מת"ק

09:50-12:00 

ארבע משאיות המתינו לבידוק לפני מעברן למרחב התפר. ב 10:30 נכנסו לבידוק.

בחנייה הפלסטינית המתינו נהגים רבים לקליינטים.

עובדי וסוחרי ברטעה הגיעו, כרגיל, מצויידים באישורים הנדרשים, נכנסו לטרמינל ועברו, חוץ מאחד. האיש, שמוצאו מברטעה המזרחית שבמרחב התפר אך הוא תושב זבדה שבגדה, בא עם בנו בן השש. לאיש אישור עבודה במרחב התפר ובנו רשום בתעודת הזהות שלו. הוא רצה ללבקר עם הבן את אמו, הסבתא, שמתגוררת בברטעה המזרחית. לא הרשו לו לעבור עם הילד. לא השגנו את שרון, מנהל המחסום, וטלפנו למת''ק סאלם. במת''ק נתנו לנו טלפון לפניות הציבור בבית אל: 
02-9977001 , שם ענו לנו שלאיש יש היתר עבודה, שאינו כולל את הילד, ולצורך ביקור עליו להוציא היתר מיוחד. דיברו על אפשרות של חטיפת ילדים וכיוצ''ב. האיש ובנו חזרו לביתם בזבדה.

חיילת, אחת.

9:10 – 10:50

3 עמדות פתוחות. בעמדה מס' 2 חיילת בוטה, קולנית, מנצלת את העובדה שנשים פלסטיניות מבוגרות לא מבינות את כל מה שהיא אומרת/צועקת להן ומקניטה אותן.

בהתחלה חשבתי ששמעתי לא נכון או שהיא מדברת עם החייל/ת שעמה בעמדה. אח"כ שמעתי אותה פונה לפלסטינית אחרי בדיקת האישור ואומרת: "100 שקל".. "סתאאם" וזה חזר על עצמו מספר פעמים.

לפלסטינית שלא הבינה איך להצמיד את האישור לשמשה קראה "פוסטמה".

לאישה שרצתה לעבור עם בתה אך לא היה עבור הילדה אישור מתאים, אמרה: "הביתה, הילדה לא עוברת. הביתה, שתלך לחירבה שלה".

כשהתקרבתי התעלמה ממני לחלוטין. פניתי למת"ק והגשתי תלונה. רשמו חלק מהדברים  והבטיחו לי לטפל.

2 החיילים האחרים בעמדות 1 ו- 3 עשו את "מלאכתם" בשקט גמור. החיילת בעמדה 2 ניסתה כנראה להפיג את שעמומה ולא הבינה עד כמה היא מאבדת צלם אנוש.

 המתנדבות הבינלאומיות התקשרו מהצד הפלסטיני ומסרו שהיו כ- 600 פלסטינים שחיכו כשהן הגיעו ב- 10:00. הן גם ראו נוכחות מסיבית של משטרה ונאמר להם שהפטריארך אמור לעבור ולכן יש חסימות.

נהג מונית סיפר לנו על הקשחת נהלים במעבר ילדים, על כך שלעתים קרובות דורשים החיילים בעמדת הבידוק שילד המלווה בהוריו, כשמציגים בפניהם את תעודת הלידה ואת עובדת רישומו בתעודת הזיהוי של ההורים, יהיה מצויד גם בתסריח (אישור מעבר) משלו.

כשמכתתים ההורים רגליהם למת"ק הפלסטיני או למת"ק הישראלי, מחכים שעות בתור, נאמר להם שילד לא מקבל תסריח אלא עובר בתוקף רישומו בתעודת הזהות של ההורים. כששבים ההורים וילדם אל מול החיילים -  הם בשלהם. מסרבים לקבל את עדות ההורים או לבדוק את הנושא מול אנשי המת"ק. לא נותר להורים אלא לנסות מזלם במחסומים אחרים בהם אין, או טרם קיימת החמרה זו. המספר היה עד למקרה שלאחר עימות עם החיילים, אדם שהיה מלווה בבנו הקטן נתקף זעם, קרע לגזרים את אישור המעבר שלו, השליך את הקרעים לארץ, אחז ביד ילדו ועזב בכעס את המקום.

"ספר להן, ספר להן עלי..." אמר לבן שיחנו אדם שעצר מלכת וסיפר שלפני כמה ימים נלקח מביתו למוסקובייה (מגרש הרוסים) באשמת היותו שב"ח בביתו. האיש בן ה-45, תושב השטחים, נשוי לאישה ירושלמית, הוחזק במעצר שלושה ימים.
"היכו אותך?"
"נו, זה ברור..." השיב. לאחר שלושת ימי המעצר הובא בפני שופט שנזף בשב"ס: "מה אתם מביאים לי איש כזה מבוגר?".
האיש שוחרר והועבר לשטחי הרשות  דרך מחסום בית סירא (ליד מודיעין) והוא בכלל יש לו חדר שכור באר-רם.

סיפר לנו גם א"ש את סיפורו, שהוא בזעיר אנפין סיפורם של רבים מבני עמו: שרוב הפלסטינים מוצאים עצמם לכודים בין המגבלות להצרת חירותם וזכויותיהם שמטילה עליהם המערכת הישראלית לבין השחיתות השלטונית הפלסטינית. אמר שהם שם, הגדולים שבמוקטעה, לוקחים הכול לעצמם ולא משאירים אמצעי מחייה למרבית בני עמם.

א-ש, שעד תחילת האינתיפאדה פרנס בכבוד את משפחתו בת עשר הנפשות, שעבד עשר שנים כמנופאי בגבעת אולגה וכנהג משאית, שהוביל סחורות בכל רחבי מדינת ישראל, שלפעמים, כשהעביר סחורות לרמת הגולן הגיע שכרו היומי עד למעלה מאלף שקלים, נמצא היום, הוא ובני ביתו על סף רעב. שהוא כלוא בתוך פלסטין, שהפוליטיקה הפכה אותו מאדם פרודוקטיבי לאביון המכתת רגליו, המתפרנס מהיד אל הפה מרוכלות מזדמנת.

"היום מה?" סיכם, "כל שנה יותר גרוע. שמונה ילדים יש לי, רוצים לאכול. מה אני יכול לעשות? שאגנוב? -  קברו אותנו ואנחנו בחיים".

בעמדת הבידוק הפנימית, החיילת שלצד החייל האחראי על בדיקת התעודות, זו שתפקידה ללחוץ על הכפתור המפעיל את מסוע התיקים, הייתה עסוקה במשך דקות ארוכות בסירוק שערה.
העומדים מול השניים המתינו כלואים במתחם הפנימי, והמתינו, והמשיכו להמתין. "שנייה," קרא/פקד החייל שסקר בהתפעלות את פעילות חברתו. גם העומדים מבחוץ, בתור שהלך והתארך חיכו בסבלנות עד שהשתחררו ידיה של החיילת  ואצבעה שבה ללחוץ על הכפתור המפעיל את המנגנון.  

לפני כשבועיים נחפרה תעלה עמוקה ממחסום חמרה עד למחסום גוכיה, מרחק של כמה עשרות מטרים, מערבה מכביש אלון, לאורך התוואי שהיה לפני תעלה שטוחה יותר. עומק התעלה מעל 4 מ' והיא צרה כך שאף כלי רכב לא יכול לעבור. במקומות שלא יכלו לחפור הציבו  זה) בולדרים. המעבר מצפון למחסום בלתי אפשרי בגלל המבנה הטופוגרפי (ראו צילום בדוח  המכשולים הללו יצרו מצב שמחסום גוכיה, שנפתח רק 3 פעמים בשבוע לחצי שעה בבוקר ואחה"צ, הוא האפשרות היחידה של כל מי שגר ממזרח לכביש להגיע לשטחים שממערב לו. מחסום גוכיה בחודשים האחרונים כמעט שלא נפתח. עד כה אפשר היה בקושי לעקוף את .התעלה ולהסתכן בעונש. עכשיו גם זה בלתי אפשרי.

למרות התעלה העמוקה החדשה - מחסום גוכיה ממשיך להיות סגור כל הזמן. בשעה היעודה חיכה שם טרקטור עם עגלה מלאה חציר, ורק כעבור שעה וחצי, אחרי שטלפנו כל 10 דקות למתק הוא נפתח.
 5אותו אדם חיכה לפתיחת המחסום, הוא וחמישה ילדים קטנים, במשך שעתיים,עד שעה והשער לא נפתח.
לא ברור למה השקיע הצבא מאמץ והרבה כסף לחפור את התעלה הזו רק כדי למנוע מקומץ בדואים להגיע למאהלים באזור או אל העיירה טמון שממערב לכביש, וכלל לא טורח לפתוח את המחסום לפחות בזמנים המצומצמים שהובטחו. זה רוע לב? או אטימות? כאילו לא מדובר פה בבני אדם.

מחסום זעתרה (צומת תפוח) - 11.40
בודקים רכבים מכיוון חווארה. 5 מכוניות בתור. ברחבה 2 ג'יפים צבאיים, אבל אין אף מכונית פלסטינית מעוכבת. יש חייל במגדל התצפית בצומת.

מחסום מעלה אפרים - 11.55- יש חיילים. אין אף מכונית.כרגיל, בתוך הבודקה של החיילים ממתינים מתנחלים צעירים לטרמפ.

התנחלות גתית- ניכרת התרחבות של השטח החקלאי - יש שדות חרושים חדשים. חממות חדשות הוקמו בצד המערבי של הכביש.

התנחלות מכורה - גם כאן רואים את התרחבות השטח החקלאי. שדות זרועים חדשים מדרום לשטח הבנוי. לאחרונה נבנו מבני לולים חדשים.

מחסום חמרה - 12.15
3 מכוניות מחכות להולכי הרגל שיעברו דרך המחסום. די מהר מגיעים הנוסעים עם החגורות ביד. 
קבלן של פועלים שעובר כל יום במחסום אומר שלאחרונה המצב אינו גרוע.
הרכבים שנוסעים מערבה, לשטח A אינם נבדקים, אבל עומדים ומחכים שיסמנו להם לעבור.
לאחרונה הוצב לפני המחסום שלט חדש צהוב שמציין שאמבולנסים יעברו מחוץ לתור.

התנחלות משכיות - גדר חדשה נבנתה סביב ההתנחלות, ובהזדמנות זאת גם הרחיבה את שטחה לפחות כפליים כלפי צפון. עד לפני שנה-שנתיים היא שמשה מכינה קדם צבאית לנוער דתי וכללה כמה מבנים שבהם גרו החניכים והסגל ובני משפחותיהם. אחרי ההינתקות מגוש קטיף הגיעו לשם מספר משפחות של המפונים מאחד היישובים שם. למענם בנו את הווילות על הרכס. הגדר החדשה אולי מבשרת על הכוונות להרחיב את המקום.

כשביקרנו במאהל שמעבר לכביש (במקום שהוצב פעם האוהל הכחול של נערי משכיות) סיפרו לנו שלפני 3 ימים מתנחלים ממשכיות התנפלו על הנשים, יחד עם האחראי על הביטחון הידוע לשמצה בין הבדואים. הם גירשו את העדר, ערכו חיפוש במאהל (מה חיפשו?) ואחר כך הסתלקו. ההתעללות של תושבי ההתנחלות הזאת בבדואים החיים בשכנותם קורית לעתים קרובות, ואין מי שיעצור בעדם.

על הכביש למחסום תיאסיר פגשנו מרפאה ניידת – אמבולנס ובו רופא ואחיות. הם יוצאים מטובאס, שם יש מרכז רפואי, ועוברים במאהלי הבדואים פעמיים בשבוע. ראינו אותם אחר כך ליד אחד המאהלים, האמבולנס חנה על הכביש וכמה נשים וילדים חיכו לטיפול.
נהג האמבולנס התלונן שמעכבים אותם שעה ארוכה במחסום תיאסיר לבדיקות ארוכות של הצוות הרפואי ושל האמבולנס. כשהיינו במחסום ראינו אותם עוברים את המחסום לכיוון טובאס  במהירות. האם זה מפני שאנחנו היינו? או מפני שזה היה לכיוון שטח A, שהבדיקות בו הן ממילא מהירות יותר?

מחסום תיאסיר - 13.20-14.30
בחצי השעה הראשונה רוב הזמן המחסום היה ריק.
נשארנו באוטו לאכול ארוחת צהריים. ניגש אלינו המפקד עם עוד חייל (הסקרנות ) ושאל אם אנחנו צריכות עזרה. אחר כך התחלפו המשמרות וכשעלינו יותר מאוחר למחסום הולכי הרגל התקרב המפקד החדש (שנראה חדש גם באזור) והודיע לנו שזה שטח צבאי סגור וכו' וכו' . בסוף התפשרנו ונשארנו באמצע העלייה.

כנהוג במחסום הזה בודקים בכל פעם רכבים רק מצד אחד וככה מצטברים תורים מהצד השני.

14.15- מעל 15  דקות לא קראו לאף רכב מכיוון מזרח, ואז התחילו להעביר מהר. נהגי המוניות אוספים מראש את כל תעודות הזהות וזה מזרז את הבדיקה. כעבור 5 דקות התור של 5 רכבים נעלם.

משאית סגורה, גם כן בתור לשטח A (בשליטת הפלסטינים), נבדקת ביסודיות. מסירים את הברזנט, חייל עולה למשאית לבדוק. היו שם ארגזי פלסטיק ריקים לתוצרת חקלאית.

14.25- מכונית פרטית מכיוון מערב מעוכבת. יש ויכוח עם הנהג. מסתבר שהוא התקרב למקום הבדיקה בלי שסימנו לו באצבע. אחר כך נערכה בדיקה יסודית ברכב. הוא לא נענש מעבר לזה, אולי כי אנחנו צפינו?

15.05- מחסום גוכיה
עיקרי הדברים ראו לעיל. אנחנו צלצלנו לזהרן קצין המעברים במת"ק כל 10 דקות . הוא, באמצעות נציג שלו בחטיבה, ביררו וביקשו, ובכל פעם הובטח להם שהנה יצאו לפתוח את השער, ואף אחד לא בא. אנחנו המשכנו לנדנד. ב-16.15 היינו מוכרחות לעזוב, בגלל אילוצים שלנו. נתנו לנהג הטרקטור את הטלפון של זהרן ושלנו ולקחנו את המספר שלו. כך התברר לנו שהשער נפתח בסופו של דבר ב-16.30.

מחסום מעלה אפרים - 16.35
יש חיילים המחסום ריק.

06:05  מחסום עאנין
שערי המחסום פתוחים והראשונים יוצאים. בין העוברים צעירים רבים  ומשפחות עם ילדים קטנים ומטופחים. בסופו של דבר, אחרי המהומה שהייתה לפני שבועיים (ראו דוח מ 01/12/2011), כובדו היתרי המסיק ואנשים יכולים לצאת עד שתוקפם יפוג בסוף החודש. עונת המסיק כמובן הסתיימה והמחסום שוב נפתח רק פעמיים בשבוע לחצי שעה, בימי שני וחמישי, בשש בבוקר ובשלוש אחה''צ.

בעלי כרמי זיתים גדולים, שעדיין לא סיימו את העבודה בכרמים, הגישו כבר בספטמבר בקשה למעבר יומיומי דרך מחסום שקד. לדבריהם עשו זאת בעצת המת''קים הפלסטיני והישראלי, שביקרו במקום. עדיין לא נענו. אחד מהם סיפר לנו שבבעלותו 120 דונם חלקם במעלה הגדר ואין אלייהם גישה. כל אדמתו במרחב התפר.

הסענו את הוטרינר מעאנין למרפאתו באום ריחן. סייענו לו לתקן את שלט המרפאה בעברית טובה יותר מזו בה נכתב. להפתעתנו מחצית הקליניקה היא חנות לכלי בית, כפרנסה נוספת.

07:25   מחסום שקד-טורה
הגענו יחד עם הסעת התלמידים הצעירים. הילדים רצים לעבר המ''צ ופותחים את ילקוטיהם אפילו בלי שהתבקשו. שגרת הדרך לבית הספר.
אנשים אחדים ממתינים לפני דלת ביתן הבידוק בדרכם לגדה. מה בעצם יש לבדוק בכיוון זה?

08:00  מחסום טייבה-רומנה
המחסום נפתח בזמן, ראשון עובר. מישהו אומר שפתחו בזכותנו, אך האמת שפתחו לפני שהגענו. גם כאן, כמו בעאנין, עדיין עוברים על סמך אישורי המסיק שבתוקף, למרות שהעונה הסתיימה לפי הצבא. אחד העוברים אומר לנו שיש לו אישור מעבר לאדמותל מעבר לגדר לשלושה חודשים. לאביו, טרקטוריסט בן 88, יש אישור לכל השנה, כי הקרקע רשומה על שמו. 

החיילים צריכים להשאר במחסום עד 08:30, שעת סגירת המחסום. אנחנו עוזבות קצת קודם ואוכלות ארוחת בוקר משובחת באום אל פחם הסמוכה. גם כאן אנחנו שומעות על מחסומים: אשתו של בעל המסעדה (והבשלנית שלו) פלסטינית, יש לה אישור שהייה בישראל אך אין לה תעודת זהות כחולה. את נסיעותיהם לגדה עליהם לתכנן כך שיעברו במחסום ובשעה שמתאימים לישראלים וגם לפלסטינים.

נסענו לבקר את ידידנו הצעיר ו'. בדרך עצר אותנו טרקטוריסט מעאנין שאנו מכירות מהמחסום. הגיר בטרקטור שלו התקלקל, אינו יכול לנסוע לאחור. הוא רוצה להעביר את הטרקטור לתיקון ולחזור הביתה אך המחסום לעאנין סגור כבר וייפתח רק בשלוש. דיברנו עם מאהדי ממת"ק סאלם והאיש הורשה לחזור דרך מחסום שקד-טורה.

 14:15 

כשהגענו, מגרש החניה היה מלא עד אפס מקום וזה לא בישר טובות. באולם המתינו 15 אנשים ונאמר לנו שבפנים מחכים כ50 איש! הממתינים התלוננו שהחילים בפנים אינם עובדים, הם משוחחים ביניהם, מדברים בטלפון ונחים. בשבועיים האחרונים היינו עדות לשיפור ניכר בהתנהלות המת"ק, קצב הכניסה והיציאה היה סביר ואנשים לא נאלצו להמתין שעות רבות. קווינו לשיפור נוסף ולא צפינו לחזרה להתנהלות האטית הקודמת, הרעה והמזיקה. 

14:40

הוכנסו פנימה כמה אנשים, אבל איש לא יצא.

15:10

צלצלנו למוקד ההומניטרי ותארנו את המצב. כרגיל, הם היו אדיבים ונכונים לעזור. 

15:15 

יצא אדם שקבל כרטיס מגנטי. לדבריו, הוא חיכה מ-8:30. האיש שיצא אחריו אמר שהוא הגיע ב- 8:00  ואילו גבר ואשה שיצאו אחריהם ספרו שהם הגיעו לפני זמן קצר, הוכנסו, חיכו מעט וקבלו את כרטיסיהם. לא הבנו למה הם, שבאו כעת, קבלו את כרטיסיהם מיד ואילו מי שהגיעו ב-8 בבוקר, חיכו שעות ארוכות ויצאו רק עכשיו. לאשה מבוגרת שנגשה אלינו, היה הסבר לסדר-היציאה הזה, שמאפשר לאחרונים לצאת ראשונים ומעורר תחושה של אי-צדק והתעללות. לדבריה, היא באה אחרי 14:00, הוכנסה פנימה ופגשה בפנים את בנה שחיכה שם משעה 9:00. כשנכנסה, לקחו את טביעת כף היד שלה, כפי שלקחו מכל מי שנכנס לפניה. היא ראתה שהחילים הניחו בערמה את הנירות עם טביעות כף היד. כיון שהיא היתה אחרונה, הניר שלה הושם למעלה, בראש הערמה. הכרטיס המגנטי שלה הגיע, החיל לקח את הניר שבראש הערמה, קרא לה ונתן לה את כרטיסה. היא הבינה שטביעות האצבעות שנלקחו מבנה ומכל האחרים שהוכנסו ראשונים בבוקר, נמצאות בתחתית הערמה ולכן הם עדין מחכים, בעוד שהנכנסים אחרונים, נירותיהם מונחים למעלה, והם מקבלים את כרטיסיהם מיד ויוצאים. 

אפשר לתקן בקלות את סדר היציאה הבלתי צודק הזה. אם החילים ישימו את הנירות לא בערמה אחת, אלא יניחו אותם לפי סדר הכניסה של האנשים, הם יוכלו למסור להם את הכרטיסים לפי אותו סדר וכך להבטיח שהראשונים שנכנסו, יצאו ראשונים. חבל ש מפקד המת"ק לא מורה לחילים העוסקים בהכנת הכרטיסים, לשנות את דרך עבודתם ולמנוע בכך את אי הסדר ואי הצדק השורר עכשיו.

15:35

הכניסו 8 אנשים.

15:45

הודיעו על סגירת האולם, למרות המספר הרב של הממתינים שנותרו בו ולמרות העובדה ששעת הסגירה הרשמית היא 17:00. דברנו שוב עם המוקד ההומניטרי. האולם לא נסגר. אנשים החלו לצאת בזה אחר זה. החילים עבדו בקצב מזורז. חבל שלא עבדו בקצב זה בשעות הקודמות.

17:05

יצא אחרון הממתינים.   

 14:15 

כשהגענו, מגרש החניה היה מלא עד אפס מקום וזה לא בישר טובות. באולם המתינו 15 אנשים ונאמר לנו שבפנים מחכים כ50 איש! הממתינים התלוננו שהחילים בפנים אינם עובדים, הם משוחחים ביניהם, מדברים בטלפון ונחים. בשבועיים האחרונים היינו עדות לשיפור ניכר בהתנהלות המת"ק, קצב הכניסה והיציאה היה סביר ואנשים לא נאלצו להמתין שעות רבות. קווינו לשיפור נוסף ולא צפינו לחזרה להתנהלות האטית הקודמת, הרעה והמזיקה. 

14:40

הוכנסו פנימה כמה אנשים, אבל איש לא יצא.

15:10

צלצלנו למוקד ההומניטרי ותארנו את המצב. כרגיל, הם היו אדיבים ונכונים לעזור. 

15:15 

יצא אדם שקבל כרטיס מגנטי. לדבריו, הוא חיכה מ-8:30. האיש שיצא אחריו אמר שהוא הגיע ב- 8:00  ואילו גבר ואשה שיצאו אחריהם ספרו שהם הגיעו לפני זמן קצר, הוכנסו, חיכו מעט וקבלו את כרטיסיהם. לא הבנו למה הם, שבאו כעת, קבלו את כרטיסיהם מיד ואילו מי שהגיעו ב-8 בבוקר, חיכו שעות ארוכות ויצאו רק עכשיו. לאשה מבוגרת שנגשה אלינו, היה הסבר לסדר-היציאה הזה, שמאפשר לאחרונים לצאת ראשונים ומעורר תחושה של אי-צדק והתעללות. לדבריה, היא באה אחרי 14:00, הוכנסה פנימה ופגשה בפנים את בנה שחיכה שם משעה 9:00. כשנכנסה, לקחו את טביעת כף היד שלה, כפי שלקחו מכל מי שנכנס לפניה. היא ראתה שהחילים הניחו בערמה את הנירות עם טביעות כף היד. כיון שהיא היתה אחרונה, הניר שלה הושם למעלה, בראש הערמה. הכרטיס המגנטי שלה הגיע, החיל לקח את הניר שבראש הערמה, קרא לה ונתן לה את כרטיסה. היא הבינה שטביעות האצבעות שנלקחו מבנה ומכל האחרים שהוכנסו ראשונים בבוקר, נמצאות בתחתית הערמה ולכן הם עדין מחכים, בעוד שהנכנסים אחרונים, נירותיהם מונחים למעלה, והם מקבלים את כרטיסיהם מיד ויוצאים. 

אפשר לתקן בקלות את סדר היציאה הבלתי צודק הזה. אם החילים ישימו את הנירות לא בערמה אחת, אלא יניחו אותם לפי סדר הכניסה של האנשים, הם יוכלו למסור להם את הכרטיסים לפי אותו סדר וכך להבטיח שהראשונים שנכנסו, יצאו ראשונים. חבל ש מפקד המת"ק לא מורה לחילים העוסקים בהכנת הכרטיסים, לשנות את דרך עבודתם ולמנוע בכך את אי הסדר ואי הצדק השורר עכשיו.

15:35

הכניסו 8 אנשים.

15:45

הודיעו על סגירת האולם, למרות המספר הרב של הממתינים שנותרו בו ולמרות העובדה ששעת הסגירה הרשמית היא 17:00. דברנו שוב עם המוקד ההומניטרי. האולם לא נסגר. אנשים החלו לצאת בזה אחר זה. החילים עבדו בקצב מזורז. חבל שלא עבדו בקצב זה בשעות הקודמות.

17:05

יצא אחרון הממתינים.   

מת"ק עציון, 15:30:

מגרש החניה אינו מבשר טובות. בניגוד לשבועות רבים קודמים הוא מלא. באולם ההמתנה ליד הקרוסלה 6 אישה ואיש. הפעם האחרונה שהקרוסלה איפשרה כניסה הייתה לפני רבע שעה, לדבריהם. למעט אישה אחת (מוסלמית לפי לבושה) שמחכה להיכנס לשוטר, כל השאר בעניין כרטיס מגנטי כי חג המולד מתקרב והם ירצו אישורי כניסה.

מתוך המשרד פנימה נשמעים קולות רמים ורבים, משמע צפוף. ואכן, נ', החיילת בחלון מאשרת שכך הוא ובשעה 4 מודיעה לממתינים שחאלאס, היום כבר לא יוכנסו אנשים למשרד פנימה. אנחנו נזעקות: מה קרה? רק 4! ומציעות שאם תוך, נאמר, 20 דקות, קצת משתחרר הלחץ בפנים, אלה שכאן בכל זאת יזכו להיכנס. נ' מסכימה אבל מציעה סידור אחר במקום: לה יש מחר משמרת בוקר ולמרות שזה יומם של תושבי בית לחם, היא תכניס את אלה שכאן. ערכנו רשימה עם שמותיהם והסברנו להם שכדאי לוותר. באותה הזדמנות, תוך קשיי קומוניקציה קשים עם בנה או אחיה של הממתינה לשוטר, אנחנו מוסרות לו את מה שנ' מסרה לנו – השוטר הלך הביתה. שיבואו גם הם מחר בבוקר. הם מנסים להסביר לנו שהשוטר אמר להם לבוא, ואנחנו (ונ') בשלנו – לא בסדר, אבל אין שוטר. גם הם לא משתכנעים, וכולם עדיין מחכים. והם צודקים. כעבור מספר דקות מופיע איש דובר עברית רהוטה ומסביר לנ' שהשוטר צלצל אליו זה עתה ואמר לו לבוא, משמע הוא דווקא ישנו.

בשלב הזה הרמנו ידיים. העזרה שלנו לא הייתה ממש עזרה ויש, כנראה, תמורה להתעקשות ולהמתנה הסבלנית של הפלסטינים. במגרש החניה פגשנו משפחה שזה עתה יצאה מהמשרד ולטענתם היו שם עוד 50 איש. לפחות בנושא זה נ' לא טעתה והטעתה.

הגענו בשעה 15:00. המת"ק היה ריק חוץ מאב מעסאוויה שבקש לשחרר את בנו בן ה-17 שנעצר עם עוד 2 חבריו בבית לחם.

האב חיכה משעה 13:00 כיוון שאיש המשטרה שמאייש את המקום אמר לו לחכות ונעלם. לא הצלחנו לעלות על עקבותיו, מסרנו לו את הטלפון של חיה (שהיתה לא זמינה) שיברר מה עליו לעשות (אחד הצעירים,  בעל הרכב, שוחרר ערב קודם).

הגיע תושב בית לחם, שסורב לקבל טיפול ביום ב' (היום של בית-לחם) האחרון בגלל עומס, ניסה את מזלו, ללא הצלחה ("שילמדו להגיע ביום הנכון") לא הצלחנו לרכך את השומר במת"ק.

מקרה נוסף של מעוכב (?) שהגיע עם מעסיק ירושלמי, קיבל הנחייה מרותי להתקשר לסילביה.

עזבנו בשעה 16:20

14:15 

כשהגענו, יצאו שתי צעירות וסיפרו שהן הוכנסו מיד וחיכו בפנים רק רבע שעה. באולם, ליד הקרוסלה, חיכו 8 אנשים. גם הם הוכנסו מיד.

14:20 

יצאו 3 גברים. אחד אמר שהוא חיכה מ-9 , שני חיכה מ- 10ואחד התלונן שהוא הגיע ב- 8והוכנס פנימה ב-11:30. 

14:30 

יצא נער שהגיע ב-12:30. עד 15:10 יצאו אנשים בזה אחר זה כל 5 דקות. לדבריהם, עדיין מחכים בפנים כמה אנשים. 

15:15  עזבנו.