בקעת הירדן

"משל הבאר" בפְרוּש טאמון. אבל לפני כן, בדרכנו אל הבקעה:
11:25 – 'מעבר שומרון' לכיוון מזרח מאויש על ידי שוטרי מג"ב.
11:27 – באזור 'שערי תקווה' ראינו מתקני משחקים וכן ביתן בעל גג אדום. יתכן שזו 'חדשה ישנה', אבל לנו, שמזה כמה חודשים לא נסענו בכביש 5 ולא ראינו אותם לפני כן, נדמה כי הם חדשים.
11:40 – על הגדר המפרידה את מרדא מכביש 5 תלויות כרזות בגנות ה'הקפאה'. בבית במרדא הסמוך לכביש נראה כי חזרו אליו אנשים ותלויים שלטים המזמינים למסעדה וגם למוסך. נורמליזציה? מרדא פתוחה וגם זיתא. בצידי הדרך ניכרת פעילות מסיק.
11:49 – זעתרה – אין מכוניות מכיוון צפון (מכיוון מערב העמדות כלל לא מאוישות). על הבטונדות הסמוכות למגרש החניה תלויות כרזות 'כהנא צדק' וכו'.
12:07 – 'מעבר אפרים' – לא מאויש בשני הכיוונים.
12:10 – בבקעה ה'הקפאה' נראית כתרגיל. בגיתית נוספו 4 לולים גדולים ונראה שגם חממות חדשות.
12:16 – בית אריזה, שראינו לראשונה לפני מספר חודשים, השייך לתושב נעמה, מוקף עתה חממות חדשות ושדות ההולכים ומתפשטים לכל כיוון. ניכר כי לגידולים החקלאיים בבקעה, של היהודים כמובן, מוקצים שפע של מים והצהוב והחום מנוקדים בעוד ועוד כתמים ירוקים. הפועלים, העובדים בחום (בבקעה עדיין חם. חם מאוד) ובשכר זעום הם פלסטינים. כמובן.

12:50 – פְרוּש טאמון. זהו מקום מגורי קבע של כחמש משפחות גדולות המונות כ-100 נפשות והוא שלוחה של היישוב טאמון. כלומר, הם אינם בדואים ובידיהם קושאן על השטח, והבתים נבנו בו טרום מלחמת 67'. במיתחם ישנה באר חרבה. (מתחת ליישוב יש מי תהום בשפע, לדברי האנשים עמם שוחחנו). תושבי המקום נאלצים לקנות מים אותם הם מביאים מעין-שיבלי. מיכל בנפח 10 קו"ב עולה 150 ₪. על מנת לספק את צרכיהם כולל שתייה לצאן הם רוכשים 10 קו"ב אחת לשלושה-ארבעה ימים. בחודש הם צורכים כ-150 קו"ב. תעשו את החשבון בעצמכם.
עד לפני 10-15 שנים היו במקום פרדסי הדרים - לימונים, אשכוליות ותפוזים. לא נותר מהם זכר.היו נסיונות לשפץ את הבאר אבל נגרמו לה רק נזקים. הבעיה המרכזית כפי שהבנו היא שכיוון שהשטח שייך לתושבי המקום וגם לבני משפחתם שבטאמון נדרשת הסכמה של כל בני המשפחה בעלי הזכויות בקרקע על מנת לבצע בה עבודות. אלא שבני המשפחה שאינם מתגוררים ב'פרוש' לא רוצים להשתתף בעלויות הכספיות הכרוכות בטיפול בבאר, בין השאר גם מול הרשויות הישראליות. ולא שהמארחים שלנו חושבים שאם המשפחה היתה מאוחדת הם היו משיגים אישורים מהמימשל הישראלי.
13:23 – עזבנו.

13:25 – חמרה. מעט מאד עוברים במחסום בשעה זו, גם לא מכוניות. מצד מזרח אומנם לא בודקים כלל אבל, התניית הכיבוש נשמרת לאורך זמן. מכוניות שמגיעות נעצרות ונהגיהן ממתינים לתנועת היד המינורית, המשחררת של החייל או החיילת. אלא שהנהג הממתין לא רואה את הסימן מייד כיוון שהחיילים מסתופפים מתחת לסככה המשתפצת, מתגוננים מפני החום והשמש, ולא בעמדת הבדיקה מהעבר האחר של הכביש. הגברים המגיעים מכיוון מערב אוחזים בחגורותיהם בידיהם, שמחים לראותנו ואומרים שנבוא תמיד, כי אז לא עושים בעיות. הם מספרים כי לעתים מעכבים אותם 3 שעות במחסום.עזבנו כעבור כרבע שעה.

14:00 – היום גם מובילים מים למאהל הסמוך למשכיות, שגם השביל אליו 'מעוטר' כמו בכל הבקעה בשלט 'שטח אש'. במאהל מספרות לנו הנשים כי ביום ד' שעבר (13.10.10) הגיעו מתנחלים ממשכיות, פתחו את הברז במיכל המים ורוקנו אותו. אנשים זיהו את הפושעים אבל לא הלכו להתלונן במת"ק כיוון שבפעם שהלכו להתלונן על גניבת כבשים, רשמו את התלונה ולא עשו דבר. הם לא רצו עזרה.

14:30 – תיאסיר. גם כאן מעטים העוברים. סידרו מפרצון חניה למכוניות המגיעות אל המחסום ממערב. המכונית מגיעה למחסום, אנשים יורדים ממנה, למשל אמא וארבעה פעוטות, אחת מהן בת 7 חודשים אותה היא נושאת בזרועותיה. הם צריכים לעבור רגלית בעמדת הבידוק, לעבור בקרוסלות ואז להצטרף לאב שעשה את הדרך המכונית. גם כאן אומרים לנו שכשאנחנו נמצאות פה אז אין בעיות.
אנחנו עוזבות כעבור זמן קצר כדי להספיק להגיע ל'שער גוכיה'.
ניתן לראות בדרך כי בראש התלולית עליה מתנחלת משכיות מתבצעות עבודות פיתוח נמרצות בעזרת מחפרים. חמישה בתים כבר ניצבים בגאון, אוטוטו כנראה יאוכלסו.

15:00 – שער גוכיה. אין נפש חיה, הזרוע נעולה בשרשרת. אף על פי כן השער חייב להיות פתוח בשעה זו. ב-15:15 רינה מתקשרת למת"ק יריחו. ג' אומרת שתברר. ב-15:25 טלפון נוסף. ג' אומרת שאם לא באים לפתוח היום הם יטופלו בחומרה. אח"כ עונה ס' שאומר שאין לו סמכות לדבר איתנו.
15:48 – עזבנו והשער נותר נעול.
16:20 – ס' התקשר ואמר שעכשיו השער פתוח (שער שהיה צריך להיות פתוח עד 15:30) ושאם התופעה תחזור על עצמה הוא יטפל בכך.

16:23 – מעלה אפרים – העמדות לא מאוישות. לגבי הפילבוקס אנחנו לא בטוחות.
16:36 – זעתרה – 4 מכוניות מכיוון צפון.   

12:45- 15:15
 מחסום בזק 12:45
עברנו. איש לא שם לב אלינו.

הראות נפלאה. מרגישים בקרינה חזקה של השמש. חם.

13:00  מחסום תיאסיר 
הדגל הקרוע עדין מתנפנף. בשבוע שעבר הקצין אמר שיש להחליפו.

שקט וחם. בעמדה למעלה – חייל ידידותי. פגשנו אותו גם בשבוע שעבר. נראה שהיום הוא מפקד המחסום. לא התבקשנו לזוז או לעזוב ומכשיר הקשר לא חרק בהתייעצות אם להרשות לנו לעמוד שם. חייל ניצב בעמדת הכביש, חייל יושב בעמדה הבודקת תעודות זהות ומן הסתם נמצא חייל גם על המגדל.
מכוניות צבאיות חוצות את המחסום לכיוון שטח A. משאית שעליה שתי לוחיות רישוי אחת צהובה והשנייה לוחית פלסטינית, עוברת מזרחה (לכיוון הבבקעה). מאוחר יותר עוברת משאית אחרת שעליה 2 לוחיות רישוי כנ"ל, ועל הגג שלה הכתובת "אין עוד מלבדו". עוברות מוניות, משאיות, אין עיכובים במעבר.
רכב ההסעה החדש של התלמידים עוצר ליד עמדת הכביש מבלי להוריד את הילדים. מפקד המחסום לא מסכים והוא שב ומוריד את הילדים ליד מסלול הולכי הרגל. הם פורצים בריצה. המפקד מנסה "וואחד וואחד". הילדים ממשיכים בדהרה. הראשונים זוכים בשקיות הלחם (שאריות אוכל של החיילים). את החמגשיות אין מרשים להם לקחת. אחדים מהבנים תוקפניים מאוד, צורחים אל מול המצלמה, כחוששים להצטלם. מבקשים כסף, מבקשים אוכל, את השעון, את התיקים, סיטואציה עצובה ולא נעימה. הבנות פחות תוקפניות, לוחצות ידיים ורצות אל ההסעה. לאחר שהילדים הגיעו אל הרכב הנהג עולה אל העמדה והילדים איתו. הוא מנסה להסביר שאין הגיון במעבר הילדים דרך הקרוסלה. החייל המפקד מסכים, בתנאי שהתלמיד היותר מבוגר יעבור במסלול הולכי הרגל. מוסכם. עכשיו צריך לעקוב ולראות אם ההסכם הזה ישמר (מה יהיה על הלחם המחכה לילדים?).
13:55עזבנו.

ניפנוף לשלום של נהג התלמידים שעושה את דרכו בחזרה. 
היום לא עובדים ("עצור/סע") על ריבוד "דרך-אלון". הכביש נוח לנסיעה, ונראה שהעבודה במקום הסתיימה. 

14:20  מחסום חמרה
גם כאן איננו זוכים לקבלת פנים. אנחנו עומדות ומסתובבות בכל רחבת המחסום. 5 חיילים ו2 חיילות. מדי פעם זוג מהם ניגש אל עמדת הכביש ומסמן למכונית לעבור. עיקר העיסוק ותשומת הלב של החיילים מופנים אל רשת הצל שנקרעה והתפרקה. כנראה שרוח חזקה עברה במקום. במקומות אחדים בגג יש שברים וקימוטים. נהג הסעות מספר על בלגן במחסום. לא הצלחנו להבין אם כוונתו היום, או שעצם המחסום הוא בלגן גדול. מגיעות מוניות. הולכי רגל מעטים.

14:45 עזבנו.

15:15  בזק
מבקש לדעת מהיכן אנו מגיעות. ענינו .

הפעם, לשמע התשובה ניכר כעס ועלבון על פניו של איש "מנהלת המעברים", והוא ביקש תעודות זיהוי. קיבל. עיין. החזיר, ופתח את המחסום.

13:00- 16:00
                        מחסום בזק 13:10
עברנו. איש לא שם לב אלינו.
(בתצלום: נוף תנ"ך, הבקעה)

13:30  תיאסיר  
בזמן שעלינו אל מקום התצפית שלנו שליד עמדת החיילים, ראינו קצין מצלם במכשיר הסלולארי שלו איש פלסטיני עומד, ידיו לצדדים ומחזיק תעודת זהות פתוחה. החייל עמד עם פניו אל העמדה והאיש היה עם הפנים אלינו. אחרי שיצא מהקרוסלות והבידוק שאלנו את הפלסטיני לסיבת הצילום, והוא משך בכתפיו כלא יודע למה והמשיך אל המכונית שכבר חיכתה לו. המפגש עם אותו סג"מ סגר כל אפשרות לברר את הסיבה. הזיהוי שלנו כ M.W לא סיפק אותו והוא דרש תעודות. סרבנו. ואז דרש שנעזוב את המקום כי אנחנו מפריעות לו לעבוד וכי זה שטח צבאי סגור סרבנו, כי לא! זה שטח אזרחי פתוח! ואנחנו רק צופות. שוב ביקש שנזדהה. בתגובה לבקשתנו שיזדהה גם הוא, הוא סיפר שהתעודות לא עליו. נשאנו באוזניו את הנאום השגור בפינו על זכותנו לעמוד קרוב אליו. הצענו לו לשאול את המת"ק. הוא המשיך להתעקש. דרך הקשר, או הפלאפון הוא הורה למישהו "להקפיץ לפה" את הארנק שלו ומאותו רגע הוא היה רק עוין, ולא הציק יותר.

כל זמן שהותנו שם נשמעו יריות והרבה!!!
חייל מנקה וזורק את שאריות ארוחת הצהרים. חמגשית אחת נשארת-בשביל החתולים. 2 שקיות עם לחם נשארות בשביל הילדים שחוזרים מבית הספר ורבים ביניהם על הזכות לקבל אחת מהן (קשה להשתחרר מהאסוציאציות ומהתמונות שכה הטיבו להחדיר בנו). לאחר שילדים מבינים שלא יקבלו מאיתנו כסף, הם רצים אל ההסעה שמחכה להם. רכב ההסעה הפעם חדש ומרווח מאוד, יחסית לגרוטאה הקטנה שהורגלנו לראות. לאחר נחשול הילדים, הקצין מתפנה לשדל את החתול שיבוא לאכול.  מדי פעם הוא צועק "תעל" למישהו שכבר ממתין בכניסה. בדיקת התעודות לא עם המחשב. תנועת הולכי הרגל דלילה.
הקשר פורץ לאוויר: "כמה נשות ווטש יש ב??" תשובה: "צמד. עומדות עלינו כאן עוכרי ישראל. תעביר לאחד. קודקוד קיבל".
משאית זבל ולאחריה משאית קירור נכנסות אל הבסיס. הקצין מעלה משקפת לעיניו. מגלה שהדגל קרוע, ושצריך להחליפו. קצין אל הכביש: "3 ספרות אחרונות של המונית?" עמדת הכביש: "אה, זה לא מה שאמרו". למי הם מחכים? היום כבר לא נזכה לתשובה.
14:15 עזבנו.

ממערב לכביש המוביל למחסום חמרה, במקומות המכונים "זהירות שטח אש" שנמצאים סמוך למאהלים ולרועי הצאן שחיים בהם, אנחנו רואות הרבה חיילים בקבוצות כנראה באימונים מחוץ לבסיס. החיילים שותים קפה, או עומדים עם הגב אל הכביש (האם הם עומדים לירות?).
גם היום עובדים ("עצור/סע") על ריבוד הכביש. בשבועים האחרונים התקדמו יפה צפונה.
חדש! ממזרח לכביש, על הרכס שעליו התנחל היישוב משכיות- מתגלים בתים חדשים בבנייה. לידם ניצב חייל ומכונית.גם היום אנחנו מתרשמות מהירוק הירוק הבריא של הפרדס שממזרח לדרך. ישראל מתייבשת, לתושבים הלא יהודים יש מים יקרים במשורה, וכאן המתנחלים מגדלים פרדסים וכרמים ....

14:35  מחסום חמרה
שני אנשים (לא יהודים) מנקים את מעביר המים שמתחת לכביש. חייל עומד מעליהם. חייל+חיילת מ.צ ניגשים להודיע לנו שהם דואגים לבטחוננו ושהמחסום שלהם סגור בפנינו. גם עליהם נגזר להבין שלא נלך משם ושהם טועים באשר לבעלות על המקום הזה. מרגע שפסק הדיון - הפכנו ללא רלוונטיות בעליל. 5 חיילים ו2 חיילות התפנו לשתיית קפה לשירה ולצחוקים. מדי פעם יצאו חייל וחיילת לסמן לבאים ממזרח (הבקעה) שהם יכולים לעבור. הבאים ממערב (מהגדה) זכו לתשומת לב קצת יותר רצינית. מעט הולכי הרגל שעברו שמחו לקראתנו. "WELLCOME TO PALESTINE"    הם קראו לעברנו.
כאשר עמדנו לעזוב הגיעה אל המחסום ממערב-שטח A לוחית צהובה על מכונית קסרה חומה, שעברה והמשיכה לכיוון צפון. צילמנו. כבר פגשנו בעבר ישראלים שעובדים בקידוח מים משטח המכונה A, יתכן שהקסרה הזו שייכת להם, או לגזל אחר.
15:50 עזבנו.

בדרכנו חזרה עלינו אל ההתנחלות משכיות. ואכן בונים(בתצלום). בכניסה ליישוב ניצב מבנה ציבורי גדול וחדש, יש לשער שנבנה עוד בזמן "הקפאת הבנייה". לא נכנסנו אל שטח ההתנחלות בשל השער הסגור שנענה רק למוכרים לו.

בדרך אל מחסום בזק פגשנו ב D-9  ענק, נקי, מסורג חלונות, רכוב על גבי משאית "טריילר".

15:50  בזק
מבקש לדעת מהיכן אנו מגיעות.
ענינו והמשכנו בדרכינו.
   

מחסום בזק 13:10
עברנו. איש לא שם לב אלינו. רובה מכוון אל הכביש. ראשו וגופו של האיש שמאחורי הרובה כפופים מאחורי העמדה.שעת צהרים. הבקעה מהבילה מהחום. חם מאוד מאוד ולח.

צומת מחולה: חיילים ניצבים בתחנת ההסעה וחייל נוסף ניצב מאחוריהם על הגבעה. נראה שהחיילים נמצאים שם בתפקיד והחייל שמאחוריהם אולי מאבטח אותם.  כאשר נראה אותם (או את מחליפיהם) באותה תנוחה שלוש שעות מאוחר יותר, כבר נדע (או נוכל לשער) שתפקידם לאבטח את הורי הטירונים המחפשים את דרכם בחום הצהרים המעיק אל בא"ח כפיר שם עמד להתקיים "יום הורים" של טירונים.

13:30  תיאסיר  
אנחנו: "שלום". חייל: "שלום מאוד". מתחילות הקריאות: "חפק חפירה. חפק חפירה". "חפק שג המשך"....  "חפק. אם  הם לא מפריעות. אם הם יפריעו תעלה מולו והוא יטפל בזה". מעניין לדעת מה עלינו לעשות כדי להחשב מפריעות ??? מעבר לכך ארבעת הסמלים שבמקום לא מתעניינים בנו. למה כולם סמלים היום? (על כך נקבל תשובה בחמרה).
פיוטים מזרחיים מתבכיינים לאל עליון (מתוך טלפון נייד), תעודות זהות נבדקות מחוץ לעמדת המחשב. תיקי הנשים נבדקים מבחוץ - הסמל הנשען אל הקיר מעריך את משקלם בכף ידו. אוטובוסים ומכוניות פרטיות עם פועלים עוברים מערבה ללא עיכוב. ת.ז של הנהגים המגיעים ממערב נבדקות בעמדת הכביש. הנוסעים "וואחד וואחד" עוברים את הבידוק במסלול העליון. פועלים מתיאסיר עוברים לעבודה במפעל תמרים פלסטיני שנמצא ליד יריחו. הם יעבדו עד 10 בלילה.
מיניבוס תלמידים מגיע. החיילים במצב הכן לקראת השיטפון המגיע אליהם במרוצה. הילדים מתפרצים החוצה דרך הקרוסלה. הראשון מצטייד בשקית לחם שהיתה מונחת בצד, האחרים מגלים אותנו, מבקשים מתנות, מבקשים אוכל, כסף, שעון .... נאלצים להסתפק בלחיצת יד וברכת שלום ורצים אל המיניבוס. משאית פלסטינית נעצרת במחסום על גג הקבינה מתנוססת הכתובת: אין עוד מלבדו  king of the road .
14:10 חייל מגיע עמוס בציוד להחליף את המשמרת האחרים יגיעו כאשר נעזוב. גם הם סמלים.
14:20 עזבנו.

גם היום עובדים ("עצור/סע") על ריבוד הכביש שבין ההתנחלות רועי לבין צומת חמרה.

14:50  מחסום חמרה
שלט הכוונה קטן שכמותו ראינו כבר בצומת הקודם מושך את תשומת ליבנו, ואנחנו חוצות את הכביש כדי לקרוא וגם לצלם. 2 חיילים (סמלים) באים לקראתנו. מי אתן? ענינו. הם סיפרו שחשבו שיש לנו תקלה באוטו ולכן עצרנו, ובאו להתעניין. הודינו להם. הם סיפרו על יום ההורים של טירוני חטיבת כפיר. שאלנו אם בשל כך כל חיילי המחסום היום הם סמלים, ונענינו שזה חוסר סד"כ. עם זאת 7 החיילים וחיילת שאנחנו ראינו לא עשו דבר בפרק הזמן ששהינו שם. שניים היו עסוקים בהחזרת הורי הטירונים אשר טעו, ובמקום לשעות אל חץ ההכוונה (המאוד לא ברור) ולפנות צפונה, הם המשיכו עם הכביש ישר לעבר טובאס. למזלם הם נתקלו בסמלים רבי התושיה שהחזירו אותם בפרסה אל הדרך הנכונה שתובילם אל בנם הטירון. עוד סמלי המחסום עסוקים בהורים הטועים, המכוניות הפלסטיניות ממתינות. הצומת נהיה קצת עמוס. תיאור מצב: מכוניות של הורי חיילים ממתינות מאחורי מכוניות פלסטיניות??!! שומו שמיים! איזה פחד!!! אז צופרים בעצבנות ועוקפים אותן בצומת - מימין, משמאל ..... שוטר חרוץ היה "עושה שם קופה".
נורי יוצא מהמחסום שואל על דפנה. משבח את דפנה. מספר שהיום החיילים בסדר. מזמין לקפה. אנחנו מסרבות בנימוס(אנחנו חולמות על מזגן ועוד מעט עלינו להגיע ליום הורים).
15:35  עזבנו

החלטנו לנסוע אל "יום הורים".
הסרנו את תגי M.W ובצומת המוביל אל בא"ח כפיר "בית הספר להכשרת לוחמים ולפיתוח מפקדים של חטיבת כפיר"פנינו מזרחה. הדגלים שקיבלו את פנינו בצומת העידו על "חשיבה מנומרת". רשום עליהם באדום: "לחשוב מנומר"

את פנינו קיבלה חיילת שהובילה בתנועת יד אל חייל (או להפך) שהפנה אותנו אל מגרשי החנייה. משפחות עמוסות בסלים פרחים בלונים עברו דרך דוכן שבו קיבלו ורד לבן, ודף צבעוני (צבע לכל גדוד) מודפס מאת מפקד החטיבה. ביקשנו דף של דוכיפת, (כי הם חיילי המחסום היום). אמרו לנו שבכל הדפים רשומים אותם דברים. החלטנו שלא להמשיך פנימה אל תוך הבסיס, כי באמת לא היה לנו מה לעשות שם. בדרכנו ראינו הורים שנכנסו בטעות לכיוון "מחנה פלס", והחלו כבר לחזור משם.

16:00   מחסום בזק
הכל בסדר?

-----------------------

מחסום בזק 15:20

עברנו. איש לא שם לב אלינו. החלטנו להתחיל במחסום חמרה. באור השמש ממערב, הנוף מדהים ביופיו.
גם היום עובדים על ריבוד הכביש הכביש שבין ההתנחלות רועי לבין צומת חמרה.

15:45  מחסום חמרה
 שלט בד מתוח על גדר מזכיר לנו להתפקד לליכוד. האם מותרת תעמולה מפלגתית על גדר של מתחם צבאי?

8 מכוניות עומדות ממזרח ומחכות לאות המעבר. הראשונה בשיירה מעזה ומצפצפת (סביר להניח שזמן ההמתנה שלה עבר את גבול הסבלנות של הנהג). בטרם הספקנו לשאול על משך זמן ההמתנה, השיירה התחילה לנוע לכיוון העמדות, ובתוך זמן קצר, ללא בדיקה, כל המכוניות נסעו לדרכן מערבה. מאותה שעה ועד שעזבנו התנועה במחסום לא פסקה. היא היתה רציפה ולא נוצרו תורים. אוטובוסים עם פועלים עברו מזרחה ללא עיכוב.

קצין ניגש אלינו. הכתובת שעל החזה מציגה "עקרבים שחורים", במקומות אחרים על בגדיו מודפס "דוכיפת". הקצין מתעניין בשלומנו ומניח לנו. חייל חמוש ודרוך הולך אחריו כצל. מלבדם עוד כ- 5 חיילים. שנים מהם סוחבים את הזבל אל הצפרדע שמחוץ למתחם. 6 קסדות מונחות על הבטונדות אשר באמצע הכביש. סמל וחייל ניגשים אלינו. מבקשים שנלך כדי שלא נפריע להם לעבודה. הם עצמם לא ממש משוכנעים שאנו אכן מפריעות, הם מקשיבים ומוותרים על הוויכוח איתנו. מכונית מרצדס שחורה מוחזרת לאחור על-מנת להוריד את נוסעיה אל מסלול הבידוק בטרם תעבור.
16:35  עזבנו

16:55  תיאסיר                      הדגל הקרוע עדין מתנפנף
4 חיילים. לא מתעניינים בנו. אחד בעמדת הכביש - מעיין בתעודות זהות של הנהגים. אחר קורא תעודות זהות של העוברים ברגל, תצפיתן על המגדל והמפקד שעון על קיר המעקה נראה עייף ותשוש. לשאלתנו הוא משיב שביום כיפור המעבר יהיה רגיל, כלומר המחסום יהיה פתוח. המכונה המצפצפת כנראה מקולקלת, שכן האנשים עוברים בלא להסיר את החגורות, רק מציגים תעודת זהות ומניחים פלפון וכסף על השולחן. גם כאן התנועה רבה. הרבה מוניות. הגיעה קבוצה גדולה של הולכי רגל. המשאית הקטנה שהובילה אותם חיכתה יותר מרבע שעה, עד שהאחרון עבר את הבידוק והתיישב בה.

17:30 עזבנו.

17:45   מחסום בזק אנחנו מברכות לשלום, ומתחילות בנסיעה
המחסומאי (בכעס): - סליחה! מאיפה מגיעים????
- מתיאסיר ומחמרה
בין אם נחה דעתו או לא, הוא מאפשר לנו לעבור.

10:10 – 12:30
חג - ב' של ראש השנה ליהודים, עיד אל פיטר למוסלמים.

אני מכיר את הכלבות האלה... שיעמדו בצד (הכוונה אלינו)

מחסום בזק 10:10
עברנו. איש לא שם לב אלינו. השומרים משוחחים ביניהם. קני הרובים אינם מכוונים אל מול התנועה (אין תנועה)
החלטנו להתחיל במחסום חמרה.

10:30  מחסום חמרה 
חיילת (או שתיים) + 3 חיילים. לצד הסככה מונחת מסגרת של קרוסלה מפורקת, ליד קיר אחר מונחות אצבעות הקרוסלה.יש תנועת מכוניות,והרבה מוניות. האנשים לבושים חגיגי, הרבה ילדים. היו שנסעו לחתונה והיו שעברו לכבוד החג. כולם נבדקו. גם הילדים הצעירים למדו את מלאכת הסרת החגורה והשחלתה לאחר המעבר (בתמונה משמאל).

רמקול: "תעלו תעלו חמסה חמסה". המכוניות ממתינות 2-3 דקות עד שנקראות לעבור. להפתעתנו, אחד הטרנזיטים עבר כשבתוכו 3 או 4 ילדים קטנים שלא נדרשו לצאת מהרכב ולעבור את הבידוק ברגל. אנשים שהגיעו מג'נין בדרכם לכפר נאג'י סיפרו שהדרך עברה ללא בעיות.
11:20  עזבנו

11:45  תיאסיר  שנה טובה. "אני מכיר את הכלבות האלה" (הכוונה אלינו)
על שער הבסיס ברכה מטעם "דוכיפת משפחה לוחמת" לפלוגה המבצעית 94 "הדרקונים השחורים". אנו משערות שהתקיים שם איזשהו מפגש רעים. מסביב לצפרדע (מיכל הזבל) זרוקים המון קופסאות שימורים ובקבוקים משומשים. מישהו ניסה לשרוף את האשפה והיא מפוזרת. אנחנו שומעות את מגדל התצפית,  חייל ("אנחנו מדוכיפת") מגיע אלינו ושואל למעשינו שם, אחריו מגיע המפקד (סמל ראשון). "מי אתם? אני רוצה תעודות זהות". אנחנו מצביעות על התג שלנו. המפקד לא משתכנע וקורא בקשר "חפירה לחסם, חפירה לחסם..." הקשר אינו משיב לו. הוא ממשיך: "למה אתן הולכות? זה לא מנומס. זה המחסום שלי ואתם צריכות להראות תעודות." עצרנו כדי לברר את עניין הבעלות שלו על המחסום. הוא תיקן ואמר שהוא המפקד. תוך כדי כך הגענו למעלה אל מקומנו הקבוע. המפקד ממשיך וקורא "חפירה לחסם, חפירה לחסם... "
במקום נראים 4 חיילים. אחד בתצפית, אחד בעמדת הכביש, אחד בעמדת הולכי הרגל והמפקד. דלת השירותים מתנפנפת וחורקת. גם כאן עוברות מכוניות ומוניות. כלם חגיגיים. "תעל הון ואחד ואחד..." גם כאן ילדים צעירים מסירים חגורות ומשחילים אותן ביציאה, תוך כדי הליכה-ריצה למטה.
בינתים הקשר מכריז: "אני מכיר את הכלבות האלה! אלה שיעמדו בצד, שלא יפריעו לכם בעבודה זה הכל."
"מה הוא אמר? הם לא יותר מדי קרובות?"

החיילים בעמדת הולכי הרגל מפצחים גרעינים. החייל בעמדת הכביש מקפיד להניח את הסיגריה שלו לפני שהוא ניגש אל נהגי המכוניות. בעת המעבר מערבה, הנהגים מושיטים לו לבדיקה את התעודות של כל הנוסעים.

12:15 אנחנו מתחילות לזוז. המפקד מבקש לדעת למה שלא נישאר איתם עד לסוף המשמרת בשעה 14:00.

12:30 מחסום בזק
נשמרים כללי הטקס:
מה נשמע?
נפלא!!! 

03:50 - נפרדנו ממכונית אשפה שעשתה דרכה מישראל לשטחים הכבושים מדיפה ניחוחות מתאימים, וחצינו את הגבול - מחסום בזק.

04:10 - במחסום תיאסיר (בתמונה משמאל)הבסיס כמכוות אור מעצבנת על רקע שמים זרועי כוכבים.
עדיין חושך, אבל הפועלים שנסעו שעה וחצי מביתם בתיאסיר כבר יושבים על המדרכה, במורד הדרך מעמדת הבדיקה, ומחכים שגם הרכב שהביא אותם ייבדק ויגיע. הם נוסעים לעבוד בבננות של בית הערבה עד שתים עשרה וחצי. לכבוד הרמדאן קצר יום העבודה שלהם בשעה וחצי.
בעמדה אינפלציה של חיילים, ספרנו שישה וציוד סיור כולל אלונקה וג'ריקן גדול.
בזמן שהיינו עברו אוטובוס הסעות ושלוש מכוניות פרטיות ממערב, שכולם הובילו פועלים, ומכונית אחת ממזרח. בנוסף על אלו הגיח ממערב (שטח A) ג'יפ סופה, עצר מול הבסיס לכעשר דקות ושב כלעומת שבא.

04:50 - התחילו עבודות ניקוי בשטח העמדה ואנחנו המשכנו. הדוכיפתים לא השיבו לנו שלום לא בבואנו ולא בלכתנו.

05:25 - במחסום חמרה (תמונה משמאל)  ג'יפ המת"ק בעמדתו, השחר מפציע ופועלים מבית חסאן יושבים ומחכים להסעה לעבודה בהתנחלות משואה. בזמן שעמדנו עברו שם לכיוון מזרח שני מיניבוסים, מכונית מסחרית ושלוש פרטיות נושאים פועלים. אחד הפועלים אמר שאין טעם שנהיה שם בבוקר כי הראיסים (המתנחלים) כבר דואגים למעבר חלק, שחשוב יותר שנהיה בצהרים. לקחנו לתשומת לבנו. בנוסף לכלי הרכב הנושאים פועלים עברו רק שתי משאיות, שאחת מהן נשאה תוצרת חקלאית ארוזה לתלפיות. על גב המשאית השנייה היו ילדים שנראו קטנים מכדי להיות פועלים. לשאלתנו אמר הנהג שהם נוסעים לבית ספר בג'יפטליק.
כל הזמן הזה עברה רק משאית אחת ממזרח.
חייל דוכיפת ידידותי, שגילה להפתעתו תוך כדי שיחה אתנו (יוזמה שלו) שהוא תושב השטחים הכבושים (גר בגוש עציון), אמר שהמעבר בצהרים דווקא חלק לגמרי, ושלא מורידים ולא בודקים נוסעים מכלי הרכב שמביאים אותם ממזרח למערב.
גם במחסום הזה היתה ערימת חיילים גדולה מכפי שהיתה בעבר, לרבות שתי לוחמות. נדמה שככל שמתמעטים החיים במחסום (שיטת המחסומים ומנהל האישור והרישוי "מוכיחים את עצמם") ולכאורה דרושים פחות לובשי מדים אוחזי נשק לשמור בהם על הסדר, כך הם מתרבים.

06:00 - יתושים טורדניים גירשו אותנו משם.

06:25 - בישרנו לשומרת המתעניינת במעבר בזק ש"הכל בסדר".

" ראמאדן לא הגיע לבקעת הירדן, כי לא קיבל תסריח והחזירו אותו במחסום" (אימרה רווחת בבקעת הירדן, כשאנשים לא מעטים מסבירים מדוע הם לא צמים).
תקציר
מחסומים נטושים – כמעט ולא מגיעים אנשים, חם (אם כי לא כמו לפני 3 ימים) מאוד והצום בלתי נסבל. בתנאים כאלה להטלטל מהאוטו-למחסום- ומהמחסום לאוטו – זה קצת יותר מדי,  אז מי שלא דחוף לו – נשאר בבית.

12.30 - מחסום גיתית
ריק. אין חיילים במחסום ואין פלסטינים. רק שלושה מתנחלים התנחלו בתוך המחסום, ממש בתוך הבטונדות, כנראה ממתינים לטרמפ ובינתים נוהגים במחסום כבביתם. אדוני הארץ, אדוני הצבא.

הלכנו לראות את הריסות אל-פארסייה el pharsiya. מראה שקשה לעמוד בו: ערימות ושאריות של חיי אדם, ביניהם ניצבים אוהלים חדשים מבהיקים בלובנם שתרם הצלב האדום, ושגם עליהם יש כבר צווי הריסה. אל פארסיה מעולם לא קיבלה עד היום צווי הריסה, ואנשיה יושבים על אדמתם, (אדמה פרטית הרשומה בטאבו) למעלה מ-50 שנה. אז למה עכשיו? ידידנו פ. אומר שהמטרה היא ליצור רצף "נקי מפלסטינים" בין ההתנחלויות העיקריות באזור ולפתח את האזור ברוח הישראליות.

14.45 – תיאסיר
במשך שעה תמימה עברו אולי 20 כלי רכב משני הכיוונים. החיילים משועממים אך מפקדם מקפיד לשלוח אותם לבדוק רכבים ממתינים. מדי פעם מסתגר החייל שתפקידו לבדוק רכבים בתוך הבודקה הממוזגת ונועל על עצמו את הדלת. סבבה!
הפלסטינים ממתינים בשקט ב-40 מעלות, בשמש, במכוניותיהם הבלתי ממוזגות. המפקד קורא לחייל לצאת משם ולבדוק, ואז מתנער הבחור, לאט-לאט, לובש על עצמו את האפוד הקרמי ויוצא אל החום. כ-10 דק' עיכוב.
החיילים הבודקים את הולכי הרגל קוראים "ואחד-ואחד" גם כאשר ישנם רק 3 אנשים, וגם כאשר מדובר בילדים  בני 8-10 והוריהם. גם הם מחוייבים לעבור לבד והם עושים זאת לאט ובהיסוס, שולחים מבטים מוטרדים אל החייל ורובהו. לא נעים לאדם מבוגר לעבור לבדו מול החייל המסתתר בבודקה ומול חייל שני שניצב ליד הקרוסלות ברובה מכוון. לבד מול הכיבוש זה דבר מעיק ומאיים, על אחת כמה וכמה כאשר אלה ילדים רכים....
החיילים ממש מתעקשים ואינם מאפשרים ליותר מאדם אחד להתקדם לעברם. מי שמעז לגנוב איזה מטר-שניים מוחזר מייד אחורה. הדבר מעכב מאוד את המעבר, כי הצעידה של 30 המטרים לעבר המחסום מתחילה תמיד רק עם צאת האיש הקודם מעברו השני של המחסום. לא הרבה, אך כשמדובר בקבוצה של 20 איש זה גורם לעיכוב לגמרי מיותר.

17.15-17.45    - מחסום חמרה
מעבר מהיר. אין עיכובים. הרבה חיילי סדיר שהפעם אינם מטרידים אותנו. מעט פלסטינים.חבר סיפר לנו שלפני 3 ימים עבר ילד פלסטיני במחסום עם בקבוק קולה והחיילים חמדו אותו. הילד ניסה להתנגד אך בסופו של דבר לא יכול להם והם לקחו אותו ממנו.