אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), שיח' סעד, יום ד' 5.8.09, אחה"צ

תאריך: 05/08/2009 ,אחה"צ

צופות: יעל י., אורית י., אילנה ד. (מדווחת)

דוחות אחרונים:

אבו דיס (הפשפש)

בניית החומה באזור אבו דיס סתמה את כל הפרצות שאפשרו מעבר בין אבו דיס ואל עזרייה לשכונת ראס-אל-עמוד שנמצאת בתוך גבולות 1967 של ירושלים. נותר מעבר הקרוי "הפשפש" שאינו אלא רווח צר בין לוחות הבטון של חומת ההפרדה. יש בו דלת כחולה שדרכה עוברים ילדים מהצד הפלסטיני בעזרת נזירות מהמנזר הגובל בו וכן תושבים בעלי תעודות זהות ירושלמיות המתגוררים בסמוך, אשר שמותיהם מופיעים ברשימה שבידי החיילים. [עודכן אוגוסט 2010]

סגור תיאור

שיח' סעד

אולי בגלל החום הכבד ואולי בגלל דליפה מהביוב במקום כלשהו, הסירחון שעלה מערמות
הזבל בכניסה לשיח' סעד היה גרוע מאי פעם. איש במחסום לא התנגד לכניסתנו
לשכונה, רק נשאלנו למה אנחנו רוצות להיכנס. הרושם היה שעד כמה שזה נוגע לאנשי
האבטחה האזרחים, מותר לנו גם לא לחזור.

כמה צעירים בכיכר הציעו לנו הסעה, לא נעתרנו. אחד מהם, בן 24, נשוי ואב לילדים
מסורב אישור עבודה ואינו יכול להתפרנס.

מסתבר שעל אף התלונות למפקד המחסום, שהבטיח לטפל בבעיה, עדיין נמשך בכל שעות
הלילה רעש המוסיקה הקולנית אותה משמיעים החיילים, דבר המפריע את שנת הילדים
והזקנים.

אדם ירד מהשכונה כשילד כבן שש, הנראה חולה, על זרועותיו. הוא ביקש לקחתו למרפאה
המרוחקת כמאה מטרים מהמחסום, אך לא הורשה היות ולא היה לו אישור. החל ויכוח
סוער, כאשר אנחנו נותרות בשקט, סקרניות לתוצאות הויכוח, ולא מעוניינות לשמוע
מהחיילים שאנחנו מפריעות לעבודת איש מג"ב שלא היה מעוניין להתקשר עם הממונה
עליו בעניין זה. הוא יודע מה עליו לעשות ומכיר את האיש כמניפולאטור.

האיש סיפר לנו שכל משפחתו חיה בג'אבל מוכבר ורק לו יש תעודת זהות פלשתינית. הוא טוען
שהאוכלוסייה לא התמרדה כאשר אחד מהם נורה לפני כשנה וכאשר צעיר רוסס בכ- 150
כדורים כשניסה לעזוב באופן לא חוקי. אך כמובן שלכולם נמאס.

הויכוח במחסום הסתיים כאשר בן דודו של האיש הגיע מהצד השני ולקח את הילד. אחד
המאבטחים נראה מעט יותר אנושי מהשאר, הוא דיבר בערבית שוטפת ומתברר שהוא דרוזי.
חיילת בלונדינית הזדהתה עם המפקד הקשוח וטענה שהיות ואמה היא אחות מוסמכת היא
יודעת לאבחן שהילד לא היה באמת חולה..

מעלה האדומים

במעגל התנועה שבכניסה למעלה אדומים עצרנו בכדי לאפשר לתנועה המגיעה מכיוון
אל-עזריה להשתלב, עד אשר אחד המתנחלים שבא מקדר ביטא חוסר סבלנות במפגיע.
בינתיים התפעלנו מעצי הזית העתיקים שניטעו לא מזמן בכיכר.

ואדי נאר

בואדי נאר זרמה התנועה בקצב סביר בשני הכיוונים. כשהתקרבנו הודיע אחד החיילים
למפקד: "החברות שלך הגיעו". חייל נעים הליכות מיחידת עוטף ירושלים ניגש אלינו
ושאל אותנו מי אנחנו. הוא חדש ומגיע רק פעמיים או שלוש בשבוע למחסום בכדי לוודא
שאין מציקים לפלשתינים ולא מעכבים אותם ללא צורך. ואכן כשאחת המוניות נעצרה
הושבו הניירות לנהג כעבור דקות ספורות – ממש נס!