מאז 2001 אנו משקיפות מדי יום בעשרות מחסומי צה"ל הנמצאים בתוך הגדה, בבקעת הירדן, על גדר ההפרדה, בכבישים ראשיים ובדרכי עפר צדדיות; במשרדי המינהל האזרחי (מת"קים) שם מונפקים לפלסטינים אישורים שונים; בבתי משפט צבאיים בדיונים של עצירים פלסטינים. הצוות שלנו שוהה במחסום ככל הנדרש ועוקב אחרי התנהלות החיילים והפלסטינים, ללא הפרעה. לעיתים, לנוכח יחס בוטה וקשה אל הפלסטינים, יש ואנו מנסות להתערב באמצעות פנייה ישירה אל החיילים או בטלפון למפקדיהם. הדוחות מהתצפיות מתפרסמים באתר זה בעברית ובאנגלית.
ארתאח (שער אפרים), ענבתא, יום ג' 19.1.10, אחה"צ
19/01/2010 ,אחה"צ
דבורקה א' ברוריה ר' (מדווחת),
מחסום ענבתא: המכוניות עוברות ללא בדיקה.
אירתח: השעה.3.30, בהגיענו למחסום היו מעט אנשים והספיקה העמדה היחידה שהייתה פתוחה. אך כעבור כעשר דקות התגבר זרם הבאים , התור התארך והצפיפות גדלה ועדיין פעלה רק עמדה אחת. בהמשך הגיעו שני אוטובוסים שהחזירו נשים מביקורי אסירים, ידוע כי בדיקת הנשים היא ארוכה יותר כי אין להן את הסידור לבדיקה באמצעות טביעת אצבע. עם הגעתן נפתח רק עוד חלון אחד ותור הגברים הלך והתארך.
במשך כל הזמן טלפנו פעמים רבות למוקד ההומניטארי, למת"ק טול כארם וניסינו גם משרדי מת"ק אחרים חלקם לא ענו, חלקם הבטיחו לעזור אך לא היו כל תוצאות.
פנינו גם לשומר בשער אשר הבטיח כי עוד מעט יתווספו עוד עמדות לדבריו ברגע שדברנו עמו היו חילופי משמרות. לאחר שלא נוספו עמדות חזרנו אליו ולדבריו הגדילו את מספר העמדות לארבע, חזרנו למחסום ולא דובים ולא יער רק שתי עמדות פתוחות כשחזרנו אליו פעם שלישית לא רצה להתקשר למפקד, טען שהוא מעודכן באמצעות מצלמות, בסופו של דבר נפתחו עוד שתי עמדות ותנועת האנשים זרמה.
נשאלת השאלה מדוע זה לוקח כ"כ הרבה זמן מדוע אי אפשר להוסיף עמדות מיד בשעות העומס ובמיוחד כאשר מגיעות הנשים מביקורי אסירים.