ג'וברה (כפריאת)

היום קר מאד , אפור , גשם לפרקים .

 10:05 מחסום סלפית

עוד שכלול במחסום : נוספה בודקה מימין לכביש  .

כרגיל שני חיילים במחסום . המחסום פתוח , לא היתה תנועה .

 10:15 צומת זעתרה/תפוח

ג'יפ צבאי במגרש החנייה

שני חיילים ( לפחות ) במגדל התצפית שבמרכז המחסום

על הכביש עצמו אין חיילים או משטרה .

התנועה ערה , כמעט כרגיל .

 10:25 -בכביש מצומת תפוח לחווארה , בפניה ימינה לכיוון ביתא , האמר צבאי חונה אופקית וחוסם חצי נתיב .

שלושה חיילים על הכביש עוצרים ובודקים כלי רכב שיוצאים מביתא .

עוצרים רכב ומנפנפים לשאר לעבור, את האחד בודקים - ת"ז, תא מטען . משחררים כעבור מספר דקות . מייד כשמשחררים עוצרים עוד רכב וחוזר חלילה. הבדיקה נראית אקראית ולא אורכת הרבה זמן. גם הולך רגל אחד נעצר ונבדק.

10:50 חווארה - במרכז הכפר , ממש מול הפלאפל , האמר צבאי. החיילים בתוך הג'יפ .

11:00 מחסום חווארה  - ריק . יש כנראה חייל/ים במגדל , לא יכולנו לראות בבירור . התנועה ערה וחופשית .

11:10 מחסום בית פוריכ- ריק

 11.15 - האמר חונה בכניסה לאיתמר

11:20 מחסום חווארה שוב

הפעם יש פה חיילים. האמר צבאי חונה בצד היציאה משכם. ארבעה חיילים על הכביש, מסמנים ועוצרים מכוניות לבדיקה. שוב - הבחירה נראית אקראית, רכב אחד נבדק בעוד לאחרים חייל מסמן להמשיך לנסוע וכשמסיימים את הבדיקה 'מעלים בחכה' רכב אחר. כשהיינו שם שחררו את המכוניות די מהר, אחרי בדיקת ת.ז ותא מטען .

11:40 צומת סרה
מכונית משטרה, אין מעוכבים. בהמשך, מייד בפנייה לכביש 60, ראינו גם ג'יפ משטרה שועט לכיוון הצומת.

12:00 נכנסנו לכיוון בית איבא . לא ראינו כל מחסום , גם לא מחסום פתע באזור שבי שומרון. דווקא כשיצאנו חזרה לכביש 60 נכנס ג'יפ צבאי ונסע לכיוון בית איבא . לא בדקנו .

12:30 מחסום ענבתא
ריק לחלוטין .

קנינו קפה אצל האיש עם התרמוס ( גשום וקר והוא פה ! ) ואספנו טרמפיסט פלסטיני שחיכה שם לדבריו כבר שעה ואף אחד לא עצר לו .

12:40 מעבר כפריאת/תאנים
ריק ממכוניות בהשוואה לימי שבת שמשיים . עברנו חזרה לישראל .

השגרה הנוראה ממשיכה כרגיל למרות שהכל נראה שקט ומאורגן

06:30 עזון עתמה – תור ענק של כ 100 אנשים משתרך מצד עזון עתמה, הרבה, שעברו כבר, יושבים לצד הדרך ומחכים להסעות שלהם תוך הצתת מדורות קטנות לחמום. הם אלו שהגיעו ב 04:00 למחסום כדי לוודא שיספיקו לעבור בזמן, מכיון שעברו יחסית מוקדם (לבטח חיכו שעה ויותר) עכשו הם ממשיכים לחכות להגעת שעת עבודתם. יש שתי עמדות בדיקה ולקראת 07:00 נפתחה עמדה נוספת בחוץ, אבל זה לא מספיק. למה זה לא נעשה מוקדם יותר? כאשר ראינו בתור אדם שהיה לבוש באופן בולט תזמננו אותו– אך התחלנו התזמון רק כאשר כבר היה זמן מה בתור ואחריו כבר היו כ 20 אחרים, לקח לו 35 דקות לעבור. כלומר גם כאשר הרוב כבר עבר הוא עדיין חיכה מעל 40 דקות בתור וזה יום יום רק על מנת להגיע לעבודה שלא לדבר על תור נוסף בזמן החזרה בערב.

למה אי אפשר להקים יותר עמדות בדיקה ולזרז את המעבר? הרי הפועלים האלו דרושים למדינת ישראל ככוח אדם זול ומיומן. האם צה"ל באמת כל כך חסר בחיילים? אם היו מציבים שם עוד 3 חיילות או חיילים מהמשטרה הצבאית, שהם הבודקים,  לא היה צריך יותר שומרים מחייל מבצעי ,וההבדל עבור העוברים היה ענקי. האם אין אנו חייבים זאת לנכבשים שתחת שליטתנו?

כאשר היו 2 עמדות בדיקה, זמן המעבר היה כ- 10 אנשים ב 5 דקות

לבעלי אישור 00 המעבר הוא דרך השער למכוניות, את הילדים שהלכו לבית הספר העבירו מהר אבל רק לאחר בדיקת חפציהם. מה אכפת לנו שיעבירו מה שהם רוצים לתוך עזון עתמה, הרי לנו זה לא יכול להזיק. נראה כסתם טרטור. 2 ילדים מגיעים וגם תעודותיהם נבדקות. למה שלהם ולא של האחרים – לאלוהי הצבא פתרונים.

07:15 התור עדיין לא התקצר – כל הזמן מגיעים עוד אנשים בערך בקצב המעבר.

מגיעה מכונית צבאית משוריינת עם מה שנראה כשב"ח הוא מועבר אל מאחורי העמדה לכ 10 דקות ואז נשלח , אחר כבוד, עם תעודתו לעזון עתמה. אדם נוסף נשלח חזרה עם חפציו , הלך לאזור המכוניות ושוב חזר. לשאלתנו למה זה קרה אמר שהיה לו סווטשירט בתיק ושאסרו עליו להעבירו.

07:25 התור מתחיל להתקצר לאט לאט, יש רק כ 60 אנשים

2 אנשים הועמדו בצד ואז נשלחו בחזרה לאחר דיון ארוך עם המ.צדיקית. לפי שפת הגוף שלה היא מסבירה שאין לה ברירה ועליהם לחזור.

המשכנו דרך כביש עמנואל לפונדוק וא-ראס משם לג'וברה – עובר טרקטור שחוזר מג'וברה וגם מעט אנשים.

09:00 לכפר ג'ימאל , עצרנו במכולת. אין חדש לגבי האנשים שרישיונותיהם נשללו. חלק מהמטעים כידוע לא עבר מסיק והזיתים נשארו על העצים כי לא נתנו לשם כך מספיק זמן שלא לדבר על כך שלא הספיקו לגזום את העצים ולחרוש את האדמה – עבודה שאנו רואות שנעשתה בכל המטעים הנמצאים בגדה. כלומר צריך לעשות אותה בעונה זו.

09:20 מחסום פלאמיה – שקט כרגיל בזמן זה. טרקטור חוזר מריסוס ומעט אנשים עוברים.

09:50  מעבר אליהו שקט, אין אנשים בתור ו3 מכוניות בבדיקה.

חבלה, 109, פלאמיה, בית ג'ימאל, ג'וברה, הכביש לטול כרם עד למעבר האחורי למעבר תאנים (ליד עיזבאת שופא) וחזרה דרך חאג'ה ופונדוק לכביש 55, 109 והביתה.

07:02 חבלה

השערים נעולים ואין חילים. בצד של חבלה מחכים הרבה פלסטינים. בצד המשתלות מחכה השומר הזקן עם "רכבו".

07:04 אוטובוס הילדים הראשון מגיע ומיד אחריו השני. אני מטלפנת למת'ק, יודעים כבר על האיחור ומיד יגיעו...

07:07 מגיע בטיסה על כביש המערכת אוטו אזרחי ו4 חילים. מתחילים להתארגן במהירות, לשאלתי מפקד המחסום עונה שהייתה הבוקר בעיה עם הרכבים.

07:14 המ.צ. מכניסה את נהגי האוטובוסים ואת השומר ומעבירה מהר ללא בדיקה. חמישית הפועלים הראשונה נכנסת גם היא ולאחר  3 דקות יוצאים.

07:17 התמישיה השניה נכנסת  וב 07:20 יוצאים. קצב הבדיקה המהיר ממשיך למרות שיש רק 4 חילים.

07:45 למרות הבדיקות המהירות יש עדין כ 100 פלסטינים המחכים לעבור ויש מריבות על התור. המ.צ. מחלצת אישה מהתור ומעבירה אותה.

כשאנו קוראות את תיאורי המצב במחסומים כמו עזון עתמה בזמן האחרון או להבדיל, קלנדיה אנו יודעות שכאן המצב יותר טוב אך קשה להשלים עם מצב שאנשים כל יום בדרכם לעבודה חיבים לעבור מרוץ מכשולים זה ושוב בדרך חזרה לביתם .

07:50 אנו עוזבות.

07:55 שער אליהו 109

מכונית נכנסת לאזור הבדיקה, יוצאת מהר. מעט פועלים מחכים במעבר הרגלי .

08:00 נכנסות 3 מכוניות למכלאה, 8:05 גם שתי עגלות עם סוסים נכנסות. אנו עוקבות גם אחרי 3 פועלים שנכנסים לאזור בדיקת הולכי הרגל. נוסעי המכוניות מחכים מחוץ למכוניות. תוך 3-4 דקות כולם יצאו ולא היה כל תור.

08:20 עוזבות לאחר "שיחה חד כיוונית " עם אחד ממנהלי התפעול. לאחר שבשבוע שעבר הוסבר לנו איפה מותר לנו לעמוד ואיפה אסור, היום ההוראות היו הפוכות.

08:25 ליד הכניסה לעזון קבוצת חילים

במטעי הזיתים של ג'איוס חורשים וגוזמים את העצים, דבר הנמנע מהמטעים במרחב התפר כי אחרי המסיק שוב לחלק מהאנשים אין אישורי כניסה לאדמתם.

08:35 שער חקלאי פלאמיה.

השער פתוח מ 05.00 בבוקר עד 17.00 בערב. השער מנקז אליו חקלאים מג'יוס, מפלאמיה ומכפר ג'ימאל שאדמותיהם רחוקות מאד. מותר לחלק מהם לנסוע על כביש המערכת עד לשער נוסף בגדר הפנימית  ומשם לנסוע בדרכים הפנימיות שבחלקן נעולות בתלתליות ולא תמיד נפתחות אפילו בעונת המסיק. בקיץ הן נעולות ונפתחות רק אחרי תאומים מיוחדים במת'ק.

כרגיל בשער זה יש טפטוף קבוע של עוברים.

אני שואלת את אחד האנשים שאני מכירה מה נשמע ותשובתו : חצי... חצי... ה"חצי הרע" הקבוע שעליו להגיע לאדמות שלו ושל משפחתו באישור החילים מלווה בבדיקות ושאלות ואיסורים החצי השני זה היתר...

אנו פוגשות בחור מהכפר פלאמיה ללא אישור שקיוה שהחילים יאפשרו לו לעבור כי הגיע עם אדם שיש לו שטחי זעתר ומעסיק פועלים וביניהם גם אחיו של אותו בחור. אנו מקשרות אותו עם סילביה. הוא לוקח אותנו לשער העונתי של פלאמיה שממש מחובר לכפר. מספר שהשער היה פתוח בעונת המסיק ועכשו שוב סגור למרות שהיה יכול להקל מאד על החיים של התושבים.

בדרך לשער אנו עוברות ליד בית המשפחה של הבחור ואח'כ ליד באר שלידה יש סוכה יפה, מטעים וירקות. פוגשות שתי נשים שחיו שנים רבות בלבנון ועכשו חזרו לכפרן ולאדמתם. בעזרתו של הבחור אנו מסבירות לנשים מי אנו והן לוחצות את ידינו בהערכה. הן דוברות צרפתית ומספרות על חייהן בלבנון. הוא מספר לנו שלמד בירדן באוניברסיטה והוא מהנדס בנין אך לא מוצא עבודה במקצועו ולכן מחפש אפשרות לעבוד בחקלאות. גם הוא לא מוכן להגר כדי למצא  פרנסה.

09:30  נפרדות מידידינו החדשים וממשיכות לכפר ג'ימאל. ז. לא נמצא בחנותו ואנו ממשיכות על הכביש לכיוון טול כרם.

פונות שמאלה בדרך עפר מתחת לסלעית ונוסעות לשער סלעית המשמש הן למעבר חקלאים  בעלי אישורים למטעי הזיתים שלהם ולמעבר פועלים העובדים בהתנחלות. המחסום נפתח בימים א' - ה' בבוקר בשעה  05.30 עד 06.00 ואחה'צ  15.00 עד 15.30 שזו אולי שעה שאפשר לבקר שם ולפגוש אנשים.

10:30 ממשיכות לשער ג'וברה ויורדות לכיוון טול כרם עולות לשער האחורי של מעבר תאנים הצמוד לעיזבאת שופא ופוגשות בשמחה את ידידי ק. נהג המונית מבית ליד , שהיה עובד על הקו בין טול כרם ובית איבא בימים הרעים יותר. אנו משוחחים ומתעדכנים .

מכיון שהשער הזה נפתח לערביי ישראל רק בשעה 11:30 ואנו לא בטוחות שיתנו לנו לעבור אנו חוזרות באותה דרך חזרה ,דרך כיכר הזית לכיוון פונדוק, חוצות את חאג'ה ובפונדוק פונות ימינה על כביש 55 לכיוון מעבר אליהו (109) ויוצאות הביתה.

06:30  חבלה

השער סגור ומסוגר אך אנו רואות פלסטינים מחכים בצד השני.

טלפון לקצין המעברים ט.. מתברר שבאופן רשמי המסיק נגמר למרות שחודש נובמבר לא נגמר ושבוע שלם ירד גשם שלא איפשר לעבוד !

שעות הפתיחה של חבלה בבוקר חזרו ל 07:00 עד 09:00 (ואני משערת שבהתאם גם שעות הפתיחה של הצהרים והערב) בררנו גם לגבי ג'יוס צפון ושם שעות הפתיחה בבוקר 06:00 עד 06:30 .

06:40  מעבר 109

פגשנו פועלים שעברו במעבר. הם מחכים מהשעה 04:00 , המעבר נפתח בשעה 05:00 והם עברו ב 06:30 . התלוננו שהבודקים עובדים לאט מאד.

במגרש החניה מחכות מוניות לקחת פועלים למשתלות ולאלפי מנשה. הם מדווחים שפועלים עוברים בין 05:00 עד 08:30 בבוקר ושוב אח'הצ בחזרה.

גם נהג מכונית פרטית שעובד במשתלה מחכה לנוסעים. עובד המשתלה מתלונן על כך שעליו ועל מכוניתו להבדק באופן יסודי עם כלבים וכ'ו כל פעם שעובר . יש ימים שעליו לעבור אפילו 10 פעמים וכל פעם להבדק.

אנו חוצות את הכביש ומנסות לצפות על אזור בדיקת הפועלים ובדיקת המכוניות. קשה לראות כי הוסיפו גדר אטומה שלא מאפשרת לראות דרכה.

פועל שעובר מתלונן שאח'הצ יש תור ארוך של חוזרים מהעבודה  וכשיש גשם אין מחסה והבידוק  לוקח הרבה זמן.

מגיע מנהל המתקן ודורש מאיתנו להתרחק ולעמוד ליד תחנת ההסעה של המתנחלים , מקום שממנו לא נוכל לראות דבר כמובן. מתפתחת "שיחה" חד כיוונית שבה הוא עומד בתוקף על דעתו שהתנאים במעבר השתפרו מאד ועל הפלסטינים לשמוח שהמעבר עבר לידי החברה האזרחית .לכל שאלה שלנו יש תשובה פסקנית. הכל מהיר, יעיל והומני....

07:30 בשעה זו יש מעט פועלים שעוברים. מדדנו זמן ל 5 פועלים מזמן כניסתם למתקן ועד היציאה - 6 דקות.

07:45 שער חקלאי פלאמיה

טרקטור עם נשים וילדים שבאים למסיק נכנסים לאחר בדיקות. יש טיפטוף של נכנסים. למרות שבאופן רשמי המסיק נגמר יש עדין אנשים שלא סימו למסוק. גם חקלאי מג'איוס דווח לי טלפונית שעדין לא סיים כי הוא היחיד מכל משפחתו שקיבל אישור וגם הגשם עיקב אותו.

08:15 כפר ג'ימאל

במכולת מדווח לנו שלא פתחו את שערי התלתליות היום בכלל ויש עוד הרבה זיתים למסוק. כמו כן לא נפתרה הבעיה של חמשת הפלסטינים שהתסריכים שלהם הוחרמו כי ניסו לפתוח את שערי התלתליות שמונעים מהם להכנס לשטחים שלהם למרות שיש להם תסריך לעבור בשער הראשי.

בשיחה עם ט. נאמר לי שהבעיה ידועה אך לא טיפל בה בגלל הגשם ....הבטיח שיטפל ואם הנושא לא יפתר תוך 3 ימים להזכיר לו. כמו כן הציע שאתן לח. את מספר הטלפון הישיר שלו כדי שיוכל להתקשר אליו ישירות. ביקשתי מז. במכולת שיתקשרו אלי במידה שהענין לא יפתר.

שוב אני שואלת את עצמי ואת החברות  האם ואיך אנחנו יכולות לעזור יותר בנושא זה.

09:00 מחסום ג'וברה ממשיך לתפקד כרגיל כשער הכניסה והיציאה היחיד של תושבי הכפר ורק אנשים בעלי רשיונות מיוחדים שאינם תושבי המקום מורשים להכנס.

אנו יורדות בכביש לטול כארם ,נוסעות מתחת לכביש 557 ומגיעות לפאתי עיזבאת שופא מעל "מעבר תאנים". מסתבר שיש שם שער הנפתח כל יום בשעה 11:00 בבוקר רק לערבים ישראלים הרוצים להכנס לישראל. השער פתוח עד 23:00 בלילה. לא ברור אם לנו יאפשרו לעבור כשהשער פתוח. ננסה לברר יותר את הסיבות לשער מיוחד זה. בשעה זו אין ברירה אלא להסתובב ולחזור את כל הדרך חזרה.

אנו מתכבדות בגויאבות  ומסתובבות לחזור. בדרך עוברות שטיחים צפופים של סתוניות ורודות נפלאות ביופין.

10:00 חוזרות דרך שער 109 השקט בשעה זו.

לא קורים דברים איומים ונוראים כמו שרינה שוב דווחה לנו היום מהבקעה אבל כל היום שוב הייתי מודעת לכיבוש ולדרך שבה אפילו אנחנו מקבלים אותו.

מסלול 1 משמרת בוקר 15 נובמבר 2011

חבלה

07:05 פתיחת המחסום

במקום אין הרבה פועלים – יום גשום שהוא גם יום העצמאות אצל הפלסטינים

הצוות מתנהל בשקט והתור מתקצר בקצב סביר

07:20 טרקטור של תושב מוכר, העובר מדי יום,נבדק ואינו מורשה לעבור בשל משא מסוים. אחרי דקות ארוכות של הידיינות הוא משאיר את תעודתו, פונה לאחור וחוזר אחרי כ-10 דקות. לבסוף עובר ב- 07:35.

07:40 לרגעים אחדים נוצר בלגן, מעין פקק של כלי רכב ועגלות משני הצדדים בשל השתהות באמצע הדרך של נבדקים מונעים. אחרי כמה רגעים מתפזר

ככלל הבאים מהצד הישראלי ממתינים זמן מיותר, כי פחות שמים אליהם לב, וצריך להזעיקם. החייל הניצב שם לא עושה זאת

אין היום הסעות של תלמידים בשל החג.

07:50 יציאה לכיוון עזון.

ג'יוס

08:10 נ. מתחנת המוניות מספר שבלילה שוב ערך הצבא ביקור בכפר, נכנס לבתים והסתובב בחוץ (אולי בשל חשיבות היום לפלסטינים).

בכפרים לא ניכרת תכונת חג, אין לימודים, הרחובות ריקים מאדם, ורוב החנויות סגורות.

פלאמיה

08:20 המחסום ריק

כפר ג'מאל

 הרחוב מתחיל להתעורר. במכולת פונה אלינו ח. הוא לא הצליח לסיים את המסיק. השער הפנימי היה פתוח רק למשך חודש ואח"כ נסגר. ניסיון לפתוח כדי לסיים את העבודות גרר פעולת עונשין של הצבא. אישוריהם של 7 אנשים נלקחו וכבר מעל שבוע נמצאים במת"ק. בכל פעם שמתקשרים  אומרים להם: "יהיה בסדר". גם בקיץ היו מקרים דומים של סגירה שרירותית של השער הפנימי, מה שמנע מהחקלאים לבצע את העבודה הנדרשת.

התייעצנו עם מיקי, כיוון שט. קצין המעברים לא היה זמין. קיבלנו מידע שהוא יגיע אחרי שעתיים. ואכן לקראת 11:00 הצלחנו להגיע אליו, מסרנו לו את כל הפרטים, כולל הטל' של האיש, והוא הבטיח להתקשר לאיש ולסייע.

09:10 עשינו עוד סיור בין הכפרים. נעים להיווכח שיש עכשיו כביש מחבר תקין (us aid) ובעיקר – שילוט טוב, בחלקו רק בערבית ובאנגלית ובחלקו גם בעברית. כמו כן, תמרורים וסימוני סף של מדרכות. השינוי מבורך ('גם מסע בן 1000 מייל מתחיל בצעד אחד קטן') .

בדרך הגענו לא-ראס "שער הילדים" (ג'בארה) לא ניכרה תנועה. מצד זה אין מעבר יציאה כבעבר. בדרך המובילה לטול כרם הגענו למעבר יציאה החדש יחסית. הוא נפתח מדי יום רק ב-11:30.

10:00 סוף! 

 7:10 – שער חקלאי ג'איוס

בגלל פנצ'ר בגלגל ,דילגנו על חבלה ונסענו לשער החקלאי ג'איוס. לשער מגיעים: עגלות, טרקטורים והולכי רגל. הם באים למסיק שיימשך עוד כשבוע ימים. ב-7:30 השער נסגר. (למעשה שתי מערכות של שערים..)

המשכנו לכפר ג'איוס, לנעים למסור לו בגדים לחנות של אשתו.ולא עזר לנו כלום ונאלצנו ליהנות מארוחתבוקר אתם.

8:45 – שער פלמיה

בשער עומד טרקטור, עמוס בשתילי זיתים ובפחי שמן. מאחר שלא היה לו אישור להעביר את השתילים למטעו לא נתנו לו לעבור. הוא אמר שהוא הולך להביא אישור מהמת"ק.

9:10 - כפר ג'מאל

עצרנו בדרך לדבר עם אנשים והם ספרו לנו שנשארו להם שקים מלאים בזיתים שקטפו בשבוע שעבר, והם לא מקבלים אישור להוציא אותם מהשטח. הם מנסים לקבל אישור ודוחים אותם בלךושוב.

9:30 – ג'בארה, שער הילדים 753#

פגשנו בשער איש עם טרקטור שסוחב עגלה ובתוכה משור. לא היה אישור למשור !,ולפיכך לא נתנו לו להיכנס. טלפנו למת"קוהם טלפנו לשער, אך האיש טען שכבר מאוחר ולא ניסה להיכנס. הוא טען שהיום בשער הם מחמירים, בי בימים הקודמים לא עצרו אותו. נוסף לכך הם בודקים כל רכב בעזרת כלב.

מכאן חזרנו הביתה.

היום השני של  עיד אל אדחה - חג הקורבן.

06:30  חבלה

המחסום פתוח, מעט מאד פלסטינים מחכים לעבור.

משאית של המשתלה נבדקת . הנהג מתוכח עם החילים והמשאית זזה אחורנית. לא ברור אם הנהג מסורב לעבור כי אנו רואות משאית דומה (?) שנבדקת בקפדנות מרובה כולל התעודות של הנהג, המושבים, המנוע ותא המטען אך בסופו הנהג והמשאית מורשים לעבור אחרי יותר מרבע שעה של בדיקות, הנהג עובר לידינו בכעס רב ומתלונן על המ.צ. והחילים.

יש טפטוף של עוברים. המשתלות סגורות ואנו לא יודעות אם הן נפתחות יותר מאוחר.

06:55  אין עוברים, עוזבות.

07:00 שער 109

נכנסות לחניה וחונות מול המעבר כדי שנוכל לצפות על המתרחש, נגש שומר שמסביר שזו החניה של העובדים (אין שלט) אנו זזות  קצת... חוצות את הכביש ולמרות שמאבטח ניגש אלינו אנו לא מגורשות ויכולות לצפות היטב על המתרחש. יש מעט פלסטינים והמעבר של הולכי הרגל מהיר מאד. אנו רואות קבוצה של נשים פלסטיניות שעברו צועדות לאיטן לכיוון ישראל בצד הכביש.

אין מכוניות במכלאת הבדיקה. משאית קרור בעלת מספר צהוב ליד המכלאה אך אחרי שיחה קצרה ממשיכה בדרכה לישראל.

07:15 ממשיכות למחסום ג'יוס בתקוה שנגיע לפני הסגירה.

ג'יפ צבאי עומד בכניסה לעזון ועלינו לנסוע סביבו כדי שנוכל לפנות לעזון. אין פועלים מחכים ביציאה.

07:30 שער ג'יוס

יש עדין משאית ושני טרקטורים שמחכים לעבור. החילים בודקים את המשאית בדיקה יסודית ואני בינתים משוחחת עם א.ע. שאומר שהמסיק ממשיך למרות החג כי צריך לנצל את מזג האויר היפה  ושיש עדין הרבה עבודה.

שני הטרקטורים עוברים מהר.

07:35  אין יותר ממתינים והחילים סוגרים את השער.

07:45 שער פלאמיה

על הכביש מהכפר פלאמיה צועדת משפחה עם 5 ילדים עד גיל שנתים בערך עמוסים בכלים למסיק לכיוון השער. לכבוד החג כולם יצאו למסיק עליזים ושמחים.

הם מגיעים לשער ולקרוסלה שנפתחת ונסגרת ע'י לחיצת כפתור ע'י המ.צדיקית שנמצאת בביתן הבידוק.

האב לוקח את הילד הקטן על ידיו ,שני הילדים הגדולים מצטרפים אליו ושני הקטנים מתלבטים מה לעשות וברור שהם מפוחדים מאד, הם נשארים עם האם מאחורי הקרוסלה הסגורה והאב נכנס עם ילדיו למתקן הבידוק. כולנו שומעים את הצרחות המבועתות של הילד הקטן והאם נעולה בחוץ ואינה יכולה לעזור.... החילים צועקים למ.צדיקית שתפתח גם לאם אך היא אינה עושה זאת והצעקות ממשיכות. גם הילדים שנמצאים עם האם נאחזים בה בפחד. בסופו של דבר המשפחה מתאחדת , הילד הקטן נאחז באימו וממשיך לבכות וכולם נראים מפוחדים.

יש כל הזמן טיפטוף של עוברים שברור שכולם הולכים למסיק.

עוד משפחה מורחבת עם הרבה ילדים מגיעה על טרקטור עם עגלה. הבוגרים יורדים להבדק אך משאירים 4 ילדים קטנים על הטרקטור. יש דיון בין החילים אם הילדים חיבים לעבור במתקן הבידוק אך הוחלט שלא חיבים לרדת מהטרקטור...

עוד משפחה מגיעה, זוג קשישים עם חמור ועגלה, אוטו פרטי עם נהג, חמור ועגלה עם צעיר וזקן . הרבה יותר עוברים מאשר ביום רגיל.

08:20 עוזבות.

08:30 כפר ג'ימאל.

המכולת של ידידינו פתוחה ואנו מתכבדות בתה ועוגיות לכבוד החג. למעשה רצינו לשמוע האם היו עוד בעיות סביב פתיחת השערים הפנימיים אך מסתבר שאחרי שהיינו שם היו מספר ימי גשם שבהם לא מסקו ואח'כ  החל החג ועד כמה שהוא יודע לא מסקו מאז, על כל פנים הוא לא שמע על בעיות. ניסינו להבין איפה אותם שערים פנימיים שנועלים בתוכם את הפלסטינים וכדי שנבין יותר טוב , ז. לקח אותנו בהמשך הכביש לכיוון טול כארם מול ההתנחלות סלעית ושם ראינו את האדמות שנמצאות מעבר לגדר ההפרדה למרגלות ההתנחלות. הוא הראה לנו את אדמותיו החצויות ע'י גדר ההפרדה והסביר שיש תלתליות  של תיל בצד השני של הגדר ובהם חתוכים שערים עם מנעולים לכל 3, 4 חלקות של פלסטינים. החילים פותחים את השערים בבוקר ואחרי שהפלסטינים מגיעים לחלקותיהם החילים נועלים אותם בחלקות ופותחים את המנעולים רק אח'הצ (אם אינם שוכחים לבוא.....!)מדובר על חלקות שהן מול האזור שבין סלעית ובין כוכב יאיר. שתי שאלות שלא שאלנו וומחר אני אנסה לברר אותם טלפונית.

א. מה קורה אם מישהוא מרגיש לא טוב באמצע היום? ב. היום ראינו הרבה אנשים שנכנסו יותר מאוחר, איך הם הגיעו לחלקותיהם?

אני תוהה אם, כאשר תהיה לנו עוד אינפורמציה מדויקת, נוכל לכתוב מכתב תלונה בקשר לנושא זה.

09:20 הגענו למחסום ג'וברה.

מכונית אחת  חונה מחוץ לשער.

בדיקות מהירות של המכוניות והאנשים הנכנסים ויוצאים. נשים לא עוברות במגנומטר. מוניות מגיעות ונוסעים יוצאים מהן .

09:50 עוברות דרך בית ליד התלולה. יש הרבה אנשים ברחובות ואוירת חג.

10:05 דיר שאראף

 במרכז הכפר הרבה מכוניות ואנשים.

עולות לשבי שומרון על כביש 60 .המעבר לג'נין פתוח. הכניסה לכפר נקורה פתוחה אך הכביש לאסירה א- שמאלייה ומשם לשכם סגורה לפלסטינים ורק הצבא משתמש בה.

בכל מקום בו אנו עוצרות מיד עוצרים לידינו פלסטינים ושואלים אותנו אם נחוצה לנו עזרה ועונים לכל שאלה שלנו. הרבה ילדים ונשים במכוניות ויש אוירת חג.

צומת ג'ית פתוח לתנועה ורק מכונית משטרה כחולה אורבת בפינה.

10:45 מעבר אליהו (109)

כ - 5 מכונית במכלאת הבדיקה עם דלתות וחלונות פתוחים לרווחה. המכוניות מוקפות בבודקים. אנחנו לא יכולות לראות מהדרך אם יש כלבים.

נוסעות הביתה, לא קרה כל דבר נורא והנורא הוא שכולנו מתרגלים...

סיכום

למחרת הפגנת הסתיו בדרישה ל"יחס הוגן יותר" לישראלים, אנו יוצאות, כרגיל, למתחם התפר ונכנסות לפלסטין.  נכון שמחסום ווטש עוסק בהפרות של זכויות האדם של הפלסטינים, אך מדי שבוע אנו רואות את האזרחים הפלסטינים, קורבנותיה של האתנוצנטריות הישראלית שהולכת וגוברת, שזכויות האדם שלהם מופרות בצורה בוטה ב"שערי הכניסה" לשטחים הפלסטינים הכבושים, בג'וברה, מעבר אליהו או מעבר שומרון באזור המרכז, גם אם אין אנו מדווחות על הפרות אלה:  העימותים שהם חלק מן הבדיקות הנערכות על ידי החיילים או חברות האבטחה הפרטיות וההתנהגות הזועפת והקודרת של הבודקים משקפים את התדרדרות המצב שבו נמצא אחוז ניכר מתוך אוכלוסיית ישראל, מרכיב בהכחשה המתמשכת הקשורה בכיבוש ואשר נובעת ממנו.  משך שנות הניטור שמנו לב לא אחת כי הטרדות משולבות בהשפלות היו – ועודן – נשק רב-העוצמה במיוחד של הכיבוש, ולפעמים גם מחסום ווטש חשוף לו – דבר המסייע לנו להבחין בסבל הגדול יותר שעובר על הפלסטינים.

13:00 – חבלה

מעל חצי תריסר חיילים מסתובבים ליד גדר ההפרדה, לא מגלים עניין כלשהו בפתיחת אחד או יותר מן השערים הרבים במחסום הזה.  אופניים, צעירים בלי אופניים, מבוגרים עם עגלות סוסים – כולם ממתינים בסבלנות כאשר כלום לא קורה.

13:15 – שבעה החיילים הנמצאים במקום מטפסים על הג'יפ אשר נוסע ומתרחק במהירות – ואז נשאר רק אחד השומר (?) בתוך עמדת הבטון ליד השער בצד שלנו.  כרגיל, הפלסטינים למודי-הסבל ממשיכים להמתין.  אנו מתקשרות למת"ק.  באותו רגע, מהצד שלנו של גדר ההפרדה, ג'יפ מגיע לשער הנעול שנפתח לו.  אנו תוהות שמא כולנו שחקני תיאטרון המופיעים בפארסה משונה.  הג'יפ מביא את המפקד שמתחיל לפתוח את כל השערים.  לא – לא כולם, כי במשך המשמרת הזו השער הרחוק ביותר נשאר סגור, ופותחים אותו כל פעם שרכב או אדם מבקש להכנס...

13:20 – פלסטיני בצד שלנו שואל את המפקד האם יוכל לעבור, או ללכת לביתן מבטון לבדיקת תעודות.  הוא מקבל תשובה לקונית: "עוד לא."  מצבת החיילים מלאה כעת, והצבע, תושב חבלה, שאנו מכירות היטב, מבקש להעביר משהו אסור לצד השני של הגדר ההפרדה (לא יכולנו לשמוע מה הוא מבקש להעביר).  התשובה ישירה: "בשום פנים ואופן."  "רק שאלתי," הוא מוסיף.

13:25 – הקריאה שכבר מוכרת היטב – "חמש חמש" – נשמעת מפי המפקד.  אוטובוס ילדי בית הספר היסודי עובר; הם בדרך הביתה.  שוב הגיעו לפני השעה 13:00, וחיכו.  אנו שואלות מדוע העניינים הולכים כה לאט היום.  "ככה זה," הוא משיב בבוטות.  ולשאלה מדוע נפתח המחסום באיחור של 20 דקות, ולא בשעה 13:00, הוא שוב משיב בבוטות: "לצבא סיבות משלו," או אמירה מגוכחת דומה.

13:27 – המת"ק מתקשר לברר האם המחסום כבר נפתח, וזהו, בלי שיכולנו להוסיף משהו.

13:30 – המפקד קורא לחייל מעברו השני של גדר ההפרדה לפתוח שם את השער, ושוב הוא נסגר על פי גחמתו.

13:35 – שני אנשים מגיעים בצד שלנו של הגדר, ושלושה חיילים, כולל המפקד, נותנים להם לחכות בזמן שהם מתקבצים במרכז השטח וממשיכים לשוחח.  ממש נראה שהם מעמידים פנים כי אין שם איש.  ולמעשה, זהו המצב, כי בסופו של דבר, מבחינת צבא הכיבוש, הפלסטינים הם "אף-אחד."

13:45 – אוטובוס בית הספר הגדול והירוק ממתין מעברו השני של גדר ההפרדה.  כאשר נפתח השער פותחים לרווחה את דלתות תא המטען, והחיילים בודקים בקפידה את האוטובוס מבפנים.

13:50 – פלסטיני שממתין מזיז חלק מהשער הפתוח למחצה כדי שלאטובוס הגדול יהיה מספיק מקום לעבור. חייל נוזף בו בניענוע אצבע.  כרגיל, הבנות באוטובוס מנפנפות אלינו בהתלהבות כאשר הן עוברות.

13:55 – האישה מראס א-טיה, שעובדת בתוך ישראל, מגיעה, נושאת שק גדול מאוד וכבד וחבילות נוספות.  היא שמחה כתמיד, עומדת לפטפט, ואז מתאמצת להגיע לבדיקה במבנה הבטון.  הפתעה!  המפקד מציע עזרה ולוקח ממנה את השק הכבד.

דיר שאראף

עבודות תשתית נרחבות בכביש מדיר שאראף לבית איבא, ופקק תנועה די ארוך, אך איש אינו צופר או מתרגש.  כנראה שאנו נמצאות בפלסטין!

16:00 – ענבתא

המחסום סגור, ערימות גדולות של אבנים לבנבנות בצידי הכביש, לא רואים חיילים, אך גם אין מי שעובד.  שלט בערבית על המחסום מבטון החוסם את הכביש מודיע כי המחסום יהיה סגור מ- 22.10.11 ועד 1.11.11.  כמו בשבוע שעבר, רכבים רבים מתקרבים למחסום - קשה לראות את השלט המודפס הקטן - עולים לרמין בדרך העפר ומשם לטול כרם.

16:10  ג'וברה

המ"צית אשר בודקת את תעודותינו, בעוד החיילים נוברים בתא המטען של המכונית, מסרבת לאפשר לאורחות מחו"ל להכנס לישראל כי הן לא הביאו אתן את הויזות שלהן.  אח"כ היא מציינת כי היא המפקדת של המעבר הזה.  לעיתים קרובות, אורחים של מחסום ווטש אינם מביאים אתם את הויזות שלהם, אך זו הפעם הראשונה שהדבר גרם לתקרית לא נעימה, תקרית החושפת את צה"ל במלוא כיעורו.  תיקו, מורים לנו להחנות את האוטו רחוק מהמחסום, אנו מסרבות, ולמרות שהתקשרנו לעו"ד שלנו אנו חוזרות בסוף למעבר אליהו, שם, בניגוד לציפיותינו מחברת השמירה הפרטית החדשה, לא בודקים תעודות או שואלים שאלות, אלא מברכים אותנו בדרך צלחה. אך נותר טעם עז של כיבוש שעשוי להשאר אצלנו זמן רב אחרי שאנו מגיעות הביתה.

סיכום

המהומה שיצרו מהפכות "האביב הערבי" אולי השפיעה על אנשים כאן, אבל לא על הפוליטיקאים אשר לא שינו את נוסחת הביטחון וממשיכים בכיבוש ובבניית התנחלויות תוך שימוש בשפה אשר, אם לומר את האמת, תקועה בעבר.  משני עברי הקרע חגגו את חילופי השבויים בין ישראל לחמאס בשבוע שעבר, במסגרתם שוחררו מעל אלף אסירים, ביניהם גלעד שליט, אשר התממשו הודות לדרישות העם, לא כתוצאה מדברי האל.

12:30  חבלה

שיעור מדהים על מה שקורה לתושבי קלקיליה הותיקים ועל החיים הנוראים באיזור התפר, כולל מפה.  השפעת "הבנות" (אנחנו, נשות מחסום ווטש) על התפישה הכללית של הפלסטינים היום בנוגע לישראלים – לצורך חינוכה של אחת שהיא חדשה.  מכנים אותנו משהו כגון "מלאכי החסד," בעיקר בזכות אלה העובדות עם מנועי שב"כ ומנועי משטרה:  "הן עובדות כאילו הן שופכות מים על גחלים לוהטים." 

13:10  שער 1392

אנו מגיעות באיחור בגלל הפגישה שתוארה לעיל.  ששה אנשים ממתינים בצד שלנו של גדר ההפרדה, וברור כי היום הוא אחד מימי העצלתיים המאפיינים את המחסום הזה.  דבר אינו זז, ואז אנו מתחילות להבין כי חמשת הפלסטינים הנקראים להבדק בתוך מבנה הבטון נכנסים ביחד ויוצאים ביחד.

13:15 – רכב המר מגיע, ג'יפ בעקבותיו כאשר ההמר עוזב ומתרחק.  המשמרת של החיילים הסתיימה, באיחור של עשרים דקות, אך הבדיקות אינן מתנהלות מהר יותר.

13:23  אוטובוס הילידם כבר המתין כמעט חצי שעה, והוא ממשיך לחכות בזמן שהמפקד, איש מילואים, מתייעץ במרכז גדר ההפרדה עם חייל אחר (גם הוא איש מילואים).  שני חיילים, וגם המ"צית הרגילה, עולים לאוטובוס.

שער אליהו/שער 109

אין לנו בעיה כאשר אנו נדרשות לעבור את מסלול המכשולים להגיע למשטרה הכחולה ולמשמר הגבול אשר יושבים על האדמה, מחכים למי-יודע-מה.  אך בשער 109, מעברו השני של מה שמכונה "כניסה," עומדים שני אוטובוסים פלסטינים ריקים.  פלסטינים בוודאי עוברים בדיקות במתקן הבדיקה שזה עתה הורחב ושופר.  בבקרים ממשיך שער 109 להיות מקום נורא עבור פלסטינים בעלי רשיונות מעבר לאיזור התפר.  לעיתים קרובות, אם הם מגיעים בשעה 07:00, אין הם יוצאים לפני 09:30, וההתנהלות המשפילה לה הם זוכים מזכירה לנו את הימים הגרועים ביותר בחווארה או בבית איבא – חייבים להתפשט, חשופים להתנהגות גסה של חיילות, וכד'.  נראה כי כל זה התחיל לאפיין שער 109 מאז שהופרט.

כביש מס' 55

שקט היום, תנועה דלילה, כאילו לכולם, כולל אלה בשטחים הכבושים, שבעו מהחגיגות האינסופיות בישראל עצמה.

דיר שאראף

עוד שנה של עונת מסיק נוראה.

14:50 ענבתא

המחסום סגור, שורה של סלעי בטון עומדים לרוחבו של הקטע הצר ביותר של נקודת הגישה.  מקביל לסלעים עומד ג'יפ צבאי.  החיילים לא יוצאים ממנו.  הם מתבוננים בשורה האינסופית של סמי-טריילרים, מכוניות, משאיות, וכו' המתקרבים למחסום ואז מתמרנים בקושי כדי להסתובב לאחור.  אנו רואות מכונית, אחת אשר מצאה דרך לעקוף מכשול נוסף בחיי היומיום של הפלסטינים, מטפסת בגבורה על סוללת העפר התלולה שצה"ל הערים.  מאוחר יותר במשמרתנו אנו רואות מכוניות אמיצות אחדות, כולן ללא הנעה קידמית, יורדות את הסוללה הענקית הזו אל דרך העפר המלא אבק כדי להגיע למחוז חפצם.  כמובן שאין שלטים המודיעים שהמחסום סגור היום כי במהשך עובדים בכביש – כך נאמר לנו.  לא, שיגיעו לסלעי הבטון, ושאז יסתדרו.  זה לא הבעייה של צבא הכיבוש.

יש לנו זמן לבחון את הצומת עצמו ואת השלטים התלויים בו.  במיוחד אנו שמות לב לאחד מהם, המושך את עינינו.  בצבעים מבריקים זוהרים, על רקע צילום של השרידים היפים של סבסטיה הרומאית, באזור שכם (שם אסור לנו לבקר, על אף תהילתם ויופים), מודיעים כי "פסטיבל שומרון הבא בסבסטיה" יתקיים בסוכות (שכעת הסתיימה) ב-17.10.11.  שוב המתנחלים שווים יותר מכל האחרים.

15:15  ג'וברה

חייל שואל איפה עשינו קניות, אך השם "חבלה" אינו אומר לו דבר, וגם לא השם "מחסום ווטש"!

סיכום

אותנו, הנוסעות שבוע-שבוע לשטחים הפלסטינים הכבושים, מעייף ללמוד כי שלטונות ישראל הרסו כתריסר מבנים בבעלות פלסטינית באזור C, וממשיכים להוציא צווי הריסה; שכוחות ישראל פגעו בכמעט שני תריסר פלסטינים בשבוע שעבר – וכמה נוספים בשבוע הבא?  כמה תגבר אלימות המתנחלים נגד פלסטינים וגזל רכושם בעונת המסיק הנוכחית?  כמה גניבת יבולי זיתים ופגיעה נוספת בעצים?  ומה לגבי מספר ה"מנועים" ההולך וגובר, המגלים מיום אחד לשני כי אישוריהם בוטלו בידי זרועות המנהל האזרחי הערמומי, המבצע את עבודתו המלוכלכת מאחורי הקלעים, בתקווה לא להחסף.  שוחק להוודע לאלימות הבלתי פוסקת, התאווה, ההתעללות, ההשפלה והביורוקרטיה של הכיבוש, אך ידועה לנו היטב כי הפקרות בלתי מרוסנת זו אינה המערב הפרוע אלא מציאות שבה אין לנו ברירה אחרת מלבד להמשיך ולעקוב אחרי המתרחש כדי להשמיע קולותינו מעל להמולה של מבצעי יחסי הציבור היעילים של שלטונות ישראל.

13:00 חבלה

כאשר אנו מגיעות, חייל מסייע לשוטרת צבאית לטפל בנשקה.  זה קודם, כמובן, לפתיחת השערים הרבים במעבר החקלאי הזה, שבו כבר ממתין אוטובוס הילדים יחד עם לפחות 15 אנשים משני עברי גדר ההפרדה, והאוסף הרגיל של עגלות החמורים והסוסים, טנדרים, טרקטורים, אופניים, צעירים וקומץ נשים.

13:05 -  רכב המר עובר במהירות  על כביש ההפרדה, ולא חוזר.  רוב השערים נשארים נעולים. החיילים אינם ממהרים היום, למרות שאוויר סתיו נעים החליף את חום הקיץ.   

13:10 – ג'יפ מגיע, וחיילים נוספים מצטרפים לשניים הראשונים.  החייל הראשון, המתעלם מברכת השלום שלנו, מזמין פלסטינים בקבוצות של חמש להתקדם לבדיקה בביתן הבטון.  מכיוון שכך, לא נותנים להכנס לאלה בצד של חבלה המחכים לעבור, והשער מהעבר השני נשאר נעול. 

אנו רואות את הילדים הקטנים יוצאים מאוטובוס בית הספר. כמה זמן חיכו כבר?  בחלק הזה של העולם, הכובש אינו מעניק קדימות לילדים. 

13:20 – סוף-סוף, כעבור 10 דקות, האוטובוס מגיע למרכז מחסום ההפרדה, חייל מס' אחד נכנס לבדוק והמ"צית מסתובבת סביבו מבחוץ.  אחד הפלסטינים הממתינים אומר, כמו רבים אחרים:  "אי אפשר לומר כי כל החיילים טובים או רעים. יש כאלה ויש כאלה."

13:25 – טנדר עומד ונהגו, הבא מהמובלעת הבדואית ליד אלפי מנשה, מצביע בגאווה על בתו הפעוטה המסתובבת לבדה, בלי פחד, מלאת עוז.  אך איזו תקווה יש לה?  בלי מים, בלי חשמל.  "מה אני יכול להגיד לך?", אומר אביה, ממתין וממתין.  כעבור 10 דקות הטנדר, מלא ילדים ושני מבוגרים, מגיע לגדר ההפרדה, וכולו נבדק, אפילו פותחים את הברזנט המגולגל מאחור כי יש לבדוק גם אותו.

13:40 – חייל מס' אחד, ללא דרגות, ניגש אלינו ומבקש כי נזוז. אנו מתחילות לשאול מדוע וחייל אחר מסמן לו, מבקש שיפסיק.

14:00 – אוטובוס גדול, ירוק, כמו של אגד, מסיע את הילדים המבוגרים יותר חזרה מבית הספר.

מעבר אליהו, שער 109

מספר שוטרים כחולים, חיילי משמר הגבול ואנשי בטחון עומדים שם, דרוכים להתנפל על כל רכב ללא מספר ישראלי, או אולי על זה שבו נוסעים ישראלים לא-יהודים.  ואמנם אנו לומדים היום על הגזענות שלוחת-הרסן של חברת האבטחה האחראית על ה"בטחון" כאן, המתבטא בהענשת כל אדם בעל שם ערבי או שנולד בפלסטין, בנוסף לדרישה או "חוק" חדש: יש להציג כרטיס מגנטי בנוסף לאישור.

כביש מס' 55

הרבה גי'פים צבאיים, משטרה כחולה וציוד אחר בכבישים היום.

דיר שאראף

נראה כי יבול הזיתים דומה לזה מלפני שנה – לא טוב.  לאורך הדרך מוסקים זיתים, אך לא במרץ.  נשים רבות עובדות בשטח.

15:00  ג'וברה

המ"ציות הרגילות מבקשות לראות תעודות, וכרגיל אינן מתחייבות, "מסוייגות."  אנו מחנות את המכונית, אומרות לחייל כי עלינו לפגוש מישהו בשער שדרכו חוזרים פלסטינים ישראלים, ברכב בלבד, אחרי ביקורי חברים או בני משפחה בטולכרם. אנו מגלות כי זה שבאנו לפגוש איננו.  בזמן שאנו מחכות ניגשים אלינו שני חיילים ושואלים, בסקרנות אמיתית, על מחסום ווטש. הם שמעו על הנשים "השונאות את הצבא," עד היום לא פגשו בהן, ואינם מאמינים כי בנו מדובר!  אנו מספרות להם מה אנו עושות, ומדוע, ומתרשמות מהתעניינותם הכנה בפעולותניו.

אנו עוברות לשביל להולכי הרגל הנכנסים לטולכרם.  דרך תלולה, מאובקת, מלאת אבנים, יורדת מכביש האפרטהייד לתוך חורשת זיתים, שם מספר פלסטינים ממתינים לחבר שהשתחחר מהכלא.  מכאן יש לנו תצפית שונה בתכלית על שער ג'וברה: מכאן הכביש הסלול עליו עוברים רכבים במהירות נראה רחוק מרחק שנות אור, למרות שהוא רק מטרים אחדים מאתנו. המשתחרר הצפוי אינו מגיע, הפלסטינים ממשיכים להמתין, כהרגלם, אך אחד האנשים מסייע לנו למצוא את האדם לו אנו ממתינים בנוגע להיותו "מנוע."  אך אנו שומעות גם סיפורים על אישורים שבוטלו ללא סיבה, ושוב אנו שמחות כי נשות מחסום ווטש פועלות למען אלה אשר שלטונות ישראל קבעו כי הם "מנועים."  הסיפורים קורעי לב ומזעזעים.  אך זהו אופי הכיבוש, היבט נוסף אשר רבים, ואנו ביניהם, לא בהכרח שמים לב אליו בביקורים השבועיים שלנו בשטחים.