטרמינל תוך 7 דקות מרגע הגיעם. 5 שבחי"ם המתינו 25 דקות על הספסל עד שנלקחו פנימה. אדם שמחובר למיכל חמצן רפואי ואשתו, תושבי ברטעה, ממתינים על "ספסל השבחי"ם" שיבואו לקחתם.

06:55 – 09:30 
       

06:55 ריחן  מי מרוויח מהכיבוש? הפעם בפינה, הקרוסלה החדשה: חברת קלרם 

07:00 "תחילת-הזרמה". 4 פרטיות כבר ממתינות להיכס אל בידוק המכוניות. ראינו שמתחם בידוק המכוניות כבר מוגן גם עי הזרוע החשמלית. הולכי הרגל החלו להיכנס בערך ב 07:05, עד 07:20 "הוזרמו" אל התפר בערך 180 אנשים. (הכניסה "חמסה חמסה. בס חמסה" מאפשרת את הספירה)   ההוראות ניתכו עליהם בקול גברי רגוע: תחזור, אל תגע, מה-יש-לך ביד? אחורה, שים, לך, פוטו, וואחד וואחד אמרתי!! למה שש? תחזור אחורה, מה אמרתי!?! וואחד וואחד!! כמה אמרתי? חמסה חמסה, למה נכנסתם 8?
ביציאה מחדרי הבידוק-בתוך הטרמינל היו פתוחים 2 אשנבים. והתור הלך מהר יחסית. אנשים יצאו נינוחים. הבנות התופרות שהגיעו אל השער הצהוב בשעה 07:10 יצאו אל השרוול בשעה 07:30. בודדים עוברים דרך הקרוסלה החדשה (נוגעים בה, והיא מסתובבת מעצמה). לרבים מהיוצאים נוח יותר בתוך הקרוסלה המוכרת, למרות שכדי להגיע אל מתקן השתיה יש להתכופף ולעבור מתחת לגדר שתקועה שם. התנועה בשרוול ממשיכה. ליד שער הכניסה הצהוב אין תור, וגם המסדרונות נראים ריקים.
07:45 המיניבוס מברטעה: טקס גיהוץ התעודות נוכח הנשק השלוף של הזקיף בעמדה. ב08:00 היא ממשיכה לדרכה. מתחם בידוק המכוניות סגור, אנשים שעברו כבר לפני רבע שעה או יותר מחכים למכוניות שיצאו. אחד מהם, סוחר מברטעה מתבדח: כאשר נסע לסין, הוא הציג את הדרכון פעם אחת כשנסע, ופעם אחת כשחזר. והיום מרחק של 10 דקות בין יעבד לברטעה אורך יותר משעתים, ואת התעודה שלו הוא יציג היום 5 או 10 פעמים.
08:10 מתרוממת זרוע צהובה. אחד הנהגים פותח את השער ו7 מכוניות יוצאות החוצה, ואוספות את הנוסעים.
המחסומאי שיאלץ לסגור את השער בעצמו, מעיף מבטים בוחנים על סביבת השער, ונועל אותו מבפנים.
08:15 עזבנו  (13 טרנזיטים מחכים לנוסעים).
 

מחסום שקד
א. יום שישי 8.10.2010 אחה"צ דיווח טלפוני על אירוע (רויטל ס.)
(מבחינתי אירוע טלפוני מבחינת המטלפן ממש לא) 
בשעה 17:30 התקשר חטיב מדהר אל מאלכ ואמר שחיילים במחסום 300 הרסו לאחיו מוחמד חטיב את האוטו. הוא התקשר למת"ק ושם אמרו לו ש"לחיילים מותר לעשות מה בראש שלהם".
אחרי שווידאתי שיש מי שיסע איתי למחסום במקרה הצורך התקשרתי לרחל ח. לברר אם יש לנו חברים במת"ק בימים אלה.
אחר כך התקשרתי למת"ק סאלם ושאדי שענה לי ניסה להעביר אותי למפקדו. המפקד לא ענה, כי היה בנהיגה בדרך למחסום. כששאלתי את שאדי אם אולי בכל זאת יגיד לי מה הוא יודע, עד שאדבר עם המפקד, הוא אמר שהחיילים סגרו את המחסום כי איזה מישהו העמיד את האוטו באמצע הכביש.
התקשרתי בחזרה לחטיב לספר לו שמפקד המת"ק סמיר בדרך למחסום.  אז הוא אמר שהוא כבר הגיע, שיש שם בין 30-40 חיילים (יענו אירוע), שאמרו לאחיו ללכת לתקן את האוטו על חשבונו, שאת אף אחד זה לא מעניין שהוא ניזוק, כנראה תוך כדי ש"פינו" אותו מהדרך. עוד הוא אמר שהמחסום כבר פתוח וכנראה לאט-לאט התור שהצטבר שם עובר.
לא הייתי שם, אז אני לא יודעת לתאר מעבר לזה.
הוא שמח להצעה לעזרה להגיש תלונה בגין הנזק.

ב.  שבת  בבוקר 08:25
5 חיילים 2 חיילות אף דגל. נראה שלחיילים יש המון פנאי (שנתים-שלוש-קבע) כדי לבזבז אותו לתושבי האזור שמבקשים לעבור. נראה שהכל מתנהל שם בעצלתים. Slow motion שמאוחר יותר יקבל אישור מפי העוברים.
הרשת השחורה הוסרה. חייל יושב בתוך ה ח' המבוטנת ללא הכיסוי, עם רובה מכוון בידו.
עברו אמהות עם ילדים בעגלה (טרם ראיתי שימוש בעגלות ילדים במקום הזה). ניסינו לברר על התקרית שהיתה במחסום ביום שישי בערב. משיחת טלפון הבנו ש מ' שמכוניתו ניזוקה נמצא בברטעה לתיקון הנזקים, ושביום ראשון או שני יהיה דיון בסאלם על דרישותיהם של תושבי דהר אל מלכ.

08:50 חצתה את השער מכונית לבנה, הנהג עצר וביקש לדבר איתנו.  האיש הצעיר דיבר ודיבר ודיבר, על המחסום הזה שתקוע לתושבי האזור ובמיוחד לאנשי דהר-אל-מאלכ וטורה בתוך חיי היומיום שלהם, על האדמות שלהם. היום הוא עובד כנהג הסעות. סיפר שהבוקר הוא הגיע משכם ועמד ליד השער (טורה) מהשעה 7:00 עד 08:50 (השעה שבה נפגשנו). שאלנו אותו על ארועי יום שישי. הוא לא ידע לפרט, כי ישן אצל חברים בשכם. הוא ידע לספר שבעקבות הפגיעה ברכב של מ' - תושבי הכפר הביאו אל המחסום את כל אישורי המעבר שלהם וביקשו למסור אותם למת"ק, ושבעקבות המחאה הזו הובטח להם שיתקיים בסאלם דיון על דרישותיהם. לאחר מכן המשיך בסיפורים קשים מן העבר (שבחלקם מוכרים לנו). ואז עבר לדבר על ההתעמרות הקשה של הימים האלה. לדבריו שיר, שהיא מפקדת המ.צ במחסום, מתנהגת אל האנשים כמו אלוהים אל סמרטוטים. אם עובר איש "זקן-חולה-מת-בקושי זז" – היא מתעקשת שיעבור בביתן הבידוק. הילדה עם האסתמה – עדיין מחוייבת לעבור בתוך הביתן.
ב 12/09/10 בשעת צהרים 14:50 סגרו את שני שערי המחסום והודיעו לאנשים שעליהם לנקות את שטח המחסום שבין השערים, ושהם לא יורשו לעבור לפני שיסיימו לנקות. "מה אנחנו פועלי הנקיון שלהם?" הוא לא ניקה! אבל הוא צילם (צילום משמאל).
באחת הפעמים, בעודו נכנס אל ביתן הבידוק וממתין שם, הוא ראה חייל וחיילת מתחבקים ומתנשקים (הניסוח המקורי של המראה הזה היה מהוסס ומתנצל). "אני – לא אכפת לי! שיעשו מה שהם רוצים. אבל מה עם האשה שלי? ומה עם הילדים שלנו?"

שני חיילים ושתי חיילות נענו לבקשה והגיעו אל השער. לאחר פליאה ראשונית על השאלה ביחס לאירועי יום שישי, תיארה שיר המפקדת של המ.צ ויכוח פעוט בינה לבין האיש שמכוניתו ניזוקה – בשל התעקשות מיותרת של בעל הרכב. חייל שהוצג כשומר שבת (כדי שלא נצלם אותו) טען שכל הדברים ששמענו הם תולדה של ויכוחים וסכסוכים פנימיים של הפלסטינים בינם לבין עצמם. שיר הצהירה "אני יודעת שאני שלמה עם מה שאני עושה. אני שומרת על המדינה שלי," והוסיפה: "גברת, אי אפשר לשנות את העולם". לאחר ההצהרה הזו ארבעת החיילים שבו אל העמדה. ואז, כאשר עמדנו לעזוב את המקום יצא איש עם ילד וסיפר, שאתמול, במקום לבדוק אותו ולאפשר לו לעבור, הוא רואה את החייל "משחק" עם החיילת. והוסיף שהוא התלונן אצל הקצין. לא ברור בפני מי התלונן, כי הוא עזב את המקום מיד לפני ששאלנו פרטים נוספים.09:30 עזבנו