מאז 2001 אנו משקיפות מדי יום בעשרות מחסומי צה"ל הנמצאים בתוך הגדה, בבקעת הירדן, על גדר ההפרדה, בכבישים ראשיים ובדרכי עפר צדדיות; במשרדי המינהל האזרחי (מת"קים) שם מונפקים לפלסטינים אישורים שונים; בבתי משפט צבאיים בדיונים של עצירים פלסטינים. הצוות שלנו שוהה במחסום ככל הנדרש ועוקב אחרי התנהלות החיילים והפלסטינים, ללא הפרעה. לעיתים, לנוכח יחס בוטה וקשה אל הפלסטינים, יש ואנו מנסות להתערב באמצעות פנייה ישירה אל החיילים או בטלפון למפקדיהם. הדוחות מהתצפיות מתפרסמים באתר זה בעברית ובאנגלית.
ארתאח (שער אפרים), ענבתא, יום ג' 12.1.10, אחה"צ
12/01/2010 ,אחה"צ
תום ורותי עם נדים ושתי אורחות מארה"ב
16:00 ענבתא
אין חיילים במחסום .
16:20 אירתח
הגענו ומצאנו כ-60 אנשים מחכים למעבר מחוץ למגרש החנייה (!) השער הגדול נעול ואין עם מי לדבר . תום התקשרה למת"ק ולמוקד ההומניטרי
לברר אם קרה משהו . מסתבר שזה פשוט כי " הצטבר לחץ " של פועלים שחוזרים . התקשרנו גם לחנה ברק משלנו כדי שתלחץ גם היא לפתיחה של עוד עמדות וזרוז המעבר .
בינתיים שמענו קצת סיפורים - פלשתינאי מטולכרם סיפר שחי במיאמי חיי נחת עד 11/9 אז פשוט לקחו ממנו את כל הניירות ו"בקשו" ממנו לעזוב . מאז הוא בטולכרם . הזכרונות העלו בו הרבה חיוכים . מאידך גיסא הוא גם סיפר על שכן שלו שלקחו אותו לחקירה לפני 3 חודשים , בין לבין שברו לו רגל ולא טרחו לטפל בו , מאז הוא לא מטופל , אין לו כסף לבי"ח והוא מבקש עזרה ( רפואית ? משפטית ? לא הבנתי ) .
הנפגע שמו ע' נתנו לו כרטיס ביקור של מחסומווטש והצענו שהשכן יתקשר ונראה מי יכול לעזור .
בינתיים הגיעו עוד , היינו כבר כ-300 מחוץ לשער החניה . בערך ב- 16:35 נפתח השער וכולם רצו למעבר . במעבר יש 3 עמדות פתוחות , התור עכשיו "רץ" ממש . מי שעמד ליידי בסוף התור נמצא מהעבר השני תוך 7 דקות . יופי . נשים ילדים ומבוגרים שמגיעים נכנסים בלי תור (הפועלים מיד מפנים להם) . למרות שעכשיו ממש עוברים מהר יש כאלה הדוחפים ( הצעירים ! ) והמראה לא נעים .
כל מי שמתעכב לדבר איתנו מציין שהבעיה הגדולה היא כמובן בבוקר
17:10 עזבנו