הגבלות מעבר

09:50-12:00 

ארבע משאיות המתינו לבידוק לפני מעברן למרחב התפר. ב 10:30 נכנסו לבידוק.

בחנייה הפלסטינית המתינו נהגים רבים לקליינטים.

עובדי וסוחרי ברטעה הגיעו, כרגיל, מצויידים באישורים הנדרשים, נכנסו לטרמינל ועברו, חוץ מאחד. האיש, שמוצאו מברטעה המזרחית שבמרחב התפר אך הוא תושב זבדה שבגדה, בא עם בנו בן השש. לאיש אישור עבודה במרחב התפר ובנו רשום בתעודת הזהות שלו. הוא רצה ללבקר עם הבן את אמו, הסבתא, שמתגוררת בברטעה המזרחית. לא הרשו לו לעבור עם הילד. לא השגנו את שרון, מנהל המחסום, וטלפנו למת''ק סאלם. במת''ק נתנו לנו טלפון לפניות הציבור בבית אל: 
02-9977001 , שם ענו לנו שלאיש יש היתר עבודה, שאינו כולל את הילד, ולצורך ביקור עליו להוציא היתר מיוחד. דיברו על אפשרות של חטיפת ילדים וכיוצ''ב. האיש ובנו חזרו לביתם בזבדה.

יום גשום וקר.

ת ק צ י ר:
אחראי הביטחון של התנחלות משכיות ממשיך להתנכל לתושבים בסביבה, בשיתוף פעולה עם יחידות הצבא באזור. בשני מקרים בשבוע האחרון הוא יזם מעצר בלתי חוקי של רועים ל 4-5 שעות ומי שביצעו את המעצר הם חיילים. בשני המקרים לא הזמינו משטרה וזו הוכחה שלא היתה למעשה זה עילה חוקית . לאחר "מיצוי העונש" הרועים שוחררו לביתם.

שמענו תלונות על עיכובים  מיותרים במחסום תיאסיר. היינו עדות ל-8 דקות הפסקה, שבה לא עבר שום רכב במחסום, ללא כל סיבה נראית לעין, לאחר שעזבנו את המחסום (ועצרנו לצפות מרחוק).

שער גוכיה שוב לא נפתח עד לשעה 15.45.

---------------------

11.25- צומת תפוח - אין בדיקות. ליד מגדל השמירה שצופה על הכביש לפני אוסרין חונה רכב צבאי.

קוסרה - פגשנו אדם שסיפר שהוא נרדף ע"י המשטרה הפלסטינית בטענה שהוא משת"פ, הוא נעצר הרבה פעמים ושהה בכלא. לכן הוא מתקשה לפרנס את משפחתו. אחיו נהרג ע"י השלטון הפלסטיני באותה אשמה. בכניסה לקוסרה יש חנות "יד שניה" שהכינוי הזה גדול עליה - אלטע זאכן עלובים נורא, שמישהו מביא ומוכר משוק הפשפשים ביפו, אחרי שאיבדו כל תקווה למכור אותם שם. אם מישהי עוברת ויש לה בבית איזה חפץ מיותר- הוא יקבל בשמחה.

מחסום מעלה אפרים - 12.10-  אין בדיקות. רכב צבאי חונה ליד המחסום. גם בחזרה לא היו בדיקות.

מחסום חמרה - 12.30- מכונית לבנה סגורה מהסוג שמשמש את חב' ברינקס חונה ע"י המחסום וחוסמת את הנתיב השמאלי. כשחזרנו היא עדיין חנתה באותו מקום. בזמן ששהינו היתה זרימה של אנשים ומכוניות בקצב רגיל. הנוסעים יורדים מהמכוניות המגיעות ממערב, עוברים במחסום הולכי הרגל ומחכים לרכבים שלהם בגשם ובקור לפחות כמה דקות. בכל הפעמים ששיפצו את המחסום אף אחד לא חשב שאפשר גם להתחשב באלפי האנשים שעוברים את המחסום יומיום בעל כורחם וצריכים לחכות בגשם ובקור בחורף ובחום הנורא בקיץ.

המכוניות המגיעות ממזרח לכיוון שטח A אינן נבדקות.

במאהל מול משכיות- לפני שלושה שבועות דיברנו עם רועה שנעצר באופן בלתי חוקי ע"י ר' ,אחראי הביטחון של התנחלות משכיות, שנעזר בקבוצת חיילים שבצעו את המעצר, וכל זאת בתואנה שהוא התקרב עם העדר שלו לגדר ההתנחלות. הרועה הוחזק אז במחסום במשך שלוש שעות, בלילה, ואז שוחרר.
ביום ששי האחרון הוא שוב נעצר. באמצע היום נלקח מעדרו, שנשאר ללא השגחה, למשך ארבע שעות.

במאהל אחר סופר לנו על עוד מקרה של רועה שנלקח למחסום תיאסיר. שוב ביוזמתו של אותו אחראי ביטחון, שקרא לעזרת הצבא לביצוע המעצר. הרועה הזעיק את נ' מהאגודה לזכויות האזרח. היא הגיעה למחסוםתיאסיר אך הוא נלקח למחסום חמרה בטענה שאין עמו ת"ז ושהה שם  ביחד 5 שעות. לבסוף שוחרר ללא הגשת תלונה למשטרה.

אותה פעילה של האגודה לזכויות האזרח מכנסת אסיפה של הבדואים הגרים באזור כדי להסביר להם מה זכויותיהם וכיצד הם יכולים להילחם עליהן.
אנחנו פנינו ל"יש דין" לאחר שקיבלנו את הסכמתם של האנשים להגיש תלונה.

מחסום תיאסיר - 13.50  - כשהגענו המחסום היה ריק ממכוניות. במשך הזמן עברו מספר מכוניות בקצב רגיל.
14.20- שלוש מכוניות מחכות כבר חמש דקות ואף אחד לא עובר.  רק אחרי הפסקה בלתי מובנת של שמונה דקות התחילה התנועה לזרום.

לפני כן אמרו לנו תושבי המאהלים, הנזקקים למחסום באופן קבוע כדי להגיע למרכז העירוני בטובס, שיש עיכובים ממושכים. מישהו סיפר שאתמול בשעה 10.00, שאינה שעת שיא בתנועה, הוא חיכה במחסום כשעה, בטרקטור הפתוח לרוחות ולקור.

שער גוכיה - 15.10  -  השער סגור. צלצלנו כל 10 דקות לזהרן ממת"ק יריחו, הוא דיבר עם מי שאחראי לשלוח חיילים לפתוח את השער, הם אמרו לו ששלחו , ואף אחד לא הגיע. גם אלה  שנזקקים  לשער לא הגיעו, כיוון שהם יודעים שלא ייפתח.

חופשת סמסטר בבתיה"ס עכשיו, אז יצאנו מאוחר. חשבנו לראות את שגרת החיים בצהרי היום.
מ. נהגנו מספר שמוקדם בבוקר לקח פועלים ממעבר מיתר והביאם למקומות עבודתם (בבניין) בגדרה וברמת השרון.
"למה לא עברו בתרקומיא אם צריכים לנסוע צפונה?" אנחנו שואלות.
"כי המעבר במיתר הרבה יותר קל, אנושי ומהיר," הוא אומר. כך אמרו הפועלים.

חברון

בעיתון הבוקר (ידיעות) היתה כתבה גדולה על אישה בחברון שיש חשד שמתנחלים שרפו לה בפעם החמישית את המכונית. זו אישה שגרה על יד תל רומיידה והיא פתחה בשביתת רעב כי כבר לא יודעת מה לעשות. אז הלכנו לראות אותה.
האנה אבו היכל יושבת ליד מכוניתה השרופה מוקפת אנשים, עיתונאים וצלמים מכל העולם. אנשי הסהר האדום הקימו אוהל מחאה. על המכונית השרופה הדביקו מודעה באנגלית וערבית: "אנחנו כאן לא כדי להרגיז איש ולא כדי לשמח איש, אנחנו כאן כי אנחנו כאן."

היא יושבת, מבוגרת, כבדת גוף, רגליה צבות ומספרת את סיפורה. אם היתה יהודיה היתה מקבלת מכונית ללא מכס עם תו נכה ורשות להחנות את רכבה הכי קרוב לביתה. אבל היא לא יהודיה והיא גרה קרוב מדי למתנחלי תל רומידה, ולכן אסור שרכבה יהיה ליד הבית והיא נאלצת כל יום לעלות במעלה הגבעה ולרדת ממנה וללכת  כ-500 מטר אל המכונית ובחזרה.
המכוניות שלה ושל שכניה חונות בוואדי סמוך. אבל שם עובר השביל המסומן כשביל למתנחלים בלבד. גם שם בעצם אסור להיות וצריך לשלם הרבה כסף כדי שמישהו ישמור על הרכב. אז איך אפשר לחיות שם?
לבקשת הצלמים והעיתונאים האנה קמה ממקומה בקושי ומראה איך היא נאלצת ללכת שם כל יום.
ואנחנו, לאן נוליך את החרפה? ביטאנו בפניה את כאבנו ובושתנו, כך נמשיך ונבוא בכל משמרת כל עוד היא שם.
ומשטרת ישראל? מתי (אם בכלל) תגלה את העבריינים ותטפל בם כראוי?

אחרונות בתור חיכינו שתפתח קרוסלת המתכת ונעבור לאזור הבידוק הפנימי. לא אנחנו וגם העומדים לפנינו לא הבחינו שעמדת החיילים ננטשה והמנגנון המסובב את הקרוסלה מנותק. רק ילד אחד שעבר לפני אמו את השער, עמד מהעבר האחר, לבדו, לא קדימה ולא לאחור. ילד כלוא.

ברגעים הראשונים חייך הילד במבוכה, ואז התחלף החיוך במבט דאוג. הוא קרב את גופו אל אמו שעמדה בעבר האחר של מוטות המתכת, תפס את כף ידה ואחז בה חזק כבעוגן הצלה.

הפלסטינים, המורגלים בשרירות שעל פיה מתנהל המקום, עברו בהשלמה למסלול הבידוק המקביל.

נשארנו עם האם, בטוחות שתוך דקה או שתיים תיפתר הבעיה. הרי כל הקורה במחסום מצולם ומועבר בזמן אמת דרך מסכי הפלזמות לאחראיים על תפעול המקום.
טעינו.
הדמעות שהחלו זורמות במורד לחייו של הילד הניעו אותנו למהר ולטלפן. חשבנו שמייד לאחר שניידע את המוקדים ישוחרר הילד.
שוב טעינו.
התשובה האחידה שהתקבלה:"אני מברר/ת".

שבנו וטלפנו ושוב:"אני מברר/ת".

אחרי עשרים דקות, לאחר שהבטחנו לאם ולבנה ש:"מייד..." – "הם רק יסתכלו במצלמות ומישהו יגיע ללחוץ על הכפתור..." נו, עכשיו הסברתי להם, הם מבררים ויהיה בסדר...", כשהבנו שאין לדעת כמה זמן עוד יישאר הילד כלוא ומנותק מאמו, עברה רוני למסלול המקביל כדי לבקש את עזרת החיילת שם. אני נשארתי עם האם והמשכתי לדבר עם המוקדנים שלא הבינו ושוב לא הבינו והעבירו אותי לקצין אחראי שגם הוא לא הבין וניהל אתי שיח של חרשים:

הקצין: "איך קוראים לאמא שלו?"
אני: "לא יודעת".
הקצין: "אז איך אני אזהה אותו?"
אני: "יש לו שתי רגליים... למה אתה צריך לזהות אותו? – תשחררו אותו ודי!"
הקצין:"רגע, לא הבנתי, תסבירי לי, הוא בשטח האדום?  לאן הוא רוצה לעבור?"

רק לאחר כשלושים דקות נשלח חייל מהמשרדים הפנימיים כדי ללחוץ על הכפתור המשחרר. אך לפני שלחץ התעקש להסביר שבעצם: "הילד אשם במצבו. הוא לא היה צריך לעבור לבד לצד השני".

לא רק שהקורבן אשם, אלא אפשר להאריך את סבלו כדי להמשיך ולספר את הנרטיב של הכובש. 

לפלסטינים אין מאמינים. לכן תמיד הם מצוידים בצרור ניירות ומסמכים המעידים על מוגבלותם, מצבם ועל עצם קיומם.

כזה הוא הקשיש בן ה-71 תושב ירושלים, אדם מוגבל וחולה שקשה עליו ההליכה וקשה עליו עוד יותר העמידה בתורים הדחוסים של מחסום קלנדיה.

האיש הציג בפנינו את תעודת הנכה שברשותו להוכחת מצבו הבריאותי וסיפר על ההתעמרות כלפיו במעבר המיועד לבעלי תעודות ירושלמיות, שם למרות שעל פי הנהלים יש לאפשר לזקנים מוגבלים ונשים בהריון להישאר ישובים באוטובוס, כופים עליו לרדת, ללכת למחסום הרגלי, לעמוד בתורים, לחצות את קרוסלות ולהיבדק (שוב) בפני החיילים.

"תכתבו את מה שאני מספר לכן. תכתבו את זה" ביקש.

7.40 – 6.05

מחסום ריחן – 6.05 – המגרש העליון מלא במכוניות והאנשים הממתינים  שם להסעה מתלוננים  שהמעבר איטי מאד.

פנה אלי אדם המתגורר באום דאר (רשום ביעבד), ישוב המרוחק מן הכביש לטול כרם, ועובד בברטעה המערבית.  בתו נכה ועזרתו דרושה בבית יום-יום . ברשותו אישור לעבודה בישראל (עם אפשרות לינה) והוא נאלץ לעבור  כל יום רק ממחסום ג'למה או טייבה, מה שמאריך ומייקר את יום עבודתו  ומקשה עליו מאד. הוא אובד עצות ומבקש לעזור לו כך יוכל לעבור גם בבקרים דרך מחסום ריחן.

6.20 – אני יורדת בשרוול, מולי זרם איטי של יוצאים ורוב הפועלות יוצאות רק עכשיו, לאחר המתנה ממושכת.

6.30 – קצב היוצאים מתגבר.  במגרש החניה התחתון אני פוגשת נהג צעיר, הוא היה מנוע שב"כ אבל עכשיו יש לו אישור להעביר סחורה בתיאום מת"ק, למרות זאת כל יום כשהוא עובר את מחסום כלי הרכב בכיוון מגרש החניה או לשוק בברטעה הוא מעוכב כשעה לבדיקה.

מחסום שקד – 7.10 – המחסום פתוח ופועל, כ-50 אנשים עוברים מצד הגדה, חלקם עובדים בשח"ק. תנועה ערה בשני הכיוונים. בצד מרחב התפר ממתינות מכוניות רבות.

7.25 – התלמידים מגיעים ועוברים במהירות – 2 חיילים בודקים את התיקים שלהם.

7:20  שיח' סעד
הילדים הפלסטינים בשבועיים של חופשת החורף, רק ילדים הלומדים במוסדות החינוך של הוואקף הולכים לבית הספר, ולפי מה שראינו אלה ילדים קטנים. אבל גם כך הכל זז לאט במחסום, מספרים לנו שזו פלוגה חדשה משבוע שעבר. במשמרתנו הקודמת נתקלנו בשיח' סעד (חנה ב', עדית ש' ואני) בשוטר מג"ב שהגיע לעימות קשה עם עוברי המחסום ללא שום צורך. חנה ב' התלוננה בפני דוברת מג"ב על התנהגותו הלא נאותה ואנו מקוות שהנושא טופל/יטופל.

בירידתנו, בודקים את תעודותינו בקפידה, כולל הספחים, ואנו נשלחות להביא את התעודה של שירה שנשכחה באוטו – ובינתיים אנחנו מפספסות ילד בן 10 שהוחזר: תושב אבו דיס שהגיע עם תעודת לידה ואישור בית ספר, אך ללא אישור מת"ק – הוא אינו מורשה לעבור במחסום השכונתי. זה בניגוד לנהלים בריבוע: גם לא תושב שיח' סעד וגם ללא אישור מת"ק. בשיחה עם מפקד המחסום אנחנו מנסות "להגיע אליו" ולטעון בפניו שילד בן 10 שתיקו נבדק אינו סכנה בטחונית כלל, ואיך יגיע למחסום הזיתים לבד? חבל שהילד הלך לדרכו. מפקד המחסום נראה מתרכך קצת, לעומת טענתו הראשונית שנהלים הם נהלים הם נהלים. אבל אולי רק קצת.

8:00 נסיעה בגזרת אבו דיס ותצפית ממחסום הזיתים על שינויי התחבורה הצפויים
מן הדרך האמריקאית המצ'וקמקת אנחנו לוקחות את הפנייה מערבה לסילוואן ועולות ברח' עין חילווה. עבודות עירייה נרחבות במורד השכונה (בקרבת מעיין השילוח). רק בערב אנחנו לומדות על התמוטטות מנהרת חפירה ארכיאולוגית בקרבת מסגד באזור זה לפני יומיים ודרישת רכזת מעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו" לעצור את כל החפירות התת קרקעיות בסילוואן עד לבדיקה הנדסית מקיפה ובלתי תלויה של כל המנהרות. אז גם נודע לנו שהיום תדון הוועדה המקומית של עיריית ירושלים בשתי תוכניות בנייה חדשות שהגישה אלעד: מבנה גדול בחניון גבעתי לשעבר ופיתוח של "בית המעיין" שבתחתית סילוואן. יש התנגדויות של התושבים.

אחרי סיבוב קצר במחסום לזרוס הסגור למעבר (ליד המנזר שיש בו גן ילדים), אנו עולות למעבר הזיתים (ראס אבו סבסטיאן) לצפות מלמעלה במערכת הכבישים החדשים ההולכים ונפרצים מא-זעים לחיזמה דרך צומת חדשה הנבנית והולכת מול עיסאוויה. קראנו על כך במאמר של חיים לוינסון ב"הארץ" של יום שישי, אך העניינים מתבהרים רק אחרי נבירה קצרה באתר של "עיר עמים" המעלה מפה של תוכנית מ-2009 של כביש 45 המתוכנן. הרעיון הוא ליצור מערכת כבישים נפרדת לפלסטינים, שתחבר את דרום הגדה (בית לחם) לצפונה (רמאללה)  באמצעות גשרים ומעברים תת-קרקעיים ללא עלייה לכבישי הגישה לירושלים, וכך תתאפשר תנועה חופשית ללא מחסום לתושבים ישראלים ממעלה אדומים לירושלים ו"תוכשר" הבנייה ב-E1 ליצירת רצף אורבאני בין מעלה אדומים לירושלים. ראה מפת הכבישים המתוכננים בקישור כאן.

 נסיעה בדרכים החדשות, מחסום שועאפט החדש ובית חנינא
ניסינו לנסוע בכבישים החדשים, לפחות עד המקום שהם חסומים בשערים נעולים. דרך מחסום ומעבר תת-כבישי לכפר א-זעים נסענו בכביש 45 (הכביש ובלבו חומה) מצדו הפלסטיני וראינו שהוא חסום אך מוביל בהמשך לענתות. אחר כך חזרנו דרך המחסום התחבורתי בא-זעים, המשכנו לכיוון הגבעה הצרפתית בכביש 1 עד הכיכר של המחלף החדש בפנייה למצודת אדומים. אנו מניחות כי שם יעבור גם כביש למחסום הרכבים החדש בשועפאט, שינקז את הכניסה לירושלים עבור הפלסטינים שיורשו להיכנס לירושלים ברכב (האם הדבר יכלול פלסטינים בעלי תעודות כחולות? סביר שכן).  

המשכנו למחסום שועפאט החדש, אף כי השעה כבר הייתה מאוחרת לצפייה בתנועת הבוקר. המעבר היה ריק למדי, והצעידה ממנו ואליו ארוכה ללא כל צורך. מכתבה באתר "במחנה" בתאריך מרץ 2011 אנו למדים שזה מתוכנן להיות המעבר הגדול בגדה אשר נבנה עפ"י דרישת בג"צ לאישור תוואי הגדר באזור, ושמתוכננים בו משרדי נציגויות משרדי ממשלה ועוד. ראו הכתבה כאן .
בינתיים המשטרה הצבאית בודקת תעודות במעבר הולכי רגל היחיד שפועל, ללא הפעלת מכונת השיקוף. נציגויות של משרדי ממשלה לא ראינו עדיין אך בהחלט הותקנו במקום שירותים מצוחצחים, שזכינו להשתמש בהם אחרי שנפתחו במיוחד עבורנו. לשאלתנו אם לפלסטינים מותר להיכנס לשירותים אלה התשובה הייתה: "רק אם הם ממש מוכרחים...".

את הסיור התחבורתי סיכמנו בבית חנינא. נסענו ממחסום שועאפאט לפסגת זאב, פנינו לבית חנינא ובכיכר אחת צפונה לנקודת המוצא של הרכבת הקלה מצאנו  כיכר שממנה יוצא הכביש שיוביל מפסגת זאב לכביש בגין (בהמשכה של 443). הגענו למחלף הגדול הנבנה תוך שינוי תוואי בגלל בית מגורים אחד שמפריע ולא ניתן להזיזו. חשבנו על כך שכל התוכניות האלה – הנהגות במחשכים ומתקדמות בשקט במעלה ועדות האישור השונות – מפתיעות אותנו ומתגשמות לבסוף, שלא כדרכם של חלומות על חיים טובים יותר לשני העמים שלנו.

מחסום טורה (שקד) 07.30
מחמת השעון ששכח להעיר, הגענו רק ב – 07.30. שערי המחסום היו פתוחים. קבוצת פועלים המתינה – חשבנו למעסיק – אבל לעוד כמה חברים בקבוצה, וביחד צעדו לעבר דהר אל מלכ. אולי המעסיק היה אמור לצאת מהכפר.

הילדים עדיין לא עברו, ומישהו אמר לנו שאין היום לימודים לרגל חג המולד.

ברטעה (ריחן) 08.00
מחסום מטופח, מגונן וכמעט מיוער.
מגרש החניה התחתון כבר כמעט מלא. מעבר שוטף של אנשים העובדים בברטעה, ללא עיכובים. נתקלנו רק בבעיה אחת, שלבושתנו לא יכלנו אפילו להבינה מחמת קשיי שפה (הערצנו את חברתנו אילנה ה' שלומדת ערבית וכבר תרגמה ופרסמה סיפור במוסף תרבות וספרות של עיתון "הארץ" בשבת האחרונה). הבעיה היתה של תופרת שמגיעה לברטעה מג'נין, הכרטיס המגנטי שבידה בתוקף, וכבר שלוש פעמים נשלחה מהמחסום בחזרה, כלומר, לא יכלה לצאת לעבודתה במתפרה. הצלחנו רק להבין שהבעיה קשורה באצבעה החבושה, וכל מה שהצלחנו לומר לה הוא ללכת למת"ק סאלם לברר את הסיבה. קיווינו שהיא הבינה אותנו. היא עלתה למונית לג'נין ואנחנו מדדנו זמן מעבר של כמה אנשים שנכנסו בשער התחתון ויצאו בעליון: בערך שבע דקות.

כשש-שבע משאיות סחורות כמתינו בכביש להיכנס לשלב הראשון של הבידוק, כנרה כבר המחזור השני. לא ראינו כל סימן שיש משאיות בתוך החלל בעל שתי הכיפות האפורות, אבל זה כנראה בגלל הסודיות.

חברון 

מצודות יהודה, בית יתיר

9.30-13.30

יצאנו מאוחר מהרגיל כי רצינו להיות במחסום מצדות יהודה בשעה שילדי אימנזיל חוזרים הביתה מביה"ס ונבדקים, כל זאת בשל צמידות ישובם להתנחלות בית יתיר.

חברון

השומר בכניסה לקרית ארבע מבקש לדעת לאן פנינו ומדווח בטלפון למאן דהוא מאדוני הארץ- תבנית התנהגותית שתחזור על עצמה גם בהמשך היום.

בשעה זו של היום ניכרת כבר התנהלות יומימית בעיר הרפאים הזאת.

בשקט המטריד בדקנו שוב את השביל המסומן למבקרים היהודים בלבד, מממדרגות האפרטהייד לביה"ס קורדובה עד לאיזור מתנחלי שכונת תל רומיידה.

החיילים היום שקטים.

לפתע מגיח מתנחל במורד הרחובומדביק על חומת הבטון המקושטת, המנסה להסתיר את חברון,העיר שוקקת החיים שלמרגלות הגבעה.הוא מדביק כרזה שעניינה עוולות הממשלה כלפי המתנחלים בהגבלת ההתישבות היהודית בחברון,

לעומת זכויות היתר של הפלסטינים.החייל הצופה בו מדבר בטלפון בעניין הדבקת הכרזה.לשאלתי,עונההחיילשהוא חייב לדווח על כל פעילות שכזו,לא משנה מי עושה זאת, והוא מברר האם האיש רשאי להדביק.חידשו לנו משהו.

הקוזק הנגזל ממשיך ומדביק כרזה נוספת, הפעםברחוב השוהדא, לא רחוק  מכיכר גרוס.הכרזה מנמקת מדוע נסגרה החנות הסמוכה. המשכנו לעקוב אחרי הבחור הנמרץ.הוא כבר הגיע למערת המכפלה,ועומד להדביק עוד כרזה עם פניני המתנחלים. להפתעתנו, חיילי משמר הגבול אוסרים עליו לעשות זאת. הפקודה "ירדה " והגיעה  אחרי שתי הדבקה של שתי כרזות.

פגשנו את יהודה שאול מ"שוברים שתיקה", שהגיע עם אח"ם כלשהו לסיור.המלצנו בפניו ללכת ולראות את הכרזות החדשות.

המתנחלים המסכנים צריכים לשכנע בצדקת מעשיהם.נראה שהם מרגישים ממש מותקפים בימים אלה.

כוס תה מאוששת משהו אצל עבד,ואנחנו יוצאות מהעיר הזאת.

חזרנו דרך כביש 317 ובאנו למחסום מצדות יהודה, מחסום בו עוברות סחורות ומעט אזרחים יהודים ומשפחות פלסטיניות ספורות הגרות ליד בית יתיר.חיכינו לשווא לבואם של התלמידים.דווקא היום הם מסיימים מאוחר מאד ואיננו יכולות לחכות, אבל הצלחנו לפגוש שוב את ההתנהגות המתנחלית הזאת: "מי אתן?מה אתן עושות פה?"שואל מתנחל החולף שם  ועוצר בגיננו. "למה אנחנו צריכות לענות לך?""רציתי להזמין אתכן אלינו לכוס קפה". כמה חביב,נופת צופים ממש! הוא מנופף בידו לשלום ונוסע. מי מאיתנו היתה מעיזה לשאול עובר ושב בכניסה לישובנו למעשיו?! אדוני הארץ משוכנעים שזו חובתם וזכותם.

בינתיים חולפות מכוניות. היהודים נעצרים, מבורכים לשלום וזהו, ממשיכים.

מגיעה משפחה פלסטינית שבהיותה מהבודדות המורשות לעבור לצד הישראלי, היא בטוח מוכרת. הם מתבקשים להציג תעודות ורכבם נבדק.

אנחנו מחזירות את עלי (שעבר השתלת מuח עצם מתרומת אחיו וכעת הוא במעקב) מבית
החולים. הוא נראה הרבה יותר טוב, שמח ואפילו יש לו קצת תיאבון.

12.45 מחסום ריחן - ברטעה
פונים אלינו כמה אנשים, אחד סובל ממחלת מעיים, היה רוצה טיפול ברמב''ם, אחר
מוזמן לטיפולים לבי"ח בירושלים אבל איך להגיע? הוא "מנוע ביטחוני'', אחר
מתאונן שכל פעם מעכבים אותו במחסום זמן רב.

בשעות הצהריים במחסום יש הרבה נהגים מחפשי עבודה, הרבה מכוניות בחניה ומעטי לקוחות.

אנחנו עוברות למחסום העליון, יש תנועה גוברת של חוזרים מהעבודה (אולי תהיה קצת עבודה לנהגים). המעבר מהיר.

16.00 אנחנו עוזבות.

16:10 מחסום שקד - טורה
המחסום שומם לגמרי.
16.30 אנחנו חוזרות.