בספרו הזמן הצהוב (1987), בפרק שהגדרתו שאובה מהגדרתו של עמוס אילון "מכבסת המילים", כותב דוד גרוסמן: "מדינה במבוכה משכזבת לעצמה אוצר מלים חדש. ישראל אינה המדינה הראשונה שעשתה זאת, אך למי שהשפה חשובה בעיניו קשה ומקומם הדבר לחזות בהשחתתה האטית. לאט לאט מתפתח פה זן חדש של מילים מגויסות, בוגדניות, מילים שאיבדו את משמעותן המקורית, מילים שאינן מתארות מציאות אלא משתדלות להסתיר אותה". ספרו של גרוסמן נכתב לפני 17 שנה – פרק זמן ארוך מאוד. מאז גדלו והתרחבו ממדי המבוכה ובעיקר גדל הצורך להסתיר. צה"ל מעסיק כנראה בלשנים מיוחדים, יצירתיים מאוד יש לציין, שתפקידם לתאר במילים דברים ומצבים שאין להם תיאור ואין להם שיעור. הם מעוותים את המציאות, מכשירים שרצים ומעצבים תפישות עולם שקריות.
המאבק של מדינת ישראל באינתיפאדה הנוכחית מתאפיין יותר מכל בענישת האוכלוסייה הפלסטינית, המתבטאת בין היתר בהגבלת חופש התנועה שלה. אחרי ארבע שנים של נוכחות במחסומים ברור לנו שהביטחון אינו הסיבה אותה הם מנסים למכור לנו.
השהייה במחסומים מחדדת את עינינו ואת אוזנינו. הפכנו רגישות יותר לשקרים השגרתיים והיום-יומיים המלווים את חיינו, למונחים המכובסים הסובבים את הוויית המחסומים ומסתירים מציאות של עוול, הפקעות שרירותיות ושלילת זכויות אדם. אנו נוציא אותם, נפרוש אותם לעין השמש ונסביר אותם.
זר לא יבין זאת, אבל כמו בכל תרבות, בניה מתַקשרים ביניהם במונחים המוצפנים בקוד שנראה שכולם מבינים. ברשימה שלהלן תמצאו מבחר מונחים ומילים המשמשים כעגת המחסומים.
העברת סחורות מגב משאית אחת לגב משאית שנייה, מרכב פלסטיני לרכב ישראלי, או מרכב פלסטיני שאין לה היתר מעבר לאזור מסוים, לרכב פלסטיני שיש לו היתר מעבר לאותו אזור. ויש גם העברה ממשאית בצדו האחד של המחסום אל משאית בצדו השני. באופן כזה עוברים/מעבירים גם חולים מאמבולנס לאמבולנס. כמעט בכל מחסום אנשים צריכים לעבור כברת דרך ארוכה ברגל, מהרכב המסיע אותם אל המחסום, ומשם עד הרכב המסיע אותם הלאה מן המחסום. נוהל זה מקשה במיוחד על חולים וקשישים ואנשים המטופלים בילדים. המונח אינו משקף כלל את גודל העוול.
עיכוב ובדיקת תעודות אקראית של הולכי הרגל או נוסעי המוניות במחסומים. איך יודעים את מי לעצור? "תסמכו עלינו, אנחנו יודעים בדיוק את מי לעצור." הטיעון הביטחוני כאן די מופרך, שאם לא כן היה צורך לבדוק את כולם.
באתר האינטרנט של משרד הביטחון (מכבסת מילים מופלאה בזכות עצמה) קוראים לגדר ההפרדה פרויקט "מרחב התפר", והיא מתוארת כך: העיקרון המנחה הוא להבהיר ויזואלית שמדובר במרחב שאין לעבור אותו ומכאן שאדם שיזוהה כמי שמנסה לעבור אותו יוגדר כ"מחבל פוטנציאלי". תפישת ההפעלה של המרחב כולו תהיה מותאמת לכך וכן גם הוראות פתיחה באש. מכל עוולות הכיבוש, גדר ההפרדה היא הבוטה והיקרה ביותר. אורכה המתוכנן 680 ק"מ ועלותה המשוערת שישה מיליארד ש"ח. גם בית הדין הבינלאומי בהאג הגדיר אותה כפשע מלחמה. הגדר היא התגלמות האובססיה הישראלית להגבלת התנועה של הפלסטינים, לסיפוח עוד ועוד שטחים, ובעיקר "לא לראות ערבים בעיניים". רחוק מן העין רחוק מן הלב, אמרו רבותינו.האם יש הצדקה לגדר מבחינה ביטחונית? מן הסתם, לפני שניווכח בכך ניאלץ לשלם את כל ששת המיליארדים, לעקור עשרות אלפי זיתים, לגלח מאות דונמים של שטחים ירוקים, להפקיע אדמות ובארות מים חיוניות לחקלאות הפלסטינית, לשלול לצמיתות את חופש התנועה של עוד ועוד אנשים, לספוג עוד גינויים בינלאומיים ועוד כהנה וכהנה. אהוד ברק קבע: אנחנו פה והם שם, טענה שאף היא חוטאת לאמת. חלקים גדולים מגדר ההפרדה אינם חוצצים בין פה לשם אלא מפרידים בינם לבינם, כלומר חוצים משפחות, מפרידים חקלאים מאדמותיהם וילדים מבית ספרם, ועוד (ע"ע מרחב התפר).
בור, בערבית. בור ביוב, בעברית. כך קוראים החיילים למכלאה שבה מוחזקים המעוכבים (ע"ע). זהו עוד ביטוי לבוז ולזלזול בבני אדם הנשלחים לחכות שם, שמתיימר להעניק גם תחושת כוח ועליונות. "תעוף לג'ורה ותחכה עד שאני ארשה לך לצאת משם".
כצפוי במכבסת מילים, המשמעות האמיתית של המונח "מרחב" היא דווקא צמצום, דחיקה, איסור וסגירה. הדרה מרחבית אינה נוגעת ליהודים, אלא רק לאיסור על הפלסטינים לשהות או להתגורר במקומות מסוימים. איזה מקומות? את זה קובע מי שהמרחב בידו.
נקיטת גוף נסתר רבים באה תמיד עם חריצת משפט שאין עליו עוררין: "הם כולם משקרים, הם כולם מחבלים". זוהי ההנמקה הלגיטימית ליחס הנוקשה של הצבא לפלסטינים. "הם יודעים" (ולמרות זאת הם עושים מה שעושים) זו הטענה המקובלת המתרצת יחס אכזרי במיוחד, כמו נוהל הפסקת חיים (ע"ע), הריסת בתים, הפקעת מוניות, עיכוב במחסומים וכו'. זה התירוץ האולטימטיבי לכך שאין שילוט ואין הודעות בערבית או בכלל על הגבלות ואיסורים המשתנים מדי יום.
מי שנתפסו כשהם עוקפים את המחסום (ואת העיכובים, הטרטורים ובזבוז הזמן היום-יומיים) "דרך ההרים", נקראים זולגים או דולפים. העונש החינוכי על זליגה הוא שעות ארוכות של עיכוב במחסום.
הגדרה זואולוגית של הפלסטינים בפי החיילים. מכניסים המון צפוף, ממהר ועצבני, בתוך שרוולי בטון או גדר, לפניהם "קרוסלות" (ע"ע) שנתקעות, מתנהגים אליהם בגסות, מעכבים אותם שעות בחום או בגשם וחורצים עליהם משפט: "הם כמו חיות". רק לשם השוואה, קחו נהג ישראלי שתפסו לו את החניה, ותראו.
ההגדרה "מחסום" עברה כביסה ועתה היא "מעבר". החיילים המשרתים פה נקראים "יחידת המעברים". למה לא להיות חיוביים? ועוד שכך אפשר להכריז על סילוק כל המחסומים הפנימיים בגדה. עכשיו יש רק מעברים.
בגבור החשש שמא בָּאְשָת ההתנחלויות נמאסה על הציבור, מייד כובסו השמות מתנחלים/התנחלויות והלבינו כשלג. על השלט במחסום המכוון מכוניות למסלול השמור רק למתנחלים כתוב: "מתיישבים". מושג תמים עם ניחוח של הציונות הישנה והטובה.