ענישה

יום גשום וקר.

ת ק צ י ר:
אחראי הביטחון של התנחלות משכיות ממשיך להתנכל לתושבים בסביבה, בשיתוף פעולה עם יחידות הצבא באזור. בשני מקרים בשבוע האחרון הוא יזם מעצר בלתי חוקי של רועים ל 4-5 שעות ומי שביצעו את המעצר הם חיילים. בשני המקרים לא הזמינו משטרה וזו הוכחה שלא היתה למעשה זה עילה חוקית . לאחר "מיצוי העונש" הרועים שוחררו לביתם.

שמענו תלונות על עיכובים  מיותרים במחסום תיאסיר. היינו עדות ל-8 דקות הפסקה, שבה לא עבר שום רכב במחסום, ללא כל סיבה נראית לעין, לאחר שעזבנו את המחסום (ועצרנו לצפות מרחוק).

שער גוכיה שוב לא נפתח עד לשעה 15.45.

---------------------

11.25- צומת תפוח - אין בדיקות. ליד מגדל השמירה שצופה על הכביש לפני אוסרין חונה רכב צבאי.

קוסרה - פגשנו אדם שסיפר שהוא נרדף ע"י המשטרה הפלסטינית בטענה שהוא משת"פ, הוא נעצר הרבה פעמים ושהה בכלא. לכן הוא מתקשה לפרנס את משפחתו. אחיו נהרג ע"י השלטון הפלסטיני באותה אשמה. בכניסה לקוסרה יש חנות "יד שניה" שהכינוי הזה גדול עליה - אלטע זאכן עלובים נורא, שמישהו מביא ומוכר משוק הפשפשים ביפו, אחרי שאיבדו כל תקווה למכור אותם שם. אם מישהי עוברת ויש לה בבית איזה חפץ מיותר- הוא יקבל בשמחה.

מחסום מעלה אפרים - 12.10-  אין בדיקות. רכב צבאי חונה ליד המחסום. גם בחזרה לא היו בדיקות.

מחסום חמרה - 12.30- מכונית לבנה סגורה מהסוג שמשמש את חב' ברינקס חונה ע"י המחסום וחוסמת את הנתיב השמאלי. כשחזרנו היא עדיין חנתה באותו מקום. בזמן ששהינו היתה זרימה של אנשים ומכוניות בקצב רגיל. הנוסעים יורדים מהמכוניות המגיעות ממערב, עוברים במחסום הולכי הרגל ומחכים לרכבים שלהם בגשם ובקור לפחות כמה דקות. בכל הפעמים ששיפצו את המחסום אף אחד לא חשב שאפשר גם להתחשב באלפי האנשים שעוברים את המחסום יומיום בעל כורחם וצריכים לחכות בגשם ובקור בחורף ובחום הנורא בקיץ.

המכוניות המגיעות ממזרח לכיוון שטח A אינן נבדקות.

במאהל מול משכיות- לפני שלושה שבועות דיברנו עם רועה שנעצר באופן בלתי חוקי ע"י ר' ,אחראי הביטחון של התנחלות משכיות, שנעזר בקבוצת חיילים שבצעו את המעצר, וכל זאת בתואנה שהוא התקרב עם העדר שלו לגדר ההתנחלות. הרועה הוחזק אז במחסום במשך שלוש שעות, בלילה, ואז שוחרר.
ביום ששי האחרון הוא שוב נעצר. באמצע היום נלקח מעדרו, שנשאר ללא השגחה, למשך ארבע שעות.

במאהל אחר סופר לנו על עוד מקרה של רועה שנלקח למחסום תיאסיר. שוב ביוזמתו של אותו אחראי ביטחון, שקרא לעזרת הצבא לביצוע המעצר. הרועה הזעיק את נ' מהאגודה לזכויות האזרח. היא הגיעה למחסוםתיאסיר אך הוא נלקח למחסום חמרה בטענה שאין עמו ת"ז ושהה שם  ביחד 5 שעות. לבסוף שוחרר ללא הגשת תלונה למשטרה.

אותה פעילה של האגודה לזכויות האזרח מכנסת אסיפה של הבדואים הגרים באזור כדי להסביר להם מה זכויותיהם וכיצד הם יכולים להילחם עליהן.
אנחנו פנינו ל"יש דין" לאחר שקיבלנו את הסכמתם של האנשים להגיש תלונה.

מחסום תיאסיר - 13.50  - כשהגענו המחסום היה ריק ממכוניות. במשך הזמן עברו מספר מכוניות בקצב רגיל.
14.20- שלוש מכוניות מחכות כבר חמש דקות ואף אחד לא עובר.  רק אחרי הפסקה בלתי מובנת של שמונה דקות התחילה התנועה לזרום.

לפני כן אמרו לנו תושבי המאהלים, הנזקקים למחסום באופן קבוע כדי להגיע למרכז העירוני בטובס, שיש עיכובים ממושכים. מישהו סיפר שאתמול בשעה 10.00, שאינה שעת שיא בתנועה, הוא חיכה במחסום כשעה, בטרקטור הפתוח לרוחות ולקור.

שער גוכיה - 15.10  -  השער סגור. צלצלנו כל 10 דקות לזהרן ממת"ק יריחו, הוא דיבר עם מי שאחראי לשלוח חיילים לפתוח את השער, הם אמרו לו ששלחו , ואף אחד לא הגיע. גם אלה  שנזקקים  לשער לא הגיעו, כיוון שהם יודעים שלא ייפתח.

מ"ז, רועה הגר בשכנות להתנחלות משכיות ,הובא למעצר במחסום תיאסיר בשעה 21.00 בערב לפני יומיים  בידי האחראי על הביטחון בהתנחלות, בגיבוי של קבוצת חיילים. הוא הוחזק שם בלי שיזמינו משטרה , כלומר ללא עילה חוקית למעצרו, ושוחרר בחצות. התרוץ היה שהוא רעה את העדר בקרבת ההתנחלות. זו תופעה שחוזרת על עצמה, וראינו אותה בקשר להתנחלות בקעות. האחראים על הביטחון משתמשים בסמכויות שאין להם וקובעים חוקים על דעת עצמם כדי להרחיק את הרועים מגדר ההתנחלות. אותו אחראי ביטחון הודיע לרועים שאסור להם להתקרב למרחק 4 ק"מ מהגדר. מקצין המת"ק זהרן למדנו שלפי החלטה במפקדה המקומית המרחק האסור הוא 300 מ' בלבד. ובכל זאת, האחראי על הביטחון מקבל גיבוי של מפקדי צבא מקומיים לבצע מעצר בלתי חוקי כאמצעי ענישה.
נתנו לו, ולרועים אחרים, את הטלפון של זהרן.

לעומת זאת, יש לציין שמחסום גוכיה , החל להיפתח בדיוק בזמן מאז התחלפה יחידת הצבא במחנה תיאסיר. זאת לאחר שבמשך כמה חודשים הוא לא נפתח. אחד המפקדים, סגן ח', שפגשנו קודם במחסום, הבטיח שמעתה והלאה המחסום ייפתח בזמן.

מחסום זעתרה (צומת תפוח) - 11.25 - אין בדיקות. חייל אחד נמצא במגדל השמירה בצומת.

מחסום מעלה אפרים 11.35 - יש בדיקות בכניסה לבקעה. מונית נבדקת. הנוסעים נשארים לשבת בתוך המונית. כשחזרנו ב-15.45 מחסום היה ריק מחיילים.

מחסום חמרה - 12.00
המעבר מהיר. אין תורים. זו שעה שקטה.
ברחבת המחסום עומד מחפר ויש ערימות של חלקי גדר. כנראה שמתכוונים לבנות גדר חדשה, למרות שהמחסום מגודר היטב מכל הכיוונים. כבר התרגלנו שכמדובר בכסף הצבא לא חוסך בהוצאות.

במאהל שמול התנחלות משכיות  מספר לנו מ"ז ששלשום בערב, בערך בשעה 21.00 הגיע ר' האחראי על הביטחון בהתנחלות, מלווה בקבוצת חיילים, והם עצרו אותו והביאו אותו למחסום תיאסיר, שם עיכבו אותו ל-3 שעות. הפירוט בתחילת הדוח.

במשפחה זו  הילדים הקטנים לומדים בכיתה שנפתחה במאהל של בדרי מתחת למשכיות. היותר גדולים לומדים בתיאסיר  או בבידה. יש הסעה, והם משלמים עבורה לכל ילד 3 ש"ח ליום. ביה"ס שייך לרשות הפלסטינית והלימודים עד גיל 18 –חינם.

מחסום תיאסיר - 13.15
כשהגענו המחסום היה ריק ממכוניות. התקרב אלינו סגן ח' וממנו למדנו כי יחידת הנדסה קרבית שהיתה שם בחודשים האחרונים התחלפה, ועכשיו מאיישים את המקום חיילים מחטיבת כפיר. הוא הבטיח שידאג לפתוח את מחסום גוכיה כפי שצריך, וגם  שבמחסום לא יהיו עיכובים מיותרים.

במאהל של ק' מתחת למשכיות -  גם שם סיפרו כי ר' אחראי הביטחון של ההתנחלות, מתנכל לרועים ומורה להם להתרחק 4-5 ק"מ מהגדר. יש לציין שלאחרונה הוקמה גדר חדשה למשכיות, שמרחיבה את השטח שלה לפחות פי שתיים.
הילדים לומדים כולם בתיאסיר. הבת (16) לומדת בסמינר למורי ספורט. הבן  הגדול לומד באוניברסיטה הפתוחה בטובאס, כי האוניברסיטה בשכם יקרה מאוד. הם משלמים 4000 ש"ח לסמסטר.

כולם מחכים לגשם. זה סם החיים. מתי ירד גשם???

מחסום גוכיה - בשעה  15.00 בדיוק הגיע הג'יפ . סגן ח' ישב בתוכו לוודא שהכל בסדר. אף אחד לא הגיע לשער, כי יודעים שאין סיכוי שיפתח. זה היה המצב לפחות בשלושה החודשים האחרונים. צלצלתי לאבו סאכר לבשר לו שהובטח לנו שמעכשיו השער יפתח במועד ושיפיץ את הידיעה.

11.30- מחסום צומת תפוח - זעתרה
תנועה ערה של מכוניות מכיוון דרום (רמאללה) ומכיוון צפון (שכם) - אף מכונית לא הגיעה למחסום במשך 7 דקות בהן התבוננו. כנראה שיש מחסום או חסימה באיזשהו מקום במעלה הדרך בואכה חווארה.

11.50 - מחסום מעלה אפרים - המחסום לא מאויש.

נסענו לאל עוג'ה, לראות את המעיין שעד לפני 10 שנים שפע מים וסיפק מים בתעלות לעיירה אל עוג'ה, ליישובי הסביבה ולים המלח (שלא יתייבש חלילה), בפרופורציות של 1/3 לכל מקום. סכרים חלודים, תעלות חסומות והמגלשה המפורסמת - עומדים חרבים, וזאת כי ישראל הקימה בסמוך שלושה מתקני שאיבה ענקיים ועוד אחד במעלה ההר והיא שואבת את כל המים לשימוש ההתנחלויות. ועוד ביקשו מאיתנו שנצביע עבור אותו אתר (ים המלח) עלוב ומוזנח, ההולך ומתייבש הודות לכשלים של ישראל, כדי שאונסקו תעניק לו תואר כבוד...

כך נראה מעיין אל עוג'ה ב-1998. 

עכשיו חורף, עוד לא גשום, אבל ירדו כבר לא מעט גשמים והמקום  יבש כסוליית נעלו של הכובש. השוו עם התמונות המצורפות. הערה – בתומנה של מערכת הסכרים רואים את תחנת השאיבה, הלבנה "מציצה" מתוך הסכר.

13.30 - חמרה  -אין מכוניות , המשכנו.

14.00 - מחסום תיאסיר
עוד אנו באמצע העלייה למחסום והנה שלושה חיילים באים לקראתנו לסלקנו. אחד מהם מודיע לנו שהוא מפקד המחסום, ואז הוא מענטז לקראתי ומנפח את החזה ומודיע "אני- גבר רצח!!! זוכרת אותי?" (ראה דוח בקעת הירדן, חמרה, מלפני חודש). השחצנות והגאווה שבהם הזכיר לי את האירוע האלים עליו הוא ניצח מעידים שהמשטרה לא עשתה מאומה בנידון.
הוא הורה בצעקות  לחייליו לסגור את המחסום. כעבור 5 דקות השתרך תור של 7 מכוניות ממזרח ו-6 ממערב. כדי לא לפגוע בפלסטינים נאלצנו לסגת. העיתונאי ניסה להסביר לחיילים שלפגוע בפלסטינים כדי להרחיק אותנו הוא מעשה בלתי חוקי ובלתי מוסרי, אך דבריו נפלו על אזניים ערלות. התקשרתי לקצין המת"ק זהרן. הוא לא ענה.
פלסטינים שדיברנו איתם אמרו שלאחרונה יש הרבה עיכובים במחסום זה.

(15.12.11 – יומיים אחרי משמרת זו, בשעות אחר הצהריים, החל מ-14.00 התקבלו אצלי 4 שיחות מפלסטינים שאמרו שהחיילים במחסום תיאסיר ספונים להם בבודקה, אינם בודקים ואינם מעבירים ויש תורים ארוכים של מכוניות ממתינות). לאחר טלפונים למת"ק ולזהרן  בשעה 16.00 החלו להעביר אנשים.)

מחסום גוכיה (13.40 ו-15.00)
השער פתוח, נכנסנו פנימה לכיוון טאמון. כ- 300 מ' מזרחה מהשער שורות שורות של אוהלים וחיילים מכוונים נשקם לעבר מטרות דמויות דם, הנמצאות בין החיילים לבין שביל הנסועה של הפלסטינים. חששנו שנחטוף איזה כדור תועה. האם בטיחותם של פלסטינים לא שווה שיכוונו את הירי לכיוון אחר? ליד אוהלי החיילים מכוניות פרטיות ומשפחות של החיילים בביקור אצל צאצאיהם . האם זו הסיבה לכך שהשער פתוח?

(15.12.11 –  יומיים אחרי משמרת זו התקבל טלפון שהשער לא נפתח ב-15.00 כנדרש וממתינים שם פלסטינים על נשותיהם וטפם. בשעה 16.10 נפתח השער לאחר טלפונים למת"ק)

16.00 – מעלה אפרים – מאויש על ידי 3 חיילים, 3 מכוניות ממתינות למעבר איטי מכיוון הגדה לבקעה.

תקציר
אלימות, כולל תקיפה מינית כלפינו במחסום חמרה, תורים ארוכים במחסום תפוח, מחסום גוכיה לא נפתח.

11.50 – מחסום זעתרה (צומת תפוח) -  חיילי משמר הגבול עוצרים מכוניות משני הכיוונים, לא דורשים תעודות, לא בודקים כלום,  אלא רק שואלים "הכל בסדר?" כאילו כדי לבדוק את המבטא. אבל בשעה עמוסה זו די בכך כדי ליצור פקקים בכל הכיוונים, במיוחד לכיוון רמאללה. עשרות מכוניות נדחקות-נדחפות בכיכר והרבה מעבר לו והפקק משתרך הרחק מעבר ליכולת הראייה שלנו. החיילים מנסים לסלק אותנו, אנחנו עומדות בשקט על המדרכה אך מסרבות לעזוב. כשאנחנו רוצות לבסוף, לעזוב, חוסמים שני ג'יפים צבאיים את מכוניתי מאחור. אני מתמרנת ומצליחה לעקוף אותם. אחד החיילים נעמד לפני המכונית ואינו מאפשר לנו לנסוע. אני שואלת את המפקד האם אנחנו מעוכבות, הוא עונה שלא ודורש מהחייל שלו לזוז הצידה. עזבנו.

מחסום מעלה אפרים – 12.30 – המחסום איננו מאויש.

מחסום חמרה – 12.45 -  מייד בהגיענו עטים עלינו שלושה חיילים ודורשים שנעזוב את המחסום "שלהם" ונעמוד בצומת, מרחק כ-100 מ' מהמחסום. עוד לא הגענו לנקודת הצפייה הקבועה שלנו ואנחנו עוצרות ליד עוקב המיים, כ-20 מ' מהמחסום. סמל המחסום, מאוד בוטה ואלים, צועק לחייליו להקפיא את המחסום. כשאנחנו אומרות לו שזה לא חוקי הוא צועק עלינו  "א נ י  ה ח ו ק !!  א נ י   ע ו ש ה   מ ה   ש ב ז י ן   ש ל י" ומכריז שוב ושוב "אני גבר  - רצח !!"

כל חיילי המחסום הגיעו למקום - מעל 10 איש (וחיילת אחת מאחור) ונצמדו אלינו באיום. סמל המחסום חטף מידי את הפנקס בו אני רושמת וסירב להחזירו. הוא וחייליו התחילו לדפדף בו ולקרוא את תוכנו. מכיוון שיש שם מספרי טלפונים ותעודות זהות של פלסטינים הייתי מאוד מודאגת, אבל יפעת נכנסה לתוך קבוצת החיילים ותפסה בכוח את הפנקס. התחילה משיכה הדדית עד שהפנקס השתחרר, קרוע וחבוט – אבל בידינו. ושוב נצמדו אלינו החיילים - ניסיתי לצלם את המראה המאוד מאיים, אבל חייל של משטרה צבאית חטף לי את המצלמה ובעודו אוחז בה מעל לראש התקרב אלי והצמיד את גופו לגופי. ביקשתי ממנו שלא יגע בי והוא המשיך להיצמד אלי כך, חזה-לחזה, בטן-לבטן, מאוד לא נעים. זה איפשר ליפעת לבוא מאחוריו ולחטוף את המצלמה מידיו. החייל צחק והמשיך להצמיד את גופו לגופי עד שלבסוף , אחרי כמה דקות – דחף אותי לאחור.

כל האירוע נמשך לא יותר מ-10 דקות. במהלכן צילצלתי לזהרן, קצין המת"ק וביקשתי ממנו להזעיק מייד משטרה. במהלך האירוע המחסום היה סגור ובגלל שהיתה זו שעת עומס התארכו תורים לכל הכיוונים – לכיוון מזרח – כיוון הג'יפתליק, לכיוון צפון-מזרח – כיוון ההתנחלויות בקעות ורועי, ולכיוון שכם ממערב. פועלים רבים עמדו בתור על הכביש כדי לעבור לכיוון הגדה.

הגיע ג'יפ צבאי עם קצין בדרגת סגן, שלאחר מכן נודע לי שהוא המ"פ וזהרן הזעיק אותו. כרגיל, הקצין נתן מייד גיבוי לחייליו ודרש שנתרחק משם: "יש לי הוראות לסגור את המחסום אם תעמדו פה". הלכנו לצומת כדי שהמחסום ייפתח למעבר. לפני שפתחו את המחסום ניגש אחד החיילים ואמר (בערבית) לפועלים הפלסטינים שהמתינו שם שיגידו לנו שנלך משם. הפלסטינים מלמלו משהו בחצי פה ("אתם רואים? הנה, גם הם רוצים שתעופו מפה"). כשהחיילים התרחקו   ניגש אלינו אחד מהם ואמר שלא היתה להם ברירה  אבל שהם מאוד שמחים שאנחנו שם, ושנבוא בבוקר מוקדם.

לאחר מכן, הפלסטינים שעברו מכיוון שכם אמרו שהחיילים במחסום אמרו להם להגיד לנו ללכת משם. הם שאלו אותנו מי אנחנו וכשהסברנו להם השיבו "כול אל אחתיראם [כל הכבוד]" ותודה שאתם באים.

החיילים פתחו את המחסום ואז הגיעה המשטרה.
המ"פ ניגש אל השוטר וסיפר לו שנכנסנו לבודקה של החיילים וצילמנו אמל"ח (שקר מוחלט !!). ביקשתי מהשוטר (שלמה נאמני) לבדוק את התמונות במצלמה אך הוא סירב.  ביקשתי להגיש תלונה ובתחילה אמר אותו שוטר, שהיה מאוד עוין כלפינו, שניסע למשטרת מעלה אפרים ונגיש שם תלונה. אמרנו לו שבעבר הגשנו במקום אבל אנחנו רוצים לזהות בפניו את התוקפים (הוא סירב לקחת את שמותיהם) הוא שלח אותי לניידת ושם הגשתי תלונה בפני שוטר אחר, נביל תובה, שהיה ענייני ובלתי עוין, אם כי גם הוא סירב בתחילה לצטט אותי שהחיילים היו אלימים. או שהטרידו אותי מינית ואמר "מה הוא בסך הכל עשה ? זה לא אלימות..." רק כשהתעקשתי הוא רשם מפי את הדברים. הוא גם הסכים לראות את כל התמונות במצלמה שלי ונוכח בעצמו שלא היו תמונות של אמל"ח ולא של הבודקה ואפילו לא של החיילים שאותם ניסיתי לצלם, (כי הם עמדו קרוב מדי ודחפו אותי והכל יצא מטושטש).
אגב, ממה שהספקנו לראות עוד לפני שסגרו את המחסום, שהיה מעבר מהיר ולא נצפו עיכובים נוספים.

13.50 – מחסום תיאסיר
3-4 מכוניות מכל כיוון שהועברו מייד עם הגיענו. עמדנו מרחוק אבל משיחות עם ממתינים התברר שבעת האחרונה היו כאן עיכובים של שעה וחצי במחסום. גם היום – המעבר איטי ותעודות נבדקות גם בכיוון מהבקעה מערבה לשטח A.

15.00 – מחסום גוכיה – לא נפתח לפחות עד 15.15 ולא באו פלסטינים.

17.30 – מעלה אפרים – לא מאויש.

10.45 - מעלה אפרים – מאויש וכל המכוניות הפלסטיניות נבדקות.

11.00 - בין גיתית למכורה יש שדות חדשים, מזה שנה. של מתנחלים, כמובן. הפלסטינים, באין מים, לא מעבדים פה שדות כלל. לפני כחצי שנה גידלו בחממות קישואים שאח"כ הושלכו לצד הדרך, היום עומדות החממות שוממות ושבורות. אבל על ידן , כנראה באחזקתם של אותם מתנחלים, יש שדה מוריק ובשעת צהריים חמה זו הממטרות מתיזות זרמי מים לכל הכיוונים בששון ושמחה. בה בעת  שמונעים מהפלסטינים כל גישה לאספקת מים והם נאלצים לנסוע למרחקים גדולים להביא לעצמם במים במכלים, פה חוגג הבזבוז.

11.45 – מחסום חמרה – אין תנועה. בולדוזר ענק חונה במרכז המחסום.

מחסום גוכיה פתוח לרווחה!
פלסטינים מספרים שטנקים עוברים במחסום זה תדיר ואחד מהם שבר/עיקם את זרוע הברזל. השער נשאר פתוח כדי לאפשר לטנקים לעבור. עד לפני שבועיים היה כזה צורך ביטחוני למנוע מהפלסטינים בבקעה לעבור אל מרכז חייהם שבגדה, מלבד בימים ובשעות מסוימים ובאישור ובפיקוח הדוק של הצבא, אז מה השתנה עכשיו? איך זה שפתאום אין כל בעיה שיעברו פה כחפצם וללא בדיקה? ואם כל אחד יכול לעבור מכאן מערבה לתחומי הגדה ללא כל בדיקה אז מה התועלת הביטחונית בשאר המחסומים?

נסענו לאל- פארסיה, לאחר שהבוקר קיבלנו דיווח על הריסת מבנים שם. טוב, מבנים זו מילה גדולה. במרכזו של מאהל בן 5 מבנים הרס בולדוזר צבאי ב-9.00 בבוקר את דיר הכבשים, ועתה הכבשים שרועות בחום הצהריים במכלאה חשופה לקרני השמש האכזריות. מדהים כיצד בוחר הצבא מבנה אחד, יש להניח שבאופן שרירותי (ככה זה נראה), והורס אותו בלבד. האשה מתלוננת שבקושי יש להם מה לאכול, ועכשיו זה... מה יעשו? הבן , דובר עברית, מספר שלפני פחות מחודש ב-20.9 באו אנשי המינהל האזרחי של  הכיבוש ונתנו צו הריסה לאוהל גדול שהיה במקום הדיר. המשפחה הרסה את האוהל לנגד עיני אנשי המינהל והשאירה רק את הדיר הקטן, אבל קצין מינהל אמר להם, לדברי הבן, "זה לא מעניין אותנו – אנחנו רוצים שתלכו מכאן!".

מתנדבים מה – EPPI מיאנון, שפגשנו שם, סיפרו שאמש עקרו מתנחלים 150 עצי זית צעירים בקוסרה.

נסענו צפונה כ-5 ק"מ לאל-חמה מאהל קטן לצד הכביש. לפני יומיים הרס הצבא את הרפת שלהם. האנשים לא היו שם אך הרפת נבנתה כבר מחדש.

בשעה 13.30 החלטנו לנצל את פתיחתו של מחסום גוכיה ולנסוע מערבה. טילפנתי למכר שלי שגר בעאטוף על גבול טאמון. כ-5 ק"מ דרום-מערב מהשער. הוא גר על צלע גבעה ומשקיף על העמק הפורה והיפהפה של אל בקעא, (דרומה לראס אל אחמר). במקום מגוריו יש מים וחשמל (שמספקת הרשות הפלסטינית, כי הגבעה הדרומית נחשבת לשטח B), אבל למטה , בעמק, זהו שטח C ושם אין כלום. בעמק יש שדה מוריק, שבעליו חפר עבורו באר ללא רשיון (שהרי לא ניתןנים שם אישורים) ויש עליו כמובן צו הריסה.

אנשים סיפרו כי מדי כמה ימים נכנסים שני טנקים דרך מחסום גוכיה ועולים על ההר שמצפון לעמק אל בקעא, ומתחילים לירות  מעל לראשי האנשים המתגוררים במאהלים בעמק. תושבי האזור נמלטים על נפשם אחוזי פחד בכל פעם שזה קורה ולמעשה הם פותחים במנוסה ברגע שהם רואים את הטנקים עוברים בגוכיה. על פי המפה שבידי ההר מסומן כשטח אש, אך העמק – לא. ובכלל – לירות בטנקים מעל לראשי אנשים ובהם ילדים, נשים וזקנים??? כנראה זו עוד דרך אכזרית לגרום לאנשים לעזוב.

קלנדיה– כשהגענו ב-6 בבוקר, שמנו לב לתורים הארוכים עוד לפני שהגענו למעבר, כששמענו את הולכי הרגל צועקים מתסכול. נאמר לנו שרק שתי מכונות רנטגן פעלו עד 6, אולי זו אחת הסיבות למצב. המקום, כפי שציינו בעבר, מזוהם למדי.

הדרך המחברת את קלנדיה לחיזמה היתה כה עמוסה שלקח כשעה להגיע לענאתא והגענו על כן רק לאחר שילדי בתי הספר כבר עברו. הכל נראה מתנהל כשורה אך המעבר החדש, לצערנו,  עדיין לא פעיל.

מספר חיילים סיפרו לנו על שתי נשים מבוגרות, אחת מהן עיוורת, שבאות כל יום למחסום אך אינן מצליחות לעבור היות ואין להן את הניירות התקינים. דובר ערבית הסביר להן לאן הן צריכות לגשת כדי לקבל את האישורים הנדרשים אך מסתבר שהן עדיין מגיעות כל יום. האם יש משהי במחסוםווטש שיכולה לעקוב אחרי מקרה מצער זה?

תקציר: לקראת ה-20 בספטמבר, בקעת הירדן נערכת למלחמה!!!  אלפי חיילים, טנקים עמדות ירי. בעיקר באזורים שסביב המחסומים. האם בכוונת ישראל לקבל את האנשים שינסו, לדעתה, לחצות את המחסומים בירי  מטנקים? למה בדיוק מתכוננת ישראל? וזאת בנוסף למעצרי-שווא, אי פתיחתו של מחסום גוכיה ולהריסת בארות בשטחי A.

13.30 – שער שומרון – אוטובוס הביא עימו לכאן כ-30 פלסטינים, כנראה שב"חים שנתפסו בישראל ועתה משחררים אותם לכיוון הגדה. מכיוון שזהו כביש אפרטהייד - אין בו תנועת פלסטינים ולכן אינם יכולים לתפוס טרמפ הם מתחילים לצעוד מזרחה לצד הדרך המהירה בצורה המסכנת את חייהם,  למרחק של כ-7 ק"מ עד היישוב הכי קרוב, בשעות הלוהטות של קיץ פלסטיני. כל חטאם הוא שרצו לשבור שבר לביתם. בהמשך הדרך ראינו עוד 2 פלסטינים מכתתים את דרכם, כנראה נגלה קודמת.

14.15 -מעלה אפרים – מאויש, לאחר תקופה ארוכה שלא היה מאויש. הבינלאומיים אמרו שיומיים קודם גם היה מאויש. מכוניות נבדקות בקפדנות  בשני הכיוונים, תעודות ומטען.

14.30- מחסום חמרה  - לא היו מכוניות כלל ולכן לא עצרנו. בדרכנו חזרה (17.30) לא היו מכוניות מכיוון הבקעה אך היו מכוניות מצד מערב ונבדקו בקפדנות בעוברן. בינלאומיים סיפרו לנו (וגם הראו לנו צילומים המאשרים זאת) שעל הגבעה שמעל המחסום הציב הצבא כמה עמדות ירי עם שקי חול המכוונות לכיוון הגדה. כנראה כדי לקדם את צבא הזקנים והילדים שיצעדו לעבר המחסום. או לא. משיחות עם פלסטינים אני שומעת שאין שום הכנות ושום התארגנויות לכך. החשש שלי הוא שגם אם לא יהיו הפגנות, עצם ההכנות המלחמתיות הללו יפתו את הצבא להשתמש בכוח שבידם, ומדובר פה באזרחים תמימים.

מחסום גוכיה -  השקפנו מרחוק ולא ראינו פלסטינים עוברים. אך לא יכולנו לראות אם הג'יפ הצבאי הגיע או לא. לאחרונה קיבלנו דיווחים שהמחסום לא נפתח כלל. ייתכן שמסיבה זו הפלסטינים התייאשו והפסיקו לבוא. על יד המחסום חיילים רבים וטנק. הכנות ל-20 בספטמבר? האם הצבת טנק במקום בו עוברים אזרחים וילדים אינה פרובוקציה? האם יש כוונה להשתמש בטנקים? נגד מי?

תוספת מיום למחרת - 14.9.2011: פלסטיני אמר לי שהטנק עומד ליד מחסום גוכיה והשער היה פתוח כל היום. הוא חושב שבכלל פרקו את השער. השמועה עשתה לה כנפיים והפלסטינים עברו לגדה באופן חופשי, גם אם מאויים. אני מניחה שהמטרה היא לבנות מחסום מסיבי יותר, במקום אותה זרוע ברזל. אבל האמת שלא גודל השער משנה, שהרי השער עומד באמצע הכלום , וגם אם יבנו שער התואם את הכלא שבו סגרו את תושבי הבקעה, מה הבעיה לעקוף אותו?

ביקרנו אצל משפחת סלאמין ליד התנחלות בקעות, שבניה נעצרו כמה פעמים בשבוע שעבר (דיווח בסוף). בעת הביקור הגיע ג'יפ של הביטחון של בקעות (עם שומר דרוזי) עשה סיבוב מאיים ליד המאהל והתרחק כשהוא מותיר אותנו בתוך עננת אבק.

ב-15.55, כשיצאנו מהביקור בא הג'יפ של בקעות לקראתנו, ליד כרמי ההתנחלות. השומר סימן לנו לעצור, שאל מי אנחנו ומה מעשינו, אך למרות שהזדהינו הוא עצמו סירב להזדהות ואמר לנו שזהו שטח צבאי סגור ואסור לנו להימצא בו. הבהרנו לו שללא צו אלוף המקום איננו שטח צבאי, הוא הזהיר אותנו שלא נעז להיכנס שוב לאזור (לא מדובר בשטח ההתנחלות אלא בשטחי המרעה של הפלסטינים, שאמנם מוכרזים כשטחי אש, כמו כל הבקעה, אך דווקא אותה דרך עפר  איננה שטח אש - בגלל קרבתה לשדות ההתנחלות). לאחר שהג'יפ התרחק הוא חסם את דרכנו בחיבור של השביל עם הכביש. עקפנו אותו ונסענו לתיאסיר. מייד לאחר הפנייה לתיאסיר הגיע ג'יפ צבאי וחייל ירד אלינו ואמר שהשומר של בקעות צילם את מספרה של מכוניתי והזעיק את הצבא. החייל אמר לנו שאסור היה לנו להימצא באזור של סלמין כי זהו שטח צבאי סגור. ביקשנו לראות את הצו, שכמובן לא קיים, ועל כן אמרנו שנמשיך לבקר באזור מכיוון שהוא איננו שטח צבאי סגור, ונסענו.

16.15 – מחסום תיאסיר – תור של 7 מכוניות. המחסום סגור. לדברי ממתינים כבר חצי שעה. עם הגיענו המתינו עוד 10 דקות עד שהמחסום נפתח. ראינו שהתחלפה משמרת, אך האם באמת המחסום צריך להיות סגור בזמן ההחלפה, ולכמה זמן?

אחרי שנפתח המחסום, מכוניות מהגדה נבדקו – מטען ותעודות, הולכי הרגל נבדקו בקפדנות ויצאו כעוסים מהמחסום (תוצאת ההמתנה הארוכה, יש להניח). תעודותיהם של נוסעי מכוניות העוברות מהבקעה לגדה נבדקו והתורים נמשכו.

אדם קשיש ואשתו הגיעו לעמדת החיילים מבלי שהחיילים קראו להם. הוא נענש ונשלח כל הדרך חזרה לאותו קו דמיוני, ש"הפלסטינים יודעים איפה הוא"-  להמתין. המתין 5 דקות עד שקראו לו להגיע לעמדת הבדיקה ואז אמרו לו לצאת מהמכונית אך הוא התקשה לצאת. מסתבר שהוא לא רק קשיש אלא גם נכה. זה לא ממש הטריד את החיילים והם שלחו אותו לפתוח עבורם את תא המטען. הקשיש קירטע בקושי ועשה כדבריהם, אך זה לא מספיק – עכשיו לפתוח את מכסה המנוע. הקשיש עושה כל זאת במאמצים רבים. לבסוף ג ם שלחו אותו להביא את הניירות מהרכב וכאן כנראה נגמרו להם כל ההמצאות ולמרות השיעמום התירו לו להמשיך. כאשר עזבנו ב-16.55 , היו 4 מכוניות ממערב ו-4 ממזרח.

תוספת לדו"ח על מעצרם של 3 בני משפחת סלאמין
משיחה עם אחד האחרים (האח האובד לא זוכר את האירוע) כל שהצליחו להבין שהצבא הוריד אותו על הכביש ואח"כ הוא היה במשטרה הפלסטינית, שמצאו אותו בשתיים לפנות בוקר.  18 השעות בהן שוטט מבולבל, ללא מטרה, מבלי לדעת איפה הוא נמחקו מזכרונו. עדי ראיה ראו אותו אחר הצהריים ליד זבידאת בכביש 90 וליד עין אל בידאן, ליד שכם (שם נאסף על ידי המשטרה הפלסטינית לבסוף).

ביום חמישי 8.9.2011 -  נעצר אחד האחים (עודאי) שוב, הפעם יחד עם אחיין בן 14, ליד ביתו, בתואנה שהוא עקף את מחסום גוכיה ללא אישור. לשאלתו למה לו לעקוף את השער הוא הרי גר מעברו המזרחי וגם נמצא שם, לא היה מענה. החיילים אזקו אותו וכיסו את עיניו בפלנלית . הוא עוכב במחסום חמרה 4 שעות, בשעה שאנו ניסינו לפעיל את קציני המת"ק, שהגיעו לשם כך למחסום חמרה. שני הצעירים שוחררו במחסום חמרה ולקח להם עוד שעה וחצי להגיע הביתה, בלי כסף, בלי תעודות, ובמקום בו אין תחבורה ציבורית וכמעט ואין תנועה של מכוניות פלסטיניות.

ביום שישי 9.9.2011 שוב נעצר עודאי, והפעם יחד עם רועה אחר, רזי לבית אבו  סאקר. הם נאזקו, הוכו קשות ועיניהם כוסו בפלנלית. התואנה – לא היו עליהם תעודות. אחד מהם הציע לרוץ הביתה (200 מטר משם) ולהביא את התעודות, אבל החיילים מיאנו לשמוט את טרפם מידם, לאחר התערבות המת"ק הם שוחררו כעבור שעתיים.

הרס בארות בנסאריה  - דיווח של בינלאומיים -  בנאסריה שבשטחי B, הרס הצבא 3 בארות גדולות וזאת לאחר שהרס שם בארות גם בשבוע שעבר. נאסריה נמצאת על הכביש שבין מחסום חמרה ושכם, בצידו המערבי של המחסום.

08:10 מחסום שקד-טורה
עברו כעשר מכוניות, רובן לגדה. זמן בידוק 3-5 דקות.

בחור אחד בא עם חבילה לא גדולה של בגדים שקנה בג'נין, כמה מכנסיים וחולצות' רצה לעבור עם זה לביתו במרחב התפר. לא נתנו לו להעביר את החבילה והוא מסר אותה למישהו שחזר לג'נין.

10:00 עזבנו את המחסום. להפתעתנו לא סגרו אותו בשעה זו.

10:10 מחסום ריחן-ברטעה
במחסום הרכב הצהרנו, כפי שהתבקשנו, על חבילות הבגדים המשומשים. הרשו להעביר.
לפני מחסום הרכב המתינו לבידוק חמישה טנדרים.
בסככה בחניון הפלסטיני שכב ילד כבן 14 על מזרן. אחד הנהגים אמר לנו שהמשטרה אספה אותו בכביש ואדי ערה ו''זרקה'' אותו במחסום עוד אתמול. הסתבר שהילד תושב יאטא שבאזור חברון. לא מצאנו מכונית שנוסעת לחברון אך באחת המוניות לטול כרם ישב תושב יאטא. הילד לא מסר מספר טלפון של הוריו, אך האיש טלפן למישהו מהמשפחה. שילמנו עבור הנסיעה של הילד ליאטא. בקושי הסכים להיכנס למכונית.

לדעתנו מאוד לא בסדר שהמשטרה מפקירה כך ילד רחוק ממקום מגוריו, ללא מבוגר שידאג לו וללא אוכל. לפחות יש בסככה שבמחסום ברזיה ומזרון.

"עוד לא בן חמישים" היה משפט המפתח.

בבקר ביום השישי השלישי לרמדאן שונו כללי המעבר: הוחמרו הקריטריונים ובוטלו אישורי התפילה.

חמישים היה גיל המינימום. צעירים מהם ולו בימים אחדים, גברים כנשים, בעלי או חסרי אישורים נדחו. שעות לאחר מכן (בשעה שמונה לדברי הקצינים),לאחר שאלפים שהתדפקו על שערי קלנדיה בשעות הבקר המוקדמות נואשו ועזבו את המקום, חדל להתקיים "השוויון" בין המינים וחוקי התקפות עבור נשים בלבד היו כבשגרה.

שני גושי אדם נבדלים היו במקום, גוש פנים וגוש חוץ.

הצבא על מגוון יחידותיו בשטח הפנימי, הסטרילי, מוגן ברובים ורימונים, במתחם מבוצר וחסום בגדרות מתכת, חסימות בטון וסלילי תיל.

ומחוץ, במעטפת החיצונית, אלפי נשים גברים וטף שנקבצו מכל רחבי הגדה המערבים, מבקשים לממש את הבטחת הריבון המחויב לחופש הפולחן.

הסדר המשמעת וההיררכיה שלטו בגוש הפנימי, לעומתו בחיצוני שלטו ההפתעה, הזעם והכאוס.

אנשים שרק לפני ימים אחדים קיבלו במשרדי השלטונות אישורי מעבר תקפים וחתומים ליום זה, נוכחו כיצד אותן ידיים שהגישו להם את האישור, דוחות אותו ואותם בניד יד וגסות קול.

גברים רבים שעד אמש היו קשישים דיים לעבור והפכו הבקר לאיום, התרוצצו חסרי אונים בין הפתחים, מושיטים בידם את המסמך לעדות צדקתם ומנסים בשנית, בשלישית וברביעית את מזלם.

אלא שהפתחים והסדקים היו מהודקים מתמיד. הסטריליות תוגברה וגם "ברשת הדייגים" (בעגת הצבא) כמעט ולא נתגלו פרצות. המעטים, בעיקר נערות, שהצליחו לחמוק ולעבור את חומת החיילים הראשונה, ניצודו במהרה ושולחו מבעד ל"שער המסורבות" היא "הדלת המסתובבת" לשיטתם.

גם מי שביתם במזרח ירושלים התקשו לשוב לביתם:"עוד לא בן חמישים" היה משפט המפתח...

בין המתרוצצים והמנסים מזלם היה הבחור שלפני שבועיים ראינו אותו נעצר ומופלל  בידי החיילים. האיש סיפר שנלקח תחילה לתחנת המשטרה שבמתחם המחסום, משם הועבר לעטרות ובסופו של יום מצא עצמו עצור בעופר. בין לבין, בדרך, הוכה בידי מוביליו. רק ביום ראשון, יומיים לאחר מעצרו שוחרר בערבות של 5,000 ₪. 

בתוך קהל הקצינים הבכירים שפקדו ופקחו עמדו שניים ששוחחו: "המון שב"חים עוברים פה!..." אמר האחד לחברו ושניהם הנהנו בדאגה למראה הנדחקים הרבים והמעטים העוברים כשהקריטריון היחיד שאין בלתו הינו הגיל הרשום בתעודת האדם, ולא ניכרה בהם אי נוחות או עברה בהם מחשבה באשר לתמונת האבסורד המתחוללת למולם.

 כשחלפו השעות ושעת התפילה בירושלים קרבה, נסגר המחסום בפני הקשישים. זו השעה שגם חזקת הגיל פוקעת. במזרחו של המתחם, בשער הגברים כרעו הנותרים על האדמה ונשאו תפילה מול בטונדות, חסימות, סלילי התיל, הכלים הכבדים ונוכח עיני החיילים שראו והתעלמו.

בשגרה, בשעה זו שבים חוקי המחסום לקדמותם. אלא שלא ביום השישי הזה. הוראת נוהל 'סגר' קידמה את מי שחיכו לשעת הצהרים כשבידיהם אישורי מעבר כדי לעבור לכוון ירושלים והם נידחו ושבו על עקבותיהם בבושת פנים לקול צעקות החייל המבוצר בעמדת הזכוכית הקדמית.

 מחסום פתע בבית פוריכ – צרכי הבטחון או עונש קיבוצי?

 06:30  עזון עתמה: תור ארוך  של פועלים (למעלה משבעים איש) מתפתל עד מעבר למגרש החנייה. כל אחד מהיוצאים מוסר על זמן המתנה שונה אבל כולם מתלוננים על אורך התור. המחסום כולו מתנהל על ידי חיילות, לוחמות ומ"צ.  במקום האהל המאולתר ממול לקובת הבדיקה הוקם מגדלון מבוטן בתוכו שומרת חיילת נחושה.

במעבר שומרון עומדת משטרה כחולה  ביציאה מישראל ותור ארוך של מתנחלים בכניסה אליה.

הכניסות למרדא ולזיתא פתוחות.

07:00   זעתרה/תפוח: שוטרי מג"ב בעמדות אינם מפריעים לתנועה השוטפת. מכיכר המנורה נעלם מגדל השמירה.

 מחסומי יצהר/בורין:  אין פעילות צבאית

עוורטא: באופן לא מפתיע הזרוע הצהובה עודנה חוסמת את המעבר.  בדרך חזרה ננסה שוב את לשכת  דוברת פיקוד המרכז . טרם קבלנו תשובה על מכתבנו בנושא מלפני שלושה שבועות. גם היום לא קבלנו תשובה.   [[בסוף בטח יכתבו לנו שהחסימה היא נגד הברסלבים ולא נגד הפלסטינים]]

07:20  בית פוריכ: המחסום ריק מנוכחות צה"לית.  אולם בכניסה לכפר מחסום פתע מאולתר. שלושה חיילים פרסו דוקרנים על הכביש וכל התנועה עומדת. לאט, לאט הם בודקים תעודות זהות ומכוניות המנסות לצאת מהכפר לכיוון שכם ואינם מאפשרים לאלו הרוצים להכנס לכפר לעשות זאת. עשרות מכוניות עומדות מכל כיוון.  הנהגים הרחוקים מהמחסום לא מבינים מה פשר העצירה ומנסים לעקוף.  נוצר בלגן.  הרמנו מספר טלפונים – להומניטרי ולמת"ק, אך אף אחד שם לא יודע על שום פעילות במקום.  כישראליות עקפנו בחוצפה את כל התור, החיילים נפנפו שנעבור.  בכפר ספרו לנו כי לפני כמה לילות ילדים זרקו אבנים על שמשה של רכב צבאי שסייר ברחובות הכפר וניפצו אותה.  לדעתם זה סוג של עונש.

כשיצאנו מהכפר נעלמו כבר החיילים ועמם התפוגג גם כל התור. האם בגלל שטלפנו ומשהו התפנה לברר מה קורה שם?

08:00 מחסום חווארה:  נטוש. חלק ממבני הפרספקט כבר מוטלים על צידם.

בעיירה חווארה נפתח בורגרקינג חדש. מסימני השלום הכלכלי. שלושה רכבים של משמר הגבול מסתובבים ברחבי העיירה.

08:10 זעתרה/תפוח: התנועה זורמת ללא הפרעה.  יש חיילים בעמדות. רכב צבאי חונה במגרש החנייה.

במעבר שומרון הבדיקה בכניסה לישראל היתה שיטחית כרגיל.