ירושלים - דרום

06:45 – בחוץ מחכות הרבה מכוניות , הרבה אנשים נמצאים מחוץ למעבר. חמש עמדות פתוחות, התנועה זורמת אין לחץ.

היוצאים מדווחים שהיום פחות טוב מאתמול, אבל בסה"כ בסדר.

07:30 – המחסום מתרוקן. לדברי היוצאים כבר אין לחץ. מי שמגיע עובר, לוקח "רק" עשרים דקות חצי שעה.

07:45 – עזבנו.

07:00  מחסום 300

ארבע עמדות פתוחות, אין אנשים לפניהן. כולם אומרים שהמעבר היום היה מהיר ותקין.

 07:30  חוסאן 

08:00  בית אומר

 08:30  נבי יונס

אדם אחד בא לקבל את השוברים שלו.

09:30  מת"ק עציון

חדר ההמתנה מלא. ברשימת הממתינים מאה אנשים, רובם מחכים לכרטיס מגנטי, כעשרה מחכים לשוטר. כרגיל הוא לא יודע מזה. טלפנתי למשרד, יידעתי אותו, ואחרי כעשר דקות נקראו האנשים לשוטר. כל האחרים חכו בסבלנות לתורם. פלסטיני אמר לי שלא כולם מספיקים להיכנס והנשארים חוזרים למחרת וכך זה חוזר מדי יום.

07:00 מחסום 300: 2305 אנשים כבר עברו והתור כמעט נגמר. הפלסטינית בירכו על בוקר מוצלח. 

 08:10 מת"ק עציון: הדלת לחדר ההמתנה עדיין סגורה ונפתחה רק בשעה 08:20. יש הרבה אנשים, כ-50-60, ויש דוחק. אין סבלנות. יש הרבה צעירים הרבה שאלות לסילביה בעיקר. אנחנו פוגשים כמה אנשים כדי לתת להם את הניירות לבקשת הסרת המניעה. 

09:30 אנחנו נוסעות לפגוש מכר וותיק שהוא פסיכולוג ומנהל מוסד לילדים עם קשיים. הוא הצליח לצאת עם הילדים לטיול בישראל פעם בשנה במשך מספר שנים ומתכונן לטיול עם כל המוסד בזמן הקרוב. הוא בא בלויית אישה מארה"ב שמייצגת מוסד פילנטרופי קשור לאחיות הפרנסיסקניות שתומך במוסד לילדים. יש שיתוף פעולה מאד יפה. לאישה יש ויזה לשלושה חודשים וכניסתה לישראל מהשטחים אפשרית רק דרך מחסום 300. כאשר היא עוברת - אם זה באוטובוס - כל הקבוצה בתוך הרכב צריכה לרדת ולעבור דרך הקרוסלות והמחילות כדי להגיע לצד הישראלי. היא מספרת לנו על פלאי הטכניקה של הזמן האחרון: Flip Video ו- Teleconference home unit שמיוצר על ידי חברת Cisco שם יש לה קשרים. היא מציעה לנו את המכשירים הללו במחיר מוזל. האם יש דרישה? 

 06:40, מחסום 300, בית לחם.

ארבע עמדות בדיקה היו פתוחות, והמעבר היה מהיר למדי. הבעיה, כרגיל, היתה בצד הפלסטיני.

האורחים מנורבגיה, ששוהים בבית לחם, סיפרו שהם כולם נעמדו בהתחלה בתור הרגיל, אבל הדוחק היה כל כך בלתי נסבל שחלק מהם עברו לתור ההומניטרי.
כשהגענו, למחסום אלה כשעברו בתור ההומניטרי כבר חיכו לנו.
אלה שהמשיכו להמתין בתור הרגיל יצאו רק אחרי השעה 7. בסך הכל הם עמדו בתור כשעתיים. ואמנם פלסטינים התלוננו על הההמתנה הארוכה ועל הדוחק הנורא.

 17.00 – 14.00 

נועמן:

לחייל במחסום מזמוריה לא היה מושג מי אנחנו ולא התנגד לכניסתנו לנועמן.
הכפר נראה נטוש רק כמה ילדות היו בדרכן בחזרה מבית הספר. בדרכנו החוצה פגשנו את המוכתר שהזמין אותנו לביתו, כשסירבנו הסכים לשוחח איתנו בחוץ ליד ביתו.
התושבים מרגישים כמו בבית סוהר, ועתידם עדיין אינו ברור. קרוביהם אינם יכולים לבוא לבקר כי איש אינו מורשה להיכנס לכפר.
בחג עיד אל פיטר היה עוצר בגלל ראש השנה כך שהתושבים גם לא יכלו להגיע דרך אל חאס לבית לחם.
בכל פעם שמתחלפת היחידה במחסום ומגיעים חיילים חדשים יש התנכלויות מיותרות בתושבים ועל המוכתר להתקשר למפקד לעתים קרובות.
חנות המכולת הקטנה בישוב נסגרה כי לא הצליחה להביא מוצרים אל תוך הכפר, אפילו החציר המיועד לכבשים, מהווה בעיה והוא מושלך בכביש כי לא ניתן להעבירו דרך המחסום מבלי שייסרק.
בשבוע שעבר עוכב במחסום למשך יום שלם מקרר חדש של אחד התושבים.
גם אל הילדים מתנהגים החיילים בגסות כאשר הם בודקים את הילקוטים שלהם.  

מת"ק עציון

התור הסתרך אל מחוץ לאולם ההמתנה, מראה שכבר לא ראינו מזה חודשים רבים. ביום רביעי מטפל המת"ק בתושבים מסביבות תקוע ובשל העוצר בסוכות והעובדה שימי רביעי הקודמים היו כולם ערבי חג, הצטברו המון בקשות משעות הבוקר המוקדמות.
היו אנשים שסיפרו לנו שהגיעו כבר ב- 5.30 לפנות בוקר ואפילו לא הושמו ברשימה כלשהי.
מסתבר ש- 150 בעלי המרפקים הצליחו להיכנס ולשאר נאמר שילכו הביתה ויחזרו בשבוע הבא, משמע עוד שבוע ללא סיכוי לעבודה.
הצעירים שבתור לא קיבלו את הדין וניסו להידחף אל הקרוסלה. המבוגרים יותר ישבו על הכיסאות או חיכו בחוץ וציפו שאולי יתמזל מזלם.
לשני מקרים הומניטאריים היה קושי להיכנס על אף העובדה שקיבלו רשות לכך וגם הם ניסו להידחף. נ
יסינו להתקשר מספר פעמים בטלפון לתוך המת"ק וכשראינו שמאומה לא קורה גם יצרנו קשר עם חנה ב.
אחד מהמבוגרים התחיל להכין רשימת תור שלא כללה את אלה שסירבו להתרחק מהקרוסלה.
באותו הזמן הודיעה החיילת שבחלון, עמה יצרנו קשר בעניין המקרים ההומניטאריים, שאחד הקצינים עומד להיכנס לאולם ההמתנה. ואכן שני קצינים עם רובים שלופים הופיעו.
בתחילה התעלמו מרשימת התור שהוכנה וטענו שלמחרת שוב יהיה קהל רב מאד מבית ג'אללה והם לא יוכלו לטפל במקרים מימים קודמים. אחרי זמן מה הם התרככו והסכימו לעבוד שעה נוספת, עד 6.00 והסכימו להכניס 15 אנשים מהרשימה ואפילו לאפשר בכל בוקר, מכאן ואילך, לקבל 10 אנשים נוספים מרשימה זו.
הציבור באולם נרגע מעט ואנחנו החמאנו לאייל הקצין על שדיבר בערבית שוטפת והצענו שיבוא לעתים קרובות יותר להרגיע את התסכולים.

מעבר רחל (בית לחם), מחסום 300:

לא היו תורים, כנראה שמרבית העובדים כבר עברו.

מעבר רחל

 השעה סמוך לשבע.  זרימה של אנשים רבים החוצה וחיוך נסוך על פניהם.  "גם אתמול היה טוב.  שככה יהיה  תמיד".  ובפנים – התורים ארוכים מאד ופועלים רק 4 אשנבים.  עוד אנחנו שם קמה אחת החיילות ועזבה את העמדה.  נותרו 3 עמדות פעילות והתורים הולכים וגדלים.  קצין המתק א. שהיה באותו מעמד החזירה לעבודה ושוב הואץ קצב היציאה. 

מת""ק עציון

 השעה 08:00 וכבר כל האנשים באולם. רובם באו לחדש את הכרטיס המגנטי.  יום קודם היו שם הרבה אנשים אבל הם נדחו להיום כיוון שלא הספיקו לטפל בכולם.  היו שהתלוננו שהיו כאן כבר 3 פעמים, כיוון שלא הספיקו לטפל בבקשתם.  השיבוש הוא כנראה עקב ימי הסגר בחג הסוכות.  אז מדוע לא נערכים לארגון  יעיל?פנו אלינו שני אנשים שהיו קודם במעבר רחל ונמנע מהם לצאת לעבודה ונלקחו מהם אישורי העבודה. לטענתם הם עובדים אצל אותו מעסיק מזה 10 שנים, בתעודה תאריך תקיפות המסמך הוא בחודש הבא . החיילת באשנב אמרה להם שאינם יכולים לעבור ושילכו ל"גוש".  פה, במת"ק, לא מטפלים בהם והם לא יודעים מה לעשות.  פניתי למוקד ההומניטרי והחיל אמר שיבדוק את הסיבה.  כיון שהשתהה פניתי לקצין המת"ק  במעבר רחל והוא אמר שהנוהל הנכון הוא לפנות למעביד ועליו לפנות למשרד העבודה.  כעבור שעה קלה א. חזר אלינו בטלפון ובקש שנודיע לשני האנשים שיחזרו למעבר רחל ויצרו אתו קשר.  והאנשים יצאו לדרכם.

   לא הצלחתי ליצור אתם קשר לוודא מה עלה בגורלם. מה שלא מקובל, אך למירב הצער זהו הנוהג – שאין שום חובה על החיילים להדריך את האנשים מדוע נלקחים המסמכים ולאן עליהם לפנות כדי להסדיר את בעייתם.  __._,_.___ 

  מת"ק עציון 14.00

שוב צפיפות רבה. לחץ עצום. כמאה אנשים מחכים מהבוקר. אין שום תזוזה. איש לא מדבר איתם. הם אינם יודעים עד מתי יצטרכו לחכות. אומרים לנו שבפנים פתוחה רק עמדה אחת. אחר כך אמרו שיש יותר עמדות שנפתחות לסירוגין.בדו"ח של דניאלה מאתמול תואר מצב דומה. אבל נמצא לו הסבר:"הייתה פגישה של כל אנשי המת"ק עם ראש המנהל האזרחי". היום לא הומצא דבר. הלחץ נמשך עד שהמת"ק נסגר.

אנשים רבים לא זכו להיכנס פנימה לחלונות ויצטרכו לשוב ביום שני הבא. גם אחדים מאלה שזכו להיכנס פנימה לחלונות ולבקש כרטיס מגנטי, הוצאו בלי טיפול ונאמר להם לחזור בשבוע הבא. מהזמן שהגענו ועד 15.15 יצאו ארבעה אנשים. שניים מהם באו ב-06.30 והוכנסו פנימה לחלונותב-12:00 כלומר, הם שהו ליד החלונות למעלה משלוש שעות! הם סיפרו שאתמול הם חיכו מהבוקר עד 17.00 ולא הוכנסו פנימה, אלא הוזמנו לבוא היום. היום הם קבלו מגנטים.

אחריהם יצאה אישה זקנה שהלכה בקושי. היא סיפרה שגם היא הגיעה בבוקר, הוכנסה פנימה ב-12:00 וחיכתה בפנים עד אחרי שלוש. רבים מהממתינים באולם פנו אלינו בבקשת עזרה. אדם שכף רגלו הייתה חבושה והוא צעד נשען על קביים, ביקש שנעזור לו לקבל אישור לאישפוז ולניתוח ב"הדסה" ביום שלישי-כלומר מחר. צעיר שאשתו נלקחה לבית חולים בירושלים לניתוח קיסרי, ביקש שנעזור לו לקבל רשיון כניסה כדי להיות לידה. הוא לא ידע מה מצבה והאם כבר נותחה. הוא לא זכה לקבל אישור, מפני שכשביקש נאמר לו שהוא מנוע שב"כ ושהזמן לאבחון שב"כ הוא כ 10 ימים.

גם אישורים רפואיים לא טופלו מיידית והפונים התבקשו לתת את המסמכים ולבוא שוב. לא הייתה שום התחשבות בקהל שמבזבז את זמנו ואת הונו הדל במת"ק ובתחבורה אליו. התחלנו לטלפן, אך רוב הטלפונים שלנו לא נענו. מפקד אחד הסביר לנו שהוחלט לא לדבר איתנו מפני שבמשמרת קודמת שלנו התלוננו ובעקבות תלונותינו הוגשה נגדם תלונה רשמית. לעומת זאת, ענתה לטלפון שלנו באדיבות רבה משפטנית מבית המשפט יהודה. פנינו אליה לפי בקשתו של אדם שרצה לברר מתי יתקיים שם משפטו. היא ענתה שהמשפט כבר התקיים ולבקשתנו בדקה את תיקו ותיארה בצורה מפורטת ובהירה מה שקרה בעבר ומה שבאפשרותו לעשות בעתיד. כמו בפעמים קודמות, אור מהמוקד ההומניטרי, ענה לטלפון. הוא תמיד עונה ומנסה לעזור, אך לא תמיד הוא מקבל מהאחראים על תפקוד המת"ק, תשובות מספקות, מדויקות ומתקבלות על הדעת.

ניגש אלינו פלסטיני שחי בארצות הברית וסיפר שאביו גוסס ויש צורך להוציאו מ"הדסה" ולהביאו הביתה לבית לחם, אך אין לו כרטיס מגנטי ורשיון כניסה לירושלים. הוא לא הצליח להיכנס פנימה ולבקש רשיון בגלל הלחץ והדוחק בכניסה. שלומית הציעה לו שאימו, שנמצאת בירושלים, תיקח אמבולנס פרטי (אמר שיקר מאד), או מונית ותביא אותו הביתה. הוא אמר שמאד קשה לה להסתדר לבד. מכיוון שנעלם, יתכן שקיבל את העצה. ב

שעה 16.45 הודיעו לכל הממתינים המבקשים לקבל כרטיס מגנטי, שהם לא יוכנסו היום ועליהם לבוא שוב בשבוע הבא.הם עזבו את המקום ונשארו רק מבקשי רשיון כניסה. בחמש עמד האולם להסגר והם נאלצו לעזוב. מחוץ לאולם נשאר רק אדם אחד שסיפר שאחיו, שהיה כלוא כמה שנים ויצא אתמול מבית הכלא, נדרש להתייצב הבוקר לפגישה בשב"כ. הוא הגיע  ב-08.00 , הוכנס פנימה, ועד סגירת המקום לא יצא. פנינו לקצין שבא לסגור את האולם ובקשנו ממנו לברר היכן נמצא האח ולמה אינו יוצא, אך הוא אמר שאינו יכול להתקשר אל השב"כ. לא הצלחנו גם בניסיון נוסף לברר מה קרה לו. אחיו אמר שהוא ימשיך לחכות בחוץ. השארנו אותו שם בחשיכה. בקשנו שיתקשר כשאחיו יצא. בשמונה בערב התקשר קרוב דובר עברית והודיע שהאח זה עתה הגיע לביתו. כלומר, קרוב ל-12 שעות הוא בילה בשב"כ. כנראה לא הזדמן לשב"כ לדבר איתו במשך 6 השנים שישב בכלא.  

נפלאות דרכי הצבא והשב"כ. עד לפני חודשים אחדים, היה טיפול טוב בקהל במת"ק עציון. לא היו תורים, לא היה דוחק וכל מי שהגיע טופל. אך מזה כשלושה חודשים, הטיפול בקהל גרוע. שמענו פעם מאחד הקצינים שעציון נחשב למת"ק המתפקד בצורה הטובה ביותר. צריך לקוות שישוב לתפקד כמקודם.      

  07.00 מחסום 300

שלש עמדות פתוחות, אנשים בודדים בעמדות, כולם עוברים ואומרים שהמעבר היום מצוין, לוקח בין 10 ל-20 דקות לעבור. משעה 04.30 עד 07.00 עברו בערך 2220 אנשים לפי הבירור של הקצין.

07.30 חוסאן

סיפור ארוך וקשה של נהג קבוע, אחמד, לא ברור אם נוכל לעזור.

07.50 מת"ק עציון

כ-50 איש מחכים לפתיחה. לפלסטיני שעורך רשימה שמית יש 90 אנשים ברשימתו. תושב וולאג'ה סיפר שאתמול, יום ראשון בשעה 12.00, הפסיקו לקבל אנשים כי הרמטכ"ל, אשכנזי, בא לביקור! הבטיחו להם שכל מי שלא נכנס יכנס למחרת, כלומר היום, והם מחכים. הייתי בקשר טלפוני עם האיש ועד שעה 14.00 לא נכנס אבל אמר שיש לפניו רק עוד 3 אנשים. יומיים נדרשו לו כדי לחדש כרטיס מגנטי. הרמטכ"ל כבודו במקומו מונח, אבל למה לבוא בשעות קבלת קהל, למה? 

08.20 בית-אומר

פנו מספר אנשים, הסיפורים ה"רגילים" ענינו ככל יכולתנו.

 09.00 נבי-יונס

טלפונים ופניות בע"פ, בעיות מבעיות שונות. כמה מעט ניתן לעשות, עד כמה קשות הבעיות והתסכול אצלנו.

 09.40 בית-אומר בשניהחיכתה לנו אישה עם תושב הכפר שאנו מכירים. הסיפור ארוך ומיגע. היא הגיעה לביקור מעזה עם ארבעה ילדים קטנים וכשרצתה לחזור דרך מחסום ארז, לא רצו להחזיר שניים מילדיה. הסיפור התארך והסתבך, גזל הרבה זמן והרבה טלפונים -- בלי הצלחה. עליה לפנות למת"ק הפלסטיני -- ומשום מה היא לא רוצה.

מת"ק עציון, 15:15:

בדרך למת"ק קיבלנו טלפון מאישה שאנחנו מכירות שביקשה שנגיע במהרה היות והמצב נואש. קרוב ל-40 איש באולם ההמתנה, מרביתם צובאים על הקרוסלות. לדבריהם, איש לא הוכנס במשך כשעה לפחות, היו שטענו שהם שם כבר מהבוקר והדיווח מפי היוצאים מהמשרד היה שרק עמדה אחת מאוישת. בחלון אין חייל/חיילת, הטלפונים למפקדים לא נענו, למעט זה בחמ"ל. שם נמסר לנו שהסיבה לבלגן (ולעובדה שהטלפונים שלנו הושבו ריקם) הייתה פגישה של כול אנשי המת"ק עם ראש המנהל האזרחי. הפגישה אמורה להסתיים בעוד כחצי שעה.
והרי לנו שוב מצב בו המעט שאפשר וצריך היה לעשות הוא לידע את הממתינים המתוסכלים ובכך לחסוך להם זמן, עצבים וכעסים מיותרים. כמו כן, שוב מתעוררת השאלה מדוע אנחנו צריכות להיות אלה שמוסרות לקהל הודעות שכאלה ולא אנשי המת"ק ישירות.
רוב האנשים העדיפו לחכות ואכן תוך 45 דקות הקרוסלות החלו שוב לפעול.
חששנו שעד לשעת סגירת המת"ק בחמש לא כולם יוכלו להיכנס, אבל שיחה נוספת עם ד' הביאה להכנסת כול הממתינים כולם. 

מחסום בית לחם, 17:15:

כנראה בשל השעה המאוחרת, המקום  כמעט ריק לבד משני אנשי האבטחה פרטית שעמדו בכניסה ונראו מובטלים. __._,_.___ 

  06:40, מחסום בית לחם. סגר סוכות נמשך.