מחסומים ארעיים

המחסומים הם כנראה כמו פרחי החורף – צצים אחרי הגשם.

 06:20  עזון עתמה: קבוצה חדשה של חיילים  והתנהלות שונה של המחסום. תור ארוך, ארוך של למעלה מ-60 פועלים. העוברים טוענים שחיכו למעלה משעה. החיילים מקפידים על הסטיריליות של המחסום ולא מאפשרים לנו להכנס מעבר למכשולי הפלסטיק.

עם זאת המפקד מבהיר שביום ה' האחרון אפשר לממתינים להצטופף מתחת לסככה החדשה ולא הקפיד על עמידה בין הגדרות.  (כיבוש נאור)

06:30 תנועה ערה מהרגיל לעבר השער החקלאי.

06:35 מעבר שומרון:אין משטרה ביציאה מישראל ותנועה דלילה בכניסה למדינה.

זעתרה/תפוח:חיילי משמר הגבול בעמדות הבידוק אך בעת שעברנו לא היו כלל מכוניות במקום. הן עוכבו במעלה הגבעה על ידי משאית עמוסה.

מחסומי יצהר/בורין:אין פעילות צבאית.

בכניסה לאיתמר רכב צבאי ליד הטרמפיאדה.

07:20  בית פוריכ: בכניסה לכפר אין מחסום פתע.  גם במחסום "הקבוע" לבית פוריכ אין פעילות צבאית.

עוורתא:  הזרוע הצהובה עדיין מונעת מעבר.

07:35 במחסום חווארה מכונית צבאית חונה מתחת למגדל. לדברי הצנחנים הם תמיד שם ותמיד יש חיילים על המגדל. (מזה חודשים שלא ראינו נפש חיה במחסום זה) . לדבריהם הם בודקים את המכוניות העוברות מדי פעם לפי הצורך.

בעלייה לברכה מכונית פלסטינית מעוכבת במחסום פתע.החייל שבעמדה לא יצא אליה. לא יכולנו לברר מה העניין כי היו אחרינו מכוניות רבות בכיכר.

בורין /יצהר: אין מכוניות צבאיות.

08:00 זעתרה/תפוח: אין חיילים בעמדה .

במעבר שומרון בדיקה שטחית כרגיל.

09:30 מעבר שומרון -המחסום ריק.

 09:45 סלפית -שני חיילים במחסום. המחסום ריק.

 10:00 צומת זעתרה/תפוח -יש ג'יפ בחנייה אבל אין שוטרים וגם אין חיילים במחסום.

 10:15 מעלה אפרים -באופן יוצא דופן 3 חיילים במחסום.

 10:50 חמרה -4 חיילים במחסום. הבדיקה מהירה. פגשנו שם איש שספר לנו שהרב"ש של בקעות,  דני אשכנזי, כל הזמן מפריע להם (לפלסטינים) בעבודתם. 

11:20 תיאסיר -6 מכוניות ממתינות לנוסעיהן. הנהגים אומרים שהם מחכים כבר למעלה מחצי שעה.אכן זה יוצא דופן, כמות כה רבה של מכוניות ממתינות בשבת במקום זה.

פגשנו כאן הרבה שחיכו ושאלנו בעיקר - האם אפשר שהמחסומים יהיו כאלה שהאנשים יוכלו להישאר במכוניות, לא לרדת ולהיבדק בנפרד אלא שיראו תעודות ויעברו. הם שוב חוזרים ואומרים שהכל תלוי בחייל - יש חייל שמתייחס יפה ומעביר מהר ויש חיילים "רשעים" שלוקחים את הזמן בכוונה. לפעמים מעכבים שעה וחצי, בעיקר את אלה שרוצים להיכנס מטובאס לבקעה.

11:40  -כל המכוניות שחיכו נסעו, עם הנוסעים שלהן.

12:30 חמרה -יש שופל בנייה. תור ארוך של מכוניות מהצד של טובאס. יש קומנדקר ו-6 חיילים במחסום.

13:00 מעלה אפרים -החיילים שהיו בבוקר נעלמו והמחסום ריק. יש לפחות חייל אחד במגדל התצפית.

13:10 צומת זעתרה/תפוח -אין חיילים במחסום.

13:45 חווארה - אין חיילים במחסום.

13:55 מחסום פתע בכניסה לסארה עם חיילים. 6 מכוניות מחכות להיכנס לסארה.

14:05הגיע ג'יפ וכנראה נתן הוראה להתקפל. קיפלו הכל ונסעו. המעבר חופשי.

14:20 מעבר אליהו -תור ארוך של מכוניות בכל הנתיבים לכניסה לישראל.

6:30 - 10

איך מייצרים משמעות והצדקה לנוכחותו של צה"ל

מחסום מיתר ריק מממתינים. כל הפועלים כבר בצידו הישראלי. אנחנו ממשיכות לציין לעצמנו שפה ההתנהלות היא כנדרש.

כביש 60

בכניסה לדהריה עומד רכב צבאי. החיילים ברכב, לא יוצאים, אבל הם שם, ממש ליד השלט המציין את הכניסה לשטח A, מפגינים נוכחות. אנחנו מצלמות אותם   ומישהו מהם מחווה לעברנו ב"אצבע משולשת ".

הכביש הומה מכוניות ותלמידים בשעה זו של הבוקר.

ישנם מילואימניקים בצומת דורא - אל פאוור, ירדו מהפיל בוקס, עומדים. כתובת חדשה בכתב יד מרושל על הבטונדה :שטח A, ולידה אחד מהם מאבטח ושניים אחרים עוצרים מכוניות הבאות מאל -פאוור בדרכן לדורא ומשם ימשיכו בשטחם, שטח A, לחברון. זוהי  שגרת יומם, מדוע להתערב? מדוע להיכנס ולהפריע למרקם החיים? כי איך ירגישו המילאומניקים שהם עושים משהו חשוב? איך יספרו לעצמם ולמשפחתם שיש משמעות והצדקה לבזבוז הזמן והכסף הזה? אז עומדים בבוקר ועושים חיפושים בכביש. "מתי 'תקפלו' את המחסום?"  אנחנו שואלות, "בשמונה" הם עונים. עוד סימן שזה סתם "להעסיק" אותם: הרי אם היתה סיבה אמיתית לא היו מגבילים בזמן מראש. היו שוהים שם עד לפתרון הבעיה, לא כך? אבל יש סדר יום: בין 7- 8 - מחסום פתע. בשעה 8 יש ארוחת בוקר, אז צריך להסתלק.בינתיים: אנחנו השולטים פה.

בצומת הכבשים קורה אותו דבר, אבל שם נמצאים חיילי גדוד לביא. הם מעכבים מכוניות בכניסה למבואותיה הדרומיים של חברון. רק הפלסטינים מורשים לנסוע בדרך הזאת.

"אל תדברו איתם" אומר אחד לחבריו. אנחנו שומעות הסבר על אלה שזאת החברה שלהם שהיתה ב"אח הגדול".

חברון

בכניסה לקרית ארבע עומדים שני מאבטחים בבטונדה ליד הטרמפיאדה.

לימיננו על הגבעה הולך וגדל "מצפה אביחי". יש דודי שמש, מכוניות וכו'. לא נראה שמישהו חושב שזה בלתי חוקי.

בעיר הולכים לביה"ס ילדים רבים. צנחנים מאבטחים את ציר המתפללים. גם  בעיקול 160 יש צנחנים היום, לא משמר הגבול. בשאר מחסומי מערת המכפלה עדיין נמצא משמר הגבול. נסענו למחסום תרפ"ט, בתקווה  שאולי נותנים למורות   ביה"ס קורדובה לעבור דרך הפשפש. לא, הוא נעול. אנשי המקום מספרים לנו  שלפני כמה ימים מצאו אצל בחורה צעירה סכין, אותו נשאה במתכוון. היא נעצרה לשמחתה. זה מה שרצתה כדי לא להיות בבית כשאביה כופה עליה להינשא למי שאינה רוצה.

מספרים לנו על עוד בחור נעצר כי נגע בחייל כשביקש ממנו לא לנהוג בגסות בבחורה בשעה  שעשה עליה חיפוש. "אבל", מוסיף האיש, "באמת יש גם חיילים טובים, עדינים שמתביישים". חגית "מעיזה" לתלוש כרזה שכתוב בה "כהנא צדק". חייל צעיר "מתנפל" עליה בצעקות: "לכי תורידי את הכרזות שלכם. זכותם של המתנחלים להדביק פה מה שהם רוצים! אסור לך להוריד אותה". הוא נראה עצבני מאד. מפקדו מרגיע אותו ומבקש מחגית להתרחק קצת. במבט מהצד לנו נראה כי יש לו מוטיבציה גדולה לעכב פלסטינים. חבריו אומרים לו שהמעוכבים מוכרים להם והוא מניח להם ללכת. במערת המכפלה שקט עדיין.

בבית המריבה כרגיל. חיילים מאיישים אותו, אבל מישהו פילס שביל בין הבטונדות כדי לאפשר לדיירי השכונה לעבור בדרך שלאהיתה צריכה להיחסם בכלל.

יצאנו מהעיר הזאת, כמו תמיד באנחת רווחה. שום דבר מיוחד לא קרה היום.

דרום הר חברון

נסענו הביתה  דרך כביש 317 כדי לראות אם יש התפתחות ב"גבעת האנטנות",  לא רחוק מצומת זיף. זה מה שכתוב על שלט חדש על הכביש המפנה למקום.

למעשה, זהו "מצפור זיו" שהוקם לזכרם של שני עובדי חברת חשמל שנהרגו שם  בשנת 2003.

עכשיו דגל ישראל מתנוסס במקום. המקומיים מספרים שהתחילו להגיע אנשים להתפלל שם. יום אחד הקימו שם קרוון או משהו דומה, אבל הרסו אותו. יש שם סימנים של ניסיונות בניה כלשהם. צריך לעקוב בהמשך.

 כשאין מחסומים קבועים יש מחסומי פתע.

 06:25  עזון עתמה: חידוש במחסום -   אחרי חודשים שאנו מתריעות על העדר מסתור – מעין אהל ענק נפרס מעל עמדות הבידוק להגנה מפני הגשם והשמש. אבל רק שם, מעל לאזור בו ממתינים הפלסטינים לא נבנה דבר. מתפתל שם תור ארוך והנהגים אומרים שהם ממתינים כשעה לפועלים שלהם. במקום  חיילי מילואים וקצין אך הם אינם מנסים לקצר את ההמתנה  בהקצאת חייל לרישום ידני.  לדבריהם זה לא נורא שהפועלים ממתינים בתור, הרי אחר כך הם יצטרכו להמתין להסעה...

06:45 במעבר שומרון אין משטרה כחולה  ביציאה מישראל. בכניסה אליה בדיקה קפדנית מהרגיל.

הכניסות למרדא ולזיתא פתוחות.

 זעתרה/תפוח: אין חיילים  בעמדות הבידוק אך למרות זאת כל הנהגים מאיטים וכאילו יש הפרעה לתנועה.

מחסומי יצהר/בורין: אין פעילות צבאית.

07:10  בית פוריכ: בכניסה לכפר גם השבוע מחסום פתע.קבוצת חיילים פרסה מחסום קוצני והתנועה עומדת בעיקר ביציאה מהכפר. ספרנו כחמישים מכוניות.  החיילים אמרו לנו שכך צריך להיות. דברנו עם המת"ק והם אמרו שיבררו אם יש צורך במחסום הזה. כעשר דקות מאוחר יותר, כשיצאנו מהכפר, ראינו כי המחסום פורק, החיילים נעלמו ואתם התור.

במחסום " הקבוע" בית פוריכ אין פעילות צבאית.

עוורתא:  הזרוע הצהובה עדיין מונעת מעבר.

07:45 במחסום חווארה אין חיילים. שני חיילים חוסמים את העלייה לברכה. לא ראינו חייל בעמדה שממול לטרמפיאדה.

בורין /יצהר: אין מכוניות צבאיות.

08:10 זעתרה/תפוח:  אין חיילים בעמדות.

במעבר שומרון בדיקה שטחית.

0700 – 1300

מעבר מיתר

בבוקר  כבר אין פועלים, ואוטובוס אחד של ביקורי אסירים עומד ממתין. אחר הצהרים צפינו בפעולתו של המתקן החדש שמחליף את הכלבים בבדיקת המכוניות במעבר – מין צינור שיכול לזהות ריחות. התהליך אורך יותר זמן מבדיקת הכלב, כרבע שעה, והוא מזהה גם גז של אמגזית כחומר מסוכן – עוצרים כמובן לבדיקה רק מכוניות של ערבים. מי הוא החשוד הסביר? ולמה רק בשביל שהצדק ייראה לא עוצרים אף לא מכונית אחת של יהודי?

כביש 60

התנועה זורמת כהרגלה בלי הפרעות. במאחז הלא חוקי אשתמוע- חיילים שומרים על המאחז ובנו שם תחנת אגד חדשה. פלסטינים לא עולים על האוטובוסים של אגד – אסור להם? אולי מדינת ישראל לא שמעה על רוזה פרקס מאלבמה?

בכניסה לבני נעים עומד ג'יפ צבאי, על יד כרמי צור הבלון מרחף בשמיים, האח הגדול לא מסתפק בפילבוקסים.

בבית אומר החיילים ירדו מהפילבוקס ויצרו פקק תנועה קטן – בודקים את כל מי שעולה על המוניות. חיילים שומרים על הטרמפיאדות שביציאה מקריית ארבע וזאת שבצומת גוש עציון.

מוחמד ואני השתתפנו היום  בתכנית של רדיו קול השלום ולכן הרחקנו נדוד לירושלים.

בדרכנו חזרה החלטנו לנסוע לתקוע ולראות את המחסומים שם. גילינו מחסום חדש – מחסום מזמוריה מאויש על ידי משמר הגבול. הם עוצרים מוניות פלסטיניות שבאות מהכפרים בסביבה, מורידים את הנוסעים, מחזירים את התעודות מהר -  אבל למה צריך את זה בכלל?

ההיגיון של הצבא מסביר זאת קרוב לודאי בצורך להגן על כבוד שר החוץ ליברמן שחי ובועט בהתנחלות נוקדים, ולאחריה ההתנחלות תקוע ועוד אחריהן מעלה עמוס ועוד אחריהן איבי הנחל ועוד אחריהן פני קדם, ומעל כולם צופה ההרודיון.

הכביש הוא כביש מספר 398  - אנחנו ספרנו על הכביש הזה עוד שלושה מחסומי פתע.

שוב הנוהל הרגיל – החיילים פותחים  את  דלת המונית ועל פי שרירות הלב מחליטים אם משחררים מיד או שלוקחים את תעודות הזהות. לא נוצרו פקקי תנועה אבל למען הסרת ספק  צריך להראות למי יש פה הכוח.

השלטים מורים לכיוון באר שבע וחברון, רק שהכביש מסתיים בעוד מחסום של חיילים  ובשלטים אדומים האומרים כי "הינך נכנס לשטח הרשות הפלסטינית".

מכיוון שאמרנו לחיילים שאנחנו לא חוזרים לצומת הגוש אלא לוקחים על עצמנו את הסיכון, הם לא עצרו בעדנו. חצינו את שיוך. שיוך מלאה דגלים של הרשות הפלסטינית, והתושבים אמרו שהדגלים עוד נשארו מההכנות לחגיגית העצמאות הפלסטינית – אני נזכרתי שמחר זה כ"ט בנובמבר. יצאנו  משיוך ליד הפילבוקס בכניסה לשעיר, עלינו על כביש  60 וחזרנו הביתה.

ליד הצומת, קצת אחרי המחסום ההומניטארי, מתבצעות עבודות של חברת החשמל להקמת  קו מתח גבוה. הפעם היו חיילים רק בצומת הכבשים אך לא עצרו אף אחד – מין התבוננות בנוף האנושי עם רובים.

אזור הספר הזה על גבול מדבר יהודה הוא יפיפייה מאין כמוהו וחבל שהמציאות מכוערת.

 יום בלתי שגרתי בגלל/למרות החג

 06:30  עזון עתמה: עם בואנו למחסום ראינו תמונה בלתי שגרתית: שלושה צעירים אזוקיםוחבושי עיניים בפלנלית רבוצים מאחורי שני מחסומי פלסטיק.  החייל הבודד השומר על המחסום מספר שהם הובאו על ידי קבוצת חיילים שתפסו אותם מנסים לחתוך את הגדר לא רחוק משם. הם מחכים כבר שעה ארוכה למשטרה הכחולה המתמהמהת להגיע.

החייל מסביר שהיה עליו לחבוש את עיניהם כדי שלא יוכלו לברוח. הוא לבדו שם חוץ מהמ"צ. היכן יתר החיילים? לא תאמינו – במגדל השמירה יש פשפשים והקטינו את הסד"כ במקום.

התור ארוך מאד, למרות שעדיין חג והיינו מצפות שלא יצאו פועלים לעבודה. כנראה שהצורך בפרנסה גובר.

במעבר שומרון: אין משטרה כחולה  ביציאה מישראל.

הכניסות למרדא ולזיתא פתוחות.

 זעתרה/תפוח: חיילת וחייל בעמדות הבידוק אך אין הפרעה לתנועה.

מחסומי יצהר/בורין: אין פעילות צבאית.

07:10 העלייה להתנחלות ברכה : החייל בודק מכוניות של פלסטינים המנסים לעלות בהר.

רכב צבאי חונה בכניסה לאיתמר.

07:20  בית פוריכ: בכניסה לכפר מחסום פתע. קבוצת חיילים פרסו מחסום קוצני והתנועה עומדת משני הצדדים. אנחנו עוקפות את התור ומנסות לברר אצל החיילים לכבוד מה העיכוב. הם ממש לא מבינים את השאלה.  בכפר אמרו לנו שזה עניין די שגרתי. מדי פעם בא להם. שאלנו במת"ק והם אמרו שידוע להם על המחסום. ביציאה מהכפר ראינו שהמחסום עודנו מוצב אך כמעט ולא בדקו את היוצאים.

עוורטא:  הזרוע הצהובה עדיין מונעת מעבר חופשי.

07:45 במחסום חווארה אין חיילים.

בורין /יצהר: אין פעילות צבאית.

08:25 זעתרה/תפוח: אין חיילים בעמדות. במגרש החנייה שוטרי תנועה אך לא ראינו שהפריעו לפלסטינים.

במעבר שומרון אנו נשאלות מהיכן אנחנו (ענינו מרמת השרון) ושוערת בקשה להסתכל בתא המטען.

החלטנו לנסוע לאזור ש'מחסוםווטש' לא פוקד אותו לעתים מזומנות. ככלל, לא לכל הכפרים הסמוכים לצירי תנועה ראשיים יש יציאה אליהם, אם משום שהיציאה חסומה, אם משום שלא נסללה דרך ואם משום שהדרך אמנם כבושה אך יש בה מהמורות ונראה שאנשים נוסעים בדרכים חלופיות אך מאריכות את משך הנסיעה.

11:10 – ב'מעבר שומרון' בודקים רק לכיוון מערב.

11:20 – מחסום על הכביש לסלפית הסמוך לכניסה לאריאל (מכיוון כביש 5) מאוייש בשני חיילי מילואים. מכשולי פלסטיק מחייבים את הנוסעים לכיוון סלפית להאט. לשאלותינו מי יכול לעבור במחסום, אחד החיילים עונה 'יותר טוב לא לשאול יותר מדי שאלות'. מונית פלסטינית שהגיעה למחסום ממשיכה ללא עצירה.

המשכנו לכיוון זעאטרה. בצידי הדרך נראים עדיין מוסקים פלסטינים. פנינו לכביש 60 לכיוון רמאללה-ירושלים.

12:00 – בכניסה לתורמוס עאיה, נושא גייסות מבצע פניית פרסה. נכנסנו אל הכפר וכשחזרנו ראינו שלושה חיילים בכניסה לכפר מעכבים אנשים לבדיקת מיסמכים. את הרכב הצבאי ראינו נוסע לכיוון צפון על דרך העפר הצמודה לכביש 60.

בצומת כוכב יעקב ירדנו לכביש 457 לכיוון מעלה מיכמש וממנו המשכנו לכביש 458 לכיוון רימונים. בצד ימין של הדרך פזורות בטונדות ועליהן אזהרה כי זהו 'שטח אש', תופעה המוכרת מהאזור הצפוני יותר של בקעת הירדן.

במה שהיה 'מחסום רימונים', מול הכביש המוביל לטייבה, עומד מגדל שמירה. לא ראינו חיילים בסביבה (בשונה משבוע שעבר).

חלפנו על פני התנחלות 'כוכב השחר' והמאחז שבה 'גבעת אסף' והמשכנו לכיוון 'עין סמיה', בסביבתו ומזרחה לכביש 458 ('אלון') אדמות רבות השייכות לתושבי כפר מליך. הדרך מכפר מליך אל עין סמיה חסומה ותושבי הכפר מנועים מלנסוע בה ונאלצים להגיע דרך טייבה. בעודנו מתעכבות ליד החסימה, הגיעה מכיוון כביש 458 משפחה שפניה אל אחת מחלקות האדמה שלה. בן המשפחה שחזר לאחר שהות ממושכת בחו"ל שיתף בתלאות הכיבוש, במניעת התנועה החופשית, באיסור על כניסתו לישראל ועל כך שבעת שעיבדו את אדמתם שממזרח לכביש, מתנחלים המתגוררים באזור בחוות בודדים תקפו אותם ולכן האפשרות שלהם להגיע לאדמותיהם נחסמה פיזית על ידי הצבא. מועצת הכפר מטפלת בכך.

נסינו לנסוע דרך מוע'ייר ולהגיע בסופו של דבר חזרה לכביש 60, אולם חסנו על המכונית בשל היעדר כביש מאוספלט ולכן טיפסנו אל 'גוש שילה'. במפה שלנו סומן כביש (משובש) המוביל מהמאחז קידה אל מוע'ייר, אולם בשטח לא נראה כביש אלא שביל עפר המוליך אל משתלה. לאחר שמסיימים את הטיפוס במעלה הכביש מתחילה שרשרת שערים חשמליים המציינת כניסה/יציאה להתנחלויות/מאחזים ורכבים צבאיים משבצים גם הם את הנוף. ועם זאת, נראה שההתנחלויות על מאחזיהן ושלוחותיהן עולות ופורחות בחסות השמירה הזאת, מתריסות אבל גם מתעלמות מהכפרים הפלסטינים שבסביבה (ילד ששאלנו על הדרך לכביש 60, ידע להגיד לנו בדיוק איפה לפנות ולאן אך גם ציין שעלינו 'לעבור דרך איזה כפר ערבי').

חזרנו לכביש 505 - 5 ובכניסה לזיתא-ג'מעין שוחחנו עם נהגים. הם מתלוננים על המשטרה, גם הישראלית וגם הפלסטינית.

15:00 – ב'מעבר שומרון' הנסיעה מזרחה רציפה כמקודם והבודקת שואלת מהיכן אנחנו.

13:00 - חבלה

השער עדיין סגור. מספר ניכר של ממתינים, עגלות וכלי רכב. מסתבר שבראשית השבוע התנועה בשער עירנית יותר מאשר בשאר ימות השבוע.
13:11
השער נפתח באיחור. שני השערים (הצפוני והדרומי) פתוחים בעת ובעונה אחת. הקלה-פורתא. שני פלשתינים, ביוזמתם, מיטיבים את עיגון השערים הפתוחים. הבדיקות אינן מן הממושכות היום. אך שלושה גברים מצטווים בתקיפות יתרה, לסגת מספר צעדים. חמישיה-חמישיה, כרגיל, עוברים הנבדקים. אוטובוס הילדים עובר ב-13:20.

13:30 - עזון

ללא נוכחות צבאית, לא ישראלית ואף לא פלשתינית.

13:45-ג'יוס

אנחנו מחפשות את שער ג'יוס-דרום, הפתוח בין 13:45 ל14:00. א', תושב המקום, בא לעזרתנו. באדיבותו כי רבה  הצטרף למכונית כמורה דרך. הדרך הבלתי סלולה עוברת נסתרת בכרם זיתים. בלעדיו לא היתה מתגלה לנו, הוא מראה לנו את עקבות גדר ההפרדה הקודמת שהזיזו בעקבות בג"ץ. א': "הרבה עצי זית עקרו כאן בשביל הגדר. בלי סוף. אל תשאלו. יש לכם ממשלה מכוערת. רק יעשו מלחמה. לא מכיר את השם של השער (ג'יוס-דרום), לא רוצה להכיר אותו. היה לי אישור. זרקתי אותו. קרעתי אותו. האמת הממשלה המכוערת שלכם לא מעוניינים בשלום בכלל. (מציג בפנינו עלם מן המקום.) לקחו לו את התעודה. בשביל ללחוץ עליו לעבוד עם השב"כ. רוצים יהיה משת"פ. אתם לא מבינים כלום מה הולך פה. כאילו הישראלים באתם מן... אין לי מלים בעברית להסביר. (אולי רצה לומר 'כאילו באתם מן הירח'). בלחץ לא ילך כלום."  אגב, א' התעלם במפגיע מן ההערה החוזרת: "אבל מצבך הוטב מאז פסק הבג"ץ על העתקת הגדר". לא. אין הוא אסיר תודה כלל. בזכרונו עולים מראות הזיתים העקורים.

14:40, מחסום ענבתא -

הכן כיבושך לחורף
המחסום סגור לרגל שיקום הכביש, מחשש להצפה בימות הגשמים. הכביש סגור הרמטית. אין מקיימים כאן את הנוהג שבעולם - לאפשר מעבר מכוניות לסירוגין. ישראלי-פלשתיני מסנן: "אין להם רגש. למה סגרו לגמרי? מה זה כאן לא אנשים?" הכביש נסגר לשמונה ימים. כדי להגיע למחוז חפצם על הנהגים לנסוע בדרך עפר משובשת. לא כל כלי הרכב מסוגלים לכך. 

ענבתא - שיפוץ הכביש

ענבתא - הודעה על סגירת המחסום

15:00 - שופא, חסימה כעצם בגרון

הפנייה לשופא מעוטרת בדגלי ישראל מה-גאים, אף כי לא חג ולא שבת היום. פוגשים במר אבו-עלא, ראש הכפר מזה חמש שנים. קודם לכן היה מורה בבית הספר במקום. ליד החסימה, המבתרת את הכפר לשניים, לומדים פרק בהילכות תחבורה בימי כיבוש. מוניות משני עברי החסימה מתואמות ביניהן טלפונית. משופא-תחתית מגיעה חבורת צעירות יפות-תואר ועין. במונית לשופא -עלית מצטופפים 11 נוסעים, מלבד התינוק בזרועות אימו. מהעדר ידיעת ערבית, אנחנו נעזרות באיש טול-כרם המתווך בינינו לבין מר עבו-עלא. כדי להגיע לעבודה נאלצים לבצע עקיפה של 20 ק"מ. ילדים הולכים לבית הספר וממנו פעמיים ביום (מרחק של כחמישה ק"מ לכל כיוון). הם עושים זאת בימות הקור ובימות החמה. אין לאל ידם לשלם עבור 4 מוניות ביום. הבעיה הקשה של שופא היא החסימה. קיטוע הכפר קורע משפחות, מונע קשרי משפחה. מאריך ומייקר נסיעות. חוצץ בין אנשים לנחלותיהם. משבית פרנסה.החסימה נעשית בעטיה של ההתנחלות אבני חפץ. אומר איש טול=כרם: "מאז האינתיפדה השנייה הכביש חסום. ברמדן השנה נפתח הכביש לראשונה למשך חודש שלם. לא היו בעיות. אבני חפץ נמצאים כאן עשר שנים. אנחנו אלף. הדרך הזו קיימת אלף שנים."
אף כי נכתב  על עניין זה בעבר, אי אפשר שלא להתעכב עליו. כמו קרתגו, גם חסימת-שופא חייבת להיהרס.
פ' איש שופא מספר כי קיבל צו הריסה. את ביתו בנה ללא רשיון מן הטעם שאין נותנים רשיון. בניית הבית תמה לפני שש שנים. לפני חודשיים קיבל צו הריסה. נאמר לו: "אם יש לך ניירות - תביא. אם לא - תצא." נתנו לו אורכה של שבוע.
עוד מספרים האנשים כי נצטוו לעקור כל גידול בשטח מסויים. "לא רוצים אף אחד יעבוד באדמה."

16:00 – אירתח, שער אפריים

תנופת בניין. גם כאן נערכים לחורף - נבנו גגונים מעל לשוק המתקיים במעבר עצמו. מבנה שהוקם זה מקרוב, נועד למסחר בכלי רכב מיד שנייה. מסתבר שמסחר עירני מתקיים בין תושבי השטחים הכבושים לבין כובשיהם.

זרם החוזרים אינו פוסק. שעת היאסף העובדים לבתיהם. גם את שביל המעבר משפצים ולכן, לדברי איש הביטחון , הם עוברים היום שוב דרך הבניין בדרכם חזרה לבתיהם.

אירתח -קרוי חדש מעל המעבר

                                                  אירתח - מבנה חדש להעברת כלי רכב

הכניסה לבורין  
כידוע, הכפר בורין חשוף להתנכלות מתנחלים הגולשים אל שדותיו מכל הכיוונים. ממזרח מאיימת עליו  קללת הר ברכה, וממערב מתנכלים לו  בריוני יצהר, וגם הנוער מחוות גלעד שמח להצטרף לחגיגות  שריפת עצי הזית. נוכחות של ישראלים במסיק מהווה תעודת ביטוח נגד ההתנכלויות חלקית ביותר, אך במקרה הצורך יהיו לפחות עדים היכולים להגיע ביתר קלות למתן עדות. לכן נענינו לבקשת מוניר שפורסמה ברשת לסייע במסיק לתושב חווארה, שלו כרמים בבורין.

רחל אפק, אני ובן זוגי גדעון יצאנו עם בוקר לכפר בורין, אולם בכניסה לכפר נעצרנו במחסום. סג"מ צנחנים ועוד שלושה חיילים הורו לכל הנהגים  להציג תעודות וגם לנו. אנו נתבשרנו שהכניסה לכפר אסורה לישראלים. "אבל," תמהנו, "הכפר הוא בשטח B, כחברות מחסוםווטש אנו עוברות כאן כל שבוע ואין שום סיבה למנוע בעדנו לסייע לפלסטינים במסיק.". אולם הם בשלהם: "פקודה מן החמ"ל. ". נעמדנו על רגלינו האחוריות והודענו להם כי לנו ידוע שאין להם זכות לעצור בעדנו, אלא אם כן הם יכולים להראות לנו צו אלוף. צו אלוף לא היה ברשותם. טלפון שלהם לחמ"ל הניב תשובה "סופית" מפי דנה, אמנם אין צו אלוף, אך מן החמ"ל יש הוראה לאסור כניסה לישראלים. לא ויתרנו וביקשנו לדבר עם דנה. רחל התקשרה וחזרה על הסיפור כי אנו חברות מחסוםווטש ואנו נכנסות לכאן כל שבוע, ובאנו לסייע למשפחה פלסטינית במסיק, ואין שום סיבה שנוותר.  בלית ברירה הלכה דנה לשאול...  ושבה עם תשובה שאין בעיה ואנחנו יכולים להיכנס. וכך, לאחר עיכוב של קרוב לשעה נכנסנו סוף סוף לכפר  באיחור אך לפחות בתחושה שלא נכנענו לשרירות הקובעת איסורים ויוצרת הפרדה ללא סמכות, ובצער על עוד תופעת לוואי  מעוותת של הכיבוש. 

מסיק בצל הקללה של הר ברכה
מוניר  פגש אותנו לא הרחק מן הכניסה לכפר, ואיתו  בעלי הכרם, בני משפחת עודה: חאג' באג'ס סלים עודה, הנראה ב-15 שנה צעיר מ-70 שנותיו, ושניים משבעת בניו וחמש בנותיו – מחמוד ועאבד. "לשם", אמרו לנו, "לא תוכלו להגיע במכוניתכם", וכך השארנו את הרכב, ועלינו לטרנסיט המקרטע של הבן. הרכב טיפס על שביל צר בהר בין הסלעים, עד שעלה על סלע, בעזרת גדעון, מוניר ואחיו הצליח הרכב בסופו של דבר לרדת מן  הסלע, כשכמה חלקים חיצוניים, תלויים לו על בלימה. משם טיפסנו ברגל עוד כ-300 מטר, הדבר הראשון שראו עינינו היה כמה עשרות עצי זית שרופים לחלוטין ולאחריהם  עוד עצי זית שרופים למחצה. ולנו נשארו כ-11-10 עצים נושאי פרי למסוק.  למשפחת עודה עוד כרם גדול, אך כאן במעלה ההר, חלקה לא גדולה, של כ-40-50  עץ, שרק כרבע מהם נותרו בלתי שרופים. ראינו מתחת  להתנחלות הר ברכה, וממש בסמוך למאחז גבעת רונן (התרחבות של התנחלות הר ברכה) ניצבים חפויי ראש –עצי זית יבשים, שבעליהם לא מעלים על דעתם לנסות לעבד.  כרם זה כבר הפך לשטח כבוש של המאחז הבלתי חוקי.

הכרם של משפחת עודה נמצא במורד  ההר,  כ-100 מ' מתחת למאחז גבעת רונן. בדרך אליו ובתוכו דרכנו על קוצים דרדרים וחרולים שהגיעו עד לגובה הברכיים. כדי להשמידם צריך לחרוש פעמיים. אחרי הגשם הראשון, ובסוף עונת הגשמים, אך הצבא לא מאפשר להם. לפני   כ-4 חודשים שרפו השכנים המתנחלים את העצים. גם טרקטור שעלה לחרוש את האדמה  הוצת. באותה עת  ישב אחד מהם על סלע וירה בהם להנאתו. למזלם איש לא נפגע וכל זאת ביום מתואם עם הצבא. הווי אומר -  יומיים בשנה מתאפשר להם לעבוד באדמתם בהגנת הצבא מפני הפורעים וגם ביומיים אלה ההגנה לא קיימת למעשה. עוד יום בשנה הם מקבלים עבור חריש, אבל זאת כאשר החריש כבר בלתי אפשרי.  גם בימים הבודדים בשנה בהם יש תיאום ומובטחת הגנה,  - הפורעים הם השולטים בשטח. גם היום – שהיה מתואם, לא נראתה שום הגנה מסביב. למזלנו גם הפירומנים לא הופיעו.

 בני המשפחה פרסו את הברזנטים על הקוצים, וכך מסקנו שלושתנו,  בעוד הבנים מטפסים על העץ, ומוסקים מלמעלה, והאב בן ה-70  מטפס אל ראש העץ ומנסר את ראשי העצים שנמסקו. באותו זמן מוניר כרת לעומק את ענפי העצים השרופים למחצה, בתקווה שיתנו שוב פרי כעבור 4-5 שנים , אם לא יישרפו שנית.  ב"אדיבות" המתנחלים סיימנו למסוק את העצים שנותרו תוך מספר שעות, והתפנינו להשקיף על הנוף היפהפה של הגבעות הרכות מסביב, על בקעת חווארה, על הכפרים במבואות שכם, על  המחסום, המת"ק ועוורטא לרגלינו ועל כביש האפרטהייד שעל חלקו כבר מותר לפלסטינים לנסוע.  ואז ירדנו למטע הגדול של המשפחה, הנמצא בין בתי הכפר.

 שם התחלפה תמונת הכרם.  עצי הזית בעלי נוף רחב וירוק, והאדמה מסוקלת ונקייה. לכאן, אמרו לנו מארחינו, הפורעים  לא מעזים להיכנס.  פגשנו כמה מכלותיו של האב, והמון ילדים, המתרפקים על סבם. מתחת לאחד העצים פרשו ברזנט ועליו העמיסו מכל טוב, פיתות פריכות, חומוס, גבינת קוטג' כבשים מעשה בית, טונה, חמוצים ועוד. לצערנו, הנשים והילדים, כבר סיימו את הארוחה, ולא נעתרו להפצרתנו להצטרף לארוחה. נשארנו לסעוד רק הצוות שעבד בכרם העליון.  לאחר הארוחה נפרדנו מן המשפחה, ונסענו לדרכנו.

 המסיק הזה נגמר בטוב,  אולם התמונה העולה הינה חד משמעית. הצבא האמור להיות הריבון בשטח, משאיר למתנחלים  הפורעים את השליטה. האם תיאום של יומיים בשנה, שגם בהם אין הגנה, ומניעת אפשרות לחרוש את אדמתם,  אינם מהווים שיתוף פעולה עם המתנחלים במגמת הנישול?

7.30-11.00

מעבר מיתר

המעבר עמוס משאיות ורכבים פרטיים משני צידי המחסום, אות וסימן לחיי מסחר ערניים.

הסככה והקרוסלות ריקות מאדם. כל הפועלים כבר עברו. "נורמליזציה".

כביש 317

ריק כמעט לגמרי. דגלי ישראל מתריסים בנוכחותם הבוטה לאורך כל הדרך.

בפניה להתנחלות כרמל מתנחלים חרוצים מדביקים בכל מקום אפשרי מודעות בזו הלשון: "בשנה הבאה  ריבונות ישראל ביהודה ושומרון".

יש "תקווה" באוויר לכבוד ראש השנה, אין ספקות באזור הזה.

כביש 60

בפניה לבני נעים – נראים כוחות צבא וכוחות בטחון רבים אחרים. בשבילים העוקפים את הכביש נעים חיילים בתנועה פנימה לכפר.

שוטר משמר הגבול חוסם את הכביש. "שטח צבאי סגור" הוא אומר. קצין עצבני מגרש אותנו בגסות ודורש למחוק תמונות שצילמנו. חגית דורשת לראות את תעודותיוואת סמכותו לאכוף עלינו את מרותו, ובתמורה לכך הוא דורש ממנה את תעודת הזהות שלה ומצלצל לאן שהוא ומוסר את פרטיה.

יש "שרירים" לחוק. נראה שחשוב לו מאד להראות מי קובע פה. ישנם כנראה מאמצים גדולים למצוא את משליכי האבנים הלא יהודים.

בדרכנו חזרה, ליד דהריה, פגשנו אנשים צעירים. אחד מהם - העוסק בסחר צאן - סיפר שאתמול, בדרכו לשכם, ליד מעלה מכמש, תקפו אותו מתנחלים, זרקו אבנים, שברו את חלונות רכבו והכו אותו. הוא לא ניסה להזעיק עזרה כי מניסיונו המשטרה אינה עושה דבר כשפלסטינים מותקפים. הוא פשוט ברח משם. גם לפני חודשיים תקפו אותו ליד "שבי שומרון". עכשיו הוא מראה לנו סימני אבן על מכוניתו. הזגוגית כבר הוחלפה. סיכמנו שבפעם הבאה שהוא מותקף, יודיע לנו מיד כשזה קורה כדי שנוכל לעזור לו להתלונן ו\או ניתן לו את  פרטי החברות הפועלות באזור בו הוא נמצא כדי שמישהי מאיתנו תסייע לו. עוד יעצנו לו להשתדל להיות עם מצלמה ולצלם אם ניתן, בלי להסתכן.

 חברון

בכניסה לקרית ארבע עומדים ג'יפים וחיילים. מ. נהגנו אוהד את קבוצת הכדוררגל של ברצלונה ודגלי הקבוצה תלויים דרך קבע במכונית. השומר האזרחי שואל אותו הפעם בציניות:"לא הגיע הזמן שתשימו את הדגל עם המשולש ושלושת הצבעים במקום את דגלי ברסה?". אבל כמו תמיד הוא לא מונע בעדנו מלהיכנס. איזה "יופי" לנו. בחברון מוצב עכשיו גדוד צנחנים.

ליד בית המריבה פגשנו את אוסמה, הגר על ציר המתפללים, והכניסה לביתו נאטמה בשל כך לפני כשנה וחצי. לדבריו שום דבר לא השתנה מאז למרות שארגון "יש דין" מנסים לפעול למענו. הוא גם לא מאמין שיש סיכוי שדלתו תפתח בעתיד. גם ב . ידידנו, הגר ממש ליד "בית המריבה" מגיע. לדבריו שקט באזור הרבה זמן .   קצין וחיל מהצנחנים מתבוננים בנו אבל לא אומרים דבר. רק מסכימים לומר לנו שהם לא יוצאים בחג ושהם זוכרים שכאשר היו ילדים איחלו להם שעד שיגדלו לא יצטרכו לשרת בצבא יותר. העיקר שהצבא "גר" בבית הזה. בית הקברות המוסלמי שליד נמצא בשיפוצים, גם קוביות וקונצרטינות בכל פינה. שתי נשים מבוגרות  מכתתות רגליהן בדרך החתחתים שהיתה פעם קלה הרבה יותר למעבר. הן מתלוננות על קשיי העבירות שם. ואנחנו כמו תמיד שותקות ומתביישות.

בכלל, מה שהכי בולט בעיר הרפאים הזאת (חברון המעורבת) זאת תנועת האנשים ברגל. זקנים, נשים עם תינוקות וילדים קטנים חייבים רק ללכת ולעבור עליות וירידות תלולים וקשים במעלה השוהדא בואכה תל רומידה, למשל. כל זאת לבל תופרע תנועת "אדוני הארץ". בכל המחסומים אין מעוכבים. סתם ייאוש רגיל.