מאז 2001 אנו משקיפות מדי יום בעשרות מחסומי צה"ל הנמצאים בתוך הגדה, בבקעת הירדן, על גדר ההפרדה, בכבישים ראשיים ובדרכי עפר צדדיות; במשרדי המינהל האזרחי (מת"קים) שם מונפקים לפלסטינים אישורים שונים; בבתי משפט צבאיים בדיונים של עצירים פלסטינים. הצוות שלנו שוהה במחסום ככל הנדרש ועוקב אחרי התנהלות החיילים והפלסטינים, ללא הפרעה. לעיתים, לנוכח יחס בוטה וקשה אל הפלסטינים, יש ואנו מנסות להתערב באמצעות פנייה ישירה אל החיילים או בטלפון למפקדיהם. הדוחות מהתצפיות מתפרסמים באתר זה בעברית ובאנגלית.
מעבר אליהו, מעבר תאנים, יום ו' 5.3.10, בוקר
05/03/2010 ,בוקר
עפרה ט., אורית ד., מיכל ו.
בשעה 08:40 הגענו למעבר אליהו. התנועה במעבר זרמה.
פנינו לכיוון ההתנחלות צופין. בכניסה ליישוב מחסום עם שלט בעברית בלבד: "הכניסה לצופין רק לתושבים ולמורשים בכניסה".
במחסום היו שישה חיילים. כאשר הגענו הצביע אחד החיילים עלינו ואמר לחבריו: "אל תדברו איתן הן עוסקות בזכויות אדם". שאר החיילים דווקא היו מוכנים לדבר איתנו ברוח טובה ובתשובה לשאלתנו הסביר לנו אחד מהם כי הגדר ניתקה את הכפר מהיישובים האחרים מדרום (כביש 555) וכי מטרת המחסום לחבר את הכפר ליישובים אלה. לתושבי הכפר אין בעיה להגיע ליישובים שמצפון אליהם הם מחוברים דרך צור יגאל.
המשכנו לכיוון אזון.
בדרך עברנו ליד הכפר סיר, ב – 09:30 הגענו לכפר ג'מאל ומשם המשכנו לכפר סור. בשעה 10:00 הגענו לכפר סור ומשם המשכנו לעיירה בית ליד.
בשעה 10:10 הגענו לספרין.
פתחנו בשיחה עם תושב המקום שעבד בקטיף פול יחד עם כמה מילדיו. הוא סיפר לנו על קשיי התנועה ועל המחסומים בדרך לטול כרם ולרמאללה. הכפר נמצא בשטח B והחומה במרחק של 10 ק"מ מהכפר. לפני האינתיפאדה ובניית הגדר היה אפשר להגיע לאזורים אלה בעשר דקות. כיום צריך לעבור מחסומים. תושבי הכפר העובדים בערים אלה וסטודנטים הלומדים בשכם יוצאים בארבע בבקר וחוזרים בערב. העיר הקרובה ביותר היא טול כרם, אבל לפעמים צריך להגיע לשכם, שם השירות הרפואי טוב יותר. פעמים רבות הוא נאלץ ללכת לטול כרם ברגל. לפני האינתיפדה הוא עבד כמנהל סניף של חברת ביטוח בטול כרם. זה עשר שנים שאינו עובד. יש לו שתי נשים ושבעה ילדים. הוא סיפר גם על מחסור במים. בבתים יש בארות המספקים את תצרוכת המים הביתית. הם אינם משקים את השדות ותלויים במי הגשמים. הוא מקווה שהשלום יבוא במהרה. המשכנו לשופה וב – 10:45 עברנו במעבר תאנים.
בשעה 10:10 הגענו לספרין.
פתחנו בשיחה עם תושב המקום שעבד בקטיף פול יחד עם כמה מילדיו. הוא סיפר לנו על קשיי התנועה ועל המחסומים בדרך לטול כרם ולרמאללה. הכפר נמצא בשטח B והחומה במרחק של 10 ק"מ מהכפר. לפני האינתיפאדה ובניית הגדר היה אפשר להגיע לאזורים אלה בעשר דקות. כיום צריך לעבור מחסומים. תושבי הכפר העובדים בערים אלה וסטודנטים הלומדים בשכם יוצאים בארבע בבקר וחוזרים בערב. העיר הקרובה ביותר היא טול כרם, אבל לפעמים צריך להגיע לשכם, שם השירות הרפואי טוב יותר. פעמים רבות הוא נאלץ ללכת לטול כרם ברגל. לפני האינתיפדה הוא עבד כמנהל סניף של חברת ביטוח בטול כרם. זה עשר שנים שאינו עובד. יש לו שתי נשים ושבעה ילדים. הוא סיפר גם על מחסור במים. בבתים יש בארות המספקים את תצרוכת המים הביתית. הם אינם משקים את השדות ותלויים במי הגשמים. הוא מקווה שהשלום יבוא במהרה. המשכנו לשופה וב – 10:45 עברנו במעבר תאנים.