קשרי משפחה

תקציר – המלחמה בילדים בשיאה

9:15 – 10:45

3 עמדות פתוחות. 3 מאבטחים וקצין מסתובבים כל הזמן בין העמדות.

משום מה הרבה מאוד ילדים מגיעים היום. גם לפני שבוע שמנו לב שהיו הרבה יותר ילדים מאשר בימים רגילים.

היום ההוראה היא שילד יכול לעבור עם הוריו בהצגת קושאן רק עד גיל 5. מגיל 5 חייב כל ילד אישור מת"ק. לפחות 25 ילדים הוחזרו לאחור בשעה וחצי שבה נכחתי שם.

אנשים לא מעטים ניסו לפנות לחיילים ולקצין, טענו שלא ידעו שגם ילד קטן צריך אישור – שום דבר לא עזר. הקצין, מבוגר יותר מהחיילים ומהמאבטחים, דיבר אמנם בשקט והסביר שוב ושוב את ההוראה, ואז שילח את האנשים לאחור והפנה אליהם את הגב:

- אתה פלסטינאי? פנה לאבא שמתחנן כמעט שיעבירו את בנו בן ה- 6

- כן

- ואתה צריך אישור כדי לעבור לירושלים?

- כן

- הילד פלסטינאי?

- כן

- אז למה אתה חושב שהוא יכול להיכנס לירושלים בלי אישור?

- ... אבל הוא ילד קטן. אם היה בן 14 אני מבין, אבל הוא בן 6!

- מגיל 5 אתה חייב להזין אותו במחשב במת"ק.  אין מעבר.  הביתה!

מאוד מדכא היום במחסום ואין שום דבר שאנחנו יכולות לעשות! האם יש משהו שאנחנו יכולות לעשות בקשר לילדים? 

כך בדיוק מחנכים לשנאה.

הגענו בשעה 15:00. המת"ק היה ריק חוץ מאב מעסאוויה שבקש לשחרר את בנו בן ה-17 שנעצר עם עוד 2 חבריו בבית לחם.

האב חיכה משעה 13:00 כיוון שאיש המשטרה שמאייש את המקום אמר לו לחכות ונעלם. לא הצלחנו לעלות על עקבותיו, מסרנו לו את הטלפון של חיה (שהיתה לא זמינה) שיברר מה עליו לעשות (אחד הצעירים,  בעל הרכב, שוחרר ערב קודם).

הגיע תושב בית לחם, שסורב לקבל טיפול ביום ב' (היום של בית-לחם) האחרון בגלל עומס, ניסה את מזלו, ללא הצלחה ("שילמדו להגיע ביום הנכון") לא הצלחנו לרכך את השומר במת"ק.

מקרה נוסף של מעוכב (?) שהגיע עם מעסיק ירושלמי, קיבל הנחייה מרותי להתקשר לסילביה.

עזבנו בשעה 16:20

9:00 – 11:00

יחסית מעט פלסטינים עברו היום. לא נוצר תור.

בהתחלה 2 עמדות פתוחות, אחר כך 3.

2 מאבטחים הסתובבו שם, אחד מהם מאוד בוטה וקולני, הציק לו מאוד שאנחנו שם.

הגיעה אישה מבוגרת וחולה, מצוידת באישור, רוצה ללכת להתפלל אבל לא מסוגלת ללכת לבד. בתה בת 40 ביקשה להצטרף אך לא היה לה אישור. קצינה אמרה שאולי ניתן יהיה לקבל בטלפון מהמת"ק אישור העברה מטעמים הומניטאריים אבל הפנייה נדחתה.

הגיעה אישה קשישה ומצומקת, לא התייחסה למחסום ועברה מתחת לקרוסלה. חיילת ומאבטח ניסו להחזיר אותה אבל היא מתעלמת מהם. המאבטח התקשר למפקד: 

- "יש פה אישה מבוגרת שעברה מתחת לקרוסלה. אתה רוצה להגיע?"

- "כמה מבוגרת?"

- "אני יודע... בת מאתיים בערך"

- "טוב, תן לה לעבור"

  איזה כיף זה היה! ממש עשה חשק ללכת לשיר על גשר המיתרים...!

9:30 – 10:45

עמדה אחת פתוחה, חיילת יושבת שם בשקט מוחלט – לא שמעתי את קולה כלל.

סגר מלא. מספר פלסטינים עוברים, מצוידים בניירות המתאימים. יותר אנשים נכנסים לתוך בית לחם.

פלסטיני מגיע ומסביר שהוא רוצה לבקר את בנו המאושפז – שום דבר לא מועיל והוא נדחה לאחור.

כשיצאתי שמתי לב למודעה על כוונת הפקעת קרקע סמוך ל"מעבר רחל" במטרה "לשפר את המתקן". לא שמתי לב אליה בפעם הקודמת שהייתי במחסום. אולי היתיה כבר ואולי לא. בנוסח העברי כתוב 22/8/11 כתאריך. בנוסח הערבי אין תאריך כלל. מדובר בשני דפי פוליו מודבקים על שלט צהוב על הגדר בפנייה המובילה אל החנייה.

יום שישי רביעי של רמדאן: האנושיות בכל זאת ניצחה

תקציר:

5 עמדות פתוחות. הכל שקט מאוד ואנשים עוברים ללא עיכובים פרט לעמדה 2 בבודקה הראשון, שם החיילת צועקת, בוטה, יהירה. בדיוק כשעמדתי לפנות למוקד, חנה התקשרה, סיפרתי לה, היא התלוננה ותוך רבע שעה היתה שם החלפת משמרת (לא ברור אם זה היה קשור לתלונה או לא אבל המצב השתפר, אם כי שעה מאוחר יותר, החיילת שהחליפה את גסת הרוח התחילה לנהוג באותה הדרך...)

הרבה מאוד אנשים עוברים, כמו במהלך כל החודש הזה. לרובם יש אישורים שמעבירים אותם. מדי פעם מגיע מישהו עם ילד מעל גיל 12 שאינו בנו וללא אישור ואז הילד נשלח בחזרה.

פתאום נשמעו צעקות מהבודקה הראשון. החיילת רואה שילד שהיא שלחה לאחור עבר בבודקה אחר ויוצא החוצה. היא קוראת לו, הוא לרגע מהסס ויוצא החוצה. גבר מתערב ומסביר שסבא שלו מחכה לו בחוץ והחיילת מתנפלת עליו ודורשת ממנו את תעודת הזהות שלו כי הוא היעז להתערב. בינתיים הילד כבר רחוק והגבר הפלסטיני נחלץ מהחיילת גם.

מגיע עוד ילד, לבד, אומר שכל המשפחה עברה ושהוא לבד כאן. החיילת אומרת לו שהוא לא יכול לעבור כך. הוא חייב קושאן לפחות. הילד חוזר לאחור ומגיע אחרי כמה רגעים עם קושאן מצולם. לפי הקושאן הוא בן 13. לא רוצים לתת לו לעבור והוא מתחיל לבכות: הוא לבד, אין לו כסף, המשפחה שלו כבר עברה... החיילת וחברתה בבודקה מתחילות לגמגם. החברה יותר נרחצת ומנסה לשכנע שאין אפשרות להעביר את הילד. אנשים מסביב מתערבים, גם אני, הילד בוכה. אני מציעה שמפקד המחסום יבדוק ויפעיל שיקול דעת. המפקד מגיע עם שני חיילים, מתחקר קצת את הילד ואומר לחיילת: "לשיקול דעתך, אם הוא נראה לך בסדר, תעבירי אותו" (!!!)

החיילת מתלבטת עוד, הילד בוכה, כולם מסביב מבהירים שאי אפשר להחזיר אותו לאחור. בסופו של דבר החיילת שואלת אותו שאלות על פרטי הזהות שלו (שמות, שמות ההורים, כתובת) ונותנת לו לעבור.

ממה שראיתי במחסום בית לחם במהלך חודש רמדאן זה, נדמה לי שבאופן יחסי התהליך היה יותר טוב מאשר בשנים האחרונות והרבה פחות גרוע מאשר לפני 10 שנים ויותר.

לגבי התהלוכה מארבע הכיוונים לירושלים – לא שמעתי ולא ראיתי כלום. כנראה נעצרו הרבה לפני שהגיעו לקרבת המחסום.

"עוד לא בן חמישים" היה משפט המפתח.

בבקר ביום השישי השלישי לרמדאן שונו כללי המעבר: הוחמרו הקריטריונים ובוטלו אישורי התפילה.

חמישים היה גיל המינימום. צעירים מהם ולו בימים אחדים, גברים כנשים, בעלי או חסרי אישורים נדחו. שעות לאחר מכן (בשעה שמונה לדברי הקצינים),לאחר שאלפים שהתדפקו על שערי קלנדיה בשעות הבקר המוקדמות נואשו ועזבו את המקום, חדל להתקיים "השוויון" בין המינים וחוקי התקפות עבור נשים בלבד היו כבשגרה.

שני גושי אדם נבדלים היו במקום, גוש פנים וגוש חוץ.

הצבא על מגוון יחידותיו בשטח הפנימי, הסטרילי, מוגן ברובים ורימונים, במתחם מבוצר וחסום בגדרות מתכת, חסימות בטון וסלילי תיל.

ומחוץ, במעטפת החיצונית, אלפי נשים גברים וטף שנקבצו מכל רחבי הגדה המערבים, מבקשים לממש את הבטחת הריבון המחויב לחופש הפולחן.

הסדר המשמעת וההיררכיה שלטו בגוש הפנימי, לעומתו בחיצוני שלטו ההפתעה, הזעם והכאוס.

אנשים שרק לפני ימים אחדים קיבלו במשרדי השלטונות אישורי מעבר תקפים וחתומים ליום זה, נוכחו כיצד אותן ידיים שהגישו להם את האישור, דוחות אותו ואותם בניד יד וגסות קול.

גברים רבים שעד אמש היו קשישים דיים לעבור והפכו הבקר לאיום, התרוצצו חסרי אונים בין הפתחים, מושיטים בידם את המסמך לעדות צדקתם ומנסים בשנית, בשלישית וברביעית את מזלם.

אלא שהפתחים והסדקים היו מהודקים מתמיד. הסטריליות תוגברה וגם "ברשת הדייגים" (בעגת הצבא) כמעט ולא נתגלו פרצות. המעטים, בעיקר נערות, שהצליחו לחמוק ולעבור את חומת החיילים הראשונה, ניצודו במהרה ושולחו מבעד ל"שער המסורבות" היא "הדלת המסתובבת" לשיטתם.

גם מי שביתם במזרח ירושלים התקשו לשוב לביתם:"עוד לא בן חמישים" היה משפט המפתח...

בין המתרוצצים והמנסים מזלם היה הבחור שלפני שבועיים ראינו אותו נעצר ומופלל  בידי החיילים. האיש סיפר שנלקח תחילה לתחנת המשטרה שבמתחם המחסום, משם הועבר לעטרות ובסופו של יום מצא עצמו עצור בעופר. בין לבין, בדרך, הוכה בידי מוביליו. רק ביום ראשון, יומיים לאחר מעצרו שוחרר בערבות של 5,000 ₪. 

בתוך קהל הקצינים הבכירים שפקדו ופקחו עמדו שניים ששוחחו: "המון שב"חים עוברים פה!..." אמר האחד לחברו ושניהם הנהנו בדאגה למראה הנדחקים הרבים והמעטים העוברים כשהקריטריון היחיד שאין בלתו הינו הגיל הרשום בתעודת האדם, ולא ניכרה בהם אי נוחות או עברה בהם מחשבה באשר לתמונת האבסורד המתחוללת למולם.

 כשחלפו השעות ושעת התפילה בירושלים קרבה, נסגר המחסום בפני הקשישים. זו השעה שגם חזקת הגיל פוקעת. במזרחו של המתחם, בשער הגברים כרעו הנותרים על האדמה ונשאו תפילה מול בטונדות, חסימות, סלילי התיל, הכלים הכבדים ונוכח עיני החיילים שראו והתעלמו.

בשגרה, בשעה זו שבים חוקי המחסום לקדמותם. אלא שלא ביום השישי הזה. הוראת נוהל 'סגר' קידמה את מי שחיכו לשעת הצהרים כשבידיהם אישורי מעבר כדי לעבור לכוון ירושלים והם נידחו ושבו על עקבותיהם בבושת פנים לקול צעקות החייל המבוצר בעמדת הזכוכית הקדמית.

06.10 מחסום חקלאי עאנין

העוברים שפגשנו אומרים שפתחו כרגיל בשעה 6.00 ועד כה עברו כ- 30 פועלים. ועוד כמספר הזה ממתינים. אומרים  שלאחרונה חלקו אישורים אבל במשורה. רק בן משפחה אחד קיבל , אם קיבל. שכן רבים קובלים על בני משפחה בעלי חלקות עצמאיות שלא קיבלו אשורים חקלאיים.
אנחנו מזכירות בזה, למי שזקוק לתזכורת: שחלוקת האישורים אינה זכות אלא חובה  והתחייבות   שגדר ההפרדה לא תמנע מבעלי חלקות חקלאיות להגיע אל אדמותיהם...|
אז התחייבו...
המעבר עצמו מתנהל מאחורי המחסום/שער האמצעי . הרישום , על גבי דפים . אין מחשב. פתח לאפשרות של ויכוחים מאוחרים כפי שנוכחנו לא אחת. אנו רואות , ואחר כך גם אומרים לנו, שצעירים,  בני 12-16 גם כשהם מלווים במבוגר אינם מורשים לצאת ,אותה בעיה שמעולם לא נפתרה ביחס לנופלי בין הכיסאות הללו שטרם קבלו ת"ז  ובכל זאת נחשבים לבוגרים ונזקקים לאישור. אשה מלווה בבנה הצעיר, היא מותרת  לצאת , אבל לבדה, בנה הצעיר מנוע. והרי על פי המסורת  אשה מנועה מלצאת לבדה למרחב פתוח ...

06.20 עוד כ- 20 איש ממתינים למעבר, קבוצה נפרדת עומדת בצד אלה הם הצעירים מנועי/חסרי אישור  המסרבים לחזור לביתם. 
אין עבאס ואין מת"ק בסביבה

06.30 אנו שומעות צעקות רמות וויכוחים , מישהו צועק בהתרסה  " תתקשר למשטרה:" חלק מבני הנוער חוזר על עקבותיו לכיוון הכפר. צעיר אחר מסרב לזוז . מתעקש לעבור לאדמתו . הויכוחים נמשכים, רוב הפועלים כבר יצאו ולנו אין אפשרות לברר במי המדובר אף שאנו יודעות על מה הויכוח. אי  אפשר שלא לשמוע!. בשלב מסוים שני חיילים אוחזים בצעיר זה מימין וזה משמאל וגוררים\דוחפים אותו אל מעבר למחסום בצעקות " תזהר " ועוד.
סוף סיפור: קנינו עוד אוהד צעיר לנבחרת הלאומית .
עכשיו אפשר לסגור את המחסום ולצאת למשימות ביטחוניות , כדי לשמור על עמישראל מפני דורשי רעתו.

06.50 מחסום טורא ('שקד'  ע'ש ההתנחלות)

חיילים מרוכזים במשימת פתיחת המחסום.

07.00 המחסום נפתח, כ- 20 איש מהגדה , (מ "הצד האדום ") מסתופפים סביב הקרוסלה בכניסה לביתן הבידוק , בהמשך יגיעו עוד כ- 20 איש רובם מורים לברטעה לבחינות בגרות ועוד.
בביתן רושמים על גבי דף  , המחשב (שוב)  אינו עובד. אבל קצב המעבר סביר.

רועה צעיר מנסה  לעבור, עומד בתור לבידוק.  העדר שלו- טלאים צעירים  אינו יודע סדר ומשמעת, פורץ למחסום עוצר את התנועה במעבר, הרועה חוזר להטיל סדר בעדר וחוזר לעמוד בתור לבידוק וחוזר חלילה, כך  כרבע שעה , עד שהסאגה מסתיימת. 

מגיע י. נהג התלמידים הקטנים, מאום ריחן ,  הפעם עם קרובת משפחה צעירה ונער .גם היא מתגוררת במרחב התפר, צריכה להגיע למתק לחידוש אישור, י. עצבני. איך תגיע למתק בלי אישור? איך תקבל אישור אם לא תגיע ? מנסה לארגן את הדברים : מתקשר למתק מדבר עם חיילים בעצבים , הולך וחוזר. מתקשר לזה ואחר כך לאחר, הולך ובא,  מציג מסמך אחד ואחר כך שני , חיילים מעיינים , מתקשרים שוקלים. הוא ממתין. גם היא וגם המלווה. באמצע המחסום . פסק זמן. עד שהכובש יחליט. ולבסוף, נותנים לה לעבור עם המלווה. י. חוזר לאוטו . אנו ניגשות לברר מה קרה,  בהתחלה מסרב לדבר אתנו אנחנו מתעקשות , הרי אנו ידידים משכבר הימים , מה,  לא יספר?  ואז נפתחו חרצובות לשונו והוא,  הנהג החביב והחייכן , שתמיד מתלוצץ אתנו, בהפתעה גמורה , שופך עלינו ואת כל חמתו ומרירתו: אנחנו האשמות בכל! בגללנו! , בשביל מה אנחנו באות בכלל אם לא עוזרות רק גורמות נזק. כמו סיר לחץ שהשסתום ניתק ממנו והלבה נשפכת ונשפכת ונשפכת והוא צועק וכולו זעם, " תלכו מכאן, אל תבואו ..." צועק ואינו מרפה..ואנחנו חושבות שאם גם אחרים מרגישים ככה, ובולעים, ובולמים - ביום שהדברים יתפרצו, והיום יגיע ,הוא מוכרח להגיע , כי כמה עוד אפשר לספוג, ואז  תהא אחריתנו כי לא נוכל לתסכול ולשנאה לא אנחנו ולא  ושום גדר ושום חומת הפרדה לא תעמוד בפרץ השנאה הכאב והתסכול שנצברו במשך עשרות שנים בקרב אנשים שנולדו אל תוך הכיבוש .  

08.15 מחסום ברטעה החדש ( 'ריחן' ע'ש ההתנחלות)

ראש מועצת ברטעה עם חבר עוזריו עומדים במחסום ומחלקים פליירים  לסוחרים שבאים וחוזרים. היום  מתקיימות בחירות ללשכת המסחר הפלשתינאית, וכמו אצלנו, עד לרגע האחרון , מנסים להשפיע על התוצאות.

אנו פוגשות אדם צעיר. הוא מברטעה המזרחית, אשתו, ישראלית מברטעה המערבית. גרים משני עברי הואדי , החוצה את הכפר- לישראלי ופלשתינאי- טעות בסימון הקו הירוק חוצה גורלות. כדי להפגש, היא ושני זאטוטיה ועוד אחד ברחמה , חייבים לנסוע לגנין, ולעבור במחסום לערבים ישראלים.  והוא? גם זה אינו יכול. אולי דרך ירושלים .... לחצות את הכפר החצוי – זו עבירה , זו  שב"חיות והאבסורד זועק לשמים. אבל " אין מה לעשות"  זה החוק היבש.

עכשיו , האשה בהריון, נתפסה על חם. בביתו של בעלה , חצתה את הכביש ובאה. נשמות טובות, ספרו  זאת לרשויות בישראל  , שהגיעו לביתה ומצאו בית ריק , חפשו במקרר ,בדקו בפח האשפה  חפשו עקבות חיים , צלמו  ותעדו:, אין חיי שגרה, בבית , אכ הלכו לשם, להם מותר, לעיר האסורה  ושם מצאו אותה  , שומו שמים בבית בעלה, עם הילדים. עכשיו, מזה חודשיים  היא מנועה מקבלת עזרה רפואית. אשה בהריון עם שני קטנים. כבר אמרנו.

אחר כך אמרו לנו , שזאת שגרה. שום דבר יוצא דופן , על מה הזעזוע?  ככה עוקבים אחרי עבריינים כמו עובדים " זרים" ,שב"חים ונשואים משני עברי הגדר  . מצלמים מתעדים ומעבירים להיכן שמעבירים  ועושים מה שעושים.

9.00 עזבנו

יום  קשה עבר על כוחותינו  

7:00 בית לחם.

זרם יציב של פועלים. כל שהם אומרים זה שהתנאים טובים היום.

7:50  מת"ק עציון סגור למשך יומיים

20 אנשים ממתינים בחוץ עם רשימה מוכנה. ב – 8:00 שני חיילים (קצינים) מגיעים, פותחים את הדלת אך מודיעים שהיום לא יונפקו כל כרטיסים מגנטיים וגם לא מחר – למגינת ליבם של כל הממתינים. על פי החיילים, המת"ק הפלסטיני יודע על כך כבר לפני חודש. אך, אם הרשויות שלנו ידעו על כך כבר לפני חודש – מדוע הדבר לא פורסם כאן?

(מאוחר יותר, בדרכנו חזרה, ראינו בפנים פתק קטן שאמר כי המת"ק יהיה סגור בתאריכים 13-14.6מלבד במקרים הומניטריים – אך הפתק הזה נתלה רק לאחרונה).

בנוסף, לא היה אף שוטר, לא במת"ק עציון, או במת"ק חברון היום – וכנראה גם לא מחר. נאמרו לנו סיבות שונות על ידי אנשים שונים אחראים! בכל מקרה, לחיה הייתה סיבה טובה לייעץ לאנשים לבדוק אתה בבוקר לפני שהם הולכים למשטרה, כדי לא לבזבז את זמנם. היה עליה להגיד למספר אנשים שהתקשרו במהלך הבוקר שאין שוטר בתפקיד – וכמה מהם פרקו עליה את תסכוליהם.

מאוחר יותר במשך הבוקר, שני גברים מדרום חברון המתינו לקבל את הטרקטור שלהם שהוחרם.

גבר הגיע אלינו, מבקש שנעזור לו לקבל אישור ללוות את אשתו ואת ילדו לבדיקות בהדסה אחר הצהריים. לאשתו, מחברון, היה אישור, אבל היא לא הסתדרה עם השפה ועם בעיות אחרות. לו, מבית לחם, לא היה אישור. התקשרנו למוקד (הצבאי) שלקחו את הפרטים שלהם ואמרו שהם יתקשרו למת"ק. חיה נתנה לו את מספר הטלפון שלה במקרה שהוא יצטרך עזרה נוספת.

פגישה מתוכננת מראש כדי לעזור לגבר להשיג בחזרה את תשלום הפיקדון שהיה עליו לשלם על פי צו בית משפט. חיה סידרה תור לברר את הענין במשרד בבית אל.

בבית אומאר גבר צעיר ביקש עזרה בקשר לאישור, הוא לא הסתדר עם בעיית השפה. חיה נתנה לו את מספר הטלפון שלה כדי שאביו, דובר העברית, יוכל להתקשר אליה.

שתי בקשות מצד שני גברים ששירותי הביטחון סירבו לתת להם אישור – אותם הפנינו לסילביה.

13.30 – 17.00

נועמן

ביקשנו וקיבלנו רשות להיכנס לנועמן. המחסום בכניסה לכפר היה מורד אך הורם למענינו, מה שאפשר לעוד מכונית שעמדה ליד המחסום, להיכנס. ראינו מכונית שהורידה מספר נוסעים ליד המחסום וחוזרת על עקבותיה בכיוון לכפר. המכונית עצרה ורצינו לשוחח עם נהגה, ג'מיל דראווי שאינו דובר עברית. הוא ניסה להתקשר עם בן דודו, מוכתר הכפר אך זה נמצא בשכם. ניסיון אחר למצוא מתורגמן עלה יפה בדמותו של בן דוד אחר, אבראהים דראווי המדבר אנגלית והזמין אותנו לביתו. אבראהים סיפר לנו שלאה צמל מנסה עכשיו להשיג תעודות זהות כחולות לכל תושבי הכפר, היות והזזת גדר ההפרדה הוכחה כבלתי אפשרית. הוא אמר גם שהצלב האדום הפסיק לעזור לתושבים, ולאלה אין מקורות הכנסה. הוא עצמו מלמד קצת בבית לחם אחרי שפרש מתפקידו הממשלתי ברמאללה. בתו הצעירה, כבת 6, לומדת בבית הספר באל חאס ושתי בנות בוגרות יותר כבר נשואות. אחת מהן חיה בצור באחר והשניה באל חאס אך הן אינן יכולות לבקר את הוריהן בנועמן, רק לחתן מצור באחר ניתן לבוא לבקר. בניו הבוגרים של  אבראהים אינם יכולים להינשא היות ואין באפשרותם לספק מגורים לכלות עתידיות. הוא מתלונן על כי הוא מרגיש כבבית סוהר ובכל זאת היה חיוך על שפתיו והוא נהנה לשחק עם בתו הקטנה.

בדרך לגוש עציון מזרח שמנו לב שבכניסה לדרך בכיוון עבדיה וים המלח אין שלט אדום האוסר כניסתם של ישראלים.

מת"ק עציון

היה רק אדם אחד שהראה לנו הודעה על קנס של 1,000₪, אותו ניסה לשלם ללא הצלחה, במזומן, בדלפק המשטרה. התברר לנו שהדואר באלון שבות סגור בשעות אחר הצהריים, הצענו לו להתקשר לחיה. הוא טען שאינו יכול לחכות עם התשלום עד לשבוע הבא, ואמר שיבקש מתחנת המשטרה בקריית ארבע ביום שישי בבוקר להעביר את תשלום הקנס עבורו.

במחסום המנהרות היה תור ארוך של מכוניות בכיוון דרום, שהשתרע עד מעבר למנהרה הארוכה. בכיוון שלנו נעה התחבורה במהירות ומכונית אחת שעוכבה שוחררה אחרי זמן קצר.

מעבר 300 (בית לחם)

כל הפועלים ללא כל בדיקה.