ארתאח (שער אפרים)

אנשים עובדים

אירתח 3.45- 4.45

הגענו בעשרים לארבע למחסום אירתח, בדרך אפשר היה לראות מכוניות נכנסות לאזור מחסום אייל.

בחלק המחסום ”הפלסטיני” ,שמעבר לגדרות, מתחת לסככה שנבנתה לפני חודשים אחדים מצויים עכשיו דוכנים למכירת אוכל וקפה . אפשר לראות ממרחק מה שנתלו יריעות ניילון כדי לבודד את המתעכבים ליד הדוכנים מן הרוח והגשם המוטחים מן הצד.

המחסום נפתח חמש דקות אחרי ארבע. כל מחזור קרוסלה חשמלית הכניס לחצר ההמתנה כ40 אנשים. במחזור הראשון היו בעיקר גברים, בשני בעיקר נשים, מרביתן יותר צעירות.  אח“כ  ראינו שנשים מבוגרות נכנסו טיפין טיפין בשלב קצת מאוחר יותר.

בסביבות ארבע וחצי נסגרה הקרוסלה החשמלית של היציאה ממתקן הבדיקה ונסגרו גם הדלתות למשך כחמש דקות.  אנשים אמרו כי אחד מהם לא הלך לכיוון שהורו לו ללכת בתוך המתקן.   בסה"כ קצב היציאה ממתקן הבדיקה היה מהיר למדי.

אנשים שבידם  התמחות מקבלים שכר גבוה משמעותית מזה של  הפועלים החקלאים, בין 300-350  ליום עבודה. מכך יש לנקות כ36 ש”ח לנסיעות יומיות בשני הכיוונים ו-1000 ש”ח לחודש שהפועלים משלמים לקבלן שדרכו הם מועסקים. אישור לסכום זה קבלנו גם מאנשים באייל.

אייל 5.00-5.40

כשהגענו לאייל היה המגרש הגדול כבר צפוף וגדוש בכלי רכב המסיעים את הפועלים.  קצב המעבר  דרך קרוסלת היציאה היה מהיר למדי.  הסככה מעל נתיב היציאה מן הבדיקה הוארכה בכ-20 מטרים נוספים. נדמה לנו שמספר העוברים דרך מחסום אירתח גדל ומספר העוברים דרך מחסום אייל קטן מעט. ב5.10 נתכנסו למעלה מ400 אנשים בשורות ארוכות, שנמתחו גם בין המכוניות החונות  כדי להתפלל, ורבים מבין היוצאים מן הבדיקה הצטרפו בשלבים שונים.   היו גם אנשים לא מעטים שלא הצטרפו לתפילה והמשיכו בענייניהם- עישון, אכילה, שתיית קפה.

פנייה של אחד האנשים אלינו חידדה שוב את המסר המועבר מן החוברת על  מנועי כניסה.אנשים מעל שלושים, עם ילדים, ללא עבר של מערבות  בפעולות התנגדות, נעשים מנועי כניסה בלא שיבינו למה.  

פועלים חקלאים מקבלים כ 150 ש”ח ליום.  גם הם מעבירים  1000 ש”ח לחודש לקבלן  שדרכו הם מועסקים.  הבנו מהם שחלק מן הקבלנים רושמים ימי עבודה ספורים יותר בדוחות שלהם ללשכת התעסוקה ומשלשלים את ההפרש לכיסיהם.  האיש שעמו דברנו הזכיר קבלן פועלים מחיפה שיש לו משרד בנתניה ודרכו מועסקים כ-400 איש!!.   שאלנו על התנהגות בעת פגיעה בעבודה. נאמר לנו שבדרך כלל מזעיקים אמבולנס ויש כיסוי לדמי הטיפול, אבל ידועים גם מקרים שאנשים שנפגעו מגורשים חזרה לשטחים הכבושים בלא שום טיפול.

כזכור, אוטובוסים המסיעים בני משפחה של אסירים מן השטחים הכבושים לביקור בבתי הסוהר בישראל יוצאים  בליווי  אנשי הצלב האדום ממחסום אייל.  לכן, כנראה,  המדינה משקיעה בצחצוח וקישוט חלקים מסויימים מן המחסום, החסומים בפני הפועלים וגם בפנינו. שם הוקמה ככר עגולה ובה ניטעו עצי זית ותיקים( שבוודאי נגזלו ממישהו), והוצבו סלעים דקורטיביים.  אתמול היו כל האובייקטים הללו מוארים בצבעים שונים- אדום, ירוק, כחול וסגול. ככה ייעשה למחסום שהמדינה חפצה ביקרו.

נסינו לקבל רשות לראות את הקצה האחר-של הכניסה למחסום, ולא הצלחנו. 

13:00 חבלה

הגענו ב 13:00 ולהתפתעתנו השער היה פתוח ופעיל. לא הרבה אנשים עברו אולי בשל החג (חג המולד) .

היום, חג המולד,  יום שבתון (לא עובדים ואין לימודים) בגדה המערבית.

13:40 עזון

אנשים מחכים למונית בכניסה, אין הרבה תנועה בכביש.

13:55 דיר שאראף

המיני מרקט וחנות הירקות פתוחים לעסקים אך כל השאר בחופש.

14:30 ארתאח

מעט העובדים עוברים ללא בעיות

3.50  לפנות בוקר  - אירתח

המתנו מן העבר השני של שכבות הגדרות הסוגרות על אזור הקרוסלות החשמליות. הנשים עמדו , כרגיל בשנה האחרונה, בתור נבדל.  נבנתה סככה הנשענת על עמודים דקים  מעל חלק המסלול המגודר המוביל מן  המבנה  שבעבר השני עד לחלק האחרון של מסלול-המיכלאה. זהו החלק המתקרב ליציאה  דרך הקרוסלות החשמליות אל חצר המובילה אל מתקן הבדיקות.   החלק שמעליו נבנתה הסככה בנוי בקוו ישר ואילו החלק שאינו מסוכך ובו מצטפפים אנשים רבים לפני המעבר בנוי כמסלול זיגזגי מתפתל.

המחסום נפתח בשעה ארבע.

הנשים עברו רק במחזור היוצאים השני ואילך.

בצד האחר של מתקן הבדיקות היו מאוישות תחילה רק שתי עמדות בדיקת תעודות, ולאחר רבע שעה לערך אוישו 4. משלב זה קצב מעבר האנשים והנשים התגבר מאוד: 120 בתוך שלוש דקות.  כמעט כל הנשים היו מבוגרות וצעירות ספורות. גם הגיל ממוצע של העוברים באירתח נראה מעט גבוה  יותר מאשר של העוברים דרך מחסום אייל.

לאחר תקופה ארוכה שבה אנשים רבים יותר עברו דרך אייל נראה שיש  תהליך השוויה במספר העוברים, תהליך שאולי הוא תוצאת ההליכים הסדורים יותר במעבר אירתח.

אישוש לכך נמצא בדברי אנשים שאמרו כי בשל המספר הגדול יותר של אנשים המבקשים עכשיו לעבור דרך אירתח הם באים בשעה מוקדמת , כדי להבטיח שיצאו במועד כדי להגיע למקומות עבודתם. בדרך כלל  עליהם להיות שם בין שש לשש וחצי.  לעומת  תקופה קודמת שבה צפינו במחסום, הנשים לא התכנסו בחבורות בשולי מגרש היציאה מן הבדיקות, אלא כמעט כולן ניסו לעבור מהר, כמעט בריצה, ואח”כ הלכו כברת דרך לא קטנה לאורך הכביש, שאין לו שוליים מסומנים, למקום שבו המתינו למעבידים האמורים לאסוף אותן.

אדריכלות מחסומים:  ביינתים נבנה סמוך לחצר הקרוסלות החשמליות מעבר שסככתו מאוד מאוד גבוהה, והוא יועד כנראה למכוניות. בצדו מבנה עם שלושה פתחי משרדים.

בחלק אחר של אזור המחסום אפשר לראות מעבר לחומות מקיפות שתי סככות נרחבות שגגותיהן יריעות בד אוהלים.

5.00 אייל

כשהגענו היו כבר אנשים רבים מאוד שעברו את המחסום והתצטופפו באזור ההמתנה או ישבו על הגדרות הנמוכות לאורך כביש היציאה של כלי הרכב, והמתינו להסעות שלהם.

גם כאן נבנתה סככה- הפעם על החלק שסמוך לקרוסלת היציאה ממתקן הבדיקות. סככה זו מאפשרת אמנם הצטופפות-מה בזמן גשם לדקות ספורות, אבל אינה משנה במאום את המרחק הגדול שאנשים צריכים לעבור חשופים לרוח ולגשם  כדי להגיע למוניות המובילות אותם משם.

נסינו לקבל רשות לצפות בחלק הכניסה למסלול המחסום שאסור עלינו במחסום אייל. לא הצלחנו. לעומת זאת  עובד חברת האבטחה הסביר לנו בהבעה של  שוחר “רק טוב“ כי מתוכנן שיפור תנאי המעבר , בניית סככות נוספות וכיוצא באלו.   הפנינו מנוע שב”כ לסילביה.

יום ניצול קולוניאלי רגיל לגמרי.

חבלה

7:02 – הגענו. השער סגור. יחד איתנו הגיע רכב צבאי. מכיוון הכפר כבר המתינו כ-20 אנשים. מכיוון המשתלות המתין עגלון על עגלתו. כמה דקות לאחר מכן, אחד החיילים העומד על כביש הגדר פונה אל העגלון ושואל "00"? העגלון מהנהן בראשו והחייל מנופף לו "יאללה, בוא, בוא".

באופן תמוה, הנייר המנוילן בו מצוינות שעות פתיחת המחסום תלוי על השער הקרוב יותר למשתלות כשהכתוב מופנה לכיוון חבלה. והיה ומישהו המגיע מכיוון הכפר ירצה לקרוא מה כתוב בשלט, הוא יזדקק למשקפת.

7:13 – מתחילים להעביר את האנשים מכיוון חבלה. בקבוצות של 5. נהגי כלי רכב, אופניים, עגלות רתומות לסוסים/חמורים, כולם עוברים כך. 5 מגיעים אל הקרוסלה המובילה אל מיתקן הבידוק, אחד אחד הם ממתינים בקרוסלה, כל אחד לתורו, נכנסים אל הביתן ויוצאים שוב 'כקבוצה' כעבור 3-4 דקות. אנשים באחת הקבוצות התלוננו על החיילת הבודקת כי היא אוכלת ומסתלבטת תוך כדי הבדיקה.

בערך בשעה זו הגיעו אוטובוס התלמידות וזמן קצר אחריו הגיע אוטובוס התלמידים. האוטובוס הראשון עבר ב-7:22.

8:01 – עזבנו.

 קלקיליה

8:11– עברנו ליד מה שהיה מחסום קלקיליה. אין חיילים. נאדים אמר שביום א' השבוע הכניסה הייתה מאוישת בחיילים.

עזון

8:18 – פתוח. ביום א' עמד בכניסה לישוב רכב צבאי.

8:28 – בין ג'ינספוט לבין פונדוק עומד רכב צבאי. חיילים מחוץ לרכב, אך לא ראינו אנשים ו/או מכוניות מעוכבים.

 8:35 -  בצומת ג'ית עומד רכב צבאי לכיוון בית-איבא. אין מכוניות ו/או אנשים מעוכבים; רכב צבאי סמוך לפניה ליצהר/בורין, דוקרן פרוש על הכביש וחיילים עומדים לידו. מכוניות עוכבו לבדיקה.

אנחנו המשכנו לכיוון סרה ומשם לקוסין. ממה שהיה פעם מחסום בית איבא נותרו רק הבטונדות המסמנות את הנתיבים. ההשקעה המסיבית במיכשור, בעיבוי ובתיחזוק המחסום הידוע לשמצה, היתה כלא היתה. הכביש המוביל מהנקודה בה היה פעם המחסום אל דיר שראף נשאר דרך חתחתים ומהמורות ונראה שנוספו מחצבות הממשיכות לנגוס בגבעות משני צידיו.

המשכנו לכיוון מחסום ענבתא. שם דווקא נותרו האינסטרומנטים; לא נצפתה תנועה אל ומ- טול כארם. חיילים לא נראו בשטח אך השמועה אומרת כי הם מתצפתים מהפילבוקס.

9:17 – במחסום ג'ברה / 'מעבר תאנים'

בשפה המכובסת, אנחנו חוצים את ה'גבול' ללא עצירה. בצד הדרך, סמוך לביתו של אבו-חאתם עומדים כלי ציוד הנדסי כבד וכבר נראות ערימות עפר. כנראה פורצים דרך על מנת למקם את גדר ההפרדה כך שג'בארה תשוב ותתחבר אל הגדה.

 נכנסנו לאזור החניה של מחסום אירתאח. צמוד למיתקן הבדיקה הוקם על כביש המערכת מבנה מתכת הנראה כעין גשר. מהמבנה נמתחה גדר ובקצהַ שער המאפשר למעשה לסגור את הגישה אל הקרוסלות דרכן נכנסים אל המיתחם מכיוון אירתאח. ברור העלה כי המבנה מיועד לבדיקת רכבים הנקנים בישראל. ובכלל, במחסום הזה כנראה מתחרים על מקום גבוה בתחרות 'הגינה המטופחת'. טפטפות ומסלעות צמיחה נוספו גם סמוך למיתחם הבטונדות הנמצא בצד של אזור חניית המכוניות האוספות את הפועלים בבוקר.

9:34 – עזבנו.

13:00 - חבלה

השער עדיין סגור. מספר ניכר של ממתינים, עגלות וכלי רכב. מסתבר שבראשית השבוע התנועה בשער עירנית יותר מאשר בשאר ימות השבוע.
13:11
השער נפתח באיחור. שני השערים (הצפוני והדרומי) פתוחים בעת ובעונה אחת. הקלה-פורתא. שני פלשתינים, ביוזמתם, מיטיבים את עיגון השערים הפתוחים. הבדיקות אינן מן הממושכות היום. אך שלושה גברים מצטווים בתקיפות יתרה, לסגת מספר צעדים. חמישיה-חמישיה, כרגיל, עוברים הנבדקים. אוטובוס הילדים עובר ב-13:20.

13:30 - עזון

ללא נוכחות צבאית, לא ישראלית ואף לא פלשתינית.

13:45-ג'יוס

אנחנו מחפשות את שער ג'יוס-דרום, הפתוח בין 13:45 ל14:00. א', תושב המקום, בא לעזרתנו. באדיבותו כי רבה  הצטרף למכונית כמורה דרך. הדרך הבלתי סלולה עוברת נסתרת בכרם זיתים. בלעדיו לא היתה מתגלה לנו, הוא מראה לנו את עקבות גדר ההפרדה הקודמת שהזיזו בעקבות בג"ץ. א': "הרבה עצי זית עקרו כאן בשביל הגדר. בלי סוף. אל תשאלו. יש לכם ממשלה מכוערת. רק יעשו מלחמה. לא מכיר את השם של השער (ג'יוס-דרום), לא רוצה להכיר אותו. היה לי אישור. זרקתי אותו. קרעתי אותו. האמת הממשלה המכוערת שלכם לא מעוניינים בשלום בכלל. (מציג בפנינו עלם מן המקום.) לקחו לו את התעודה. בשביל ללחוץ עליו לעבוד עם השב"כ. רוצים יהיה משת"פ. אתם לא מבינים כלום מה הולך פה. כאילו הישראלים באתם מן... אין לי מלים בעברית להסביר. (אולי רצה לומר 'כאילו באתם מן הירח'). בלחץ לא ילך כלום."  אגב, א' התעלם במפגיע מן ההערה החוזרת: "אבל מצבך הוטב מאז פסק הבג"ץ על העתקת הגדר". לא. אין הוא אסיר תודה כלל. בזכרונו עולים מראות הזיתים העקורים.

14:40, מחסום ענבתא -

הכן כיבושך לחורף
המחסום סגור לרגל שיקום הכביש, מחשש להצפה בימות הגשמים. הכביש סגור הרמטית. אין מקיימים כאן את הנוהג שבעולם - לאפשר מעבר מכוניות לסירוגין. ישראלי-פלשתיני מסנן: "אין להם רגש. למה סגרו לגמרי? מה זה כאן לא אנשים?" הכביש נסגר לשמונה ימים. כדי להגיע למחוז חפצם על הנהגים לנסוע בדרך עפר משובשת. לא כל כלי הרכב מסוגלים לכך. 

ענבתא - שיפוץ הכביש

ענבתא - הודעה על סגירת המחסום

15:00 - שופא, חסימה כעצם בגרון

הפנייה לשופא מעוטרת בדגלי ישראל מה-גאים, אף כי לא חג ולא שבת היום. פוגשים במר אבו-עלא, ראש הכפר מזה חמש שנים. קודם לכן היה מורה בבית הספר במקום. ליד החסימה, המבתרת את הכפר לשניים, לומדים פרק בהילכות תחבורה בימי כיבוש. מוניות משני עברי החסימה מתואמות ביניהן טלפונית. משופא-תחתית מגיעה חבורת צעירות יפות-תואר ועין. במונית לשופא -עלית מצטופפים 11 נוסעים, מלבד התינוק בזרועות אימו. מהעדר ידיעת ערבית, אנחנו נעזרות באיש טול-כרם המתווך בינינו לבין מר עבו-עלא. כדי להגיע לעבודה נאלצים לבצע עקיפה של 20 ק"מ. ילדים הולכים לבית הספר וממנו פעמיים ביום (מרחק של כחמישה ק"מ לכל כיוון). הם עושים זאת בימות הקור ובימות החמה. אין לאל ידם לשלם עבור 4 מוניות ביום. הבעיה הקשה של שופא היא החסימה. קיטוע הכפר קורע משפחות, מונע קשרי משפחה. מאריך ומייקר נסיעות. חוצץ בין אנשים לנחלותיהם. משבית פרנסה.החסימה נעשית בעטיה של ההתנחלות אבני חפץ. אומר איש טול=כרם: "מאז האינתיפדה השנייה הכביש חסום. ברמדן השנה נפתח הכביש לראשונה למשך חודש שלם. לא היו בעיות. אבני חפץ נמצאים כאן עשר שנים. אנחנו אלף. הדרך הזו קיימת אלף שנים."
אף כי נכתב  על עניין זה בעבר, אי אפשר שלא להתעכב עליו. כמו קרתגו, גם חסימת-שופא חייבת להיהרס.
פ' איש שופא מספר כי קיבל צו הריסה. את ביתו בנה ללא רשיון מן הטעם שאין נותנים רשיון. בניית הבית תמה לפני שש שנים. לפני חודשיים קיבל צו הריסה. נאמר לו: "אם יש לך ניירות - תביא. אם לא - תצא." נתנו לו אורכה של שבוע.
עוד מספרים האנשים כי נצטוו לעקור כל גידול בשטח מסויים. "לא רוצים אף אחד יעבוד באדמה."

16:00 – אירתח, שער אפריים

תנופת בניין. גם כאן נערכים לחורף - נבנו גגונים מעל לשוק המתקיים במעבר עצמו. מבנה שהוקם זה מקרוב, נועד למסחר בכלי רכב מיד שנייה. מסתבר שמסחר עירני מתקיים בין תושבי השטחים הכבושים לבין כובשיהם.

זרם החוזרים אינו פוסק. שעת היאסף העובדים לבתיהם. גם את שביל המעבר משפצים ולכן, לדברי איש הביטחון , הם עוברים היום שוב דרך הבניין בדרכם חזרה לבתיהם.

אירתח -קרוי חדש מעל המעבר

                                                  אירתח - מבנה חדש להעברת כלי רכב

13.45 - שער חבלה: מתברר שהשער נפתח בין 13.00 - 14.00  בעיקר עבור תלמידי בית הספר ובין 17.00 -  18.00 עבור הפועלים. 
בעל עגלה משאיר את העגלה ואת הסוס מחוץ לשער, גופו נבדק בקפדנות בביתן, והוא חוזר לאחוריו ומעביר לכפר את עגלתו העמוסה. הבדיקה הגופנית מיותרת על פי כל הגיון אבל חבל מאד לוותר עליה.

ג'מעין  - צפינו בחגיגת שחרורם של חמישה אסירים בעקבות עיסקת שליט: שניים חזרו לכפר לכפר, שלושה - הועברו לעזה.  

עברנו דרך עוורתא ועין-אבוס, שוחחנו עם תושבים שהתלוננו כי המתנחלים מן האזור מתנכלים למסיקים ליד אריאל וליד איתמר. המסיק מתאפשר רק בנוכחות אנשי שמאל והמת"ק. דווחנו כי המתנחלים גם הקימו אהל עם ציוד על אדמה פרטית, וסעיד מהמת"ק  התערב. אחד התושבים סיפר כי בבעלותו 50 דונם ליד ברקן, אך אין מאפשרים לו לבנות עליהם בית.

4.15 - צומת זעתרה.  כ-30 מכוניות ממתינות. 

הצבא מפגין בצומת נוכחות רבה יותר מבעבר הקרוב. הכתובת על הקיר ("מתי יהיה סוף...?") שכנראה היתה בה תלונה על הימשכות הכיבוש נמחקה בחלקה. כנגדה, הודבקו מודעות המידעות את הציבור על היישוב החדש "עוז ציון" (מאחז של שלושה מבנים שהוקם בו ביום ה-18.10) , ומודעות הקוראות למנוע את פינוי ההתנחלויות (הנוסח: "מאות ילדים מועמדים לגירוש" לבתי מלון?).

כ-200 פלסטינים מחכים לפתיחת המעבר .
03:55 הקרוסלות נפתחות. נכנסות קבוצות של כ-70 עד שהקרוסלות ננעלות שוב לחצי דקה, ושוב נפתחות. המעבר מהיר .
04:00  ברמקול : "בוקר טוב תחילת עבודה"
 
ב-04:07  אנחנו כבר רואות בצד הישראלי את הראשונים שיצאו והגיעו להסעות  .
 
04:15 שתי הקרוסלות פתוחות כל הזמן , אנשים מגיעים ומיד עוברים , הולכים בנחת, שומרים על התור מהקרוסלה למגנומטר, בהחלט לא רצים ודוחפים כמו שראיתי כאן בימים אחרים. הבעיה של תור נפרד לנשים כבר אולי נפתרה מעצמה כשאין המון עצום שנצמד זל"ז .
 
04:25 עשרות אנשים מגיעים , כל הזמן ( במוניות הצהובות )
עד 04:30  עברו 1293 גברים , 71 נשים .
זו כמות גדולה לחצי שעה .
 
מגרש החניה בצד הישראלי מלא אנשים ומוניות.
גם בצד הפלסטיני מגרש החניה כבר התמלא במכוניות הפרטיות של העוברים.
 
04:45 עומס ניכר. מאות אנשים מחכים בצד הפלסטיני,  עוברים די מהר.
עכשיו עוברות קבוצות של 30-40, והקרוסלות נסגרות לעיתים למס' דקות .
04:55  עוברים 100 אנשים ושוב נסגר המעבר ל-5 דק'.
 
04:30-05:00 עברו 973 גברים , 31 נשים .
 
הבחור מחברת השמירה  די אדיב , שקט ( לא נובח הוראות כל הזמן כמו שלפעמים קורה ), מבקש לעבור עם התיק במגנומטר, להוציא רק מה שמצפצף ....
 
05:00-05:30 עברו 936  גברים , 8 נשים .
הלחץ עבר,
מ-05:30 עד שהלכנו ב-06:30  עברו עוד 960 גברים וו-8 נשים
 
סה"כ עברו כאן הבוקר עד 06:30   כ-4,300  נשים וגברים , יותר משאני ספרתי אי פעם .
אולי זה כי מונעים מעבר פועלים בשער אליהו , שמכריח לעבור באייל ואירתח ?

סיכום

הדוחות לחודש אוקטובר, 2011, של UNOCHOA(United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, Occupied Palestinian Territories) פותחים ב"העובדות בקיצור " או "נושאים עיקריים."  שתי כותרות אלה מצביעות על כיבוש שהוא עוד יותר גרוע משבעבר. "כוחות ישראלים פגעו ב-22 פלסטינים בשטחים הכבושים.  מתנחלים פגעו בשלושה פלסטינים נוספים והשחיטו כ-250 עצים. שלטונות ישראל הרסו 26 מבנים בבעלות פלסטיני, בעיקר אוהלי מגורים ובורות מים באזור C, שם לישראל שליטה על הבטחון וגם על תכנון מקומי. כל זה בשטחים הכבושים, בהם חיים כבר חצי מיליון ישראלים, וישראל, כדברי א.ב. יהושע, "נוגסת" בשטחם של הפלסטינים, ולמעשה "גוזלת את מהות זהותם של התושבים וחודרת לתוכה."  איזה תוכלת יש למדינה פלסטינית בסביבה כזו?

חבלה, שער 1392

13:02 – הבלגן שיצר המעבר בשבוע שעבר לשעון חורף בישראל אך לא בפלסטין הסתדר, כנראה. ניתן לומר דבר דומה בנוגע לכך שחברה פרטית החליפה את הצבא בניהול שער אפרים (שעור 109), שם נאמר לנו כי הבדיקות הן חלקות יותר מאשר בשבוע שעבר, אך מתייחסים לפלסטינים באופן שונה – הפתעה! – מאשר לישראלים.  אנו מנהלות שיחות אלה בזמן שאנו ממתינות לפתיחת השער/המחסום.  חייל יוצא לפלסטינים הממתינים – כשני תריסרים במספר – ואומר "עוד שתי דקות."

13:15 – אותם אנשים שהיו כאן לפני 13:00 עדיין ממתינים, כולל האשה אשר הציעה לנו לוביה טריה.

13:25 – רק עכשיו עוברים רוב הממתינים.  אח"כ מגיע אוטובוס בית הספר עם התלמידים הבדואים השמחים (היום בנים) בדרכם הביתה.  אנו שוב שמות לב כי השנה האוטובוס קטן יותר. אנו תוהות האם זו תוצאה של הריסת הבתים באזור אלפי מנשה, והילדים שגרו בהם כבר לא לומדים בחבלה.

13:30 – גדר ההפרדה, ליד "המובלעת" באזור אלפי מנשה.

שוב השער מולנו פתוח, שוב לא עובדים על הכביש החדש שישראל בונה ליד הגדר, דגלים עדיין מתעופפים בכפרון המוקף מכל עבר על ידי "צעדי ההגנה" לכאורה של ישראל, אשר למעשה מתירים להתנחלות אלפי מנשה להתרחב עד לקו הירוק.

קלקיליה

התנועה זורמת, אין משטרה או צבא.

כביש מס' 55

הכל שקט היום, רכבי צבא ומשטרה מעטים.  אנו שוב רואות כי בעזון הדגלים שהתנוססו בגאווה ביום שאבו מאזן חזר מהאו"ם לרמאלה כבר אינם.  דגלים בודדים, אולי, של אלה האמיצים מספיק להסתכן בהענשה בידי הכובשים, אך ברמה הרשמית – עירית עזון, לדוגמה – אין הם יכולים להתמודד עם ההטרדות וההשפלות שבוודאי אילצו אותם להסיר את הקישוטים הצבעוניים והדגלים מן הכיכר המרכזי של העיירה.

בית איבא

מתבצעות עבודות במחסום לשעבר, ובמקום להסיק מסקנות נמהרות אנו מבינות כי הכביש המשובש לדיר שאראף הוא גם תוצאה של עבודות תשתית – אולי מערכת ביוב חדשה (ולא הקמתו מחדש של המחסום הידוע לשמצה).

שבי שומרון

אין מחסום, לא רואים צבא או משטרה.  רק התנועה הערה בדרך לג'נין.

14:30  דיר שאראף

אנו לומדות כי המת"ק "הועיל" להודיע למועצה המקומית שתודיע לבעלי האדמות הפלסטינים שהם יכולים למסוק את הזיתים שלהם במטעים מדרום להתנחלות שבי שומרון בין התאריכים 9-13 לאוקטובר.  כך שהיום, היום השני של המסיק באישור ישראל, באדמות שרבות מהן נגזלו לפני שנים ממשפחות מקומיות, יש כאלה שעובדים במסיק, אך גם השנה, לדבריהם, "אוספים רק מחצית הכמות."  רק שני אחים ממשפחת מ. עובדים במסיק, כאשר מלפני 4-5 שנים אחדות מאתנו הצטרפנו לאחים ולאחיות הרבים, לאם הישישה  וילדים אחדים.  ס., המוכר פירות וירקות מעגלה, מראה לנו את יבולו הדל.  חצי שק, כאשר בעבר היו לו 60 שקים.  הוא מספר לנו על מכת חזירי הבר אשר פושטים על הכפר בלילה.  חזירי הבר נשלחו על ידי הישראלים לפשוט על דיר שאראף בתחילת האינטיפדה השנייה, וחזירי הבר, כידוע, אוכלים הכל וממררים את החיים של כולם – ממש כמו הכיבוש.

בדרך לענבתא ולג'וברה אין על מה לדווח.  בשער התאנים בודקים את התעודות והדרכונים שלנו – יותר נכון, שוטר צבאי שתקן מביט בהם בתמיהה, בודקים את תא המטען.  עסקים כרגיל.

15:30  ארתאח/שער אפרים

הפתעה!  השומר, אותו אנו מכירות, מקבל את פנינו (פחות או יותר), מספר לנו כי כבר לא בודקים את הפלסטינים בדרכם חזרה הביתה מן העבודה, אבל אנו לא יכולות להצטרף אליהם.  אנו תוהות: לטולכרם?  והוא מספר לנו על האוכל הנהדר שאכל שם, במיוחד החומוס.  עולם ממש משוגע.

המוני האנשים החוזרים מעבודה הם במצב רוח טוב, ורבים מהם מברכים אותנו.  אישה שהכרנו משער חבלה מספרת כמה היא שמחה לעבור ב"מסוף" הזה, כי כבר יש לה עבודה (ואישור, כמובן) לעבוד בעיר אחרת בתוך ישראל.  חביבותם ושמחתם של הפועלים הפלסטינים מחממים את הלב.

סיכום
על אף שאנו, נשות מחסום ווטש, מנסות להאיר את עוולות הכיבוש, אנו ערות לכך כי אלה הנמצאים תחת כיבוש, אלה שרודים בהם, הפלסטינים, מופיעים בכותרות רק לעיתים רחוקות ובוודאי אינם מופיעים בכלי התקשורת.  אך זה יותר משבוע שפלסטין נמצאת במרכז ההתעניינות העולמית.  עוד לא ידוע האם הצל שוב יסתיר את הקשיים הנגרמים על ידי הכיבוש, כך שנותר לנו, היוצאות לשטח הכבוש, לפלסטין, להמשיך ולהדגיש את הפרת זכויות אדם ולהתמקד בעוולות היומיומיות. 
אך היום – היום בו חזר אבו מאזן לרמאללה מן העצרת הכללית של האו"ם – יהיה זה בלתי נסלח ואף אטום מצידנו אם לא נציין את הסמלים הרבים של עצמאות ושל חופש פלסטיני המתנופפים בגאווה מבתים רבים ומקשטים את הכבישים הרבים בהם אנו עוברות במשמרתנו.

12:50  חבלה
לאחרונה נוספו עיות בשער 1392, אם כי השמועות כי הוא ייסגר באוקטובר הן כנראה אינן מבוססות.  כנראה כי כל יום יש "חידוש" שהחיילים מפעילים – הנחיות והוראות שקרוב לוודאי אינן באות מגבוה אלה מומצאות במקום על ידי אותם חיילים.

13:10  בשער עצמו נמצאים חייל אחד, חייל מ"צ אחד ורכב האמר אחד, אליהם מצטרפים עכשיו ג'יפ וחיילים אשר משלישים את מספר החיילים השומרים על השער החקלאי.  אנו רואות את בנו של הירקן, שהגיע לביתן לבדיקת התעודה שלו, חוזר למשאית שלו בצדו השני של המחסום בצד של חבלה, כי הוא צריך להפשיל למעלה את הברזנט לצורך בדיקה.  אדם זה עובר פה מספר פעמים ביום. כעבור עשר דקות הוא חוזר כדי לעבור שוב לחבלה. שוב בודקים את משאיתו הריקה והסיפור חוזר על עצמו וחוזר על עצמו.

אנו שואלות את החיילים, באדיבות, מדוע כמעט לכולם יש מעין מגן סביב הקרסול הימני (סכין?),  ותשובתו של הסרן הותירה אותנו תמהות: זה מיועד להגן על הברך (הימנית בלבד, יש לציין, במרחק מהקרסול). כיוון שאנו יודעות שהם רק מבלבלים  לנו את המוח, אנו ממשיכות בדרכנו.

13:45 – בכביש מס' 55 אנו רואות את השוטר הכחול הראשון מני רבים.  הוא עצר מכונית בעלת לוחיות רישוי ישראליות (צהובות), ושוטרים אחרים מתשאלים שני צעירים – ליד תחנת הדלק בצומת של אלפי מנשה.
בצומת עומד רכב המר משטרתי כחול ממוגן.

בדרך למחסום ולאלפי מנשה אנו רואות כי נהרסו עוד צריפים של בדואים.  בתיהם של בני אדם רבים נהפכו לערימת הריסות.  אך יש סימני חיים: כאשר אנו חוזרות משער 1360, בשעה 14:00.  האוטובוס הירוק מוריד את תלמידי בית הספר היסודי, אותם אנו רואות בדרך כלל בשער החקלאי של חבלה.

שער 1360

שוב פתוח השער בצד "הישראלי" של המחסום, אך השערים הרבים מעברו השני נעולים היטב.  בראש הגבעה ממול אנו רואות דגל מתנופף ברוח. הוא לא היה שם קודם – כן, זה דגל פלסטין, ועכשיו אנו רואות עוד רבים כמוהו בכפר למטה, מתנופפים מעל בתים פרטיים – לפעמים שלושה דגלים ביחד.

כביש מס' 55

14:10  "ברוכים הבאים למעבר אליהו," זועק שלט חדש בשלוש שפות. יש פעילות רבה במחסום חדש ומורחב זה, שהופרט וכנראה מנוהל בידי אותה חברה כמו זה בארתאח (שער אפרים – אותם מדים).  ברכות השלום מתממשות על ידי חיילי משמר הגבול ושוטרים כחולים הפועלים ביחד, עוצרים מכוניות רבות הבאות מישראל.  הערה:  רצוי כי מחסום ווטש יגיע לכאן בעתיד להשקיף.

14:15  קלקיליה

לא מקבלים פרס על ניחוש:  עוד שוטרים כחולים ואנו רואות כי עוצרים מכוניות ישראליות (לוחיות זיהוי צהובות) בתוכן פלסטיניות ישראליות לבושות חיג'ב.  רצוי להשקיף בעתיד גם פה.

גם בנבי אליאס ובעזון מונפים דגלי פלסטין ויש קישוטי רחוב, ודגלים מתנופפים לאורך כביש מס' 55, מלבד ליד ההתנחלויות, שם מתנופפים דגלים כחולים-לבנים, כאילו מדובר ביום העצמאות הישראלי (החל בחודש מאי בדרך כלל)!  עוד דגלי פלסטין בצומת  אריאל, דרך עמנואל, בפונדוק, דגלי ישראל ליד קדומים, דגלי פלסטין בכפר ג'ית, דגלי ישראל בצומת ג'ית ושוב בצומת כביש מס' 57-כביש מס' 60...היה ראוי להציג את פריסתם לא רק במילים, אלא בצורה גרפית...

14:45  שבי שומרון

רכב האמר של משטרת ישראל ממוגן, שוטר כחול אחד, חייל אחד.  השוטר ממעיט במילים, גס, שתלטן:  "תסתובבו ותצאו...זה שטח A, הכניסה מותרת לכוחות בטחון והצבא בלבד." 

שאלה אחת:  מדוע המשטרה הישראלית הכחולה עושה יד אחת עם הצבא היום בשמירה על המחסומים?

דיר שאראף

כאן יש לא רק דגלי פלסטין אלא גם חולצות טי ודגל עליו כתוב "פלסטין 194 או"ם."  קהל קטן של גברים מרוכזים בטלוויזיה, צופים בחגיגות של חזרתו של אבו מאזן למוקטעה ברמאללה.  אנשים שמחים, אך מוביל המזון הממלא את מתקני הקירור בסלטים (ישראליים) מציין כי הוכה ביום רביעי שעבר על ידי חיילי משמר הגבול בחווארה, ואחרים אישרו את השמועות כי פלסטינים נקנסו כי הניפו דגלי פלסטין ממכוניותיהם.  משך כל המשמרת שלנו ראינו רק דגל אחד על מכונית, אך עשרות על בתים ולאורך הדרכים.

ענבתא

אנו חייבות לציין כי שטח A, שלא נזכר בשלטים בשנים האחרונות, מופיע שוב על השלטים האדומים הניצבים על קוביות בטון גדולות. לא רואים חיילים בענבתא. הדגלים הבאים שראינו היו באבני חפץ, ההתנחלות הישראלית.

15:25  ג'וברה

תא המטען נבדק בידי להקת שוטרים צבאיים.  אין מה לדווח, מלבד סככה צבעונית חדשה מברזנט לחיילים השומרים על המחסום ביציאה מטולכרם.

15:35  ארתאח (שער אפרים)

פה אנו שומעות סיפורים על הטרדות והמתנה לכניסה לישראל המתמשכת בשעות הבוקר המוקדמות.  אנו שמות לב כי ליד הארגז שהועמד מעברה השני של הקרוסלה, שפועלים פלסטינים עוברים בה בדרכם הביתה, נוסף מטען גדול של חומרי בניין. ממש לפני הקרוסלה – מכשול קטן נוסף!  עשרות גברים חוזרים הביתה, רבים עם גויאבות בעלות ריח מתוק הנמכרות על ידי נהג בעל יוזמה בכניסה למקום בו מורידים נוסעים. אי אפשר שלא להתרשם מן האווירה הכללית הנעימה ומצב הרוח הטוב של הפלסטינים.  הם השיגו הרבה בשבוע האחרון, על אף המשך הכיבוש האין סופי.

 הבוקר שאחרי הנאומים באו"ם.

 14:00 מעבר שומרון - ריק. אין מכוניות יוצאות או נכנסות.

14:10 סלפית-מחסום פתע, 2 חיילים, מחסום פלסטיק סוגר את הכביש, הם מזיזים אותו כשמגיע רכב. אין תנועה עכשיו.

14:15הכניסה לזיתא וג'מעיןפתוחה, גם זו למרדא מול.

14:35 צומת זעתרה/תפוח -שני חיילי מג"ב עומדים ליד רכבם בחניה הגדולה. 

על הכביש אין חיילים, שוטרים או בדיקות, לא ראינו איש במגדלי השמירה.

התנועה ערה.

 14:40 הכפר חווארה -התנועה נראית לנו רגילה ליום שבת בצהרים, הרבה רכבים ומוניות והעסקים פתוחים.

בחנות הפלאפל אמרו שהכל שקט, מקווים שימשיך ככה.

האוויר סתווי והעננים מבטיחים אבל גשם לא ירד פה עדיין (בת"א ירד ועוד איך !)

במכולת הראו לנו את הדף עם כל הטלפונים של האירגונים  למקרי חרום,

סיפרו שאתמול בערב (שישי , סביבות 20:00 ) נסגר מחסום חווארה לשעתיים. לא יודעים למה.

שמעו על הארועים בקוסרא ( וההרוג ) אבל פה "הכל בסדר ואין בעיות" .

 15:00 מחסום חווארה -פתוח, אין בדיקות, אין חיילים, גם לא במגדל השמירה.

 15:05 מחסום עוורטא -זרוע אחת פתוחה ! 

התקרבנו, ואכן זרוע אחת לא נעולה אבל לא ממש פתוחה

זה נראה כמו טעות ומכוניות לא עוברות כלל.

 15:20 מחסום בית פוריכ -ריק. גם במגדל אין חיילים.

 15:30שני ג'יפים נוסעים מכיוון צומת ג'ית לכיוון חווארה

 15:40 על הכביש הראשי (כביש 55)  לפני ואחרי עזוןג'יפים חונים וחיילים מתצפתים.

הכניסה לעזון פתוחה .

 עברנו את נבי אליאס ויצאנו בארתאח/שער אפריים

להזכיר - חברה אזרחית החליפה את החיילים פה לפני מספר ימים, המעבר מהיר.