תעודות זהות

09:50-12:00 

ארבע משאיות המתינו לבידוק לפני מעברן למרחב התפר. ב 10:30 נכנסו לבידוק.

בחנייה הפלסטינית המתינו נהגים רבים לקליינטים.

עובדי וסוחרי ברטעה הגיעו, כרגיל, מצויידים באישורים הנדרשים, נכנסו לטרמינל ועברו, חוץ מאחד. האיש, שמוצאו מברטעה המזרחית שבמרחב התפר אך הוא תושב זבדה שבגדה, בא עם בנו בן השש. לאיש אישור עבודה במרחב התפר ובנו רשום בתעודת הזהות שלו. הוא רצה ללבקר עם הבן את אמו, הסבתא, שמתגוררת בברטעה המזרחית. לא הרשו לו לעבור עם הילד. לא השגנו את שרון, מנהל המחסום, וטלפנו למת''ק סאלם. במת''ק נתנו לנו טלפון לפניות הציבור בבית אל: 
02-9977001 , שם ענו לנו שלאיש יש היתר עבודה, שאינו כולל את הילד, ולצורך ביקור עליו להוציא היתר מיוחד. דיברו על אפשרות של חטיפת ילדים וכיוצ''ב. האיש ובנו חזרו לביתם בזבדה.

11:55 מחסום בזק

בשיפולי הגבעה שעליה נמצאת ההתנחלות תומר, במקביל ומדרום לכביש, ראינו גדר תיל ארוכה שעד כה לא ראינו אותה. יתכן שהיתה שם תמיד ושתינו לא שמנו לב לקיומה (???).  

מאהל בית הספר  (מתחת להתנחלות משכיות. מדרום לצומת העולה לתיאסיר)
מיניבוס חונה ליד האוהלים. קבוצת תיירים + פלסטיני מדריך + אישה ואיש משוכני המאהל מבוגרים.
ניגשנו לראות אם ומה קורה. פגשנו קבוצת תיירים דוברי צרפתית. המלווה סיפר שהוא משכם, חי גם בצרפת.
היה איתם גם "מקומי"- בחור אירי שגר בג'יפטליק  פעיל ב  "Jordan-valley solidarity".
הם התעניינו בפעילות שלנו. למדנו שבית הספר לא פעיל כי המורים לא מקבלים את שכרם מהרשות הפלסטינית זה 6 חודשים. שאלנו אם היו במקום אירועים חריגים מצד הצבא או המתנחלים. בתשובה, סיפר בחור צעיר שחי במאהל, שבחודש האחרון הצבא הניח מוקשים באזור. לא הבנו איפה הונחו המוקשים והוא חזר והדגיש שזו היתה פעילות של השבועות האחרונים.

12:30 מחסום חמרה
רכבי הסעה רבים עם פועלים עוברים מערבה. המעבר מהיר. גם הולכי רגל (תלמידים, פועלים) עוברים מערבה ללא בדיקה. לרוב הם פונים צפונה אל המאהל שמעל המחסום. רכב עם לוחית צהובה הגיע ממערב, לא עבר את עמדת הכביש וחזר לאחור.

13:00 מגיע רכב צבאי עם ארוחת צהרים. אליו מצטרפת מכונית עצירים וג'יפ נוסף. החיילים עסוקים בחלוקת האוכל. ממזרח למחסום מצטבר טור של 5 מכוניות. אחד הנהגים הבין שעליו להתקדם אל המחסום, הגיע אל הצומת, אך מייד נשלח אחורה (למה?).
מישהו יוצא ומספר שבתור לבדיקה במחסום יש הרבה אנשים. מכונית פרטית עומדת ליד מחסום הכביש. לא מורשית לעבור, ויוצרת פקק. אחיו של הנהג, שהוא גם בעל האוטו עבר ברגל, ועומד לידינו. לאחר כ- 10 דקות החיילים הורו לנהג המכונית לעלות על אי התנועה ואפשרו למכוניות הממתינות לעבור. נוסעי המכוניות שהמתינו לידינו התעניינו בנו, וסיפרו על עצמם.

משיחות טלפון עם הנהג המעוכב הסתבר שנלקחו ממנו מפתחות המכונית ותעודת הזהות שלו. האחים הם מורים שהגיעו בנסיעה מג'נין. הם רצו להגיע ליריחו ואח"כ לעאמן. סביר להניח שלמכונית אין אישור מעבר במחסום חמרה. במקום להורות להם לשוב אחור, לקחו מפתחות, איימו במשטרה...

ניסינו את כוחנו בעזרת הטלפונים שברשותנו, ובעזרתה של חנה. דני מבית-אל אמר שהוא יטפל. המת"ק אמר שהוא יטפל. השארנו מים לבעל הרכב, החלפנו מספרי טלפון, ועזבנו.
אזור המחסום היה כבר כמעט ללא תנועה.

13:50 עזבנו

כל רבע שעה יצרנו איתם קשר. באחת הפעמים שמענו על בדיקה קפדנית של המכונית. הם הורשו להמשיך בדרכם אחרי השעה 16:00. בזמן שיחת הטלפון האחרונה שלנו בשעה 17:00 הם היו בדרכם ליריחו.

כביש אלון: אוהלי צבא כבר נראים על השטח שבו ראינו קודם לכן חיילים וציוד.
בהתנחלות משכיות אפשר כבר לזהות את הדרך החדשה שמתחת לשורת הבתים שעל הרכס.

בשל השעה המאוחרת וההכרח לשוב לסדר היום האחר שלנו - לא עלינו אל מחסום תיאסיר

14:10 מחסום בזק - עברנו

מחסום קלנדיה:
חאלד בן שבע וחצי, עטוף בשכבות בגדי חורף מנסה למכור"זה כדור בשביל לשחק בים" מסביר פאדי.

-        מה יודע על הים חאלד שמשפחתו גלתה מחברון אל העיירה אר-רם?

-        מה יודע על הים פאדי שהוריו גורשו מבית שאן ב-48, ביתו בג'נין אך כדי לפרנס את משפחתו גר בשכירות במחנה הפליטים קלנדיה ומוכר פירות מעגלתו המנתיידת?

-        ומה יודעים על הים אלפי הפלסטינים החולפים על פניהם?

"באס חאדרה" (=רק ירוק) אמר החייל מעמדתו הממוגנת לצעירה פלסטינית שהושיטה לעברו את תעודתה.
הבחורה הבינה, יצאה מאזור הבידוק, הלכה לעבר מסלול אחר ועמדה בסוף התור הצפוף.

בשפת המחסום המובנת לכובשים ולכבושים, משמעות ההוראה:"מרגע זה ואילך השתנו הנהלים, פה נבדקים רק תושבי פלסטין, ואת, שיש לך תעודת תושבות ירושלמית, צריכה לעבור למסלול בידוק אחר".

מחסום ג'בע - עליית מדרגה בשרות שמעניק המחסום למתנחלים.

עד כה, לאורך כל שנות קיומו, מוסבר קיומו של המחסום בצורך למנוע מישראלים, יהודים לצורך העניין, מלהגיע לקלנדיה הנחשבת למקום בו נשקפת להם סכנת חיים. לכן עוצרים החיילים במחסום רכבים שזו מגמת פניהם ומבררים את זהותו הלאומית של הנהג.  

מזה כמה שבועות מתרבות תלונות נהגי המוניות על הפעלת המחסום בפני רכבים פלסטינים דווקא בכוון הנגדי, כוון הנסיעה אל כביש 60.

בשיחה שהתפתחה עם מפקד המחסום אישר זה את העובדות וסיפר שבכל בוקר בין השעות 6.00 ל- 7.30 חוסמת המשטרה את נתיב התנועה מכיוון קלנדיה, עורכת בדיקות קפדניות בתקינות הרכבים ורישיונות הנהגים. כפועל יוצא מכך נוצרים תורים ארוכים ומתמשכים וזרימת הרכבים הפלסטינים לעבר כביש 60 הינה בטפטוף ולא בזרם וכמות הרכבים (הפלסטינים) על כביש 60 פוחתת משמעותית בשעות העומס ואף הלחץ על מחסום חיזמה אינו כשהיה בעבר.

יוצאים נשכרים הם בראש וראשונה המתנחלים הנוסעים בבקר לירושלים וגם קופת המדינה המתעשרת מדוחות הניתנים בסיטונות - לעדותם של נהגי המוניות הפלסטינים ושל מפקד המחסום.

המפסידים הגדולים הם כמובן הפלסטינים הממהרים לעבודה, אבל אותם מי סופר?

5:50-7:50

5:50 מחסום עאנין
אומרים לנו שיש עדיין בין 30 ל-40 איש לפני השער האחורי (במתחם המחסום) שמוסתר מעינינו. רס"ל אמיר מהמת"ק נענה לבקשתנו לשוחח איתנו: הוא מאשר שילדים מתחת גיל 16 אינם זקוקים להיתרים. אחד העוברים מבקש לשוחח איתו: הוא קיבל אישור לצאת למסיק אך אשתו לא קיבלה. רס"ל אמיר עונה לו שימתין קצת, צריכים להגיע אישורים חדשים בקרוב. הבקשות מועברות לקישור הפלסטיני שמוסר אותן למת"ק, המת"ק מנפיק אישורים ומחזירם לקישור הפלסטיני. רס"ל אמיר הציע לנו לפנות אליו עם כל בעיה.

6:20 מחסום ריחן/ברטעה
הפועלים שמחכים להסעה ממגרש החניה למרחב התפר - מקבלים את פנינו ב"כוּלוּ מְנִיח" בחצי קריצה ואומנם מייד מתברר שלא "הכל בסדר": פונה אלינו אשה שברשותה אישור למרחב התפר, כולה נסערת: אתמול, שבת, יצאה למסיק עם שלושה מילדיה, בני פחות מ-16. הם לא הורשו להצטרף אליה. אנחנו מפנות אותה לרס"ל אמיר.

מישהו מיעבד מתלונן שהרשויות הרסו את הגדר שהציב מסביב למטע הזיתים שלו, כהגנה מפני עזים בעיקר, ליד חירבת ראעדיה (מול טורה). אנחנו מפנות אותו ל"יש דין".

6:40 - 4 מכוניות מגיחות ממיתחם הבידוק, מעטים יוצאים מהטרמינל ובתוך הטרמינל - שקט.

7:05 שקד/טורה
החיילים ממש שמחים להודיע לנו ש"הם" (הפלסטינים) לא בני אדם, זרקו לתעלה המגודרת בתלתלית - סוס! "תראו, הנה הכתם דם", ואילו הם, החיילים, חילצו את הסוס המסכן והעבירו אותו ל"צער בעלי חיים". עשינו כמיטב יכולתנו להעמידם על טעותם: הפלסטינים אינם זורקים סוסים לשומקום. הסוס כנראה ברח, תעה, מעד לתוך התעלה ונלכד בה. צריך לפרסם ברבים את מקום הימצאו כדי שבעליו יוכל להחזירו אליו. על זאת הם עונים שחמישה פלסטינים כבר טענו שהסוס שלהם. "זרקו", הא?

התלתלית שהוצבה בקיץ לאורך מעבר הולכי הרגל וקרעה כמה שמלות של תלמידות - הוסרה סוף-סוף ובמקומה התקינו שלושה עמודים וביניהם חבל מתוח. החיילים שאלו את הילדים לגילם והבוגרים יותר נבדקו ביסודיות ועוכבו מעט. מסמכיהן של שתי תלמידות-נערות נבדקו בעיון.

פונה אלינו אדם שכתובתו בתעודת הזהות הירוקה שלו - אום ריחן (מרחב התפר) יעבד (גדה). "במת"ק לא מאמינים לי שאני גר באום ריחן". אישור המעבר שלו חודש למספר ימים בלבד והוא בדרכו למת"ק לנסות להאריך את תוקפו. עוד אחת מעוולות גדר ההפרדה: אום ריחן הוא יישוב קטן שהיה שייך כנראה לנפת יעבד וקרוב לודאי שבמסמכים המקוריים הוא נרשם ככזה. עכשיו נראה עפ"י התעודה כאילו האדם הזה גר בשתי כתובות... גם הוא קיבל מספרי טלפונים שיוכל להיעזר בהם.

אנואר מהבית הבודד מספר לנו שהתנחלות שקד עומדת לסלול דרך ביטחון מחוץ לגדר שלה על חשבון אדמתו. העניין נמצא בטיפול משפטי. הוא מבקש למסור ד"ש לכולן ובמיוחד לנועה.

13:20 – 15:30

13:20 מחסום בזק - עברנו. חלפנו על פניו של הפועל הפלסטיני שמנקה את סביבת המחסום.

חם!!!  יבש!!!

ילדי אל-פארסייה יורדים מהמיניבוס בריצה אל המאהל שלהם.

13:40 מחסום חמרה
במסלול המרכזי ניצב (חונה) שופל ענק.
8 מכוניות ממתינות למעבר, מכוניות עם פועלים ששבים מעבודה כולל 2 מידיבוסים ומיניבוס. אחדים (רבים יותר מכרגיל) מנופפים לנו בשמחה מהחלונות. בתוך 5 דקות, בעודנו מתקדמות אל רחבת המחסום, כל המכוניות עברו ונסעו לדרכן. חייל (על כובעו מתנוססת הכתובת "1.אלוהינו"), וחיילת מ"צ באפוד מלא באו לקראתנו לשאול אם נחוצה לנו עזרה, ולהציע שנשתה הרבה מים (אכן היה חם, וקרינת השמש חסרת רחמים). היוצאים וחגורותיהם בידיהם מחויכים כולם ונראים שמחים. אחד מהם מזמין אותנו להצטרף אליהם. האווירה במחסום נינוחה, יחסית להפחדות מהתקשורת ולאיומים (ישחטו אותנו) שציטט באוזננו לפני שבוע אחד מבעלי הדרגות במקום. לאחר 10 דקות – שוב נוצר טור של מכוניות ממתינות וגם הוא משתחרר. נהג של מיניבוס עוצר נסער. הנוסעים – צעירים, שעובדים בג'יפטליק בתמרים (אחד מהם סטודנט למינהל) שנראו במצב רוח מרומם - ניסו להסביר מה קרה. מסתבר שהיו איתם שניים שלא הורשו לעבור. אחד בעל תעודת זהות שנראה צעיר מכפי גילו, ושני צעיר (בן 15?) אין לו תעודת זהות אבל נראה מבוגר יותר. לאחר כחמש דקות הגיע אביו של הצעיר (הנראה מבוגר) ושחרר את בנו, ואז יצא גם המבוגר (הנראה צעיר) וכולם הידקו חגורות והחבורה כולה המשיכה לדרכה. ואז (14:10) ראינו שיירה של 15 מכוניות ממתינות.

וגם 12 פועלים שהלכו על הכביש לכיוון המחסום, ועברו. מידיבוס עם פועלים פנה לכיוון צפון.

 14:20 עברו כולם, ועזבנו

כביש אלון מעולף בחום הצהרים. הסוללה ושני השערים עדין שם.

14:45  מחסום תיאסיר

המידיבוס שפנה צפונה בצומת חמרה מגיע אל המחסום. מסמנים לו, הוא מתקדם, עוצר, ואז כל נוסעיו יורדים. לשמחתנו לא הועמדו בשורה אלא שוחררו מייד. החייל בעמדת הכביש הושיט בקבוק מים אל החלון הקדמי של  מיניבוס וקיבל אותו מהחלון האחורי. כך פעמיים, ואז כנראה התרוקן הבקבוק. עלינו עד לעמדה העליונה ולא ננזפנו. התנועה דלילה (את שעת השיא נראה שבילינו במחסום חמרה). 

15:15 עזבנו

15:30 מחסום בזק - עברנו

תקציר: לקראת ה-20 בספטמבר, בקעת הירדן נערכת למלחמה!!!  אלפי חיילים, טנקים עמדות ירי. בעיקר באזורים שסביב המחסומים. האם בכוונת ישראל לקבל את האנשים שינסו, לדעתה, לחצות את המחסומים בירי  מטנקים? למה בדיוק מתכוננת ישראל? וזאת בנוסף למעצרי-שווא, אי פתיחתו של מחסום גוכיה ולהריסת בארות בשטחי A.

13.30 – שער שומרון – אוטובוס הביא עימו לכאן כ-30 פלסטינים, כנראה שב"חים שנתפסו בישראל ועתה משחררים אותם לכיוון הגדה. מכיוון שזהו כביש אפרטהייד - אין בו תנועת פלסטינים ולכן אינם יכולים לתפוס טרמפ הם מתחילים לצעוד מזרחה לצד הדרך המהירה בצורה המסכנת את חייהם,  למרחק של כ-7 ק"מ עד היישוב הכי קרוב, בשעות הלוהטות של קיץ פלסטיני. כל חטאם הוא שרצו לשבור שבר לביתם. בהמשך הדרך ראינו עוד 2 פלסטינים מכתתים את דרכם, כנראה נגלה קודמת.

14.15 -מעלה אפרים – מאויש, לאחר תקופה ארוכה שלא היה מאויש. הבינלאומיים אמרו שיומיים קודם גם היה מאויש. מכוניות נבדקות בקפדנות  בשני הכיוונים, תעודות ומטען.

14.30- מחסום חמרה  - לא היו מכוניות כלל ולכן לא עצרנו. בדרכנו חזרה (17.30) לא היו מכוניות מכיוון הבקעה אך היו מכוניות מצד מערב ונבדקו בקפדנות בעוברן. בינלאומיים סיפרו לנו (וגם הראו לנו צילומים המאשרים זאת) שעל הגבעה שמעל המחסום הציב הצבא כמה עמדות ירי עם שקי חול המכוונות לכיוון הגדה. כנראה כדי לקדם את צבא הזקנים והילדים שיצעדו לעבר המחסום. או לא. משיחות עם פלסטינים אני שומעת שאין שום הכנות ושום התארגנויות לכך. החשש שלי הוא שגם אם לא יהיו הפגנות, עצם ההכנות המלחמתיות הללו יפתו את הצבא להשתמש בכוח שבידם, ומדובר פה באזרחים תמימים.

מחסום גוכיה -  השקפנו מרחוק ולא ראינו פלסטינים עוברים. אך לא יכולנו לראות אם הג'יפ הצבאי הגיע או לא. לאחרונה קיבלנו דיווחים שהמחסום לא נפתח כלל. ייתכן שמסיבה זו הפלסטינים התייאשו והפסיקו לבוא. על יד המחסום חיילים רבים וטנק. הכנות ל-20 בספטמבר? האם הצבת טנק במקום בו עוברים אזרחים וילדים אינה פרובוקציה? האם יש כוונה להשתמש בטנקים? נגד מי?

תוספת מיום למחרת - 14.9.2011: פלסטיני אמר לי שהטנק עומד ליד מחסום גוכיה והשער היה פתוח כל היום. הוא חושב שבכלל פרקו את השער. השמועה עשתה לה כנפיים והפלסטינים עברו לגדה באופן חופשי, גם אם מאויים. אני מניחה שהמטרה היא לבנות מחסום מסיבי יותר, במקום אותה זרוע ברזל. אבל האמת שלא גודל השער משנה, שהרי השער עומד באמצע הכלום , וגם אם יבנו שער התואם את הכלא שבו סגרו את תושבי הבקעה, מה הבעיה לעקוף אותו?

ביקרנו אצל משפחת סלאמין ליד התנחלות בקעות, שבניה נעצרו כמה פעמים בשבוע שעבר (דיווח בסוף). בעת הביקור הגיע ג'יפ של הביטחון של בקעות (עם שומר דרוזי) עשה סיבוב מאיים ליד המאהל והתרחק כשהוא מותיר אותנו בתוך עננת אבק.

ב-15.55, כשיצאנו מהביקור בא הג'יפ של בקעות לקראתנו, ליד כרמי ההתנחלות. השומר סימן לנו לעצור, שאל מי אנחנו ומה מעשינו, אך למרות שהזדהינו הוא עצמו סירב להזדהות ואמר לנו שזהו שטח צבאי סגור ואסור לנו להימצא בו. הבהרנו לו שללא צו אלוף המקום איננו שטח צבאי, הוא הזהיר אותנו שלא נעז להיכנס שוב לאזור (לא מדובר בשטח ההתנחלות אלא בשטחי המרעה של הפלסטינים, שאמנם מוכרזים כשטחי אש, כמו כל הבקעה, אך דווקא אותה דרך עפר  איננה שטח אש - בגלל קרבתה לשדות ההתנחלות). לאחר שהג'יפ התרחק הוא חסם את דרכנו בחיבור של השביל עם הכביש. עקפנו אותו ונסענו לתיאסיר. מייד לאחר הפנייה לתיאסיר הגיע ג'יפ צבאי וחייל ירד אלינו ואמר שהשומר של בקעות צילם את מספרה של מכוניתי והזעיק את הצבא. החייל אמר לנו שאסור היה לנו להימצא באזור של סלמין כי זהו שטח צבאי סגור. ביקשנו לראות את הצו, שכמובן לא קיים, ועל כן אמרנו שנמשיך לבקר באזור מכיוון שהוא איננו שטח צבאי סגור, ונסענו.

16.15 – מחסום תיאסיר – תור של 7 מכוניות. המחסום סגור. לדברי ממתינים כבר חצי שעה. עם הגיענו המתינו עוד 10 דקות עד שהמחסום נפתח. ראינו שהתחלפה משמרת, אך האם באמת המחסום צריך להיות סגור בזמן ההחלפה, ולכמה זמן?

אחרי שנפתח המחסום, מכוניות מהגדה נבדקו – מטען ותעודות, הולכי הרגל נבדקו בקפדנות ויצאו כעוסים מהמחסום (תוצאת ההמתנה הארוכה, יש להניח). תעודותיהם של נוסעי מכוניות העוברות מהבקעה לגדה נבדקו והתורים נמשכו.

אדם קשיש ואשתו הגיעו לעמדת החיילים מבלי שהחיילים קראו להם. הוא נענש ונשלח כל הדרך חזרה לאותו קו דמיוני, ש"הפלסטינים יודעים איפה הוא"-  להמתין. המתין 5 דקות עד שקראו לו להגיע לעמדת הבדיקה ואז אמרו לו לצאת מהמכונית אך הוא התקשה לצאת. מסתבר שהוא לא רק קשיש אלא גם נכה. זה לא ממש הטריד את החיילים והם שלחו אותו לפתוח עבורם את תא המטען. הקשיש קירטע בקושי ועשה כדבריהם, אך זה לא מספיק – עכשיו לפתוח את מכסה המנוע. הקשיש עושה כל זאת במאמצים רבים. לבסוף ג ם שלחו אותו להביא את הניירות מהרכב וכאן כנראה נגמרו להם כל ההמצאות ולמרות השיעמום התירו לו להמשיך. כאשר עזבנו ב-16.55 , היו 4 מכוניות ממערב ו-4 ממזרח.

תוספת לדו"ח על מעצרם של 3 בני משפחת סלאמין
משיחה עם אחד האחרים (האח האובד לא זוכר את האירוע) כל שהצליחו להבין שהצבא הוריד אותו על הכביש ואח"כ הוא היה במשטרה הפלסטינית, שמצאו אותו בשתיים לפנות בוקר.  18 השעות בהן שוטט מבולבל, ללא מטרה, מבלי לדעת איפה הוא נמחקו מזכרונו. עדי ראיה ראו אותו אחר הצהריים ליד זבידאת בכביש 90 וליד עין אל בידאן, ליד שכם (שם נאסף על ידי המשטרה הפלסטינית לבסוף).

ביום חמישי 8.9.2011 -  נעצר אחד האחים (עודאי) שוב, הפעם יחד עם אחיין בן 14, ליד ביתו, בתואנה שהוא עקף את מחסום גוכיה ללא אישור. לשאלתו למה לו לעקוף את השער הוא הרי גר מעברו המזרחי וגם נמצא שם, לא היה מענה. החיילים אזקו אותו וכיסו את עיניו בפלנלית . הוא עוכב במחסום חמרה 4 שעות, בשעה שאנו ניסינו לפעיל את קציני המת"ק, שהגיעו לשם כך למחסום חמרה. שני הצעירים שוחררו במחסום חמרה ולקח להם עוד שעה וחצי להגיע הביתה, בלי כסף, בלי תעודות, ובמקום בו אין תחבורה ציבורית וכמעט ואין תנועה של מכוניות פלסטיניות.

ביום שישי 9.9.2011 שוב נעצר עודאי, והפעם יחד עם רועה אחר, רזי לבית אבו  סאקר. הם נאזקו, הוכו קשות ועיניהם כוסו בפלנלית. התואנה – לא היו עליהם תעודות. אחד מהם הציע לרוץ הביתה (200 מטר משם) ולהביא את התעודות, אבל החיילים מיאנו לשמוט את טרפם מידם, לאחר התערבות המת"ק הם שוחררו כעבור שעתיים.

הרס בארות בנסאריה  - דיווח של בינלאומיים -  בנאסריה שבשטחי B, הרס הצבא 3 בארות גדולות וזאת לאחר שהרס שם בארות גם בשבוע שעבר. נאסריה נמצאת על הכביש שבין מחסום חמרה ושכם, בצידו המערבי של המחסום.

על הסימביוזה בין האזרחי לצבאי

06:00 מחסום עאנין
בכרמי הזיתים מלא פרות שנהנות מארוחת בוקר מוקדמת ומאוויר קריר. בעלי החלקות שעצי הזית שלהם ניזקוים מהפרות עומדים חסרי אונים, פוחדים מנקמת בעל העדר. התלונות במת''ק ובמשטרה לא עזרו. במחסום עוברים הרבה צעירים. יש גם הרבה טרקטורים שעוברים בדיקה יסודית. אחד, שלדעתו של חייל רצה להעביר יותר מדי סברס, נאלץ להחזיר  ש ק י ת ! !

7.10 מחסום שקד-טורה
ב7.20 יוצא פועל ראשון. 2 מכוניות עוברות לאחר בדיקה. לנגד עינינו מתרחשת דרמה, כנראה שמישהו ניסה לעבור בעזרת שימוש באישורו של אחיו. אח נוסף, שעבר לפניו, מנסה לעזור, זה לא עוזר. לפי החיילים, במשפחה חמישה בנים ורק שני אישורי מעבר שעוברים בהתאם לצורך בין האחים. החיילים הזעיקו משטרה. חקירה יכולה להזיק לכל המשפחה. אנו חסרות אונים, עצוב לנו.

08:00 מחסום ריחן-ברטעה
 אנחנו פוגשות נהג חדש שלא מוכר לנו, דובר עברית טובה, נזכר בזמנים הטובים שהיה חופשי לעבור לאן שרצית. עכשיו מתקשה לפרנס את משפחתו, דוקא הוא, בן 49, מנוע בטחוני. מייחל לשלום בין שני העמים .

יום שישי הראשון של הרמאדן

95,000 איש הגיעו לתפילות באל-אקצה אמרו ברדיו והוסיפו שבקלנדיה עברו 60,000 איש.
כלומר: מרבית המתפללים עברו בקלנדיה. וחשוב יותר – כמה הגיעו לקלנדיה ולא עברו?

הגענו ב-10:00, בעצם לפי שעון פלסטין השעה היא רק 09:00 שימו לב משמרות בוקר ואחה"צ.
הסידורים - כמו בשנה שעברה, גברים עוברים בצד המזרחי ודרך  מעבר הולכי הרגל הרגיל. נשים עוברות בצד המערבי דרך מסלול המכוניות. אזור החניה סגור ומסוגר. במעבר הנשים צריך לעבור שלוש עמדות בדיקה. סינון ראשון, שליחה חזרה של כל מי שלא עומד ב"קריטריונים" ובדיקה נוספת!

האזור מוצל ביריעות צל כחולות, מתברר אח"כ שזו יוזמה פלסטינית. הרבה אנשי הסהר האדום מצוידים בכסאות גלגלים. ארגון פלסטיני מחלק כובעי מצחייה לילדים. הרבה מאד חיילים מכל מיני יחידות ודרגות. מטוראי עד ביקור של תת אלוף. מאבטחים אזרחיים, מג"ב, מת"ק, וכוחות נוספים, כולם "שומרים בקפדנות" וגם אחד מגן על השני, שההוראות ימולאו. סדר צריך להיות.

אחרי הבדיקה הראשונה לא מעט נשים נשלחות אל "שער המסורבות" ופה, לעין המתבוננת, מתגלה התמונה האמיתית. משפחות שהגיעו ביחד עם ילדים בגיל "הלא מתאים" עומדות בפני בעיה: ללכת להתפלל בכל זאת, אחרי שהשכימו והגיעו ממרחקים וודאי גם הוציאו לא מעט כסף על תחבורה, או לחזור עם הילד או הילדה הביתה? ואם יעברו בכ"ז, איך הבן או הבת ישובו הביתה בכוחות עצמם (?!).
בנוסף, החלוקה למעבר נפרד גברים ונשים, שבוודאי מיטיבה עם הנשים במעבר, מפרידה בין המשפחות המגיעות במשותף והולכות ביחד לתפילה. ילדים חייבים לעבור עם ההורה הביולוגי ועם תעודת לידה. האם יכולה לעבור עם בנים, אבל ראינו מקרה של נערה שבאה עם האב ועברה רק אחרי התייעצות, והוא עבר במעבר הגברים. יש שמוותרים ויש שבכל זאת ממשיכים. פה ושם היו שניסו בשנית (אחרי סירוב) והצליחו בכל זאת לעבור.

גם החיילים  לא תמיד יודעים את הכללים ונדרשת הוראה מתקנת של איש מג"ב על מנת שבעלי תעודות כחולות (ישראליות) יעברו בכל זאת ללא הגבלת גיל.

אדם בן 49 אחרי אירוע מוחי הובל בעגלת נכים, רצה להגיע לתפילה. אולי בשנה הבאה, כשיגיע לגיל שמותר לו לעבור, לא יהיה בין החיים. סורב.

וכמובן אי אפשר בלי אירוע סתמי החושף את האלימות המותרת לשולט על הנשלט: אדם, כנראה סובל מפיגור התפתחותי, הושיט יד לעזור לאיש מת"ק להוריד את סככת ההצללה. החייל ראה בזה תקיפה, התנפל על הפלסטיני, הזעיק כוח מג"ב, התפתחה תיגרה, הפלסטיני השתולל וניסה להסביר וצעק: "רק רציתי לעזור לו..."  ורצה שיבינו שהוא הקורבן. ההמשך ברור: "קחו אותו לכחולים!" (משטרה) והאיש נגרר פנימה.
האירוע מתועד ע"י תמר ותמי.ג.

לקראת סוף המעבר 12:30 13:00 לפי שעוננו - במעבר הנשים הן לא מוותרות!!! נשים צעירות עומדות נחושות לפני החיילים עם ילדיהן הקטנים. יודעות שלא יעברו אבל לא מוותרות על זכות המחאה.לא זזות, מתווכחות בערבית. "לא חשוב שהחייל לא מבין - אני אומרת מה שאני חושבת !"

12:15 במעבר הגברים נערכים כוחות מיוחדים של המשטרה לפזור הפגנה אלימה מול כ-50  גברים, כולם לקראת גיל 50 - גיל שהופך אותם מסורבי מעבר, קיוו שבכל זאת יגעו לתפילה החשובה...
שתי שורות אופקיות, מגיני פלסטיק, מגיני ספוג על הנעליים ולפי קריאה של הקצין מרחיקים אותם כמה עשרות מטרים מהמעבר.

הערה אחרונה בנושא  "קריטריונים" ואישורים: ההוראות היבשות אומרות כי נשים עד גיל 45 צריכות אשור; ילדים  יכולים לעבור עד גיל 12 בלווי הורה; גברים מעל 50 עוברים בלי אישור.
בשיחה עם אשה מג'נין למדנו שהגיעה בלי לנסות לבקש אישור, בסביבתה מתוך 65 בקשות שהוגשו אושרו 2 בלבד.

על "קריטריונים" לתפילה אין מה להוסיף. כבר שנים שאני רואה בדמיוני את מחזה האבסורד: ליד ביתי ברחוב שבטי ישראל בירושליים (מסלול ההליכה ממאה שערים לכותל), מתירים או אוסרים על אנשים ונשים ללכת לתפילה על פי "קריטריונים".

8.10 – 5.55
מחסום עאנין  - 5.55 – יש נוכחות צבאית גדולה במחסום אך השערים עדיין סגורים. השערים נפתחים ב- 6.10 ומייד מתחילים לעבור אנשים, המעבר מהיר. עוברים 46 אנשים ושבעה טרקטורים, 7 אנשים וטרקטור אחד הוחזרו, המוחזרים הם בעיקר נערים ללא אישור מעבר למרחב התפר. נאמר לנו שאתמול התקבלו 50 תסריחים (אישורים) חדשים ואנו מבחינים שבין העוברים אכן ישנם הרבה צעירים.
נער בן 16 הוחזר כשיצא עם אביו הנכה – הוא כבר לא יכול לצאת רק על סמך תעודת הזהות של אביו (שבה היה רשום מלידתו) אלא זקוק לתעודה משלו.
על טרקטור אחד היו 5 נשים מבוגרות - היחידות במשפחתן המקבלות אישורים.

המעבר הסתיים ב-7.05 והשערים נסגרו.

מחסום שקד -  7.20 – אוטובוס שהגיע משכם עם 21 פועלים המשתתפים בחפירות ארכיאולוגיות ליד אזור התעשייה בשקד ממתין לפועלים שעדיין לא יצאו מן הבידוק. פועלים אלה עובדים קבוע עם הממשל האזרחי  בכפיפות לרשות העתיקות. כלי רכב והולכי רגל מעטים עוברים את המחסום בשני הכיוונים.

ביקרנו במחסום דותן שהיה ריק מחיילים אבל קומנדקר צבאי צפה מן הצד על הדרך.

מחסום ריחן - 8.00 – מעבר הולכי רגל מן הגדה למרחב התפר מתנהל כסדרו – אין הרבה עוברים.

הבאנו את אבא של ע' לבי"ח רמב"ם והוא סיפר לנו שלמרות שהילד מאושפז לתקופה ארוכה בבית החולים ולמרות שהם הביאו מכתב מבית החולים המתאר את מצבו - ההורים  לא מצליחים  לקבל אישור יציאה לתקופה ארוכה יותר מחודש. כך בנוסף לנסיעות התכופות שלהם לבית החולים אל הילד, הם צריכים גם לנסוע למת"ק (פעם האם ופעם האב) לחידוש האישורים.