שחרור בערבות

בוקר + אחה"צ

משקיפות: חוה הלוי, נורה אורלוב (מדווחת)

בזמן שחוה עקבה אחר דיון ההוכחות במשפטו של באסם תמימי, נכנסתי לאולם 4 לבדוק את הדיון בהארכת מעצרן של שתי בחורות מהכפר אום פאקרה [ליד הכפר יאטא] שבדרום הר חברון ב 24.11.11.

הרקע למעצרן: הצבא נכנס באותו יום לכפר עם 2 דחפורים ו 5 ג'יפים והרס 2 בתים (אחד של החשודות) ומסגד שנבנו בלי אישור [כאילו שתושבי דרום הר חברון הנמצא בשטח Cקיבלו אי פעם אישור בנייה. הרי המטרה היא להקשות על תושבי האזור, עניים מרודים, עד שיסתלקו מהשטח שישראל חומדת לעצמה]

צפו בסרט המתעד את המעצר

ר' גם כתבה של עמירה הס באותו עניין

הבחורות עצורות בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: רס"ן נתנאל קולה

סנגור: עו"ד נרי רמתי וע"ד אכרם סמארה

החשודות: (תיק פל"א 485166/11)

- אמל ג'מאל מוסא חמאמדה, ת.ז. 855070850 – קטינה בת 17

- סווסן מחמוד חסין חמאמדה, ת.ז. 852634138 – בת 21 – סטודנטית ביאטא

התובע הגיש לשופט את תיק החקירה שבו מפורטות העבירות הבחורות: תקיפה של חייל.

בזמן שאנשי המינהל האזרחי, יחד עם חיילים ואנשי מג"ב באו להרוס את ביתה, לקחה סווסן אבן [בהמשך האבן תוארה כ"סלע"] לידה וחבטה בה בידו של איש מג"ב. סווסן נעצרה, ואז הגיעה אמל והשליכה מים לעבר איש מג"ב.

(ר ' בצרופה תיאור האירוע בידי צוות ה CPT (נוצרים למען שלום) חברון – והשוו גרסאות)

התובע הסכים שאמל תשוחרר באותו יום (לא ברור לי אם בשל היותה קטינה, או משום שלהתיז מים על חייל זו תקיפה לא כל כך חמורה) תמורת הפקדה של 4,000 ₪.

הסנגור הסביר שאין באפשרותה לשלם סכום זה. היא בתו של רועה צאן עני מאוד – ובנוסף נהרס ביתה.

הוא גם ביקש לדעת, אם בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד אמל.

התובע: "נבחן את הראיות ולאורם נפעל."

החלטת השופט: היה מוכן להסתפק בערבות עצמית פחותה בנוסף לערבות צד שלישי של ערבה ישראלית (אני) כדי להבטיח שהחשודה תתייצב לדיון בעניינה במידה ויתקיים, ב 21.12.11.

בעניינה של סווסן הודיע השופט שמדוחות השוטרים שבתיק עולה כי החשודה אחזה בסלע (!) שרצתה להשליך לעבר שוטר מג"ב. פעילותה נמנעה באמצעות התזת גז פלפל

התובע אמנם ביקש הארכת מעצרה ב 4 ימים נוספים כדי להכין כתב אישום, אך לבקשת הסנגור הסכים השופט לדרוש מהתביעה להכין את כתב האישום עד למחרת ב 14:00 והאריך את מעצרה של החשודה ביום.

כמו כן הורה לשב"ס לספק לסווסן מעיל, אחרי שראה ששתי הבחורות רועדות מקור כשהן לבושות בבגדים שבהן נעצרו 4 ימים קודם לכן.

שאלתי את עצמי איך הקטינה המשוחררת תגיע הביתה באותו יום (בלי כסף ובבגדים קלים).

דאגתי הייתה מוצדקת: ממגרש הרוסים היא שוחררה בערב. לידיד המשפחה ישראלי שברר בבית המעצר איפה יוכל לאסוף אותה נאמר שיחכה לה במחסום קלנדיה. האיש חיכה שם 5 שעות, אלא שהקטינה שוחררה במחסום בית לחם. למזלה שוחרר שם יחד איתה אדם שהיה צריך להגיע לחברון, ומי שאסף אותו הסיע את הבחורה לביתה בדרום הר חברון. אמל הגיעה הביתה בשעה 22:00.

למחרת ב 14:00 התייצבתי שוב לדיון בעניינה של סווסן. השופט הסכים לשחרר אותה תמורת הפקדת סכום ערבות (גבוה בהרבה מזה של אמל – על הערבות חתם חבר המשפחה הנ"ל) וגזר עליה מעצר בית ביאטא. אבל התביעה ביקשה 48 שעות לשקול אם לערער, כך שסווסן לא שוחררה באותו יום.

אביה שנכח בדיון הביא אתו חבילת בגדים בשבילה, וכן חבר המשפחה הנ"ל.

למחרת הבאתי את חבילות הבגדים לבית המעצר במגרש הרוסים. זו הייתה חווייה 'מרנינה' בפני עצמה.

בסופו של דבר שוחררה סווסן ביום ה' בערב. הפעם חיכו לה שני אקטיביסטים במחסום בית לחם כדי להסיע אותה הביתה. אבל גם הם חיכו לשווא, כי אותה דווקא שחררו בשער שכם בירושלים (והפכו אותה בכך לשב"חית). נהג מונית הסיע אותה הביתה.

סוף פרק המעצר של שתי הבחורות. נחכה למשפט בעניינן.

 ------------------------------------------ 

באותו יום, וגם למחרת, נכחתי בדיוני הוכחות במשפטו של באסם תמימי שאליהם זומנו כעדי תביעה הקטינים שהרשיעו אותו.

אני מצרפת את 2 ההודעות לעיתונות (באנגלית) שנשלחו בידי 'הוועד למאבק העממי' עם הכותרות: "מסרתי את עדותי תחת לחץ" /  "החוקרים הורו לנו להרשיע אותו".

הגענו בשל המשך משפט שלבסוף לא התקיים באותו יום.

רק שני אולמות דיונים פעלו, עיקר הדיונים היו הארכות מעצר ועל הדלתות אין רשימת דיונים, אין מתקן לתליית הרשימה, ואם יש רשימת דיונים, היא חוגגת כבר שלושה ימים.

אולם 5

השופט: סא"ל אבשלום מאושר

את האולם הקטן חוצה הרעש הרגיל של דברי עורכי דין ללקוחותיהם , לתובעת ולשופט  , עצירים לבני המשפחה, השופט מכתיב לקלדנית ומעדן את הניסוחים של תובעת וסנגורים .

ומעל כולם, כמו מואזין, מתנוסס קולו של המתרגם.

דיאא אלשיך - תיק מס. 2292, ת.ז. 410835581

הסנגור: עו"ד מוחמד ג'בארין

דיאא אלשיך, מן הכפר בידו, מואשם בסחר בציוד מלחמתי.

הוא נעצר במאי 2011 על כך שהיה מוכן להשיג רובה לאנשים שפנו אליו.

העדויות על אירוע זה נגבו בדצמבר 2009 ועסקו בשיחה שהתקיימה ב 2007.

בדצמבר 2010 נעצר דיאא אלשיך על זריקת אבנים . הוא נשפט על כך בינואר 2011 וישב במאסר עד 10.3.11 .

.

הסנגור העלה את השאלות המתבקשות מסדר האירועים:

העדות ניתנה בדצמבר 2009.

שנה אחר כך היה דיאא במאסר בישראל, מדוע לא חקרו אותו ?

מדוע הוא נחקר  שנתיים אחרי מתן העדות על אירוע שהתקיים שנתיים לפני מתן העדות ?

לא נערך מסדר זיהוי ולא ברור אם השם שהוזכר בחקירות מתייחס אליו.

לא ברור אם הסכים כלל להצעה להשיג את הרובה.

תשובתה של התובעת היא שלא ניתן היה להגיש כתב אישום בלי חומר ראיות נוסף...

השופט סיכם בכך שאין מקום לעצור את הנאשם, מפרט  את הטיעונים ומוסיף את העובדה המשמעותית שעד מס' 4 ציין שלאחר השיחה עם דיאא הם לא המשיכו לעסוק בנושא כיוון שחשבו שהוא קשור לרשות ויסגיר אותם.

והשופט מסכם:

" מעדות זו אני למד שיש תימוכין בכפירתו בעניין הניסיון לרכוש מ16.

"העדות נמסרה ב  20.12.09, בזמן שהנאשם נשפט ונגזר דינו ב  8.1.11 . במצב דברים אלו ישנו פגם מהותי, כשאין הסבר מדוע התביעה לא התייחסה לחומר החקירה שהיה מונח בפניה מדצמבר 2009 . "

ומוסיף השופט שבעדות של עד מס' 5 הוא לא קשר את השגת ה מ16 עם הנאשם והניסיון להשגתו (של הרובה) היה שנתיים לפני מתן העדות בדצמבר 2009.

"מכל הנסיבות עולה שקיים קושי ברמת הראיות, כשהתובעת מציינת את יידויי האבנים ולא בכדי האירוע לא מופיע בכתב האישום."

דיאא אלשיך שוחרר בינתיים  בתנאים הבאים:

הפקדת 1,000 ₪ - ערבות צד ג' ע"ס 10,000 ₪ - התייצבות במשטרה פעם בשבוע.

אלא שהחשוד שיצא לחופש זמני הוא מבידו, כפר השייך לנפת רמאללה ומופרד מסביבתו הקרובה במכשול הפרדה, או בגדר או בחומה. כדי להתייצב במשטרה עליו לקבל  אישור מיוחד שיאפשר לו לעבור במחסום.

השופט ויתר על ההתייצבות.

השופט: ערן לאופמן

עו"ד מונזר אבו אחמד

סוג הדיון: הארכת מעצר

הנאשם: עבד אל קאדר שעור, סוחר בחלקי חילוף לרכב, בן  50 בערך, לבוש בבגדיו וחובש כיפה של פועלים פלסטיניים. הוא  נראה די יוצא דופן בין הצעירים היושבים בדרך כלל על הספסל הזה.

הסיפור הזה כולל בתוכו הרבה מן המרכיבים של המשפט הצבאי ושל הכיבוש.

בזמן המשפט דיברתי עם השוטר מיחידת להב 433. זו יחידה שמטרתה – ציטוט: "אכיפה יעילה, מהירה ואפקטיבית ומתן מענה מקצועי ומתקדם לפשיעה החמורה והמאורגנת ולמאבק בשחיתות הציבורית". השוטר סיפר לי שמר שעור חשוד בסחר בכלי רכב גנובים ובהחזקת נכס החשוד כגנוב. ב 9.6.11 הוא נתפס בגשר אלנבי ואיתו כ 500 פלוס מינוס חלקי חילוף לרכב ומנועים שאותם הוא התכוון למכור בירדן.

אז מה לא בסדר?

כאן אמר לי השוטר שחלק מהסכמי אוסלו קובע שלרשות הפלסטינית אסור לייבא חלקי רכב. מותר לפלסטינים לייבא מכוניות חדשות אבל לא חלקים, ולכן, אם נמצאו חלקי חילוף לרכב בחזקתו של מר שעור, אין ספק שהם גנובים – מישראל - משחטות רכב וכל זה.

בבירור מאוחר יותר עם עורך הדין התברר לי שיש סעיפים נוספים בעניין יבוא חלקים לרכב בהסכם אוסלו, אבל אלה אינם מענייננו. מה שמעניין הוא שזוהי טענת המשטרה.

עו"הד אבו אחמד אמר לי מאוחר יותר שרק 28 מנועים מתוך מטענו של מר שעור חשודים כגנובים. גם התובעת הייתה שוטרת בבגדים אזרחיים, וגם היא מיחידת להב 433. היא דרשה להאריך את המעצר ב 18 יום להמשך החקירה. וכמעט בסיומו של ההליך, עם ההתמקחות על קיצור או הארכת המעצר, פתאום נולד אישום חדש.

השופט קרא מתוך ניירותיו שהנאשם הוא תושב חברון וכי זה מה שכתוב בתעודת הזהות שלו. עוה"ד אמר בביטחון גמור שמר שעור גר בשועפט. חברון! אמר השופט. שועפט!! אמר העו"ד.

אז אתה רוצה לומר לי שהוא שב"ח??? שאל השוטר שהצטרף בינתיים לחברתו התובעת.

בקיצור. מר שעור נשוי לשתי נשים. אחת גרה בחברון והשנייה בשועפט, ונראה שרוב הזמן גר עם השנייה, אבל המינהל האזרחי רשם אותו בחברון. אם המינהל האזרחי רשם אותו בחברון הוא חייב כנראה לחיות בחברון. ואם הוא גר עם אשתו השנייה באופן אוטומטי הוא עבריין, למרות שאזור שועפט הוא מקרה גבולי – הוא שייך לעיריית ירושלים אבל מקבל את השירותים מהרשות הפלסטינית. בקיצור בלגן.

החלטת השופט: יש מקום להארכת מעצרו, אך מאחר שהדוח הסודי לא פירט את משכן הצפוי של החקירות, וניתן גם לערוך את החקירות במקביל, יש לעוצרו ל 11 יום נוספים בלבד,

עד ה  17.7.11 בשעה 17.00.

השופט: אבשלום מאושר

הסנגור: מדחת חמאמרה

הנאשמים: סעד אחמד אברהים אלזעול בן  1/2 17 ואיוב אחמד איברהים אל זעול בן 14. אחים. מחוסאן. האח המבוגר נמוך מאוד ולמרות חתימת זקן נראה כמי שגדילתו הפיזית נעצרה (תנאי חיים?)

הוריהם היו באולם בית המשפט. האב סיפר לחוה ש 40 נערים מחוסאן הופללו ביידוי אבנים.

האישום: זריקת חפצים בכוונה לפגוע ויידוי אבנים בכביש "בחודש אוגוסט או במועד סמוך לזה" "בחוסאן או במקום סמוך לזה" (הועתק במדויק מכתב האישום).

הסנגור מבקש דחייה עד יום שלישי הבא על מנת לצלם את חומר החקירה ולהיערך לדיון לגופו של עניין.  מתברר, אפוא, שכתב האישום [בלא ציון מועד או מקום מדיוק שבו בוצעה העבירה לכאורה] קביל בבית משפט זה. האם יהיה קביל גם בבית משפט בתחומי מדינה ישראל?

מדווחת חגית

אולם 5

שופט: רס"ן שמואל פליישמן                                                                                 

תובע: ?

22 תיקים רשומים היום להקראות.

העבירות, לפי סדר שכייחותן: יידוי חפצים, חברות ופעילות בארגון אסור, יציאה מהאזור ללא היתר, ואחרות. 

פדל תמימי – תיק 2697/11 – (ר' דו"ח קודם מ 28.4.11) שוחרר בערבות ביום שני 16.5.11 .

עו"ד לימור גולדשטיין טרם קיבל מהתביעה את חומרי החקירה, כולל קלטת הווידיאו, המשמשים בסיס לראיות. מבקש, לכן, דחייה.  

הדיון הבא נקבע ל27.7.11  ב9:30 בבוקר.

עבאסעבד אלכרים דיאב סעאדה – תיק 2707/11.

הסנגור,עו"ד מונזר אבו אחמד, מציג את העסקה עליה הסכים עם התביעה: שני אישומים יימחקו, והנאשם יודה ויורשע בשניים מתוך ארבעת האישומים בכתב האישום. האישומים שלא נמחקו: פריצה לרכב בגבעה הצרפתית (ירושלים) וניסיון לגנוב אותו; כניסה לגבעת זאב (ירושלים) ללא אישור.

הנאשם מביע חרטה על מעשיו ועל כך אומר לו השופט: "אינני מאמין לך. כך אמרת ב 4 או 5 המקרים הקודמים..." מתברר שב 2002 נידון ל 8 חודשי מאסר, ב 2003 חזר לעבור עבירות ונידון בבית משפט השלום בירושלים ל 6 חודשים, ופעם נוספת נידון למאסר כשהופעל תנאי המאסר המתונה שהיה תלוי נגדו.

השופט מגחך על כך שהכניסה לישראל ללא היתר הוצגה לפניו לצרכי פרנסה, כשהיא בעצם נעשתה על מנת לפגוע ברכוש. הוא מפנה את תשומת לבנו (המשקיפות) "תכתבו, תכתבו, 'על מנת לחיות'..."

גזר הדין: 91 ימי מאסר בפועל ומאסר על תנאי מחמיר: 24 חודשי מאסר למשך 3 שנים (על פריצה ועל גניבת רכב.) לא קלטתי אם המאסר על-תנאי כולל  את העבירה של כניסה לישראל ללא היתר [ח.ש.]

איאד ראאד חטיב - תיק 2877/11  - נער, עדיין לא מלאו לו 15, נאשם ביידוי אבנים. עצור מזה 12 יום והובא לביהמ"ש כשהוא חבול

(ר' דו"ח קודם שלנו מ 8.5.11).         

בהיותו קטין, מתקיים דיון בדלתיים סגורות בפני השופט פליישמן. השופט מחליט לשחררו למעצר בית מוחלט בפיקוח של אמו ואדם נוסף וכן תנאים כספיים כבדים .                                                                    

ביצוע ההחלטה נידחה לבקשת התביעה לשם הגשת ערר.

נאג'י מאג'ד רבחי עראר - תיק 2546/11

(ר' דו"ח שלנו מ 10.4.11 ; 28.4.11)

לבקשת הסנגור נקבעה הקראה  ליום 22.6.11 בפני השופט פליישמן.

שלושה עצירים נוספים שדיווחנו עליהם ושמיוצגים על ידי עו"ד לימור גולדשטיין (ר' דו"ח קודם שלנו מ 28.4.11) 

יידונו באותה ישיבת הקראהב 22.6.11 בפני השופט פליישמן:

פתחי חמדאללה עראר – תיק 2753/11

מוחמד קאסם עראר - תיק 2754/11

עלאא עבדאללה סעיד סלימאן - תיק2698/11

אולם 3– בימ"ש לערעורים  

שופט: ניסים סרוסי                                                                                            

תובע: דביר פלג 

עו"ד מוחמד עאבד הגיש ערעור על מעצר מינהלי של עציר בן 27, נשוי ואב לתינוקת, שנעצר לפני חודש.

עו"ד עאבד טוען: עברו של האיש רודף אחריו. היה עצור בעבר 4 פעמים. שוחרר ממעצר מינהלי בפעם האחרונה לפני שנתיים. בכל הפעמים יוחסה לו עבירה של חברות ופעילות בארגון אסור. בנערותו השתייך לארגון, ומאז לא יכול להיפטר מהתיוג. כיום, טוען עו"ד עאבד, הרשות שולטת בשטח, ויש אנשים שאינם רצויים בעיניה, והיא, הרשות, מעבירה עליהם מידע לרשויות ישראליות.

לאחר שהשתחרר ממעצרו האחרון, האיש התחתן, פתח חנות, ופתאום עוצרים אותו. השב"כ מאלץ אנשים שעשו תפנית בחיים לחזור לעברם.

התובע מבקש לדחות את הערעור ולהשאיר את צו המעצר. אינו מנמק.

העציר לשופט: הייתי בג'יהאד האסלאמי, אך עזבתי אותם. כמו שרון שהיה בליכוד ועזב ...

---------------------------

מדווחת עפרה:

אולם 2:

שופט : רס"ן אמיר דהאן

תובע : סרן מיכאל אביטן

סנגור : עו"ד איליא תיאודורי

טארק שאהין - תיק2605/11, חשוד בחברות ופעילות ,בן 19 ממחנה הפליטים דהיישה בבית לחם.

הוא נעצר ב 7.4.11 בשלוש לפנות בוקר בביתו. בשיחה עם אביו למדנו שהוא סיים תיכון, נרשם לאוניברסיטה, וזהו מעצרו הראשון.

כ-20 חיילים השתתפו במעצר, מתוכם ארבעה נכנסו הביתה, העירו את כל המשפחה (באנגלית) איימו שלא יוציאו הגה, שלא יגלו התנגדות, והודיעו שהם עוצרים את טארק. המשפחה צפתה בשקט מוחלט בחיילים תופשים את בנם, מוציאים אותו החוצה ונעלמים עימו בריצה אל תוך החשיכה. טארק היה כמה ימים בתחנת המשטרה עציון עד שהועבר לעופר.

כ-10 צעירים מדהיישה נעצרו באותו לילה, והם עדיין עצורים .

לדברי האב הם ערכו צעדה עם דגלים במחנה, וכנראה הופללו. האב אומר שהצבא הישראלי פושט על דהיישה ועל בית לחם דרך קבע כמה פעמים בשבוע.

שטח Aהוא באחריות ביטחונית פלסטינית . הכיבוש הוא כנראה הרגל שהפך לטבע מתפרץ ,הפורץ הסכמים חתומים , אמנות בינלאומיות וכיו"ב'. ניתן ללמוד על כך ממקור ראשון: עדות של חיילים בכנס "שוברים שתיקה" מהיום:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=802289

הדיון נדחה ל23.5.11 בשל חילופי סנגורים.

עלי כמאל הוארין- תיק 1240/11, צעיר מדהריה, עצור 4 חודשים, חשוד ב"הכנה/זריקת/הנחת/ פצצה" (סוג של זיקוקים לפי פירוש התובע).

אביו נכח באולם והיה אמור להעיד, אך לבסוף הסנגור ביטל זאת כדי לחסוך זמן. נכחתי רק בחלק מן הדיון ,ובו עלי נחקר כעד ע"י הסנגור, ובהמשך ע"י התובע.

מעדותו מתברר כי היה לו אישור, וכי הוא עבד במישור אדומים במפעל לייצור דודי שמש. שם הוא לן ונהג לחזור הביתה אחת לחודש ליומיים של סוף שבוע.שעות העבודה שלו : 7:00 – 16:00, מנוחה של שעתיים, 18:00 – 24:00, וכן במוצ"ש.  מחקירת התובע ניתן להבין שעלי מכחיש את ההאשמות המיוחסות לו מאוגוסט ואוקטובר 2010 , בטענה שרוב הזמן הוא לא נמצא בכפר, וכשכבר בא הביתה שהה עם המשפחה בבית ונח. התובע ניסה לקעקע אליבי זה. אומנם איני יודעת כיצד הסתיימו העדות והדיון, אבל אני מבינה בהחלט שיש חשד שהצעיר הועסק בתנאי ניצול מחפירים במפעל של מתנחלים .

לא רק זאת אלא אף זאת: בדקתי בדפי זהב ומצאתי את מפעל, "ברששת"  ממישור אדומים שמתפאר ב"עבודה כחול לבן" (עמ' 121).

נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית על רמת אבטלה גבוהה בקרב צעירים, ועל מספר הפלסטינים העובדים בישראל ובהתנחלויות, שפורסמו לאחרונה, מאירים את הבעיה (גם לגבי עבאס סעאדה החשוד בפריצה).

http://alternativenews.org/hebrew/index.php/news/economy-of-the-occupation/540-2011-05-19-16-13-42

העברתי את הנושא לעיתונאי וכן לארגון "בצלם".

בוקר + אחה"צ

בימי ה' מתקיימות בעופר לרוב הארכות מעצר בלבד ומדי פעם גם דיונים דחופים.

גם היום המתחם היה ריק למחצה, ורק 3 אולמות הופעלו בביהמ"ש.

נכחנו בשני דיונים באולם 2 אצל השופט רס"ן אמיר דהאן.

תיק אחד היה של שוהה בלתי חוקי. מדובר בסיפור הרגיל: הבחור תושב ביר נבאלה – שם אין עבודה, ולכן ביקש לעבוד בבית חנינא ונתפש כשב"ח..

מעצרו של תימור מטור, ת.ז. 853743391 – תיק 2069/11 הוארך ב 4 ימים.

התביעה תבקש מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

הדיון בעניינו של הנער עודאי תמימי, ת.ז. 4111009343 – תיק 2068/11 בנבי צאלח נדחה למועד אחר מסיבה כלשהי. מואשם ביידוי אבנים.

גם באולם 5 התקיימו הארכות מעצר אצל השופטת רס"ן אתי אדר.

נער בן 17, ראמי דראג', ת.ז. 854342573 - חשוד בזריקת בקבוקי תבערה (עבירה מלפני 4 שנים). הסנגור ביקש לשחרר את מרשו בערבות.

האם שנכחה באולם קמה לדבר וטענה שלא הייתה סיבה למעצרו.

השופטת ענתה לה בנימוס.

גם ראמי קיבל את זכות הדיבור וטען שבחקירה השוטרים הכו אותו והכריחו אותו להודות.

בתיק אחר שנידון עוה"ד של החשוד לא הגיע.

השופטת הייתה מוכנה לשחרר את החשוד, אבל כשזה אמר שאין לו כסף לשלם את דמי הערבות, היא ענתה: "אם כך, תהיה עצור עד תום ההליכים."

השופטת קבעה שב 7.4.11 תיערך בדיקת ערבות, וגם כי יש לאשר לחשוד שיחת טלפון עם משפחתו, כדי להסדיר את תנאי שחרורו.

אחרי ההפסקה (ב 14:00) התקיים באולם 1 הדיון שלשמו באנו – בעניינו של

באסם תמימי, בן 44, ת.ז. 959225640 – תיק 2058/11, תושב הכפר נבי צאלח.

הוא דמות מרכזית במאבק העממי נגד גדר ההפרדה ונגד הכיבוש, ויחד עם נאג'י תמימי (העצור גם הוא) מרכז את המאבק בכפרו.

(ר' רשימה של עמירה הס מ 27.3.11)

באסם תמימי הוא אחד המופללים של הילד אסלאם דאר איוב.

(ר' דוח על חקירתו של אסלאם).

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: סרן מיכאל אביטן

סנגור: עו"ד חביב לביב

בקהל נכחו כ 20 אנשים: בני משפחה, דיפלומטים רבים, אנשי רוח, אנרכיסטים נגד הגדר ואנחנו.

(ר' הודעה לעיתונות של יונתן פולק)

כיוון שכתב האישום הוגש רק היום, ביקש הסנגור דחייה של הדיון על מנת לאפשר לו ללמוד את החומר. כמו כן ביקש לקבל מהתביעה קלטות מצולמות שברשותה.

מדובר בכת"א חמור ביותר שבמרכזו עומד האישום הסתה.

(לפרטים ר' את כתה"א המצורף).

החלטה: התיק נדחה ליום א' 10.4.11 לפני שופט מעצרים.

בוקר + אחה"צ

אולם 2, בימ"ש לנוער

שופטת: רס"ן שרון ריבלין-אחאי

תובע: עו"ד סרן מיכאל אביטן

דיווחה של חגית:

21 תיקים רשומים היום לדיון באולם זה. ב 16 מהתיקים האישום המרכזי הוא יידוי אבנים, חפצים, או חפץ מבעיר. כעשרה מהנאשמים עצורים כבר לפחות 6 חודשים על עבירות שבוצעו לכאורה בשנת 2010  או/ו בשנים קודמות.

בשעה הראשונה לישיבת לפנה"צ הובאו 6 נערים צעירים. בכל התיקים שנידונו הייתה דחייה ונקבע מועד להמשך.  

מוחמד מחמוד דיאב חרפוש – תיק  3773/10, בן 16 וחצי, מחרבטא.

מודה בכתב אישום מתוקן על עבירות ידויי אבנים עם חבר על כביש 443 . בין העבירות גם תכנון ליידוי שלא יצא לפועל, וכן הכנת חפץ מבעיר. העבירות נעברו בחודשים שונים בשנת 2010 .

עו"ד ספיה מייצג גם את אחיו שככל הנראה נעצר יחד אתו. פרטי העסקה בישיבה הבאה.

מוחמד עיד יוסף בדראן (בימ"ש 2705/10 )

אמורה הייתה להיות היום ישיבת סיום, אך השופטת התנגדה להסדר שעל פיו הוחלף הסנגור ובמקום מוחמד שאהין עמד לייצגו אכרם סמארה. ההסדר נעשה על פי נוהל של מועדון האסיר הפלסטיני ובהסכמת התביעה. השופטת החליטה שבשלב המאוחר בו מצוי התיק החלפת הייצוג נעשה מבלי לעדכן את הנאשם ומשפחתו.

לכן לא שחררה את עו"ד שאהין מהייצוג . נקבעה ישיבת תזכורת ל 4.4.11 .

בשעה 11 הוצאו הנערים שישבו על ספסל הנאשמים מהאולם, והוכנס אסלאם צאלח דאר איוב – תיק 1367/11 שהדיון בעניינו נמשך גם אחרי הפסקת הצהריים . אביו נוכח באולם.

מייצגת את אסלאם עו"ד גבי לסקי.

בהמשך להחלטת השופטת רס"ן אתי אדר (שניתנה היום בישיבה נפרדת) לשחרר את אסלאם למעצר בית (בהשגחת הוריו ובהפקדת ערבות של 5000 ₪; ומתן ערבות צד ג' בסך 5000 ₪ ) התביעה ביקשה עיכוב הליכים. עו"ד גבי לסקי התנגדה לבקשה זו ולניסיון של התביעה להוסיף תנאים מגבילים לשחרור (כגון: הבטחת התייצבות של הנאשם במשטרה, הבטחת זמינות של טלפון להתקשרות עם הנאשם ומשפחתו).

השופטת החליטה לשחררו ולאפשר לתביעה לערער על ההחלטה.

התביעה אכן ערערה, אך עד היום טרם התקבלה ההחלטה מביהמ"ש לערעורים .

 --------------------

דיווחה של נורה:

אחרי הפסקת הצהרים קוימה ישיבה נוספת במשפט הזוטא בעניינו של הנער אסלאם דאר איוב (תמימי),

מהכפר נבי סאלח.

שוב נבדקו הטענות של הסנגוריה שהודאתו של אסלאם נגבתה בידי צוות חוקרי המשטרה באמצעים המנוגדים לחוק, ועל כן אינה קבילה. ר' דוח קודם על משפט זוטא זה שבו העידו מטעם התביעה שני חוקרים מתחנת המשטרה במעלה אדומים. שניהם טענו שאת הוראותיהם קיבלו מהקצין.

ובכן, להיום זומן הקצין להעיד כעד התביעה: מפקח ג'לאל עווידה.

הוא נשאל את אותן השאלות שהופנו לשני העדים הקודמים – והתשובות היו דומות מאוד.

כן, הודיעו לילד על זכותו לשתוק.

וכן, האווירה בזמן החקירה הייתה טובה וידידותית.

ולא, הוריו של אסלאם לא נכחו בחקירה. אין זה מקובל להביא הורים של ילדים פלסטינים. זה רחוק מדי – מסובך מדי.

ולא, הוא אינו אחראי למה שקדם לחקירה (מעצרו של הילד ב 2 בבוקר – ישיבתו בג'יפ צבאי במשך שעות רבות כשידיו ורגליו אזוקות ועיניו מכוסות – בלי רשות לגשת לשירותים ובלא שינה... ומה עוד היה שם אין לדעת – מה שברור הוא שהילד לא הגיע למשטרה במצב נפלא, וכשהחלה החקירה בשעה 9:00 ודאי כבר היה מת מעייפות ומפוחד ביותר).

הקצין אישר שהוא נתן הוראה לחוקרים שלא לחכות לעו"ד לימור גולדשטיין שביקש להיות נוכח בחקירה.

"הייתה הנחייה להתחיל את החקירה, והחקירה התחילה."

אם כן, גם הוא מילא הוראות שקיבל מהממונה עליו.

הממונה, הרי הוא יצחק שילה, ראש מחלק תישאול בימ"ר שי, זומן כעד התביעה שבוע לאחר מכן, ב 29.3.11 (לצערנו לא נכחנו בישיבה ועל כן אני מתבססת על פרוטוקול הדיון - מצורף).

יצחק שילה מאשר שהוא זה שנתן את ההוראה שלא לאפשר לעוה"ד להיות נוכח במהלך החקירה. וכך הוא מסביר את הוראתו:

"... החשוד נעצר בידי כוחות צה"ל. על פי בקשתנו... הובא אלינו... לחקירה, ובשעות הבוקר החלה חקירתו שבמהלכה הודה על השתתפותו בהפרות הסדר והפליל אחרים [ההדגשים שלי – נ.א.] ... עוה"ד הגיע למטה המחוז וביקש לפגוש אותו. צוות החוקרים עדכן אותי שעוה"ד ממתין בשער... וגם שהחשוד מתחיל להודות במעשים ובחשדות המיוחסים לו ומפליל אחרים. ובשל העובדה שחקירתו טרם הסתיימה וטרם הושלמה די הצורך, סברתי שאם אאפשר את קיום המפגש בין החשוד לבין עוה"ד, הדבר עלול לשבש את החקירה באופן משמעותי, ולכן הודעתי לחוקרים שיעדכנו את עוה"ד שאני משהה את פגישתו עם לקוחו... ושבסופו אאפשר את הפגישה..."

הפגישה אכן התאפשרה - בשעה 14:30, כלומר, לאחר שהחקירה בת  5 השעות הסתיימה.

מה ששילה לא הזכיר בעדותו הוא שעוה"ד התקשר טלפונית לפני תחילת החקירה וביקש לדחות את החקירה עד לבואו.

נחזור לעדותו של ג'לאל עווידה ב21.3.11. באותו עניין שאל אותו התובע:

-ההגנה טוענת שנשללה זכותו של הנאשם להיוועצות עם עו"ד...

-ת.: לא נשללה כל זכות כזו... במידה והיה מבקש להתייעץ עם עו"ד, היינו מאפשרים זאת לאלתר.

התשובה תמוהה. האם ילד בן 14 יודע מהן זכויותיו? הרי לא טרחו ליידע אותו שזכותו להיוועץ בעו"ד.

ומה עשה הנער אסלאם בזמן הדיון של היום שנמשך כשעתיים? הוא ישב על ספסל הנאשמים, כשראשו שמוט על ברכיו ומכוסה בידיו - ספק ישן, ספק לא רצה שוב לשמוע את כל הסיפור שמבזה אותו, ולא לצפות שוב בקלטת הווידיאו שבה תועדה החקירה ושהוקרנה לפי בקשת ההגנה, כדי להוכיח שלא הודיעו לקטין במפורש על זכותו לשתוק. כך הוא ישב מקופל בעצמו, גם לא הביט באביו שנכח באולם, ולא בקהל הרב שבא לתמוך. הרי נער בן 14 מסוגל להבין את משמעות הפללתם של אנשים רבים מכפרו, שכעת נעצרים זה לאחר זה ויועמדו למשפט. גם אם הנער מסר את שמותיהם תחת לחץ כבד, ודאי קשה לו לחיות עם העובדה שהצליחו לגרום לו להפליל את שכניו.

פרוטוקול עם פרטי הדיון מצורף.

אולם 7 : הארכות מעצר

השופט: משה לוי

26 עצירים ברשימה. רוב העצירים שראינו בישיבת לפנה"צ היו צעירים. רבים נראו קטינים. 

מועתז מוסא אחמד בנאת- תיק 731/11, תלמיד בי"ס. 

האישום: יידוי אבנים, יחד עם אחרים, ב 3.6.10  לעבר רכבים של ישראלים בסמוך לכפרו. כתוצאה מזריקות האבנים נופצו שמשות של אחד הרכבים ונגרם נזק לרכבים נוספים.

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. לטענתה, אין מחלוקת בקשר לראיות, יש עדויות מפלילות. שניים מחבריו שהשתתפו באירוע נעצרו עד תום ההליכים ונשפטו לתקופות מאסר של עד 7-8 חודשים.

השופט הבחין שמועתז משתמש בקביים וביקש הסבר על כך מעורך הדינו עו"ד ג'ליד איהאב. עוה"ד לא הסביר. בהמשך הדיון התברר  שבמהלך האירוע הנהג של אחד הרכבים, שאמר כי חשש לחייו, ירה ופצע את הנאשם. כעבור 6 חדשים פנה הנאשם לתחנת משטרה וביקש להגיש תלונה נגד אותו מתיישב בגין הפגיעה. פנייתו הביאה למעצרו  של הנאשם כ- 8 חדשים לאחר האירוע. על כן טען עו"ד איהאב, כי  השיהוי ומצבו של הנאשם (בעקבות הפציעה)) מקהים את טענת המסוכנות ויש להסתפק בחלופת מעצר.

הנאשם כופר באשמה.

השופט לא רואה מקום לעילת חשש להימלטות מן הדין לאור העובדה שהחשוד פנה מיוזמתו למשטרה כדי להגיש תלונה .

החלטתו הסתמכה על עילת המסוכנות, לדבריו: אילו היה מדובר באירוע של יידוי אבנים ע"י הנאשם עצמו מבלי שנגרם נזק, אפשר היה לשקול חלופת מעצר, לאור משך הזמן שעבר. יחד עם זאת, לאור העובדה שהאירוע כלל יידוי אבנים מסיבי ע"י קבוצה גדולה של אנשים, מעבר למספר סביר [כמה בדיוק? מ.מ.] , אשר גרם לנזק רב. נוסף לכך רק לאור עדותם של השותפים ניתן היה לקשר את הנאשם לאירוע. לאור כל האמור: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבעה ל 30.3.11.

יש לציין שלא נכחו בני משפחה באולם, ומועתז לא חדל להסתכל לדלת בתקווה שאמו (?) תגיע. שוטר השב"ס האיץ בו לצאת, ממש משך אותו אל מחוץ לאולם כשהסתיים הדיון בעניינו.

וואסם רמדאן דרויש אבו רמוז- תיק 1756/11, בן 1/2 14 ,מחברון.

עו"ד נובאני מייצג אותו .

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. הנאשם הופלל ע"י עדי תביעה (2 ו3 ), חיילים שתצפתו מגג אחד הבתים הסמוכים וזיהו את הנאשם לפי פרטי לבוש שתואמים את לבושו בעת מעצרו.

הסנגור מתנגד. מדובר בכתב אישום על עבירה אחת, המתבסס על הפללות. הנאשם עצמו מכחיש, ומבטיח שלא זרק אבנים. לא ברור מן ההפללות מאיזה מרחק נזרקו האבנים, וגם לא ברור שהיה קשר עין. יש תקלות בהפללות לכאורה, בשלב זה. לא ברור מה חלקו של הנאשם? מדובר באדם שאין לא כל עבירה, כלומר שאין עילת מסוכנות. כמו כן יש להתחשב בגילו.

השופט מעיר על כך שנציג המשפחה אינו נוכח בדיון. נובאני אומר שלא בדק כלל אם הגיע מי מהמשפחה.

השופט דוחה את התביעה וקובע: בנסיבות רגילות העבירה מקימה עילת מעצר של מסוכנות. יחד עם זאת לאור גילו של הנאשם ובעיקר לאור העובדה כי שותפו לעבירה לא הועמד למשפט( התובע מסביר שלא לפרוטוקול שקרתה  תקלה למג"ב והעציר נעלם. התקלה נבדקת), אפשר להסתפק בחלופת מעצר.

שחרור הנאשם בתנאים כדלקמן: 1. ערבות של 5000 ₪. 2. ערבות צד ג' של 10000 ₪. 3. על הנאשם להתייצב בתחנת משטרה הסמוכה לביתו כל יום א' בשבוע.

 ישיבת הקראה נקבעה ל 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין –אחאי.

התביעה ביקשה עיכוב ביצוע ההחלטה ל 72 שעות. השופט קבע עיכוב ביצוע ההחלטה ל 24 שעות כדי לאפשר לתביעה לערער.

בהמשך נודע לנו שהתביעה לא הגישה ערר על החלטת השופט. עוה"ד לא ידע לומר אם הילד שוחרר בערבות, כי ייצג אותו רק בהארכת המעצר.

עבד אלרחמאן מוחמד אחמד - תיק 1863/11, בן 20.

סנגור: עו"ד אבו אחמד.

התובע מבקש הארכת מעצר עד תום ההליכים.

האישום: הפרת הוראה או ניסיון להפרת הוראה. ניסה להיכנס לישראל

ב 7.3.11, ללא היתר כדין באמצעות תעודת זהות שאיננה שלו.    

הסנגור מתנגד. הנאשם מחזיק בהיתר עבודה וכניסה כדין לאזור מישור אדומים. הדבר הזה מביא את רשויות המדינה לעשות בדיקה שלמה לפני שמופקים היתרים, מה עוד שמדובר בצעיר בן 20, ונדיר מאד שרשויות המדינה מנפיקות היתרים עבור צעירים.לכן, טוען הסנגור, אין מסוכנות. נשארת העילה של הימלטות מן הדין. הוא מוכן להציע ערבויות של אזרחים ישראלים להתייצבותו לבית המשפט.

החלטת השופט: ביהמ"ש הצבאי לערעורים פסק לא פעם כי העבירה המיוחסת לנאשם מקימה עילת מעצר בשל החשש מהימלטות מן הדין. בנסיבות המקרה, כמפורט ע"י בא כוח הנאשם, לא מצאתי עילה לסטות מהלכה זו. העובדה כי היתר העבודה והכניסה של הנאשם היו לאזור מישור אדומים בלבד הינה מבוטלת בכך שהנאשם ניסה להיכנס לתחומי ירושלים ללא היתר אינה מפחיתה או מבטלת את סכנת ההימלטות. לאור אלה: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 6.4.11 בפני השופט דהאן.

סאמי עאמר אבו גודה - תיק 1853/11,  בן 14.

סנגור: אבו אחמד

האישום: יידוי חפצים.

בהסכמת הצדדים ולאור חומר הראיות ובכלל זה אימרת הנאשם במשטרה שבה הודה במיוחס לו, וכן בעדות המפקדים קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מסוכנות, על אף גילו של הנאשם. לאור האמור נקבע מעצרו עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין אחאי.

עבדאלהאדי צלאח מוחמד אבו תורכי-  תיק 1833/11

סנגור: אבו אחמד

התובע: הנאשם נתפס עם סכין במחסום מערת המכפלה. הוא לא מסר את הסכין מיוזמתו לאנשי הביטחון, והיא נמצאה בבדיקה במגנומטר, ואף התבקש לעבור את המכשיר פעמיים ורק כשהרים את חולצתו התגלתה הסכין, שלהבה 9 ס"מ. משום כך קמה עילת מסוכנות בגינה מבקש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים.

לדברי הסנגור הנאשם מצא את הסכין ושכח עליה כשהגיע למחסום. הוא לא עשה כל תנועה שממנה ניתן היה להבין שהוא רוצה לעשות שימוש בסכין. גם לאור העובדה שהנאשם הוריד את המעיל לבדיקה, שלדבריו הסכין היה בכיסיו,  אפשר להסתפק בחלופת מעצר. כמו כן, אם הדיון יהיה בסוף החודש הזה, תהיה תקופת מעצרו מעבר לרמת הענישה המקובלת במקרים מעין אלה, אם יורשע. (הסניגור ציטט תקדים התומך בדבריו).

החלטת השופט: אין מחלוקת באשר לפוטנציאל המסוכנות של שימוש בנשק קר באזור, ובכלל זה סכין, במיוחד על רקע אירועי הימים האחרונים [הטבח באיתמר, מ.מ.] אם בנסיבות מעין אלו שלפנינו כאשר יש נאשם שמנסה להסתיר את עובדת היותו נושא את הסכין, אכן ישנו חשש שמקים עילת מעצר של מסוכנות. לאור האמור מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבע ל 23.3.11 (התאריך נקבע לאור טענת הסנגור שהארכת מעצר תאריך את תקופת הענישה, אם יורשע)

עוואד עבדול חמדי חליל אבו זלטה- תיק 1814/11

הסנגור: אבו אחמד.

נאשם בהחזקת אמל"ח (רובים, מחסניות, ציוד צבאי) ואי ציות לחובת התייצבות במשטרה.

הסנגור מאשר ראיות לכאורה. הוא מתנגד לעילת המעצר.

האירוע היה ב  2008.

החלטה: אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה המבססות את פרטי האישום. בקשר להודעתו של הנאשם במשטרה אין גם חולק כי העבירות של החזקה המיוחסות לנאשם ברגיל מקיימות עילת מעצר של מסוכנות. במקרה זה טוען הסנגור שניתן להסתפק בחלופת מעצר לאור העובדה שהעבירות בוצעו בסוף 2008. אכן חלוף הזמן יכולה להקהות את עילת המעצר של מסוכנות. אך עולה בבירור כי במהלך כל התקופה נעשו ניסיונות רבים להביא את הנאשם לחקירה ולעוצרו, והנאשם הצליח להתחמק בכל פעם. ההנמקות לאי התייצבותו אינן מניחות את הדעת. בנסיבות אלו קיימת תשתית המבססת גם חשש להימלטות מן הדין. מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

ישיבת הקראה ב 30.3.11.

אולם 5 :הארכות מעצר

(דיווחה של חגית)

השופט: סא"ל עמי נבון

התובע: סרן מיכאל אביטן

הסנגור: טארק ברגות

נאג'י תמימי, מהפעילים הבולטים במאבק העממי נגד גדר ההפרדה בנבי סאלח, בן 47, נעצר בליל ה 6.3.11 בחשד להסתה ליידוי אבנים במשך שנים מאז האינתיפדה השנייה ועד היום.

התביעה מבססת את החשד על הפללה מפיו של הנער אסלאם דאר איוב [תמימי] מיום 23.1.11  ומבקשת מעצר של החשוד לשם הכנת כתב אישום.

הסנגור מבקש חלופת מעצר וקובע שיש אנשים רבים שמוכנים לערוב כספית.

השופט מחליט על הארכה של 5 ימים, עד ל 17.3.11.

באולם המשפט נוכחים בני משפחה של נאג'י וקבוצת פעילים תומכים.

התובע נושא נשק על כתפו. אף פעם לא ראיתי תובע מזוין באולם המשפט. די מזוויע. לא הייתה לי הזדמנות לברר מה פשר התופעה הזאת.

ביהמ"ש עבד היום במתכונת מצומצמת מאוד. בזמן שנכחנו, הופעלו 2 אולמות בלבד – וגם היו יחסית מעט בני משפחה שהמתינו בחוץ. ביניהם היה אב אחד שהתחנן שנהיה נוכחות בהארכת המעצר של בנו, בן ה 14.

גם היום היו קטינים רבים שהובאו להארכת מעצר. עורך דין שעמו שוחחנו אישר לנו שבזמן האחרון רוב התיקים הנדונים בביהמ"ש הצבאי ביהודה הם של קטינים. רוב רובם מואשמים ביידוי אבנים, כפי שכבר דיווחנו בדו"חות קודמים (ר' 'עופר': 25.10.10/ 3.11.10/ 10.11.10 ).

באולם 5 (לא הצלחתי לקבל את שם השופט) היו בעיקר הארכות מעצר.

בין הנאשמים שהוכנסו היו גם כמה קטינים. בזמן ששהינו באולם, הוכנסו 3 קטינים להארכת מעצר. ילד אחד נראה בן 13 לכל היותר. השופט הורה שעליו להישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. הוא יובא לפני השופטת שרון ריבלין-אחאי ביום ב', 6.12.10, ועד אז יוחזק, כאמור, במעצר.

עברנו לאולם 4 שאליו הובאו 5 קטינים (ביניהם הילד של האב שביקש שנבוא לדיון בעניינו של בנו).

השופט: רס"ן צבי היילברון

התובע: סגן אלי ציטרון

הסנגור: עו"ד מוחמד מחמוד (מטעם ה DCI–ארגון בינלאומי להגנת הילד)

 האישומים: יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה.

 3 תיקים של נערים מאבו-דיס הנדונים ביחד:

 - מוחמד ג'אלב מוחמד עיאד, ת.ז. 859233298 – תיק 4702/10, בן 15

- יזן ג'מאל חסן עטאאללה,    ת.ז. 401363072 – תיק 4700/10, בן 14

- מוחמד ראג'ב אלבשיתי,     ת.ז. 401906912 – תיק 4704/10, בן 15

 התובע נעזר בטיעוניו בעדותם של עדי תביעה [נערים] מפלילים. מדבריו ניתן להבין שלמעשה כולם הפלילו את כולם, כשסיפרו בחקירתם איך השתתפו בשלושה אירועים בעת הפגנות ושהשליכו, לכאורה, בקבוקי תבערה ואבנים לעבר ג'יפים צבאיים.

הסנגור טוען כנגד הראיות שחקירת הנערים נעשתה בידי חוקר שאינו חוקר נוער, כלומר, אינו מוסמך לחקור קטינים, ובוודאי לא בשעות 02:00 ו 04:00 בבוקר. לטענתו, ההודאות לא נגבו מפיהם של הקטינים שאמרו לו שאינם מודים במיוחס להם. ועוד טוען שאף אחד מהורי הקטינים לא הורשו להיות נוכחים בחקירה על אף שהיו גם הם בתחנת המשטרה במעלה אדומים. מכל הטעמים הנ"ל הוא מבקש להורות על פסילת ההודאות ועל שחרור הקטינים.

התובע מזכיר לביהמ"ש שחוק הנוער לא חל בשטחים אלא רק בישראל.

הוא מבקש מהשופט להורות על מעצר הקטינים עד תום ההליכים.

 השופט נענה לבקשת התובע, ועל כן 3 הנערים יוחזקו במעצר עד תום ההליכים ויובאו לפני השופטת שרון ריבלין-אחאי ביום ב', 29.11.10.

שני הנערים הנוספים מואשמים בהשתתפות בתהלוכה ללא רישיון וכן ביידוי אבנים לעבר חיילים בא-ראם ב 23.10.10. שניהם בני 15.

 מוחמד אבראהים  עבד אלחמיד אבו מאריה, ת.ז. 860017136 – תיק 4571/10

 גם במקרה הזה מבקש התובע להאריך את מעצרו של הנער עד תום ההליכים כשהוא מדגיש את מסוכנותו כזורק אבנים חרף גילו הצעיר.

הסנגור מבקש חלופת מעצר לנער, שכן איש לא נפגע ולא נגרם כל נזק לרכוש. בחקירתו הודה הנער באשמה, אמר שעשה טעות ואף הוסיף שכשסיפר בבית שזרק אבנים, אביו הרביץ לו. הוריו נמצאים באולם ומוכנים לערוב שהמעשה לא יחזור על עצמו. חג הקורבן בפתח, והוא מבקש את שחרור הנער.

 החלטת השופט: מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. קטינות אינה מהווה חסינות למעצר.

התיק נקבע להקראה אצל השופטת שרון ריבלין-אחאי ביום ב', 29.11.10.

 ג'יהאד יוסף חסן עלקם, ת.ז. 854595626 – תיק 4575/10

 השופט החליט לשחררו בערבות של 7000 ש"ח. מאחר שאין באפשרותה של המשפחה לשלם סכום זה, תיערך ביום א', 21.11.10 ישיבה לבדיקת ערבות. 

"לא אחזור על זה, אני רוצה ללמוד...".

ההחלטה להגיע ביום זה נבעה מהרצון לעקוב אחר גורלו של איברהים אבו-אל אלעיש (ת.ז. 859813420), נער המוכר לנו ממחסום קלנדיה שנתפס במצלמות המחסום כשהוא מטלטל את המוט המונע נסיעה באחד ממסלולי התנועה. הוא עומד לדין באשמת ניסיון לגרימת נזק לציוד צבאי ועד שיסתיים עניינו, יושב במעצר באין מי שישלם את הערבות הגבוהה שהושתה עליו.

למרות שמועד זה נקבע בישיבת ההקראה, לא היה זכר להמשך הדיון בעניינו, ולאיש מאלו שנשאלו לא היה מענה.

(ר' דו"ח קודם בעניינו: http://machsomwatch.org/he/22_7_10 )

אנו שוב מפנות לכבתה של עמירה הס על מעצרם של נערים מיידי אבנים: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1184044.html

רמזי עאדל אחמד צלאח, ת.ז.943342691.

ישיבת סיכום.

לשאלתנו השיב הסנגור שהנער אינו קטין, אך עניינו מתנהל באולם זה (מס. 2 המיועד למשפטי נוער בימי שני) מפני שהוא אמור להשתחרר בזה היום בהסדר טעון.

נאשם ב"זריקת אבנים": במרס 2010 זרק אבנים יחד עם אחרים.

השופטת שרון ריבלין-אחאי: "הנאשם הורשע בידיעתו ביידוי אבנים. בעברו של הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות דומות וקיים תנאי של 12 חודשים. הצדדים הגיעו להסכם טעון של הארכת התנאי וקנס כספי תוך ציון שיש קשיים ראיתיים בחומר הראיות. מובן שהעונש המוצע לא תואם את רמת הענישה למי שפעם אחר פעם חוזר על מעשיו".

השופטת מודיעה על קבלת ההסדר:

1. עונש המאסר המותנה יוארך בשנתיים נוספות מתום המאסר המותנה.

2. קנס כספי של 2,000 ₪ או שני חודשי מאסר נוספים.

כל הצדדים פותחים בחישובים מתמטיים ומסקנת סיעור המוחות שהתנאי יחול עד 2013.

השופטת נועלת את הישיבה תוך המלצה אימהית לנער:"בוא ניזהר הפעם. אל תסתובב על יד מיידי אבנים" - כמו מבינה בעצמה שלא בנאשם האשמה.

ישיבת הקראה באולם מס. 2  

מאמון סמיח עדאללה חרפוש, ת.ז. 854677747.  בן 15 מהכפר חרבתא.

אמו ואחותו יושבות מאחורינו. האם משוחחת כל העת עם בנה והאחות יפת התואר, בת דמותו של אחיה הצעיר אינה מצליחה לעצור בעד דמעותיה.

סנגור: פיראס סבאח

שופטת שרון ריבלין-אחאי

אישום: יידוי חפץ מבעיר לכביש 443

התובע אינו דורש החמרה בדין וטוען ש:"יש לציין את גילו הצעיר וטווח הזריקה הרחוק".

לשאלת השופטת את הילד אם יש לו מה להוסיף, הוא עונה:"לא אחזור על זה, אני רוצה ללמוד...".

השופטת: "העבר הנקי וחיסכון בזמן שיפוטי נלקחו בחשבון גם גילו הצעיר ושטווח הזריקה היה גדול וסביר להניח שלא נשקפה סכנה לנוסעי הרכב (שלעברם נזרק "החפץ המבעיר") וההתחייבות לא לחזור על המעשה..."

גוזרת עליו:  12 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו + 15 חודשים על תנאי על עבירה דומה + קנס של 3,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר.

אביו של סמיח היושב מאחורינו מחשב שבנו יצא לחופשי בעוד חודשיים.

בלאל איוב עבד אלרחמאן חמאד, ת.ז.944814227, בן 27 מרמאללה.

נאשם בהחזקה וסחר באמל"ח.

שופט: רס"ן צבי היילבורן

עו"ד סמארה

מזה שנה יושב בלאל במעצר. הדיון הבא נקבע מראש ל 16.8.10.

הסנגור:"זהו תיק מסובך..." ומבקש לדחות את הדיון עד לאחר חודש הרמדאן. השופט מציין שאם תהייה דחייה בשל העומס ביומנו הדיון הבא יתקיים רק באוקטובר. הסנגור מביע הסכמתו למועד. הנאשם מתנגד ומתעקש על המועד המקורי. הסנגור, שהרושם שלנו הוא שמאד לא נח לו לעבוד בתקופת הצום, מתעקש על דחייה. הנאשם מתעקש ביתר תוקף ומודיע שהוא מחליף סנגור ובמקביל יוצר קשר עם עו"ד הנמצא באולם בעניין אחר.

השופט לסנגור: "הוא עצור שנה, צריך לקדם את התיק" ופונה אל הנאשם: "אתה צריך לדעת שהתיק נמצא בשלבי סיום. בשלב זה, עד להעמדת סנגור אחר, אינני פותר את סמארה מהייצוג".

עו"ד סמארה שעד כה לא היה מעוניין להגיע לדיון בתקופת הרמדאן:"אני פה ב- 16" (התאריך המקורי שתחילה סרב לו).

נקבע דיון למועד המקורי שבו יהיה על הנאשם לנקוב בשם סנגורו.

המבקש: עיסא עמרו, ת.ז 905708327 - תחקירן בצלם.

נאשם בתקיפת עובד ציבור.

עיסא נעצר ב 6.8.10 בעת שבא לתעד התנפלות מתנחלים על משפחה פלסטינית כתגובה על פינוי מאחז מספר ימים קודם לכן.

הסנגורית מבקשת לשחררו בעוד נציג המשטרה מבקש להאריך את מעצרו.

השופט: רס"ן צבי היילברון

עו"ד: גבי לסקי שהוחלפה אחה"צ בעו"ד נרי רמתי

נציג משטרת ישראל: החוקר אמיתי עמוסי

הדיון בעניינו נקבע לשעה 10.00. עו"ד לסקי הייתה במקום בשעה היעודה. נציג המשטרה לא הגיע וגם העצור לא הובא ממגרש הרוסים - מקום מעצרו.

בשעה 12.00 התייצב במקום החוקר המשטרתי. את איחורו הסביר ב"סיבות טכניות" ואת  האשמה שעיסא אינו נוכח,  גלגל לפתחו של השב"ס.

טרם כניסת השופט לאולם (מס.5) שמענו את החוקר מסביר לסנגורית ש"הוא (עיסא), בגלל שיש לו לובי, בכלל דנים בעניינו... את יודעת שלא כל הפלסטינים מקבלים יחס כזה. היו יכולים להחזיק אותו והוא לא היה בכלל מגיע לבית המשפט".

דלית ואני, שכבר כינו אותנו בכינויים מכינויים שונים שמחנו על ההגדרה. פעם ראשונה  (לפחות לי) שאני מכונה "לובי".

עו"ד לסקי התנגדה לקיום הדיון בהארכת מעצר שלא בנוכחות מרשה מהיות ההליך נוגד את החוק. חוקר המשטרה ביקש שהות לברר היכן מצוי העצור ולעדכן את בית המשפט מתי יובא למקום.

השופט הכריז על הפסקה בת חצי שעה.

עזבנו את המקום. יתרת הדו"ח נכתבה מתוך הפרוטוקול ששלחה עו"ד לסקי וממידע שקיבלתי בשיחה טלפונית עם נעם, נציגת בצלם, שהצטרפה ונכחה בדיון עד סופו:

בשעה 15:39 עם הגעתו של הנאשם נמשך הדיון. החוקר דרש המשך מעצר לשם המשך חקירה. ציין ש"מדובר באירוע אלים בין תושבים יהודים לפלסטינים...כאשר הנאשם נטל חלק לא רק בעצם נוכחותו שם אלא היה גם שותף פעיל באלימות. מדובר במסוכנות רבה באזור רגיש..."

הסנגור הציע שהקלטת שצילם הנאשם בעת האירוע ושנלקחה ממנו בידי המשטרה תוצג בפני בית המשפט. החוקר התנגד.

מתוך דברי עיסא:" אני התקשרתי למשטרה.... מתנחלים נכנסו לבית של ערבים וגם הרביצו לשישה ילדים פלסטינים ושני זרים. עבודתי זה לצלם... עזרתי לחוק ושיהיה צדק צילמתי את החיכוכים..."

השופט: "בטרם אחתום את החלטתי אציין כי לנוכח התנהלותו של החשוד באירוע, אני מורה על הרחקתו מאזור גבעה 18 (מקום האירוע) ומאזורי חיכוך מועדים נוספים"

והורה על שחרור הנאשם בתנאים הבאים:

1. הפקדה במזומן של 5,000 ₪.

2. ערב צד ג' בסך 5,000 ₪.

3. הרחקתו מהאזור למשך 10 ימים כנ"ל. אם תופר ההרחקה תהא זו עילה למעצרו.

מאחר וההחלטה ניתנה בשעת אחר צהריים, את הכסף יש לתת במזומן - הקדמה בדמות המחאות או כרטיסי אשראי טרם נודעה בשערי למערכת הצדק, עד שהיה סיפק בידי נעם לגייס את הסכום ולהחישו למשרד הדואר - היה זה סגור בפניה.

נעם נאלצה לשוב בבוקר המחרת, ועיסא נאלץ לעשות גם את הלילה הזה במגרש הרוסים.

בבוקר שולם הסכום במלואו. אלא שאז לא נמצא ב(כל) מגרש הרוסים רכב פנוי לשם הבאתו של עיסא לשטחים ושחרורו שוב עוכב.

בשעה 5.00 אחה"צ, משנמצא רכב ליווי משטרתי, נלקח עיסא מירושלים לשטחים לסביבות רמאללה. את הדרך לביתו שבחברון עשה בכוחות עצמו.
 

בין לבין פסק השופט: "לסנגורית הוצאות בסך 750 ₪ שישולמו מקופת האזור נוכח הזמן שבוזבז בגין התנהלות המשטרה". 

- שימחת עניים...

מה יודע שופט עברי על ילדות במחנה הפליטים קלנדיה?

החשש המלווה אותי תמיד בדרך לבית המשפט פן אכיר מי מהעומדים לדין, התממש בכניסה לאולם מס' 7. קפאתי מול פני ילד שקטן ממנו טרם ראיתי על ספסל הנאשמים.

איש מבני משפחתו לא נכח, לא היה מי שיאמר מילת עידוד או ישלח מבט של תמיכה. ארך זמן עד שהצלחתי למשוך את תשומת לבו, להבחין בניצוץ היכרות בפניו, לברכו ולקבל מענה רפה בניד ראש ללא חיוך. קצת מנותק. כמו נוכח רק בגופו, כאילו צמצם עצמו לקטן משהוא באמת.

פנים של ילד, גוף של ילד, אך במניין שנותיו, מהיותו פלסטיני, יצא לא מכבר מגיל הילדות והוא בוגר דיו לעמוד לדין.
 

איברהים אבו-אל אלעיש, ת.ז. 859813420, מהילדים הנמצאים תמיד ברקע מחסום קלנדיה. ממש כמו גדרות התיל, חלקי החומות, שאגות הרמקולים מהמגדלים, כך גם ילדי המחנה - מזדנבים אחרי העוברים, מנסים למכור מרכולתם הדלה, לנגב חלון מכונית בסחבה מזוהמת או מבקשים:"תן לי שקל...".

אלו הם "הילדים של איה". לדעתי יש להפוך את המשואה, כי איה היא של הילדים.
 

נכנסתי כשהכריז השופט (משה לוי): "הוגש כתב אישום על חבלה במתקן צהל בכך שגרם נזק לחסם, מוט ברזל, השייך לכוחות הביטחון".

כלומר - איברהים נתפס מטלטל את מוט המתכת שהוצב בכיכר שבחזית המחסום, שנועד לחסימת נתיב תנועה.

הסנגור ביקש לשחרר את הנער: "הנאשם לא גרם שום נזק. מדובר במשחק ילדים במחסום, במעבר קלנדיה, זה משחק של כל הילדים ואין שום נזק למעקה".

נציגת התביעה ביקשה להתנות את השחרור בהפקדה של 3.000 ₪ ותנאים נוספים.

הסנגור: "לאור מצבה הכלכלי של המשפחה ולאור נסיבות המקרה והחבלה המזערית, יש להסתפק במאה".

החלטת השופט:"יש הרשעה קודמת של יידוי אבנים בשנת 2009. מעיון בתיק... מדובר אכן במשובת נעורים מאשר ברצון לבצע פגיעה קשה במתקן צהל.

בנסיבות העניין שקלתי ועיינתי בתיק, מורה על שחרורו ממעצר בשלושה תנאים:

1. תשלום 750 ₪.

2. ערבות עצמית בסך 2,000 ₪.

3. ערבות צד ג' בסך 3,000 ₪."

נקבעה ישיבת הקראה לתאריך 9.8.10 בפני השופטת שרון ריבלין.

מהמעט שאני יודעת על מצב משפחתו של איברהים והרקע ממנו הוא בא, ברור שהתנאים לא ימולאו ושישיבתו מאחורי הסורגים לא במהרה תגיע לקיצה.

2. (אולם מס. 3)

אני הולך עם הילדים לגן חיות, נותן גזר. פה (במדינה? בבית המשפט?) אין גזר. יש רק בעיטה. את יודעת מה זה בעיטה?

איבראהים רשיד חסין אלעכל, ת.ז. 989681309, תושב טוהנה שליד חברון, נשוי לאישה ישראלית ואב ל- 4 ילדים.

איבראהים מנוע מלגור עם אשתו וילדיו מתוקף חוק האזרוח, ומשום שטרם מלאו לו 35 שנים (גילו 33) אין דנים בבקשתו לאישור שהייה זמני לאיחוד משפחות.

כשניסה לעבור במחסום חוסאן, לבקר את משפחתו, נתפס, עמד למשפט, ונגזרו עליו 15 ימי מאסר + 3 שנים על תנאי. "התנאי, זה הכי גרוע".

סנגורו, עו"ד נעים אבו-יעקב, ערער על גזר הדין וביקש עסקת טיעון לפיה יופחת התנאי לשנתיים (עד מלאת לאיבראהים 35), ואת ימי המאסר להפחית ל-14.

השופט (יורם חננאל) הזהיר את איבראהים: "ביקשת להקל ואני יכול לתת לך עונש חמור יותר...".

הסנגור: "אין לו עבר [אין הרשעות קודמות]... אני חוזר על נימוקי הערעור, ישנן נסיבות מיוחדות בתיק זה על מנת להקל עם המערער. הנסיבות נוגעות לאיחוד המשפחה וקשר עם אשתו, ולכן אני מבקש להקל או להפחית במשך התנאי ולהעמידו על מסגרת זמן קצרה יותר".

לאחר סיום טיעוניו של הסנגור ובקשתו של איבראהים שלא למנוע ממנו בשל אורכו של המאסר על תנאי להגיש בעוד שנתיים בקשה במת"ק להיפגש עם משפחתו, אמר השופט: "ההחלטה תינתן בהמשך היום".

עד השעה 15:00 חיכה איבראהים במכלאה שמחוץ לאולמות, אז שמע מעורך דינו  שרק ביום ראשון תינתן פסיקת השופט.

רוב הישיבות שנכחנו בהן עסקו בהארכת מעצרים. עשרות רבות של "עצורי ימים". כך גם באולמות 1 ו 2  בניהולם של שופטים שבדרך כלל אינם עוסקים בהארכת מעצרים (דאהן, צבי לקח). אולי גיוס מיוחד ליום תשעה באב.
 

כמו בתצפיות קודמות בשבועות האחרונים, בולט מספרם של עצירים שהעבירות עליהם הם נשפטים נעברו לפני זמן רב, ובחלקם הגדול היו משוחררים בערבות במשך תקופה ארוכה. דומה כאילו מורידים מהמדפים כתבי אישום ישנים, מנקים את הארונות.

נותר לדווח על כתב האישום של שמונת הנערים שדיווחנו עליהם בפעם שעברה (ר' דו"ח מ 13.7.10). הם נעצרו לפני שנה ושמונה חודשים, ובישיבה הקודמת, לפני שבוע, שוחררו כולם לאחר שהתביעה ביטלה את כתב האישום. בשיחה עם עורך הדין מחמוד חסאן מארגון א-דמיר הוא אישר באזנינו שאכן, באמת הובאו שלושה עדי תביעה -חוקר ממשטרת חברון ושני חיילים. ושלושתם העידו. על מה? שהנערים יידו אבנים כדלהלן: כי ביום 30.10.08  או במועד הסמוך לכך הם יידו אבנים לעבר כלי תחבורה נוסע, בכוונה לפגוע בו או באדם הנוסע בו, דהיינו: שבמועד האמור לעיל באזור אל ערוב בצומת דרכים שבין ציר 60 לשביל הגישה לביה"ס באל ערוב או במקום הסמוך לכך, יחד עם אחרים, יידה הנאשם (לכולם היה אותו כתב אישום) אבנים ממרחק של כ-20 מטרים לעבר מכוניות ישראליות שנסעו על ציר 60, וזאת בכוונה לפגוע בהן או בנוסעיהן.

זה דבר כתבי האישום, והעדים, כולם חיילים בצבא המוסרי ביותר בעולם, העידו בפני בית המשפט שלא אמר שהם משקרים אבל גם לא קיבל את עדותם.

משפטו של אובאי אל עאבודי היה שוב "הקראה". עורך הדין הסביר לבית המשפט כי הוא נמצא במשא ומתן עם התביעה וכנראה יהיה הסכם, שזו מילה המקובלת לעסקת טיעון. הוא הסביר לנו שנגד הבחור עומד עונש על תנאי של 24 חודשים. אם יזוכה - מה טוב, אבל אם יואשם יופעל נגדו גם העונש על תנאי שעומד נגדו וגם עונש נוסף ולא כדאי להסתכן. העסקה טעונה עדיין הסכמת הבחור או משפחתו, אבל לפי מה שראינו לא נראה שהם יתנגדו.

בשאר המשפטים שנכחנו בהם היו  נאשמים נכנסים ויוצאים, אנשי ביטחון, עורכי דין נכנסים, רוכנים אל ערימות התיקים ובודקים רשימות, מחליפים דברים עם התביעה, חיילות נושאות תיקים חדשים, משפחות הנאשמים הנכנסות ויוצאות, לפעמים תוך חמש דקות, קטעי משפטים של המתורגמן, והשופט המכתיב לקלדנית  את הקלישאות: שמעתי, עיינתי, החלטה, דחייה. רוב הזמן הוקדש לדפדוף ביומנים ולקביעת המועדים הבאים - לפני רמדאן, אחרי רמדאן, באמצע הרמדאן.