טולכרם וקלקיליה

14:10 חבלה- השער פתוח (בימים אלה השער פתוח בצהרים .

מ-13:00 עד 14:15). איש לא עובר.  החיילים מתכוננים לסגירה.

ההאמר ממתין להם. אנחנו עוזבות.

14:30 שער אליהו- תנועה דלה לשני הכיוונים.

14:45 כניסה לחירבת עסלה- קרין קבעה פגישה עם אבו אכרם, ראש הכפר אך כיון שהקדמנו הוא לא עונה בטלפון. אנחנו נוסעות לשער החקלאי דרך דרך עפר אך הוא סגור. מהצד השני של כביש המערכת יושבים 5 פלסטינים ממתינים לפתיחת השער שבדרך כלל נפתח ל-15 דקות בלבד. 

15:00 פגישה עם אבו אכרם ובנו.

חירבת עסלה:

בכפר 3 משפחות,  כ-1000 תושבים.

הילדים לומדים בכפר עד גיל 9 ואחר כך מוסעים במוניות לעזון.

לכפר כולו  4000-5000 דונם. מגדלים בעיקר עצי זית. חלק מהמטעים בשטח הכפר אבל חלק אחר מעבר לגדר.

לאבו אכרם 7 ילדים.  5 מהם לא קבלו אישורים לעבור בשער החקלאי לעבד את אדמותיהם. שני הבנים שקבלו אישורים עובדים בישראל ויכולים לעזור במסיק רק בשישי שבת.

90% ממבקשי אישורי מעבר מהכפר (כדי לעבוד בחלקות שלהם) נענו בחיוב והוא לא יודע מדוע בניו הם מסורבי שב"כ.  הוא אומר : "אם הם עשו משהו, שישפטו אותם". קרין שאלה אם פנו לועדת סירוב והם מספרים שעו"ד תוסיה כהן מקדומים כבר פנתה בשמם וגם היא לא קבלה הסבר.

בנו מוחמד עבד במפעל סולמות באלפי מנשה אך לפני 3 שנים לקחו ממנו את האישור במחסום  ומאז הוא לא עובד. הוא מבקש עזרה בקבלת האישור. אנחנו מקבלות ממנו את כל הפרטים והם יועברו לתמי כ. ו/או לסילביה פ.

לטענתו ישוב חדש בשם גבעת טל מוקם ליד אלפי מנשה, על אדמות שנגזלו מאנשי הכפר.

בשער החקלאי מותר להם לעבור עם טרקטור או עגלה אך לא עם מכוניות. לאחר המעבר עליהם ללכת כ-4 ק"מ עד החלקה שלהם.  למבוגרים שביניהם קשה להגיע למטע. הם מבקשים לפתוח שער נוסף קרוב יותר למטעים שלהם.

לא היתה להם מפה של הכפר כדי לסמן את המקום המדויק  המועדף עליהם. ביקשנו שלפגישתנו הבאה הם יכינו מפה.

אבו אכרם חושב "שלכלכו עליהם".  אנחנו מחליטות לחזור לכפר ולנסות לשוחח עם אנשים נוספים בתקווה שנתקל בדוברי עברית. 

15:50    נפרדות מגברי משפחת אבו חליל ויוצאות  מזרחה בכביש 55.

16:20   עוברות ליד מה שהיה מחסום בית איבא. עוצרות בכפר לקנות ירקות. המוכר אומר שמאז שבוטל המחסום הוא מרגיש כמו מי שהיה סגור בביתו ולפתע נפתחה הדלת והוא יצא לחופשי.

 16:35 מחסום ענבתא - התנועה זורמת בשני הכיוונים.

16:50מעבר תאנים- תנועה דלילה.

17:00 שער אפרים -   תנועה ערה. רבים חוזרים מהעבודה וממהרים  לקרוסלות.

17:10    כמעט חושך,  עוזבות וחוזרות לתל אביב

06:30 חבלה – אין חיילים והשער כמובן סגור.
06:40 החיילים מגיעים. השער נפתח במהירות והמעבר מהיר ויעיל, 20 עברו ב 9 דקות. החיילים התנצלו על האיחור שנבע מתוך כך שהיה עליהם היום לפתוח יותר שערים מתמיד.
07:30 מעבר אליהו – כ 10 מחכים.
07:45 קלקיליה - הכביש פתוח לחלוטין.
08:30 פלאמה – טפטוף עוברים. 2 נשים עם אוכל לבני המשפחה שבמסיק, משפחה (כנראה) בעגלה עם חמור שכללה זוג מבוגר ושני בחורים צעירים. טרקטור חוזר מהצד הישראלי של הגדר לכוון הכפר. ומסביב הפסטורליה חוגגת.
המשכנו לכפר ג'מאל ועצרנו במכולת . הושיבו אותנו הביאו קפה ושאלנו שאלות. לפי המסופר אנשים שהיו להם רישיונות למסיק בצד הישראלי של הגדר בשנה שעברה (כולל בעל המכולת) השנה הדבר נמנע מאיתם. במשפחתו שאין בה אב רק לאימו הותר לצאת למסיק. כל שאר האחים לא קבלו רשיון.  דבר זה מתאים לאינפורמציה שנאספה במסחה ובעוד כפרים.
היציאה למסיק היא דרך השער בפלאמה והדבר גורם לעיתים לנסיעה ארוכה מסביב כי השער הצפוני הקרוב לכפר ג'מאל סגור. עוד תלונה היתה שאם עוברים בפלאמה למסיק באזורים יותר מדי צפונה מקבלים עונשים כי אמורים לעבור משער יותר צפוני שמרוחק מהכפר.מאידך מקבלים רישיון לעבור רק משער אחד ויש כאלו שמטעיהם נמצאים במקומות שונים.  אז גם למי שיש כבר רשיון לעבור עושים בעיות.
בדרך בחזרה נכנסנו לפארק המשחקים של עזון. המקום מוזנח ומלוכלך למרות שהצמחים מושקים ויש בו טיפול כל שהוא.

1650  פועלים החוזרים הביתה מעבודה בהתנחלויות עומדים בתור ארוך ומחכים לבדיקה.

שני  אשנבי בדיקה פועלים.
התור זז באיטיות.
אומרים שכך מחכים כל יום.
לדבריהם המחסום הצפוני פועל לעיתים בעיקר בבוקר בערך ב0700 לשעה בערך.

06:40 חבלה

40 אנשים מחכים בתור. הם ניבדקים בקבוצות של 5. הפלסטינים אינם שקטים, מתקוטטים והסדרן הפלסטיני מתקשה לשמור על הסדר. 2 מילואימניקים במחסום. אוטובוס הילדים בדרכו לבית הספר מגיע בשעה 06:50. הנהג יוצא כדי להיבדק. אומרים לו שגם הילדים חייבים לצאת לבדיקה. נורית מתקשרת ל-DCO ומתלוננת על כך. נאמר לה שאכן הילדים לא חייבים בדיקה והמסר יועבר לחיילים. אוטובוס נוסף מגיע למחסום והסיפור חוזר על עצמו. הנערות המבוגרות יותר יורדות לבדיקה. קבוצה נוספת של חיילים מגיעה למחסום לנוכח האי-סדר שנוצר. ביניהם גם שוטרת צבאית שמרגיעה את הפלסטינים. האוטובוסים של הילדים עדיין ממתינים ונורית מתקשרת שוב לקצין שמבטיח להיות למחרת במחסום כי המילואימניקים אינם מכירים את הכללים. אחרי רבע שעה נוספת האוטובוסים עוברים, מבלי שהילדים ייבדקו. יש לציין שהאוטובוסים ונהגיהם עוברים במחסום מדי בוקר - אילו אותם ילדים ואותם נהגים תמיד.

07:35 שער אליהו

20 פועלים עומדים בתור.

08:00 צומת ג'ית

ג'יפ צבאי ניצב בצומת. 2 חיילים עומדים מחוץ למכונית.

08:30 דיר א-שראף

ישבנו בבית-קפה ליד המכולת של ג'מאל והמקומיים סיפרו לנו על הנחוץ להם: עזרה במסיק זיתים בימים 25-27 לאוקטובר בשטחים של הכפר מעבר לגדר על-יד שבי-שומרון.

(יש להתקשר לקואליציית המסיק). בנוסף, חזירי בר שהובאו לוואדי על יד הכפר גורמים נזקים ומפחידים את התושבים.

אפילו ב-07:00 בבוקר מוציאים ילדים במכונית מפחד החזירים שעדיין משוטטים - כך מספר סמי, ומבקש  עזרה מרשויות החקלאות בישראל.

בעייה דומה קיימת בכיף אל חארס. 

המשכנו לבית-איבא כדי לראות את המקום בו היה פעם מחסום.. נשארו רק הבטונדות.

09:00 שבי-שומרון

המחסום ריק. 2 ג'יפים ניצבים שם זה מול זה.

09:10 ענאבתא

המחסום ריק, אין חיילים, מלבד במיגדל השמירה.

09:20 ג'בארה

החיילים מבקשים מאיתנו תעודות זהות.

09:25 אירתח

ריק.

סוף.

 חבלה

13:45 - החום לוהט. כ-10 איש ממתינים בכניסה למחסום. אוטובוס הילדות של הכפר הבדוי ממתין מן העבר השני. אחד הממתינים מספר לנו כי יש עצור בחדר הבדיקה, ובו ברגע נשמעות מן הביתן צעקות .

כעבור 10 דקות יוצאים לשער שני חיילים. אחד מהם בנשק שלוף. אך החייל סה"כ מכקש אש מן הפלשתיני.

ורק כעבור מספר דקות, כנראה העצור בפנים שוחרר, והחיילים קוראים להם להיכנס לביתן שלושה שלושה.

נראה כי החיילים כבר מכירים את העובדים. ונוהגים בהם בדרך כלל באדיבות.

לעומת זאת מביתן הבדיקה נשמעות צעקות קולניות בהחלט לא נעימות של מ"צדיקית .

בינתיים נהג האוטובוס יצא מן הביתן, החיילים בודקים את תא המטען, ואוטובוס הילדות יוצא לדרך, לאחר המתנה של למעלה מחצי שעה. הסבנו את תשומת לב החיילים לעובדה שאלה ילדות קטנות, בתוך אוטובוס לא ממוזג. הילדות מנפנפות לנו לשלום.

יש תנועה דלילה פנימה, רוכב אופנייים עם חבילה , טרקטור עמוס שקים. שנבדקים קלות.

14:20 - אנו ממשיכות לכיוון עזון, ובדרכנו משקיפות על על הפחונים העלובים בהן מתגוררות הילדות של שראינו באוטובוס.

בעזון השער הצהוב פתוח ואנו נכנסים ופונים צפונה מתחת לכביש.

ג'יוס

חנות המכולת המשמשת לנו מרכז מידע סגורה היום. נעצרנו ליד בחור בדוי שמתגורר ממש ליד הגדר.

כובדנו בשתיה קרה וצפינו בגדר ממש מתחתינו. מעבר לה במרחק של כ- 500 מ' נמצאת האדמה שלו, עליה הוא מגדל את הכבשים. היום כדי להגיע לאדמתו הוא צריך לקחת מונית לקלקיליה, ולצאת דרך מחסום צופין. משפחה זו היא בת מזל. כמי שמגוריו באדמת המרעה שלו ולא היה רשום כתושב ג'יוס, קיבל היתר להגיע יום יום לאדמותיו, ואף ללון שם "בשטח צבאי סגור".(במקרה זה- כינוי לשטח של אזרחים ב"מרחב התפר", שבו הם  יכולים לשהות באדמתם רק בהיתר מיוחד). לדודו שהוא תושב ג'יוס, היה פחות מזל. מלכתחילה -בתוואי הראשון של הגדר ביתו ואדמתו היו כולם במרחב התפר. אמנם  הוא היה מנותק מן הסביבה הטבעית שלו , היה צריך לעבור מחסומים לצורך טיפול רפואי,כלכלי,  חינוך וביו"ב, אבל המשיך לעבד את  אדמתו. משהוזזה הגדר מזרחה לפי הוראות בג"ץ, עכשיו הבית נמצא ממזרח לגדר, ואילו האדמה נשארה ממערב לה. מאחר שיש לו רק חוזה לרכישת האדמה, ולא טאבו, הוא לא קיבל היתר לעבדה ואיבד אותה. לפני 10 ימים נפטר הדוד.

פלמיה

15:50 - השער פתוח מ5 - 17:00. עוברים בו אנשי פלמיה וגם תושבים מג'יוס שמורשים לעבור בו. המחסום חיילי מילואים מזיעים מחום, בדרך כלל הם מחוסרי עבודה. כמה עשרות אנשים בבוקר וטפטופים במהלך היום. האם זה מעיד על מיעוט ההיתרים שמקבלים תושבי פלמיה? כדאי לברר. אגב  גם החיילים  לא מסכימים עם משטר ההיתרים, ומה שהוא גורם לתושבים.

אירתח

16:15 - צמחייה מטופחת מסביב למגרש הצמוד למעבר, אך המגרש, וגם הכביש המוביל לכניסה חסומים לרכבים המביאים את הפועלים, כך שלא כבעבר, הפלשתינים החוזרים מן העבודה יורדים מן הרכב במרחק של כ-100 מ' מן המעבר עצמו.

יש בסמוך מגרש כורכר, אך כנראה המוניות מעדיפות לא לנסוע על האבנים. בכל פינה בתוך במגרש מוצב שלט צהוב עליו כתוב: "אסור לצלם. מתקן בטחוני". פתאום מגרש שמשמש רק למעבר פועלים  פועלים, הופך להיות בטחוני.

החדרים במעבר עצמו לא מאויישים. הפועלים עוברים את הקרוסלה ויוצאים החוצה.

-סוף-

צפיה מהירה במעבר חבלה ומעבר אליהו ,מסיק בכפר תל
6:45 חבלה
השער פתוח ,עוברים בחמישיות.
6:50 מעבר אליהו
יותר מ20 אנשים עדין מחכים לעבור.קצת אחרי הכניסה לעזון האמר בצד הכביש וחילים עם מכשירי קשר צופים על העוברים ושבים.גם ליד קדומים יש האמר וחילים.
7:05 ג'ית
הרבה ילדים הולכים בצד הכביש הסואן לבית הספר.בצומת ג'ית פונות לכיוון יצהר ,חולפות על פני הפניה לחוות גלעד ועוצרות לפי ההנחיות של זכריה איש הקשר עם הרבנים לזכויות אדם בצד הדרך לחכות לנ. שצריך עזרה במסיק הזיתים שנותרו לו לאחר שרוב עיציו נשרפו ביום שישי ע'י המתנחלים מחוות גלעד.העיצים שנותרו קרובים מאד לכביש 60 והוא חשש להם וליבול. בזמן שאנו מחכות לנ. אנו משוחחות עם שכנו ע. גם הוא מכפר תל המוסק מעבר לכביש עם משפחתו. הוא מספר לנו על השרפה הגדולה של יום שישי, בה רוב עיציו עם היבול עליהם נשרפו, גם הוא ממהר למסוק את העיצים שנותרו לפני שיאונה להם רע. מספר על בית הבד החדש שיש בכפר עם מכונות חדשות מאיטליה ועל התקופה שבה עבד בישראל וגם מכבד אותנו בתה.
8:00 מגיע נ. ובן דודו רכובים על חמור, מתנצלים שחיכינו להם, שניהם בחורים צעירים,נ. ,שהחלקה שלו, מתגורר בירדן ובא לכפר לעונת המסיק למסוק את עיציו,בן דודו נשוי ומתגורר בכפר.מביאים דליים ושקים ומסבירים לנו מה עלינו לעשות. השטח מלא קוצים וסלעים גדולים שלדבריהם נזרקו למטע בזמן סלילת הכביש לשנים.( גם הרבה עיצים כמובן שנעקרו אז). אנו עובדות בחרת שני הבחורים, קצת משוחחות איתם ומפתחות מיומנות בעבודה……
ב 9:30 הבחורים מכריזים על הפסקת עבודה ומזמינים אותנו מתחת לעץ זית גדול לארוחה של פיתות , פאלפל,חומוס וירקות וכמובן תה עם מראמיה. בזמן שאנו יושבות שם מגיעות שתי בחורות , כתבת וצלמת, מסוכנות A.P.  שנשלחו ע'י זכריה לראין את נ. ובן דודו .אנו חוזרות לעבודתנו וממשיכות עוד כשעה למסוק את הזיתים.העיתונאיות מראינת גם אותנו ,הן שמעו על מחסום ווטש והתפעלו מ"הסבתות האמיצות"בסביבות השעה
11:15 סיימנו למסוק את כל העיצים של נ. באזור זה והחלטנו לחזור הביתה.

סיכום
רק לאחרונה התחילה התקשורת להפנות את תשומת הלב להתנחלויות כ"חזית" של הכיבוש.  זו מערכת סבוכה – וגם משתלמת – עם ריבוי החסימות, גדרי התיל והמחסומים אשר מוקמים מחדש ומפורקים, תמיד ליד התנחלויות או למרגלותיהן; כבישים נפרדים נסללים ונסללים מחדש כל הזמן, מנהרות נחפרות מתחתם עבור אלה שאסור להם לשהות מעל פני הקרקע; גדר/חומת ההפרדה פורצת דרך שדות של פלסטינים וחורשות הזיתים שלהם.  אך אין עונה שבה נוכחות ההתנחלויות והמתנחלים, שמספרם הוכפל שוב ושוב מאז הסכם אוסלו, כה בולטת כמו בעונת המסיק, כאשר אלימות שיטתית מצד המתנחלים חוזרת וגוברת בזמן המסיק, כולל איומים ומניעת גישה לעצים, על ידי המתנחלים וגם על ידי הצבא.
שער 1392  חבלה
13:00  השערים נפתחים כבהיסח הדעת על ידי מילואימניקים, אחד מהם עם נשק מכוון שמסרב להשיב לנו ברכת שלום או לענות לשאלותינו.  סוסים, אנשים, אופניים ומשאיות נושאות עצים למשתלה בין הממתינים הרבים משני עברי גדר ההפרדה. הקבינה של משאית עמוסה מוצרים, בדרך למשתלה או ממנה, נבדקת בקפדנות, ושני החיילים מסתובבים לאיטם סביבה.  כאשר הנהג עובר לידינו הוא נרכן אלינו ומוסר לנו שלוש גויאבות! 
13:15  אוטובוס המסיע את ילדי בית הספר הבדואים בחזרה למאהל שלהם ליד התנחלות אלפי מנשה מנסה להביאם הביתה.  אך לא – על החיילים לעלות לאוטובוס, לבדוק את תעודת הזהות של הנהג ושל גבר נוסף, לחייב את הנהג לפתוח את כל תאי המטען של האוטובוס, שלושה מכל צד, בעוד הם מביטים פנימה בעיון.  אוטובוס הילדות מגיע כעבור עשר דקות
13:30  קלקיליה
בחינה מקרית היום של המחסום לשעבר חושפת את פני הכיבוש האמיתיות.  עומד שם רכב משטרה ליד חייל, והשוטר בודק רכב הבא מכיוון קלקיליה עם לוחיות ישראליות (צהובות) בעוד רבים אחרים מאותו סוג עושים את דרכם מן העיר.
מעל, התנחלות צופים ממשיכה לגלות את פניה האמיתיות של הקפאת הבנייה – ממשיכים לבנות כל הזמן.
14:10  מצפה ישי
זו שכונה "חדשה יותר" של קדומים, שם עוד קרקע פלסטיני פרטית נלקחה על ידי חברה בשם "קדומים 3000," דוגמה נוספת – לפי אתר האינטרנט – של "שכונה רחבה ופורחת."
מוקדם יותר גילינו כי בסוף לא היה צורך לסייע ל"שומרי משפט" לעזור לחקלאים פלסטינים למסוק "בשקט" את הזיתים שלהם, וכי למשמרת הבוקר היו בעיות עם הצבא, לא עם המתנחלים.  כרגיל, הצהירו כי המקום הוא "אזור צבאי סגור."  התעוררה סקרנותינו, עשינו את דרכנו לשם כדי "לרחרח" וגילינו, מעל לגבעה התלולה מול קדומים מחסום לא-מאוייש, חסימה.  מעברו אפשר לראות דחפור עובד.  מכוניות רבות של מתנחלים יוצאות ממצפה ישי וממתינות בחסימה המתוחכמת בעלת מכשולי מתכת העולים ויורדים באמצע הכביש, מעשה קסם או של יד נעלמה, עד שזרוע המחסום נפתח.
צומת ג'ית
עוד רכב משטרה לצידי הצומת, ומכונית עומדת.  בכל זאת אנו עולות לכפר צרה בכביש הסלול היפה, מתנת "העם האמריקאי לעם הפלסטיני," כביש הנכנס באופן מרשים לשכם, עם פנייה לירידה התלולה לבית איבא, המחסום לשעבר אשר נבנה מחדש מספר פעמים במשך הזמן שמתנדבי מחסום ווטש השקיפו עליו, והיום מזכיר תפאורה מאובקת ישנה של מערבון הוליוודי.
דיר שאראף
היות ורוב המסיק הסתיים, בית הבד עובד במרץ, ממלא את הג'ריקנים הצהובים המכוערים בריח הנהדר של הנוזל הירוק-זהוב – הכתישה הראשונה של העונה.
ענבתא
אין כבר הפתעות, המחסום מאוייש ואנו רואות מרחוק את החיילים, אך ללא תור של רכבים שייבדקו – או לא ייבדקו.
ג'וברה
מתייחסים אלינו כאן כפי שהתייחסו לאוטובוס בית הספר בחבלה.  אנו צריכות לפתוח את תא המטען – אחד בלבד – אך כל ארבע הדלות נפתחות על ידי המ"צ, וחייל אוחז חזק בנשקו מאבטח אותו – מראה תואם לזה של החייל המכוון את נשקו לעבר הפלסטינים שעוברים את גדר ההפדה בחבלה מוקדם יותר בצהריים.  

סיור בכפרים : חארת', כיף אלחארת', קירה, ג'מאעין, עינבוס, חווארה

 במשך כל הסיור, בזכות המסיק שנמצא בעיצומו,  היו הרחובות ריקים מאדם ורוב החנויות סגורות.

בחארת', בכיף אלחארת', בקירה ובעינבוס היו הרחובות כמעט ריקים. אדם או שניים שפגשנו אישרו לנו שכולם נמצאים במסיק. בקירה שאלנו אנשים שמסקו בסמוך לכביש אם המתנחלים מציקים להם, הם אמרו שאצלם אין הטרדות
.בג'מעין נכנסנו למועצה המקומית. קיבלו אותנו, כרגיל, בסבר פנים יפות, והסתבר שראש המועצה התחלף. הקודם עבר לתפקיד בכיר יותר, ובמקומו מונה על ידי הרשות ראש מועצה חדש. הוא ועוד אדם סיפרו שוב על בעיית חזירי הבר. ראש המועצה אמר שמהרעל שהרשות סיפקה להם כדי להתמודד עם החזירים מתו 12 חזירים וכ-120 כלבים. אל ההתנחלויות החזירים לא מגיעים בגלל הגדר החשמלית שמרתיעה אותם.
האדם השני שדיבר איתנו ביקש שנברר אם אפשר להסיר, לימי המסיק את החסימה החקלאית שנמצאת מזרחית לחסימה הראשית ביציאה לכביש 5 (זו שהוסרה לפני מספר חודשים). דיברנו עם חנה ברג, ונראה שאין סיכוי להצליח לעשות משהו בתקופה הקצרה שעוד נותרה למסיק. 
לשאלתנו סיפרו שישנם במסיק מתנדבים, שומרים שהמתנחלים לא יציקו . בחווארה התנועה במחסום חופשית.

ביר שלי (תמר – שם צבאי)
07:00 – השער החקלאי פתוח. הפועלים אומרים שבאו מעזון עתמה. אין לחץ של ממתינים אך לדברי החיילים היה לחץ גדול ביום שישי. השער נסגר ב – 07:30 וייפתח שוב ב – 13:00 וב – 17:00.
עזון עתמה
07:25 -  פתוח משעה 05:30  כל היום. הבדיקה יסודית יותר. הם יוצאים לעבוד באלקנה ובשערי תקוה. מעטים יוצאים לשטחים שלהם. היוצאים לעבוד בהתנחלויות ממתינים להסעה אז אפשר קצת לשוחח.
הבניה בשערי תקוה – התחילו עתה מאתיים יחידות חדשות.
מצב המים – הכפרים הפלשתינים שיושבים במקומות הנמוכים יותר מי התהום הם מתחתם. אך מקורות השתלטה על המים היא מעניקה להתנחלויות הגבוהות יותר את רוב המים והכפרים שמתחתן מקבלים הקצבה לא מספקת.
התלונה הכי קשה – אין מפעלי טיהור להתנחלות שערי תקוה ואפילו לא לאריאל. כל הביוב של שערי תקוה זורם בואדי לתוך עזון עתמה. כל הביוב של אריאל זורם למרדא שמתחתיו מה שגם מזהם את מי התהום. אך הם סובלים מאד מהסירחון ומהיתושים. למי זה אכפת?
07:45 – אחרוני היוצאים.
כפל חרית, קירה, ג'מעין
08:10 – 08:40  נסיעה בדרך חדשה. נוף יפה עליות וירידות תלולות עד שהגענו לכביש 505. בכל מקום פוגשים את מוסקי הזיתים. לפעמים משפחות. מצב הרוח בדרך כלל טוב ואף מרומם – יש הרבה פרי.בקירה פגשנו בן משפחה שהגיע מדובאי ל -10 ימים לסייע במסיק.
זעתרה (תפוח)
08:40 – תור של 14 מכוניות. כולן בנתיב אחד אך התנועה זורמת.
עורטא
08:50 – שיחה עם שני חיילים שאין להם מה לעשות. היא מתחילה בשאלה אלינו שעלינו לבחור בין טובת היהודי וטובת הערבי. בהמשך שיחה של חמש דקות הם מוכנים לקבל את חשיבות האדם באשר הוא אדם כערך שיש לכבד באותה מידה. באה משאית ואנו עוזבות.
בית פוריכ
09:05 -  הכל פתוח. פנס דולק, יש אוגר מים סימן שיש חיילים איפה שהוא.
חווארה
09:10 – תנועה זורמת בשני הכיוונים. מפקד המחסום ששמו אלון קרביץ טורח להדגיש עד כמה הוא דואג לפלשתינים. הוא ציוה ביום חם על נהג מונית שברכבו היו שני תינוקות להפעיל את המיזוג ודאג למים קרים לכל הנוסעים. שיבחנו אותו והבטחנו לספר לאחרים. בככר עומדת מכונית גרר פלשתינית ועליה מכונית ישראלית. היה חשד שהמכונית נגנבה ולכן הן עוכבו. לאחר רבע שעה שוחרר הגרר על מטענו לשכם. הסתבר שהכל כשר.

04:15 קצת אחרנו, ראינו שכבר יש אנשים בצד הישראלי כך שכנראה פתחו בזמן , ב-04:00 .
הגענו לגדר שממנה אפשר לראות את האזור הפלסטיני , שם פגשנו שלושה חברי ארגון EAPPI הבינ"ל , מנורבגיה ומשבדיה . הם הגיעו ל-3 חודשים , גרים בטול-כרם . הארגון הזה  צופה בסה"כ ב-4 מחסומים: אירתח, אייל, קלנדיה ו-300. לדעתם, מחסום אירתח הוא הקשה ביותר.
הם ספרו עד 04:20 מעבר של 1,000 פלסטינים.
בכניסה למעבר: הצפיפות לפני הקרוסלות גדולה מאד , יש דחיפות ולפעמים צעירים שקופצים מעל לראשי כולם לתחילת התור . במקרה אחד ממש מריבה עם מכות ויש שרוטים ופצועים ( הם מראים לי את הפצעים ביציאה ). 
המעבר בקרוסלות מהיר , קבוצות של  25 פלסטינים לערך , גברים ונשים.
באזור היציאה: יש רק 6 עמדות בדיקה למסמכים, מתוך 16 אפשריות . ניסינו לברר איפה יש צוואר בקבוק ולא הצלחנו. כל העוברים כועסים על התור בחוץ ועל כל המכשירים שצריך לעבור בתוך המתקן , ובנוסף גם ה"חדר". כמה בדיקות צריך? הם שואלים. ולמה  לא פתוח פה 24 שעות כמו במעברים לירדן? שואלת אישה אחת.
המונים מחכים פה להסעות שלהם.
05:15-05:30 בכניסה: אין מעבר. לא מסבירים למה, הקרוסלות פשוט לא זזות . דווקא עכשיו שקט ומחכים בסבלנות . עד עכשיו עברו כ-2,100.
התחלף העובד שפותח קרוסלות . איך ידענו? פתאום צועקת עלינו מישהי - " מחסומווטש אחורה או שאנחנו לא נותנים לעבור ! " זזנו והקרוסלה נפתחה .שוב פה מהומה איומה כשקופצים צעירים מעל הגדר על ראשי המחכים הצפופים . איך אפשר למנוע כאלה דברים?
ראינו שלטים חדשים - בצד הכניסה ובצד היציאה של המחסום "מתקן ביטחוני אסור לצלם" ב-3 שפות.
מדדנו זמן מעבר - גבר בן 50 עבר תוך 17 דקות . צעיר עם חולצה סגולה בולטת - 32 דקות.
לחברינו הבינ"ל נראה שיש היום הרבה עוברים יחסית . בשיחה עם פלסטינים שחיכו להסעה הסתבר שהם צדקו - היום התחילה עונת קטיף  הפומלות ותפוזי הטמפורי והרבה פועלים הוזמנו לקטיף.
06:10 עד עכשיו עברו כ-3,300 .
06:20 סוף התור נראה! לא האמנו שנראה אותו כ"כ מהר. היה פה לחץ נוראי עד עכשיו.
06:30 נגמר התור. כ-3,600 עובדים פלסטינים יצאו דרך פה הבוקר לעבודה בישראל.