שבי שומרון

לאחר דווחים ביום ראשון על מקומות מרובים שבהם הוקמו מחסומים החלטנו לעשות סיבוב כללי להערכת המצב. לא נמצאו כל מחסומי פתע פרט לאחד שהורד במשך שהותנו בשטח . היו מספר גדול מתמיד של מכוניות צבאיות בתנועה שלא הפריעו לתנועת הפלסטינים.

06:40 מעבר אליהו – מספר מכוניות בעמדת הבדיקה לפלסטינים (ישראלים ומפלסטין). המעבר לקח 5-6 דקות. המכוניות נבדקות על ידי כלבים וגם בודקים נוספים. לא היו הרבה אנשים בתור להולכי הרגל אך לא הצלחנו לקחת זמן עבורם כי אף אחד לא היה בולט בצבעי מלבושו ואנו עומדות רחוק מדי כדי להבחין בנכנסים ולסמנם. אנשים שיצאו אמרו שלקח להם כ 10 דקות לעבור.

07:10 חבלה – השער כבר פתוח ורואים שאנשים רבים עברו. המעבר הוא של כ 10 עוברים ב 6 דקות בממוצע. בתחילה העוברים נבדקו בעמדת חייל השמירה שבה היה חייל בודק עם מחשב נייד וחייל שני שבודק עם מגנומטר. לאחר מכן המחשב בחדרי הבדיקה הופעל והמעבר שוב היה דרכם. ב 07:20 מגיע אוטובוס הילדים הנהג מחכה עד שהחיילים הבחינו בו וכוונו אותו לעמדת הבדיקה. אומר שמי שיש לו רישיון 00 עובר ללא בדיקה בעמדה והוא מתכוון לנסות להוציא רישיון 00 . לאחר מכן האוטובוס נוסע למרכז המעבר וחייל בודק את תאי המזוודות שלו - כאילו שיבריחו משהו לתוך חבלה!

טרקטורים עוברים עם כלי עבודה וחומרים, שתילי זיתים – המקום שוקק חיים , לו רק אפשר היה לחיות בו בלי המחסום הארור.

המשכנו דרך הכניסה לקלקיליה ועברנו בעזון – אין חיילים בכניסות והן חופשיות (זאת לאחר דווח ביום קודם שהיו שם חיילים)

08:10 צומת ג'ית – ראינו מרחוק שיש מכוניות צבאיות ומה שנראה כמחסום פתע בצומת סרה/חווארה. החלטנו לקפוץ קודם לדיר שאראף – הכביש לשבי שומרון. המחסום היה פתוח אך משטרה שעמדה שם עצרה פלסטיני לבדיקה וגם אותנו. לאחר שבדקו התעודות שלי – נהיגה ומכונית, ובררו שאנחנו רק רוצות לראות מה קורה כאן, שלחו אותנו לדרכנו.

עצרנו במאפיה בדיר שאראף ושם סיפרו לנו שצומת ג'ית לכוון חווארה סגורה למעבר.

08:50 חזרנו לצומת ג'ית ועכשו היו שתי מכוניות צבאית מוצבות בצד מעל לצומת, אך החיילים היו ספונים במכוניותיהם ללא פעילות נראית לעין. בצד הכביש לכוון חווארה עמדה עוד מכונית צבאית וטנדר אזרחי , ללא פעילות , ולצדם כבלים חשמליים וכלי עבודה. המעבר היה חופשי לכל הכוונים. כנראה שהיה שם מחסום פתע שהוסר עד שהגענו. צפינו  שם זמן מה והמשכנו בדרכנו לחווארה.

09:10 חווארה – המעבר חופשי , אין חיילים בכביש

09:30 בית פוריק – המעבר חופשי אין חיילים בכביש פרט לחייל הקבוע בעליה להר גריזים.

09:50 צומת זעטרה – יש חיילים ומדי פעם שואלים נהג כלשהו משהו , אך המעבר חופשי גם אם איטי, למעשה זחלנו את כל העליה לשם בגלל איטיות המעבר.

10:00 הכניסה לאריאל/סלפית – אין צבא, נכנסנו לכוון הכניסה לסלפית לראות מה קורה שם. בכניסה לכביש סלפית (שיש בה שער צהוב שניתן לחסום איתו את המעבר) עמדו שני חיילים ואמרו שאין אנו יכולות לנסוע לסלפית עם מכונית בעלת מספר ישראלי. הסתובבנו וחזרנו הביתה.

היום השני של  עיד אל אדחה - חג הקורבן.

06:30  חבלה

המחסום פתוח, מעט מאד פלסטינים מחכים לעבור.

משאית של המשתלה נבדקת . הנהג מתוכח עם החילים והמשאית זזה אחורנית. לא ברור אם הנהג מסורב לעבור כי אנו רואות משאית דומה (?) שנבדקת בקפדנות מרובה כולל התעודות של הנהג, המושבים, המנוע ותא המטען אך בסופו הנהג והמשאית מורשים לעבור אחרי יותר מרבע שעה של בדיקות, הנהג עובר לידינו בכעס רב ומתלונן על המ.צ. והחילים.

יש טפטוף של עוברים. המשתלות סגורות ואנו לא יודעות אם הן נפתחות יותר מאוחר.

06:55  אין עוברים, עוזבות.

07:00 שער 109

נכנסות לחניה וחונות מול המעבר כדי שנוכל לצפות על המתרחש, נגש שומר שמסביר שזו החניה של העובדים (אין שלט) אנו זזות  קצת... חוצות את הכביש ולמרות שמאבטח ניגש אלינו אנו לא מגורשות ויכולות לצפות היטב על המתרחש. יש מעט פלסטינים והמעבר של הולכי הרגל מהיר מאד. אנו רואות קבוצה של נשים פלסטיניות שעברו צועדות לאיטן לכיוון ישראל בצד הכביש.

אין מכוניות במכלאת הבדיקה. משאית קרור בעלת מספר צהוב ליד המכלאה אך אחרי שיחה קצרה ממשיכה בדרכה לישראל.

07:15 ממשיכות למחסום ג'יוס בתקוה שנגיע לפני הסגירה.

ג'יפ צבאי עומד בכניסה לעזון ועלינו לנסוע סביבו כדי שנוכל לפנות לעזון. אין פועלים מחכים ביציאה.

07:30 שער ג'יוס

יש עדין משאית ושני טרקטורים שמחכים לעבור. החילים בודקים את המשאית בדיקה יסודית ואני בינתים משוחחת עם א.ע. שאומר שהמסיק ממשיך למרות החג כי צריך לנצל את מזג האויר היפה  ושיש עדין הרבה עבודה.

שני הטרקטורים עוברים מהר.

07:35  אין יותר ממתינים והחילים סוגרים את השער.

07:45 שער פלאמיה

על הכביש מהכפר פלאמיה צועדת משפחה עם 5 ילדים עד גיל שנתים בערך עמוסים בכלים למסיק לכיוון השער. לכבוד החג כולם יצאו למסיק עליזים ושמחים.

הם מגיעים לשער ולקרוסלה שנפתחת ונסגרת ע'י לחיצת כפתור ע'י המ.צדיקית שנמצאת בביתן הבידוק.

האב לוקח את הילד הקטן על ידיו ,שני הילדים הגדולים מצטרפים אליו ושני הקטנים מתלבטים מה לעשות וברור שהם מפוחדים מאד, הם נשארים עם האם מאחורי הקרוסלה הסגורה והאב נכנס עם ילדיו למתקן הבידוק. כולנו שומעים את הצרחות המבועתות של הילד הקטן והאם נעולה בחוץ ואינה יכולה לעזור.... החילים צועקים למ.צדיקית שתפתח גם לאם אך היא אינה עושה זאת והצעקות ממשיכות. גם הילדים שנמצאים עם האם נאחזים בה בפחד. בסופו של דבר המשפחה מתאחדת , הילד הקטן נאחז באימו וממשיך לבכות וכולם נראים מפוחדים.

יש כל הזמן טיפטוף של עוברים שברור שכולם הולכים למסיק.

עוד משפחה מורחבת עם הרבה ילדים מגיעה על טרקטור עם עגלה. הבוגרים יורדים להבדק אך משאירים 4 ילדים קטנים על הטרקטור. יש דיון בין החילים אם הילדים חיבים לעבור במתקן הבידוק אך הוחלט שלא חיבים לרדת מהטרקטור...

עוד משפחה מגיעה, זוג קשישים עם חמור ועגלה, אוטו פרטי עם נהג, חמור ועגלה עם צעיר וזקן . הרבה יותר עוברים מאשר ביום רגיל.

08:20 עוזבות.

08:30 כפר ג'ימאל.

המכולת של ידידינו פתוחה ואנו מתכבדות בתה ועוגיות לכבוד החג. למעשה רצינו לשמוע האם היו עוד בעיות סביב פתיחת השערים הפנימיים אך מסתבר שאחרי שהיינו שם היו מספר ימי גשם שבהם לא מסקו ואח'כ  החל החג ועד כמה שהוא יודע לא מסקו מאז, על כל פנים הוא לא שמע על בעיות. ניסינו להבין איפה אותם שערים פנימיים שנועלים בתוכם את הפלסטינים וכדי שנבין יותר טוב , ז. לקח אותנו בהמשך הכביש לכיוון טול כארם מול ההתנחלות סלעית ושם ראינו את האדמות שנמצאות מעבר לגדר ההפרדה למרגלות ההתנחלות. הוא הראה לנו את אדמותיו החצויות ע'י גדר ההפרדה והסביר שיש תלתליות  של תיל בצד השני של הגדר ובהם חתוכים שערים עם מנעולים לכל 3, 4 חלקות של פלסטינים. החילים פותחים את השערים בבוקר ואחרי שהפלסטינים מגיעים לחלקותיהם החילים נועלים אותם בחלקות ופותחים את המנעולים רק אח'הצ (אם אינם שוכחים לבוא.....!)מדובר על חלקות שהן מול האזור שבין סלעית ובין כוכב יאיר. שתי שאלות שלא שאלנו וומחר אני אנסה לברר אותם טלפונית.

א. מה קורה אם מישהוא מרגיש לא טוב באמצע היום? ב. היום ראינו הרבה אנשים שנכנסו יותר מאוחר, איך הם הגיעו לחלקותיהם?

אני תוהה אם, כאשר תהיה לנו עוד אינפורמציה מדויקת, נוכל לכתוב מכתב תלונה בקשר לנושא זה.

09:20 הגענו למחסום ג'וברה.

מכונית אחת  חונה מחוץ לשער.

בדיקות מהירות של המכוניות והאנשים הנכנסים ויוצאים. נשים לא עוברות במגנומטר. מוניות מגיעות ונוסעים יוצאים מהן .

09:50 עוברות דרך בית ליד התלולה. יש הרבה אנשים ברחובות ואוירת חג.

10:05 דיר שאראף

 במרכז הכפר הרבה מכוניות ואנשים.

עולות לשבי שומרון על כביש 60 .המעבר לג'נין פתוח. הכניסה לכפר נקורה פתוחה אך הכביש לאסירה א- שמאלייה ומשם לשכם סגורה לפלסטינים ורק הצבא משתמש בה.

בכל מקום בו אנו עוצרות מיד עוצרים לידינו פלסטינים ושואלים אותנו אם נחוצה לנו עזרה ועונים לכל שאלה שלנו. הרבה ילדים ונשים במכוניות ויש אוירת חג.

צומת ג'ית פתוח לתנועה ורק מכונית משטרה כחולה אורבת בפינה.

10:45 מעבר אליהו (109)

כ - 5 מכונית במכלאת הבדיקה עם דלתות וחלונות פתוחים לרווחה. המכוניות מוקפות בבודקים. אנחנו לא יכולות לראות מהדרך אם יש כלבים.

נוסעות הביתה, לא קרה כל דבר נורא והנורא הוא שכולנו מתרגלים...

סיכום

הדוחות לחודש אוקטובר, 2011, של UNOCHOA(United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, Occupied Palestinian Territories) פותחים ב"העובדות בקיצור " או "נושאים עיקריים."  שתי כותרות אלה מצביעות על כיבוש שהוא עוד יותר גרוע משבעבר. "כוחות ישראלים פגעו ב-22 פלסטינים בשטחים הכבושים.  מתנחלים פגעו בשלושה פלסטינים נוספים והשחיטו כ-250 עצים. שלטונות ישראל הרסו 26 מבנים בבעלות פלסטיני, בעיקר אוהלי מגורים ובורות מים באזור C, שם לישראל שליטה על הבטחון וגם על תכנון מקומי. כל זה בשטחים הכבושים, בהם חיים כבר חצי מיליון ישראלים, וישראל, כדברי א.ב. יהושע, "נוגסת" בשטחם של הפלסטינים, ולמעשה "גוזלת את מהות זהותם של התושבים וחודרת לתוכה."  איזה תוכלת יש למדינה פלסטינית בסביבה כזו?

חבלה, שער 1392

13:02 – הבלגן שיצר המעבר בשבוע שעבר לשעון חורף בישראל אך לא בפלסטין הסתדר, כנראה. ניתן לומר דבר דומה בנוגע לכך שחברה פרטית החליפה את הצבא בניהול שער אפרים (שעור 109), שם נאמר לנו כי הבדיקות הן חלקות יותר מאשר בשבוע שעבר, אך מתייחסים לפלסטינים באופן שונה – הפתעה! – מאשר לישראלים.  אנו מנהלות שיחות אלה בזמן שאנו ממתינות לפתיחת השער/המחסום.  חייל יוצא לפלסטינים הממתינים – כשני תריסרים במספר – ואומר "עוד שתי דקות."

13:15 – אותם אנשים שהיו כאן לפני 13:00 עדיין ממתינים, כולל האשה אשר הציעה לנו לוביה טריה.

13:25 – רק עכשיו עוברים רוב הממתינים.  אח"כ מגיע אוטובוס בית הספר עם התלמידים הבדואים השמחים (היום בנים) בדרכם הביתה.  אנו שוב שמות לב כי השנה האוטובוס קטן יותר. אנו תוהות האם זו תוצאה של הריסת הבתים באזור אלפי מנשה, והילדים שגרו בהם כבר לא לומדים בחבלה.

13:30 – גדר ההפרדה, ליד "המובלעת" באזור אלפי מנשה.

שוב השער מולנו פתוח, שוב לא עובדים על הכביש החדש שישראל בונה ליד הגדר, דגלים עדיין מתעופפים בכפרון המוקף מכל עבר על ידי "צעדי ההגנה" לכאורה של ישראל, אשר למעשה מתירים להתנחלות אלפי מנשה להתרחב עד לקו הירוק.

קלקיליה

התנועה זורמת, אין משטרה או צבא.

כביש מס' 55

הכל שקט היום, רכבי צבא ומשטרה מעטים.  אנו שוב רואות כי בעזון הדגלים שהתנוססו בגאווה ביום שאבו מאזן חזר מהאו"ם לרמאלה כבר אינם.  דגלים בודדים, אולי, של אלה האמיצים מספיק להסתכן בהענשה בידי הכובשים, אך ברמה הרשמית – עירית עזון, לדוגמה – אין הם יכולים להתמודד עם ההטרדות וההשפלות שבוודאי אילצו אותם להסיר את הקישוטים הצבעוניים והדגלים מן הכיכר המרכזי של העיירה.

בית איבא

מתבצעות עבודות במחסום לשעבר, ובמקום להסיק מסקנות נמהרות אנו מבינות כי הכביש המשובש לדיר שאראף הוא גם תוצאה של עבודות תשתית – אולי מערכת ביוב חדשה (ולא הקמתו מחדש של המחסום הידוע לשמצה).

שבי שומרון

אין מחסום, לא רואים צבא או משטרה.  רק התנועה הערה בדרך לג'נין.

14:30  דיר שאראף

אנו לומדות כי המת"ק "הועיל" להודיע למועצה המקומית שתודיע לבעלי האדמות הפלסטינים שהם יכולים למסוק את הזיתים שלהם במטעים מדרום להתנחלות שבי שומרון בין התאריכים 9-13 לאוקטובר.  כך שהיום, היום השני של המסיק באישור ישראל, באדמות שרבות מהן נגזלו לפני שנים ממשפחות מקומיות, יש כאלה שעובדים במסיק, אך גם השנה, לדבריהם, "אוספים רק מחצית הכמות."  רק שני אחים ממשפחת מ. עובדים במסיק, כאשר מלפני 4-5 שנים אחדות מאתנו הצטרפנו לאחים ולאחיות הרבים, לאם הישישה  וילדים אחדים.  ס., המוכר פירות וירקות מעגלה, מראה לנו את יבולו הדל.  חצי שק, כאשר בעבר היו לו 60 שקים.  הוא מספר לנו על מכת חזירי הבר אשר פושטים על הכפר בלילה.  חזירי הבר נשלחו על ידי הישראלים לפשוט על דיר שאראף בתחילת האינטיפדה השנייה, וחזירי הבר, כידוע, אוכלים הכל וממררים את החיים של כולם – ממש כמו הכיבוש.

בדרך לענבתא ולג'וברה אין על מה לדווח.  בשער התאנים בודקים את התעודות והדרכונים שלנו – יותר נכון, שוטר צבאי שתקן מביט בהם בתמיהה, בודקים את תא המטען.  עסקים כרגיל.

15:30  ארתאח/שער אפרים

הפתעה!  השומר, אותו אנו מכירות, מקבל את פנינו (פחות או יותר), מספר לנו כי כבר לא בודקים את הפלסטינים בדרכם חזרה הביתה מן העבודה, אבל אנו לא יכולות להצטרף אליהם.  אנו תוהות: לטולכרם?  והוא מספר לנו על האוכל הנהדר שאכל שם, במיוחד החומוס.  עולם ממש משוגע.

המוני האנשים החוזרים מעבודה הם במצב רוח טוב, ורבים מהם מברכים אותנו.  אישה שהכרנו משער חבלה מספרת כמה היא שמחה לעבור ב"מסוף" הזה, כי כבר יש לה עבודה (ואישור, כמובן) לעבוד בעיר אחרת בתוך ישראל.  חביבותם ושמחתם של הפועלים הפלסטינים מחממים את הלב.

סיכום
על אף שאנו, נשות מחסום ווטש, מנסות להאיר את עוולות הכיבוש, אנו ערות לכך כי אלה הנמצאים תחת כיבוש, אלה שרודים בהם, הפלסטינים, מופיעים בכותרות רק לעיתים רחוקות ובוודאי אינם מופיעים בכלי התקשורת.  אך זה יותר משבוע שפלסטין נמצאת במרכז ההתעניינות העולמית.  עוד לא ידוע האם הצל שוב יסתיר את הקשיים הנגרמים על ידי הכיבוש, כך שנותר לנו, היוצאות לשטח הכבוש, לפלסטין, להמשיך ולהדגיש את הפרת זכויות אדם ולהתמקד בעוולות היומיומיות. 
אך היום – היום בו חזר אבו מאזן לרמאללה מן העצרת הכללית של האו"ם – יהיה זה בלתי נסלח ואף אטום מצידנו אם לא נציין את הסמלים הרבים של עצמאות ושל חופש פלסטיני המתנופפים בגאווה מבתים רבים ומקשטים את הכבישים הרבים בהם אנו עוברות במשמרתנו.

12:50  חבלה
לאחרונה נוספו עיות בשער 1392, אם כי השמועות כי הוא ייסגר באוקטובר הן כנראה אינן מבוססות.  כנראה כי כל יום יש "חידוש" שהחיילים מפעילים – הנחיות והוראות שקרוב לוודאי אינן באות מגבוה אלה מומצאות במקום על ידי אותם חיילים.

13:10  בשער עצמו נמצאים חייל אחד, חייל מ"צ אחד ורכב האמר אחד, אליהם מצטרפים עכשיו ג'יפ וחיילים אשר משלישים את מספר החיילים השומרים על השער החקלאי.  אנו רואות את בנו של הירקן, שהגיע לביתן לבדיקת התעודה שלו, חוזר למשאית שלו בצדו השני של המחסום בצד של חבלה, כי הוא צריך להפשיל למעלה את הברזנט לצורך בדיקה.  אדם זה עובר פה מספר פעמים ביום. כעבור עשר דקות הוא חוזר כדי לעבור שוב לחבלה. שוב בודקים את משאיתו הריקה והסיפור חוזר על עצמו וחוזר על עצמו.

אנו שואלות את החיילים, באדיבות, מדוע כמעט לכולם יש מעין מגן סביב הקרסול הימני (סכין?),  ותשובתו של הסרן הותירה אותנו תמהות: זה מיועד להגן על הברך (הימנית בלבד, יש לציין, במרחק מהקרסול). כיוון שאנו יודעות שהם רק מבלבלים  לנו את המוח, אנו ממשיכות בדרכנו.

13:45 – בכביש מס' 55 אנו רואות את השוטר הכחול הראשון מני רבים.  הוא עצר מכונית בעלת לוחיות רישוי ישראליות (צהובות), ושוטרים אחרים מתשאלים שני צעירים – ליד תחנת הדלק בצומת של אלפי מנשה.
בצומת עומד רכב המר משטרתי כחול ממוגן.

בדרך למחסום ולאלפי מנשה אנו רואות כי נהרסו עוד צריפים של בדואים.  בתיהם של בני אדם רבים נהפכו לערימת הריסות.  אך יש סימני חיים: כאשר אנו חוזרות משער 1360, בשעה 14:00.  האוטובוס הירוק מוריד את תלמידי בית הספר היסודי, אותם אנו רואות בדרך כלל בשער החקלאי של חבלה.

שער 1360

שוב פתוח השער בצד "הישראלי" של המחסום, אך השערים הרבים מעברו השני נעולים היטב.  בראש הגבעה ממול אנו רואות דגל מתנופף ברוח. הוא לא היה שם קודם – כן, זה דגל פלסטין, ועכשיו אנו רואות עוד רבים כמוהו בכפר למטה, מתנופפים מעל בתים פרטיים – לפעמים שלושה דגלים ביחד.

כביש מס' 55

14:10  "ברוכים הבאים למעבר אליהו," זועק שלט חדש בשלוש שפות. יש פעילות רבה במחסום חדש ומורחב זה, שהופרט וכנראה מנוהל בידי אותה חברה כמו זה בארתאח (שער אפרים – אותם מדים).  ברכות השלום מתממשות על ידי חיילי משמר הגבול ושוטרים כחולים הפועלים ביחד, עוצרים מכוניות רבות הבאות מישראל.  הערה:  רצוי כי מחסום ווטש יגיע לכאן בעתיד להשקיף.

14:15  קלקיליה

לא מקבלים פרס על ניחוש:  עוד שוטרים כחולים ואנו רואות כי עוצרים מכוניות ישראליות (לוחיות זיהוי צהובות) בתוכן פלסטיניות ישראליות לבושות חיג'ב.  רצוי להשקיף בעתיד גם פה.

גם בנבי אליאס ובעזון מונפים דגלי פלסטין ויש קישוטי רחוב, ודגלים מתנופפים לאורך כביש מס' 55, מלבד ליד ההתנחלויות, שם מתנופפים דגלים כחולים-לבנים, כאילו מדובר ביום העצמאות הישראלי (החל בחודש מאי בדרך כלל)!  עוד דגלי פלסטין בצומת  אריאל, דרך עמנואל, בפונדוק, דגלי ישראל ליד קדומים, דגלי פלסטין בכפר ג'ית, דגלי ישראל בצומת ג'ית ושוב בצומת כביש מס' 57-כביש מס' 60...היה ראוי להציג את פריסתם לא רק במילים, אלא בצורה גרפית...

14:45  שבי שומרון

רכב האמר של משטרת ישראל ממוגן, שוטר כחול אחד, חייל אחד.  השוטר ממעיט במילים, גס, שתלטן:  "תסתובבו ותצאו...זה שטח A, הכניסה מותרת לכוחות בטחון והצבא בלבד." 

שאלה אחת:  מדוע המשטרה הישראלית הכחולה עושה יד אחת עם הצבא היום בשמירה על המחסומים?

דיר שאראף

כאן יש לא רק דגלי פלסטין אלא גם חולצות טי ודגל עליו כתוב "פלסטין 194 או"ם."  קהל קטן של גברים מרוכזים בטלוויזיה, צופים בחגיגות של חזרתו של אבו מאזן למוקטעה ברמאללה.  אנשים שמחים, אך מוביל המזון הממלא את מתקני הקירור בסלטים (ישראליים) מציין כי הוכה ביום רביעי שעבר על ידי חיילי משמר הגבול בחווארה, ואחרים אישרו את השמועות כי פלסטינים נקנסו כי הניפו דגלי פלסטין ממכוניותיהם.  משך כל המשמרת שלנו ראינו רק דגל אחד על מכונית, אך עשרות על בתים ולאורך הדרכים.

ענבתא

אנו חייבות לציין כי שטח A, שלא נזכר בשלטים בשנים האחרונות, מופיע שוב על השלטים האדומים הניצבים על קוביות בטון גדולות. לא רואים חיילים בענבתא. הדגלים הבאים שראינו היו באבני חפץ, ההתנחלות הישראלית.

15:25  ג'וברה

תא המטען נבדק בידי להקת שוטרים צבאיים.  אין מה לדווח, מלבד סככה צבעונית חדשה מברזנט לחיילים השומרים על המחסום ביציאה מטולכרם.

15:35  ארתאח (שער אפרים)

פה אנו שומעות סיפורים על הטרדות והמתנה לכניסה לישראל המתמשכת בשעות הבוקר המוקדמות.  אנו שמות לב כי ליד הארגז שהועמד מעברה השני של הקרוסלה, שפועלים פלסטינים עוברים בה בדרכם הביתה, נוסף מטען גדול של חומרי בניין. ממש לפני הקרוסלה – מכשול קטן נוסף!  עשרות גברים חוזרים הביתה, רבים עם גויאבות בעלות ריח מתוק הנמכרות על ידי נהג בעל יוזמה בכניסה למקום בו מורידים נוסעים. אי אפשר שלא להתרשם מן האווירה הכללית הנעימה ומצב הרוח הטוב של הפלסטינים.  הם השיגו הרבה בשבוע האחרון, על אף המשך הכיבוש האין סופי.

יצאנו היום מוקדם יותר ,דילגנו על מחסום חבלה כדי להגיע בזמן לפתיחת השער הצפוני בג'יוס. קבענו שם פגישה עם האקומניות החדשות שגרות בג'יוס.

שעות פתיחה נוספות שער ג'יוס הצפוני: 13:45 -14:15 חוץ מיום ו' ושבת !!

06:35 שער אליהו

כ 50 פלסטינים מחכים בשעה זו לעבור את השער ואנו רואות עוד אנשים בדרך מקלקיליה למחסום. תור של כ 10 מכוניות להכנס ביניהן גם סוס ועגלה.

06:45 ג'יוס

השער נפתח בזמן ויש שורה של טרקטורים מחכים לעבור. בדיקות קפדנית מאד ע'י המ.צדיקית הכוללות הפשלת שרוולי המכנסים ובקשה (פקודה) לפתוח את החולצה ולעיתים ריקון הכיסים. האקומנית ד. שואלת אם זה חוקי שחילת תבדוק גברים וכמו כן למה בכלל חילת בודקת ולא חיל אנו מסבירות לה שהחילת היא מ.צדיקית אבל גם לנו זה לא נראה. הן שואלות על שעות הפתיחה ומסתבר לנו שמהתאריך  14.7 השער נפתח גם בצהרים שעות הפתיחה הן 13:45 עד 14:15 אך אליה וקוץ בה ביום שישי ושבת השער לא נפת. ההודעה על כך תלויה רק על השער החיצוני ולא על השער שמגיעים אליו מהכפר ויש עדין אנשים מהכפר שלא מבינים את ההסדר המחוכם הזה. גם האקומניות לא. לשאלתי החילים הציעו לי לכתוב הודעה ולהדביק אותה על השער...

הפלסטינים מבקשים גם שיסגרו יותר מאוחר בערב בשעות הקיץ מכיון שקשה לעבוד בשדה באמצע היום. ראש הכפר נפגש עם המת'ק אך לא הסכימו.

07:15  החילים סוגרים את השער. מגיע פלסטינאי ושני ילדיו עם חמור ועגלה אך נשלח לשער פלאמייה. הוא מגיע לשם בדיוק אחרי חצי שעה!

07:35 שער פלאמיה

לעומת הלחץ בשער ג'יוס כאן רגוע מאד ויש מעט מאד עוברים. הבדיקה מהירה ואדיבה.

08:00 פוגשות את ז. מכפר ג'מל  ועולות בעקבותיו לכפר ולחנות המכולת שלו. המפגש איתו נקבע כדי שנעביר לו את האישורים ליום הים של ילדי הכפר. אנו מתכבדות ע'י אשתו ובתו בקפה ובתה עם מרמיה  ורואות את השמחה של אישתו וילדיו שגם הם ביוצאים ליום הכף בים.

נוסעות מכפר ג'מל על הכביש החדש והיפה לטול כרם פונות בכפר סור לכיוון כור ומשם דרך חג'ה ופונדוק עולות על כביש 55 ופונות לכיוון דיר שאראף. מפונדוק ועד דיר שאראף לא ראינו כלי רכב צבאיים. עלינו לשבי שומרון וגם שם המחסום פתוח אין חילים והתנועה זורמת אך, כמו שתמר אומרת בזרקור החדש שלה, כל רגע שוב אפשר להפעיל את המחסום הזה או את מחסום ענבתא שעומד מוכן ומזומן לפעולה עם החילים המשקיפים מהפיל בוקס והגנרטור שעובד ללא הפסק.

המחסום היחיד שידוע לי שנהרס לחלוטין ע'י הצבא ואין לו כמעט זכר הוא מחסום בית איבא הידוע לשמצה.

חזרנו הביתה דרך ענבתא ומעבר תאנים שבו הפעם לא נבדקנו כלל.

מחסום חבלה

07:03 נפתחו השערים ונכנסת חמישיה ראשונה עד 07:14 עברו 20 איש. ממשיך להתנהל כסדרו  ועד שעה 07:21 עברו סך הכל 35 אנשים. רכב נוסף ואיש על חמור עברו במהירות

שער אליהו ממתינים כ 10 אנשים

שער פלאמיה

07:45 אין איש, חוץ מבדואי צעיר שנתנו לו טרמפ ברכב מג'יוס. הוא בן למשפחה שגרה מחוץ לגדר בצד הישראלי לא רחוק מהשער. הוא עבר לגור בג'יוס אבל עובד גם בשדות ומטעים של משפחתו שהגיעה הנה ב 48 ושיכת לשבט ערב רמאדין. ממנו שמענו פעם ראשונה שבקרוב תתבצע הסטת הגדר מערבה (מסלעית עד ג'יוס).

הגיע גם נהג מונית עם 3 אקומניות שספר אף הוא על הזזת הגדר מערבה ועל הבעיה שנוצרת עם עקירת הזיתים. לא ברור כמה מקבלים ומי מקבל את התמורה ממכירת עצי הזית שיעקרו.

העתקת הגדר תאפשר לג'יוס להשתמש בבארות המים שלה. מאידך יהיו עדיין אדמות של ג'יוס פלאמיה ואחרים מחוץ לגדר וידרשו רישיונות מעבר כדי לעבדם. מה גם שיאבדו שטחים חקלאים נוספים בגלל הגדר.

עצרנו בג'ית למפגש עם מנוע כדי לקבל ממנו חתימות לניסיון לבטל המניעה.

08:45  שבי שומרון אין מחסום

מחסום ענבתא: פתוח. נראה רכב צבאי ומיכלית מים קטנה ליד הפיל בוקס.  החיילים כנראה בתצפית ואינם נראים

מעבר תאנים: שקט עוברות במהירות

סיכום

היום יום השנה ה-44 לפרוץ מלחמת ששת הימים.  נאמר לנו כי "הצבא מתכונן למהומות" ו-"מכין את עצמו מראש לטפל בהפגנות הפלסטינים..."  פיקוד המרכז מתגבר כוחות בגדה המערבית, אך בפחות מחמשת הגדודים שכוחות הכיבוש הוסיפו לטיפול בהתרחשויות של יום הנכבה.  הימין, כמובן, ביקש לתגבר את ההגנה על מתנחלים יהודים בעקבות "ידיעות מודיעיניות", לכאורה, כי לפלסטינים כוונות להפרות סדר נרחבות.  משקיפות מחסום ווטש מציינות כי דרישות הימין כוללות החזרת מחסומים שהוסרו, ואספקה להתנחלויות של אמצעים לפיזור הפגנות.  ואחרון אחרון חביב – שיעשו מאמצים מיוחדים להקים נקודות תצפית ובשטח, ומן האוויר.

אך האמת היא כי במזרח אין כל חדש, רכבים רבים בדרכים – בעיקר רכבים פלסטינים – להבדיל מימי ראשון הקודמים, וגם רכבים רבים בעלי לוחיות ישראליות או צבאיות, אך לא במספר העולה על הרגיל.  וגם לא ראינו מחסומים שהוקמו מחדש.

13:00 חבלה

השערים זה עתה נפתחו, ובמקום ג'יפ אחד, רכב המר ושלושה חיילים – מ"צ אחד ושני חיילים שומרים.  המ"צ מסביר לחיילים – אנשי מילואים, כנראה, ביניהם שני קצינים – איך לטפל בפלסטינים המעטים המבקשים לעבור את השער החקלאי באחד מימי הקיץ החמים והלחים הראשונים.  חסרים רק האוטובוסים עם ילדי בית הספר הבדואים: הגיע החופש הגדול!

בצד שלנו עומד טנדר בודד ללא נהג (הוא הלך להבדק בבודקה מבטון מעברו השני של ממסום ההפרדה).  אנו שומעות קול חלוש קורא לנו, "הלו, הלו" – נשמע כמו אנגלית.  בתוך הקבינה של הטנדר יושבת אישה יפיפיה עם שלוש פעוטות.  האב חוזר, וכאשר אנו מחמיאות לו על משפחתו היפה משיב – "הם בדואים."

אפשר לצחוק מה"בטחון" ששער חקלאי זה מספק, המגולם באחד החיילים השומר בתוך אחת מעמדות הבטון, אשר עובר לעמדה השנייה תוך כדי שהוא מודיע לממונים עליו ש "אנו חייבים לעשות כך כל 15 דקות" – פירוש הדבר כי חייל אחד עובר ממקומו בצד של השער בקרבתנו, לעמדת הבטון מעברו השני של השער.  כמובן שהשער החדש שהותקן בגדר, המיועד להולכי רגל, נשאר נעול. 

13:15  המ"צ, שברור כי הוא זה שמנהל את העניינים, מתחקר נהג טרקטור, בודק לו את תעודת הזהות והאישור, ואח"כ מובל כלב מעברו השני של מחסום ההפרדה ומועלה באי-רצון על טרקטור.

כעבור מספר דקות נשאר בשער רק הכובש: אין אחרים משני עברי מחסום ההפרדה.

כביש 55 – הקמת הגדר ליד עזון הושלמה.  בפונדוק שקט.  מתנחלים מנסים לתפוס טרמפ ליד קדומים, כרגיל.

שבי שומרון – העמדה הצבאית שהוקמה בכביש הישן העולה להתנחלות ריקה.  כאן אין מחסום עליו אפשר לדווח.

דיר שאראף – ישנם קונים רבים במינימרקט, אנשים נכנסים לקנות גביעי גלידה, שתייה קרה ומוצרים לארוחת צהריים.

14:30 ג'וברה – אנו רואות מחפר בפעולה בגבעה הלבנה הגדולה מאחורי ביתו של אבו חאתם, מעל למגרש החנייה שאינו בשימוש.  הרחבת מחסום ההפרדה?  עוד גדר?  הישארו אתנו!

ארתאח – שער אפרים

14:40  טפטוף הפועלים החוזרים אחר הצהריים גובר ככל שהזמן עובר.  אדם יורד ממשאית זבל ישראלית, נושא שלוש חבילות גדולות ומצליח איכשהו להוביל אותן לבדו לשער המתכת, הפתוח כעת, המוביל לקרוסלה הנמצאת מחוץ לאולם הבידוק, וגם מצליח להכנס עם החבילות המסורבלות דרך הקרוסלה הצרה.

14:45  גברים המחזיקים דליים ענקיים עם פרחי חבצלת, בעקבותם נשים נושאות זרים גדולים של אותם פרחים.  בדרכם לקרוסלה הם מברכים אותנו לשלום נראים כמעט שמחים.  יום רגיל?  או סומוד – הצהרה של התמדתם העיקשת.

07:00 חבלה

השערים נפתחו בזמן אך המעבר איטי ביותר.

בדיקת החמישיה הראשונה לקחה 7 דקות וכך זה המשיך. מ.צ. שהיה בחוץ העביר ידנית את נהגי האוטובוסים וכמו כן פלסטינים שיש להם אישורים מיוחדים  אך רב האנשים חיכו זמן ארוך מאד. מסתבר שהמחשב אינו פועל כבר מספר ימים. הודענו למוקד ההומניטרי.

07:45 עזבנו.

07:50  מעבר אליהו

יש עדין כ 20 פלסטינים מחכים לעבור.

08:00 נסענו דרך הכביש הפנימי של עיזבת טאביב כדי לראות את הגדר החדשה. היא עדין לא שלמה אך אפשר לראות איך ,כאשר תושלם, תחסום את המעבר לעצי הזית.

דרך עזון  לג'יוס ודרך המטעים היפים לשער החקלאי פלאמייה.

הכביש לטול כארם עדין בסלילה וכל התנועה עוברת דרך הדרך הצדדית ומעלת האבק.

בשער מעט מאד תנועה.

המשכנו דרך כביש עוקף פלאמיה לכפר ג'מל ודרך כפרים נוספים שבכולם סוללים ומרחיבים את הכבישים. ירדנו חזרה לכביש 55 דרך פונדוק.

לא ראינו כל הדרך (כולל צומת ג'ת) צבא או רכבים צבאיים עוברים בכבישים.

שכונה חדשה לגמרי נבנית בקדומים.

דרך דיר שאראף עלינו בכביש 60 לאורך חומת שבי שומרון. במגרש הריק מול המקום שהיה  בו המחסום והשער להתנחלות היו מספר טנדרים ורכבים ישראלים ואנשים שהסתכלו במפות.

אני מציעה לעבור שם מפעם לפעם ולראות אם יש שינוים בשטח !!

מכיון שהייתה איתנו חברה חדשה נסענו עד לבית איבא להראות לה את שאריות המחסום הנורא שהיה שם.התקשנו לתאר לה את נוראות המחסום הזה ואיך ביום אחד הוא לא היה נחוץ יותר לבטחון ישראל.

חזרנו להפסקת קפה ומאפה אצל ידידינו בעל המכולת/מאפיה בדיר שאראף.

בדרך חזרה ראינו מספר רכבים צבאיים עוברים.

נסענו דרך ענבתא ולהפתעתנו פגשנו במחסום שני רכבים ישראלים שמתוכם יצאו 3 קצינים. .גם אנחנו יצאנו כדי להשקיף עליהם.הם כמובן לא התיחסו אלינו ושוחחו ביניהם על מצב הכביש במחסום הנטוש, בדקו את המתקנים העומדים שם לתפארת מדינת ישראל ונסעו לדרכם.

כל אותו הזמן רכבים פלסטינים עברו הלוך ושוב ללא כל הפרעה והתיחסות מצד החילים שהיו במגדל השמירה.

לכבודנו ,חיל אחד ירד ושאל אותנו מה אנו עושות ,ענינו שמשקיפות. הוא ביקש שלא נעבור את המחסום, הסכמנו....

בדרך חזרה נכנסנו בכניסה לאבני חפץ כדי להראות לליאורה איך ההתנחלות השתלטה על אדמות שופא ומונעת את המעבר החופשי בין שני חלקי הכפר ואת היציאה לכביש הראשי.

דרך מעבר תאנים (ג'וברה) הביתה. כשניסינו לספר לליאורה על ג'וברה ואבו חאתם התעיפנו ונעצבנו.

 המשמרת הייתה ללא אירועים קשים ויוצאי דופן אך המחישה בצורה חזקה את הכיבוש והשגרה הקשה.

06:45 חבלה - המחסום סגור (אמור להפתח ב 07:00) יש חיילים. מעט לפני 07:00 הם פותחים השערים והראשונים נכנסים ב 06:58. המעבר במהירות לא גדולה אולם המ.צדיקית כל פעם צועקת פקודות אל העוברים. אפשר לחשוב שאם הייתה מדברת לא היו שומעים. בשלב מסוים היא צועקת על מישהו " שקרן" ואז מפקד המחסום שולח אליה חייל להשתיקה.
ב 17 דקות עברו 20 איש. נראה לנו שחלק מההאטה קשור בכך שהחיילים לא מרשים לדבוקה של עוברים להתכונן לכניסה לבדיקה ליד הקרוסלה אלא רק מעבר לשער ואז עד שרואים שיצאה קבוצה והם מורשים להתקדם מתבזבז עוד זמן. זה מינימלי אך מצטבר. אוטובוסי הילדים עברו במהירות. מעט מאוד עוברים  (כ-40) מכיון שרק בעלי רשיון מעבר חקלאי מורשים לעבור היום (סגר) ובדרך כלל נאמר לנו שרוב העוברים הם בעלי רישיונות עבודה בישראל.
שער אליהו - אין תור אך יש זליגה איטית  של עוברים לקראת השער.
07:45 קלקיליה - אין מחסום אין חילים .
07:50 עיזבת טאביב - הכפר שקט. במכולת ספרו שלא היו ביקורי חיילים בלילה האחרון.
08:10 פלאמיה - טרקטורים ומכוניות עוברים. עדר כבשים מחכה בתור לעבור ולאחר בדיקת הרועה הכבשים אכן עוברות לכוון אזור קו התפר.
08:40 על הגבעה - שבות עמי נראה אדם דתי מסתובב בשטח אך בדרכנו החזרה לא ראינו כל פעילות.     
09:00 שבי שומרון – מעבר חופשי, אין חיילים. בדיר שאראף אומרים שהכול שקט.
בדרך חזרה נכנסנו לקלקיליה וגם עכשוו הכול פתוח, אין צבא בכניסה וגם לא היו מחסומי פתע בשום מקום.

התנחלויות משגשגות; שרידי המחסומים ומגדלי השמירה הם תזכורת ואתרעה לאפשרות לפעולה צבאית בכל רגע נתון; רכבים צבאיים מפגינים נוכחות בכבישים; וברחוב הראשי של הכפר חווארה המסחר מתפתח.

יצאנו לדרך לאחר תקופה ארוכה שלא היינו במשמרות באזור נבלוס. אך, תחילה שמנו פעמנו לעיזבת טאביב, בעקבות ההזמנה לבוא למיפגש במקום.

ב-11:30 הגענו לעיזבת טאביב ופגשנו את מ. שעל חלקתו הצמודה לכביש 55 מתכוון השלטון הצבאי הישראלי לפרוש גדר. במקום היו מספר מתנדבות בינ"ל, ומעט נשים, גברים וילדים תושבי הכפר. הם ערמו ערימות עשבים יבשים על עגלתו של מ. בזמן שהיינו עברו מדי פעם על הכביש המחבר בין עזון לבין עיזבת טאביב כלי רכב צבאיים ורכב של המת"ק. הם התעכבו קצת והמשיכו. א. מהקבוצה של הבינלאומיות אמרה שהחיילים הורו לאנשים לעזוב, אך בזמן שהיינו שם לא ראינו שמנעו באופן פיזי מהאנשים לעבוד.

דליה ודבורקה הגיעו כעבור כמה זמן וכשראינו שהאנשים ממשיכים בעבודתם, עזבנו ב-12:10 והמשכנו למחסומי נבלוס.

נסענו דרך עזון, נסיעה שנמשכת כ-10 דקות ויצאנו מעזון חזרה לכביש 55.

חלפנו על פני קדומים הפרושה משני צידי הכביש, מבני קבע מצופי אבן של ההתנחלות חולשים עליו כאומרים 'אנחנו כאן!', ג'ית, פונדוק; בצומת ג'ית סמוך לעליה לסרה ראינו מכוניות ממשיכות אל סרה. פנינו לכביש 60 על מנת להגיע למחסום חווארה. ובהמשך ראינו שגם ביצהר ההתפשטות נמשכת.

בכיכר בואכה למחסום חווארה חיילים מאיישים את מגדל השמירה וכך גם עמדת שמירה בעליה להר-ברכה. המחסום עצמו נראה נטוש, צמחי הבר צומחים פרא (ורק להיזכר בבטון, בברזל, באמצעי השליטה והפיקוח שהושקעו בו...), מכוניות נוסעות ללא עצירה בשני הכיוונים. הפילבוקס נראה מאוייש.

פנינו ל'ציר מדיסון'. שלט מיידע על חנות לבגדי נשים שנפתחה במיתחם המועצה האזורית ובהמשך, על עמוד בטון טרומי מסומן בכתב יד 'to awarta only' וחץ מורה ימינה.

זרוע ברזל צהובה חוסמת את מה שהיה פעם הדרך למחסום גב אל גב ואל נבלוס ואין חיילים בעמדות השמירה.

12:55 – בית פוריכ לא מאוייש. תנועת רכבים חופשית לשני הכיוונים. על עמוד בטון בכיוון הנסיעה מנבלוס (אותו עמוד שהיה כתוב עליו פעם 'מוות לערבים') מסומן בכתב יד סמל 'איסור פניה שמאלה' (כלומר, לכיוון אלון מורה).

13:48 – במקום בו היה 'מחסום חביות', אמצעי החסימה נמצאים אך הדרך פתוחה.

13:58 -  כך גם במקום בו היה מחסום 'שבי שומרון'. הפירצה שהיתה בחומה וחיברה בין הכביש לבין המחנה הצבאי, נחסמה. מעל החומה עצמה נפרשה גם גדר.

באזור בו היה מחסום בית איבא פוצעים עוד ועוד את הגבעה, המחצבה פועלת. לא מצאנו זכר לביח"ר 'ג'וניידי'.

על מנת לעבור בזעתרה חזרנו דרך חווארה. הרחוב הראשי בחווארה מתנאה בשלטי חוצות המפרסמים מוצרי צריכה ובעסקים חדשים. שלטי כמה מהם כתובים גם בעברית, 'מזמינים' את העוברים להשתתף בפיתוח המסחר הפלסטיני.

14:23 – זעתרה – מאוייש על ידי מג"ב. 7 מכוניות בתור. השוטר מתכופף אל המכונית ומציץ מבעד לחלון.

וב'מעבר שומרון' שוב זכינו לחוש את הפריבילגיה בלהיות 'לבנות'.