חומות וחסימות

7.45-12.30

כביש 60

רוחות חזקות מנשבות, אין כמעט תנועה על כביש 60.

למרגלות בית חגי, הכניסה למבואותיה הדרומיים של חברון נחסמה זה מכבר בקוביות אבן. בשנה האחרונה הוסיפו גם גדר תלתלית, כאילו שמישהו יכול לעבור את החסימה הזאת. הבוקר הגדר קופלה לצד הדרך  וחיילים בנגמ"ש שומרים שם.

"על מי או על מה אתם שומרים?"
"לא יודעים" הם עונים.

החלטנו לנסוע היום לכיוון תקוע, דהיינו לפנות מזרחה בכניסה לסעיר ולהמשיך עד תקוע בואכה ירושלים. לחברון נכנסנו בדרך חזרה.

כביש 3517 - כביש 3670

הדרך יפה ושוממת. קטע ממנה הוא המשך של כביש 356. בהמשך, כביש המוליך על פי השלט להתנחלויות 'מיצד/אספר' הנראה מבוסס וותיק ולא רחוק ממנו, התנחלות 'פני קדם', שם מתגוררים עוד בקרוונים. על גבעה לידם נראים קרוונים מעוררי שאלה. הדרך לשם משובשת וחסנו על רכבנו אז נהגנו חנה בצד הדרך. לפתע ראינו במעלה הדרך קבוצת חיילים. ניגשנו אליהם, אולי נקבל מהם תשובות לשאלותינו. הם מילואימניקים, סבלניים וחייכנים.

"אה, אתן ממחסום ווטש!!אני בעדכן!" אומר החייכן ביותר. "לא, סתם. סתם אמרתי. בדיוק ההפך!" הוא ממשיך. 
"מה אתם עושים פה?" אנחנו שואלות. 
"שומרים על הדרך".
"מה יש לשמור?" 
"שלא יהיו בעיות , חדירות" הם עונים.
"מה יש על הגבעה?" אנחנו שואלות.
"לא יודעים". הם עונים. 
חיילים "טובים וצייתנים" שכאלה מוציאים מאיתנו את כעסנו על הכיבוש. הם מקשיבים בשקט ולא עונים. הם מסבירים לנו איפה ההתנחלויות האמורות ואנחנו נוסעים לראות. הן ממוקמות על גבעות נישאות, הכל נשקף מהן. הבסיס הצבאי ממש צמוד למצד. שוב ניכרת הסימביוזה שהשכילו השלטונות לייצר. שוב ניכרת העובדה שכל היושבים במקומות אלה יושבים בברכת הממשלה. השלטים מספרים שיש המשך לגוש עציון.

חזרנו לכביש המוביל לתקוע, כל שלטי הישובים מסמנים כמעט רק התנחלויות יהודיות. כמעט כל שכניהם מימים ימימה, ביישוביהם, שקופים. לא קיימים על המפה.

נסענו עד מבואותיה הדרומיים של ירושלים. שכונת הר חומה מזדקרת בשטח.

חזרה לכביש 60.

חברון

בכניסה לקרית ארבע השומר שוב, בפעם האלף, מבקש תעודה ממ. נהגנו. שוב אנחנו מתעקשות לתת גם את שלנו, שוב טלפון לדווח על הגיענו.

דגלי גולני מתנופפים ברוח ועל שלטיהם כתוב: "משפחת גדעון". שוב ושוב. בעיר עצמה החיילים תלו  כרזות:"אריות הזעם". כך הם קוראים לעצמם.

קבענו להפגש עם אדם ששמונה שנים מנסה לקבל אישור עבודה בישראל ואינו מצליח. נתנו לו את האינפורמציה הרלבנטית ונאלצנו שוב לציין שלא בטוח שנצליח לעזור לו. ההרגשה של אזלת היד מייאשת כל הזמן.

במחסום תרפ"ט, בגלל השעה המאוחרת, "זכינו" לראות קבוצת מורות החוזרת לאזור H2. החייל מנסה לכוון אותן לעבור דרך המגנומטר.

הן מסרבות. לשמחתנו הוא "נזכר" שאפשר לתת לאנשים לחזור הביתה מבלי להיבדק והוא פותח להן את הפשפש.

חילופי מבטים בינינו, סימני ניצחון קטנים מוחלפים בינינו והן הולכות הביתה. "איזה אושר".

חברון

א-טואני

חברון 

מצודות יהודה, בית יתיר

מעבר מיתר-סנסנה ריק. עוברים פלסטינים ורק משאיות עומדות לבידוק ועוברות מהר.

כביש 60
בכביש 60 תנועה ערה עם די הרבה נהגים שעדיף שירדו מהכביש - ללא כל קשר למוצאם האתני! פשוט מסוכנים.

נכנסנו לעיירה בני נעים - שהוא כפר גדול ומטופח - בעקבות דווח שמתנחלים רססו כתובות על המסגד. בהתחלה לא ראינו שום כתובת. אז הגיע האימם והראה לנו קיר צדדי שהססמאות עליו כבר כוסו גם הן בצבע אדום. לא ברור מה בדיוק היה כתוב שם אך כנראה עלבונות לנביא מוחמד. טרור תג מחיר וכד.  האימם ואנשיו טענו שזה מעשה של אנשי יצהר אך נראה לנו שזה מעשה ידיהם של אנשי הסביבה הקרובה יותר. התפעלנו מסבר הפנים היפות של האנשים האלה שספרו לנו בסבלנות רבה ואפילו הודו לנו על שבאנו לראות. נתניה, שהערבית שלה מרשימה, התנצלה בשמנו על המעשה.

כביש 317
אום פאקרה - בין טוואני להתנחלות מעון - זהו כפר נידח שהמנהל האזרחי הרס בו לפני שבועיים את המסגד וכמה מבני מגורים, וחדר שהיה תוספת למערת מגורים. כך גם הרסו את שלוות החיים של התושבים ושל שתי נערות שנעצרו בזמן ההריסה. דרך לא דרך מובילה לכפר, מלאת חורים, אבק ואבנים וטוב שהרכב של מ' מספיק חזק לעמוד במשימה. פגשנו בשייח הכפר שהוביל אותנו בין ההריסות. המינהל הרס "רק" מבנים קבועים - ז"א מבני בלוקים. מבני אבן, מאידך, נחשבים לארעיים - לכו תדעו. כל עמודי החשמל נהרסו גם הם בין טוואני ואום פאקרה. באיזה שהוא שלב הופיעה מכוון טוואני דמות של גבר. אנשי הכפר קפאו במקום עד שהתברר שהאיש הוא ערבי ולא מתנחל. אימת אדוני הארץ מגיעה לכל מקום מסתבר. השייח סיפר לנו שהוא חושד שאיש מסוים הלשין עליהם מתוך נקמה על זה שאנשי הכפר סרבו למכור לו אדמה. שאלנו לשלומן של שתי נערות הכפר, סואן ואמל, שנעצרו ושוחררו. משפטן של סואן היה ביום שני 19.12.11 וראו נא את הדווח של אהוד קריניס שהופץ ברשת. לא יצא לנו לדבר עם הנערות.

גבעת האנטנה - אנדרטה\ אתר פולחן לשני אנשי בטחון שנרצחו על גבעה מבודדת לא הרחק מחברון. הדרך אל עבר הגבעות ישרה וחלקה (אם כי לא סלולה) וניכר שציוד כבד ומשוכלל הופעל שם. הפסגה מקושטת בדגל ישראל, מעל בקתה קטנה והרבה שילוט שמצביע על המקום כאתר תפילה, הנראה כמו מזבח. תמונות שווות אלף מילים. תעקבו אחרי המקום הזה - יכול להיות שיש פה התחלה של מאחז או התנחלות, כך זה מתחיל.
 

חברון
אחר כך עשינו סיבוב מהיר בחברון שקצת יותר פעילה בשעות הצהריים מאשר מוקדם בבוקר. בכניסה\יציאה העליונה לציר המתפללים יש מג"ב במקום החיילים הקפואים של שבוע שעבר, והלוחמים שותים קולה ואוכלים סנדוויץ בכיף. ברחוב השוהאדה ראינו כמה זוגות של גברים ללא כיפות יוצאים לריצה, וכיתת חיילים מפטרלים עם נשק שלוף.  ליד המדרגות של ביה"ס קורדובה המועדות לפורענות - אוטובוס מלא תיירים יהודים מבוגרים שעולים בקושי למעלה בעידוד מדריך נמרץ. חלק מוותרים וחוזרים לאוטובוס. כנראה שזאת המטרה של הסימון: להפוך את המקום למוקד עליה לרגל ליהודים בלבד ובכך להקשות עוד יותר על אנשי בית הספר עד שיוותרו וילכו. אין חדש תחת השמש.

9.30-13.30

יצאנו מאוחר מהרגיל כי רצינו להיות במחסום מצדות יהודה בשעה שילדי אימנזיל חוזרים הביתה מביה"ס ונבדקים, כל זאת בשל צמידות ישובם להתנחלות בית יתיר.

חברון

השומר בכניסה לקרית ארבע מבקש לדעת לאן פנינו ומדווח בטלפון למאן דהוא מאדוני הארץ- תבנית התנהגותית שתחזור על עצמה גם בהמשך היום.

בשעה זו של היום ניכרת כבר התנהלות יומימית בעיר הרפאים הזאת.

בשקט המטריד בדקנו שוב את השביל המסומן למבקרים היהודים בלבד, מממדרגות האפרטהייד לביה"ס קורדובה עד לאיזור מתנחלי שכונת תל רומיידה.

החיילים היום שקטים.

לפתע מגיח מתנחל במורד הרחובומדביק על חומת הבטון המקושטת, המנסה להסתיר את חברון,העיר שוקקת החיים שלמרגלות הגבעה.הוא מדביק כרזה שעניינה עוולות הממשלה כלפי המתנחלים בהגבלת ההתישבות היהודית בחברון,

לעומת זכויות היתר של הפלסטינים.החייל הצופה בו מדבר בטלפון בעניין הדבקת הכרזה.לשאלתי,עונההחיילשהוא חייב לדווח על כל פעילות שכזו,לא משנה מי עושה זאת, והוא מברר האם האיש רשאי להדביק.חידשו לנו משהו.

הקוזק הנגזל ממשיך ומדביק כרזה נוספת, הפעםברחוב השוהדא, לא רחוק  מכיכר גרוס.הכרזה מנמקת מדוע נסגרה החנות הסמוכה. המשכנו לעקוב אחרי הבחור הנמרץ.הוא כבר הגיע למערת המכפלה,ועומד להדביק עוד כרזה עם פניני המתנחלים. להפתעתנו, חיילי משמר הגבול אוסרים עליו לעשות זאת. הפקודה "ירדה " והגיעה  אחרי שתי הדבקה של שתי כרזות.

פגשנו את יהודה שאול מ"שוברים שתיקה", שהגיע עם אח"ם כלשהו לסיור.המלצנו בפניו ללכת ולראות את הכרזות החדשות.

המתנחלים המסכנים צריכים לשכנע בצדקת מעשיהם.נראה שהם מרגישים ממש מותקפים בימים אלה.

כוס תה מאוששת משהו אצל עבד,ואנחנו יוצאות מהעיר הזאת.

חזרנו דרך כביש 317 ובאנו למחסום מצדות יהודה, מחסום בו עוברות סחורות ומעט אזרחים יהודים ומשפחות פלסטיניות ספורות הגרות ליד בית יתיר.חיכינו לשווא לבואם של התלמידים.דווקא היום הם מסיימים מאוחר מאד ואיננו יכולות לחכות, אבל הצלחנו לפגוש שוב את ההתנהגות המתנחלית הזאת: "מי אתן?מה אתן עושות פה?"שואל מתנחל החולף שם  ועוצר בגיננו. "למה אנחנו צריכות לענות לך?""רציתי להזמין אתכן אלינו לכוס קפה". כמה חביב,נופת צופים ממש! הוא מנופף בידו לשלום ונוסע. מי מאיתנו היתה מעיזה לשאול עובר ושב בכניסה לישובנו למעשיו?! אדוני הארץ משוכנעים שזו חובתם וזכותם.

בינתיים חולפות מכוניות. היהודים נעצרים, מבורכים לשלום וזהו, ממשיכים.

מגיעה משפחה פלסטינית שבהיותה מהבודדות המורשות לעבור לצד הישראלי, היא בטוח מוכרת. הם מתבקשים להציג תעודות ורכבם נבדק.

6:30 - 10

איך מייצרים משמעות והצדקה לנוכחותו של צה"ל

מחסום מיתר ריק מממתינים. כל הפועלים כבר בצידו הישראלי. אנחנו ממשיכות לציין לעצמנו שפה ההתנהלות היא כנדרש.

כביש 60

בכניסה לדהריה עומד רכב צבאי. החיילים ברכב, לא יוצאים, אבל הם שם, ממש ליד השלט המציין את הכניסה לשטח A, מפגינים נוכחות. אנחנו מצלמות אותם   ומישהו מהם מחווה לעברנו ב"אצבע משולשת ".

הכביש הומה מכוניות ותלמידים בשעה זו של הבוקר.

ישנם מילואימניקים בצומת דורא - אל פאוור, ירדו מהפיל בוקס, עומדים. כתובת חדשה בכתב יד מרושל על הבטונדה :שטח A, ולידה אחד מהם מאבטח ושניים אחרים עוצרים מכוניות הבאות מאל -פאוור בדרכן לדורא ומשם ימשיכו בשטחם, שטח A, לחברון. זוהי  שגרת יומם, מדוע להתערב? מדוע להיכנס ולהפריע למרקם החיים? כי איך ירגישו המילאומניקים שהם עושים משהו חשוב? איך יספרו לעצמם ולמשפחתם שיש משמעות והצדקה לבזבוז הזמן והכסף הזה? אז עומדים בבוקר ועושים חיפושים בכביש. "מתי 'תקפלו' את המחסום?"  אנחנו שואלות, "בשמונה" הם עונים. עוד סימן שזה סתם "להעסיק" אותם: הרי אם היתה סיבה אמיתית לא היו מגבילים בזמן מראש. היו שוהים שם עד לפתרון הבעיה, לא כך? אבל יש סדר יום: בין 7- 8 - מחסום פתע. בשעה 8 יש ארוחת בוקר, אז צריך להסתלק.בינתיים: אנחנו השולטים פה.

בצומת הכבשים קורה אותו דבר, אבל שם נמצאים חיילי גדוד לביא. הם מעכבים מכוניות בכניסה למבואותיה הדרומיים של חברון. רק הפלסטינים מורשים לנסוע בדרך הזאת.

"אל תדברו איתם" אומר אחד לחבריו. אנחנו שומעות הסבר על אלה שזאת החברה שלהם שהיתה ב"אח הגדול".

חברון

בכניסה לקרית ארבע עומדים שני מאבטחים בבטונדה ליד הטרמפיאדה.

לימיננו על הגבעה הולך וגדל "מצפה אביחי". יש דודי שמש, מכוניות וכו'. לא נראה שמישהו חושב שזה בלתי חוקי.

בעיר הולכים לביה"ס ילדים רבים. צנחנים מאבטחים את ציר המתפללים. גם  בעיקול 160 יש צנחנים היום, לא משמר הגבול. בשאר מחסומי מערת המכפלה עדיין נמצא משמר הגבול. נסענו למחסום תרפ"ט, בתקווה  שאולי נותנים למורות   ביה"ס קורדובה לעבור דרך הפשפש. לא, הוא נעול. אנשי המקום מספרים לנו  שלפני כמה ימים מצאו אצל בחורה צעירה סכין, אותו נשאה במתכוון. היא נעצרה לשמחתה. זה מה שרצתה כדי לא להיות בבית כשאביה כופה עליה להינשא למי שאינה רוצה.

מספרים לנו על עוד בחור נעצר כי נגע בחייל כשביקש ממנו לא לנהוג בגסות בבחורה בשעה  שעשה עליה חיפוש. "אבל", מוסיף האיש, "באמת יש גם חיילים טובים, עדינים שמתביישים". חגית "מעיזה" לתלוש כרזה שכתוב בה "כהנא צדק". חייל צעיר "מתנפל" עליה בצעקות: "לכי תורידי את הכרזות שלכם. זכותם של המתנחלים להדביק פה מה שהם רוצים! אסור לך להוריד אותה". הוא נראה עצבני מאד. מפקדו מרגיע אותו ומבקש מחגית להתרחק קצת. במבט מהצד לנו נראה כי יש לו מוטיבציה גדולה לעכב פלסטינים. חבריו אומרים לו שהמעוכבים מוכרים להם והוא מניח להם ללכת. במערת המכפלה שקט עדיין.

בבית המריבה כרגיל. חיילים מאיישים אותו, אבל מישהו פילס שביל בין הבטונדות כדי לאפשר לדיירי השכונה לעבור בדרך שלאהיתה צריכה להיחסם בכלל.

יצאנו מהעיר הזאת, כמו תמיד באנחת רווחה. שום דבר מיוחד לא קרה היום.

דרום הר חברון

נסענו הביתה  דרך כביש 317 כדי לראות אם יש התפתחות ב"גבעת האנטנות",  לא רחוק מצומת זיף. זה מה שכתוב על שלט חדש על הכביש המפנה למקום.

למעשה, זהו "מצפור זיו" שהוקם לזכרם של שני עובדי חברת חשמל שנהרגו שם  בשנת 2003.

עכשיו דגל ישראל מתנוסס במקום. המקומיים מספרים שהתחילו להגיע אנשים להתפלל שם. יום אחד הקימו שם קרוון או משהו דומה, אבל הרסו אותו. יש שם סימנים של ניסיונות בניה כלשהם. צריך לעקוב בהמשך.

06:30 - 11:00

מחסום סנסנה

הפועלים עברו. בדרך אנחנו רואות אוטובוס אחד של משפחות לביקורי אסירים.

כביש 60

חסימות עפר חדשות, ילדים בדרכם לבית הספר, מעט מאוד מכוניות. שוב מרגיז שאין שום  שלטים שנושאים שמות של כפרים ערביים- פלסטינים בדרך, כאילו לא היו קיימים. בכניסה לעבדה אנחנו רואים ג'יפ צבאי שנכנס לכפר. אנחנו עולים בעקבותיו. מה יש לו לחפש באמצע כפר פלסטיני?

באמצע הכפר תמרור אזהרה  גדול בעברית: "האט בסיבוב". מסתבר שהג'יפ הזה נכנס לכפר  לפחות עשר פעמים ביום רק כדי לצפות על כביש 60 מלמעלה. העובדה הזאת נודעת לנו  בעקבות שיחה עם צעירי הכפר. הם כבר רגילים. הג'יש האלה נחמדים, הם אומרים לנו, הם מילואימניקים.

דורה אל פאוור - על הכיכר מתחת לפילבוקס עומדת ניידת משטרה. היא נעמדת במקום הכי מסוכן על הכביש. ליד הפילבוקס מתנופפים ברוח דגלי גדוד לביא. השוטרים מכינים את עצמם להטלת קנסות שרירותית. ככה יהיו עוד קצת מנועי משטרה ומשטרת ישראל תרוויח מהפלסטינים. למה לא לטרטר עוד קצת אם אפשר?

חברון

בכניסה לקריית ארבע החייל מגן על הטרמפיאדה. הגבעות שמימין מכוסות בעשרה קראוונים צבועים בחום של מצפה אביחי – כל שבוע הם גדלים בנפח וכבר רואים  דודי שמש. מאחז בלתי חוקי כבר אמרנו?

מחסום בית המרקחת
הילדים עוברים ללא בעיות בזמן ששלושה חיילי משמר הגבול עושים תרגיל בפתיחת אש. בבית  שליד המחסום ילד קטן כבן שלוש פותח את הדלת ומקבל סוכרייה מהחייל. אנחנו נכנסות לאזור H1למאפיה, לקנות את הפיתות הנהדרות של חברון. החייל מנסה למנוע ממני את הכניסה, אבל אני מתעלמת ממנו, קונה את הפיתות וחוזרת דרך המחסום.

"את לא מפחדת?!" החיילים שואלים אותי. על השער הכתום שליד המחסום הרכיבו תלתלית גדולה והילדים מתנדנדים על קרוסלת המעבר.

שאר העיר נראית הבוקר נטושה מהרגיל. ליד המחסום הנטוש שבסוף ציר ציון משחקים ילדים.

החסימה עדיין במקומה. אנחנו נכנסות לשתות קפה במסגרייה.

סוסיא הפלסטינית, דרום הר חברון

בכביש 356, קצת אחרי צומת אלעזר, אנחנו מבחינות בשלט חדש שמפנה שמאלה לכיוון "גבעת האנטנה".

אנחנו נכנסות, ורואות את אנשי ואדי מנזיל חורשים  את חלקת השדה שלהם עם חמור. הם מספרים לנו שבכל יום שלישי מגיעים המתנחלים בלווי הצבא כדי להתפלל במקום.

מוחמד ואני מעריכים שתוך חודש יהיה כאן מאחז בלתי חוקי חדש. אנחנו מצלצלים לחגית מ"שלום עכשיו" כדי לעדכן אותה.

משם אנחנו נוסעים לכיוון סוסיא הפלסטינית. בנו שם בית ספר לילדי המקום בתוך שטח B.  אנשי המינהל האזרחי היו שם בתחילת הבנייה ומצאו שאין מקום להתנגד. עד עכשיו ילדי המקום או שלא למדו בכלל או שנשארו אצל קרובי משפחה ביאטא כדי להיות קרובים לביה"ס. אבל בית ספר מעיד על צומוד, מעין זיקה לקרקע, ואת זאת אנשי המנהל האזרחי וההתנחלות סוסיא כבר לא יכולים לסבול ולכן הצליחו למצוא איזה סעיף ולהוציא צווי הריסה לביה"ס, לבורות המים, גם לדרך וגם למבנה. בית הספר הוא בית ספר רשמי של הרשות הפלסטינית שכולל מבנה של ארבע כיתות ומבני שירותים בחוץ.

אנחנו פוגשות שם את עזרא, יודעות שהיו בקשר עם קבוצת הכפרים ומחפשים עורך דין שיטפל בעניינם. כרגיל אין כסף והדיון בבית המשפט נקבע ל- 15 בדצמבר.

כך נראה היום הכיבוש הישראלי.

0700 – 1300

מעבר מיתר

בבוקר  כבר אין פועלים, ואוטובוס אחד של ביקורי אסירים עומד ממתין. אחר הצהרים צפינו בפעולתו של המתקן החדש שמחליף את הכלבים בבדיקת המכוניות במעבר – מין צינור שיכול לזהות ריחות. התהליך אורך יותר זמן מבדיקת הכלב, כרבע שעה, והוא מזהה גם גז של אמגזית כחומר מסוכן – עוצרים כמובן לבדיקה רק מכוניות של ערבים. מי הוא החשוד הסביר? ולמה רק בשביל שהצדק ייראה לא עוצרים אף לא מכונית אחת של יהודי?

כביש 60

התנועה זורמת כהרגלה בלי הפרעות. במאחז הלא חוקי אשתמוע- חיילים שומרים על המאחז ובנו שם תחנת אגד חדשה. פלסטינים לא עולים על האוטובוסים של אגד – אסור להם? אולי מדינת ישראל לא שמעה על רוזה פרקס מאלבמה?

בכניסה לבני נעים עומד ג'יפ צבאי, על יד כרמי צור הבלון מרחף בשמיים, האח הגדול לא מסתפק בפילבוקסים.

בבית אומר החיילים ירדו מהפילבוקס ויצרו פקק תנועה קטן – בודקים את כל מי שעולה על המוניות. חיילים שומרים על הטרמפיאדות שביציאה מקריית ארבע וזאת שבצומת גוש עציון.

מוחמד ואני השתתפנו היום  בתכנית של רדיו קול השלום ולכן הרחקנו נדוד לירושלים.

בדרכנו חזרה החלטנו לנסוע לתקוע ולראות את המחסומים שם. גילינו מחסום חדש – מחסום מזמוריה מאויש על ידי משמר הגבול. הם עוצרים מוניות פלסטיניות שבאות מהכפרים בסביבה, מורידים את הנוסעים, מחזירים את התעודות מהר -  אבל למה צריך את זה בכלל?

ההיגיון של הצבא מסביר זאת קרוב לודאי בצורך להגן על כבוד שר החוץ ליברמן שחי ובועט בהתנחלות נוקדים, ולאחריה ההתנחלות תקוע ועוד אחריהן מעלה עמוס ועוד אחריהן איבי הנחל ועוד אחריהן פני קדם, ומעל כולם צופה ההרודיון.

הכביש הוא כביש מספר 398  - אנחנו ספרנו על הכביש הזה עוד שלושה מחסומי פתע.

שוב הנוהל הרגיל – החיילים פותחים  את  דלת המונית ועל פי שרירות הלב מחליטים אם משחררים מיד או שלוקחים את תעודות הזהות. לא נוצרו פקקי תנועה אבל למען הסרת ספק  צריך להראות למי יש פה הכוח.

השלטים מורים לכיוון באר שבע וחברון, רק שהכביש מסתיים בעוד מחסום של חיילים  ובשלטים אדומים האומרים כי "הינך נכנס לשטח הרשות הפלסטינית".

מכיוון שאמרנו לחיילים שאנחנו לא חוזרים לצומת הגוש אלא לוקחים על עצמנו את הסיכון, הם לא עצרו בעדנו. חצינו את שיוך. שיוך מלאה דגלים של הרשות הפלסטינית, והתושבים אמרו שהדגלים עוד נשארו מההכנות לחגיגית העצמאות הפלסטינית – אני נזכרתי שמחר זה כ"ט בנובמבר. יצאנו  משיוך ליד הפילבוקס בכניסה לשעיר, עלינו על כביש  60 וחזרנו הביתה.

ליד הצומת, קצת אחרי המחסום ההומניטארי, מתבצעות עבודות של חברת החשמל להקמת  קו מתח גבוה. הפעם היו חיילים רק בצומת הכבשים אך לא עצרו אף אחד – מין התבוננות בנוף האנושי עם רובים.

אזור הספר הזה על גבול מדבר יהודה הוא יפיפייה מאין כמוהו וחבל שהמציאות מכוערת.