חקירת עד

בוקר + אחה"צ

דו"ח של עפרה:

באנו למשפטו של באסם תמימי.בעת ההמתנה פגשנו הורים מודאגים שבאו לדיון בהארכת מעצר של בנם הקטין. ארבעה קטינים (שאנו ראינו, אולי היו יותר ,לא הייתה רשימת דיונים כמתחייב!)

עברו "כבני מרון" לפני השופטת, שרון ריבלין-אחאי ,אשר מופקדת לשפוט ילדים ונוער פלסטינים .ייתכן שתחום אחריותה יורחב, אם ממשלת ישראל תחליט בקרוב לקבל את הצעת רה"מ שלפיה גם "נוער הגבעות" היהודי הפוגע בביטחון האזור (הגדה המערבית), יידון ב"בית המשפט הצבאי יהודה". אם זה יקרה, נדע שאחרית הימים כבר הגיעה. בינתיים רק ילדים פלסטינים ממשיכים להיות מופללים על ידי חבריהם בחסות השב"כ, רק ילדים פלסטינים נחטפים ממיטותיהם באישון ליל ע"י חיילים ישראלים, רק הם מוסגרים לידי חוקרים מלומדי ומאומני שיטות חקירה המיוצאות לחו"ל, רק הם מורחקים ממשפחותיהם למשך חודשים, מנותקים מחברים ומלימודים – וכל זאת רק משום שהם פלסטינים. זה בדיוק מה שקרה לכל הארבעה שראיתי היום. הם הופיעו זוג זוג ,כתאומים אזוקים זה לזה:

מוחמד אבו רומי, בן 15  מאל עזריה, וסאבר מעלי, בן 16 מדהיישה 

מועז אבו נאסר, בן 15 -ויוסף סבאחנה,בן  14 -  שניהם מדהיישה, שניהם עצורים מ 23.7.11 !

כולם נאשמים ביידוי אבנים ו/או בקבוקי תבעירה. כולם מכחישים זאת מכל וכל.משום כך טרם הגיעו לעסקת הטיעון שהמערכת כרגיל מנסה לכפות עליהם. זה ההסבר למעצרם הממושך - כחצי שנה - של מועז ויוסף. יתר על כן, השנייםהופללו על עבירה שכביכול ביצעו ביום הנכבה (מאי) 2008 ,כשהיו בני 10 ו - 11. כיצד יכול ילד מפליל לזכור באמת מה קרה 3 שנים קודם לכן, אלא אם כן החוקרים "דואגים" שזה יקרה?! למה כל כך חשוב למערכת להתחשבן עם קטינים על אירוע שקרה כשהיו ילדים ?למה?    

מוחמד התלונן על מכות שקיבל מחוקר השב"כ. לכן סנגורו, טארק ברגות, ביקש דחייה כדי לבדוק את התלונה לקראת הדיון הבא ב 18.1.12.

משיחה עם הסנגור והאב התברר הסיפור הבא:

מוחמד נעצר עם אחיו עבדאללה בן ה 13 . האב, רמזי, הצטרף אליהם למתקן החקירה לפי בקשת החיילים. על פי החוק לחקירת נוער הוא נכח בחקירת בנו, עבדאללה ,ששוחרר מיד.אלא שבמקביל נחקר מוחמד ללא נוכחות האב, וזוהי עבירה על חוק חקירת נוער.מאז הוא עצור בעופר חודש וחצי.

מועז ויוסף עצורים במתקן הכליאה לנוער פלסטיני בכלא מגידו באגף 3 (לטענת האב ישנם שם גם בגירים).התלונה הקשה ביותר שלהם היא בעניין "מעבר רמלה"(בכלא רמלה).ידוע שישנה פרוצדורה בהעברת עצירים/אסירים מן הכלא לבית המשפט. ידוע גם שהשהות במעבר היא ממש עינוי. ואלה הקשיים שהילדים מתארים: לכלוך, ג'וקים, אוכל גרוע, שירותים איומים, אין שמיכות!!  השניים שהו ב"מעבר רמלה" 3 ימים! מיום חמישי עד יום ראשון, יום הדיון.השופטת, מן הסתם מודעת לסבל הזה, ולכן "התחשבה", וקבעה את מועד הדיון הבא ליום ד', הידוע כיום שבו המעבר קצר יותר.

העברתי את החומר ל"רופאים לזכויות אדם" ,ל"וועד נגד עינויים"  ול"בצלם".

 

דו"ח של נורה:

כאמור, באנו בעיקר לשמוע את משפטו של באסם תמימי מנבי סאלח העצור כבר ממארס 2011.

אך לפני כן התקיים באותו אולם דיון תזכורת קצר בעניינו של

מוחמד עזאם צדקי כפאיה, ת.ז. 921569455 – תיק 1556/11

השופטת: רס"ן אתי אדר

הסנגור: עו"ד לביב חביב

האישום: חברות ופעילות [בהתאחדות בלתי מותרת]

כפאיה מואשם בתמיכה בג'יהאד האסלאמי. היה עצור במעצר מנהלי וכן ברשות הפלסטינית.

אחיו שישב באולם סיפר שגם הוא היה עצור זמן רב על סעיף "חברות".

ב 5.2.12 בשעה 13:30 יתקיים דיון הוכחות שאליו יזומנו עדים.

 

באסם מוחמד עבד אלרחמאן תמימי, ת.ז. 959225640 – תיק 2058/11

שופטת וסנגור כנ"ל

תובע: סרן מיכאל אביטן

עד התביעה היחיד שזומן לדיון ההוכחות היה פקד ג'לל עווידה שתפקידו היה קצין חקירות (היום הוא תובע בבימ"ש בעכו). ג'לל עווידה זכור לנו מהופעתו כעד במשפט הזוטא על תקינות חקירתו של הקטין אסלאם דאר איוב מנבי סאלח, מפלילו של באסם תמימי. [לאחרונה נודע לנו שהשופטת ריבלין-אחאי דחתה את טענות הסנגוריה שחקירתו של אסלאם התנהלה בצורה לא חוקית – ר' הודעה לעיתונות + קטעי וידיאו מחקירתו של אסלאם שפורסמו בידי "הוודעה המתאמת של המאבק העממי"].

חקירתו של עווידה והחקירה הנגדית נמשכו שעות רבות וגלשו אל שעות אחה"צ.

אך "גולת הכותרת" של החקירה המייגעת הזאת הייתה בהחלט תשובתו החוזרת והמודגשת של עווידה שחקירת הקטין התנהלה באווירה נינוחה מאוד – ולא, הוא לא נהג בו בשיטות הפחדה – הכול נעשה בצחוק. גם כשהראו לו קטע מהחקירה שתועדה בקלטת וידיאו ובו רואים את עווידה מפעיל כנגד הילד תנועות גוף מאיימות, אמר: "זה הכול היה בצחוק".

(ר' פרוטוקול של כל הדיון/חקירה בצרופה בתחתית העמוד)

ועוד יש לציין שהופעתו של עווידה הייתה של אדם שמרגיש כבעל בית ולא של עד שזומן להעיד בביהמ"ש. הוא ענה על מה שרצה ומה שרצה – נזף בסנגור, הרים את קולו כנגד הסנגור, עד שהשופטת נאלצה לקרוא לו לסדר.

הדיונים הבאים נקבעו ל 22.1.12 / 29.1.12 / 19.2.12 / 26.2.12

 

  

המשך משפטו של אמיר אברהים חאלד צבארנה, ת.ז. 852783190 -  תיק 5001/11, מבית אומר.

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובע צבאי: סגן אבישי קפלן

מתורגמןמשחק רוב הזמן עם אחד הצעצועים האלקטרוניים החדשים האלה ובכלל שוכח לתרגם.

קלדנית: אני ממליצה פה לשפר את ידיעתה בכתיב עברי

סנגור: עו"ד נרי רמתי

הדוח על משפטו של אמיר צבארנה היה יכול להיות אחד מאותם דיווחים משמימים שבהם חוזרים וטוחנים את אותן העובדות מי היה למעלה ומי היה למטה ומה ראית אחרי ששתית ולאן צפית לפני שפנית וכו' וכו'. אבל במקרה של אמיר צבארנה מישהו הרחיק לכת, והמשפט הזה הולך ומתרחב ומקבל נפח גדול יותר ויותר כי במקרה של אמיר צבארנה חייל ירה בו בכתפו ואת זה כבר אי אפשר לסגור ולמרוח. דם ובית חולים ומסמכים רפואיים זה לא דברים ששופט יכול להתעלם מהם, לסגור עניין ולומר "נחה דעתי..."

נורה אורלוב דיווחה פה בתאריכים 12.12.11 ו-19.12.11 על המשפט.

אמיר מואשם בזריקת אבנים, בהתנפלות על חייל, בהתנגדות למעצר, השתוללות, דברים כאלה -  אבל אחרי כל האלימות הזו דווקא הוא נורה ונפצע. בישיבה הקודמת, אחרי שישב שעות רבות על ספסל הנאשמים בעופר, הוא השתעל, ירק דם והתמוטט על ספסל הנאשמים ופונה לטיפול רפואי.

משיחה עם ההורים נודע לנו ששני אחיו של אמיר צבארנה נעצרו גם הם, ואכן אחד מהם (ראמי צבארנה) ישב אתו על ספסל הנאשמים. השני עצור עדיין במתקן עציון. למה הם נעצרו? נשאיר לקוראותינו המנוסות לנחש את הסיבות. הפותרות נכונה תוכלנה לזכות במתנה - מכבש לחצים.

בדיון היום חקר נרי רמתי את החייל היורה ואחריו את "גובה האימרה" ולהווי ידוע שהמסלול הזה שבו מגיעה האמת, מה שזה לא יהיה, מפי הנחקר אל דפי כתב האישום זה לא דבר קל. קודם כל יש תשאלן (או אולי מתשאלן), אחריו יש חוקר ואחריו בא גובה האימרה שאמור לאפות את הלחם מן הבצק שכבר נלוש כמה וכמה פעמים.

גובה האימרה הזה שמו איתי וזאנה, יש לו השכלה של עורך דין, ונרי רמתי עשה ממנו קציצות בבית המשפט הצבאי וגם הודיע שידרוש לפסול את כל עדותו כי הוא לא אמר ולא אומר את האמת. כל ההליך הזה, הקציצות שנרי עשה מאיתי וזאנה, התרחש בעזרת הקלטת אודיו של החקירה. להקלטה האזינו נרי עצמו, השופט ויגיסר, התובע הצבאי, המתורגמן שתירגם כל מלה לעברית, ואפילו אמיר צבארנה עצמו ממקום מושבו על הספסל הידוע. באולם היה שקט גמור ומתוח, כולם ניסו להקשיב ולקלוט ובצדק, כי לא כל יום מערער הסנגור את דבריו של נציג המשטרה בעזרת דבריו המוקלטים של אותו עד עצמו.

אבל אני חשבתי שבכל זאת, זה אומנם כיבוש אבל לא דיקטטורה. חקירות מצולמות ומוקלטות, לא מעלימים שום דבר, חומר החקירה נמסר לעורך הדין של הנאשמים, ובבית המשפט צופים ושומעים אותן השופט והחוקר והעד והנאשם ובני משפחתו וגם אנחנו ועוד כ-10 משקיפים מטעם הארגון פסיכואקטיב.

ואמיר צבארנה, מה יהיה עם אמיר צבארנה? זה עוד איננו יודעות. המשפט יתחדש ב- 15.1.12 ואחר כך ב-18.1.12,  ועוד נראה כמה שווה הנאורות הזו עם ההקלטות והדמוקרטיה ובעיקר, למי ולמה יאמין השופט.

(ר' פרוטוקול של הדיון בצרופה בתחתית העמוד)

 

משפטו של אשרף אברהים אחמד דאר אבו רחמה, ת.ז.   906435698 – תיק מס'  5012/11 – תושב בלעין

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

סנגור: עו"ד נרי רמתי

תובעת: סגן אגניה אגרנש

הנאשם שבכותרת הוא אשרף אבו רחמה שהתפרסם בעולם שלא בטובתו כשהחייל לאונרדו קוריאה ירה בו בהיותו כפות וקשור עיניים בפקודתו של המג"ד עמרי בורברג, וגם משום שאחיו (באסם אבו רחמה, המכונה 'אל פיל')נרצח באפריל 2009 על ידי חייל שירה לעברו קליע גז מדמיע מטווח קצר במהלך הפגנה בבלעין – ואחותו ג'וואהר אבו רחמה נחנקה למוות מגז מדמיע שנורה בהפגנה בבלעין בדצבמר 2010.

בלב החקירה שערך עורך הדין רמתי עומדת השאלה האם נעצר אשרף אבו רחמה על השתתפות בהפגנה או משום שהחיילים רצו להתנכל לו על שני החיילים שנשפטו בגללו (בעקבות הירי ברגלו). המג"ד עמרי בורברג נשפט ונגזר עליו עיכוב של שנתיים בקידום בדרגה.

היום נחקרו שניים. המג"ד הנוכחי של הגזרה הצפונית, סא"ל רומן קופמן. רגלו פגועה, הוא צולע ונשען על מקל, איננו יודעות למה, ורב"ט טום חי צאושו. 

הסנגור הציג במחשב שלו את הסרטון שצולם במהלך ההפגנה שבה נעצר אבו רחמה, ועימת את קופמן הנ"ל עם טעויות  שנאמרו במהלך החקירה. בתשובה לשאלה אם הוא המג"ד, מודע להיסטוריית ההתנגדות לכיבוש של אבו רחמה, הוא סיפר שכן, הוא ראה תמונה של האירוע בעיתון. עורך הדין רמתי שאל: ראית את הנאשם בהפגנה וראית מה הוא עושה והכול, ולא עצרת אותו. למה עצרת אותו רק בסוף, כשההפגנה כבר נגמרה ואבו רחמה רץ אחרי הג'יפ עם דגל? על כך ענה המג"ד: יש שתי אפשרויות. או שלא ראיתי אותו או שאני הלכתי ברגל ולא הייתי בג'יפ... מדי פעם אמר: אולי טעיתי.

הרב"ט, לפי עדותו, הפעיל מכשיר שנקרא "אלפא" וזה המתקן שזרק את רימוני הגז. הוא ידע על האירוע עם החייל שירה באבו רחמה, משום שאחרי המעצר הוא בילה כמה שעות עם העצור וזה סיפר לו.

גם במשפט הזה השתמש הסנגור בחומרי חקירה שנמסרו לו והיו אצורים במחשב שלו. אפשר להסתכל על עובדה זו כניסיון קוסמטי או כתפאורה להצגה שתכליתה להסוות את העוול הבסיסי שבקיומם של בתי משפט צבאיים. אני חושבת שזה מראה שגם המערכת הזו מבינה שבעולם ששופט מדינות על פי מצב זכויות האדם בהן, אין ברירה אלא לאפשר מראית עין של הגינות במשפט.

הטרגדיה של משפחת אבו רחמה ראויה לסיקור נרחב וגם להנצחה, אבל הדוח הזה אינו המקום המתאים לכך.

דיון הוכחות הבא יתקיים ב 15.1.12 בשעה 13:00 ויישמע בו עד תביעה נוסף,

וכן הנאשם ועדי הגנה.

ב 18.1.12 יישמעו יתר עדי ההגנה.

(ר' פרוטוקול בצרופה)

 

 

 

 

  

המשך של משפטים שאנו עוקבות אחריהם

 סאוסן מחמוד חוסין חמאמדה, ת.ז. 8526341 – תיק מס' 5487/11

 שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובע: רס"ן נתנאל קולה

סנגור: עו"ד נרי רמתי

(ר' דו"ח קודם בעניינה של סאוסן)

סאוסן הגיעה מכפרה אום פאקרה שבדרום הר חברון למשפטה כשהיא מלווה באביה. כמו כן נכחו במשפט שני פעילים מ'קבוצת הכפרים', ופעילה מ'ועד האסירות'.

בסופו של דבר נאלצה סאוסן להסכים לעסקת טיעון, מה שחייב אותה להודות שתקפה איש מג"ב באבן (סלע! כפי שכתוב בכתב האישום), אך דחתה את הטענה שהוזהרה בידי החיילים בערבית בזמן האירוע, וכן את הטענה שניסתה פעם נוספת להכות את החייל ב'סלע'.

בהחלטתו ציין השופט ש"ניתן להבין כי הנאשמת הייתה שרויה בסערת רוחות... בשל הסיטואציה שבה ביתה עמד בפני הריסה..."

גזר הדין:

8 ימי מאסר בפועל כימי מעצרה + חודש מאסר על תנאי במשך שנתיים + קנס בסך 3,000 ₪  (שיחולטו מדמי הערבות שהופקדו בסך 5,000 ₪).

(ר ' פרוטוקול הדיון בצרופה בתחתית העמוד)

כנגד בת-דודה של סאוסן, הקטינה אמל חמאמדה, שנעצרה יחד עמה, לא יוגש כתב אישום.

 

אמיר אבראהים חאלד צבארנה, ת.ז. 852783190 – מס' תיק 5001/11 , מבית אומר

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובע: סגן אבישי קפלן

סנגור: עו"ד נרי רמתי

(ר' דו"ח קודם בעניינו)

אביו של אמיר נכח בדיון.

להיום זומנו עדים אחדים מטעם התביעה. ושוב 2 עדים לא הגיעו (חיילים) בטענה שהזימון הגיע למג"ד ולא אליהם. עד נוסף התעכב והודיע שיגיע רק בצהרים. עד נוסף אומנם היה בשער, אבל התביעה ביקשה שהות של חצי שעה כדי לדבר אתו לפני עדותו. וכך בוזבז זמן רב –כל אותו זמן ישב הנאשם על ספסל הנאשמים (כשרגליו אזוקות) והמתין באי נוחות פיזית ניכרת לעין.

(תזכורת לקורא: הבחור נורה בגבו כשנעצר, ואחת מריאותיו נפגעה).

העד היחיד שהתייצב כבר בבוקר היה הקטין בן ה17 מוחמד בחר (משוחרר), שהשתתף גם הוא בהפגנה בבית אומר (ב 12.10.11).

בחקירתו נשאל בעיקר מה ראה כשהחייל ירה באמיר והאם הוא, מוחמד, החזיק אבן בידו שהתכוון לזרוק לעבר החייל ההוא. הוא חזר בו ממה שאמר כשמסר אמרה במשטרה וטען שהחייל עמד על רגליו  כשירה באמיר (ולא שכב על הארץ, כפי שמסר במשטרה). הוא הסביר מדוע הוא מוסר היום עדות שונה מזו שמסר במשטרה:

לפני שהגיע לחקירה במשטרה נחקר בידי 2 אנשים (פעמיים) שהיכו אותו, ובסיכומו של דבר מסר במשטרה מה שרצו לשמוע, כי פחד שישלחו אותו שוב אל האנשים המכים.

אחה"צ  נמשכה חקירת העד הזה, וכן הוכנסו 2 עדים (חיילים) נוספים שהתבקשו לתאר את ההתרחשויות בזמן ההפגנה.

כאמור, דיון ההוכחות הזה נמשך שעות רבות, ובשלב מסוים התמוטט הנאשם, נשכב על הרצפה והחל לירוק דם. חובש נקרא, ואמיר הוצא מהאולם על אלונקה.

(ר' פרוטוקול על הדיון בצרופה).

מסרנו פרטים על המקרה לרל"א (רופאים לזכויות אדם).

דיון ההוכחות יימשך ב 26.12.11 – בוקר ואחה"צ. אם פרשת ההוכחות לא תסתיים באותו יום, ייקבע התיק לישיבה נוספת ב 2.1.12.

 

מוצטפה מוחמד יוסף עודה, ת.ז. 976862854 – תיק מס' 5406/11 , מוולג'ה – בן 50

(ר' דו"ח קודם בעניינו)

שופט: סא"ל רונן עצמון

תובעת: עו"ד סרן אורית פרגי בכר

סנגור: עו"ד נרי רמתי

אמו של הנאשם נכחה גם היום בדיון על בנה.

להיום זומן שוטר מג"ב להעיד מטעם התביעה. העד מסר עדות ראייה מהאירוע:

-"העד התפרע כשבאו לעצור אותו. הוא נאבק עם השוטר ונפל איתו מהתוואי, בערך מגובה של שני מטר..." [שוטר המג"ב נפצע – הוא המתלונן].

-מי דחף את מי?

-השוטר היה יותר קרוב לצוק. אז מן הסתם הנאשם דחף את השוטר...

בחקירה הנגדית העד מודה שלא ראה "דחיפה בבירור".

התביעה מבקשת להראות לביהמ"ש סרט שצולם בידי אחד המפגינים [מאזן קומזייה – שנעצר גם הוא באותה ההפגנה, אך שוחרר כעבור יום]. בסרט נראה הנאשם נופל יחד עם השוטר.

התובעת לאחר צפייה בקלטת: "אנחנו עדיין טוענים שהנאשם הוא שגרם לכך שהשוטר נפל מהטרסה, גם אם לדברי ביהמ"ש נראה שהנאשם הוא שנפל ראשון..."

התיק נקבע לישיבת הוכחות נוספת ב 2.1.12 שאליה יזומן שוטר המג"ב שנפצע.

(ר' פרוטוקול  הדיון בצרופה)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

ב 23.11.11 דיווחנו על הדיון בעניינו של מוסטפא מוחמד יוסף עודה מוולג'ה-

(ת.ז. 976862854) שנעצר ב 13.11.11 בגין תקיפת שוטר מג"ב והשתתפות בהפגנה בליתי חוקית.

השופט ויגיסר החליט לשחרר את האיש בן ה 50 למעצר בית חלקי. יחד עם זאת נענה לבקשתו של התביעה לעכב את ביצוע שחרורו של עודה ל 72 שעות, כדי לאפשר לה לערער על ההחלטה, אם תרצה.

ואכן הגישה ערר שהתקיים ב 7.12.11 בפני השופט אל"מ נתנאל בנישו שביטל את החלטתו של השופט ויגיסר וקבע שיש להשאיר את עודה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

(ר' נימוקי השופט בנישו + פרוטוקול ההקראה בצרופה בתחתית העמוד).

 

היום החל משפטו של מוסטפא עודה - תיק מס' 5406/11

השופט: סא"ל רונן עצמון

התובעת: סרן אודליה קרדונר

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

הנאשם דחה קודם לכן הצעה להסכים לעסקת טיעון, ותחת זאת בחר לעמוד למשפט.

באולם נכחה אמו.

הסנגור הודיע שהנאשם כופר בכל עובדות כתב האישום. ביום האירוע חזר מבדיקות בבי"ח ונקלע באקראי לתוך ההפגנה נגד גדר ההפרדה שנבנית במקום. במהלך המהומה שהתפתחה נדחפו הוא וחייל מטרסה, ושניהם נפלו. חיילים מיהרו להתיז בעיני הנאשם גז פלפל ועצרו אותו. יש סרט וידיאו שאחד המפגינים צילם ובו מתועד האירוע. הסנגור מבקש שביהמ"ש יצפה בסרט בישיבת ההוכחות הראשונה שתתקיים ב 19.12.11 ב 13:30.

למועד זה יזומנו גם עדי תביעה (חיילים) באמצעות מפקדיהם.

 

אולם 5

השופט: רס"ן מאיר ויגיסר

התובע: סרן מיכאל אביטן

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

דיון הוכחות.

הנאשם: אמיר אברהים חאלד צבארנה, ת.ז. 852783190 – תיק מס' 5001/11

תושב בית אומר – סטודנט בן 22

עצור מ 12.10.11

אמו וקרובת משפחה נוספת נוכחות באולם.

הוא נאשם ביידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון ובתקיפת חייל.

בתאריך מעצרו התקיימה בבית אומר הפגנה [או כפי שכתוב בכתה"א "הפרת סדר המונית"] שבה השתתף גם אמיר. כשחייל בא לעוצרו על יידוי אבנים, התנגד בכוח למעצרו. כשהצטרפו שני מפגינים נוספים, שלף החייל את אקדחו וירה בגבו של אמיר מתוך "שחש סכנה לחייו".

הפצוע אושפז בבי"ח, כשאחת מריאותיו פגועה מהירייה. כעבור 3 ימים החלו לחקור אותו.

להיום זומנו 2 עדי תביעה.

עד מס' 1 : רס"מ אבי בן לולו, מרחב חברון – גובה אמרת הנאשם ב 16.10.11.

העד הסביר שכיוון שהנאשם היה פצוע, הוא לא נחקר מיד. במתקן השב"ס בעופר הוא רק גבה ממנו אמרה ראשונית כדי לבקש הארכת מעצר. הוא חקר את הנאשם בערבית, אך רשם בעברית. אמיר חתם על האמרה אחרי שהתוכן תורגם לו לערבית. הייתה תקלה במכשיר ההקלטה, ועל כן כלום לא הוקלט. את החומר העביר למשטרה בגוש עציון.

ולא, לא הוא היה האחראי על החקירה אלא החוקרים בגוש עציון.

-אמרת להם "הוא אומר שירו לו בגב?" –אני לא זוכר מה אמרתי.

 

עד מס' 2: רס"מ מוטי אוחנה ["המתשאל" של הקטין שהפליל את אמיר צבארנה].

העד סיפר שמשרת במשטרה כבר 21 במודיעין ובילוש. בארבע השנים האחרונות הוא תשאלן.

בחקירה הנגדית שאל אותו הסנגור מה זה "תשאול".

ת:-"זה תחקור של אדם, שלב לפני החקירה.

ש:-מה הכללים שחלים על תשאול בשונה מחקירה?... מה עם תיעוד?"

ת:-לאחר התשאול החשוד מועבר לחוקר שמתעד וכותב את העדות לפרטים יותר לעומק….

לתשאלנים יש זמן… חוסכים זמן מהחוקר… בעצם מיעלים את המערכת".

ש:-לפני החקירה? – ת:-לפני או אחרי… בשום פנים לא באמצע החקירה….

ש:-אתה תשאלת ב 16.10.11, והחשוד מסר גרסה כבר ב 13.10.11. במצב כזה מה מטרת התשאול? אין כבר מה ליעל כי כבר חקרו אותו.

העד מסביר שלו יש יותר זמן מאשר לחוקר.

ש:-[החשוד] התחיל להודות בחקירת המשטרה מיד לאחר התחקור… "המתאשלים הרביצו לי."… החשוד משקר? הרבצת לחשוד?

ת:-בשום פנים ואופן לא… הטענה הזאת עולה הרבה בזמן האחרון.

ש:-אם הייתם מתעדים את התחקורים זה יכול היה לעזור [לבדוק] את הטענה הזאת.

ת:-אני לא מסכים. מי ששקרן הוא שקרן…

ש:-יש הבדל בין תשאול של קטין לבין תשאול של בגיר?

ת:-אצל קטין צריך להודיע להורי הקטין.

ש:-אתה חוקר נוער? – לא….

ש:-איך התייחסת לחוק הנוער? – כמו שכתוב…[אבל] יש הבדל בין חקירה לתשאול.

ש:-ובחוק הנוער יש התייחסות לזה?... למשל שהחקירה צריכה להיות בנוכחות הורים.

ת:-זה לא תופס לגבי אזרחים פלסטינים. יש תיקון מהחודשיים האחרונים…

ש:-כמה זמן לקח לך התשאול הזה? –  ת:-לא יכול להגיד בדיוק… חצי שעה.

ש:-וזה מה שיצא ממנו? העשר שורות האלה?

בהמשך הודיע הסנגור שאינו מכיר את הנוהל הזה ואינו יודע מה זה הניר הזה [של "המתשאל"].

מן הראוי היה קודם להביא את העד [הקטין] כדי לשמוע את גרסתו.

השופט מחליט שלאחר שמיעת העד [הקטין] תתקבל החלטה לגבי קבילות המסמך.

 

הקטין יזומן להעיד ב 19.12.11, יחד עם עדי תביעה נוספים.

(ר' פרוטוקול + כתב אישום בצרופה)

המשך יבוא אם כן בשבוע הבא.

 

 

 

 

 

 

 

 

  

בוקר + אחה"צ

משקיפות: חוה הלוי, נורה אורלוב (מדווחת)

בזמן שחוה עקבה אחר דיון ההוכחות במשפטו של באסם תמימי, נכנסתי לאולם 4 לבדוק את הדיון בהארכת מעצרן של שתי בחורות מהכפר אום פאקרה [ליד הכפר יאטא] שבדרום הר חברון ב 24.11.11.

הרקע למעצרן: הצבא נכנס באותו יום לכפר עם 2 דחפורים ו 5 ג'יפים והרס 2 בתים (אחד של החשודות) ומסגד שנבנו בלי אישור [כאילו שתושבי דרום הר חברון הנמצא בשטח Cקיבלו אי פעם אישור בנייה. הרי המטרה היא להקשות על תושבי האזור, עניים מרודים, עד שיסתלקו מהשטח שישראל חומדת לעצמה]

צפו בסרט המתעד את המעצר

ר' גם כתבה של עמירה הס באותו עניין

הבחורות עצורות בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: רס"ן נתנאל קולה

סנגור: עו"ד נרי רמתי וע"ד אכרם סמארה

החשודות: (תיק פל"א 485166/11)

- אמל ג'מאל מוסא חמאמדה, ת.ז. 855070850 – קטינה בת 17

- סווסן מחמוד חסין חמאמדה, ת.ז. 852634138 – בת 21 – סטודנטית ביאטא

התובע הגיש לשופט את תיק החקירה שבו מפורטות העבירות הבחורות: תקיפה של חייל.

בזמן שאנשי המינהל האזרחי, יחד עם חיילים ואנשי מג"ב באו להרוס את ביתה, לקחה סווסן אבן [בהמשך האבן תוארה כ"סלע"] לידה וחבטה בה בידו של איש מג"ב. סווסן נעצרה, ואז הגיעה אמל והשליכה מים לעבר איש מג"ב.

(ר ' בצרופה תיאור האירוע בידי צוות ה CPT (נוצרים למען שלום) חברון – והשוו גרסאות)

התובע הסכים שאמל תשוחרר באותו יום (לא ברור לי אם בשל היותה קטינה, או משום שלהתיז מים על חייל זו תקיפה לא כל כך חמורה) תמורת הפקדה של 4,000 ₪.

הסנגור הסביר שאין באפשרותה לשלם סכום זה. היא בתו של רועה צאן עני מאוד – ובנוסף נהרס ביתה.

הוא גם ביקש לדעת, אם בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד אמל.

התובע: "נבחן את הראיות ולאורם נפעל."

החלטת השופט: היה מוכן להסתפק בערבות עצמית פחותה בנוסף לערבות צד שלישי של ערבה ישראלית (אני) כדי להבטיח שהחשודה תתייצב לדיון בעניינה במידה ויתקיים, ב 21.12.11.

בעניינה של סווסן הודיע השופט שמדוחות השוטרים שבתיק עולה כי החשודה אחזה בסלע (!) שרצתה להשליך לעבר שוטר מג"ב. פעילותה נמנעה באמצעות התזת גז פלפל

התובע אמנם ביקש הארכת מעצרה ב 4 ימים נוספים כדי להכין כתב אישום, אך לבקשת הסנגור הסכים השופט לדרוש מהתביעה להכין את כתב האישום עד למחרת ב 14:00 והאריך את מעצרה של החשודה ביום.

כמו כן הורה לשב"ס לספק לסווסן מעיל, אחרי שראה ששתי הבחורות רועדות מקור כשהן לבושות בבגדים שבהן נעצרו 4 ימים קודם לכן.

שאלתי את עצמי איך הקטינה המשוחררת תגיע הביתה באותו יום (בלי כסף ובבגדים קלים).

דאגתי הייתה מוצדקת: ממגרש הרוסים היא שוחררה בערב. לידיד המשפחה ישראלי שברר בבית המעצר איפה יוכל לאסוף אותה נאמר שיחכה לה במחסום קלנדיה. האיש חיכה שם 5 שעות, אלא שהקטינה שוחררה במחסום בית לחם. למזלה שוחרר שם יחד איתה אדם שהיה צריך להגיע לחברון, ומי שאסף אותו הסיע את הבחורה לביתה בדרום הר חברון. אמל הגיעה הביתה בשעה 22:00.

 

למחרת ב 14:00 התייצבתי שוב לדיון בעניינה של סווסן. השופט הסכים לשחרר אותה תמורת הפקדת סכום ערבות (גבוה בהרבה מזה של אמל – על הערבות חתם חבר המשפחה הנ"ל) וגזר עליה מעצר בית ביאטא. אבל התביעה ביקשה 48 שעות לשקול אם לערער, כך שסווסן לא שוחררה באותו יום.

אביה שנכח בדיון הביא אתו חבילת בגדים בשבילה, וכן חבר המשפחה הנ"ל.

למחרת הבאתי את חבילות הבגדים לבית המעצר במגרש הרוסים. זו הייתה חווייה 'מרנינה' בפני עצמה.

בסופו של דבר שוחררה סווסן ביום ה' בערב. הפעם חיכו לה שני אקטיביסטים במחסום בית לחם כדי להסיע אותה הביתה. אבל גם הם חיכו לשווא, כי אותה דווקא שחררו בשער שכם בירושלים (והפכו אותה בכך לשב"חית). נהג מונית הסיע אותה הביתה.

סוף פרק המעצר של שתי הבחורות. נחכה למשפט בעניינן.

 ------------------------------------------ 

באותו יום, וגם למחרת, נכחתי בדיוני הוכחות במשפטו של באסם תמימי שאליהם זומנו כעדי תביעה הקטינים שהרשיעו אותו.

אני מצרפת את 2 ההודעות לעיתונות (באנגלית) שנשלחו בידי 'הוועד למאבק העממי' עם הכותרות: "מסרתי את עדותי תחת לחץ" /  "החוקרים הורו לנו להרשיע אותו".

 

 

 

  

בוקר + אחה"צ

דיווחה של נורה:

כיוון שהיו היום כמה וכמה דיונים שעניינו אותנו, התפצלנו חלק מהזמן.

אדווח על הדיונים ששמעתי באולם 5 ובאולם 7.

אולם 5

שופט: רס"ן שמואל פלישמן

תובע: סרן אבישי קפלן

סנגור: עו"ד לימור גולדשטיין

דיונים שבהם נכחתי באולם הזה:

סלימאן סאלם עיסא עדרה, ת.ז. 850883216 – תיק 2267/08 –

תושב טוואני בדר' הר חברון

ר' דח"ות קודמים בעניינו: 7.6.10  /  3.11.10

זהו תיק ישן משנת 2008. וכך כתבה חברה שלנו שנכחה באחד הדיונים:

"כל השומע יצחק אבל מר עדרה מואשם בתקיפת גדליה, רכז הביטחון של האזור, בפריצה לג'יפ שלו ובשבירת משקפיו. תארו לעצמכן חברות את מר עדרה, רועה צאן מטוואני, מתנפל בידיים חשופות על הג'יפ של רכז הביטחון , בנוכחות רכז הביטחון עצמו ועוד שוטרים וחיילים ומתנחלים מסוגים שונים שהיו שם מסיבות שעוד נתוודע אליהן.  מר עדרה אומר שהוא עצמו הותקף, נפצע ונזקק לטיפול רפואי. עכשיו, לאחר שהחלים הואשם כאמור. הוא לא עצור עד תום ההליכים ובא למשפט מהבית. הוא העיד על מהלך האירועים באותו יום..."

ובכן, היום הודיע השופט: " על זיכויו של הנאשם מן הספק מכל המיוחס לו בכתב האישום."

לאור הזיכוי הורה גם על החזרת 3,000 ₪ לעדרה שהפקיד סכום זה ב 2008 כערבון שנועד לצורך התייצבותו בביהמ"ש.

כיוון שלתביעה זכות לערער תוך 30 יום, ביקש התובע לעכב את החזרת הערבות מתוך חשש שעדרה עלול לא להופיע לשמיעת הערעור.

הסנגור התנגד בטענה שמרשו התייצב לכל הדיונים, והשופט הסכים אתו והורה על החזרת הכסף.

(ר' פרוטוקול הדיון בצרופה)

הדיונים הנוספים אצל השופט פלישמן התנהלו באווירה שונה לחלוטין.

כשהוכנסו 4 בחורים מהכפר קרוואת בני זיד לאולם לשמיעת הכרעת דינם, החל מסע הקנטות והשפלות מתמשכות מצד השופט. הוא שם לעצמו למטרה להטיף מוסר לארבעת הצעירים וללמד אותם לקח על שחזרו על אותה העבירה שעליה כבר נשפטו קודם לכן (יידוי אבנים), אך בעיקר, כך התרשמתי, בשל ישיבתם הלא כנועה בעיניו על ספסל הנאשמים. הם פטפטו עם קרובי המשפחה ששהו באולם, חייכו וצחקו, ספק מתוך מבוכה, ספק כי כך מתנהגים בחורים בגילם כשהם יושבים יחדיו.

יש לציין שגם השופט לא הסיר חיוך ציני מפניו לאורך כל הדיון, גם כשניהל שיחת מוטיבציה עם כל אחד מהנאשמים.

הנה כמה מהפנינים ששמענו מפיו:

"ככה תבלה בין כלא לבימ"ש... תקבל 14 חודשים. תגיד לי, למה לא יותר? למה שלא ארשום לך 4 שנים?

"מה אתה צוחק כל הזמן? אולי תפסיק לצחוק כשתשב זמן רב בכלא...

"דיברת כל הזמן... עכשיו אני אדבר ואתה תשמע אותי...

"הנאשם עומד לו באולם ביהמ"ש, מחייך כאילו אין דינו נגזר היום, ואני כלל לא בטוח שהוא מפנים את חומרת המעשים שלו, ואינני בטוח שלא ישוב ויבצע שוב ושוב עבירות כנגד בטחון האזור. בנסיבות אלה יש להרתיע את הנאשם... ולכן אחמיר איתו בעניין מאסר על תנאי."

[וכך גם עשה. מעניין מה היה גוזר על הנער בן ה 17 אילו זה היה נופל על ברכיו, פורץ בבכי, ובכך מרצה את השופט הנקמן].

לנאשם אחר שסיפר שהוא ארוס אמר: "תרצה להתחתן, אה? קודם כל תחשוב על הילדים שיהיו לך... "

ועוד: "אולי אתן לך שנתיים אם אתה כל כך אוהב את הכלא...."

כאמור, כל זה נאמר תוך כדי חיוך זחוח שלא ירד אף רגע מפני השופט.

בסוף האולם ישבו בני משפחה רבים (של 4 הנאשמים), ואיש השב"ס הוסיף את שלו לאווירה העכורה כשהשליט שם סדר, או יותר נכון טרור, בסגנון של קלגס, תוך כדי דיבור גס [בעברית!] וניסיונות חוזרים להוציא את האנשים מהאולם, כי ניסו לשוחח עם בניהם הנאשמים שאותם לא זוכים לראות במשך חודשים רבים. גסות הרוח של האיש הייתה מקוממת ביותר, אך השופט לא טרח להתערב (כפי שלעתים שופטים אחרים נוהגים לעשות במקרים כאלה).

שמות הנאשמים:

עלאא עבדאללה סעיד סלימאן, ת.ז.852242833 – תיק 2698/11 – בן 21

מוחמד קאסם סאמי מחמוד עראר, ת.ז. 853401792 – תיק 2754

נאג'י מאג'ד רבחי עראר, ת.ז. 853401743 – תיק 2546/11 – בן 19

פתחי חמדאללה שירף עראר, ת.ז. 854732617 -  תיק 2753/11 – בן 17

( ר' דו"חות קודמים: 10.4.11 / 28.4.11 / 18.5.11)

כיוון שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, הוצג כתב אישום מתוקן שנותרו בו שני סעיפים:

-חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת [החזית העממית לשחרור פלסטין]

-זריקת חפצים [אבנים] לעבר כלי תחבורה נוסע.

אצל עלאא סלימאן אין אישום של זריקת אבנים.

נגזרו עליו: 10 חודשי מאסר מיום מעצרו + 12 חודשי מאסר על תנאי + קנס של 2000 ₪.

על מוחמד עראר נגזרו: 12 חודשי מאסר + 12 חודשי מאסר על תנאי + קנס של 2000 ₪

על נאג'י עראר נגזרו: 12 חודשי מאסר + 14 חודשי מאסר על תנאי (כולל הפעלה של 60 יום ממאסר ע"ת קודם – כך שסה"כ ירצה 14 חודשים בפועל מיום מעצרו) + קנס של 2000 ₪

גם במקרה של פתחי עראר הפעיל השופט מאסר על תנאי קודם, כך שהמאסר בפועל יסתכם ב 14 חודשים מיום מעצרו + 12 חודשי מאסר על תנאי ל 3 שנים בנוגע לעבירה 'חברות בהתאחדות בלתי מותרת', 18 חודשי מאסר על תנאי במשך 3 שנים על 'זריקת חפצים' + קנס של 4000 ₪.

השופט איים להחמיר בעונשו וגם קיים.

(ר' פרוטוקול בצרופה)

 

אולם 7

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובע: ?

סנגור: עו"ד לימור גולדשטיין

הנאשם: מוצטפא מוחמד יוסף עודה, ת.ז. 976862854 – תיק 5406/11

בן 50 - תושב וואלג'ה – מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בית לחם

נעצר ב 13.11.11 בהפגנה שנערכה בוואלג'ה בה ניסו התושבים למנוע את הרחבת תוואי הגדר שנבנית במקום [ותכתר את הכפר]. מוצטפא עודה מואשם שבעימות עם הצבא דחף חייל לתהום של 2.5 מ'. כתוצאה מהנפילה נשברה רגלו של החייל.

הסנגור טען שאין ראיות המוכיחות שהנאשם דחף את המתלונן בכוונה כפי שסרטון שצולם בעת האירוע מלמד. כמו כן טען שמרשו מופלה לרעה: אדם אחר שנעצר יחד אתו שוחרר, ואחרים כלל לא נעצרו. מרשו אינו מפגין סדרתי ונקלע להפגנה במקרה..

השופט שוכנע שהסרטון מציג תמונה שונה מתיאור התביעה ושלל את הטענה לפיה דחף הנאשם את המתלונן בכוונה. גם הנאשם נפל כנגד רצונו כשגבו למדרון התלול.

יחד עם זאת קבע שהנאשם התפרע ונטל חלק פעיל בעימות שגרם לנפילה ובהתקהלות אסורה.

בהחלטתו קבע השופט שבהתחשב בגילו של הנאשם ובעובדה שאין בעברו הרשעות בעבירות אלימות או בהפרת סדר, הוא מוכן להסתפק בחלופת מעצר והטיל על הנאשם מעצר בית חלקי, כך שיותר לו לצאת מביתו לצורך הוראה באוניברסיטת בית לחם בלבד.

כמו כן הוטל עליו להפקיד 5,000 ₪ .

בעקבות בקשתו של התובע עיכב השופט את ביצוע החלטתו למשך 72 שעות, כדי לאפשר לתביעה לשקול הגשת ערר.

(ר' פרוטוקול בצרופה)

 

דיווחה של חוה:

אולם 1:

שופטת: רס"ן אתי אדר

תובע: סרן מיכאל אביטן

סנגור: עו"ד לביב חביב

הנאשם: באסם  מוחמד עבד אלרחמאן תמימי, ת.ז. 959225640 – תיק 2058/11

 מדריך למלחמת גרילה

על ספסל הנאשמים באסם תמימי ועל ספסלי הקהל הקבוצה הקבועה של האנרכיסטים נגד הגדר, כמה דיפלומטים אירופיים שכבר מכירים את המקום ואת הסיפור, אשתו של באסם נרימאן עם בת דודתה ושתי המשקיפות של צוות בתי המשפט.

שוב חוקרים את החיילים שהיו בשטח. התובע מנסה להראות שההפגנות לא היו ספונטניות אלא מאורגנות מלמעלה. הפעם שמענו שני עדי תביעה. היות והדברים די חזרו על עצמם, אספר רק על עדותו של עד התביעה מס. 6 ברשימת העדים, סרן יוני גרינשטיין והוא סיפר ותיאר איך מתנהלת מלחמת גרילה כנגד כוח כובש בכפר קטן במזרח התיכון:

... מבחינת הארגון של כל הדברים האלה... היו שם מעין חוליות שהיו מנסות לתעל את הכוח שלי  (הכוח שלי!!!)לאזור של מטעים שנמצא מתחת למגרש הכדורגל ולאזור החממות בכפר. זה היה סוג של כוח הטעיה כזה. ברגע שכוח הטעיה היה מגיע, היו מושכים אותנו אליהם. הם היו זורקים עלינו אבנים. ברגע שזרקו עלינו אבנים התקדמנו לכיוון שלהם לתוך שטח נחות מתחת למגרש הכדורגל.. היו זורקים עלינו אבנים, מושכים אותנו לתוך המטעים וברגע שהיינו בפנים היו מגיעים עוד חברה שזורקים עלינו אבנים מלמעלה מהמגרש כדורגל....  המשך ההפגנות היו כמו איזה משחק של חתול ועכבר שמנסים כל הזמן למשוך אותנו למקומות בכפר. היינו רודפים אחריהם עד שעות הערב ובערב ממש לקראת חושך היו מתפזרים כולם לתוך הבתים והעסק היה נגמר".

התובע שאל: מה איפיין את הנשק הקר שהמתפרעים (המתפרעים) השתמשו בו?

- היו אבנים, בנוסף קלע דוד שזה רצועות בד או עור שתחתית שלהן יש מנשא לאבן... עוד היו זורקים עלינו גז מדמיע שהוא היה בעיקר נפלים שלנו... וכדוריות מתוך דבר שקוראים לו ררנ"ג וזה גם נפל שלנו. אלה כדוריות ברזל עטופות בגופי וזה היה נזרק עלינו גם על ידי קלע דוד".

אז מהתיאור הזה אפשר היה להבין שהצבא נמצא שם כדי לעצור את התהלוכה מלהגיע אל התנחלות חלמיש, ולא היא. היו להם עוד ענינים לענות בהם ומשימות למלא:

"עוד אירוע שארע לא במהלך הפגנה אלא במהלך לילה שהייתי בתוך הכפר. התקדמתי לכיוון סמטה, בזמן שהייתי באותה סמטה הסמטה נחסמה על ידי שני פחי אשפה גדולים מברזל שהיו מלאים סלעים שהוכנו מראש. כשהסתובבתי לצאת מתוך הסמטה נתקלתי באותו חסם שחסם את הציר... שם קבוצה של נערים חיכו לי ונזרקו לעברי אבנים וסלעים..."

ומה החייל הזה עשה שם, על פי עדותו בסביבות 01:30 בלילה? זה נודע לנו רק בחקירה הנגדית של הסנגור.

ש.  תסביר לנו מה זה צילום התמונות שהזכרת.

ת. היו עוברים מבית לבית וממפים את התושבים.

ש. מה זאת אומרת?

ת. מצלמים אותם, רושמים מה מספר הבית ומי גר.

ש. כלומר נכנסים, דופקים בדלת?

ת. כן, דופקים בדלת. באחת וחצי בלילה!!!

ש אז איך מסדרים אותם לצילום?

ת. מבקשים מבעל הבית להביא את מי שבבית.

ואחר כך נודע לנו שהפחים מלאי האבנים והסלעים היו בוערים, והג'יפ נתקל בסלע והתקלקל, ואי אפשר היה לצאת מהסמטה החסומה על ידי כל הדברים הבוערים הללו. ועוד היו שם חוליות וכוחות ואיגופים וצילומים ותפיסת בתים  וגרירות – ממש מדריך למלחמת גרילה אבל כמעט לקראת הסוף נאמרו המשפטים שהבהירו לנו מה זאת התנגדות עממית:

ש. את הבתים האלה שתפסתם תפסתם בתחילת הפעילות שלכם?

ת. כן

ש. אבל ההפגנות נמשכו?

ת. כן.

ש. עד סוף השירות שלך שם... באותם מאפיינים של ההפגנה?

ת. נכון.

המשפט יימשך ביום 28.11.11.

 

 

 

 

 

  

 

המשך משפטו של באסם תמימי מהכפר נבי סאלח – תיק 2058/11

(ר' דוחות קודמים: 26.10.11  /  2.11.11) 

שופטת: רס"ן אתי אדר

תובע: סרן מיכאל אביטן

סנגור: עו"ד לביב חביב

דיון הוכחות

בקהל הצופים חוץ מאשתו ובת משפחתו של תמימי, נציגות גדולה של האנרכיסטים נגד הגדר וגם דיפלומטים מארצות שונות (צרפת, בלגיה, אנגליה).

נתניהו ג'וניור נעדר.הדוברות וגם התרגום נותרו כולם בידיו של יונתן פולק.

על דוכן העדים חייל מחטיבת גבעתי (?) בדרגת סגן. הוא היה בפלוגה שבאה לפזר את ההפגנה בנבי סאלח ובא להעיד על חוויותיו בבית המשפט.

הוא תאר איך התארגנה ההפגנה בימי ששי אחרי היציאה מן המסגד והצעירים התחילו לקלוע אבנים. לשם כך הם השתמשו במה שקוראים בצבא "קלע דוד", והוא הסביר לבית המשפט שמדובר ברוגטקה. השימוש שעושה הצבא בשם קלע דוד מעניין מאד, כי הוא מראה שגם צה"ל מבין טוב מאד מי הוא הדוד בסיפור הזה ומי הגלית.

העד שלנו עמד במרחק של 50 עד 100 מטר מקבוצת המפגינים, כ-50 איש. הם זרקו אבנים ורימוני גז שלדבריו כנראה אספו מרימוני גז צה"ליים שנזרקו ולא התפוצצו, וגם על הגגות עמדו עשרות אנשים. ואז נזרקה לעברו אבן שפגעה בשוק שלו ושברה את רגלו והוא נלקח לבית החולים.

בשלב זה הגיש התובע מסמכים רפואיים לבית המשפט. לא ראינו את המסמכים ואיננו יכולות להעיד עליהם וחבל, כי בהמשך זה נעשה מאד מעניין. התובע סיים את חקירתו והסנגור חקר חקירה נגדית.

בחקירה הנגדית שוב סיפר החייל שרגלו נשברה מהאבן שנזרקה אליו וזה היה מאד דרמטי;  לדבריו "הרגל פשוט נחצתה לשניים". אני לא הבנתי אם היא נחצתה לשנים לאורך או לרוחב, אבל אחר כך שמענו שמקץ שלושה חודשים הוא חזר לצבא לאותו הבסיס ולאותה הפעילות. הוא סיפר שעבר כמה ניתוחים ועד עכשיו לא חזר לפעילות מלאה. ובשלב הזה הגיש הסנגור העתק של מכתב השחרור של החייל מבית החולים ובו, במכתב השחרור הזה, נאמר שהוא, החייל, הסביר לרופאים איך הוא נפצע. איך הוא נפצע? הוא רץ, רגלו התעקמה והוא נפל. אולי אני טועה, אולי קודם הוא נפל ואחר כך רגלו התעקמה. אבל בכל זאת – איפה הדרמה של הרגל השבורה שנחצתה לשניים מאבן?

• אתה אמרת את זה לרופאים בבית החולים?
• לא. אני לא אמרתי להם את זה.
• אז הם סתם המציאו את זה מעצמם?
• אני לא יודע.

הסנגור לא המשיך בקו החקירה הזה, כנראה מה שכבר שמענו היה מספיק לגמרי, וחוץ מזה העד לא אמר שום דבר בקשר לנוכחותו של באסם תמימי באותה הפגנה שבה הוא, החייל, נפצע כל כך קשה והסנגור אמר לי: אני לא עוסק במה שלא קשור לקליינט שלי. החייל לא הפליל אותו.

אז מבחינה זאת סתם בזבזנו את הזמן.

מה בקשר לעדים האחרים שבית המשפט מחכה מזה חודש ומעלה לשמוע את עדותם? הם לא באו. החוקר ג'לאל עווידה הודיע היום שהוא לא מרגיש טוב. מזכירות בית המשפט התקשרה אתמול לאביו של אסלאם תמימי, וזה אמר לה שלאסלאם יש היום בחינה והוא עצמו עובד ואינו יכול להעדר מהעבודה בלי הודעה מוקדמת.

אחר כך התעסקו באדמיניסטרציה, תאריכים, קבעו זמנים וכו'. 

הישיבה הבאה ביום רביעי הבא, 23.11.11.

אפשר להזמין כרטיסים מראש.

דיונים נוספים שאליהם יזומנו עדים: 28.11.11  /  1.12.11 .

 

                                                       ----------------------------

 

נורה מוסיפה:

בהפסקה שהשופטת קבעה באמצע הדיון, נשארתי באולם ושוחחתי עם באסם תמימי (שעצור בעופר כבר 8 חודשים.) שאלתי על תנאי המעצר. הם 10 אנשים בתא – חימום אין (רק שמיכות). מחודש מרץ  2011 שבו נעצר זכה לביקור משפחה אחד בלבד.

ועוד: מאז שחרור גלעד שליט לא חלו שום הקלות לתנאי האסירים/עצירים (הרי החמירו את תנאי האסירים לפני שחרורו של שליט) – העונשים נותרו כפי שהיו.

 

  

 

השופט: סא"ל רונן עצמון

התובעת: סרן אורית פרגי-בכר

הסנגורית: עו"ד אחלאם חדד

רוב ישיבת הבוקר הוקדשה לחקירת שני מתנחלים שעל עדותם מבססת התביעה את האישומים שהגישה כנגד הנאשם: מוצטפא סמיר מחמד כנעאן (ת.ז. 411016280 - תיק 5189/11 )

מוצטפא כנעאן, בן 20 , סטודנט באונ' אלקודס. אמו ובן דודו נוכחים באולם.

הוא נעצר ב 26.10.11 על ידי חיילים שארבו ל 3 בחורים בכפר מחמס. השלושה היו מצוידים באלות ועסקו בשמירה על נכסים של אנשי הכפר החיים בחו"ל. העצורים נלקחו לתחנת משטרה ונחקרו כחשודים בתקיפה של שני מתנחלים מפסגות שנהגו ברכבם יום קודם לכן בצומת הקרובה לכפר. שלושת העצורים כפרו בחשדות. שלושתם טענו שהיו בכפרם בלילה הקודם (ליל האירוע).  שישה ימים לאחר המעצר ( ב 30.11.11 ) הוזמן למשטרה אחד משני המתנחלים שהתלוננו על התקיפה, ובמסדר זיהוי של תמונות זיהה את מוצטפא כנעאן בוודאות, לטענתו, כמי שתקף אותו ואת חברו . הוא לא נשאל על שני העצירים האחרים.

המשטרה לא טרחה לבדוק את האליבי שמוצטפא כנעאן הציג בחקירתו והגישה נגדו כתב אישום על ניסיון תקיפה, הרס רכוש, נשיאת נשק ללא רישיון ועוד פרטי עבירות לפי סעיפי חוק שונים.

היום נשמעה עדותם של שני המותקפים שהתלוננו במשטרה.

תחילה העיד האיש שישב ליד הנהג בנסיעה, והוא שזיהה את התוקף על פי התמונות שהוקרנו בפניו.

בתשובה לשאלות התובעת וכן בחקירה הנגדית שערכה הסנגורית, הוא תאר את האירוע והביע ביטחון מוחלט בזיהוי של התוקף. לדבריו, התוקף היכה במוט עץ בכוח רב תחילה בשמשה הקדמית של המכונית וניפץ אותה, ומיד המשיך וניפץ את השמשה האחורית.

העד השני היה נהג המכונית. רוב תשובותיו לשאלות שנשאל לא היו זהות לאלה של חברו ובכמה נקודות אף סתרו אותן (למשל, היה חושך, לא ראה היטב, ואילו חברו אמר שהייתה תאורה טובה וראה היטב). עד זה היה פחות נחרץ מחברו בזיהוי של התוקף.

הסנגורית אחלאם חדד הבליטה בחקירה הנגדית של שני העדים את ההנחה שהעציר שיושב באולם כנאשם אינו התוקף באירוע המתואר. לדעת הסנגורית, התוקף, ככל הנראה, לא נתפס על ידי המשטרה שהתרשלה ולא התאמצה לחקור את האירוע. התוקף מסתובב חופשי  והתביעה מפלילה את האיש הלא נכון תוך שהיא נשענת על עד שכל רצונו הוא שיימצא תוקף, ולא משנה מיהו.

הסנגוריה מבטיחה להציג  בהמשך המשפט עדי הגנה שיחזקו את האליבי של מוצטפא.

השופט, הציג לעד שאלות פרטניות שכוונו, כך נראה לי, לבחון את אמינות העדות. בתום החקירה  העיר השופט לתביעה כי לאור העדויות שנשמעו היום, אין תמיכה בפרט האישום הראשון. ביהמ"ש ממליץ לשקול את ביטולו.

ישיבת ההוכחות הבאה נקבעה ל 21.11.11 ב9:30 בבוקר. אנו נעקוב.

בהמשך ישיבת הבוקר התקיימו דיונים בשישה תיקים, ארבעה – יידוי אבנים ושניים פח"ע אחר. כולם קטינים. 

אחד מאלה הסתיים בהסדר טיעון: לאחר חודשיים וחצי של מעצר, הודה שיידה מספר אבנים והביע חרטה. לאור הקושי בזיהוי הנאשם על ידי המפלילים  נעתר השופט לפסוק לו מאסר כאורך מעצרו (חודשיים וחצי),  מאסר על תנאיוקנס של 1500 ₪, או חודש מאסר במקומו.

יתר הדיונים נדחו ל28.11.11ב 9:30 בבוקר,כנראה בפני השופטת שרון ריבלין –אחאי שהיום נעדרה מפאת מחלה.

בין אלה: עבדאללה חסן מוחמד שחאדה (ת.ז. 402284079  -  תיק 34961/11 ) בן 15 ממחנה הפליטים קלנדיה. עו"ד סמארה מקווה להגיע להסדר טיעון.

אנס חאלד מנצארה (ת.ז.402385215 - תיק 4012/11) - עו"ד אחלאם חדד.

  

  

 

שופטת: רס"ן אתי אדר

תובע: סרן מיכאל אביטן

סנגור: עו"ד לביב חביב

 

הנאשם: באסם תמימי מנבי סאלח – תיק 2058/11

מטעם דובר צה"ל – נתניהו ג'וניור עם מאבטח אחד לבוש בגדים אזרחיים.

(ר' דו"ח קודם על משפטו של באסם תמימי)

בבית המשפט הצבאי בעופר נמשך ונמשך ונמשך משפטו של באסם תמימי. הוא מואשם בארגון הפגנות, בהדרכת אנשי הכפר איך לנהל הפגנות לא אלימות, בהצבת פחי אשפה בדרכי הכפר כדי להפריע לצבא לפעול באופן חופשי, ועוד זוטות מעין אלה. כל הדברים הללו נחשבים בעיני אחת המדינות המזוינות והתוקפניות יותר בעולם כסכנה לבטחון האזור.

הישיבה זימנה לנו חקירה של שני חוקרי משטרה אשר חקרו את באסם תמימי לאחר מעצרו. הם אכן יודעים מאיזה צד של הלחם מרוחה החמאה, מתודרכים היטב ומצופים טפלון קשיח. הם לא זוכרים שום דבר. ממש שום דבר. מקסימום "למיטב זיכרונם".

התובע הצבאי חקר ראשון. הוא שאל למשל "איך שליטתך בשפה הערבית; ספר על האווירה בחקירה; האם היה איזה משהו מיוחד בחקירה שאתה זוכר?"

העד, החוקר המשטרתי, ענה על השאלה: לא זכור לי שום דבר כזה. ואז נחה דעתו של התובע הצבאי והוא סיים את חקירתו.

בחקירה הנגדית ניסה העורך דין להוכיח שהצבא סימן מראש את תמימי כמארגן ההפגנות, ולשם כך הם ארגנו ותפרו את ההוכחות עוד לפני שעצרו אותו. כי באסם תמימי נחקר ב-24.3.11, אבל בתיק החקירה מתברר שחיפשו ראיות נגדו שלושה חודשים לפני מעצרו, כבר  ב-12.1.11

 וככה נשמע העד (חוקר המשטרה)  בקיצורים הכרחיים:

-          מי היה אחראי על החקירה הזו?

-          אני לא זוכר בתקופה הזו….

-          תסביר איך נפתחה החקירה.

-          השאלה הזו אמורה להיות מופנית אל הממונים עליי.

-          אני רואה שאתה חקרת את רועי ונספי  — אתה זוכר?

-          השם לא זכור לי.

-          (הסנגור ממש משתדל לרענן את זכרונו של העד השכחן)  הוא צלם של הצבא.

-          השם לא זכור לי…

-          אתה זוכר מתי הגיעה ההוראה לפתוח בכלל בחקירה בתיק זה?

-          לא.

וככה, מבין 116 שאלות ותשובות נענו רובן ב"לא זוכר, יכול להיות, לא זכור לי, אני כבר לא זוכר, אני לא יודע, אני מניח, למיטב זכרוני, לא ידוע לי על דבר כזה… למיטב ידיעתי, לא נראה לי.

 

גם החוקר השני היה מעניין. התובע הצבאי שאל אותו את השאלה השגרתית: ספר לבית המשפט על שליטתך בשפה הערבית. ועל זה הוא ענה: "אני כבר 25 שנים במשטרה, מבצע חקירות בשפה הערבית…וגם ציין את השכלתו,  וגם הוא לא זכר שום דבר יוצא דופן בחקירה הזו.

לתועלת קוראותי אטרח שוב ואצטט את תשובותיו שכולן, ממש כמוהו, מצופות בטפלון השיכחה:

"לא זוכר, אני מניח, אם אינני טועה, אני מניח, לא זוכר, ייתכן, אני לא יודע, אני חושב, אני לא חושב, אני לא זוכר, אני לא  אחראי…  ממה שזכור לי..."

ושוב ושוב ושוב. הם זהירים מאוד, מתודרכים מאוד, והם לא זוכרים.

ועוד אחד אחרון לסיום. הנאשם בכלל טען שבחלק מהימים שבהם הוא נאשם בארגון ההפגנות הוא לא היה בכפר אלא בקורס ניהול מטעם הסהר האדום. עורך דינו התעכב קצת על העניין ושאל את החוקר:

ש. שאלת אותו (את תמימי) מתי התחיל הקורס?

ת. שאלנו אותו. לפי מה שהנאשם אמר הוא לא זכר. למיטב זכרוני אם מתנהל שם רישום או בדיקת נוכחות אז לא יכולנו להבנתי לעשות בדיקה של האליבי… הוא גם לא סיפק טלפון.

ואללה, הוא לא סיפק טלפון. הייבצר מצה"ל???? טלפון????

ש. האם כחוקר היית עושה בדיקה?

ת. אני כחוקר, בנתונים האלה שזה קורס בשטחים בכלל ולא משהו שאני יכול לבדוק, (הוא לא  יכול לבדוק אם היה קורס בשטחים באותו תאריך) אני חושב שעשיתי את המקסימום.

ש. הסהר האדום לא זמין?

ת. הסהר האדום בשטחים, אני לא יודע, גם אין לך מישהו ספציפי שאני יכול לפנות אליו.

האומנם? מישהו ספציפי??? מעניין ממי הם קיבלו את הטלפון של המתקנים להעשרת אורניום באיראן וספינות של ארגוני זכויות אדם בלרנקה. אבל הסהר האדום??? בשטחים???

שאר העדים לא הגיעו. אסלאם תמימי לא בא, מזכירות בית המשפט לא הצליחה ליצור אתו קשר. בשביל מי שזוכרת איך הילד אסלאם הגיע לראשונה אל בית המשפט הזה, המשפט הקודם הוא תמצית הפארסה הקרויה משפט צבאי.

גם שני העדים האחרים עפעס לא היו בהישג יד.

יזומנו לישיבה הבאה (ב 16.11.11). 

 

דיווחה של מילי:

נכנסתי לאולם 3 באמצע דיון בערעור. לא לקחתי את הפרטים הדרושים ואני מאזכרת את הדיון רק למקרה שהעניין יוזכר בעתיד וניתן יהיה לעקוב אחרי המקרה. התביעה ערערה על זיכוי של פלסטיני, אדם בשנות הארבעים כמדומני, שהואשם בחטיפה ובתקיפה של פלסטיני ישראלי. הוא זוכה מאחר שהמתלונן היחיד שהה בחו"ל ו לא הגיע לדיונים למרות ארכות חוזרות ונשנות שניתנו לדיון זה בבית המשפט שבו נדון התיק. הנאשם ישב באולם עם אשתו ולידו מתורגמן.

השופטים הציעו להכריז על משפט חוזר, שיתקיים בעוד 7 חודשים לאחר שהתביעה תשלים את החקירה; הזיכוי יבוטל והנאשם ישהה במעצר בית; סכום ההפקדה יופחת. לצדדים ניתנה ארכה של שבועיים להגיב להצעה.

באולמה של השופטת אתי אדר משפטו של באסם תמימי, ת.ז. 959225640 –תיק מס'  2058/11 מהכפר נבי סאלח.

נעצר בסוף מרץ 2011 ומשפטו נפתח ב 5 ביוני 2011.

לדיווחים קודמים באתר MWראו:  5.6.11 ; 31.3.11

(פרוטוקול הדיון נשלח אלינו ע"י יונתן פולק ר' צרופה).

ר' פרוטוקול בצרופה בתחתית העמוד.

התובע: עו"ד סרן מיכאל אביטן.

הסנגור: עו"ד לביב חביב

עד תביעה מס' 2 (מס' 1 ברשימת העדים): ארנון יהב חוקר במחלק תשאול בימ"ר ש"י.  

התובע ביקש לאשר שהחקירה התנהלה באווירה נינוחה וקיבל מן העד גם את אישורו לחתימתו על אימרתו של הנאשם. האימרה הוגשה לבית המשפט. תוכנו איננו מפורט בפרוטוקול.

עו"ד לביב מנסה לברר עם העד מדוע הוחלט לחקור את באסם תמימי. והעד עונה שקיבל הוראה ומילא אותה. לשאלה מדוע נחקר רועי ונספי, אוסף מודיעין, עונה העד שלא זוכר נחקר זה. הוא גם לא היה יכול לנמק, לבקשתו של עו"ד לביב, מדוע הסתכל בתמונות שצילם רועי וספי (לשאלתו של עו"ד – "אז סתם הסתכלת בתמונות?" ענה העד: "אין דבר כזה אצלנו סתם. אני מקבל כסף ואני לא עושה דברים סתם").

עוה"ד טוען שהחוקרים התחילו לחפש בתמונות רק מ  12.1.11 ולא לפני כן, מפני שאז החלה החקירה של הנאשם והם חיפשו עדויות להפליל אותו. עוה"ד שואל אם הקלדנית שהדפיסה את החקירה היא מדובבת ושזאת הסיבה שנכחה בעת החקירה? (שכן החוקר עצמו יכול להקליד), אך העד לא יודע מה ההתמחות של הקלדנית שעבדה אתו.

עוה"ד מנסה לברר מדוע החוקר עימת את הנאשם עם עדותו של אסלאם שהפליל אותו, אבל לא עם עדותו של עומר דאר איוב שהעיד שהנאשם לא מסית לאלימות., העד טוען שמאחר שלא הוא גבה את עדותו של עומר דאר איוב, לא היה זה מתפקידו לעמת את הנאשם עם עדותו (אבל לגבי כל שאלה אחרת טען העד שהסתמך על ממצאים שנמצאים בתיק החקירה – מ"מ).   עוה"ד טוען שלחוקרים אין עדויות של חיילים שראו בזמן אמת את הדברים שהחיילים מייחסים לנאשם. והעד עונה שאם עדויות כאלו קיימות הן מצויות בתיק, ואם אינן קיימות הן לא תמצאנה.    

(מתמיה שלאור תשובותיו של החוקר הוא לא הסכים עם אמירתו של עוה"ד שהוא מציג את עצמו כבורג קטן, מ"מ).

עד תביעה מס 3 משה מדיוני (מס' 2 ברשימת העדים) חוקר בימ"ר ש"י במחלק התשאול.

התובע שוב מקבל את אישורו של העד שהחקירה התנהלה כסדרה ללא אירועים חריגים ושקיבל את אישורו לחתימתו על אימרתו של הנאשם.

גם חוקר זה מרבה להשיב לשאלותיו של עוה"ד ב"אני לא זוכר" "אם זה היה בתיק החקירה כנראה שקראתי..." . עוה"ד מתמקד בצילומים שנבחנו, והחוקר לא מצליח להזים את טענתו שהחוקרים החלו להתבונן בצילומים מן ההפגנות רק לאחר שהחלה חקירתו של באסם תמימי, מאחר שחיפשו עדויות להפליל אותו, ולא כדי לעקוב אחרי מפרי סדר.

כמו כן מעמת עוה"ד את החוקר עם עדותו של הנאשם ששבע או שמונה פעמים לא היה בכלל בכפר בעת ההפגנות מאחר שהשתתף בקורס של הצלב האדום, והחוקר טוען שלא היה באפשרותם לעמת את האליבי, מאחר שאי אפשר ליצור קשר עם הסהר האדום שנמצא בשטחים. ("חוסר האונים" של שירות הביטחון מרשים – מ"מ).

גם את החוקר הזה שואל עוה"ד מדוע עמתו את הנאשם רק עם עדויות שהפלילו אותו ולא עם עדויות שעל פיהן הנאשם לא השתתף בשום צורה בהפגנות, וחוקר זה עונה שאין זה מתפקידו להיות הסנגור של הנאשם. עוה"ד סבר שמתפקידו של החוקר לברר מהי האמת.  

הדיון הבא במשפטו של באסם תמימי נקבע ליום רביעי   2.11.11.

(קשה להחליט אם החוקרים לא טרחו להכין את עצמם לפני עדותם ולא קראו את תיק החקירה לפני שעלו על דוכן העדים, או שבחרו להיתמם. כך או כך הם הפגינו זלזול בוטה במעמדם כעדים, זלזול שנובע כנראה מן הביטחון שיש להם במעמדם בבית המשפט – מ"מ). 

 

דיווח של חגית:

אולם 5 

שופט רס"ן שלמה כץ

תובעת: ?

על שולחן התביעה 31 תיקים באישומים מגוונים ובשלבים שונים של ההליך המשפטי: הקראות, תזכורות, הוכחות, טיעונים לעונש.

שליש מהנאשמים ברשימת התיקים יושבים במעצר כבר לפחות 10 חודשים (זאת ע"פ מספר התיק המציין 2010 ). באולם רעש רב והמולה. חמישה או ששה עורכי דין נכנסים ויוצאים, קרובי הנאשמים מוכנסים ומוצאים לעתים יותר מפעם, כי טרם התחיל הדיון בבנם, למרות שהוא כבר הוכנס לאולם עם עצורים אחרים אזוקים ברגליהם. בנוסף לתיקים הרבים שחלקם  נידחה למועד אחר, חלקם מטופלים במהירות בין הצדדים תוך הסכמות שמובאות לידיעת השופט, ואינן נשמעות כלל באולם, מגיעה יחידת 'להב 433' שכוללת תובע וסנגור אזרחיים, ואיתם 3 נאשמים. ביהמ"ש הצבאי מתפנה לעסוק בגניבת מכוניות וזיוף מנועים של ישראלים על ידי פלסטינים מהשטחים.

בתוך הבלגן מתקיים משפט הוכחות למעאויה תיסיר יאסין נתשה (תיק 4260/10) שמייצגו עו"ד מוחמד ג'בארין. מעאויה יושב במעצר כבר 14 חודש על סעיפי אישום רבים: חברות בארגון אסור (חמאס), ניסיון לגיוס כסף לארגון ונשק למימוש פיגוע התאבדות יחד עם פעיל חמאס נוסף. לטענת התביעה ביקש לצאת לאימונים בירדן, אך כוונתו סוכלה עם מעצרו. 

השופט קובע בשפתו שיש הצדקה לקבל את ההסדר שהושג בין התביעה להגנה: קשיים ראיתיים. במילים אחרות המובנות לכול: אין הוכחות לכך שאמנם עשה מה שמיוחס לו, או לפחות לא הוכחות מעבר לספק סביר. אך אנו כבר מורגלים לכך שבבית המשפט הצבאי יש פתרון לבעיה שכיחה זו של קשיים ראיתיים: הסדר טעון.

אחרי 14 חודשי מעצר העצור מוכן להודות בכתב אישום מתוקן ופוסקים את דינו גם אם אין הוכחות מובהקות לאישומים התלויים נגדו.

נפסקו לו 28 חודשי מאסר (היינו, עוד 14 חודשים) וקנס בסך 6000 ₪ .