מנועי שב"כ

 מת"ק עציון, 15:30 : אולם ההמתנה ריק לגמרי. החייל בחלון לא עונה לקריאותינו ואנחנו לא יכולות לקבל מידע על ההתנהלות במשך היום ועל הנעשה בפנים. כעבור כמה דקות מגיע גבר שאליו החייל שם לב ואומר לו לשבת ולחכות. לא ברור מדוע שכן הצצה מבחוץ מבהירה לנו שאין בפנים הרבה אנשים. בנוסף, כל מה שהוא צריך זה למסור את טופס הבקשה להסיר אותו מרשימת מנועי השב"כ.  לדבריו הוא נמצא ברשימה כבר 12שנים אך למרות זאת הוא קבלן המעסיק בישראל 42פועלים. באינטרקום החייל אומר שכרגע התחלפה משמרת, בפנים יש שניים-שלושה אנשים והוא מכניס את הקבלן מיד.

במחסום בית לחם זמן המעבר פחות מדקה.

הגענו בשעה 15:00. המת"ק היה ריק חוץ מאב מעסאוויה שבקש לשחרר את בנו בן ה-17 שנעצר עם עוד 2 חבריו בבית לחם.

האב חיכה משעה 13:00 כיוון שאיש המשטרה שמאייש את המקום אמר לו לחכות ונעלם. לא הצלחנו לעלות על עקבותיו, מסרנו לו את הטלפון של חיה (שהיתה לא זמינה) שיברר מה עליו לעשות (אחד הצעירים,  בעל הרכב, שוחרר ערב קודם).

הגיע תושב בית לחם, שסורב לקבל טיפול ביום ב' (היום של בית-לחם) האחרון בגלל עומס, ניסה את מזלו, ללא הצלחה ("שילמדו להגיע ביום הנכון") לא הצלחנו לרכך את השומר במת"ק.

מקרה נוסף של מעוכב (?) שהגיע עם מעסיק ירושלמי, קיבל הנחייה מרותי להתקשר לסילביה.

עזבנו בשעה 16:20

השעה 6.00 מחסום עאנין פתוח. העוברים טוענים שאתמול פתחו ב-6.00 במקום 5.00. לעומת זאת בערב השער נפתח ב-17.00 במקום ב-15.00 - שעת החזרה מהעבודה. מדוע האיחור? הרי אנשים רוצים לחזור מהעבודה? לאלוהי הכיבוש  הפתרונות...
היציאה  זורמת אבל אין אנו רואים את הממתינים במורד המחסום. רצינו להתקרב אבל... אסור... נאמר לנו שממתינים כ-70 איש.

אדם אחד מעוכב בטענה שאסור לו להיכנס, למרות שיש בידו אישור. למה? כי החייל הבודק   ראה אותו באום אל פחם. אבל יש לו אישור! 
הוא חייב לחזור על עקבותיו. 
מסתבר שכל חייל - מלך, והאיש לא חזר הביתה דרך המחסום הזה.

במחסומים ריחן ושקד התנועה זרמה, אבל הבעיות של הכיבוש נשארות.

פלסטיני שאדמותיו  נחצו על ידי הגדר של התנחלות ריחן  לא יכול לעבד את אדמותיו החל משנת 2004 וכל נסיונותיו להגיע לחלקה שלו עלו בתוהו. הקושן שלו הוא ירדני והוא מנוע מלהיכנס לעבד את הזיתים. 
לאחרונה הוא ראה טרקטור עולה על האדמות ועצי זיתים נעקרו. הפננו אותו למספר כתובות שאולי יוכל להיעזר בהם. כמובן שהוא ניסה כבר במספר ערכאות.

עוד מנוע אחד שמנסה כבר שנים לקבל אישור עבודה לישראל למרות שיש  בקשה בשבילו מהמעביד הישראלי.  בירור העלה שהוא מנוע בגלל כמה מבני משפחתו שהיו בעבר במאסר. האבסורד הוא שהם כבר השתחררו מהמאסר ואפילו קיבלו אישור עבודה  בישראל , אבל הוא נשאר "מנוע"  למרות שלטענתו הוא "נקי".  לך תדבר על הקיר....

עוד פגשנו בעל רכב "חדש", כלומר רכב ישן אותו קנה לפני שנה אבל עם הרשיון החדש אינו יכול לעבור בשקד. כבר ניסה בכל הדרכים בסאלם וברמאלה, היכן שבמנפיקים רשיונות, ונאמר לו בכל פעם ללכת ולשוב וללא הועיל . עד שהגיע לבית משפט ולמרות שיש  לו ביד צו בית משפט המחייב את שומרי המחסום לתת לו לעבור עם האוטו ה"חדש" כבר שנה  גם פה הוא תלוי בחסדי החיילים בשקד.

כולל ביקור מיוחד אצל מנוע שב"כ

07:15  מחסום 300: יש מדווחים על המתנה ארוכה, אחרים יוצאים מרוצים. אולי המאחרים הרויחו. 3חלונות פתוחים. איש אחד מבקש עזרה בעניין גיסתו, ילידת עזה הרוצה לבקר אצל קרוביה. הבטחנו לו את מספר של הטלפון של ארגון "גישה".

 08:05 ,מת"ק עציון

כ-20אנשים מחכים בחוץ למרות שדלת אולם ההמתנה כבר פתוח. בפנים יש רק  נשים כ-6במספר ועוד בחור צעיר אחד - כשהם נכנסות, נותנים לגברים להיכנס. הכל מתנהל בצורה מסודרת עם רשימה. במשך חצי שעה באים עוד אנשים. אין עוד יוצאים אבל אנחנו בדרכנו לביקור הנ"ל.

ביקור אצל מנוע שב"כ בטיפולנו

המקום: דרומה באיזור חברון

משך הנסיעה: כשעה כולל המתנה למארח ונסיעה אחריו לביתו. בדרך מתוסף עוד אדם שמכיר אותנו וגם הוא מנוע שב"כ.

משך הביקור כשעה וחצי.

אנחנו מוזמנות לסלון החדש, עם שלוש ספות לאורך הקירות, טלויזיה ובאמצע חלל ריק. המארח מאד גאה בסלון שהוא בעצמו בנה בקומה השנייה של ביתו. בקומה הראשונה גרה המשפחה ושם גם נמצא המטבח. בקומת הסלון ישנו חדר אמבטיה מרווח, חדש, נקי. ניכר שהילדים לא מבלים בקומה זו. יש 8ילדים, הקטן בהם בן  6שבועות. אשתו לא בבית בשלב זה.

השיחה מתנהלת בעיקר בין שני הגברים וסילביה. המארח, כבן 40-45, עתר לבית המשפט, לא נידחה, אלא הובטח לו פעמיים בביהמ"ש שידונו בעניינו בצורה חיובית בעוד שנה. עד עכשיו עוד לא הגיעה הפעם השנייה. מה פשעו, הוא איננו יודע.

לחבר שהצטרף אליו, נהג במקצועו כבן 60, יש סיפור ארוך עם השב"כ שקיצורו הוא שהוא כבר למעלה מ-10שנים מנוע. איך הוא בכ"ז מתפרנס? יש לו בית קפה/מסעדה בכפר והוא איכשהו מצליח להרויח ממנה. שניים או שלושה מבניו הם בוגרי אוניברסיטה, אחד מהם, פסיכולוג, עובד אתו במסעדה! בנותיו לומדות גם באוניברסיטאות והוא עצמו דובר עברית מצויינת, מתבטא בצורה מאד רהוטה ופורס לפנינו חיים שעברו מתעסוקה מלאה שמשכורת נאותה לצדה (בישראל) עד למצבו עכשיו כשהוא בקושי רב מתפרנס.

כעבור 3/4 שעה מצטרפת אשתו של המארח עם תינוקה הרך. אתה אנחנו מדברות באנגלית כי, למרות שמונת הילדים, הלידות, והטיפול במשפחה, היא הצליחה לסיים אונבירסיטה בחברון בחוג ללשון אנגלית. היא מורשית ללמד אנגלית בבי"ס, אבל תצטרך לחכות עד שהילד ייגמל, עניין של שנתיים, היא מספרת לנו ("כתוב" היא אומרת "בקוראן הקדוש שלנו, שאמהות צריכות להניק את התינוקות במשך שנתיים לפחות"). למרות שנותיה הלא מרובות כ"כ – כ-40 יש לה שלוש בנות גדולות, שתיים מעל ל-20ואחת בת 18. שתי הגדולות לומדות באוניברסיטה, האחת בבי"ל לומדת לשון ערבית, השנייה, בחברון, לומדת מלונאות ויחב"ל. היא – הבת השנייה - "פייטרית" האם אומרת. משפחה פלסטינית לא כ"כ ממוצעת.

כנהוג באירוח כזה, משפיעים עלינו עוגה, קפה, שקדים, מיץ, ועוד, ובסופו של דבר מופתעים שאנחנו לא נישאר לארוחת צהריים ולא נבלה גם אתם אחרי זה. בקושי רב אנו משכנעות את המארח ואשתו שאנחנו צריכות להגיע הבייתה בעוד מועד כדי להספיק את כל ההתחייבויות האחרות שלנו. שוב המארח נוסע לפנינו כדי להוביל אותנו לדרך המלך. באמצע הנסיעה הוא עוצר בחנות לשוקולדים ומביא לכל אחת מאתנו קופסת שוקולד גדולה תוצרת טורקייה "לילדים ולנכדים" לפרידה. היה כדאי...

בית לחם, מת"ק עציון

07:00  בית לחם, מחסום 300: הרבה אנשים כבר היו בחוץ, בפנים באולם היו מעט, בצד הבית לחמי היו המון עם. שמענו את הצעקות והדיווחים של העוברים עצמם.

07:30 עדיין דווח על תורים ארוכים בצד השני. סילביה מתקשרת למוקד ומתלוננת. אחרי חמש דקות יש תנועה נמרצת ואחרי עוד 5-10דקות הכל נגמר ואין עוד מה לדווח. בסך הכל יום לא טוב, אבל גם לא כ"כ גרוע.

 מת"ק עציון: אין כמעט אנשים. כ-20 איש כבר  נכנסו פנימה ויש שלושה באולם ההמתנה.

כמה פועלים ניגשים אלינו לעצה. לשניים מהםהוחרם אישור עבודה. האחד באותו בוקר, כנראה שהוא פתאום מנוע שב"כ, השני יותר מסובך:

האישור שלו נלקח ממנו לפני יום כיפור. הוא עובד בקיבוץ צרעה בשיפוצים. מדבר עברית טובה מאד. סילביה מבררת והוא לא מנוע משטרה ולא מנוע שב"כ. אז מה כן??

בשיחה עם הקבלן מתבררת התמונה הבאה: האדם רצוי ונחוץ לעבודה בקיבוץ. לקבלן יש שלושה אישורים להעסקת פלסטינים ובשבוע שעבר הורידו את המספר לשניים!

אי לכך, הוא היה צריך לפטר אחד הפועלים ופיטר את זה שנכנס אחרון (לפני 4שנים). עכשיו זה הפסיד וזה לא מרויח.

מה המדיניות של המנהל? האם יש משת"פיות בין המנהל וחברות כ"א? מעדיפים להביא סיני או תיילנדי ולהעשיר את החברות הללו? על חשבון אוכלוסיה שגרה על ידינו ורוצה לעבוד?

מחכים עד לפיצוץ?? כמו שנהוג במקומותנו?

בית לחם, מת"ק עציון

 07:00 בית לחם, מחסום 300: הרבה אנשים כבר היו בחוץ, בפנים באולם היו מעט, בצד הבית לחמי היו המון עם. שמענו את הצעקות והדיווחים של העוברים עצמם.

07:30 עדיין דווח על תורים ארוכים בצד השני. סילביה מתקשרת למוקד ומתלוננת. אחרי חמש דקות יש תנועה נמרצת ואחרי עוד 5-10דקות הכל נגמר ואין עוד מה לדווח. בסך הכל יום לא טוב, אבל גם לא כ"כ גרוע.

מת"ק עציון: אין כמעט אנשים. כ-20איש כבא נכנסו פנימה ויש שלושה באולם ההמתנה.

כמה פועלים ניגשים אלינו לעצה. לשניים מהםהוחרם אישור עבודה. האחד באותו בוקר, כנראה שהוא פתאום מנוע שב"כ, השני יותר מסובך:

האישור שלו נלקח ממנו לפני יום כיפור. הוא עובד בקיבוץ צרעה בשיפוצים. מדבר עברית טובה מאד. סילביה מבררת והוא לא מנוע משטרה ולא מנוע שב"כ. אז מה כן??

בשיחה עם הקבלן מתבררת התמונה הבאה: האדם רצוי ונחוץ לעבודה בקיבוץ. לקבלן יש שלושה אישורים להעסקת פלסטיניםובשבוע שעבר הורידו את המספר לשניים!

אי לכך, הוא היה צריך לפטר אחד הפועלים ופיטר את זה שנכנס אחרון (לפני 4שנים). עכשיו זה הפסיד וזה לא מרויח.

מה המדיניות של המנהל? האם יש משת"פיות בין המנהל וחברות כ"א? מעדיפים להביא סיני או תיילנדי ולהעשיר את החברות הללו? על חשבון אוכלוסיה שגרה על ידינו ורוצה לעבוד?

מחכים עד לפיצוץ?? כמו שנהוג במקומותנו?

מת"ק עציון, 14:50:

במגרש החנייה היו 16  מכוניות פלסטניות ומונית אחת. צעיר פלסטיני פנה אלינו (בעזרת מישהו מבוגר יותר שדיבר עברית ואנגלית) ושאל מה עליו לעשות אם הוא מופיע ברשימה של "מנוע שב"כ" . נתנו לו את מספר הטלפון של סילביה.

במשרד  היה לעיתים חייל אחד ולעיתים היו שניים. הקליאנטים האחדים שהגיעו טופלו במהרה. 

מחסום בית לחם (300):

  נסענו למחסום בית לחם. בגלל שהכביש  דרך אפרת היה סגור נאלצנו לנסוע דרך כביש המנהרות.  מחסום המנהרות היה עמוס מאוד ואנחנו נאלצנו לחכות שם כחצי שעה. כשהגענו לבית לחם  המחסום היה הומה במכוניות לשני הכיוונים. אלו שנסעו לכיוון בית לחם יכלו לעבור מיד ואלו שבאו מבית לחם היו צריכים להראות את תעודות הזהות הכחולות שלהם או פספורט בין-לאומי.

07:00 מחסום 300:

הרבה אנשים מחכים בצד הישראלי ומחכים לרכבים/אוטובוסים וכו' להגיע לעבודה. נראה טוב, אבל המציאות הרבה פחות.

יש הרבה אנשים עוד בצד הבית לחמי והמעבר כולו נגמר רק ב-07:50. אמנם 5 חלונות פתוחים בצד שלנו ואין כאן לחץ, אבל אנשים יוצאים רק אחרי שעות ומתלוננים קשות. בריאותם נפגעת מההמתנה, הדחיפות בתור וחוסר השינה (קמים מוקדם מאד כדי להיות בין הראשונים).

שני אנשי חברת השמירה מלינים על כך שאנחנו לא "עומדים בפינה ההיא". אנחנו מנסות להעמיד אותם על טעותם והם מוותרים.

8:30 מת"ק עציון:

יש היום הרבה מכוניות החונות במגרש. בפנים קהל, בין 20-30 איש. עשרה כבר הוכנסו למשרדים בפנים. במשך השעות שהיינו שם באו עוד הרבה אנשים, בעיקר צעירים, אך הראשונים שהיו בפנים לא יצאו במשך כל השעתיים שהיינו במת"ק. אף אחד.

כשהגענו הצטופפו הרבה מנועי שב"כ ליד המכונית שלנו. ההסברים על מה צריך לעשות כדי לנסות להסיר את המניעה הביטחונית מתארכים בהתאם לסיבוך שההליך עובר, הצורך במתרגמים וכו'. נראה שחלק ניכר של המנועים הם על רקע של סירוב להיות משת"פים. הם היו בשב"כ, ביקשו מהם ל"עזור לנו ונעזור לך" והם סירבו. מצב בלתי נסבל ואסור על פי החוק.

בפנים יש הודעה בשלוש שפות על אתר באינטרנט שם אפשר לקבל אינפורמציה על המחסומים, זמן פתיחתם, על טפסים שצריך (אפשר להוריד) ועוד. האתר הוא:

‪www.cogat.idf.il

7.35 – 5.55
מחסום ריחן – 5.55 –הפועלות עולות בשרוול לכיוון המכוניות ובחיוך מודיעות  "היום בסדר, [לקח לנו לעבור] רק חצי שעה". קצב היציאה מהיר ובטרמינל פעילים 2 אשנבים.

פגשנו סטודנטית בהיריון העוברת כל יום מברטעה לג'נין ומודאגת מן הבדיקה היומית במכשיר השיקוף – דיברנו עם שרון, שהבטיח שלמכשיר אין שום קרינה והוא בטיחותי.

פגשנו עובד מבוגר ללא ילדים שיש לו  אישור (בקשה) לעבודה ממעביד בחדרה אבל כבר כמה חודשים מטרטרים אותו מסאלם  לבירורים בלשכת עבודה בחדרה ושום דבר לא מתקדם.

יש פועלים הגרים ליד מחסום שקד ועובדים באזור התעשייה שח"ק ליד התנחלות שקד.  עקרונית ,הם יכולים לעבור ממחסום שקד אבל כיוון שמחסום שקד נפתח רק בשבע הם חייבים להיטלטל בבוקר למחסום ריחן, ובגלל בעיות של "סגירת מעגל" [חובה לחזור מאיפה שיוצאים] מחייבים אותם לחזור גם כן מריחן. דיברתי על כך עם נציג המת"ק, שטען שבעלי טופס 300  יכולים לחזור דרך מחסום שונה מזה שיצאו בו.

6.30 – קצב היוצאים הואט, הטרמינל ריק והמעבר מהיר. 

מחסום שקד –  נגמר הרמדאן והשעון ברחבי הגדה חזר לפעום באותו קצב עם השעון הישראלי.
7.03 - המחסום נפתח וכ-15 אנשים נכנסים מצד הגדה.  ראשון היוצאים למרחב התפר יוצא ב-7.10 וקצב היציאה 2 -1 דקות.

7.15 – ילדים מן הבית הבודד מגיעים למחסום. מרוב קירות ואבנים קשה לראות איזו בדיקה הם עוברים. טרנזיט אחד עם 23 ילדים מגיע למחסום – כל התיקים נבדקים על ידי חיילת כששלושה מאבטחים עם נשק עומדים לידה. הילדים והרכב עברו תוך 5 דקות.

7.30 – מכוניות עוברות בשני הכיוונים.

 חזרנו לחיפה עם 3 ילדים קטנים המלווים על ידי אימם ודודם לבי"ח רמב"ם. האב של הילדים לא יכול לנסוע איתם כי הוא מנוע על תנאי ל-6 חודשים. בזמנו הוא לא קיבל אישור עבודה בארץ כי לא מלאו לו 30 שנה (חסרו חודשיים). כיוון ששלושת הילדים חולים והיו לו הוצאות רפואיות גדולות (200 שקל לשבוע) –- הוא הסתכן, עבד בישראל ללא אישור, נתפס והועמד לדין. בעזרת עו"ד לוחמני ושופט אנושי הוא יצא ללא מעצר ורק חצי שנה מניעה על תנאי (במקום שנתיים).

08:10– מת"ק עציון

כ-50 איש יושבים באולם ההמתנה.

השוטר (בטלפון): המערכת נפלה, אין שירות היום. אולי גם לא יהיה מחר.

08:30– בית אומר

כמה אנשים מבקשים עצות בענייני מניעת משטרה ומניעת שב"כ.

09:00– נבי יוניס

שוב כמה אנשים מבקשים עצות בעניינים אלו.

09:30– מטלפן אדם שמחכה מ-08:00 לקבל כרטיס מגנטי בעציון, ואומר שאמרו לכולם ללכת הביתה כי המחשבים "נפלו". יוכלו לבוא שוב רק ביום שני הבא, כי רק יום זה נועד לאנשי בית לחם.

יום ג', 30.8.11

08:10– טילפנתי למת"ק עציון – המערכת תוקנה וקבלת קהל היום גם לכרטיס המגנטי וגם לשוטר, אמורה להתקיים.

עד כמה שהבנתי – לא היתה שריפה במת"ק, אלא רק קריסת מערכת המחשבים.