מאז 2001 אנו משקיפות מדי יום בעשרות מחסומי צה"ל הנמצאים בתוך הגדה, בבקעת הירדן, על גדר ההפרדה, בכבישים ראשיים ובדרכי עפר צדדיות; במשרדי המינהל האזרחי (מת"קים) שם מונפקים לפלסטינים אישורים שונים; בבתי משפט צבאיים בדיונים של עצירים פלסטינים. הצוות שלנו שוהה במחסום ככל הנדרש ועוקב אחרי התנהלות החיילים והפלסטינים, ללא הפרעה. לעיתים, לנוכח יחס בוטה וקשה אל הפלסטינים, יש ואנו מנסות להתערב באמצעות פנייה ישירה אל החיילים או בטלפון למפקדיהם. הדוחות מהתצפיות מתפרסמים באתר זה בעברית ובאנגלית.
יום ה' 25.2.10, בוקר
דוח מסיור הכנה למסלול חדש.
מטרת הסיור להכיר כפרים חדשים באזור אריאל.
יצאנו ב-11.30 מהכפר הירוק. חזרנו לתל אביב ב 17.00.
נכנסנו לכיוון כיפ'ל חארת' שנמצא מזרחית לאריאל. (הכניסה מול הכניסה לאריאל).חיפשנו את הדרך למטע עצי הזית שבו ראינו לפני שבועיים ערימות פסולת תעשייתית (רעלית) שהושלכה בין העצים. נסענו בכביש הראשי מהכניסה לכפר מצד אריאל ובפנייה הראשונה שמאלה נסענו כ-500 מ' ומצד שמאל התגלתה הפסולת. שמנו לב שבמקום הערמות הגבוהות מעט שגילינו בסיור הקודם, היום הערמות השטתחו... מישהו עם טרקטור פיזר את הערימות על הקרקע והידק את הפסולת כך שייראה כאילו זו קרקע ישרה, חוּמה כהה. ויש סימנים של גלגלי טרקטור. (כנראה שספרו להם שמישהו שם לב לדבר...).
בתמונות שבצרופה - 2 תמונות של הערמות הגבוהות עם הפסולת שראינו בפעם שעברה.2 תמונות של הפסולת שהטרקטור השטיח אותה. ותמונה של תעודה מודפסת של היצרן.
ננסה "לטפל" בענין.
בעוד דליה מצלמת ואני יושבת ומחכה לה במכונית, עטים עלי 4 חיילים צעירים עם רובים שלופים.
אני קוראת לדליה לחזור, והיא נכנסת למכונית. (כנראה ראו אותנו מהמגדל, ומיד שלחו חיילים לבדוק מה מעשינו).
חייל: מה אתן עושות כאן? מי אתן?צ': אנחנו ממחסוםwatch, שמעתם עלינו? אנחנו נוסעות לבקר חברים בחארס.
החייל: מה???... ממתי יש לכם שם חברים? אתן לא מבינות שזה נורא מסוכן?
צ': כמה זמן אתה בצבא?חייל: שנה וחצי.צ': ואני במחסוםwatch כבר 7 שנים. והצלחתי להתידד עם כמה פלסטינים וחלקם גרים בכפר חארס.
החייל: אני לא מאמין. את רוצה להגיד לי שאת נכנסת לשם ככה סתם ולא קורה לך כלום?
צ': קרו לי דווקא דברים טובים. רכשתי כאן הרבה חברים.
חייל מתעקש: תאמיני לי זה מסוכן.צ' מתעקשת: תאמין לי , אם אתה מגיע בלי שכפץ, בלי קסדה, בלי רובה – לא נשקפת לך סכנה. אולי תסביר לי אתה בשביל מה אתם נמצאים כאן בכפרים האלה?
החייל: אנחנו לא מפריעים להם (לפלסטינים) לעשות בכפר שלהם מה שהם רוצים, שרק לא יפריעו לחיי התושבים (המתנחלים).
צ': אתה יודע, שכשאני הייתי ילדה, היינו תחת שלטון הבריטים. שנאנו את החיילים הבריטים. כשהייתי בת 6, אחותי וחברותיה העמידו אותי בפתח החצר עם ערמת אבנים, וכשעבר שם ג'יפ עם חיילים – זרקתי עליהם אבנים. אחותי הגדולה וחברותיה ברחו, ואותי השאירו מול החיילים, כי הייתי קטנה.אני איך פחדתי וברחתי, רצתי אחרי הילדות הגדולות.
החיילים הביטו בי בחיוך סלחני ותוהה. השיחה נמשכת והם ממש אינם מצליחים להבין מה רע בכך שהם מסתובבים בתוך כפר, ושהם עוצרים רכבים.
כשאני אומרת להם שהפלסטינים הם בני אדם כמונו, אחד מהם מרים גבה...אני שואלת – מה, הם לא בני אדם? השאלה נשארת באוויר. (דליה מקשיבה ומביטה מהצד: החיילים נראים לה הפעם נעימים, חייכנים, מנסים להבין, אך אינם מסוגלים. נראה שהם שומעים דעות כאלה בפעם הראשונה.
"כיבוש" היא מלה זרה ובלתי מובנת.נפרדנו, בתקווה שאולי זרענו זרע של ספק בתפיסה שהטביע בהם הצבא, ואולי גם הסביבה.
המשכנו בדרכנו.לא רחוק מערימת הפסולת נמצא מתקן לרחיצת מכוניות. לשם פנינו. אנו פוגשות את האב של משפחת ג'אבר – מחמוד. בביקורנו הקודם פגשנו את בנו וניסינו לעזור לו בשיחה טלפונית למת"ק: ביקשנו שיחזירו לו את מכשירי העבודה שהחרימו מבית המלאכה שלו. שמחנו לשמוע מפי האב שאמנם החזירו, והמתקן שב לפעול. (חדשה משמחת כמחט בערימת שחת).
מחמוד ביקש מאיתנו לברר איך הוא יכול לקבל אישור לבנות בית על שטח האדמה שלו עבור בניו.
מתברר שאדמתו נמצאת בשטח C. כידוע, אין היתרי בנייה בשטח C
באין ברירה הוא בנה (פעמיים) בשטח זה, אבל בכל פעם הצבא בא והרס. השטח ריק, כולו בבעלותו, אבל - בשטח C... הוא מוכן לשלם, אבל למי? ממי אפשר לבקש אישור? למרות ידיעתנו שאין מקבלים אישורי בנייה בשטח זה, ננסה לפנות לעמותת "במקום" לשאול מה עושים ואיך עוזרים לו.הוא מסר לנו את הטלפון של הבן הבכור ח. - שיודע עברית .
המשכנו בדרך לכיוון הכפר חארס .קצת תעינו, אך עזרו לנו 4 צעירים שפגשנו. איש מהם אינו מבין עברית, אך בעזרת פנטומימה ומעט ערבית של דליה הצלחנו לעבור בתוך סמטאות צרות של חארס ויצאנו ל"דרך המלך".
ביציאה מהכפר פגשנו אדם שסימן לנו לעצור. הוא שמח לראותנו. זיהה את הדגלים שלנו ואמר שהכיר את אלישבע, מהימים של מחסום בית איבא, שעזרה לו מאוד.עכשיו אין לו למי לפנות עם הבעיות שלו, כי אלישבע אמרה לו שהיא כבר לא "עובדת" במחסוםwatch, לכן שמח כשראה את המכונית שלנו עם הדגלים.
שמו נ. הוא עבד במפעל גומי Gumikspo . באזור התעשיה אריאל. בעל הבית – איזי אוצקוביץ – גר ברמת השרון ויש לו גם שם מפעל.הטלפון שלו: 054-4205593.תנאי העבודה במפעל – בעייתיים, כי עובדים ללא מסכות, וכשהגומי נשרף לא מאפשרים להם לצאת. במפעל - 35 פועלים פלסטינים.לפני שנה קיבל פיצויים מביטוח לאומי 25% בחישוב של 7 שעות עבודה ביום, בשעה שעבד 8 שעות.את חישוב הפיצויים עשו לפי 6 חודשים אחרונים. חב' ש"ס.נסים עבד אצל איזי 3 שנים. הוא היה הפועל הראשון שלו, והקים את המפעל על הרגלים. לפני חדשיים בעל הבית התעצבן עליו ופיטר אותו ללא הסבר, וללא פיצויים כראוי. הוא שואל אם נוכן לעזור לו.אמרנו שננסה. השארנו בידיו חבילה גדולה של בגדים ישנים (במצב טוב).
המשכנו בדרך מפותלת עד לכניסה המזרחית של דיר איסתיא.הגענו ליד מסגד חדש ומפואר (ולידו בית ספר?). משם כיוונו אותנו אל היציאה מהכפר.עצרנו בחנות מכולת מסודרת וגדולה וקנינו שם גבינות ופיתה וקצת בוטנים.המוכר בחנות כיבד אותנו בקפה ובתפוז והיה מאוד נחמד אלינו. י
צאנו מדיר איסתיא ודליה התעקשה שניכנס לחארס מהכניסה שקרובה לכביש 5.
ואז התברר שקל יותר להתחיל את הסיור מכאן ולא מכיפל-חארס. בחארס פגשנו בחור צעיר שסיפר לנו שהוא פעיל בארגון שנקרא PARC Agricaltural Development association) שמגיש סיוע הומני וחקלאי לאנשים בכפרים. הארגון מקבל תרומות מאירופה. הביע רצון להיות איתנו בקשר. לא כל כך הבנו את האנגלית שלו, אבל כדאי להגיע אליו עם מישהי דוברת ערבית כדי להבין טוב יותר מהו הארגון הזה.
אבקש מרינה פ. לדבר איתו בערבית, כדי שיסביר טוב יותר מהו הארגון שלו, ואיך הוא יכול להיות בקשר איתם ואיתנו ולעזור להם ולנו.
כשדיברנו עם הצעיר הזה הגיע בחור צעיר שהכיר את דליה מביקוריה בעבר בכפר, כשעזרה לדוד שלו.שמו מ.שאלנו אותו איך מגיעים מחארס לכפרים אחרים שרצינו להכיר. הוא הציע להצטרף ולהדריך אותנו. יחד איתו עברנו מחארס אל כיפל- חארס (בדרך הפוכה מזו שהתחלנו את הסיור). והמשכנו מזרחה לכפר קירֵה. עברנו בתוך הכפר ומשם הגענו לכפר זיתא ג'מאעין וג'מאעין (זה הכפר שיש בו חסימה תמידית לכיוון כביש 5). מג'מעאין נסענו לכיוון עינבוס. בדרך מצד שמאל ראינו את הכפר עוריף , אבל לא נכנסנו אליו.
בעיקול הדרך מג'מאעין לעינבוס פגשנו אדם בשם מ., מהכפר עוריף.
הוא סיפר לנו שבשעתו עבד בבידיא ועבר תאונה... הוא רצה שנאזין לו ואולי נוכל גם לעזור. היינו כבר דחוקות בזמן, והבטחנו לחזור אליו ביום שלישי הבא כשניסע עם החברות של דבורקה ואז נשב וניקח את כל הפרטים (אמנם לא נוכל לעשות דבר, כי זה קרה קצת לפני תחילת האינתיפאדה, אבל לפחות נקשיב למה שקרה לו) .עברנו את עינבוס והגענו לחווארה מצידה המערבי. עלינו על הכביש המוכר לנו, מחווארה לצומת זעתרא, ומשם חזרנו בכביש 5 לחארס, והחזרנו את הבחור לביתו.
מטלות לביצוע
1. לדבר עם עמותת "במקום" בעניני אישור הבנייה למחמוד ג'אבר בשטח C
2. לקבל טלפון מנ. אם הוא מצליח לחזור למקום עבודתו הוא לא יתבע את המעביד. אבל אם לא - נחפש עבורו עורך דין (לא יקר) שבקי בדיני עבודה.
3. לבקש מרינה פלסר שתדבר עם הבחור מארגון PARC.
4.לבקר בסיור הבא את האדם מעוריף בקשר לתאונה שקרתה לו לפני עשר שנים, ולהסביר לו שחל כאן חוק ההתיישנות. (להביא איתנו כיבוד קל, היות וזו הייתה הזמנה לשיחה על כוס קפה ).
