החזקת אמל"ח

הוכנסנו למתחם ביהמ"ש ללא עיכובים. התקיימו היום רק הארכות מעצר בשני אולמות. כל הדיונים האחרים נדחו בגלל יום עיון.

נאמר לנו  שעורכי דין ומשפחות לא קיבלו הודעה על הדחייה.

באולם 2  התקיימו הארכות מעצר על פי רשימה של 32 "עצורי ימים".

השופט: סג"א שמואל קידר

התובע: עו"ד דויד גבאי ריכטר

לכמחצית העצירים ברשימה עוד אין כתב אישום. חקירתם נסתיימה והם חשודים בעבירות ש"מקימות עילת מסוכנות".התביעה מפרטת כמה מהעבירות בהן מדובר ומבקשת הארכת מעצרם לצורך הגשת כתב אישום. בשלב זה של ההליך המשפטי חומר החקירה של העציר חסוי, ועורך דינו אינו מכיר את הראיות בתיק שהונח לעיון בפני השופט. השופט מעיין בחומר החקירה שלפניו ומחליט תוך דקות ספורות כמה ימי מעצר דרושים לתביעה כדי להשלים הגשת כתב אישום.

לעצירים אחרים (17 ברשימה היום) יש כתבי אישום. חלקם מודים לפחות בחלק מהאישומים, ועל סמך ההודאה מנהלים סנגוריהם משא ומתן עם התביעה על עונש מופחת לכאורה (עסקת טיעון).

השופט מצהיר שאינו חייב לקבל את ההסכם שהושג בעסקה  בין התביעה וההגנה, אך מחליט לקבלו - כי החשוד הודה, ובכך חסך מזמנו היקר של ביהמ"ש;  כי יש "קושי ראייתי" בחומר החקירה (ואולי בכלל התביעה לא תוכל להוכיח את החשדות וההודאה כשלעצמה איננה ראייה מספיקה). מוטב, אומר ביהמ"ש, להטיל עונש מופחת ללא ראיות מוכחות מאשר לשחרר את החשוד, כי לעציר החשוד יש עבר נקי וכי יש עוד טעמים כמו גילו של הנאשם, בריאותו ועוד.

יש עצירים שלא הודו במהלך חקירתם, ומעצרם הוארך מידי כמה ימים עד "שיבשילו" התנאים לעריכת עסקה, שפירושו יודו במעשים שעשו או לא עשו בתקווה לקצר את זמן שהותם בכלא (העצירים המעטים שימשיכו לכפור באישומים  יתמודדו על חפותם במשפט הוכחות ממושך).

במהלך ישיבת הבוקר הובאו לפני השופט עצירים עם ובלי כתבי אישום, כאלה שהודו וכאלה שכפרו בחשדות המועלים נגדם.

כולם יוצגו על ידי עורכי דין, לרובם היה קרוב משפחה שנכח באולם. מהתיקים שנשמעו במהלך הבוקר בלט מספרם היחסי הרב של חשודים ונאשמים בשהייה בלתי חוקית בישראל. עבירה שכיחה ושגרתית זו מוצגת על ידי התביעה תמיד בלוויית פרטי אישום נוספים כמו "גרימת נזק לגדר ההפרדה", החזקת תעודות מזויפות, החזקת סכין, הימלטות משוטרים, ועד תקיפת שוטר או חייל. לדוגמה: 

עבד אל רחים מוחמד מחמוד צנובר, ת.ז. 990000952 - תיק 1040/12

סנגור: עו"ד עיסאם מראר.

הוא נאשם בשהייה בישראל ללא היתר וחבלה במתקן צה"ל (גרם נזק לגדר).

האיש בן 51 , ישב על ספסל הנאשמים מתחילת הבוקר, ורק לקראת הצהריים החל הדיון בתיקו. דובר עברית רהוטה וניסה להסביר לשופט את מצבו, אך השופט חזר שוב ושוב "תאמר מה שיש לך לעורך הדין שלך" ומנע ממנו להשמיע את דבריו.

התביעה מבקשת מעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הנאשם מודה שעבר את הגדר ללא היתר, אך מדגיש שהפרצה דרכה עבר הייתה קיימת בגדר.

הסנגור הדגיש שעבד-אל-רחים נכנס לישראל על מנת לקבל תרומה מאגודה שנמצאת מאחורי הגדר, לתשלום עבור הוצאותיו הרפואיות הרבות. כשנתפס, מיד לאחר כניסתו (שנקלטה במצלמה), לא נמצאו עליו כלים שבאמצעותם יכול היה לפרוץ את הגדר (הסנגור נקב בשם המכשיר הדרוש לפריצת הגדר – משור דיסק. זהו כלי כבד ומסורבל). בדוח הפעולה של מי שעצרו אותו (המשטרה?)  יש ראיות סותרות של התצפיתן שביצע את התצפית על הגדר ושל אנשי השטח בפטרול שעבר ליד הגדר באותה נקודה בה נתפס הנאשם. יש גם תעודות רפואיות המצביעות על מצבו הרפואי החמור של הנאשם והסכנה הנשקפת לחייו.

השופט דחה את בקשת התביעה והחליט על שחרור בתנאים מגבילים: הפקדה של 5000 ₪ וערבות צד שלישי בסך 5000 ₪.

התיק נקבע להקראה ליום 13.2.12 בפני השופט רס"ן מאיר ויגיסר.

גם בתיקים אחרים שנדונו היום בנוכחותנו בלט "ניפוח" של מצבים שכיחים ושגרתיים לכדי עבירות חמורות:

 נער שעצור מזה 12 יום הואשם בנשיאה, החזקה וייצור נשק. מתברר שהנער אסף כדורים ותרמילי כדורים שמצא בשדה ליד בסיס צבאי סמוך לכפרו.אולי התכוון לעשות בהם שימוש כלשהו, אך השופט החליט לקבל את ההסכם שהושג בין התביעה להגנה ופסק שהמעצר של 12 יום ייחשב כמאסר בפועל, יוטל עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנה אחת, וקנס של 1000 ₪. או חודש מאסר תמורתו. הנער יוכל להשתחרר היום לאחר תשלום הקנס.

 חרבי עבד רבה,ת.ז.952905669 - ת.ת (תיק בתיעה)1043/12

סנגור: עו"ד רוני סלמן

רועה צאןבן 45, אב ל 8 ילדים. חי בהרים בסביבת יאטה ומגדל עדר של 80 כבשים. יוצא דופן במראהו בנוף ביהמ"ש הצבאי: לא עירוני, ולא פלאח, כמי שחי מחוץ למסגרות המוכרות. 

בהארכת המעצר בה נכחנו הועלו נגדו חשדות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, החזקת רכב החשוד כגנוב, הימלטות משוטר, הכשלת שוטר והחזקת סכין.

השופט דחה את דברי הסנגור וקיבל את טענת התביעה שמדובר במסוכנות ברורה וחשש מהימלטות מהדין. לדבריו, חומר החקירה בתיק החסוי שלפניו מצביע על חומרת העבירות בהם נחשד העציר.

בישיבה שהתקיימה ב 17.1.12(שבוע לאחר הארכת המעצר בה נכחנו) הובא תיק זה, שכבר כולל כתב אישום, בפני השופט סא"ל מנשה וחניש, והתביעה  יוצגה ע"י סרן מזי מקונן.

חרבי עבד רבה הודה שניסה לברוח מהשוטרים מחשש שיחרימו את רכבו שנועד לפירוק ואין לו בעלים. סנגורו הסביר לביהמ"ש שהנאשם הוא איש תמים, מנותק מהחיים האזרחיים, חי בהרים עם משפחתו ועדריו עם קשר מינימלי לאנשים, ומעולם לא היה מעורב בעניין בטחוני או פלילי כלשהו. הסנגור הצביע על סתירות בולטות בעדויות השוטרים בדבר תקיפה ופגיעה בהם וביקש מהשופט לשחרר את העציר בכל תנאי שיראה לנכון, ובלבד שלא להחזיקו במעצר עד תום ההליכים, דבר שימיט עליו אסון, שכן אין מי שיטפל בעדרו.

שני אחיו של הנאשם היו בבית המשפט והיו מוכנים, לדברי הסנגור, "לקחת אחריות מלאה על הנאשם" שפירושו כנראה שהם מבטיחים שמר עבד רבה לא "יימלט מאימת הדין" אלא יבוא לבית המשפט אם יידרש לעשות זאת.

בהחלטתו נמנע השופט מלהתייחס לחילוקי הדעות בין התביעה לבין ההגנה והתעלם למעשה מפרטי האישום שעיקרם הימלטות משוטר וניסיון תקיפה ופגיעה בשוטר. מסוכנותו של הנאשם – קובע השופט - נובעת מכך שבחר להשתמש ברכב שאיננו מורשה לנוע בכבישים...ומהווה סיכון לחיי אדם. זאת, לדעת השופט, עילת המעצר וזו גם עילת החשש להימלטות מאימת הדין. (אולי השופט אינו יודע  שרכבים "ללא בעלים", היינו: אינם רשומים ואינם מבוטחים, משמשים לתחבורה מקומית במובלעות הפלסטיניות שבשטחי C לרוב).

 השופט האריך את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו וקבע את התיק להקראה 

ליום 13.2.12 בפני השופט רס"ן מאיר ויגיסר.

 ,  

-

תרגום: מרגנית ו.

מגרש הרוסים

שופט: שמואל פליישמן

חוקר משטרתי: מושה לוי

סנגורים: מאמון חשין, אבו אחמדמונזר

נאשמים:

אחמד ראזק מחמוד איסא, ת.ז. . 85197732

מוחמד סאלח מוחמד באדר, ת.ז. 852478940 - מנוע מפגש עם עורך דין.

משפט הערכת המעצר היום מדגים היטבמה פירוש העמדה לדין של  אזרחים פלסטינים בבית משפט צבאי ישראלי. התובע הצבאי לשעבר, אבישימנדלבליט, הביע לא מזמן את דעתו שאל לו לבית משפט צבאי לשפוט אזרחים. הוא התכווןכמובן למתנחלים בהתעלמו לחלוטין

מכך שלמעשה, במציאות של הכיבוש,אזרחים פלסטינים הם אלה שנשפטים זה עשרות שנים בבתי משפט צבאיים.

שופט צבאי ישראליאינו יכול להיות נייטרלי בבואו לשפוט אזרח פלסטיני, שכן מהיות השופט קצין ישראליהוא רואה את הפלסטיני כמשתייך לאוכלוסייה עוינת. שפת הדיבור בבתי המשפט היא עברית, שאינה מובנת למרבית החשודים/נאשמים, והתרגום נעשה בידי חייל צה"ל שקיבל אימון קצרבטרמינולוגיה משפטית ושהבנתו מפוקפקת. בני משפחת החשוד - שיכולים להעניק לו תמיכה-  לא נוכחים בבית המשפט, שכן מגרש הרוסים נמצא בתוככי ירושלים, ופלסטינים מהגדההמערבית אינם מקבלים אישורי כניסה לירושלים.

החשוד באדר נמצא בכלא כבר שנתייםוב 28.12.11 הואשם בחברות בארגון לא חוקי, והשב"כ אסר עליו להיפגש עם עורך-דין.

הוא ניצב לבדו, בלא הגנה משפטית, בפני חוקר משטרה עוין. השופט שיש לו גישה לחומר הסודי שבתיק, מנסה להפריד ביןהצדדים הניצים: חוקר המשטרה המתנגד לחשיפת החומר שבתיק והסנגור המגשש כסומא בארובה בניסיון לדלות אי אילו פרטי מידע. ההתנצחות ביניהם נעשית בקול רם ובטונים גבוהים, ועד מהרה הופך בית המשפט לשוק. 

החוקר מבקש הארכת מעצר של 15יום, והשופט מאשר 12 יום.

גם בתיק של החשוד שהורשה להיפגש עםעורך דינו רב הנסתר על הנגלה, והתיק מכיל חומר סודי שאינו נגיש לסנגור המגשש במבוךהמשפטי.

 לאחר ניסיון שווא לברר אם מורשו שובתרעב, הסנגור מאמון חשין מתלונן: "ידיי כבולות כמו ידיו של מרשי".

החשוד אחמד איסא נעצר ב 5.12.11,וגם לאחר 5 הארכות מעצר וחקירות מרובות הוא מסרב להודות בחשדות המיוחסים לו. הוא נחשד בסחרבנשק. המשטרה אינה מסוגלת לספק הוכחות מרשיעות, והתובע מבקש הארכת מעצר של 15יום. השופט מאשר 12 יום.

הרושם של המשקיפות הוא שאיןלפלסטיני שום סיכוי לזכות בצדק בבתי משפט צבאיים. מסקנה זו נתמכת על-ידי דו"ח של”יש דין"  מ-2007 שמצא כי רק 0.3% מהנאשמים זוכו בדין.

מגרש הרוסים

השופט: דב גלעד

חוקר המשטרה: אושרי 

עציר אחד בלבד הובא הבוקר להארכת מעצר.

הוא נעצר ב 24.10.11 והיום הובא לראשונה לפני שופט. לדבריו, במשך שמונה הימים בהם עצור הוצא מתאו פעם אחת בלבד להשלמת החקירה.

העציר, מוראד ג'עברי, בן 31, סוחר ירקות ופירות, מחברון.

אינו מיוצג על ידי עו"ד. לדברי השופט, חוקר המשטרה טוען שהועברה למשפחתו הודעה על מעצרו והמשפחה לא מינתה לו סנגור.

השופט נותן לעציר לדבר שעה ארוכה ומתרץ את ה"נדיבות" הזו בכך שאין לו לחשוד סנגור (עולה השאלה אם השופט היה נוהג בנדיבות זו אם לא היינו נוכחות באולם? ושאלה נוספת, אם היה נוהג בנדיבות זו האם היה מתרץ את נדיבותו אם לא היינו נוכחות באולם? האם היה מתרץ לפרוטוקול? ) דברי העציר מתורגמים בסבלנות והקפדה ע"י המתורגמן ונרשמים ע"י המקלידה. את חוקר המשטרה לא שמענו כלל, אולי דיבר לפני כניסתנו לאולם. הוא ביקש הארכת מעצר ל 8 ימים.

מדברי העציר אנו לומדות שהוא נחשד בכך שבתוך עסקי המסחר בפירות סחר גם באמצעי לחימה, ברימונים. הוא טוען שאין לו שום קשר לחשדות ושהוא מוכן לעזור לחוקרים... שישראל מדינת חוק, ומבקש שישחררו אותו לקראת החג המתקרב [עיד אלאדחא] ויבלה עם משפחתו. הוא מספר שהיה עצור בעבר והשתחרר בסוף 2003 ... היה לו במשך שנים אישור כניסה לישראל אפילו כשהיה סגר... אנשים עבריינים הכניסו אותו לכלא על תיק סודי...

החלטת השופט: לאחר שעיינתי בחומר החקירה... וקראתי את הודאת החשוד והודאת נחקר אחר ... החשד סביר ויש להמשיך בחקירה במשך 8 ימים נוספים. עד ל 7.11.11  

יש לפנות למשפחה כדי שתדאג למינוי סנגור.

לפני הוצאתו מהאולם מבקש העציר להופיע שוב לפני שופט ביום חמישי הקרוב (יום קבוע להארכות מעצר). השופט אומר "בזה אני לא מתערב". משפט זה אנו שומעות במשך שנים בהקשרים שונים, מפי שופטים רבים שיושבים בהארכות מעצר שמתנהלים באולם ביהמ"ש הצבאי בתוך בית המעצר. הם ממלאים תפקיד מוגדר ומוגבל בטכס הקבוע, ונדיר שמי מהם ינסה לכוון פעולות - שלא לומר להשפיע על המהלך שנקבע על ידי רשויות בית המעצר. רוב השופטים שפגשנו במגרש הרוסים – ולא כולם – מקפידים על הופעה "בראש קטן".

כללי: נמסר שהיום יהיה משפט של פדל תמימי (משוחרר בערבות) בשעה 9.30 אצל השופט פליישמן. אחרי כמעט שעה של ניסיון לקבל את רשימות הדיונים הרלבנטיים, התברר שדיון בעניינו לא היה רשום. זאת לא הפעם הראשונה שהדבר קורה, ואני סבורה שברוב המקרים הניסיון להגיע בגלל דיון מסוים הוא ניסיון עקר.

אולם 4

השופטת: אתי אדר

ברשימה היו 20 דיונים. מגוון רחב של  אישומים.  

מאהר מכרום עבד אל רחים בורקאן - תיק 3405/11

סנגור: אנוואר אבו עומאר.

האישום: חברות ופעילות בארגון עוין. הסנגור מבקש לדחות את הדיון.

נקבע ל- 17.8.  לבקשתו של העציר שהועבר מבית מעצר עציון  לכלא עופר הקפידה השופטת לרשום הוראה להעביר את בגדיו  וחפציו  למקום מעצרו החדש.

אחמד עלי עליאן אלרדאידה - תיק 3135/11 

סנגור: אסם מראר

האישום: החזקת רכוש גנוב. הדיון נדחה ל 21.9.11

איברהיםאותמאן מחמוד אלחמוז - תיק 3102/11  (עציר משוחרר בערבות, הגיע מבחוץ)

סנגור: חאמזי אבו מזר

כתב אישום מתוקן לאור הסדר טיעון: בחברון באוגוסט 2009, אחרי שקנה רכב ללא לוחית זיהוי, התקין לוחית מזויפת; נהיגה ברכב (רנו אקספרס) שלא רשום באזור. הנאשם מודה באשמה. הורשע בזיוף של סימן של רכב או חלק של רכב.

הנימוקים בעד ההסדר: הנאשם נשוי + 4 ילדים.  הצדדים מבקשים שגזר הדין יינתן באחור, לאחר שהנאשם ישלם את הקנס (לא נאמר מה גובה הקנס). 

ב15.8.11  יינתן  גזר הדין וייקרא באולם אליו יוזמן הנאשם.

עומר מחמוד מומחד רג'וב - תיק 1181/11

סנגור: תווחיד שעבאן

הסדר טיעון. כתב אישום מתוקן: חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. מתחילת 2006 ועד למעצרו היה חבר בחוליה של ארגון החמאס תחת אחריותו של פעיל אחר בשם יוניס מוחמד. משנת 2008 היה חבר תחת פעיל אחר בשם איוב חוסיין, תלה כתובות, השתתף בתהלוכות של רעולי פנים שהיו לבושים במדים צבאיים של החמאס. בתחילת דצמבר 2010 פנה פעמיים לאיוב חוסיין כדי לארגן פעילות לרגל יום היווסדות החמאס וביקש דגלים ומודעות של הארגון, אבל נעצר לפני שהדבר יצא לפועל. הנימוקים להסדר הטיעון: לנאשם עבר נקי, הוא הודה באשמה, פעילותו הסתכמה בתליית שלטים ובתהלוכות. כמו כן היה קושי ראייתי (שלא מפריך את עצם ההאשמה?) .

במסגרת הסדר הטיעון הנאשם חזר בו מן הכפירה באשמה.

גזר הדין: הרשעה בחברות ופעילות בהתארגנות בלתי מותרת. 15 חודשי מאסר; מאסר מותנה של  12 חודשים למשך 5 שנים אם הנאשם יעבור את העברה בה הורשע; קנס של 5000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו.

הצצה להסדרי העבודה באולם המשפט ולסמכויות של אנשי הביטחון של השב"ס: עוה"ד שעבאן ייצג כמה עצירים היום באולם זה. בשלב מסוים יצא החוצה והכניס 3 (!) קרובי משפחה של עציר שעוד לא הוכנס לאולם. כעבור דקות אחדות הבחין איש השב"ס שמספר קרובי המשפחה  שיושבים באולם גדול מהמותר והפסיק את רצף הדיון כדי לברר מי נמצא שלא כדין. שעאבן נאלץ להוציא את  בני המשפחה שהוחזרו זמן קצר לאחר מכן כשהובא בן משפחתם לאולם.

בהצצה נוספת מתגלה התובעת שעוסקת בטלפון הסלולרי שלה ללא לאות. מתפנה לדיון שמתנהל באולם רק כשמציגה את העונשים עליהם הסכימה  התביעה  בהסדר, ומיד חוזרת לטלפון שלה.

איוב חוסיין חסן אל עוואדה - תיק 1004/11

סנגור: תווחיד שעבאן   

נקבע בהסכמה דיון תזכורת ל4.9.11

איהם מונתצר אחמד אלרחימה - תיק בימ"ש 53141/10

סנגור: ג'מאל חטיב

האישום: חברות ופעילות בארגון עוין.

הסנגור מבקש לדחות כדי לסיים דיונים בהסדר.

מומחד איברהים חסן פרעון - תיק 1611/11

סנגור: ג'מאל  חטיב

האישום: החזקה וסחר ואמל"ח

הסנגור מבקש לדחות את הדין עד אחרי הרמאדן, ככל הנראה יגיעו להסדר טיעון. כל חומר הראיות כבר הוגש.  נדחה ל  21.9.11. 

מוסא עלי אבד אל ג'ליל גבארין - תיק 3021/11

הסנגור: מוחמד שדפאן

על פי הסדר הטיעון: נשיאת נשק מ 2008, החזיק בביתו, בשעיר, רובה צלפים מ1, 3 מחסניות ו 16 כדורים בקוטר 62 מ"מ שמתאימים לנשק זה. האמל"ח נתפס במהלך חיפוש של כוחות הביטחון במקום.

ההנמקות להסדר: עבר נקי, הודה באשמה וחסך זמן שיפוטי. הנאשם קיבל את הנשק בירושה מאביו, לא ביצע עבירות ביטחוניות, וגם לא הייתה לו כוונה לעשות כן. הנאשם בן 45, נשוי לשתי נשים ולו 13 ילדים.  

גזר הדין: 7 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 2000 ₪ או חודשיים מאסר. מאסר מותנה של 10 חודשים למשך 4 שנים, אם הנאשם יעבור עבירה שעניינה אמל"ח.

(הסנגור אמר שהנאשם ירה פעם ברובה, אבל כנראה לא בכוונה לפגוע).

מוחמד עבד אלחמיד סעיד עווד - תיק 3061/11

הסנגור: אכרם סמארה

האישום: החזקת אמל"ח

הסנגור מבקש לקבוע את התיק לתזכורת טרם הוכחות אחרי הרמדאן.

נקבע ל14.9.11 .

הגענו בשל המשך משפט שלבסוף לא התקיים באותו יום.

רק שני אולמות דיונים פעלו, עיקר הדיונים היו הארכות מעצר ועל הדלתות אין רשימת דיונים, אין מתקן לתליית הרשימה, ואם יש רשימת דיונים, היא חוגגת כבר שלושה ימים.

אולם 5

השופט: סא"ל אבשלום מאושר

את האולם הקטן חוצה הרעש הרגיל של דברי עורכי דין ללקוחותיהם , לתובעת ולשופט  , עצירים לבני המשפחה, השופט מכתיב לקלדנית ומעדן את הניסוחים של תובעת וסנגורים .

ומעל כולם, כמו מואזין, מתנוסס קולו של המתרגם.

דיאא אלשיך - תיק מס. 2292, ת.ז. 410835581

הסנגור: עו"ד מוחמד ג'בארין

דיאא אלשיך, מן הכפר בידו, מואשם בסחר בציוד מלחמתי.

הוא נעצר במאי 2011 על כך שהיה מוכן להשיג רובה לאנשים שפנו אליו.

העדויות על אירוע זה נגבו בדצמבר 2009 ועסקו בשיחה שהתקיימה ב 2007.

בדצמבר 2010 נעצר דיאא אלשיך על זריקת אבנים . הוא נשפט על כך בינואר 2011 וישב במאסר עד 10.3.11 .

.

הסנגור העלה את השאלות המתבקשות מסדר האירועים:

העדות ניתנה בדצמבר 2009.

שנה אחר כך היה דיאא במאסר בישראל, מדוע לא חקרו אותו ?

מדוע הוא נחקר  שנתיים אחרי מתן העדות על אירוע שהתקיים שנתיים לפני מתן העדות ?

לא נערך מסדר זיהוי ולא ברור אם השם שהוזכר בחקירות מתייחס אליו.

לא ברור אם הסכים כלל להצעה להשיג את הרובה.

תשובתה של התובעת היא שלא ניתן היה להגיש כתב אישום בלי חומר ראיות נוסף...

השופט סיכם בכך שאין מקום לעצור את הנאשם, מפרט  את הטיעונים ומוסיף את העובדה המשמעותית שעד מס' 4 ציין שלאחר השיחה עם דיאא הם לא המשיכו לעסוק בנושא כיוון שחשבו שהוא קשור לרשות ויסגיר אותם.

והשופט מסכם:

" מעדות זו אני למד שיש תימוכין בכפירתו בעניין הניסיון לרכוש מ16.

"העדות נמסרה ב  20.12.09, בזמן שהנאשם נשפט ונגזר דינו ב  8.1.11 . במצב דברים אלו ישנו פגם מהותי, כשאין הסבר מדוע התביעה לא התייחסה לחומר החקירה שהיה מונח בפניה מדצמבר 2009 . "

ומוסיף השופט שבעדות של עד מס' 5 הוא לא קשר את השגת ה מ16 עם הנאשם והניסיון להשגתו (של הרובה) היה שנתיים לפני מתן העדות בדצמבר 2009.

"מכל הנסיבות עולה שקיים קושי ברמת הראיות, כשהתובעת מציינת את יידויי האבנים ולא בכדי האירוע לא מופיע בכתב האישום."

דיאא אלשיך שוחרר בינתיים  בתנאים הבאים:

הפקדת 1,000 ₪ - ערבות צד ג' ע"ס 10,000 ₪ - התייצבות במשטרה פעם בשבוע.

אלא שהחשוד שיצא לחופש זמני הוא מבידו, כפר השייך לנפת רמאללה ומופרד מסביבתו הקרובה במכשול הפרדה, או בגדר או בחומה. כדי להתייצב במשטרה עליו לקבל  אישור מיוחד שיאפשר לו לעבור במחסום.

השופט ויתר על ההתייצבות.

השופט: ערן לאופמן

עו"ד מונזר אבו אחמד

סוג הדיון: הארכת מעצר

הנאשם: עבד אל קאדר שעור, סוחר בחלקי חילוף לרכב, בן  50 בערך, לבוש בבגדיו וחובש כיפה של פועלים פלסטיניים. הוא  נראה די יוצא דופן בין הצעירים היושבים בדרך כלל על הספסל הזה.

הסיפור הזה כולל בתוכו הרבה מן המרכיבים של המשפט הצבאי ושל הכיבוש.

בזמן המשפט דיברתי עם השוטר מיחידת להב 433. זו יחידה שמטרתה – ציטוט: "אכיפה יעילה, מהירה ואפקטיבית ומתן מענה מקצועי ומתקדם לפשיעה החמורה והמאורגנת ולמאבק בשחיתות הציבורית". השוטר סיפר לי שמר שעור חשוד בסחר בכלי רכב גנובים ובהחזקת נכס החשוד כגנוב. ב 9.6.11 הוא נתפס בגשר אלנבי ואיתו כ 500 פלוס מינוס חלקי חילוף לרכב ומנועים שאותם הוא התכוון למכור בירדן.

אז מה לא בסדר?

כאן אמר לי השוטר שחלק מהסכמי אוסלו קובע שלרשות הפלסטינית אסור לייבא חלקי רכב. מותר לפלסטינים לייבא מכוניות חדשות אבל לא חלקים, ולכן, אם נמצאו חלקי חילוף לרכב בחזקתו של מר שעור, אין ספק שהם גנובים – מישראל - משחטות רכב וכל זה.

בבירור מאוחר יותר עם עורך הדין התברר לי שיש סעיפים נוספים בעניין יבוא חלקים לרכב בהסכם אוסלו, אבל אלה אינם מענייננו. מה שמעניין הוא שזוהי טענת המשטרה.

עו"הד אבו אחמד אמר לי מאוחר יותר שרק 28 מנועים מתוך מטענו של מר שעור חשודים כגנובים. גם התובעת הייתה שוטרת בבגדים אזרחיים, וגם היא מיחידת להב 433. היא דרשה להאריך את המעצר ב 18 יום להמשך החקירה. וכמעט בסיומו של ההליך, עם ההתמקחות על קיצור או הארכת המעצר, פתאום נולד אישום חדש.

השופט קרא מתוך ניירותיו שהנאשם הוא תושב חברון וכי זה מה שכתוב בתעודת הזהות שלו. עוה"ד אמר בביטחון גמור שמר שעור גר בשועפט. חברון! אמר השופט. שועפט!! אמר העו"ד.

אז אתה רוצה לומר לי שהוא שב"ח??? שאל השוטר שהצטרף בינתיים לחברתו התובעת.

בקיצור. מר שעור נשוי לשתי נשים. אחת גרה בחברון והשנייה בשועפט, ונראה שרוב הזמן גר עם השנייה, אבל המינהל האזרחי רשם אותו בחברון. אם המינהל האזרחי רשם אותו בחברון הוא חייב כנראה לחיות בחברון. ואם הוא גר עם אשתו השנייה באופן אוטומטי הוא עבריין, למרות שאזור שועפט הוא מקרה גבולי – הוא שייך לעיריית ירושלים אבל מקבל את השירותים מהרשות הפלסטינית. בקיצור בלגן.

החלטת השופט: יש מקום להארכת מעצרו, אך מאחר שהדוח הסודי לא פירט את משכן הצפוי של החקירות, וניתן גם לערוך את החקירות במקביל, יש לעוצרו ל 11 יום נוספים בלבד,

עד ה  17.7.11 בשעה 17.00.

השופט: אבשלום מאושר

הסנגור: מדחת חמאמרה

הנאשמים: סעד אחמד אברהים אלזעול בן  1/2 17 ואיוב אחמד איברהים אל זעול בן 14. אחים. מחוסאן. האח המבוגר נמוך מאוד ולמרות חתימת זקן נראה כמי שגדילתו הפיזית נעצרה (תנאי חיים?)

הוריהם היו באולם בית המשפט. האב סיפר לחוה ש 40 נערים מחוסאן הופללו ביידוי אבנים.

האישום: זריקת חפצים בכוונה לפגוע ויידוי אבנים בכביש "בחודש אוגוסט או במועד סמוך לזה" "בחוסאן או במקום סמוך לזה" (הועתק במדויק מכתב האישום).

הסנגור מבקש דחייה עד יום שלישי הבא על מנת לצלם את חומר החקירה ולהיערך לדיון לגופו של עניין.  מתברר, אפוא, שכתב האישום [בלא ציון מועד או מקום מדיוק שבו בוצעה העבירה לכאורה] קביל בבית משפט זה. האם יהיה קביל גם בבית משפט בתחומי מדינה ישראל?

מגרש הרוסים

השופט: שמואל פליישמן

החוקר: פארס ג'באר

עו"ד ענאן עודה ייצג את העצורים בשני התיקים שהוצגו היום.

2 תיקים לדיון, אחד מהם של מנוע [מפגש עם עו"ד].

פארס נאצר סבתי ברגותי, ת"ז 904010264

בשבוע שעבר העצור היה מנוע. מסיכומו של השופט הבנו שהעצור ביקש להתלונן על הדרך שבה נחקר.העצור הגיש תלונה בכתב (באמצעות עורך דינו), השופט מתייחס למכתב שבו העצור טען שלא נתנו לו מנוחה ושקיבל מכות בחקירתו.

הוא היה מנוע עד יום חמישי. עורך דינו, מאמון חשים, פגש אותו בהזדמנות זו של הסרת המניעה.

בעקבות השאלות של עו"ד עודה הזכיר השופט פליישמן שיש תשובה לתלונה. הוא קרא אותה וחתם עליה.

המשטרה מבקשת 19 ימי מעצר נוספים להמשך החקירה.

האישומים: פעילות נגד ביטחון האזור, חברות בארגון עוין ואמל"ח (לא ברור אם סחר או החזקה).

כמו תמיד היו שאלות ותשובות בין הסנגור לבין חוקר המשטרה: היום התשובות היו אמנם קצת יותר מפורטות, אבל בעיקר יותר ארוכות, והסיכום הוא כתמיד: "זה בדוח הסודי".

למשל:

ש: פעילות נגד ביטחון האזור: תבהיר איזו פעילות.

ת: פעילות מסכנת את ביטחון האזור. לא יכול לפרט ברגע זה, החומר בדוח הסודי.

ש. במה הוא מודה?

ת. חברות ופעילות.

ש. מודה?

ת. חלקית. יש כיווני חקירה נוספים שאנו רוצים לבדוק כדי להגיע לחקר האמת.

ש. מה אתם מתכוונים לעשות בתקופה הבאה?

ת. מספר פעולות חקירה נוספות כדי לבדוק את החשדות שיש לנו נגדו. ישנם חשודים נוספים בחקירה החשודים באותן העברות. עולות סתירות בגרסאות של החשודים. צריך לבדוק מהי הגרסה הנכונה.

השופט פליישמן הקריא לסנגור את הרשימה של שעות החקירה כפי שהתנהלו אחרי שהעצור הגיש את מכתב התלונה שהזכרנו. הוא אמר שהלוח דווקא נראה לו סביר. באמצע יום של חקירות נערך אפילו ביקור של אנשי הצלב האדום.

הסנגור סיכם וטען ש-45 יום של חקירה הם בהחלט ימים רבים לחקירה. והנה המשטרה עדיין מבקשת עכשיו 19 ימים נוספים. בחלק מתקופת החקירההעצור הרי היה מנוע. הוא מבקש להפחית את מספר ימי החקירה, ואם יש מקום לכך, להעביר את התיק לתביעה. 

סיכומו של השופט:

עניין המעצר של החשוד נידון פעמיים (ע"פ בקשת העצור) בבית משפט הצבאי לערעורים. תביעותיו נדחו. החקירה מורכבת מאוד, ובכל פעם שהחשוד נחקר, החוקרים מגלים חשדות חדשים. כמו כן (השופט מציין סעיף בדוח הסודי) יש יסוד לחשד שהעצור מסתיר דברים.

הוא מציין גם שקיבל הסבר מפורט לגבי התלונות של החשוד על שהוכה.

....אשר על כן : מדובר בחשוד שעצור מ 18.4.11. יש צורך בהמשך מעצרו וחקירתו.

הוא מאריך את המעצר ב11 ימים נוספים לצורך המשך החקירה.

סאם עודה רנתיסי, ת"ז 978392371

החשוד מנוע מפגישה עם עורך דין מהיום ל-4 ימים .

חוקר המשטרה מבקש 15 ימים נוספים. החשדות: חברות [בארגון לא חוקי] ופעילות נגד ביטחון האזור. הסנגור מבקש לפרט. החוקר עונה: לא יכול.

החשוד נעצר ב22.5.11. לפחות חלק מהזמן היה מנוע. מודה בחשדות "באופן חלקי מאוד".

הוא הופלל על ידי אנשים שחלק מהם נמצאים בחקירה.

החשדות "חמורים מאוד, מדובר על פעילות כללית וגם ספציפית שאני לא יכול לפרט" -  מדברי החוקר בתשובה לשאלות בא כוחו של הסנגור.

הוצאנו מהאולם [בשל היותו של החשוד מנוע] והוכנס החשוד.  

באתי בגלל בקשת חברנו ממחסום ריחן-ברטעה, שקרוב משפחתו עומד היום למשפט.

איש עם כיפה ואני מחכים לאישור כניסה. הוא מוזמן כעד - ראה פלסטינים מגלגלים  אבנים בכוונה לפגוע במתנחלים. הוא עצמו נסע עם שלושת ילדיו. ליד יאמון ירו  לעברם. למזלו פגעו רק במכונית. הוא אומר ''התינוק שלי לא עשה להם שום רע''. מעיר לי  שצריכים לדעת לבחור חברים. 

מתחילים הדיונים.

1. פאדי - נראה כבן 30, חוור ותשוש - תכנן לבצע פגוע בערב יום העצמאות בעזרת  טלפון סלולרי. הפיגוע לא בוצע. מואשם גם באחזקת נשק. פאדי מכחיש. הדיון  נדחה ל 15.5.11.

2. חמדאן - העדים לטובתו זומנו אבל לא הגיעו. זה קרה גם בשני דיונים קודמים.

הוא מבקש עוד דחייה כדי שהעדים בכל זאת יעידו. מסתמך על פסק דין במקרה דומה, כאשר עדים לא הגיעו 4 פעמים והנאשם זוכה. גם הוא חושב לבקש זיכוי.

הנאשם  לא אשם במחדלי התביעה. הזימונים לא הגיעו. 

השופט נוזף – לא  נעשה מספיק לאיתורם - אם לא ימצאו את העדים הנאשם יזוכה.

באולם נשמע ציוץ ציפורים. השופט מעיר, מבקש שקט, אבל הן ממשיכות. עוזר התובע מפהק פיהוק היפופוטם.

עציר מבקש לדבר עם משפחתו. השופט מאשר. אחות העציר מנסה לא לבכות .

הקשבתי  ל 17 דיונים - הנאשמים צעירים מאוד, חיוורים ,עייפים.

האישומים דומים: החזקת נשק, סכינים , ניסיון לפגוע בבטחון המדינה.

עורכי דין שאכפת להם ועושים כמיטב יכולתם.

השופט מבקש להסביר לעצורים שזכותם לבקש דיון ולזמן עדים. לא חייבים להסכים להסדר טיעון, ההחלטה היא שלהם ולטובתם. הכול מאורגן.

מביאים את הנאשמים. מכניסים 3-4 שגם משפחתם מורשית להיות בזמן הדיון, אפילו מותר להחליף כמה מילים - מה שמשמח אותם ומרגש.

הסוהרים מוציאים את אלה שכבר העידו ,שמים אזיקים, מכניסים אחרים, מורידים להם אזיקים. וכך זה מתנהל בתיאום.

אבל כמה אנשים אפשר לכלוא ולאן כל זה מוביל?

חוה"מ פסח

דיונים בעררים.

השופט: סג"א רונן עצמון

נאאל סמיר חביב חלבי- תיק 1531/11

מיוצג ע"י איליא תיאודורי.

האישום: חברות בארגון סטודנטים, עמד בראש וועדת הבחירות של הארגון שמארגן מסיבות, וטכסים, מוציא לאור עיתון, ויש לו קשרים עם החזית העממית (לשחרור פלסטין). הערר הוגש ע"י התביעה שדורשת מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט קמא החליט שיש לשחררו. 

החלטת בית המשפט נסמכה על טענת טעות בזיהוי. המשיב תואר כג'ינג'י ובהיר (שערו שחור ועורו כהה), ובכל זאת התביעה מסתמכת על הזיהוי. כמו כן התביעה מסתמכת על דבריו של המפליל, אף כי הוא עזב עת הארגון בשנת 2009, לפני התקופה שלגביה מופלל המשיב, אבל השתתף בבחירות בשנת 2009 ובשנת  2010. כמו כן טענה התביעה נגד טענת השיהוי בהגשת כתב האישום (7 חודשים), וציטטה פסקי דין קודמים שפסקו שאין בשיהוי כדי להפחית מהמסוכנות. במקרה זה המסוכנות מתבססת גם על העובדה שלמשיב מאסר מותנה של 18 חודש לתקופה של 5 שנים, החל מ 12.9.2006 על עבירה זו. לכן, גם אם נפל פגם בדרך הזיהוי וגם אם יש ספק לגבי הזיהוי עצמו, יש לשנות את החלטת בית המשפט קמא לשחרר את הנאשם בשל העובדה שקיים מאסר מותנה.

עו"ד תיאודורי, בא כוחו של המשיב, העלה טענה עקרונית נגד הדרך שבה המשטרה מבצעת מסדר זיהוי, על ידי הצגת תמונה של החשוד בלבד ושואלת שאלות מנחות. לדבריו, בית המשפט לא נותן דעתו על כך, יש להראות את תמונותיהם של 24 חשודים ולא רק שבע או שמונה תמונות, ובכל מקרה צריך לשים את התמונה של החשוד בין שבע התמונות, ועורך דין צריך להיות נוכח בעת הזיהוי.                            

לגבי מקרה זה, ביקש עוה"ד לא להסתמך על עדותו של המפליל, שעזב את הארגון לפני התקופה שלגביה מואשם המשיב; המשיב אומר שלמד עיתונות בעוד שהמפליל אמר שלומד סוציולוגיה. הוא מסתמך על מקרה אחר שבו הנאשם היה חבר בארגון החזית העממית , הנאשם שוחרר ולא הוגש ערעור.  כמו כן הושת על המשיב קנס של 15.000 ₪ (?). אביו גר בירושלים ואמו בשטחים, מה שלדברי עוה"ד מבטל את סכנת ההימלטות. בשל כל אלה מבקש בא כוחו של המשיב לא לקבל את הערר.                    

(שני ההורים נכחו בדיון וניהלו "שיחה" עם בנם ממקום מושבם בירכתי האולם).

השופט לא נתן החלטה ולא אמר מתי תינתן.

נביל מוחמד עלי אבו סיפן - תיק 1477/11  

אדם מבוגר. בנו (אדם בן שלושים לפחות) ישב באולם, אך האב נמנע מליצור אתו קשר עין, רוב הזמן. הוסכם על עסקת טיעון, שבה הוסיפו 3 חודשים על תנאי לשנה, על החזקת אקדח וכדורים. ישב עד עתה 75 יום במעצר. עורך הדין פיראס, שייצג אותו בדיון לא היה חלק מעסקת הטיעון. היא נערכה עם עו"ד אחר.            

צאלח מוחמד צאלח שמאסנה - תיק 1522/11

האישום:יידוי אבנים בעשר הזדמנויות. 

התובע אומר שמלשון ההפללה ניתן לראות שמיוחסת פעילות אינטנסיבית למשיב. ומצטט פסיקה הקובעת שלגבי עבירות של הפרות סדר אלימות אין לדרוש רף הוכחות גבוה. בקשר להנמקות לשחרורו שהתייחסו לגילו ולעברו הנקי של המשיב, אמר התובע שלא מדובר באירוע חד פעמי, הדורש זהירות והתחשבות בעברו של הנאשם. התקופה שבה נעברו העבירות התפרשה על פני 5 חדשים.

עוה"ד נובאני טען בתחילה שבמשטרה לא הוזכר שמו של המשיב ברשימת המופללים, ורק אחר כך המשטרה עלתה על שמו. השופט הראה לעוה"ד את רשימת המופללים וציין ששמו של המשיב מופיע ראשון ברשימה זו. עוה"ד עיין אף הוא ברשימה ונסוג מטענתו, ואמר שרשימת  המופללים היא "רשימת מכולת".

הנאשמים האחרים טענו שאינם מכירים את המשיב, חלקם אף הכחישו את השתתפותו ביידוי האבנים. יש להתחשב בגילו הצעיר ובעברו הנקי ולאפשר לו לחזור לבית הספר, בעיקר מאחר שהופקדו 10.000 ₪.

התביעה חזרה וטענה שהמשיב הודה שהוא מכיר את המפליל, ולכן הטענה בדבר טעות בזיהוי נשללת.

לא ניתנה החלטה ולא צוין מתי תינתן.

יוסוף עווידה - תיק 1484/11

העציר ביקש לדחות את הדיון בעניינו מאחר שהוא רוצה להיות מיוצג ע"י עוה"ד אבו עמאר, שלא ידע שהיום יתקיים דיון בעניינו של העציר. העציר יודע שהדבר יאריך את מעצרו. למרבה ההפתעה התובע ביקש שהתנהלות זאת לא תחזור על עצמה, אף כי הנאשם עצור עד תום ההליכים, מאחר שהדין בעניינו של העציר נדחה כבר פעמיים. השופט נענה לבקשת הנאשם כדי שישלים את שאלת ייצוגו.

הדיון נדחה ל -1.5.11 (עד למועד זה לא יהיו דיונים בבית המשפט, יש חג לדרוזים).

ערר בעניינם של מוצעב רשדי ראשד אטרש - 15211/11

ו עטאא סעיד יעקוב אבו רמוז -1520/11

עורך הדין אחמד מונביר פותח את הדיון באמרו שמתקיימת חקירת מח"ש על תקיפת המשטרה של נערים אלה (שנאשמים בתקיפת שוטר). לדברי עוה"ד הנערים הלכו למערת המכפלה. הם הסתובבו כדי לחלק "כרטיסים" (הזמנות לחתונה של האח של מוצעב) , בשער הדרומי היו דחיפות, ובשל כך נאשמו שדחפו חייל (שלא נפגע כלל). כשהגיעו לקריית ארבע למשטרה כדי להגיש תלונה על שהם עצמם נדחפו ע"י כוחות הביטחון, קיללו אותם השוטרים בתחנה המשטרה, היכו אותם וידו של מוצעב נשברה. הגבס כבר הורד, אבל מוצעב צריך לעבור ניתוח בזרת (עורך הדין הצביע על הזרת ואמר "באצבע הזאת"). שניהם עצורים כבר כמעט 40 יום, ומוצעב החמיץ את חתונת אחיו. בא כוחם הוסיף שמקרים כאלה מסתיימים בדרך כלל בהפקדה במשטרה, אבל כאן המשטרה הפעילה כוח בלתי סביר, וגם לא הוגשו קלטות כראיות למרות שבמקום שבו היו הדחיפות יש לפחות עשרים מצלמות.  מבקש לדון בחלופת מעצר.

התובע מצהיר שהמשטרה התנהגה כדין והשתמשו בכוח סביר.

השופט שואל את התובע מה יהיה עונשם אם יורשעו, שהרי ייתכן שהעונש לא יעלה על תקופת מעצרם עד עתה. התובע לא ידע לענות על שאלה זו. אמר שיש מספר עדויות של כמה שוטרים על התנהגות הנאשמים, וטען שאפשר להסתפק בכך. ואין צורך בקלטת. טען שיש חשש למסוכנות, שכן על פי הפסיקה כל פגיעה בכוחות הביטחון נחשבת למסוכנות. למוצעב יש עבר פלילי, הוא נאשם בהחזקת סכין, ולא הגיע לאחד הדיונים שאליהם הוזמן.

עוה"ד נימק את אי הופעתו של מצעב לדיון ותיאר מה משמעות זימון לבית המשפט מדרום הר חברון, מעבר במחסומים, שעות רבות והוצאה של 100 ₪, רק כיד להגיע לבית המשפט, כשהשכר היומי הוא 50 ₪.

השופט סיכם את הדיון בבקשו מן התביעה להמציא קלטת של האירוע אם יש כזו (התובע ניסה להתמקח על בקשה זו), וכן הזכיר לתובע שעליו לברר מה תהיה הענישה במקרה שיימצאו אשמים (שכן ייתכן שהם ריצו את עונשם במהלך מעצרם).

אולם 7 : הארכות מעצר

השופט: משה לוי

26 עצירים ברשימה. רוב העצירים שראינו בישיבת לפנה"צ היו צעירים. רבים נראו קטינים. 

מועתז מוסא אחמד בנאת- תיק 731/11, תלמיד בי"ס. 

האישום: יידוי אבנים, יחד עם אחרים, ב 3.6.10  לעבר רכבים של ישראלים בסמוך לכפרו. כתוצאה מזריקות האבנים נופצו שמשות של אחד הרכבים ונגרם נזק לרכבים נוספים.

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. לטענתה, אין מחלוקת בקשר לראיות, יש עדויות מפלילות. שניים מחבריו שהשתתפו באירוע נעצרו עד תום ההליכים ונשפטו לתקופות מאסר של עד 7-8 חודשים.

השופט הבחין שמועתז משתמש בקביים וביקש הסבר על כך מעורך הדינו עו"ד ג'ליד איהאב. עוה"ד לא הסביר. בהמשך הדיון התברר  שבמהלך האירוע הנהג של אחד הרכבים, שאמר כי חשש לחייו, ירה ופצע את הנאשם. כעבור 6 חדשים פנה הנאשם לתחנת משטרה וביקש להגיש תלונה נגד אותו מתיישב בגין הפגיעה. פנייתו הביאה למעצרו  של הנאשם כ- 8 חדשים לאחר האירוע. על כן טען עו"ד איהאב, כי  השיהוי ומצבו של הנאשם (בעקבות הפציעה)) מקהים את טענת המסוכנות ויש להסתפק בחלופת מעצר.

הנאשם כופר באשמה.

השופט לא רואה מקום לעילת חשש להימלטות מן הדין לאור העובדה שהחשוד פנה מיוזמתו למשטרה כדי להגיש תלונה .

החלטתו הסתמכה על עילת המסוכנות, לדבריו: אילו היה מדובר באירוע של יידוי אבנים ע"י הנאשם עצמו מבלי שנגרם נזק, אפשר היה לשקול חלופת מעצר, לאור משך הזמן שעבר. יחד עם זאת, לאור העובדה שהאירוע כלל יידוי אבנים מסיבי ע"י קבוצה גדולה של אנשים, מעבר למספר סביר [כמה בדיוק? מ.מ.] , אשר גרם לנזק רב. נוסף לכך רק לאור עדותם של השותפים ניתן היה לקשר את הנאשם לאירוע. לאור כל האמור: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבעה ל 30.3.11.

יש לציין שלא נכחו בני משפחה באולם, ומועתז לא חדל להסתכל לדלת בתקווה שאמו (?) תגיע. שוטר השב"ס האיץ בו לצאת, ממש משך אותו אל מחוץ לאולם כשהסתיים הדיון בעניינו.

וואסם רמדאן דרויש אבו רמוז- תיק 1756/11, בן 1/2 14 ,מחברון.

עו"ד נובאני מייצג אותו .

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. הנאשם הופלל ע"י עדי תביעה (2 ו3 ), חיילים שתצפתו מגג אחד הבתים הסמוכים וזיהו את הנאשם לפי פרטי לבוש שתואמים את לבושו בעת מעצרו.

הסנגור מתנגד. מדובר בכתב אישום על עבירה אחת, המתבסס על הפללות. הנאשם עצמו מכחיש, ומבטיח שלא זרק אבנים. לא ברור מן ההפללות מאיזה מרחק נזרקו האבנים, וגם לא ברור שהיה קשר עין. יש תקלות בהפללות לכאורה, בשלב זה. לא ברור מה חלקו של הנאשם? מדובר באדם שאין לא כל עבירה, כלומר שאין עילת מסוכנות. כמו כן יש להתחשב בגילו.

השופט מעיר על כך שנציג המשפחה אינו נוכח בדיון. נובאני אומר שלא בדק כלל אם הגיע מי מהמשפחה.

השופט דוחה את התביעה וקובע: בנסיבות רגילות העבירה מקימה עילת מעצר של מסוכנות. יחד עם זאת לאור גילו של הנאשם ובעיקר לאור העובדה כי שותפו לעבירה לא הועמד למשפט( התובע מסביר שלא לפרוטוקול שקרתה  תקלה למג"ב והעציר נעלם. התקלה נבדקת), אפשר להסתפק בחלופת מעצר.

שחרור הנאשם בתנאים כדלקמן: 1. ערבות של 5000 ₪. 2. ערבות צד ג' של 10000 ₪. 3. על הנאשם להתייצב בתחנת משטרה הסמוכה לביתו כל יום א' בשבוע.

 ישיבת הקראה נקבעה ל 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין –אחאי.

התביעה ביקשה עיכוב ביצוע ההחלטה ל 72 שעות. השופט קבע עיכוב ביצוע ההחלטה ל 24 שעות כדי לאפשר לתביעה לערער.

בהמשך נודע לנו שהתביעה לא הגישה ערר על החלטת השופט. עוה"ד לא ידע לומר אם הילד שוחרר בערבות, כי ייצג אותו רק בהארכת המעצר.

עבד אלרחמאן מוחמד אחמד - תיק 1863/11, בן 20.

סנגור: עו"ד אבו אחמד.

התובע מבקש הארכת מעצר עד תום ההליכים.

האישום: הפרת הוראה או ניסיון להפרת הוראה. ניסה להיכנס לישראל

ב 7.3.11, ללא היתר כדין באמצעות תעודת זהות שאיננה שלו.    

הסנגור מתנגד. הנאשם מחזיק בהיתר עבודה וכניסה כדין לאזור מישור אדומים. הדבר הזה מביא את רשויות המדינה לעשות בדיקה שלמה לפני שמופקים היתרים, מה עוד שמדובר בצעיר בן 20, ונדיר מאד שרשויות המדינה מנפיקות היתרים עבור צעירים.לכן, טוען הסנגור, אין מסוכנות. נשארת העילה של הימלטות מן הדין. הוא מוכן להציע ערבויות של אזרחים ישראלים להתייצבותו לבית המשפט.

החלטת השופט: ביהמ"ש הצבאי לערעורים פסק לא פעם כי העבירה המיוחסת לנאשם מקימה עילת מעצר בשל החשש מהימלטות מן הדין. בנסיבות המקרה, כמפורט ע"י בא כוח הנאשם, לא מצאתי עילה לסטות מהלכה זו. העובדה כי היתר העבודה והכניסה של הנאשם היו לאזור מישור אדומים בלבד הינה מבוטלת בכך שהנאשם ניסה להיכנס לתחומי ירושלים ללא היתר אינה מפחיתה או מבטלת את סכנת ההימלטות. לאור אלה: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 6.4.11 בפני השופט דהאן.

סאמי עאמר אבו גודה - תיק 1853/11,  בן 14.

סנגור: אבו אחמד

האישום: יידוי חפצים.

בהסכמת הצדדים ולאור חומר הראיות ובכלל זה אימרת הנאשם במשטרה שבה הודה במיוחס לו, וכן בעדות המפקדים קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מסוכנות, על אף גילו של הנאשם. לאור האמור נקבע מעצרו עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין אחאי.

עבדאלהאדי צלאח מוחמד אבו תורכי-  תיק 1833/11

סנגור: אבו אחמד

התובע: הנאשם נתפס עם סכין במחסום מערת המכפלה. הוא לא מסר את הסכין מיוזמתו לאנשי הביטחון, והיא נמצאה בבדיקה במגנומטר, ואף התבקש לעבור את המכשיר פעמיים ורק כשהרים את חולצתו התגלתה הסכין, שלהבה 9 ס"מ. משום כך קמה עילת מסוכנות בגינה מבקש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים.

לדברי הסנגור הנאשם מצא את הסכין ושכח עליה כשהגיע למחסום. הוא לא עשה כל תנועה שממנה ניתן היה להבין שהוא רוצה לעשות שימוש בסכין. גם לאור העובדה שהנאשם הוריד את המעיל לבדיקה, שלדבריו הסכין היה בכיסיו,  אפשר להסתפק בחלופת מעצר. כמו כן, אם הדיון יהיה בסוף החודש הזה, תהיה תקופת מעצרו מעבר לרמת הענישה המקובלת במקרים מעין אלה, אם יורשע. (הסניגור ציטט תקדים התומך בדבריו).

החלטת השופט: אין מחלוקת באשר לפוטנציאל המסוכנות של שימוש בנשק קר באזור, ובכלל זה סכין, במיוחד על רקע אירועי הימים האחרונים [הטבח באיתמר, מ.מ.] אם בנסיבות מעין אלו שלפנינו כאשר יש נאשם שמנסה להסתיר את עובדת היותו נושא את הסכין, אכן ישנו חשש שמקים עילת מעצר של מסוכנות. לאור האמור מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבע ל 23.3.11 (התאריך נקבע לאור טענת הסנגור שהארכת מעצר תאריך את תקופת הענישה, אם יורשע)

עוואד עבדול חמדי חליל אבו זלטה- תיק 1814/11

הסנגור: אבו אחמד.

נאשם בהחזקת אמל"ח (רובים, מחסניות, ציוד צבאי) ואי ציות לחובת התייצבות במשטרה.

הסנגור מאשר ראיות לכאורה. הוא מתנגד לעילת המעצר.

האירוע היה ב  2008.

החלטה: אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה המבססות את פרטי האישום. בקשר להודעתו של הנאשם במשטרה אין גם חולק כי העבירות של החזקה המיוחסות לנאשם ברגיל מקיימות עילת מעצר של מסוכנות. במקרה זה טוען הסנגור שניתן להסתפק בחלופת מעצר לאור העובדה שהעבירות בוצעו בסוף 2008. אכן חלוף הזמן יכולה להקהות את עילת המעצר של מסוכנות. אך עולה בבירור כי במהלך כל התקופה נעשו ניסיונות רבים להביא את הנאשם לחקירה ולעוצרו, והנאשם הצליח להתחמק בכל פעם. ההנמקות לאי התייצבותו אינן מניחות את הדעת. בנסיבות אלו קיימת תשתית המבססת גם חשש להימלטות מן הדין. מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

ישיבת הקראה ב 30.3.11.

אולם 5 :הארכות מעצר

(דיווחה של חגית)

השופט: סא"ל עמי נבון

התובע: סרן מיכאל אביטן

הסנגור: טארק ברגות

נאג'י תמימי, מהפעילים הבולטים במאבק העממי נגד גדר ההפרדה בנבי סאלח, בן 47, נעצר בליל ה 6.3.11 בחשד להסתה ליידוי אבנים במשך שנים מאז האינתיפדה השנייה ועד היום.

התביעה מבססת את החשד על הפללה מפיו של הנער אסלאם דאר איוב [תמימי] מיום 23.1.11  ומבקשת מעצר של החשוד לשם הכנת כתב אישום.

הסנגור מבקש חלופת מעצר וקובע שיש אנשים רבים שמוכנים לערוב כספית.

השופט מחליט על הארכה של 5 ימים, עד ל 17.3.11.

באולם המשפט נוכחים בני משפחה של נאג'י וקבוצת פעילים תומכים.

התובע נושא נשק על כתפו. אף פעם לא ראיתי תובע מזוין באולם המשפט. די מזוויע. לא הייתה לי הזדמנות לברר מה פשר התופעה הזאת.

מגרש הרוסים

השופט: שמואל פליישמן

חוקר המשטרה: באשיר עמאר

הסנגור: פהמי שקיראת

היו שני תיקים לדיון.

פיראס עקל מוצטפא דאר, ת.ז. 949794234

מאחר שלא הייתה שוטרת פנויה כדי לבדוק אותנו גופנית (תנאי לכניסתנו), הגענו לדיון אחרי שהוא התחיל, כאשר הסנגור ניסה, כנראה, להוכיח, שאין סיבה להארכת המעצר של החשוד, כי זה אינו מודה בשום אישום שמיוחס לו.

מתוך הסיכום של השופט הבנו שיש בעיה עם מסמך שהחוקרים לא הוסיפו לתיק, ודבר זה הקשה עליו לקבל החלטה סופית. החוקר ניסים ארגמן נכנס ויצא לבירורים.

בינתיים השופט התחיל להכתיב את החלטתו:

החשוד נעצר במעצר מינהלי ב 21.1.11.מאז 8.2.11 הוא עצור במעצר רגיל. היום דנו בהארכת מעצרו הרביעית. חלק מהתקופה היה מנוע מפגש עם עורך דין.

בתיק יש דוחות סודיים מהארכות מעצר קודמות. וכאן צצה הבעיה: אין בתיקו של החשוד מסמך על מניעת מפגש עם עו"ד או על הסרת המניעה. לא ברור אם המניעה הוסרה אתמול או שלשום.

השופט פליישמן הוסיף שהחשוד, על פי אימרתו המשטרתית, קושר את עצמו לעבירות, שאמנם ישנות יחסית, אך כאלה שפוגעות בביטחון האזור. בא כוח המשטרה טען שמיוחסת לחשוד עבירה חמורה, שאותה צריך לבדוק.

בשלב זה הופסק הדיון כדי שראש צוות החקירה יסביר לשופט במעמד של צד אחד את הבלבול שנוצר בגלל המסמך החסר (אני רוצה לציין שלא הצלחנו לגמרי להבין את הבעיה).

ראש הצוות שהה זמן מה בשיחה עם השופט ועם החוקרים ניסים ארגמן ועמאר. בחוץ עמדנו אנו, הצופות, הסנגור, העצור וארבעה שוטרים מיחידת "נחשון" ששמרו על העצור.

נודע לנו שהעצור הוא מהכפר צוריף, ושהוא נחשד ב"קשר עם אמל"ח".

ראש הצוות יצא, וכולנו חזרנו פנימה.

מתוך השיחה שהתנהלה בין הסנגור לבין השופט לפני כניסתו של ראש הצוות, היה נדמה לנו שהשופט בעצם התכוון לשחרר את העציר, אבל הכוונה נשללה לחלוטין בעקבות שיחתו של השופט עם ראש צוות החקירה.

השופט הסביר לסנגור שהיה צו מניעת מפגש [עם עו"ד] עד ה 5.3.11, ולא הודיעו לסנגור על הסרתו. (הסנגור ציין שהודעה כזאת לא הייתה עוזרת לו, כי העצור מוחזק במקום שלסנגור אין אישור להגיע אליו. הצו הוצא ב 3.3.11 ופג ב 5.3.11. השופט הורה לציין בפרוטוקול שהוא מבקש הסבר בכתב מדוע לא הודיעו על הסרת צו המניעה במעטפה, וכן הוא מבקש לקבל העתקשל המכתב המסביר העדר המסמך של הסרת המניעה לעיונו.

השופט הוסיף 8 ימי מעצר לצורך חקירה, בטענה שיש התקדמות בחקירתו של העצור. התקדמות איטית, אך קיימת.

עז אדין עבדאלעזיז חסין חמיאדת, ת.ז. 913978359

 ר' דוח קודם בעניינו מ 21.2.11

יש הסכמה על העברת התיק לתביעה ביום ראשון. לשאלתו של השופט אם יש בעיה רפואית כלשהי, אמר העצור שכן, יש לו כאבי ראש ובעיה עם הכליות. כן, היה אצל הרופא. כן, קיבל תרופה: אקמול [!].

השופט ביקש לציין בפרוטוקול שהוא שעל רופא לבדוק את העצור בעניין תלונתו על הכליות.