ענבתא

יום מעט גשום ומעט יוצאים לעבודה, אין נוכחות צבאית בכבישים הראשיים. ילדי בית הספר בחופשת חצי השנה.

06:30 עזון עתמה כ 60 עד 70 אנשים בתור, 3 עמדות בדיקה אחת מהן מחוץ למבנה ובה אין מחשב אך העוברים נרשמים וחפציהם נבדקים. 06:40 מתחיל לזרזף גשם ועדין מעל 40 אנשים בתור. המעבר מהיר והתור מתקצר לאט לאט. ב 06:50 מתחילים לחזור פועלים שעברו והחליטו בגלל הגשם ועקב כך שעבודתם היא בחוץ – לחזור הביתה. בשיחה איתם שמחים על הגשם למרות הפסד יום עבודה. יותר ויותר פועלים חוזרים וזה מאט את העבודה של הבודקים מכיון שעליהם לרשום מחדש את החוזרים. אבל לפחות כל החוזרים יכולים לעמוד מתחת לסככה בזמן שהם מחכים לאישור החזרה שלהם.

אדם אחד ביקש לציין שהיום טוב ואכן גם אנחנו חושבות כך בהתחשב בנתונים שיש ימים גרועים יותר.

אדם שסימננו כשהגיע והיו כ 50 אנשים בתור  עבר תוך 14 דקות.

ב 06:55 נותרו כ 20 אנשים בתור וכל הזמן היה טפטוף של מצטרפים. יש מעטים המחכים בצד בקונטיינר וכאשר התור אכן יחסית קצר הם מצטרפים – כנראה אינם ממהרים. אין ספק שעקב היום הגשום היו פחות עוברים מאשר בבוקר רגיל.

הילד מוכר הקפה בתרמוס מגיע. הוא כאן יום יום לפני בית הספר מנסה למכור את מרכולתו. כואב הלב לראותו אך אין אנו רוצות קפה וסתם לתת לו כסף לא יהיה נכון. היום הוא ביקש מטריה – ננסה להביא לו אחת בפעם הבאה ואולי גם כמה מחברות – זה בטח לא יזיק.

07:20 חבלה  מעט מאוד מחכים בתור. גם כאן הגשם כנראה מונע מאנשים לצאת לעבודה. חיכינו לאוטובוסים של בית הספר ומשבוששו לבוא שאלנו והסבירו לנו שהילדים בחופשת מחצית השנה  לשבועיים.

07:50 מעבר אליהו  כ 10 מחכים בתור לבדיקה ויש 4 מכונית בבדיקת המכוניות.

07:55 עזון  מול הכניסה רכב צבאי משקיף על הכניסה.

08:10 צומת ג'ית  מכונית משטרה . השוטר כנראה בודק תעודות של בעל מכונית פלסטיני לידו כעזר כנגדו חייל.

08:20  דיר שאראף  בעל מאפיה מדווח שאין חדש , הכול שקט והחיים טובים. מעניין שגם כאן קצת כמו במדינת תל אביב – כאשר הוא מרוחק מבילעין או סילואן , החיים שלו טובים, יש הכנסה ויחסית שקט -  "שרק יישאר כך" הוא אומר .

08:45 צומת ענבתא  פתוחה , לא ראינו חיילים.

היום קר מאד , אפור , גשם לפרקים .

 10:05 מחסום סלפית

עוד שכלול במחסום : נוספה בודקה מימין לכביש  .

כרגיל שני חיילים במחסום . המחסום פתוח , לא היתה תנועה .

 10:15 צומת זעתרה/תפוח

ג'יפ צבאי במגרש החנייה

שני חיילים ( לפחות ) במגדל התצפית שבמרכז המחסום

על הכביש עצמו אין חיילים או משטרה .

התנועה ערה , כמעט כרגיל .

 10:25 -בכביש מצומת תפוח לחווארה , בפניה ימינה לכיוון ביתא , האמר צבאי חונה אופקית וחוסם חצי נתיב .

שלושה חיילים על הכביש עוצרים ובודקים כלי רכב שיוצאים מביתא .

עוצרים רכב ומנפנפים לשאר לעבור, את האחד בודקים - ת"ז, תא מטען . משחררים כעבור מספר דקות . מייד כשמשחררים עוצרים עוד רכב וחוזר חלילה. הבדיקה נראית אקראית ולא אורכת הרבה זמן. גם הולך רגל אחד נעצר ונבדק.

10:50 חווארה - במרכז הכפר , ממש מול הפלאפל , האמר צבאי. החיילים בתוך הג'יפ .

11:00 מחסום חווארה  - ריק . יש כנראה חייל/ים במגדל , לא יכולנו לראות בבירור . התנועה ערה וחופשית .

11:10 מחסום בית פוריכ- ריק

 11.15 - האמר חונה בכניסה לאיתמר

11:20 מחסום חווארה שוב

הפעם יש פה חיילים. האמר צבאי חונה בצד היציאה משכם. ארבעה חיילים על הכביש, מסמנים ועוצרים מכוניות לבדיקה. שוב - הבחירה נראית אקראית, רכב אחד נבדק בעוד לאחרים חייל מסמן להמשיך לנסוע וכשמסיימים את הבדיקה 'מעלים בחכה' רכב אחר. כשהיינו שם שחררו את המכוניות די מהר, אחרי בדיקת ת.ז ותא מטען .

11:40 צומת סרה
מכונית משטרה, אין מעוכבים. בהמשך, מייד בפנייה לכביש 60, ראינו גם ג'יפ משטרה שועט לכיוון הצומת.

12:00 נכנסנו לכיוון בית איבא . לא ראינו כל מחסום , גם לא מחסום פתע באזור שבי שומרון. דווקא כשיצאנו חזרה לכביש 60 נכנס ג'יפ צבאי ונסע לכיוון בית איבא . לא בדקנו .

12:30 מחסום ענבתא
ריק לחלוטין .

קנינו קפה אצל האיש עם התרמוס ( גשום וקר והוא פה ! ) ואספנו טרמפיסט פלסטיני שחיכה שם לדבריו כבר שעה ואף אחד לא עצר לו .

12:40 מעבר כפריאת/תאנים
ריק ממכוניות בהשוואה לימי שבת שמשיים . עברנו חזרה לישראל .

חבלה

7:02 – הגענו. השער סגור. יחד איתנו הגיע רכב צבאי. מכיוון הכפר כבר המתינו כ-20 אנשים. מכיוון המשתלות המתין עגלון על עגלתו. כמה דקות לאחר מכן, אחד החיילים העומד על כביש הגדר פונה אל העגלון ושואל "00"? העגלון מהנהן בראשו והחייל מנופף לו "יאללה, בוא, בוא".

באופן תמוה, הנייר המנוילן בו מצוינות שעות פתיחת המחסום תלוי על השער הקרוב יותר למשתלות כשהכתוב מופנה לכיוון חבלה. והיה ומישהו המגיע מכיוון הכפר ירצה לקרוא מה כתוב בשלט, הוא יזדקק למשקפת.

7:13 – מתחילים להעביר את האנשים מכיוון חבלה. בקבוצות של 5. נהגי כלי רכב, אופניים, עגלות רתומות לסוסים/חמורים, כולם עוברים כך. 5 מגיעים אל הקרוסלה המובילה אל מיתקן הבידוק, אחד אחד הם ממתינים בקרוסלה, כל אחד לתורו, נכנסים אל הביתן ויוצאים שוב 'כקבוצה' כעבור 3-4 דקות. אנשים באחת הקבוצות התלוננו על החיילת הבודקת כי היא אוכלת ומסתלבטת תוך כדי הבדיקה.

בערך בשעה זו הגיעו אוטובוס התלמידות וזמן קצר אחריו הגיע אוטובוס התלמידים. האוטובוס הראשון עבר ב-7:22.

8:01 – עזבנו.

 קלקיליה

8:11– עברנו ליד מה שהיה מחסום קלקיליה. אין חיילים. נאדים אמר שביום א' השבוע הכניסה הייתה מאוישת בחיילים.

עזון

8:18 – פתוח. ביום א' עמד בכניסה לישוב רכב צבאי.

8:28 – בין ג'ינספוט לבין פונדוק עומד רכב צבאי. חיילים מחוץ לרכב, אך לא ראינו אנשים ו/או מכוניות מעוכבים.

 8:35 -  בצומת ג'ית עומד רכב צבאי לכיוון בית-איבא. אין מכוניות ו/או אנשים מעוכבים; רכב צבאי סמוך לפניה ליצהר/בורין, דוקרן פרוש על הכביש וחיילים עומדים לידו. מכוניות עוכבו לבדיקה.

אנחנו המשכנו לכיוון סרה ומשם לקוסין. ממה שהיה פעם מחסום בית איבא נותרו רק הבטונדות המסמנות את הנתיבים. ההשקעה המסיבית במיכשור, בעיבוי ובתיחזוק המחסום הידוע לשמצה, היתה כלא היתה. הכביש המוביל מהנקודה בה היה פעם המחסום אל דיר שראף נשאר דרך חתחתים ומהמורות ונראה שנוספו מחצבות הממשיכות לנגוס בגבעות משני צידיו.

המשכנו לכיוון מחסום ענבתא. שם דווקא נותרו האינסטרומנטים; לא נצפתה תנועה אל ומ- טול כארם. חיילים לא נראו בשטח אך השמועה אומרת כי הם מתצפתים מהפילבוקס.

9:17 – במחסום ג'ברה / 'מעבר תאנים'

בשפה המכובסת, אנחנו חוצים את ה'גבול' ללא עצירה. בצד הדרך, סמוך לביתו של אבו-חאתם עומדים כלי ציוד הנדסי כבד וכבר נראות ערימות עפר. כנראה פורצים דרך על מנת למקם את גדר ההפרדה כך שג'בארה תשוב ותתחבר אל הגדה.

 נכנסנו לאזור החניה של מחסום אירתאח. צמוד למיתקן הבדיקה הוקם על כביש המערכת מבנה מתכת הנראה כעין גשר. מהמבנה נמתחה גדר ובקצהַ שער המאפשר למעשה לסגור את הגישה אל הקרוסלות דרכן נכנסים אל המיתחם מכיוון אירתאח. ברור העלה כי המבנה מיועד לבדיקת רכבים הנקנים בישראל. ובכלל, במחסום הזה כנראה מתחרים על מקום גבוה בתחרות 'הגינה המטופחת'. טפטפות ומסלעות צמיחה נוספו גם סמוך למיתחם הבטונדות הנמצא בצד של אזור חניית המכוניות האוספות את הפועלים בבוקר.

9:34 – עזבנו.

סיכום

למחרת הפגנת הסתיו בדרישה ל"יחס הוגן יותר" לישראלים, אנו יוצאות, כרגיל, למתחם התפר ונכנסות לפלסטין.  נכון שמחסום ווטש עוסק בהפרות של זכויות האדם של הפלסטינים, אך מדי שבוע אנו רואות את האזרחים הפלסטינים, קורבנותיה של האתנוצנטריות הישראלית שהולכת וגוברת, שזכויות האדם שלהם מופרות בצורה בוטה ב"שערי הכניסה" לשטחים הפלסטינים הכבושים, בג'וברה, מעבר אליהו או מעבר שומרון באזור המרכז, גם אם אין אנו מדווחות על הפרות אלה:  העימותים שהם חלק מן הבדיקות הנערכות על ידי החיילים או חברות האבטחה הפרטיות וההתנהגות הזועפת והקודרת של הבודקים משקפים את התדרדרות המצב שבו נמצא אחוז ניכר מתוך אוכלוסיית ישראל, מרכיב בהכחשה המתמשכת הקשורה בכיבוש ואשר נובעת ממנו.  משך שנות הניטור שמנו לב לא אחת כי הטרדות משולבות בהשפלות היו – ועודן – נשק רב-העוצמה במיוחד של הכיבוש, ולפעמים גם מחסום ווטש חשוף לו – דבר המסייע לנו להבחין בסבל הגדול יותר שעובר על הפלסטינים.

13:00 – חבלה

מעל חצי תריסר חיילים מסתובבים ליד גדר ההפרדה, לא מגלים עניין כלשהו בפתיחת אחד או יותר מן השערים הרבים במחסום הזה.  אופניים, צעירים בלי אופניים, מבוגרים עם עגלות סוסים – כולם ממתינים בסבלנות כאשר כלום לא קורה.

13:15 – שבעה החיילים הנמצאים במקום מטפסים על הג'יפ אשר נוסע ומתרחק במהירות – ואז נשאר רק אחד השומר (?) בתוך עמדת הבטון ליד השער בצד שלנו.  כרגיל, הפלסטינים למודי-הסבל ממשיכים להמתין.  אנו מתקשרות למת"ק.  באותו רגע, מהצד שלנו של גדר ההפרדה, ג'יפ מגיע לשער הנעול שנפתח לו.  אנו תוהות שמא כולנו שחקני תיאטרון המופיעים בפארסה משונה.  הג'יפ מביא את המפקד שמתחיל לפתוח את כל השערים.  לא – לא כולם, כי במשך המשמרת הזו השער הרחוק ביותר נשאר סגור, ופותחים אותו כל פעם שרכב או אדם מבקש להכנס...

13:20 – פלסטיני בצד שלנו שואל את המפקד האם יוכל לעבור, או ללכת לביתן מבטון לבדיקת תעודות.  הוא מקבל תשובה לקונית: "עוד לא."  מצבת החיילים מלאה כעת, והצבע, תושב חבלה, שאנו מכירות היטב, מבקש להעביר משהו אסור לצד השני של הגדר ההפרדה (לא יכולנו לשמוע מה הוא מבקש להעביר).  התשובה ישירה: "בשום פנים ואופן."  "רק שאלתי," הוא מוסיף.

13:25 – הקריאה שכבר מוכרת היטב – "חמש חמש" – נשמעת מפי המפקד.  אוטובוס ילדי בית הספר היסודי עובר; הם בדרך הביתה.  שוב הגיעו לפני השעה 13:00, וחיכו.  אנו שואלות מדוע העניינים הולכים כה לאט היום.  "ככה זה," הוא משיב בבוטות.  ולשאלה מדוע נפתח המחסום באיחור של 20 דקות, ולא בשעה 13:00, הוא שוב משיב בבוטות: "לצבא סיבות משלו," או אמירה מגוכחת דומה.

13:27 – המת"ק מתקשר לברר האם המחסום כבר נפתח, וזהו, בלי שיכולנו להוסיף משהו.

13:30 – המפקד קורא לחייל מעברו השני של גדר ההפרדה לפתוח שם את השער, ושוב הוא נסגר על פי גחמתו.

13:35 – שני אנשים מגיעים בצד שלנו של הגדר, ושלושה חיילים, כולל המפקד, נותנים להם לחכות בזמן שהם מתקבצים במרכז השטח וממשיכים לשוחח.  ממש נראה שהם מעמידים פנים כי אין שם איש.  ולמעשה, זהו המצב, כי בסופו של דבר, מבחינת צבא הכיבוש, הפלסטינים הם "אף-אחד."

13:45 – אוטובוס בית הספר הגדול והירוק ממתין מעברו השני של גדר ההפרדה.  כאשר נפתח השער פותחים לרווחה את דלתות תא המטען, והחיילים בודקים בקפידה את האוטובוס מבפנים.

13:50 – פלסטיני שממתין מזיז חלק מהשער הפתוח למחצה כדי שלאטובוס הגדול יהיה מספיק מקום לעבור. חייל נוזף בו בניענוע אצבע.  כרגיל, הבנות באוטובוס מנפנפות אלינו בהתלהבות כאשר הן עוברות.

13:55 – האישה מראס א-טיה, שעובדת בתוך ישראל, מגיעה, נושאת שק גדול מאוד וכבד וחבילות נוספות.  היא שמחה כתמיד, עומדת לפטפט, ואז מתאמצת להגיע לבדיקה במבנה הבטון.  הפתעה!  המפקד מציע עזרה ולוקח ממנה את השק הכבד.

דיר שאראף

עבודות תשתית נרחבות בכביש מדיר שאראף לבית איבא, ופקק תנועה די ארוך, אך איש אינו צופר או מתרגש.  כנראה שאנו נמצאות בפלסטין!

16:00 – ענבתא

המחסום סגור, ערימות גדולות של אבנים לבנבנות בצידי הכביש, לא רואים חיילים, אך גם אין מי שעובד.  שלט בערבית על המחסום מבטון החוסם את הכביש מודיע כי המחסום יהיה סגור מ- 22.10.11 ועד 1.11.11.  כמו בשבוע שעבר, רכבים רבים מתקרבים למחסום - קשה לראות את השלט המודפס הקטן - עולים לרמין בדרך העפר ומשם לטול כרם.

16:10  ג'וברה

המ"צית אשר בודקת את תעודותינו, בעוד החיילים נוברים בתא המטען של המכונית, מסרבת לאפשר לאורחות מחו"ל להכנס לישראל כי הן לא הביאו אתן את הויזות שלהן.  אח"כ היא מציינת כי היא המפקדת של המעבר הזה.  לעיתים קרובות, אורחים של מחסום ווטש אינם מביאים אתם את הויזות שלהם, אך זו הפעם הראשונה שהדבר גרם לתקרית לא נעימה, תקרית החושפת את צה"ל במלוא כיעורו.  תיקו, מורים לנו להחנות את האוטו רחוק מהמחסום, אנו מסרבות, ולמרות שהתקשרנו לעו"ד שלנו אנו חוזרות בסוף למעבר אליהו, שם, בניגוד לציפיותינו מחברת השמירה הפרטית החדשה, לא בודקים תעודות או שואלים שאלות, אלא מברכים אותנו בדרך צלחה. אך נותר טעם עז של כיבוש שעשוי להשאר אצלנו זמן רב אחרי שאנו מגיעות הביתה.

סיכום

המהומה שיצרו מהפכות "האביב הערבי" אולי השפיעה על אנשים כאן, אבל לא על הפוליטיקאים אשר לא שינו את נוסחת הביטחון וממשיכים בכיבוש ובבניית התנחלויות תוך שימוש בשפה אשר, אם לומר את האמת, תקועה בעבר.  משני עברי הקרע חגגו את חילופי השבויים בין ישראל לחמאס בשבוע שעבר, במסגרתם שוחררו מעל אלף אסירים, ביניהם גלעד שליט, אשר התממשו הודות לדרישות העם, לא כתוצאה מדברי האל.

12:30  חבלה

שיעור מדהים על מה שקורה לתושבי קלקיליה הותיקים ועל החיים הנוראים באיזור התפר, כולל מפה.  השפעת "הבנות" (אנחנו, נשות מחסום ווטש) על התפישה הכללית של הפלסטינים היום בנוגע לישראלים – לצורך חינוכה של אחת שהיא חדשה.  מכנים אותנו משהו כגון "מלאכי החסד," בעיקר בזכות אלה העובדות עם מנועי שב"כ ומנועי משטרה:  "הן עובדות כאילו הן שופכות מים על גחלים לוהטים." 

13:10  שער 1392

אנו מגיעות באיחור בגלל הפגישה שתוארה לעיל.  ששה אנשים ממתינים בצד שלנו של גדר ההפרדה, וברור כי היום הוא אחד מימי העצלתיים המאפיינים את המחסום הזה.  דבר אינו זז, ואז אנו מתחילות להבין כי חמשת הפלסטינים הנקראים להבדק בתוך מבנה הבטון נכנסים ביחד ויוצאים ביחד.

13:15 – רכב המר מגיע, ג'יפ בעקבותיו כאשר ההמר עוזב ומתרחק.  המשמרת של החיילים הסתיימה, באיחור של עשרים דקות, אך הבדיקות אינן מתנהלות מהר יותר.

13:23  אוטובוס הילידם כבר המתין כמעט חצי שעה, והוא ממשיך לחכות בזמן שהמפקד, איש מילואים, מתייעץ במרכז גדר ההפרדה עם חייל אחר (גם הוא איש מילואים).  שני חיילים, וגם המ"צית הרגילה, עולים לאוטובוס.

שער אליהו/שער 109

אין לנו בעיה כאשר אנו נדרשות לעבור את מסלול המכשולים להגיע למשטרה הכחולה ולמשמר הגבול אשר יושבים על האדמה, מחכים למי-יודע-מה.  אך בשער 109, מעברו השני של מה שמכונה "כניסה," עומדים שני אוטובוסים פלסטינים ריקים.  פלסטינים בוודאי עוברים בדיקות במתקן הבדיקה שזה עתה הורחב ושופר.  בבקרים ממשיך שער 109 להיות מקום נורא עבור פלסטינים בעלי רשיונות מעבר לאיזור התפר.  לעיתים קרובות, אם הם מגיעים בשעה 07:00, אין הם יוצאים לפני 09:30, וההתנהלות המשפילה לה הם זוכים מזכירה לנו את הימים הגרועים ביותר בחווארה או בבית איבא – חייבים להתפשט, חשופים להתנהגות גסה של חיילות, וכד'.  נראה כי כל זה התחיל לאפיין שער 109 מאז שהופרט.

כביש מס' 55

שקט היום, תנועה דלילה, כאילו לכולם, כולל אלה בשטחים הכבושים, שבעו מהחגיגות האינסופיות בישראל עצמה.

דיר שאראף

עוד שנה של עונת מסיק נוראה.

14:50 ענבתא

המחסום סגור, שורה של סלעי בטון עומדים לרוחבו של הקטע הצר ביותר של נקודת הגישה.  מקביל לסלעים עומד ג'יפ צבאי.  החיילים לא יוצאים ממנו.  הם מתבוננים בשורה האינסופית של סמי-טריילרים, מכוניות, משאיות, וכו' המתקרבים למחסום ואז מתמרנים בקושי כדי להסתובב לאחור.  אנו רואות מכונית, אחת אשר מצאה דרך לעקוף מכשול נוסף בחיי היומיום של הפלסטינים, מטפסת בגבורה על סוללת העפר התלולה שצה"ל הערים.  מאוחר יותר במשמרתנו אנו רואות מכוניות אמיצות אחדות, כולן ללא הנעה קידמית, יורדות את הסוללה הענקית הזו אל דרך העפר המלא אבק כדי להגיע למחוז חפצם.  כמובן שאין שלטים המודיעים שהמחסום סגור היום כי במהשך עובדים בכביש – כך נאמר לנו.  לא, שיגיעו לסלעי הבטון, ושאז יסתדרו.  זה לא הבעייה של צבא הכיבוש.

יש לנו זמן לבחון את הצומת עצמו ואת השלטים התלויים בו.  במיוחד אנו שמות לב לאחד מהם, המושך את עינינו.  בצבעים מבריקים זוהרים, על רקע צילום של השרידים היפים של סבסטיה הרומאית, באזור שכם (שם אסור לנו לבקר, על אף תהילתם ויופים), מודיעים כי "פסטיבל שומרון הבא בסבסטיה" יתקיים בסוכות (שכעת הסתיימה) ב-17.10.11.  שוב המתנחלים שווים יותר מכל האחרים.

15:15  ג'וברה

חייל שואל איפה עשינו קניות, אך השם "חבלה" אינו אומר לו דבר, וגם לא השם "מחסום ווטש"!

סיכום

הדוחות לחודש אוקטובר, 2011, של UNOCHOA(United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, Occupied Palestinian Territories) פותחים ב"העובדות בקיצור " או "נושאים עיקריים."  שתי כותרות אלה מצביעות על כיבוש שהוא עוד יותר גרוע משבעבר. "כוחות ישראלים פגעו ב-22 פלסטינים בשטחים הכבושים.  מתנחלים פגעו בשלושה פלסטינים נוספים והשחיטו כ-250 עצים. שלטונות ישראל הרסו 26 מבנים בבעלות פלסטיני, בעיקר אוהלי מגורים ובורות מים באזור C, שם לישראל שליטה על הבטחון וגם על תכנון מקומי. כל זה בשטחים הכבושים, בהם חיים כבר חצי מיליון ישראלים, וישראל, כדברי א.ב. יהושע, "נוגסת" בשטחם של הפלסטינים, ולמעשה "גוזלת את מהות זהותם של התושבים וחודרת לתוכה."  איזה תוכלת יש למדינה פלסטינית בסביבה כזו?

חבלה, שער 1392

13:02 – הבלגן שיצר המעבר בשבוע שעבר לשעון חורף בישראל אך לא בפלסטין הסתדר, כנראה. ניתן לומר דבר דומה בנוגע לכך שחברה פרטית החליפה את הצבא בניהול שער אפרים (שעור 109), שם נאמר לנו כי הבדיקות הן חלקות יותר מאשר בשבוע שעבר, אך מתייחסים לפלסטינים באופן שונה – הפתעה! – מאשר לישראלים.  אנו מנהלות שיחות אלה בזמן שאנו ממתינות לפתיחת השער/המחסום.  חייל יוצא לפלסטינים הממתינים – כשני תריסרים במספר – ואומר "עוד שתי דקות."

13:15 – אותם אנשים שהיו כאן לפני 13:00 עדיין ממתינים, כולל האשה אשר הציעה לנו לוביה טריה.

13:25 – רק עכשיו עוברים רוב הממתינים.  אח"כ מגיע אוטובוס בית הספר עם התלמידים הבדואים השמחים (היום בנים) בדרכם הביתה.  אנו שוב שמות לב כי השנה האוטובוס קטן יותר. אנו תוהות האם זו תוצאה של הריסת הבתים באזור אלפי מנשה, והילדים שגרו בהם כבר לא לומדים בחבלה.

13:30 – גדר ההפרדה, ליד "המובלעת" באזור אלפי מנשה.

שוב השער מולנו פתוח, שוב לא עובדים על הכביש החדש שישראל בונה ליד הגדר, דגלים עדיין מתעופפים בכפרון המוקף מכל עבר על ידי "צעדי ההגנה" לכאורה של ישראל, אשר למעשה מתירים להתנחלות אלפי מנשה להתרחב עד לקו הירוק.

קלקיליה

התנועה זורמת, אין משטרה או צבא.

כביש מס' 55

הכל שקט היום, רכבי צבא ומשטרה מעטים.  אנו שוב רואות כי בעזון הדגלים שהתנוססו בגאווה ביום שאבו מאזן חזר מהאו"ם לרמאלה כבר אינם.  דגלים בודדים, אולי, של אלה האמיצים מספיק להסתכן בהענשה בידי הכובשים, אך ברמה הרשמית – עירית עזון, לדוגמה – אין הם יכולים להתמודד עם ההטרדות וההשפלות שבוודאי אילצו אותם להסיר את הקישוטים הצבעוניים והדגלים מן הכיכר המרכזי של העיירה.

בית איבא

מתבצעות עבודות במחסום לשעבר, ובמקום להסיק מסקנות נמהרות אנו מבינות כי הכביש המשובש לדיר שאראף הוא גם תוצאה של עבודות תשתית – אולי מערכת ביוב חדשה (ולא הקמתו מחדש של המחסום הידוע לשמצה).

שבי שומרון

אין מחסום, לא רואים צבא או משטרה.  רק התנועה הערה בדרך לג'נין.

14:30  דיר שאראף

אנו לומדות כי המת"ק "הועיל" להודיע למועצה המקומית שתודיע לבעלי האדמות הפלסטינים שהם יכולים למסוק את הזיתים שלהם במטעים מדרום להתנחלות שבי שומרון בין התאריכים 9-13 לאוקטובר.  כך שהיום, היום השני של המסיק באישור ישראל, באדמות שרבות מהן נגזלו לפני שנים ממשפחות מקומיות, יש כאלה שעובדים במסיק, אך גם השנה, לדבריהם, "אוספים רק מחצית הכמות."  רק שני אחים ממשפחת מ. עובדים במסיק, כאשר מלפני 4-5 שנים אחדות מאתנו הצטרפנו לאחים ולאחיות הרבים, לאם הישישה  וילדים אחדים.  ס., המוכר פירות וירקות מעגלה, מראה לנו את יבולו הדל.  חצי שק, כאשר בעבר היו לו 60 שקים.  הוא מספר לנו על מכת חזירי הבר אשר פושטים על הכפר בלילה.  חזירי הבר נשלחו על ידי הישראלים לפשוט על דיר שאראף בתחילת האינטיפדה השנייה, וחזירי הבר, כידוע, אוכלים הכל וממררים את החיים של כולם – ממש כמו הכיבוש.

בדרך לענבתא ולג'וברה אין על מה לדווח.  בשער התאנים בודקים את התעודות והדרכונים שלנו – יותר נכון, שוטר צבאי שתקן מביט בהם בתמיהה, בודקים את תא המטען.  עסקים כרגיל.

15:30  ארתאח/שער אפרים

הפתעה!  השומר, אותו אנו מכירות, מקבל את פנינו (פחות או יותר), מספר לנו כי כבר לא בודקים את הפלסטינים בדרכם חזרה הביתה מן העבודה, אבל אנו לא יכולות להצטרף אליהם.  אנו תוהות: לטולכרם?  והוא מספר לנו על האוכל הנהדר שאכל שם, במיוחד החומוס.  עולם ממש משוגע.

המוני האנשים החוזרים מעבודה הם במצב רוח טוב, ורבים מהם מברכים אותנו.  אישה שהכרנו משער חבלה מספרת כמה היא שמחה לעבור ב"מסוף" הזה, כי כבר יש לה עבודה (ואישור, כמובן) לעבוד בעיר אחרת בתוך ישראל.  חביבותם ושמחתם של הפועלים הפלסטינים מחממים את הלב.

סיכום
על אף שאנו, נשות מחסום ווטש, מנסות להאיר את עוולות הכיבוש, אנו ערות לכך כי אלה הנמצאים תחת כיבוש, אלה שרודים בהם, הפלסטינים, מופיעים בכותרות רק לעיתים רחוקות ובוודאי אינם מופיעים בכלי התקשורת.  אך זה יותר משבוע שפלסטין נמצאת במרכז ההתעניינות העולמית.  עוד לא ידוע האם הצל שוב יסתיר את הקשיים הנגרמים על ידי הכיבוש, כך שנותר לנו, היוצאות לשטח הכבוש, לפלסטין, להמשיך ולהדגיש את הפרת זכויות אדם ולהתמקד בעוולות היומיומיות. 
אך היום – היום בו חזר אבו מאזן לרמאללה מן העצרת הכללית של האו"ם – יהיה זה בלתי נסלח ואף אטום מצידנו אם לא נציין את הסמלים הרבים של עצמאות ושל חופש פלסטיני המתנופפים בגאווה מבתים רבים ומקשטים את הכבישים הרבים בהם אנו עוברות במשמרתנו.

12:50  חבלה
לאחרונה נוספו עיות בשער 1392, אם כי השמועות כי הוא ייסגר באוקטובר הן כנראה אינן מבוססות.  כנראה כי כל יום יש "חידוש" שהחיילים מפעילים – הנחיות והוראות שקרוב לוודאי אינן באות מגבוה אלה מומצאות במקום על ידי אותם חיילים.

13:10  בשער עצמו נמצאים חייל אחד, חייל מ"צ אחד ורכב האמר אחד, אליהם מצטרפים עכשיו ג'יפ וחיילים אשר משלישים את מספר החיילים השומרים על השער החקלאי.  אנו רואות את בנו של הירקן, שהגיע לביתן לבדיקת התעודה שלו, חוזר למשאית שלו בצדו השני של המחסום בצד של חבלה, כי הוא צריך להפשיל למעלה את הברזנט לצורך בדיקה.  אדם זה עובר פה מספר פעמים ביום. כעבור עשר דקות הוא חוזר כדי לעבור שוב לחבלה. שוב בודקים את משאיתו הריקה והסיפור חוזר על עצמו וחוזר על עצמו.

אנו שואלות את החיילים, באדיבות, מדוע כמעט לכולם יש מעין מגן סביב הקרסול הימני (סכין?),  ותשובתו של הסרן הותירה אותנו תמהות: זה מיועד להגן על הברך (הימנית בלבד, יש לציין, במרחק מהקרסול). כיוון שאנו יודעות שהם רק מבלבלים  לנו את המוח, אנו ממשיכות בדרכנו.

13:45 – בכביש מס' 55 אנו רואות את השוטר הכחול הראשון מני רבים.  הוא עצר מכונית בעלת לוחיות רישוי ישראליות (צהובות), ושוטרים אחרים מתשאלים שני צעירים – ליד תחנת הדלק בצומת של אלפי מנשה.
בצומת עומד רכב המר משטרתי כחול ממוגן.

בדרך למחסום ולאלפי מנשה אנו רואות כי נהרסו עוד צריפים של בדואים.  בתיהם של בני אדם רבים נהפכו לערימת הריסות.  אך יש סימני חיים: כאשר אנו חוזרות משער 1360, בשעה 14:00.  האוטובוס הירוק מוריד את תלמידי בית הספר היסודי, אותם אנו רואות בדרך כלל בשער החקלאי של חבלה.

שער 1360

שוב פתוח השער בצד "הישראלי" של המחסום, אך השערים הרבים מעברו השני נעולים היטב.  בראש הגבעה ממול אנו רואות דגל מתנופף ברוח. הוא לא היה שם קודם – כן, זה דגל פלסטין, ועכשיו אנו רואות עוד רבים כמוהו בכפר למטה, מתנופפים מעל בתים פרטיים – לפעמים שלושה דגלים ביחד.

כביש מס' 55

14:10  "ברוכים הבאים למעבר אליהו," זועק שלט חדש בשלוש שפות. יש פעילות רבה במחסום חדש ומורחב זה, שהופרט וכנראה מנוהל בידי אותה חברה כמו זה בארתאח (שער אפרים – אותם מדים).  ברכות השלום מתממשות על ידי חיילי משמר הגבול ושוטרים כחולים הפועלים ביחד, עוצרים מכוניות רבות הבאות מישראל.  הערה:  רצוי כי מחסום ווטש יגיע לכאן בעתיד להשקיף.

14:15  קלקיליה

לא מקבלים פרס על ניחוש:  עוד שוטרים כחולים ואנו רואות כי עוצרים מכוניות ישראליות (לוחיות זיהוי צהובות) בתוכן פלסטיניות ישראליות לבושות חיג'ב.  רצוי להשקיף בעתיד גם פה.

גם בנבי אליאס ובעזון מונפים דגלי פלסטין ויש קישוטי רחוב, ודגלים מתנופפים לאורך כביש מס' 55, מלבד ליד ההתנחלויות, שם מתנופפים דגלים כחולים-לבנים, כאילו מדובר ביום העצמאות הישראלי (החל בחודש מאי בדרך כלל)!  עוד דגלי פלסטין בצומת  אריאל, דרך עמנואל, בפונדוק, דגלי ישראל ליד קדומים, דגלי פלסטין בכפר ג'ית, דגלי ישראל בצומת ג'ית ושוב בצומת כביש מס' 57-כביש מס' 60...היה ראוי להציג את פריסתם לא רק במילים, אלא בצורה גרפית...

14:45  שבי שומרון

רכב האמר של משטרת ישראל ממוגן, שוטר כחול אחד, חייל אחד.  השוטר ממעיט במילים, גס, שתלטן:  "תסתובבו ותצאו...זה שטח A, הכניסה מותרת לכוחות בטחון והצבא בלבד." 

שאלה אחת:  מדוע המשטרה הישראלית הכחולה עושה יד אחת עם הצבא היום בשמירה על המחסומים?

דיר שאראף

כאן יש לא רק דגלי פלסטין אלא גם חולצות טי ודגל עליו כתוב "פלסטין 194 או"ם."  קהל קטן של גברים מרוכזים בטלוויזיה, צופים בחגיגות של חזרתו של אבו מאזן למוקטעה ברמאללה.  אנשים שמחים, אך מוביל המזון הממלא את מתקני הקירור בסלטים (ישראליים) מציין כי הוכה ביום רביעי שעבר על ידי חיילי משמר הגבול בחווארה, ואחרים אישרו את השמועות כי פלסטינים נקנסו כי הניפו דגלי פלסטין ממכוניותיהם.  משך כל המשמרת שלנו ראינו רק דגל אחד על מכונית, אך עשרות על בתים ולאורך הדרכים.

ענבתא

אנו חייבות לציין כי שטח A, שלא נזכר בשלטים בשנים האחרונות, מופיע שוב על השלטים האדומים הניצבים על קוביות בטון גדולות. לא רואים חיילים בענבתא. הדגלים הבאים שראינו היו באבני חפץ, ההתנחלות הישראלית.

15:25  ג'וברה

תא המטען נבדק בידי להקת שוטרים צבאיים.  אין מה לדווח, מלבד סככה צבעונית חדשה מברזנט לחיילים השומרים על המחסום ביציאה מטולכרם.

15:35  ארתאח (שער אפרים)

פה אנו שומעות סיפורים על הטרדות והמתנה לכניסה לישראל המתמשכת בשעות הבוקר המוקדמות.  אנו שמות לב כי ליד הארגז שהועמד מעברה השני של הקרוסלה, שפועלים פלסטינים עוברים בה בדרכם הביתה, נוסף מטען גדול של חומרי בניין. ממש לפני הקרוסלה – מכשול קטן נוסף!  עשרות גברים חוזרים הביתה, רבים עם גויאבות בעלות ריח מתוק הנמכרות על ידי נהג בעל יוזמה בכניסה למקום בו מורידים נוסעים. אי אפשר שלא להתרשם מן האווירה הכללית הנעימה ומצב הרוח הטוב של הפלסטינים.  הם השיגו הרבה בשבוע האחרון, על אף המשך הכיבוש האין סופי.

דווח לנו מפי המשקיפות האקומניות לפני מספר ימים שנאמר לפלסטינים שהמעבר החקלאי בחבלה יסגר ב 19 לספטמבר ביום ששער אליהו יעבר לניהול של חברה אזרחית. הנושא נבדק ע'י תמי אצל הרמ'תק אשר אישר את המעבר לידי חברה אזרחית של שער אליהו אך שלל בצורה מוחלטת את סגירת המעבר החקלאי בחבלה.

06:50 שער חבלה

השער סגור,רכב צבאי וחילים ממתינים. טנדר פלסטיני מחכה בצד הישראלי ופלסטינים רבים בצד הפלסטיני.

שני רכבים צבאיים אחד מהם גדול ולבן, מגיעים מצד המשתלה ונכנסים בשער.עוד חילים יוצאים מהם,

07:02 החמישיה הראשונה נכנסת לביתן הבידוק. החילים מתארגנים והרכב הגדול הופך לרכב שיקוף (כמו שהיה בעבר בחווארה). מפעם לפעם אחד הפלסטינים נדרש להעביר את התיק או התרמיל שלו בשיקוף.

הבדיקה מהירה.

07:06 החמישיה הראשונה יוצאת

07:10 החמישיה השניה יוצאת.

3 נשים נשלחות ע'י החילים בחזרה לתור למרות שהגברים נתנו להן לעבור.

07:14 חמישיה שלישית יוצאת. הבדיקות מהירות למרות שמפעם לפעם נבדק תיק של אחד מהעוברים במכונת השיקוף.

שומר המשתלות הזקן עובר ללא צורך לרדת מהעגלה שלו.

07:20 שני אוטובוסי הילדים מגיעים. הנהגים נבדקים מהר מחוץ לתור ועוברים.

שני טנדרים עמוסים בשתילים מגיעים מכיוון חבלה ועוברים מהר וללא בדיקה.

חוץ מהתוספת של רכב השיקוף המעבר שיגרתי ומהיר. מתלוננים שאתמול הייתה מ.צדיקית שצעקה וקללה אותם ואף שלחה אל סוף התור. גם מתלוננים שכדי להתחיל לעבוד ב 8.00 במפעל השיש שליד המשתלה צריכים להגיע שעתיים קודם כדי לחכות בתור.

07:50 נשארנו יותר זמן כדי לשוחח עם אנשים ולראות אם יש שינוים נוספים.

דווח לנו שלפועלים העובדים באלפי מנשה  לא ניתן מהיום לעבור במעבר אליהו ועליהם לעבור במעבר אייל דבר המקשה עליהם מאד. פועלים שיש להם אישור חקלאי יכולים לעבור שם עדין.

08:00 מעבר אליהו.

המבנה החדש עדיין ללא שימוש. יש לידו חניה אך פיספסנו את הכניסה אליה לכן לא יכולנו לעצור .

תור ארוך מאד של מכוניות (כ 30 מכוניות) משתרך בכניסה לישראל. אנו גם רואות כ 25  פועלים המחכים כרגיל בכניסה למתקן הבידוק. נראה לנו שבגלל החלפת העובדים הכל מתנהל יותר באיטיות.

08:05 הכניסה לעזון פתוחה .

08:15 מעבר חקלאי פלאמיה מנומנם כרגיל .לא נראות הכנות מיוחדות .

נוסעות דרך פלאמיה לכפר ג'ימאל. נדמה לנו שראינו יותר דיגלי אש'ף תלוים בכפר.

טרמפיסט שלקחנו סיפר שבכפר ג'ימאל כולם קבלו אישורי כניסה למסיק. הוא מראה לנו את המסגריה שלו בכפר כור אך ממשיך איתנו למחסום ג'וברה.

08:40 מחסום ג'וברה שקט, מכוניות חונות מחוץ למחסום, שלוש נשים מגיעות מתוך הכפר ועוברות ללא בדיקה במתקן הבידוק. הטרמפיסט שלנו אומר שכך זה גם בפלאמיה. הוא גם מספר לנו שחקלאים מאראס שיש להם אדמות במרחב התפר עוברים דרך מחסום ג'וברה כדי להגיע לאדמותיהם.

חוזרות דרך כיכר הזית, חאג'ה ופונדוק לכביש 55. החנויות פתוחות בפונדוק והחיים מתנהלים כרגיל.

09:15  צומת ג'ית פנוי, אין חילים או כלי רכב צבאיים.

09:25  דיר שאראף

פגשנו את נ. והחתמנו אותו על מסמכים. הוא נעזר בעבר ע'י ס. אך שוב נלקח ממנו האישור ללא כל סיבה וס. מנסה שוב לעזור לו.

שוחחנו עם ע. בעל המכולת/מאפיה.

10:15 עולות לשבי שומרון .אין מחסום אך השער הצהוב כתמיד בהיכון.....

כנ'ל בענבתא. איש הקפה חזר ויש מכונית אחת שחונה אחרי הפניה.

כל הנסיעה ,מהכניסה לשטחי הרשות ועד היציאה דרך מעבר תאנים עם דגלי מחסום ווטש מתנופפים לא ראינו רכבים צבאיים או חילים מלבד כמובן במעברים עצמם. נקוה שכך ימשיך. כפי שאמר בעל המכולת "אינשאללה  ואם ירצה השם, הרי זה אותו האלוהים....."

תכננו לסייר במסלול מס' 3  אך מכיון שהתבקשנו לפגוש בענבתא פלסטינאי מטול כרם ולהחתים אותו על מסמכים שינינו את התחלת המסלול.

07:10 מעבר תאנים.

התנועה זורמת .

07:15 לפי הצעתה של קארין פנינו בכביש לאבני חפץ כדי לראות אם הכניסה לעיזבאת שופא נשארה פתוחה או שוב חסמו אותה אחרי סוף הראמדן ועיד אל פיטר.

ובכן, סגרו גם סגרו - עם שער צהוב ובטונדות כבדות כדי שלא יהיה כל ספק !

בשעת בוקר זו ראינו מספר רוכבים על חמורים המגיעים משופא ועוברים את החסימה בדרכם לעיזבאת שופא. יש גם הולכי רגל ההולכים את הדרך הארוכה. מונית גדולה מגיעה מעיזבאת שופא מורידה מספר נוסעים ומחכה ליד החסימה להולכי רגל הממהרים להכנס למונית ולנסוע איתה לעיזבאת שופא או אף להמשיך לטול כרם

07:25 חוזרות לכביש הראשי ורואות בדרך בין שופא ועינב שני כלי רכב צבאיים בצד הדרך.

07:30 בפניה למחסום ענבתא אנו פוגשות את א. בשליחותה של ס. ומחתימות אותו על טפסים.

כדי להתחבר למסלול מס' 3 אנו חוצות מכביש 60 דרך צומת ג'ית לכביש 55 דרך פונדוק לעזון ושם להתחיל את המסלול. כל אותה דרך לא פגשנו כל רכב צבאי וראינו הרבה תנועה פלסטינית.ילדים חוצים את הכביש הראשי בכפר ג'ית כדי ללכת לבית ספרם.

07:50 חוצות את פונדוק. הרבה חנויות פתוחות ותנועה ערה של הולכי רגל.

דגלי ישראל מחוברים לעמודי החשמל לאורך כל הכביש מבערך הפניה למבצרו של משה זר ועד אחרי הפניה לקרני שומרון.

08:00 הפילבוקסים  משני עברי הכניסה לעזון מקושטים אף הם בדגלי ישראל הפנסים דולקים.

מכאן אנו נוסעות לפי מסלול 3. ההסברים מדויקים והדרך מאד יפה.

בסעיף 7 של פרוט המסלול מגיעים לכפר אבו סלימאן  ולשלט עצור שבו אפשר במקום לפנות שמאלה  להמשיך ישר ולהגיע לשער חקלאי הפתוח בבוקר בין 06:00 ל 06:30 ואח'הצ בין 17:00 ל  17:30 . (מס' השער 1419 ואם רוצים לבקר בו אח'הצ כדאי לבדוק במ'תק אם שעות הפתיחה עדיין רלונטיות)

08:20  ממשיכים לפי ההנחיות למחסום עזון עטמה הצפוני הפתוח למעבר חופשי(סעיף 8 ). בתי ההתנחלות שערי תקוה ממש חולשים על הכפר. אנחנו נכנסות עד למחסום הדרומי שבו לנו לא ניתן לעבור. לפני המחסום חונות עשרות ואולי מאות מכוניות של פועלים הבאים מכל הכפרים השכנים לעבוד בהתנחלויות שבסביבה וגם בחקלאות שבמרחב התפר באזור זה.

בכניסה לביתן הבידוק כ10 פועלים מחכים.

חוזרות ליציאה מהכפר וממשיכות לפי ההנחיות. מפעם לפעם כאשר לא היינו לגמרי בטוחות שאנו בכיוון הנכון שאלנו אנשים ונענינו כל פעם בצורה אדיבה ונעימה ביותר.

הכבישים טובים והדרך יפה ביותר.

הכפר ראפאת (סעיף 14) שוכן על גבעה והדרך אליו מתפתלת ויורדת בתלילות רבה, עולה לכפר ושוב יורדת מהצד השני בתלילות ובפיתולים.ממשיכות לפי ההנחיות.

מחסום דיר באלוט פתוח והמעבר חופשי אך ברור שכל רגע אפשר שוב להפעיל אותו.

09:45  מגיעות לכפר ברוקין  (סעיף 17) עוצרות ליד בנין גדול שיש עליו שלט באנגלית ובערבית האומר שזה משרד הדואר,מסתבר שזה בית העיריה.  לשאלתנו לגבי הפניה לכיוון כביש 5 אנו כמובן מקבלות הסבר אך גם נשאלות מי אנחנו ומיד מוזמנות לקפה בבית העיריה.

מול הכפר רואים את ההתנחלות ברוכין .

אנו מספרות למזכיר העיריה ולמספר אנשים שהתאספו סביבנו בחדרו על מחסום ווטש, נותנות למזכיר מספרי טלפון שאפשר להתקשר אליהם ומשוחחות על המצב בעיברית , אנגלית וערבית (של נינה)

מגיע גם ראש העיריה ומזמין אותנו ללשכתו המפוארת,אנו משוחחות גם איתו, הוא מספר על הכפר והבעיה החמורה ביותר שיש צו הריסה על ביה'ס חדש ועל מסגד חדש שבנו בשטח סי (על אדמה של הכפר). יש עורך דין מראמאלה שמטפל בעינינם .אנו נותנות גם לו מספרי טלפון של יש דין והאגודה לזכויות האזרח. אני משאירה לראש הכפר את הטלפון שלי ולוקחת כרטיס ביקור מפואר שלו.

אנו פוגשות אדם שיש לו מטע זיתים צמוד לבתי ההתנחלות ולמרות שאין גדר המתנחלים לא מאפשרים לו לעבד ולמסוק את הזיתים. החילים מגרשים אותו כשהוא מבקש מהם עזרה. לדבריו , יש לו את כל נירות שהמטע של משפחתו .הוא טוען שה D.C.O   הפלסטיני לא עוזר לו. לגבי המסיק אנו מציעות לו שיתקשר עם זכריה והרבנים.

10:15  נפרדות בידידות רבה מכולם וממשיכות בדרכנו.

נוסעות מברוקין לאזור התעשיה אריאל מערב ועוברות מחסום פתוח שיוכל שוב בקלות רבה להסגר.

הדרך  מובילה לכביש 5 , עוברות דרך מעבר שומרון  לישראל.

06:55 חבלה

החילים נמצאים כבר אך לא החלו להעביר.

07:03  החמישיה הראשונה נכנסת לבדיקה.

הבדיקות מהירות ותוך 15 דקות עברו 20 אנשים וגם בולדוזר גדול שנהגו נבדק.

שני רכבים צבאיים מגיעים בדרך בין המשתלות המובילה למעבר, הם עולים על כביש הבטחון וממשיכים בדרכם עליזים ומתרוננים....

07:16 אוטובוס הילדים הראשון מגיע ואחריו השני .הנהגים נבדקים מהר , חיל נכנס לאוטובוס ויוצא מהיציאה האחורית. בודקים גם את תא המטען.

07:35 מעבר אליהו

לפחות כ 30 פלסטינים מחכים לעבור את הבדיקה במתקן הבידוק.  לא נראית התקדמות רבה בבנית  והרחבת המחסום.

אנו נוסעות דרך נבי אליאס, נכנסות בעזון ופונות מתחת לכביש 55 לג'יוס. חולפות על פני הכפר, ויורדות בכביש לטול כרם. חולפות על פני הפניה למעבר החקלאי ג'יוס הסגור בשעה זו ומגיעות למעבר החקלאי פלאמיה הפתוח.

08:00  מעבר חקלאי פלאמיה

אין עוברים ושבים בשעה זו ואנו ממשיכות הלאה.

אנו חוצות את הכפר  פלאמיה, ממשיכות לכפר ג'ימאל ופונות  לכביש לטול כרם בדרכנו למחסום שער הילדים - ג'וברה.

אני רוצה לצין שבשעה זו יש מעט אנשים ברחוב, ילדי בית הספר כבר הלכו לבית הספר (ראינו ילדים עומדים בשורות בחצר בית הספר)וחוץ מחנויות המזון הכל עדין סגור.

08:20 שער הילדים -ג'וברה

מכוניות חונות מחוץ לשער. מונית מגיעה מורידה אדם הנכנס לבדיקה ויוצא מהר וממשיך לתוך הכפר, אשה המגיעה מהכפר נכנסת למונית אחרי בדיקה קצרה ונוסעת לדרכה.

טנדר מגיע, נהגו יוצא ,נבדק וממשיך עם רכבו לתוך הכפר.

שגרת חיים של כפר המוקף בגדר ורק לתושביו ובעלי אישורים מיוחדים מותר להכנס אליו.

אנו מסתובבות ונוסעות עד לכיכר הזית ושם פונות שמאלה לכיוון הכפר כור. קצת לפני הכפר פונות שמאלה לכוון בית ליד. הדרך מאד יפה ומתפתלת.

08:45 בית ליד

נכנסות לכפר וכאשר אנו לא בטוחות לגמרי איפה הפניה לכיוון היציאה מהכפר עוצרות לשאול, מיד שלושה אנשים באים לעזרתנו ומסבירים לנו. בשעה זו יש כבר יותר חנויות פתוחות ואנשים ברחוב.

בכביש 557 אנו פונות לכיוון דיר שאראף.

09:00 דיר שאראף

עצירה מהירה לקפה ומאפה במאפיה ושיחה קלה עם העובדים במכולת ובמאפיה על הראמדן והחג שעבר,ואנו פונות לכיוון ענאבתא. בפניה מדיר שאראף (כביש 60 ) לכביש 557 לכיוון ענבתא עומד בצד הדרך אמבולנס צבאי וזה למעשה הרכב הצבאי היחידי שראינו בכביש בכל הסיור שלנו.

בדיעבד התברר לנו שבאותו בוקר מתנחלים גבו תג מחיר באזור חווארה.

09:20 מחסום ענבתא פתוח והמעבר חופשי לכל המכוניות לשני הכיוונים.יש רכב צבאי וחילים במגדל השמירה שכנראה משקיפים על העוברים.שמנו לב שמוכרי הקפה והמכוניות שחנו באזור בעבר לא היו שם. גם מוכרי התאנים לא היו שם.

09:30 חזרנו דרך מעבר תאנים עם בדיקה מהירה של התעודות שלנו.