נשים

כמה דקות אחרי שהגענו נכנסו אחרוני בני המשפחה של האסירים למתקן. חכינו כרבע שעה עד שפתחו לנו את השער. כשהגענו לאשנב בדקו אם יש לנו אישור (שמי – דבר שמיותר!) להיכנס.

באולמה של השופטת שרון ריבלין-אחאי:

התובעת: עו"ד בתיה פיטריו

רוב הנשפטים היו נערים.

עז- א-דין אבו שמאע, יליד 1997. ממחנה הפליטים אל ערוב.

הסנגור: מוחמד שאהין

נאשם ביידוי אבנים ובהשתתפות בהפרת סדר המונית. במסגרת הסדר טיעון נגזר עליו עונש מאסר של 75 יום (חופף לתקופת מעצרו), קנס בסך 1000 ₪, ומאסר מותנה של 5 חודשים למשך 4 שנים, אם יואשם בעבירה של יידוי אבנים.

הטיעונים "להקלה בעונש": עברו הנקי, הודאתו בביצוע העבירה וגילו הצעיר בעת ביצועה ( היה פחות מבן 14 באותו הזמן).  חשוב לציין שבטיעונים להסדר נאמר גם שהיו קשיים ראייתיים בתיק. האומנם קשיים ראייתיים אינם עילה לביטול האשמה???

לדברי אביו הואשם בהשתתפות בהפגנה ב"יום הנכבה", נעצר שבוע לאחר "יום הנכבה"  ועצור חודשיים וחצי (לוח הזמנים הזה לא ברור לנו, מאחר שיום הנכבה חל ב 15 במאי).

  

 זכריה אבו עיישה, בן 16 - מבית לחם.

הסנגור: מוחמד שאהין

על פי כתב האישום המתוקן הוא מודה ביידוי אבנים וזריקת בקבוקי צבע לעבר כוחות הביטחון ויידוי בקבוק תבערה בחודש מרץ בשנה שעברה.

עוה"ד טען שלמרות העבר הרלבנטי של הנאשם מדובר בנאשם שהוא קטין. השופטת אמרה לנאשם שבפעם הקודמת טען שנגרר אחרי חברים והבטיח שלא יחזור על מעשיו, וכעבור שנה הוא שב וחוזר עליהם. מסתבר שב – 12.4.2010 הורשע הנאשם שיצא עם חברו לבצע פיגוע דקירה. הנאשם טען אז שחברו איים עליו והכריח אותו לבצע את המעשה. הוא טען שלא התכוון לפגוע באיש. על עבירה זו נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל ו-12 חדשים על תנאי, שהם ברי הפעלה היום. השתחרר לפני שנה.

היום אישרה השופטת את הסדר הטיעון שהגיעו אליו הצדדים בהתחשב, מחד גיסא,  בעברו הרלבנטי של הנאשם ובעובדה שהעונש הקודם המשמעותי לא היה בו כדי להרתיעו, ומאידך גיסא התחשבו בעובדה שמדובר בקטין שאישיותו טרם בשלה, שחבריו שהיו שותפים לעבירה היו דומיננטיים ומבוגרים ממנו. הודאתו באשמה  היוותה אף היא טיעון ל"הקלה בעונשו". נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בגין תיק זה ובגין הפעלת המאסר המותנה, יירצה 3 חודשים בחפיפה לעונש שהושת עליו היום. ובנוסף יירצה 9 חודשים. סך הכול 24 חודש. השופטת אמרה שמדובר בעונש מקל על העבירות החמורות שבהן נאשם, אך אין לומר ששנתיים  מאסר הן עונש קל לנער בגילו.

הנער הגיב בפנים חתומות. אביו שישב לידינו אמר לו בקול מאוד חם ומרגיע: יש לך עכשיו שנתיים, תלמד עברית, תלמד את הקוראן, תדבר עם אלוהים. תנצל את הזמן.

לנו אמר האב שהאשמה איננה נכונה. 

 

עומר מוחמד אל רחמן, בן 14.5 - ממחנה הפליטים קלנדיה

ועאצר עבד אל חכים שחאדה,בן 14.5 - ממחנה הפליטים קלנדיה

הסנגורית: אחלאם חדאד

הדיון התנהל בעניינם של שני הנערים יחד.

במסגרת הסדר טיעון שהתקבל על ידי בית המשפט, הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בכך שטיפסו על סולם ועברו את החומה וחדרו למתחם עטרות, שם הבעירו צמיג על גבי קרטון. בית המשפט קבע שזו לא הייתה עבירת שב"ח מובהקת. שניהם נדונו לתקופת מאסר שחופפת את תקופת מעצרם (66 יום) וקנס של 3000 ₪ כל אחד או מאסר 3 חודשים תמורתם לכל אחד מהם - וכן 8 חןדשי מאסר מותנה ל 4 שנים על עבירה מסוג זה או על יידוי חפצים. הצדדים נימקו את ההסדר בכך שהנאשמים הודו בעבירה כבר בעת חקירתם במשטרה, בגילם הצעיר ובכך שבעת החקירה נפלו פגמים ממשיים. "מחדלי חקירה". בהחלטתה הוסיפה השופטת ואמרה שבית המשפט לא יגלה סובלנות בעתיד לגבי פרטים כנ"ל בחקירה פלילית.

עוה"ד אחלאם חדד אמרה לנו מה הם "הפגמים": החקירה לא צולמה אלא רק הוקלטה. מהשוואת הקלטת החקירה לזיכרון הדברים עולה שרק חלק קטן מן השאלות והתשובות נכתב בזיכרון הדברים. בעת החקירה לא נוכח חוקר נוער, החוקר צעק על הנערים, החקירה התנהלה בעברית באמצעות מתורגמן, והנערים לא יכלו לעקוב אחרי נכונות הדברים שנאמרו. מדוע, אם כן, מכנים זאת "פגמים"? האם מדובר רק בחריגה מן הכללים של בית המשפט ולא בערעור על עצם ההאשמה?

 

סלוואה חסאן, בת 51. 

הסנגור: מחמוד חסאן

בנה הצעיר בן 24, נכח בעולם, ופניה קרנו כשראתה אותו.

נאשמת בכך שבאה עם סכין למחסום ורדפה אתו אחרי מתנחל. (יש צילום). היא טענה ששמעה קולות שהורו לה לעשות כן. הפסיכיאטר המחוזי בדק אותה ומצא שהיא כשירה לעמוד לדין. עוה"ד טען שיש פערים בינו לבין התביעה והוא מנסה לגשר עליהם. לכן ביקש דחייה של הדיון. המשך הדיון נקבע ל 18.1.12

  

המשך של משפטים שאנו עוקבות אחריהם

 סאוסן מחמוד חוסין חמאמדה, ת.ז. 8526341 – תיק מס' 5487/11

 שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובע: רס"ן נתנאל קולה

סנגור: עו"ד נרי רמתי

(ר' דו"ח קודם בעניינה של סאוסן)

סאוסן הגיעה מכפרה אום פאקרה שבדרום הר חברון למשפטה כשהיא מלווה באביה. כמו כן נכחו במשפט שני פעילים מ'קבוצת הכפרים', ופעילה מ'ועד האסירות'.

בסופו של דבר נאלצה סאוסן להסכים לעסקת טיעון, מה שחייב אותה להודות שתקפה איש מג"ב באבן (סלע! כפי שכתוב בכתב האישום), אך דחתה את הטענה שהוזהרה בידי החיילים בערבית בזמן האירוע, וכן את הטענה שניסתה פעם נוספת להכות את החייל ב'סלע'.

בהחלטתו ציין השופט ש"ניתן להבין כי הנאשמת הייתה שרויה בסערת רוחות... בשל הסיטואציה שבה ביתה עמד בפני הריסה..."

גזר הדין:

8 ימי מאסר בפועל כימי מעצרה + חודש מאסר על תנאי במשך שנתיים + קנס בסך 3,000 ₪  (שיחולטו מדמי הערבות שהופקדו בסך 5,000 ₪).

(ר ' פרוטוקול הדיון בצרופה בתחתית העמוד)

כנגד בת-דודה של סאוסן, הקטינה אמל חמאמדה, שנעצרה יחד עמה, לא יוגש כתב אישום.

 

אמיר אבראהים חאלד צבארנה, ת.ז. 852783190 – מס' תיק 5001/11 , מבית אומר

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובע: סגן אבישי קפלן

סנגור: עו"ד נרי רמתי

(ר' דו"ח קודם בעניינו)

אביו של אמיר נכח בדיון.

להיום זומנו עדים אחדים מטעם התביעה. ושוב 2 עדים לא הגיעו (חיילים) בטענה שהזימון הגיע למג"ד ולא אליהם. עד נוסף התעכב והודיע שיגיע רק בצהרים. עד נוסף אומנם היה בשער, אבל התביעה ביקשה שהות של חצי שעה כדי לדבר אתו לפני עדותו. וכך בוזבז זמן רב –כל אותו זמן ישב הנאשם על ספסל הנאשמים (כשרגליו אזוקות) והמתין באי נוחות פיזית ניכרת לעין.

(תזכורת לקורא: הבחור נורה בגבו כשנעצר, ואחת מריאותיו נפגעה).

העד היחיד שהתייצב כבר בבוקר היה הקטין בן ה17 מוחמד בחר (משוחרר), שהשתתף גם הוא בהפגנה בבית אומר (ב 12.10.11).

בחקירתו נשאל בעיקר מה ראה כשהחייל ירה באמיר והאם הוא, מוחמד, החזיק אבן בידו שהתכוון לזרוק לעבר החייל ההוא. הוא חזר בו ממה שאמר כשמסר אמרה במשטרה וטען שהחייל עמד על רגליו  כשירה באמיר (ולא שכב על הארץ, כפי שמסר במשטרה). הוא הסביר מדוע הוא מוסר היום עדות שונה מזו שמסר במשטרה:

לפני שהגיע לחקירה במשטרה נחקר בידי 2 אנשים (פעמיים) שהיכו אותו, ובסיכומו של דבר מסר במשטרה מה שרצו לשמוע, כי פחד שישלחו אותו שוב אל האנשים המכים.

אחה"צ  נמשכה חקירת העד הזה, וכן הוכנסו 2 עדים (חיילים) נוספים שהתבקשו לתאר את ההתרחשויות בזמן ההפגנה.

כאמור, דיון ההוכחות הזה נמשך שעות רבות, ובשלב מסוים התמוטט הנאשם, נשכב על הרצפה והחל לירוק דם. חובש נקרא, ואמיר הוצא מהאולם על אלונקה.

(ר' פרוטוקול על הדיון בצרופה).

מסרנו פרטים על המקרה לרל"א (רופאים לזכויות אדם).

דיון ההוכחות יימשך ב 26.12.11 – בוקר ואחה"צ. אם פרשת ההוכחות לא תסתיים באותו יום, ייקבע התיק לישיבה נוספת ב 2.1.12.

 

מוצטפה מוחמד יוסף עודה, ת.ז. 976862854 – תיק מס' 5406/11 , מוולג'ה – בן 50

(ר' דו"ח קודם בעניינו)

שופט: סא"ל רונן עצמון

תובעת: עו"ד סרן אורית פרגי בכר

סנגור: עו"ד נרי רמתי

אמו של הנאשם נכחה גם היום בדיון על בנה.

להיום זומן שוטר מג"ב להעיד מטעם התביעה. העד מסר עדות ראייה מהאירוע:

-"העד התפרע כשבאו לעצור אותו. הוא נאבק עם השוטר ונפל איתו מהתוואי, בערך מגובה של שני מטר..." [שוטר המג"ב נפצע – הוא המתלונן].

-מי דחף את מי?

-השוטר היה יותר קרוב לצוק. אז מן הסתם הנאשם דחף את השוטר...

בחקירה הנגדית העד מודה שלא ראה "דחיפה בבירור".

התביעה מבקשת להראות לביהמ"ש סרט שצולם בידי אחד המפגינים [מאזן קומזייה – שנעצר גם הוא באותה ההפגנה, אך שוחרר כעבור יום]. בסרט נראה הנאשם נופל יחד עם השוטר.

התובעת לאחר צפייה בקלטת: "אנחנו עדיין טוענים שהנאשם הוא שגרם לכך שהשוטר נפל מהטרסה, גם אם לדברי ביהמ"ש נראה שהנאשם הוא שנפל ראשון..."

התיק נקבע לישיבת הוכחות נוספת ב 2.1.12 שאליה יזומן שוטר המג"ב שנפצע.

(ר' פרוטוקול  הדיון בצרופה)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

בוקר + אחה"צ

משקיפות: חוה הלוי, נורה אורלוב (מדווחת)

בזמן שחוה עקבה אחר דיון ההוכחות במשפטו של באסם תמימי, נכנסתי לאולם 4 לבדוק את הדיון בהארכת מעצרן של שתי בחורות מהכפר אום פאקרה [ליד הכפר יאטא] שבדרום הר חברון ב 24.11.11.

הרקע למעצרן: הצבא נכנס באותו יום לכפר עם 2 דחפורים ו 5 ג'יפים והרס 2 בתים (אחד של החשודות) ומסגד שנבנו בלי אישור [כאילו שתושבי דרום הר חברון הנמצא בשטח Cקיבלו אי פעם אישור בנייה. הרי המטרה היא להקשות על תושבי האזור, עניים מרודים, עד שיסתלקו מהשטח שישראל חומדת לעצמה]

צפו בסרט המתעד את המעצר

ר' גם כתבה של עמירה הס באותו עניין

הבחורות עצורות בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: רס"ן נתנאל קולה

סנגור: עו"ד נרי רמתי וע"ד אכרם סמארה

החשודות: (תיק פל"א 485166/11)

- אמל ג'מאל מוסא חמאמדה, ת.ז. 855070850 – קטינה בת 17

- סווסן מחמוד חסין חמאמדה, ת.ז. 852634138 – בת 21 – סטודנטית ביאטא

התובע הגיש לשופט את תיק החקירה שבו מפורטות העבירות הבחורות: תקיפה של חייל.

בזמן שאנשי המינהל האזרחי, יחד עם חיילים ואנשי מג"ב באו להרוס את ביתה, לקחה סווסן אבן [בהמשך האבן תוארה כ"סלע"] לידה וחבטה בה בידו של איש מג"ב. סווסן נעצרה, ואז הגיעה אמל והשליכה מים לעבר איש מג"ב.

(ר ' בצרופה תיאור האירוע בידי צוות ה CPT (נוצרים למען שלום) חברון – והשוו גרסאות)

התובע הסכים שאמל תשוחרר באותו יום (לא ברור לי אם בשל היותה קטינה, או משום שלהתיז מים על חייל זו תקיפה לא כל כך חמורה) תמורת הפקדה של 4,000 ₪.

הסנגור הסביר שאין באפשרותה לשלם סכום זה. היא בתו של רועה צאן עני מאוד – ובנוסף נהרס ביתה.

הוא גם ביקש לדעת, אם בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד אמל.

התובע: "נבחן את הראיות ולאורם נפעל."

החלטת השופט: היה מוכן להסתפק בערבות עצמית פחותה בנוסף לערבות צד שלישי של ערבה ישראלית (אני) כדי להבטיח שהחשודה תתייצב לדיון בעניינה במידה ויתקיים, ב 21.12.11.

בעניינה של סווסן הודיע השופט שמדוחות השוטרים שבתיק עולה כי החשודה אחזה בסלע (!) שרצתה להשליך לעבר שוטר מג"ב. פעילותה נמנעה באמצעות התזת גז פלפל

התובע אמנם ביקש הארכת מעצרה ב 4 ימים נוספים כדי להכין כתב אישום, אך לבקשת הסנגור הסכים השופט לדרוש מהתביעה להכין את כתב האישום עד למחרת ב 14:00 והאריך את מעצרה של החשודה ביום.

כמו כן הורה לשב"ס לספק לסווסן מעיל, אחרי שראה ששתי הבחורות רועדות מקור כשהן לבושות בבגדים שבהן נעצרו 4 ימים קודם לכן.

שאלתי את עצמי איך הקטינה המשוחררת תגיע הביתה באותו יום (בלי כסף ובבגדים קלים).

דאגתי הייתה מוצדקת: ממגרש הרוסים היא שוחררה בערב. לידיד המשפחה ישראלי שברר בבית המעצר איפה יוכל לאסוף אותה נאמר שיחכה לה במחסום קלנדיה. האיש חיכה שם 5 שעות, אלא שהקטינה שוחררה במחסום בית לחם. למזלה שוחרר שם יחד איתה אדם שהיה צריך להגיע לחברון, ומי שאסף אותו הסיע את הבחורה לביתה בדרום הר חברון. אמל הגיעה הביתה בשעה 22:00.

 

למחרת ב 14:00 התייצבתי שוב לדיון בעניינה של סווסן. השופט הסכים לשחרר אותה תמורת הפקדת סכום ערבות (גבוה בהרבה מזה של אמל – על הערבות חתם חבר המשפחה הנ"ל) וגזר עליה מעצר בית ביאטא. אבל התביעה ביקשה 48 שעות לשקול אם לערער, כך שסווסן לא שוחררה באותו יום.

אביה שנכח בדיון הביא אתו חבילת בגדים בשבילה, וכן חבר המשפחה הנ"ל.

למחרת הבאתי את חבילות הבגדים לבית המעצר במגרש הרוסים. זו הייתה חווייה 'מרנינה' בפני עצמה.

בסופו של דבר שוחררה סווסן ביום ה' בערב. הפעם חיכו לה שני אקטיביסטים במחסום בית לחם כדי להסיע אותה הביתה. אבל גם הם חיכו לשווא, כי אותה דווקא שחררו בשער שכם בירושלים (והפכו אותה בכך לשב"חית). נהג מונית הסיע אותה הביתה.

סוף פרק המעצר של שתי הבחורות. נחכה למשפט בעניינן.

 ------------------------------------------ 

באותו יום, וגם למחרת, נכחתי בדיוני הוכחות במשפטו של באסם תמימי שאליהם זומנו כעדי תביעה הקטינים שהרשיעו אותו.

אני מצרפת את 2 ההודעות לעיתונות (באנגלית) שנשלחו בידי 'הוועד למאבק העממי' עם הכותרות: "מסרתי את עדותי תחת לחץ" /  "החוקרים הורו לנו להרשיע אותו".

 

 

 

  

השופטת: רס"ן שרון ריבלין-אחאי

אולם 2 :דיוני ”בית משפט לנוער"

חקירת עדי תביעה במשפטו של מחמוד חליל עבד אלחנאפסה - תיק בימ"ש 4075/10; ת.ז.853809010,בן 16

מאבו דיס.  

אביו ואחותו נוכחים  באולם.

מייצג אותו עו"ד מוחמד מחמוד.

לא שמענו מהו כתב האישום, אך נראה שמדובר בזריקת בקבוקי תבערה (קטגורית האישום: יידוי חפצים).  מכול מקום שני העדים, סופיאן ומוסטאפה, אף הם מאבו דיס בערך בגילו של הנאשם, הכחישו מכל וכול  את מה - שלדברי התובעת – אמרו  בחקירתם. כלומר, שהם ראו את הנאשם מבצע את העבירה. לדברי כל אחד מהם בנפרד, הם לא מכירים אותו. סופיאן שהובא לבית המשפט מבית הסוהר, בבגדי אסיר, אמר שהוכה ע"י החוקר, וכן שהובטח לו שישוחרר אם יחתום על הדו"ח של החקירה. הוא עמד יפה מול התובעת שלא הרפתה ובשאלותיה, והתעלמה מהכחשותיו החוזרות ונשנות. לדבריו, מה שנאמר כביכול מפיו בעת החקירה הוכתב לו ע"י החוקר.

בחקירה הנגדית של העד קיבל מוחמד מחמוד, סנגורו של הנאשם , את אישורו של סופיאן לכך שחקירתו נערכה בשעה 3 לפנות בוקר, שלא הקריאו לו את זכויותיו, ושלא נאמר לו שהוא יכול להתייעץ עם עורך דין.

העד השני, מוסטאפה, הכחיש, כאמור, גם הוא שהוא מכיר את הנאשם ושראה אותו מבצע את העבירה. לדבריו אין לו חברים כלל, לבד מבן דוד זיאד, ולכן לא יכול להיות שהוא מכיר את הנאשם. לדבריו החוקר המשטרתי לא הסביר לו כלל מדוע הזמין אותו לחדר, ואמר לו לחתום על המסמך – וָלא, יכה אותו.  

לשאלותיו של עוה"ד בחקירה הנגדית ענה מוסטאפה שבחקירתו לא נכח אף בן משפחה, לא היה מתורגמן, ולא הוקראו לו זכויותיו.

להמשך ההליך המשפטי נקבעו שני מועדים 14.2.11 ו  21.2.11 יוזמנו החוקרים כעדי התביעה.

 

בהמשך היה סרט נע של נערים ועורכי דינם לתזכורות ולהקראות. דיון בעניינם  נקבע ל 14.2.11, 21.2.11 , ואף לחודש מרץ. רובם נאשמים ביידוי חפצים.

ביניהם נער בן 14 מבית לחם שעצור כבר חודש ימים:

מוחמד ראיד מוחמד פרוח – תיק מס' 1038/11; ת.ז. 401454558.

אביו נוכח באולם. עורך דינו מוחמד שאהין .

 

כמו כן הוקרא גזר דינו של בחור צעיר, משוחרר בערבות, שנאשם לפני שנתיים במעשה מגונה. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון והטיל על הנאשם 4 ימי מאסר - כימי מעצרו, ומאסר מותנה של 5 חדשים, החל מהיום, למשך שנתיים וקנס של 1800 ₪ שיחולט מכספי ההפקדה שניתנה כערבות.

ההנמקה לקולת העונש הייתה, שזו הייתה העבירה הראשונה של הנאשם, ושמאז אותה עבירה הנאשם לא עבר כל עבירה. מכך הסיק עורך הדין שלו שהמעשה לא מאפיין אותו. הנאשם נישא בינתיים והקים משפחה.

 

אחרי הפסקת הצהריים הובאה העצירה הדיל טלאל עיסא אבו תורכי–תיק מס' 4953/10, בת  1/2 15.

היא ניסתה לדקור חייל במחסום קלנדיה. עשתה זאת גם בעבר כשהייתה בת 13. מייצג אותה עו"ד איאד מיסק .

הדיל נעצרה ב 14.11.10, ובעוד 3 ימים ימלאו 60 יום למעצרה.

הייתה הסכמה כללית שהמניע למעשיה היה רצון  לברוח מהמשפחה שרצתה להשיא אותה, ולא מתוך כוונה  לפגוע בביטחון האזור.

לאחר התייעצות עם קמ"ט רווחה נקבע בהסדר טיעון עונש של שנת מאסר אחת . מתוך שנה זו תרצה 60 יום בכלא. היא תשתחרר בעוד 3 ימים, ב 27.1.11 , ויתרת השנה תהייה על תנאי למשך 5 שנים. התנאי מתייחס להחזקת סכין או לכל עבירה המסכנת חיי אדם. קמ"ט רווחה יסדיר את מעברה של הנאשמת  למעון לנערות בחברון בהסכמת אביה שהיה נוכח באולם.

 

 

  

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: מיכאל אביטן

מקבץ שהצלחנו לגבש אחרי יום ארוך מאד באולמו של צבי היילברון. בהמולה ובבלגן של עורכי דין יוצאים ונכנסים, חיילים וחיילות נכנסים ומביאים תיקים, קלדניות מתחלפות, מאבטחים נכנסים ויוצאים והחשודים או הנאשמים מתחלפים בסיטונות לא קל לקלוט את כל מה שמתרחש. באולם זה כמעט לא נדונו תיקים "ביטחוניים" אלא עניינים אזרחיים בדרך כלל המדגישים את עוצמת הדריסה של הצבא בחיים האזרחיים של תושבי הגדה.

 

הסנגור עו"ד דאוד עזי ייצג שני בחורים שנחשדו בגניבה, והסיפור די מוזר. שני הבחורים עבדו בתחנת הדלק במעלה אדומים. היה להם הסכם עם בעל הבית ולפיו, כשהיה חסר להם כסף הם היו מקבלים מקדמה על חשבון המשכורת וחותמים אצל מנהלת החשבונות שרה זליג. אחר כך היו מנכים משכרם את סכום המקדמה שהם לקחו.

פתאום. פתאום!!גילה בעל הבית שחסרים לו 160,000 ₪ בקופה. ככה פתאום ביום אחד עפים מאה וששים אלף ₪.  עצרו אותם ולקחו אותם לחקירה. הם משוחררים בערבות עד למשפט שיתקיים אי"ה ב-7.3.11.

 

אנאס מוחמד זיתון חלאיקה:

הסנגור: עו"ד מחמוד חסאן

הנאשם הבא היה מקרה שובר לבבות, וגם מי שכבר ראה את בית המשפט מגן על הצדק והאמת היה מתקשה לעמוד בו. לא נאמר במה אנאס מואשם. יש נגדו מאסר על תנאי משום שבעבר הוא היה בקורס מפקדים והיה מעורב באתר האינטרנט של הכותלה אלאסלאמיה (אגוד הסטודנטים). ביום הקר הזה הוא הובא חיוור, ברגליים יחפות נעול סנדלי פלסטיק ועליהם האזיקים. קשה לי לתאר את מצבו הנפשי מבלי לגלוש לדרמות סנטימנטליות, אבל זה באמת אוצר המלים הנדרש. זה היה קשה מאד. אחרי שנגמר המשא ומתן הקצר בין עוה"ד מחמוד חסאן לבין השופט, וכבר שמו עליו את האזיקים כדי להוציאו, הוכנסו סוף סוף אמא שלו ודודתו שכמובן נחרדו למראה עיניהן והתחילו לדבר אליו ולנסות לעודדו במלים: אתה בסדר, אתה בסדר גמור, אני אתך... וכו'. זה החמיר לגמרי את מצבו, ואז הוא התמוטט בבכי על הכסא וכבש את ראשו בידיו. הוא לא היה מסוגל בכלל לדבר. הנשים הגבירו את נסיונות העידוד... היה רע מאד. עוה"ד הסתכל על הקליינט שלו מבלי שיוכל לעשות משהו, הבחור הסתכל בעיניים מתחננות על אמא שלו, אמא שלו צעקה לו מילות עידוד עם דמעות, והסוהר אזק אותו והוציא אותו מהאולם.

הדיון הבא נקבע ל 31.1.11

 

מוחמד האשם ג'עברי:

הסנגור: עו"ד נאצר נובאני

קראנו על מוחמד האשם ג'עברי בדוח ממגרש הרוסים ב 27.12.10. הסיפור הוא סיפור אזרחי של עבירת תנועה: הבחור, שכנראה לוקח תרופות, נסע במכונית הונדה כשהוא שיכור, בלי רישיון, וטס במהירות גבוהה מהמותר על כביש יריחו ים המלח. באחד המחסומים עצרו אותו לבדיקת רישיונות, ואז הסתובב וברח מהמקום במהירות. אחר כך, בצומת אלמוג ביקשו שוב לעצור אותו ושוב הוא ברח, השוטרים ירו באוויר ופגעו בגלגלים... כרגיל.. כל העניין נמשך חצי לילה, ובמהלך כל הסאגה הזאת הוא עבר על כל חוקי התנועה האפשריים.

אחרי התלבטויות רבות הוא הודה בכל ההאשמות ונשפט ל-6 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשים מאסר על תנאי ו-1000 ₪ קנס. בכל זה אין שום  עניין, אבל למה הוא נשפט בבית משפט צבאי? מה צבאי בכל העניין הזה?

 

אברהים עדואן:

הסנגור: עו"ד חאלד אלאעראג'

הבחור מואשם כי בשנת 2006 השתתף בתהלוכות, עצרות, תליית תמונות של מועמדי החמאס בבחירות. בשנת 2008, אחרי הפגנה נגד הגדר, יצא עם אחרים וברשותם בקבוק תבערה. הוא עצמו לא השליך את הבקבוק אלא מישהו אחר השליך אותו אל מגדל השמירה (הפילבוקס – מבצר הבטון שאנחנו מכירות היטב) הבקבוק פגע בגדר שליד המגדל. לא נזכר נזק. הבחורים נמלטו מהמקום וחיילי צה"ל רדפו אחריהם וירו.

האישומים: חברות בהתאחדות בלתי מותרת (בשנת 2006)!! וזריקת חפץ מבעיר (שלא הוא השליך). יש עסקה. 20 חודשי מאסר בפועל, 5 חודשי מאסר על תנאי או 5000 ₪ קנס תמורתם.

 

חנאן אחמד עלי- תיק מס'  4238/10

הסנגור: עו"ד מוחמד שאהין

קיבלנו את שמה מהוועד למען אסירות פוליטיות עם בקשה להיכנס ולצפות במשפטה. לא התקיים דיון כי כבר היה מאוחר מאד אחה"צ, אבל שמעתי ממקור בהחלט אמין שהיא ברחה מהבית בגלל בעיות אישיות בבית ובאה למחסום עם סכין. אנחנו מכירות את המצבים האלה. במחסום עצרו אותה והביאוה למעצר. באולם ישבה אמא שלה שנראתה זקנה מאד וכאילו היא זקוקה לכל כוחות הגוף והנפש רק כדי לשבת שם – ממש מונחת בלי תנועה בכסא, ובנה, נער בערך בן 16 נכנס גם הוא.

השופט הסביר לחנאן שלא יתקיים באותו היום דיון בעניינה ושאל אם יש לה מה לומר. היא ביקשה לחבק את בנה. נהיה אקשן. (מה, כל אחד יתחיל להתחבק לנו כאן??) השופט אמר לסוהרת: תשאלי את סויסה. הסוהרת טלפנה לסויסה ושמענו רק את הצד שלה: להוציא אותה? וככה חנאן אחמד עלי הוצאה מהאולם מבלי לחבק את בנה. מסרנו את האינפורמציה הקצרה הזו לוועד למען אסירות פוליטיות.

 

מוחמד אחמד דיב נאפה:

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

הבחור, תושב נעלין, מואשם ביידוי אבנים בהפגנות נגד הגדר. בישיבה שבה נכחנו חקר נרי רמתי את העד האסיר מוחמד סרור שהוא והנאשם שניהם מאותו הכפר.

היה המשחק הרגיל של חתול ועכבר – למה אמרת במשטרה דבר אחד ופה אתה אומר דבר אחר? הנני להפנות אותך לדבריך במשטרה, למה אמרת למשטרה דבר אחד ולשב"כ דבר אחר? אז כן ראית אותו או לא ראית אותו? אז אתה מסוכסך אתו או לא?

מכל זה אפשר היה לדלות רק עובדה אחת לא נוחה והיא שהבחור בכלל לא חתם על הודאתו במשטרה, והחתימה המופיעה שם היא חתימתו של השוטר החוקר, כך שאי אפשר היה לשאול אותו "אז למה חתמת?"..... זאת אומרת שאלו, אבל הוא אמר: זו לא החתימה שלי.

בכל אופן, נעשה מאוחר ואני יצאתי בדרכי אל המכונית. בדרך מישהו שאל אותי מה השעה. אמרתי: ארבע אחה"צ וזכרתי את השיר:

ארבע אחה"צ, כרגיל עוד חם

בשדרת האזדרכת, תינוקות לומדים ללכת, לבדם.

רוח ערב מתפרכסת, מביאה אל המרפסת

ריח שחת ואספסת וקצת נחת גם.

 

אני רוצה לומר לשופטי בתי המשפט הצבאיים ולתובעים ולסוהרים ולפקידות ולאוזקים למיניהם שגם הפלסטינים רוצים לתאר ככה את שגרת אחרי הצהריים שלהם, וכשזה יקרה הם לא ילכו לזרוק בקבוקי תבערה על מגדלי שמירה.

המשך המשפט ב 28.2.11.

 

 

 

  

מגרש הרוסים

 

שופט: ברק ג'ורדן

שוטר/חוקר: ראדי. מידי פעם נכנס ניסים ארגמן.

הבוקר (10:30 -  12:30 לערך) הובאו להארכת מעצר 5  עצירים ועצירה אחת. שניים מהשישה -  מנועי פגישה עם עו"ד. השוטר המייצג את החקירה ביקש, כדרכו, שנצא מהאולם בדיונים שנערכו לעצירים ללא נוכחות הסנגור. השופט קרא את המסמך שהגשנו לו (שנכתב ע"י סא"ל בנישו בהמשך לקדם-בג"ץ שהוגש ע"י מחסוםווטש ומדבר בזכות פומביות הדיון ובצורך להכריז על סגירת דלתות אם רוצים למנוע נוכחות מבקרים) ושאל כל אחד מהחשודים המנועים (העצירה והעציר) כשהוכנס לאולם ללא הסנגור, אם רוצה לומר משהו בעת הדיון. לא נראה לשופט שנוכחותנו (רשם את שמותינו בפרוטוקול) מסכנת את החקירה אם החשוד(ה) לא ידבר. נשארנו באולם  בשני הדיונים של ה"מנועה" ושל ה"מנוע".
 

- רואן חסן עבדאללה תואבתה, ת.ז. 850886219  הובאה ממתקן חקירות פתח תקווה. איננו יודעות כמה זמן עמדה בפניה אל הקיר ליד דלת חדר הארכות המעצר ומחכה לתחילת הדיון כשהיא אזוקה ברגליה וידיה ועיניה מכוסות בפלנלית . נראית כבת 18 במכנסי ג'ינס ונעלי ספורט.

עו"ד פיראס סבאח מייצג אותה, אך היא מנועה מפגישה אתו. לדבריו - שנאמרים בהעדרה של החשודה -  נחקרה כבר כמה פעמים מאז מעצרה (ב10.8?) בחשד לפעילות נגד ביטחון המדינה.

החקירה מבקשת הארכת מעצר ל 15 יום. עו"ד פיראס סבאח ביקש מהשופט לשחררה או לפחות לקבוע תקופת הארכה קצרה. השופט האריך את מעצרה  ב 8 ימים  עד ל 23.8.10 .

כאמור, השופט התיר את נוכחותנו בעת שהעצירה הוכנסה לאולם ועוה"ד יצא ממנו. העצירה השיבה לשאלת השופט שאין לה מה לומר במעמד זה.
 

ניסים ארגמן, נציג החקירה הבכיר יותר מהשוטר שדן היום בתיקים, הביע התנגדות להסכמת השופט להשאירנו באולם. לא שמענו את מה שנאמר ביניהם בהתלחשות סביב שולחן ביהמ"ש, אך קלטנו בברור שהייתה אי הסכמה בעניין.

-מוחמד אל פרוק (פרטיו לא ידועים לנו).

נעצר ב11.8.10 , מנוע פגישה עם עורך דינו מאמון חשים עד ל 19.8.10

עו"ד חשים הרבה בשאלות פרטניות לחוקר שרוב תשובותיו היו " זה כתוב בתיק הסודי" . חשים ביקש את עזרת השופט, אך זה ראה בשאלות שהציג חשים מטרד ("עוד מעט ארוחת צהריים, אם תמשיך כך נגיע לארוחת ערב" חשים: - "אני צם...[רמדאן]"). בהמשך, חשים ממשיך לטעון נגד מעצר מרשו. טוען שלחשד אין ראיות אלא העובדה  ששהה בכפר וישב בבית קפה ועישן נרגילה ביום מסוים בחודש מאי בו אירוע ירי שחקירתו נמשכת ומערבת חשודים רבים (מהם עצירים שראינו באולם המשפט) . לדברי חשים, החקירה מערבת כפר שלם על סמך חומר חסוי שכולו שקרים. השופט חוזר ומאיץ בו לסיים, מקציב לו 5 דקות לשאלות שאינן נוגעות לפרטי החקירה או ממצאיה שהם חסויים בשלב זה.

עורך הדין מבקש לא להיעתר לבקשת החוקר ולשחרר את העציר.

מוכנס העציר המנוע מפגישה עם עורך הדין, וזה יצא מהאולם. העציר נשאל ע"י השופט אם ברצונו לומר דבר מה ועונה בשלילה. אנחנו נשארות באולם לחלק השני של ההצגה. השופט מכתיב לקלדנית את החלטתו להאריך את המעצר ב 11 יום ומדגיש שיש משנה חשיבות לביקורת השיפוטית על מהלכי החקירה של עציר מנוע מפגש עם עו"ד.
 

-סאהר צובחי עלי סחול, ת.ז. 913487070  בעל בית קפה, תושב הכפר (?) שליד רמאללה. עצור כבר 19 יום, מייצגו עו"ד שקיראת. ככל הנראה היה עצור באישום אחר והובא לכאן לחקירה מסועפת בה נחשדים אחדים באירוע ירי בחודש מאי השנה. העציר מבקש לדבר ואומר "אני פה כבר 19 יום. אמרתי כל מה שיש לי לומר..."  

השופט מאריך את מעצרו ב11 יום.

בית המשפט הצבאי עופר - הרגעים הראשונים שלי -  תמר פליישמן:
ליד דלת הכניסה בשתי שורות כסאות עבור משפחות ומבקרים. יקירי האסירים מאחור, ואנחנו, היהודיות, לפנים. בצד - כלוב הנאשמים. יושבים בו שני בחורים: אזוקי רגליים, אזוקי ידיים, מוצמדים האחד אל רעהו באזיקי מתכת. הקרוב אלי מבין השניים - שני נתיבי דמעות חורצים את לחייו, הדמעות ניגרות מעיניו השחורות הנוצצות בדממה, ומבטו נטוע בפינה הרחוקה של החדר. אני נושאת מבט לעבר ההוא ורואה את אמו: תווי פניה כשל בנה ודמעותיה דמעותיו יורדות על  לחייה, עיניה בורקות לעומתו והיא מנהלת עמו שיח זועק ללא קול וללא שפה, ההולך ושב וזורם מהאם לבנה ומהבן לאמו.

נדווח על 3 דיונים שנדחו ולמעשה לא התקיימו,על חשבון זמן יקר מפז של העצירים הפלסטינים, המתכלה בכלא. מה לעשות ,"הימים הנוראים" החדשים האלה - מיום השואה עד יום הזיכרון - הם ימי טקסים . בעופר נערך טקס לחיילים, ולכן הדיונים החלו באיחור של שעה. דיונו של תלמיד תיכון רועד וחיוור נדחה בחודש, משום שהתובעת בתיק השתתפה בטקס בתל אביב.

מתברר ש"פלוגת מחץ" נשלחה לבילעין בלילה בין ה-12 ל-13 לאפריל , על מנת לזמן את העד המפליל, חליל יאסין, לדיונו של עבדאללה אבו רחמה, "הגנדי הפלסטיני", מחברי הוועדה העממית נגד הגדר.

למדנו גם על עוד מקרה- מיני רבים- של מעצר מינהלי פוליטי ,הפעם של אישה .

 

שופטת:   רס"ן אתי אדר

תובעת:     סרן אודליה עמוס

סנגורית:  עו"ד גבי לסקי

נאשם:   עבדאללה  אבו רחמה,  ת.ז 997446703 - תיק  5327/09

           

התביעה לא הצליחה להביא אף לא עד אחד מאלה שהיו אמורים להופיע מטעמה. לכן הדיון נסב בראשיתו על הסיבות שבעטיין העדים לא הופיעו, ובסופו על קביעת מועדי דיונים לשבועות הקרובים. אומנם השופטת עשתה מאמץ לצופף את הדיונים , אך עבדאללה  שעצור עד תום ההליכים למעלה 4 חודשים התרעם וביקש לשאת דברים : "... מי יכול להבטיח לי שלאחר כל הזמן הזה של ישיבה בכלא ...אקבל פיצוי על כך... לא עשיתי נזק לאדם כלשהו. אם ישחררו אותי ,שיימשך המשפט 5 שנים. אני לא הולך לשום מקום." ברור שהעדים מתחמקים מהעדות. כדברי התובעת : " זו הפעם השנייה שהעד מתרץ את אי הגעתו." כאשר המעצר מבוסס על מפלילים קטינים כמו חליל יאסין - שרק אפשר לשער כיצד נגבו מהם ההפללות - לא פלא שהם מתחמקים ,אף נמלטים מהעדות ,וצריך לשלח בהם "פלוגות מחץ". ואומנם כך הצהירה התובעת : " לגבי עד זה ,אבקש שיוצא נגדו צו הבאה, ואני מודיעה שלאחר שיוצא הצו, יישלח כוח על מנת לעצור את העד ..."

חומר רקע:
 http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=8345
  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3818323,00.html

סנגור:   עו"ד נאסר ענני

נאשם:  מנתצר איבראהים עיסא אבריגית -  תיק 5429/09

אישום:  יידוי אבנים , היה קטין כשנעצר

כאמור, דיון ענייני לא התקיים, והוא נדחה בחודש ,משום שהתובעת השתתפה באיזה טקס. מנתצר ישב חיוור מאוד , עברו עליו התקפי רעד. פניו אורו כשנכנסו הוריו. להלן סיפורו של האב :

מנתצר מבית אומר נעצר לראשונה בהיותו בן 17 .זה היה במרץ 2009 במהלך הפגנה. חברו נורה אז למוות. ההורים לא ידעו היכן הוא. הוא השתחרר כעבור 4 חודשים. למרות שהפסיד לימודים, משרד החינוך הפלסטיני סייע לו לסיים את שנת הלימודים.                
ב- 21.12.09  ב -1:00 בלילה פרצו כ-20 חיילים לבית ההורים ועצרו את מנתצר. עוד לא מלאו לו 18. הוא הופלל ע"י חברים ביידוי חפצים על המגדל הצבאי הניצב לתפארת בכניסה לכפר (אזור B). מנתצר מאבד את שנת הלימודים הנוכחית הכוללת את בחינות הבגרות. באשר לבריאותו נקשר את המשפחה עם הארגונים המתאימים.

סנגור : אחמד ספייא

נאשמת: מונתהא אלטאוויל - תיק 1433/10 - עצירה מינהלית בכלא השרון

אישום: חברות ונשיאת משרה

גם במקרה זה הדיון נדחה כי הסנגור אינו מכיר את החומר.

למדנו מהסנגור ומשוש ,מהוועד למען אסירות פוליטיות, פרטים על מונתהא :

היא  נעצרה ב- 8.2.10. כעבור כשבועיים,  ב 21.2.10, משהתברר שביהמ"ש עומד לשחרר אותה, הזדרז השב"כ והוציא נגדה צו מעצר מינהלי עד עכשיו.

מונתהא , אשתו של ראש עיריית אל בירה , אם לילדים וסטודנטית.

הדוח עוסק בראש וראשונה בקטינים. למעלה מ- 10 ,חלקם עצורים למעלה מ-3 חודשים. שניים מהם פצועים ואחד סובל ממחלת לב .אנו מביאות את סיפורו של אחד הפצועים ,אחד מ - 343 קטינים המוחזקים היום במעצר או במאסר. בהמשך דיון לא שיגרתי בעניינה של צעירה העצורה בשנית על אותה עבירה: "אחזקת סכין". ולבסוף המשך משפטו של המורה ואיש הדת מחברון עאדל ג'נידי.

 

שופטת: רס"ן שרון ריבלין - אחאי

תובעת: סרן יעל כהן-וגון

סנגור: עו"ד עיסאם מראר

נאשם: ואאל יונס אחמד בדר  .....   ת.ז 854690815 - תיק  5406/09

 

הקטינים נכנסו לאולם בביטחון וברצינות, משראו את משפחתם חייכו ודיברו בלי סוף עם היקרים להם.

רוב האישומים הם זריקת אבנים ו"חפץ בוער".  בכל המקרים לא נגרמו נזקים לאדם ו/או רכוש.

קטין ששמו איוב מוחמד עבד אלראוף דראג סובל ממחלת לב. הסנגור ביקש שבפרוטוקול יצויין שהוא מעביר חומר רפואי רלוונטי לרופא במתקן הכליאה.

בהחלטתה  מבקשת השופטת רס"ן ריבלין אחאי מהרופא להעביר לביהמ"ש סיכום מצבו הרפואי המעודכן של הנאשם.

רוב הקטינים מיוצגים על ידי עו"ד אייאד מיסק מה -  DCI(ארגון להגנת הילד). לדבריו הוא מייצג קטינים בעופר, ועו"ד נוסף בסאלם. שניהם לא עומדים בעומס ונאלצים להעביר ייצוג של קטינים לארגוני אסירים פלסטינים של בגירים. כולם אינם גובים תשלום. עו"ד מיסק טוען ש 95% ממשפטי הקטינים מסתיימים בהסדר טיעון, שבמסגרתו הקטין מודה במשהו, כדי לחסוך מהקטין זמן כלא. הסיכוי שקטין ישיג שחרור בערבות שואף לאפס. התוצאה היא שעל פני שנים אלפי ילדים פלסטינים הופכים להיות פושעים בעיני משטר הכיבוש הישראלי.

ואאל, בן 16.5 מאבו דיס.

ב  27.9.09 הוא נורה ברגלו במהלך "תהלוכת אל אקצה". הכדור חדר את עצם השוק. הוא טופל בבי"ח ברמאללה, כי אין להם אישורים להגיע לירושלים. כעבור 3 חודשים (21.12.09), באישון לילה (2:30), "באו ולקחו אותו מהבית." בשל הפציעה המסובכת, ואאל עדיין לא החלים, ואכן במהלך מעצרו הוא אושפז בבי"ח של השב"ס ברמלה. גם בן דודו הקטין עצור[דיווחנו לארגונים הנוגעים בדבר]. הדברים נמסרו לנו מפי אביו. הדיון עצמו היה קצר מאוד. הסנגור הודיע שעדיין לא השלים את הסדר הטיעון עם התביעה, ולכן הוסכם על דחייה בחודשיים  ל 17.5.10. הקטין הפצוע ,ואאל, יכול לחכות בעופר .יש לו זמן, כל החיים לפניו...

האב סיפר על חבר של בנו מאבו דיס ששמו מוחמד מחמוד חלביה שרגלו נשברה במהלך חקירה קשה בעופר. זה בגדר שמועה ואנו עושות מאמץ לברר את הסיפור.

שופט: רס"ן שלמה כץ                                                                                                                

תובע: סרן חגי רוטשטיין

סנגורים: עו"ד חאלד אלערג', אסמעיל טוויל

נאשמת: עאישה פאיז אבראהים גנימאת, ת.ז  852740315 -  תיק  4454/09

אישום: אחזקת סכין

מידע מהוועד למען אסירות פוליטיות: עאישה גנימאת, בת 19, מצוריף שליד חברון, נעצרה ב 2.9.09 בדרכה לבית הספר. בעת המעצר החיילים היכו אותה קשות והטיחו את ראשה בג'יפ צבאי. היא הובאה לבית המעצר במגרש הרוסים שם עברה חקירות. במשך החקירות ידיה היו כבולות לאחור, והחוקרים דיברו בגסות וקיללו אותה. אחרי כשלושה שבועות היא הועברה לכלא השרון.

ב 13.10.06, בהיותה בת 15, נשפטה למאסר של 10 חודשים. היא שוחררה ב 20.7.07, חודש לפני תום תקופת מאסרה במסגרת שחרור 256 אסירים פלסטינים, שכמעט כולם היו כחודש לפני השחרור. בשני המקרים היא החזיקה סכין.

התקיימו 2 דיונים בעניינה בהפרש של כשעה. בדיון הראשון טען הסנגור שרק עתה קיבל את התיק ,וביקש לדחות את הדיון ל  5.5.10. עאישה ביקשה לדבר. השופט נענה לה. היא תיארה בהתרגשות כיצד כפו עליה ועל אסירה נוספת - שתיהן ביטחוניות - לעלות על אוטובוס עם אסירים פליליים. "ראוי לשים אותנו בהסעה מבודדת לבד. הסוהרים של נחשון דיברו איתנו בצורה בוטה וקיללו אותנו, וזאת לא פעם ראשונה."

בדיון השני ,שרק במקרה נודע לנו על קיומו, הצדדים הסכימו על הסדר טיעון. כרגיל התובע הגיש כתב אישום מתוקן: "אחזקת סכין" (ללא כוונות דקירה) . עאישה הודתה. השופט נתן הכרעת דין מרשיעה. התובעת דרשה 2 שנות מאסר הכוללות הפעלת מאסר על תנאי. והנה  בפתאומיות השופט שינה את דעתו,קרא לאביה, שאל אותו מדוע חזרה על אותה עבירה, האם היא בסדר, המשיך ופנה לעאישה, ולשאלתו אם היא יודעת למה היא פה, היא השיבה :"אני לא יודעת למה אני פה. אני לא יודעת להפעיל סכין." השופט מיד הודיע על ביטול ההרשעה והורה לשלוח את עאישה למרכז לבריאות הנפש של השב"ס, כדי שייקבע אם היא כשירה לעמוד לדין. התיק ייקבע לעוד שבועיים. יש לציין שהשופט תמה על שבתביעה לא היו מודעים למצבה המיוחד של הנאשמת.

הערה בעניין ענישה שכוללת הפעלה של מאסר על תנאי, כמו במקרה של עאישה: נכחתי בדיון (עליו איננו מדווחות) והייתי עדה לצער הרב של הנאשם ומשפחתו, כשהושת עליו עונש כפול (גם שנתיים) בשל הפעלת מאסר על תנאי. התופעה שכיחה, בין השאר, בשל ההפללה ההמונית של קטינים על פני שנים. תחת משטר כיבוש כל יכול, רוב הסיכויים שלא מעטים מהם ייעצרו שוב, ואז הם ישלמו בריבית דריבית. בקצב כזה המערכת צריכה להכין עוד ועוד מתקני מעצר, להכשיר עוד שופטים, תובעים, סוהרים וכיו"ב, כדי להתמודד עם המספרים העתידיים של עצירים ואסירים פלסטיניים.  

 

שופט: רס"ן שלמה כץ                                                                                                                

תובע: סרן חגי רוטשטיין                                                                                                            

סנגור: עו"ד אחמד ספייה                                                                                                            

נאשם: עאדל נעמאן סלים ג'נידי, ת.ז  989439525 - תיק: 3131/09

אישום: נשיאת משרה

שלב הדיון: סיכומים

הסנגור מבקש לזכות את הנאשם. במופע דראמאטי ומרשים הוא שולל אחת לאחת את טענות התביעה:

"אין בידי התביעה ולו ראיה אחת", אך בעיקר הוא תוקף את החקירה. ראשית היא הייתה כללית ומעורפלת: לא הובהר לנאשם במה בדיוק הוא חשוד. הוא לא עומת עם עובדות חותכות (מקום, זמן וכיוב'), ובכך נמנע חקר  האמת. חמור מכך - וכאן הסנגור מכריז על הפתעה שיש באמתחתו: הוא מציג את אימרתו של המפליל המרכזי בערבית. הוא מבקש מהמתורגמן להתייצב לצדו ולתרגם לעברית את המילים שמתארות את עיקר האשמה .לפי המפליל, בערבית, הנאשם היה חבר ב"וועדה לקשרים כלליים" ואילו לפי החקירה בתרגום לעברית, זו הפכה להיות "וועדה לקשרי חוץ".הנאשם הוטעה. בעניין זה התבטא אח"כ השופט: "מכעיס אותי מאוד מאוד מחדלי תרגום החקירה." הוא אמר לסיכום ש"התביעה צריכה לרדת מהעץ" וביקש מהצדדים להגיע לעיסקה ,כך שלא יצטרך לתת הכרעה. הסנגור סירב , ולכן תהיה הכרעה בשבוע הבא.

אולם 3 :ערעורים

השופט: צבי לקח

התובע: שלומי שניידר

ישיבת הבוקר נפתחה בערר על מעצר של  עבד אל עזיז חאלד  (2543/09 ).

אנו קצת איחרנו בגלל ההקפדה היתרה של הבחורות המשועממות בכניסה לביהמ"ש המופקדות על הבדיקה של גופנו ותיקינו (הן טרחו לחפש את המפקד כדי לשאול אותו אם כרטיס טלפון שנמצא בארנק מותר או אסור בכניסה לביהמ"ש. תשובת המפקד הייתה שאסור).

כתב האישום מייחס לעבד חאלד פעילות במסגרת ארגון טרור. הסנגור מדגיש שהפעילות בה נאשם לא הייתה פעילות צבאית ושאין לו עבר בפעילות ביטחונית. השופט מעיין בתיק של הנאשם "... בינואר שנה זו קרא לתפילה בכרוז מתוך המסגד ".
עוד מציין השופט תוך כדי עיון בתיק "...הודה בחקירה שבזמן מה שהוא קורא "המלחמה בעזה" השתתף  בתהלוכות...".

את ההחלטה ייתן השופט מאוחר יותר.

בשעה 11 הובאה לאולם הנאשמת סועאד ארזיקת , אביה ודודה הוכנסו. במשך שעתיים התנהל ערעור - שהגישה התביעה - על גזר הדין שניתן ב 7.4.09 . 

סועאד נעצרה ב 8.4.08 והוגש נגדה כתב אישום על עבירות של תיכנון לביצוע פיגוע התאבדות. שמיעת ההוכחות במשפט החלה כשנה לאחר מכן, ב 31.3.09  (ראו באתר מחסום ווטש: דו"ח מסכם של המשפט עד לגזר הדין 15.6.2009), ובסופו של דבר הורשעה סועאד בעבירות של מגע עם האויב ובניסיון לשדל אדם להחזקת פצצה. היא זוכתה מחמת הספק מהעבירה - החמורה יותר - של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. נגזרו עליה 15 חודשי מאסר בפועל (וכן 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 3000 ₪).

את עונש המאסר כבר ריצתה, אך התביעה דרשה לעכב  את שחרורה עד לאחר שמיעת הערעור והחלטת בית המשפט לערעורים.

נציג התביעה פתח בתיאור מפורט וארכני של האירועים שהביאו למעצרה של סועאד ולהגשת כתב האישום נגדה. התביעה מתנגדת לזיכוי מהעבירה החמורה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה ומנמקת את התנגדותה באותן הטענות שהעלתה במהלך המשפט: סועאד הודתה בקשר עם פעיל ג'יהאד מעזה; היא גם חזרה ושאלה את אותו פעיל כיצד מתקדמות ההכנות לביצוע הפעולה המתוכננת; בעת חקירתה במשטרה ובעדותה בבית המשפט לא הסבירה שהדברים שאמרה בצ'ט לפעיל העזתי לא נאמרו ברצינות אלא במשובה, דיבורים בעלמא; ובעיקר מדגישה התביעה את "היסוד הנפשי של התכוונות פלילית" בהתנהגותה של סועאד. התובע דוחה את אחד מנימוקי ביהמ"ש למתן זיכוי חלקי: שתוכן השיחות וההתכתבות שנמצאו במחשב לא הוצג כראייה בביהמ"ש. על כך עונה התובע שההגנה היא שהייתה צריכה להציג חומר זה כראייה לסתירת טענות התביעה.

ההגנה התרכזה בעיקר בטענה שכל ההתקשרות כביכול עם פעיל ג'יהאד באמצעות האינטרנט הייתה בלתי רצינית, נעשתה בגלוי כצורת בילוי בסלון הבית. והדברים שאמרה סועאד  -באמצעות אחיה - לאלמוני בצ'ט, נאמרו בלא התחייבות, באופן סתמי, כמשאלה ולא כתכנית מכוונת.. כמו כן חזרה הסנגורית על טענתה שלא הובאה שום ראייה שאמנם האדם איתו דיברו האחים היה פעיל ג'יהאד מעזה.

השופט ביקש את טיעוני הצדדים לעונש. ההחלטה תינתן בימים הקרובים.

נעקוב.

היום משפטו של סעיד צאלח סעיד ח'טיב, שבמעצרו במחסום שקד-טורה אנה נ''ש ואני נכחנו ב 27/04/2009
(ר' דו''ח סאלם מ 3.5.09).

אני מקבלת רשימה של 24 דיונים ונוכחת ב 12 מהם.
השופט רס''ן גיורא אלדן.

אני נוכחת בדיון נוסף באולם אחר.

1. 2635/08 עמיד סעיד מוחמד עיאד, ת''ז 950228890

נאשם בקשירת קשר לגרימת מוות

סנגור: מוהנד חראז

סוג דיון: טיעונים לעונש.

תקופת מאסר זהה לימי המעצר

התובעת אומרת שיש הסדר טיעון, הנאשם הורשע בישיבה קודמת.

עשרה ימים לפני מעצרו נפגש הנאשם עם אישה והציע לה לבצע פיגוע התאבדות או להציע מועמד אחר. התובעת מסכמת שעל אף חומרת העבירה והנזק שיכול היה להיגרם ברכוש ובנפש, השותפה לא הסכימה לבצע את הפיגוע, לא נבחר יעד ולא סוכמו פרטים, כך שהעבירה הייתה בשלב של דיבורים ולא הייתה פעילות למימושה, לא הייתה חברות בארגון עויין.

עברו של הנאשם אינו נקי. ב 2004 נכשל בעבירה של קשירת קשר. הנאשם הודה והיה חיסכון בזמנו של בית המשפט, כי לא היה צורך בשמיעת עדים. יש בתיק קושי ראייתי, ולכן התביעה הסכימה להסדר טיעון. 14 חודשי מאסר זו ענישה הולמת שמשרתת את האינטרס הציבורי.

הסנגור מצטרף לתובעת ומוסיף שהתיק מבוסס על עדות של אישה עם בעיות משפחתיות ונפשיות. אין כל חיזוק לעדותה. לו היו נשמעים עדים נוספים, הנאשם היה מזוכה.

הנאשם אומר שהוא המפרנס היחיד במשפחתו ושלא יחזור על מעשיו.

השופט פוסק שאין ראיות בידי התביעה להרשיע את הנאשם. אומר שהתוצאה העונשית של הסדר הטיעון שוות ערך לזיכוי. גוזר על הנאשם ימי מאסר כימי מעצרו עד כה.

אומר שזה לא עונש כבד, למרות ששלילת חירותו של אדם אינה עניין של מה בכך.

השופט מאמץ את הסדר הטיעון, עונש מאסר בפועל כימי המעצר מ 23.4.08. הנאשם מסיים היום לרצות את מאסרו.

המאסר על תנאי, שכבר היה לנאשם, הוארך בשלוש שנים.  24 חודשי מאסר על תנאי לחמש שנים מיום צאתו מהכלא (היום), שלא יעבור את העבירה בה הורשע שעניינה פגיעה בגופו של אדם בנסיבות ביטחוניות.

את שמחת הנאשם ומשפחתו אפילו לא אנסה לתאר.

2. 2284/09 מוחמד נאצר מחמוד ענאתי, ת''ז 852300839 נאשם בהחזקה וסחר באמל''ח, סנגור נאדר חראז

סוג דיון: הקראה

בחור צעיר, באולם נמצאים הוריו ותינוקת.

השופט דוחה את הדיון ל 13.7.09. עד אז ידונו הצדדים על מידת העונש.

3. 1009/09 חנין זיאד כמאל נצר אללה, ת''ז 910651793 

נאשמת ביציאה מהאזור ללא היתר

סנגור: חסן תיתי

סוג דיון: הקראה

השופט מזדעזע

הנאשמת אישה צעירה שנשואה לערבי אזרח ישראל. היא מודה באשמה ומאשרת את הראיות, עברה נקי וזו מעידתה הראשונה. נדונה לשלוש שנים מאסר על תנאי.

הסנגור מבקש לקצר את תקופת התנאי, כי בתקופה זו לא תוכל לקבל אישור כניסה לישראל להיפגש עם בעלה. השופט מזדעזע, לא תוכל לראות את בעלה שלוש שנים?

מצב בלתי נסבל. השופט מבטל את המאסר על תנאי.

4. 2153/09 מוחמד אברהים עבד אל עזיז יאמין, ת''ז 852378611 

נאשם בהחזקה וסחר באמל''ח

סנגור: מוצטפא עזאמטה

סוג דיון: הקראה

בחור צעיר, חיוור. הדיון נקבע ל 13.7.09.

5. 2468/09 פואד טאלב סעיד אשקר, ת''ז 850203118 

נאשם בחברות ופעילות בארגון עוין

סנגור: מוצטפא עזאמטה

סוג דיון: הקראה

הסנגור מסביר לנאשם את כתב האישום.  הנאשם כופר באשמה. 

הדיון הבא נקבע ל 13.7.09 .

6. 2158/09 עבדאללה חאלד עבדאללה סלואדי, ת''ז 850361684

נאשם בהחזקה וסחר באמל''ח

סנגור: מוצטפא עזאמטה

סוג דיון: הקראה

יזומנו ארבעה עדים.

הדיון הבא נקבע ל 13.7.09.

7. הגיע תורו של סעיד ח'טיב, לצפייה במשפטו הגעתי, כאמור, במיוחד.

 2329/09 סעיד צאלח סעיד ח'טיב, ת''ז 907632368 

נאשם בתקיפה והפרעה לחייל במילוי תפקידו

סנגור מואיד כבהא

סוג דיון: הקראה

הפתעה: סעיד איננו, השופט מבקש מאיש שב''ס לברר מה קרה. הסנגור אומר שראה את סעיד בסאלם כבר ב 09:30. הסנגור אינו יכול  להמתין זמן רב כי עליו להיות בבית המשפט בחיפה, הוא כעוס ומרוגש.

מסתבר שסעיד נלקח לחקירת משטרה. השופט מורה לאנשי שב''ס ולמשטרה לדאוג שסעיד יופיע באולם תוך 15 דקות. בינתיים ממשיכים.

8. 2156/09 סיף אלדין חוסאם צאלח עווד, ת''ז 851975185

נאשם בהכנת/זריקת/הנחת פצצה

סנגור מוצטפא עזאמטה

סוג דיון: הקראה

בחור צעיר. הסנגור מסביר לו את כתב האישום. מבקש דחייה ל 13.7.09. כולם מסכימים.

לאחות הנאשם נולד תינוק והוא מורשה לברך את משפחתו באולם בית המשפט. הללויה!

9. 2285/09 אחמד זיאד מוחמד קשמר, ת''ז 850063025 

נאשם בחברות ופעילות בארגון עויין

סנגור: מחמוד חסאן

סוג דיון: הקראה

הסנגור מבקש דחיית הדיון ל 13.7.09.

חוזרים ל 7. מגיע איש שב''ס ומודיע שסעיד יבוא בעוד שלוש דקות. ממשיכים בינתיים.

10. 2146/09 יוסף ח'ליל יוסף חג'אב, ת''ז 854327731 

נאשם ביצור וזריקת חפץ מבעיר

סוג דיון: הקראה

בחור צעיר. משפחתו, ביניהם ילדה קטנה ומתוקה, מנסים ליצור קשר מרחוק. הילדה מספרת בתנועות ידיים משהו חשוב מאוד והנאשם שולח לה נשיקה מכל הלב.

הנאשם נראה מאושר, לא מקשיב כלל לדברי השופט. הדיון נדחה.

11. 2328/09 מוחמד ראג'ח מוחמד אלבזור, ת''ז 907629513 

נאשם בחברות ופעילות בארגון עויין

סנגור: מוהנד חראז

סוג דיון: הקראה

הנאשם כופר באשמה.

הדיון הבא נקבע ל 13.7.09.

שוב חוזרים ל 7, סעיד צאלח סעיד ח'טיב

נציג משטרת ישראל מבהיר: לאחר בידוק ביטחוני סעיד ישב באולם ההמתנה. כעבור חצי שעה אנשי שב''ס בדקו את תעודות הזיהוי של הממתינים ולקחו את סעיד לתשאול. נמסר להם שסעיד הגיע למשפטו וביקשו לא להאריך בתשאול. לצערו של השוטר התשאול התארך, כי ביקשו לסיים את חקירת הנאשם לפני שיתייצב למשפט. השוטר מתנצל על אי הנעימות שנגרמה.

סעיד נכנס לאולם המשפט, הוא משוחרר בערבות, מגיע בבגדים אזרחיים ואינו יושב על ספסל הנאשמים.

הסנגור אומר שהחקירה הסתיימה לפני כחודש והתביעה הגישה כתב אישום על סמך חומר החקירה. הסנגור רואה בחומרה את החקירה הנוכחית.

השופט אומר שכנראה יש צורך בחומר חקירה נוסף.

הסנגור מתנגד לחקירה ביום המשפט. השופט אומר שזה אפשרי.

הסנגור אומר שבשלב זה, כשהחליטו להמשיך את החקירה, עליו ללמוד את החומר החדש ומבקש דחייה.

השופט נענה לבקשת הסנגור וגם התובעת לא מתנגדת. הדיון נקבע ל 14.7.09 לפני כבוד השופט חלבי.

12. 3711/08 נאדם ג'בר עותמאן מיאלה, ת''ז 850444878 

נאשם בחברות ופעילות

סנגור: מוהנד חראז

סוג דיון: תזכורת

הסנגור מבקש דחייה. הדיון נקבע ל 13.7.09.

13. בהמלצת סנגורו של סעיד אני עוברת לאולם 1.

מתקיים שם משפט שמזכיר את המקרה של סעיד. שני אחים מואשמים בתקיפת חיילים.

אני מגיעה אחרי תחילת הדיון. באולם מכהנת שופטת.

חייל מעיד שלא ראה כלום, בחור פלסטיני דחף והפיל אותו ארצה.

הסנגורים של שני הנאשמים מנסים, ע''י שאלות חוזרות, להפריך את טענת החייל.

השופטת מכריזה על הפסקה של חצי שעה. אומרת שיש לה עוד ארבעה עשר משפטים.

נראית מותשת. (גם אני).

אחרי ההפסקה מעיד חייל שני, מפקד מחסום, בחור גבוה, חסון, נשבע לומר רק אמת.

החייל מתבקש ע''י התובעת לספר על המחסום (מעבר, לדבריה). אומר שהוא משרת בגזרת

טול כרם. מדובר בשער חקלאי. המדינה מאפשרת לחקלאים לעבור בבוקר ולחזור בערב, בגמר העבודה, בשעות קבועות. זה שער מס. 609, יש בו עמדת בידוק ב 06:00-07:00 בבוקר. בודקים אם מעבירים דברים אסורים לישראל. זה תפקידם. ב 28.4.09 הגיע תושב הכפר.

החייל מתבקש להצביע עליו (יושבים שני נאשמים). החייל ממשיך: התושב הנ''ל רשום כמותר למעבר. אחריו הגיע אחיו, הורו לו לעצור, אבל הוא המשיך ללכת, למרות שצעקו לו לעצור, עד שכוונו אליו נשק ואז עצר. הורו לו להרים את החולצה - עניין של נוהל -  הוא סרב, צעק והשתולל, המשיך להתקרב אל החייל שביקש לשמור מרחק ביטחון. אחיו, שראה את המתרחש, רץ בחזרה לשער ודחף את החייל.

החייל אומר שזה שער חקלאי, קטן, אין הרבה אנשים, המקום ידידותי, מדברים יפה עם הפלסטינים שהחיילים מכירים ממעברם יום-יום, ולכן לא לקח ברצינות את מה שקרה והמשיך בשגרת יומו. החייל בדק את תעודת הזיהוי של האח הקטן, זה ''שעשה בעיות'' במחסום ומצא את שמו 'ברשימה השחורה'. הוא העביר את החקלאים האחרים והתחיל לטפל בשני האחים

ב 06:50, כשהיה עוד פלסטיני שלישי בסביבה. החייל ניגש לאח הקטן וביקש ממנו אישור מעבר. הבחור דחף את החייל והכניס לו אגרוף. החייל החזיר לו ושנייהם נפלו על האדמה. החייל הזעיק עזרה, גשש שהיה בסביבה ירה כדור באוויר, הפלסטיני השלישי ברח מהמקום. השתלטו על שני האחים

וכך האירוע נגמר.

הסנגור שואל אם יש מצלמה במחסום. החייל עונה שלא בסמכותו לענות על זה.

השופטת מעירה: אם אתה יודע, תענה. החייל אומר שאינו יודע. הוא מפקד המחסום והוא בדק את תעודת הזיהוי של האח הקטן. החיילים נחקרו גם ע''י מצ''ח. הוגשה תלונה נגדם.

הסנגור מבקש לקבל את מסמכי החקירה.

התובעת מבטיחה לבדוק ומבקשת לסיים את חקירת החייל.

יש רושם שעדויות החיילים מתואמות. למפקד המחסום נגמרה הסבלנות לשאלות הסנגור, מעיר הערות וננזף ע''י השופטת.

השופטת מנסה להאיץ את החקירה. יש לה עוד תיקים רבים.

הסנגור מנסה למצוא סתירות בעדויות החיילים. מפקד המחסום מוסיף שכתוצאה ממכת האגרוף נשברה לו שן.

בדיון הבא תישמע עדות נוספת. מבקשים להמציא מסמכים רפואיים.

הדיון  הבא נקבע ל 29.6.09.