קלקיליה

חבלה

7:02 – הגענו. השער סגור. יחד איתנו הגיע רכב צבאי. מכיוון הכפר כבר המתינו כ-20 אנשים. מכיוון המשתלות המתין עגלון על עגלתו. כמה דקות לאחר מכן, אחד החיילים העומד על כביש הגדר פונה אל העגלון ושואל "00"? העגלון מהנהן בראשו והחייל מנופף לו "יאללה, בוא, בוא".

באופן תמוה, הנייר המנוילן בו מצוינות שעות פתיחת המחסום תלוי על השער הקרוב יותר למשתלות כשהכתוב מופנה לכיוון חבלה. והיה ומישהו המגיע מכיוון הכפר ירצה לקרוא מה כתוב בשלט, הוא יזדקק למשקפת.

7:13 – מתחילים להעביר את האנשים מכיוון חבלה. בקבוצות של 5. נהגי כלי רכב, אופניים, עגלות רתומות לסוסים/חמורים, כולם עוברים כך. 5 מגיעים אל הקרוסלה המובילה אל מיתקן הבידוק, אחד אחד הם ממתינים בקרוסלה, כל אחד לתורו, נכנסים אל הביתן ויוצאים שוב 'כקבוצה' כעבור 3-4 דקות. אנשים באחת הקבוצות התלוננו על החיילת הבודקת כי היא אוכלת ומסתלבטת תוך כדי הבדיקה.

בערך בשעה זו הגיעו אוטובוס התלמידות וזמן קצר אחריו הגיע אוטובוס התלמידים. האוטובוס הראשון עבר ב-7:22.

8:01 – עזבנו.

 קלקיליה

8:11– עברנו ליד מה שהיה מחסום קלקיליה. אין חיילים. נאדים אמר שביום א' השבוע הכניסה הייתה מאוישת בחיילים.

עזון

8:18 – פתוח. ביום א' עמד בכניסה לישוב רכב צבאי.

8:28 – בין ג'ינספוט לבין פונדוק עומד רכב צבאי. חיילים מחוץ לרכב, אך לא ראינו אנשים ו/או מכוניות מעוכבים.

 8:35 -  בצומת ג'ית עומד רכב צבאי לכיוון בית-איבא. אין מכוניות ו/או אנשים מעוכבים; רכב צבאי סמוך לפניה ליצהר/בורין, דוקרן פרוש על הכביש וחיילים עומדים לידו. מכוניות עוכבו לבדיקה.

אנחנו המשכנו לכיוון סרה ומשם לקוסין. ממה שהיה פעם מחסום בית איבא נותרו רק הבטונדות המסמנות את הנתיבים. ההשקעה המסיבית במיכשור, בעיבוי ובתיחזוק המחסום הידוע לשמצה, היתה כלא היתה. הכביש המוביל מהנקודה בה היה פעם המחסום אל דיר שראף נשאר דרך חתחתים ומהמורות ונראה שנוספו מחצבות הממשיכות לנגוס בגבעות משני צידיו.

המשכנו לכיוון מחסום ענבתא. שם דווקא נותרו האינסטרומנטים; לא נצפתה תנועה אל ומ- טול כארם. חיילים לא נראו בשטח אך השמועה אומרת כי הם מתצפתים מהפילבוקס.

9:17 – במחסום ג'ברה / 'מעבר תאנים'

בשפה המכובסת, אנחנו חוצים את ה'גבול' ללא עצירה. בצד הדרך, סמוך לביתו של אבו-חאתם עומדים כלי ציוד הנדסי כבד וכבר נראות ערימות עפר. כנראה פורצים דרך על מנת למקם את גדר ההפרדה כך שג'בארה תשוב ותתחבר אל הגדה.

 נכנסנו לאזור החניה של מחסום אירתאח. צמוד למיתקן הבדיקה הוקם על כביש המערכת מבנה מתכת הנראה כעין גשר. מהמבנה נמתחה גדר ובקצהַ שער המאפשר למעשה לסגור את הגישה אל הקרוסלות דרכן נכנסים אל המיתחם מכיוון אירתאח. ברור העלה כי המבנה מיועד לבדיקת רכבים הנקנים בישראל. ובכלל, במחסום הזה כנראה מתחרים על מקום גבוה בתחרות 'הגינה המטופחת'. טפטפות ומסלעות צמיחה נוספו גם סמוך למיתחם הבטונדות הנמצא בצד של אזור חניית המכוניות האוספות את הפועלים בבוקר.

9:34 – עזבנו.

לאחר דווחים ביום ראשון על מקומות מרובים שבהם הוקמו מחסומים החלטנו לעשות סיבוב כללי להערכת המצב. לא נמצאו כל מחסומי פתע פרט לאחד שהורד במשך שהותנו בשטח . היו מספר גדול מתמיד של מכוניות צבאיות בתנועה שלא הפריעו לתנועת הפלסטינים.

06:40 מעבר אליהו – מספר מכוניות בעמדת הבדיקה לפלסטינים (ישראלים ומפלסטין). המעבר לקח 5-6 דקות. המכוניות נבדקות על ידי כלבים וגם בודקים נוספים. לא היו הרבה אנשים בתור להולכי הרגל אך לא הצלחנו לקחת זמן עבורם כי אף אחד לא היה בולט בצבעי מלבושו ואנו עומדות רחוק מדי כדי להבחין בנכנסים ולסמנם. אנשים שיצאו אמרו שלקח להם כ 10 דקות לעבור.

07:10 חבלה – השער כבר פתוח ורואים שאנשים רבים עברו. המעבר הוא של כ 10 עוברים ב 6 דקות בממוצע. בתחילה העוברים נבדקו בעמדת חייל השמירה שבה היה חייל בודק עם מחשב נייד וחייל שני שבודק עם מגנומטר. לאחר מכן המחשב בחדרי הבדיקה הופעל והמעבר שוב היה דרכם. ב 07:20 מגיע אוטובוס הילדים הנהג מחכה עד שהחיילים הבחינו בו וכוונו אותו לעמדת הבדיקה. אומר שמי שיש לו רישיון 00 עובר ללא בדיקה בעמדה והוא מתכוון לנסות להוציא רישיון 00 . לאחר מכן האוטובוס נוסע למרכז המעבר וחייל בודק את תאי המזוודות שלו - כאילו שיבריחו משהו לתוך חבלה!

טרקטורים עוברים עם כלי עבודה וחומרים, שתילי זיתים – המקום שוקק חיים , לו רק אפשר היה לחיות בו בלי המחסום הארור.

המשכנו דרך הכניסה לקלקיליה ועברנו בעזון – אין חיילים בכניסות והן חופשיות (זאת לאחר דווח ביום קודם שהיו שם חיילים)

08:10 צומת ג'ית – ראינו מרחוק שיש מכוניות צבאיות ומה שנראה כמחסום פתע בצומת סרה/חווארה. החלטנו לקפוץ קודם לדיר שאראף – הכביש לשבי שומרון. המחסום היה פתוח אך משטרה שעמדה שם עצרה פלסטיני לבדיקה וגם אותנו. לאחר שבדקו התעודות שלי – נהיגה ומכונית, ובררו שאנחנו רק רוצות לראות מה קורה כאן, שלחו אותנו לדרכנו.

עצרנו במאפיה בדיר שאראף ושם סיפרו לנו שצומת ג'ית לכוון חווארה סגורה למעבר.

08:50 חזרנו לצומת ג'ית ועכשו היו שתי מכוניות צבאית מוצבות בצד מעל לצומת, אך החיילים היו ספונים במכוניותיהם ללא פעילות נראית לעין. בצד הכביש לכוון חווארה עמדה עוד מכונית צבאית וטנדר אזרחי , ללא פעילות , ולצדם כבלים חשמליים וכלי עבודה. המעבר היה חופשי לכל הכוונים. כנראה שהיה שם מחסום פתע שהוסר עד שהגענו. צפינו  שם זמן מה והמשכנו בדרכנו לחווארה.

09:10 חווארה – המעבר חופשי , אין חיילים בכביש

09:30 בית פוריק – המעבר חופשי אין חיילים בכביש פרט לחייל הקבוע בעליה להר גריזים.

09:50 צומת זעטרה – יש חיילים ומדי פעם שואלים נהג כלשהו משהו , אך המעבר חופשי גם אם איטי, למעשה זחלנו את כל העליה לשם בגלל איטיות המעבר.

10:00 הכניסה לאריאל/סלפית – אין צבא, נכנסנו לכוון הכניסה לסלפית לראות מה קורה שם. בכניסה לכביש סלפית (שיש בה שער צהוב שניתן לחסום איתו את המעבר) עמדו שני חיילים ואמרו שאין אנו יכולות לנסוע לסלפית עם מכונית בעלת מספר ישראלי. הסתובבנו וחזרנו הביתה.

06:40 שער תאני באלקנה/מסחה – השער אמור להסגר ב 06:30 אבל החלטנו בכל זאת לקפוץ ולראות אם יש משהו בשטח – לא היה איש והשער היה נעול  לפיכך אין לנו מושג האם בכלל נפתח.

06:45 – עזון עתמה – המון פועלים מחכים להסעות ומתחממים על ידי מדורות קטנות. בתור לשער כ 70 אנשים. המעבר מתנהל באופן חלק למדי . השער למכוניות נפתח לכל הנשים ולאלו שיש להם רישיון לשהייה, הגרים במרחב התפר. ילדים ובוגרים עוברים מכוון מרחב התפר לתוך עזון עתמה, לשנים מהם נפתחו התרמילים בכניסה. אדם אחד שניסה לעבור לא הורשה כי התעודה שלו כבר לא בתוקף – נשלח חזרה לחדש אותה. בתחילה התור אינו מתקצר כי כל הזמן נוספים אנשים. אדם שבדקנו את זמן ההמתנה עד שעבר (התחלנו כנראה מעט זמן לאחר שהגיע) לקח לו 30 דקות לעבור, כלומר 35 דקות בסך הכל. אדם מקו התפר ביקש רשות להעביר טרקטור שהזמין מבלי שנהגו יעמוד בתור הארוך כי עוד מעט יחל לרדת גשם והוא לא יספיק את העבודה. לאחר דיון הוא הורשה שלא לעמוד בתור להולכי הרגל.

בסביבות 07:30 התור החל להתקצר – ברור שרוב העובדים מגיעים מוקדם מאוד, ואחר כך מחכים בחוץ כך שיוכלו לוודא שיעברו בשער ויגיעו בזמן לעבודתם שהרי אי אפשר אף פעם לדעת כמה זמן יקח להם לעבור בשער. היום היו שתי עמדות בידוק ויעילות אחת מהם הוגברה כאשר מ"צ התחיל להקריא לבודק בתוך העמדה (מבחוץ) את מספר העובר ובדק בינתים את תעודותיו.

07:45 שער תמר – (אמור להפתח בשעה 08:00) אין מחכים – כנראה שעבורם המסיק או המעבר למסיק בשער זה נגמר.

המשכנו לפי מסלול מס. 3  לסינריא, כפר טולת', עזון וחזרה דרך קלקיליה ושער אליהו.

09:00 בשער אליהו לא היו פלסטינים שחיכו למעבר וגם לא היו מכוניות בבדיקה.

סיכום

הדוחות לחודש אוקטובר, 2011, של UNOCHOA(United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, Occupied Palestinian Territories) פותחים ב"העובדות בקיצור " או "נושאים עיקריים."  שתי כותרות אלה מצביעות על כיבוש שהוא עוד יותר גרוע משבעבר. "כוחות ישראלים פגעו ב-22 פלסטינים בשטחים הכבושים.  מתנחלים פגעו בשלושה פלסטינים נוספים והשחיטו כ-250 עצים. שלטונות ישראל הרסו 26 מבנים בבעלות פלסטיני, בעיקר אוהלי מגורים ובורות מים באזור C, שם לישראל שליטה על הבטחון וגם על תכנון מקומי. כל זה בשטחים הכבושים, בהם חיים כבר חצי מיליון ישראלים, וישראל, כדברי א.ב. יהושע, "נוגסת" בשטחם של הפלסטינים, ולמעשה "גוזלת את מהות זהותם של התושבים וחודרת לתוכה."  איזה תוכלת יש למדינה פלסטינית בסביבה כזו?

חבלה, שער 1392

13:02 – הבלגן שיצר המעבר בשבוע שעבר לשעון חורף בישראל אך לא בפלסטין הסתדר, כנראה. ניתן לומר דבר דומה בנוגע לכך שחברה פרטית החליפה את הצבא בניהול שער אפרים (שעור 109), שם נאמר לנו כי הבדיקות הן חלקות יותר מאשר בשבוע שעבר, אך מתייחסים לפלסטינים באופן שונה – הפתעה! – מאשר לישראלים.  אנו מנהלות שיחות אלה בזמן שאנו ממתינות לפתיחת השער/המחסום.  חייל יוצא לפלסטינים הממתינים – כשני תריסרים במספר – ואומר "עוד שתי דקות."

13:15 – אותם אנשים שהיו כאן לפני 13:00 עדיין ממתינים, כולל האשה אשר הציעה לנו לוביה טריה.

13:25 – רק עכשיו עוברים רוב הממתינים.  אח"כ מגיע אוטובוס בית הספר עם התלמידים הבדואים השמחים (היום בנים) בדרכם הביתה.  אנו שוב שמות לב כי השנה האוטובוס קטן יותר. אנו תוהות האם זו תוצאה של הריסת הבתים באזור אלפי מנשה, והילדים שגרו בהם כבר לא לומדים בחבלה.

13:30 – גדר ההפרדה, ליד "המובלעת" באזור אלפי מנשה.

שוב השער מולנו פתוח, שוב לא עובדים על הכביש החדש שישראל בונה ליד הגדר, דגלים עדיין מתעופפים בכפרון המוקף מכל עבר על ידי "צעדי ההגנה" לכאורה של ישראל, אשר למעשה מתירים להתנחלות אלפי מנשה להתרחב עד לקו הירוק.

קלקיליה

התנועה זורמת, אין משטרה או צבא.

כביש מס' 55

הכל שקט היום, רכבי צבא ומשטרה מעטים.  אנו שוב רואות כי בעזון הדגלים שהתנוססו בגאווה ביום שאבו מאזן חזר מהאו"ם לרמאלה כבר אינם.  דגלים בודדים, אולי, של אלה האמיצים מספיק להסתכן בהענשה בידי הכובשים, אך ברמה הרשמית – עירית עזון, לדוגמה – אין הם יכולים להתמודד עם ההטרדות וההשפלות שבוודאי אילצו אותם להסיר את הקישוטים הצבעוניים והדגלים מן הכיכר המרכזי של העיירה.

בית איבא

מתבצעות עבודות במחסום לשעבר, ובמקום להסיק מסקנות נמהרות אנו מבינות כי הכביש המשובש לדיר שאראף הוא גם תוצאה של עבודות תשתית – אולי מערכת ביוב חדשה (ולא הקמתו מחדש של המחסום הידוע לשמצה).

שבי שומרון

אין מחסום, לא רואים צבא או משטרה.  רק התנועה הערה בדרך לג'נין.

14:30  דיר שאראף

אנו לומדות כי המת"ק "הועיל" להודיע למועצה המקומית שתודיע לבעלי האדמות הפלסטינים שהם יכולים למסוק את הזיתים שלהם במטעים מדרום להתנחלות שבי שומרון בין התאריכים 9-13 לאוקטובר.  כך שהיום, היום השני של המסיק באישור ישראל, באדמות שרבות מהן נגזלו לפני שנים ממשפחות מקומיות, יש כאלה שעובדים במסיק, אך גם השנה, לדבריהם, "אוספים רק מחצית הכמות."  רק שני אחים ממשפחת מ. עובדים במסיק, כאשר מלפני 4-5 שנים אחדות מאתנו הצטרפנו לאחים ולאחיות הרבים, לאם הישישה  וילדים אחדים.  ס., המוכר פירות וירקות מעגלה, מראה לנו את יבולו הדל.  חצי שק, כאשר בעבר היו לו 60 שקים.  הוא מספר לנו על מכת חזירי הבר אשר פושטים על הכפר בלילה.  חזירי הבר נשלחו על ידי הישראלים לפשוט על דיר שאראף בתחילת האינטיפדה השנייה, וחזירי הבר, כידוע, אוכלים הכל וממררים את החיים של כולם – ממש כמו הכיבוש.

בדרך לענבתא ולג'וברה אין על מה לדווח.  בשער התאנים בודקים את התעודות והדרכונים שלנו – יותר נכון, שוטר צבאי שתקן מביט בהם בתמיהה, בודקים את תא המטען.  עסקים כרגיל.

15:30  ארתאח/שער אפרים

הפתעה!  השומר, אותו אנו מכירות, מקבל את פנינו (פחות או יותר), מספר לנו כי כבר לא בודקים את הפלסטינים בדרכם חזרה הביתה מן העבודה, אבל אנו לא יכולות להצטרף אליהם.  אנו תוהות: לטולכרם?  והוא מספר לנו על האוכל הנהדר שאכל שם, במיוחד החומוס.  עולם ממש משוגע.

המוני האנשים החוזרים מעבודה הם במצב רוח טוב, ורבים מהם מברכים אותנו.  אישה שהכרנו משער חבלה מספרת כמה היא שמחה לעבור ב"מסוף" הזה, כי כבר יש לה עבודה (ואישור, כמובן) לעבוד בעיר אחרת בתוך ישראל.  חביבותם ושמחתם של הפועלים הפלסטינים מחממים את הלב.

מעבר אליהו

10:10 - מחנות את הרכב בחניה וצועדות לעבר המתקנים החדשים מעבר לכביש ולמגרש החניה. אנו צופות בדרך שבה נבדקים אלה שנושאים תסריך לנסוע לשטחיהם ולמשתלות שלהם בשטחי ישראל. צפינו איך מרוקנים את כל תוכן המכוניות והמוניות לתוך עגלות קניה ומכניסים גם את הכלב לביקורת נוספת.

רן, מפקד המעבר ממהר אלינו ומודיע שמותר לנו לעמוד ולצפות בהם רק מאזור תחנת האוטובוס במרחק של כ-500 מטר. מה ניתן לראות משם?  אנו מנסות לנהל אתו שיחה. קבלנו הסבר כיצד נעשות הבדיקות גם לגבי האנשים העוברים במעבר ושמחנו לשמוע שהוא קורא את הדיווחים שלנו.

שבעת הכפרים של  ה"בלדיה" של  זיבאד

11:00 -  נוסעים דרך ג'ויוס תוך התפעלות מהכבישים החדשים ומהשילוט המרשים (בשלוש שפות)

ממשיכים לכפר ג'מאל ושומעים שם מכמה בחורים צעירים שאף אחד בכפר עוד לא קיבל תסריך כדי לצאת למסיק הזיתים. חיפשנו את ראש הכפר בבית ה"עיריה" אך הוא לא נמצא. חיפשנו את המתפרה של נ' שמצאה את אביה שסיפר לנו שהכל טוב ויפה: בעוד שבוע יקבלו כל בעלי הזיתים היתר לצאת למסיק ויוכלו לצאת משעה 7:00 בבוקר עד שעה 15:00.

אחרי ששתינו מים קרים וטעימים מאד נאמר לנו שאין מחסור במים וכפרם שותף בבאר שמשרתת גם את התנחלות "סלעית" הסמוכה.

12:00 – ממשיכים בכביש החדש לבניין ה"בלדיה" המפואר של זיבאד. זוהי מעין מועצה מקומית המייצגת שבעה כפרים: ג'וברה, א-ראס, כפר צור, כפר ג'מאל, זיבאד, כפר עבוש, כור. ראש העיר איננו זמנית אך יש לו מחליף.  אבל היה שם גם ר' מא-ראס  ואותה אווירה של נינוחות כמו ששידר אביה של נ' מכפר ג'מאל. מסתבר שהתכניות של צה"ל שעליהן הם ספרו לנו בביקורנו הראשון בזיבאד בחודש מרץ, יוצאות לפועל. אנשי א-ראס יקבלו את אדמותיהם שהיו כלואות בשטח הגדור של ג'וברה ואנשי ג'וברה  יוכלו להגיע לאדמותיהם שנמצאות בשטח של  א-ראס ללא התסריך שהם נזקקים לו יום יום. אמנם לא כולם מאושרים מבשורה זו: אנשי ג'וברה למדו להפיק תועלת ממיקומם בתוך שטח ישראל ואנשי כפר צור דווקא חוששים לאבד חלק משטחיהם שנמצאים בא-ראס.

בכל זאת הייתה תחושה של שביעות רצון  לא מוכרת לנו מביקורים בכפרים אחרים באזורים סמוכים. אולי בזכות היחסים המיוחדים שידעו אנשי "סלעית" ליצור עם שכניהם הפלשתינים?  אנשי ההתנחלות  זו באים בעונת המסיק לסייע לכפרים הסמוכים. אולי הכבישים החדשים מלמדים על תרומות נוספות שהם מקבלים מהאיחוד האירופי? ואולי ההבטחה למימוש המדינה ומעורבות האו"ם עוררה אופטימיות?. מתוך תשובותיהם ה"קלישאיות" על המדינה  והשלום העתידיים אין לדעת מהי דעתם.

קלקיליה

14:00 -  כולם עוברים לכל צד. אין חיילים, אין מחסום.

סיכום
על אף שאנו, נשות מחסום ווטש, מנסות להאיר את עוולות הכיבוש, אנו ערות לכך כי אלה הנמצאים תחת כיבוש, אלה שרודים בהם, הפלסטינים, מופיעים בכותרות רק לעיתים רחוקות ובוודאי אינם מופיעים בכלי התקשורת.  אך זה יותר משבוע שפלסטין נמצאת במרכז ההתעניינות העולמית.  עוד לא ידוע האם הצל שוב יסתיר את הקשיים הנגרמים על ידי הכיבוש, כך שנותר לנו, היוצאות לשטח הכבוש, לפלסטין, להמשיך ולהדגיש את הפרת זכויות אדם ולהתמקד בעוולות היומיומיות. 
אך היום – היום בו חזר אבו מאזן לרמאללה מן העצרת הכללית של האו"ם – יהיה זה בלתי נסלח ואף אטום מצידנו אם לא נציין את הסמלים הרבים של עצמאות ושל חופש פלסטיני המתנופפים בגאווה מבתים רבים ומקשטים את הכבישים הרבים בהם אנו עוברות במשמרתנו.

12:50  חבלה
לאחרונה נוספו עיות בשער 1392, אם כי השמועות כי הוא ייסגר באוקטובר הן כנראה אינן מבוססות.  כנראה כי כל יום יש "חידוש" שהחיילים מפעילים – הנחיות והוראות שקרוב לוודאי אינן באות מגבוה אלה מומצאות במקום על ידי אותם חיילים.

13:10  בשער עצמו נמצאים חייל אחד, חייל מ"צ אחד ורכב האמר אחד, אליהם מצטרפים עכשיו ג'יפ וחיילים אשר משלישים את מספר החיילים השומרים על השער החקלאי.  אנו רואות את בנו של הירקן, שהגיע לביתן לבדיקת התעודה שלו, חוזר למשאית שלו בצדו השני של המחסום בצד של חבלה, כי הוא צריך להפשיל למעלה את הברזנט לצורך בדיקה.  אדם זה עובר פה מספר פעמים ביום. כעבור עשר דקות הוא חוזר כדי לעבור שוב לחבלה. שוב בודקים את משאיתו הריקה והסיפור חוזר על עצמו וחוזר על עצמו.

אנו שואלות את החיילים, באדיבות, מדוע כמעט לכולם יש מעין מגן סביב הקרסול הימני (סכין?),  ותשובתו של הסרן הותירה אותנו תמהות: זה מיועד להגן על הברך (הימנית בלבד, יש לציין, במרחק מהקרסול). כיוון שאנו יודעות שהם רק מבלבלים  לנו את המוח, אנו ממשיכות בדרכנו.

13:45 – בכביש מס' 55 אנו רואות את השוטר הכחול הראשון מני רבים.  הוא עצר מכונית בעלת לוחיות רישוי ישראליות (צהובות), ושוטרים אחרים מתשאלים שני צעירים – ליד תחנת הדלק בצומת של אלפי מנשה.
בצומת עומד רכב המר משטרתי כחול ממוגן.

בדרך למחסום ולאלפי מנשה אנו רואות כי נהרסו עוד צריפים של בדואים.  בתיהם של בני אדם רבים נהפכו לערימת הריסות.  אך יש סימני חיים: כאשר אנו חוזרות משער 1360, בשעה 14:00.  האוטובוס הירוק מוריד את תלמידי בית הספר היסודי, אותם אנו רואות בדרך כלל בשער החקלאי של חבלה.

שער 1360

שוב פתוח השער בצד "הישראלי" של המחסום, אך השערים הרבים מעברו השני נעולים היטב.  בראש הגבעה ממול אנו רואות דגל מתנופף ברוח. הוא לא היה שם קודם – כן, זה דגל פלסטין, ועכשיו אנו רואות עוד רבים כמוהו בכפר למטה, מתנופפים מעל בתים פרטיים – לפעמים שלושה דגלים ביחד.

כביש מס' 55

14:10  "ברוכים הבאים למעבר אליהו," זועק שלט חדש בשלוש שפות. יש פעילות רבה במחסום חדש ומורחב זה, שהופרט וכנראה מנוהל בידי אותה חברה כמו זה בארתאח (שער אפרים – אותם מדים).  ברכות השלום מתממשות על ידי חיילי משמר הגבול ושוטרים כחולים הפועלים ביחד, עוצרים מכוניות רבות הבאות מישראל.  הערה:  רצוי כי מחסום ווטש יגיע לכאן בעתיד להשקיף.

14:15  קלקיליה

לא מקבלים פרס על ניחוש:  עוד שוטרים כחולים ואנו רואות כי עוצרים מכוניות ישראליות (לוחיות זיהוי צהובות) בתוכן פלסטיניות ישראליות לבושות חיג'ב.  רצוי להשקיף בעתיד גם פה.

גם בנבי אליאס ובעזון מונפים דגלי פלסטין ויש קישוטי רחוב, ודגלים מתנופפים לאורך כביש מס' 55, מלבד ליד ההתנחלויות, שם מתנופפים דגלים כחולים-לבנים, כאילו מדובר ביום העצמאות הישראלי (החל בחודש מאי בדרך כלל)!  עוד דגלי פלסטין בצומת  אריאל, דרך עמנואל, בפונדוק, דגלי ישראל ליד קדומים, דגלי פלסטין בכפר ג'ית, דגלי ישראל בצומת ג'ית ושוב בצומת כביש מס' 57-כביש מס' 60...היה ראוי להציג את פריסתם לא רק במילים, אלא בצורה גרפית...

14:45  שבי שומרון

רכב האמר של משטרת ישראל ממוגן, שוטר כחול אחד, חייל אחד.  השוטר ממעיט במילים, גס, שתלטן:  "תסתובבו ותצאו...זה שטח A, הכניסה מותרת לכוחות בטחון והצבא בלבד." 

שאלה אחת:  מדוע המשטרה הישראלית הכחולה עושה יד אחת עם הצבא היום בשמירה על המחסומים?

דיר שאראף

כאן יש לא רק דגלי פלסטין אלא גם חולצות טי ודגל עליו כתוב "פלסטין 194 או"ם."  קהל קטן של גברים מרוכזים בטלוויזיה, צופים בחגיגות של חזרתו של אבו מאזן למוקטעה ברמאללה.  אנשים שמחים, אך מוביל המזון הממלא את מתקני הקירור בסלטים (ישראליים) מציין כי הוכה ביום רביעי שעבר על ידי חיילי משמר הגבול בחווארה, ואחרים אישרו את השמועות כי פלסטינים נקנסו כי הניפו דגלי פלסטין ממכוניותיהם.  משך כל המשמרת שלנו ראינו רק דגל אחד על מכונית, אך עשרות על בתים ולאורך הדרכים.

ענבתא

אנו חייבות לציין כי שטח A, שלא נזכר בשלטים בשנים האחרונות, מופיע שוב על השלטים האדומים הניצבים על קוביות בטון גדולות. לא רואים חיילים בענבתא. הדגלים הבאים שראינו היו באבני חפץ, ההתנחלות הישראלית.

15:25  ג'וברה

תא המטען נבדק בידי להקת שוטרים צבאיים.  אין מה לדווח, מלבד סככה צבעונית חדשה מברזנט לחיילים השומרים על המחסום ביציאה מטולכרם.

15:35  ארתאח (שער אפרים)

פה אנו שומעות סיפורים על הטרדות והמתנה לכניסה לישראל המתמשכת בשעות הבוקר המוקדמות.  אנו שמות לב כי ליד הארגז שהועמד מעברה השני של הקרוסלה, שפועלים פלסטינים עוברים בה בדרכם הביתה, נוסף מטען גדול של חומרי בניין. ממש לפני הקרוסלה – מכשול קטן נוסף!  עשרות גברים חוזרים הביתה, רבים עם גויאבות בעלות ריח מתוק הנמכרות על ידי נהג בעל יוזמה בכניסה למקום בו מורידים נוסעים. אי אפשר שלא להתרשם מן האווירה הכללית הנעימה ומצב הרוח הטוב של הפלסטינים.  הם השיגו הרבה בשבוע האחרון, על אף המשך הכיבוש האין סופי.

יום לאחר פתיחת מושב עצרת האו"ם.

13:00 - שער חקלאי חבלה 1393מספר חיילים גדול בהרבה מזה שהורגלנו לו כאן (קרוב לעשרה). חייל מברך ביום נעים ומבקש לא לצלם חיילים. הוא אינו מסתפק בבקשה ובודק אחד לאחד את התצלומים. בתור 5 כלי רכב. מנגד מספר דומה. השערים נפתחים ונסגרים לסרוגין, מאפשרים מעבר למכונית אחת בלבד. גם בכך חריגה מן הנוהג. נהג טרקטור נאלץ לפרוק את מטענו - חביות כחולות. ניתן לראות בבירור שהן ריקות. הוא מורידן אחת-אחת ואף מעלה אותן. אין לצפות מן החיילים כי יטו שכם לעזרתו. סטודנטית לאנגלית מאוניברסיטת שכם, תושבת כפר בדואי סמוך, מספרת כי היא מבזבזת יום-יום כמה שעות במעברים. זמן הנגזל מלימודיה. על בזבוז הזמן מלין גם איש מביתא. "המחסום קשה. החיים קשים." נהג חולף על פנינו: "המחסום הזה בסדר. תלכו ל-109/מעבר אליהו." ובזעם גובר: "כל מכונית מעוכבת לשעתיים. כאן החיילים בסדר, שם החיילים זבל." (אחת היא לו אם לובשי מדים הם או אזרחים, במעבר אליהו הבדיקות נעשות ע"י חברת אבטחה אזרחית). ס': "מאז האזרוח ב-109 איום ונורא. בודקים בעזרת כלבים, בעזרת מכשירים. מבצעים בדיקות גופניות - ממששים. ממששים. מגעיל. הבדיקה משפילה את כבוד האדם. בודקים מים, מלח, חיטה, קמח. קורעים שקיות. בודקים מטף, בלון גז. דודתי ביקשה לעבור עם בנה.הבודק איפשר לה לעבור, בתנאי שהבן יחזור על עקבותיו. אלא שהוא בן 4.  מחבל בן 4? אפשר לחשוב שאנחנו בגשר אלנבי. אפשר לחשוב שאנחנו עוברים מארץ לארץ. מחסום 109 אינו במקומו. עליו להיות על הקו הירוק." כשמשבחים אותו על שפתו הוא אומר: "כן. אני מצייר בשפה."

13:40 - מעבר אליהו/109
מגרש החניה רחב הידיים להפליא מעיד על מספרם הרב של עובדי מנהלת מעבר הגבול, אנשי משרד הביטחון ואנשי חברת הבידוק האזרחית. על ריבוי מוצאי הפרנסה מעידים גם המבנים הרבים שהוקמו לאחרונה משני צידי המחסום. בין כולם בולטת נוכחות שומר על כלבו. שאלנו מדוע המעבר לוקח כל כך הרבה זמן. "רק אתמול התחלנו לעבוד. את השאלות תפנו לדובר. אתם אוהבים ויכוחים. צאו מהשטח שלי. אסור לכם להיות פה." מה ההוראות שלכם, ביקשנו לדעת. "אני לא מוסמך לענות."  מי הורה על הכלבים, שאלנו. "אני לא מוסמך לענות." בעוברנו לצידו השני של המחסום פנה איש ביטחון אחר: "אני מבקש לא לצלם. מ-ב-קש! אני מבקש לא לעמוד. כולן להיות בתנועה." בינתיים בחורות הנראות תושבות חוץ מוצאות ממכוניתן ונבדקות. איש הביטחון, כמיטב מסורת סרטי הפעולה, לוחש לחולצתו: האישה מנסה לצלם. האשה מנסה לצלם.

14:05 - מחסום קלקיליה התנועה זורמת באין בודק ובאין מפריע.

14:15 - עזון.
חידוש: במחסום שני חיילים. פלשתינאים. לראשונה נתקלנו בהם בפעולה. הם מונעים את כניסתנו מחשש לבטחוננו. מקפידים עד כדי איסור לבצע פניית פרסה. מסתבר שבבוקר התגרו מתנחלים בתושבים. שאלנו אם נוכל לנסוע לולת'. מנימת דבריהם הבנו שעל אחת כמה וכמה לא כדאי שנסע.

14:45  - סרה
דגלי פלשתין ודגלי פתח על מבני ציבור בעיקר. אחד התושבים: "אין סיבה לשמוח. רק הגדולים יכולים. כשהצבא נכנס - זורקים אבנים. אחרת - שקט. רק הגדולים." (לפני נאום אובמה).

15:15 - מחסום חווארה התנועה זורמת

16:20 - מעבר שומרון ללא עיכובים
 

יום לאחר פתיחת מושב עצרת האו"ם.

13:00 - שער חקלאי חבלה 1393#
מספר חיילים גדול בהרבה מזה שהורגלנו לו כאן (קרוב לעשרה). חייל מברך ביום נעים ומבקש לא לצלם חיילים. הוא אינו מסתפק בבקשה ובודק אחד לאחד את התצלומים. בתור 5 כלי רכב. מנגד מספר דומה. השערים נפתחים ונסגרים לסרוגין, מאפשרים מעבר למכונית אחת בלבד. גם בכך חריגה מן הנוהג. נהג טרקטור נאלץ לפרוק את מטענו (בתמונה) - חביות כחולות. ניתן לראות בבירור שהן ריקות. הוא מורידן אחת-אחת ואף מעלה אותן. אין לצפות מן החיילים כי יטו שכם לעזרתו. 
סטודנטית לאנגלית מאוניברסיטת שכם, תושבת כפר בדואי סמוך, מספרת כי היא מבזבזת יום-יום כמה שעות במעברים. זמן הנגזל מלימודיה. על בזבוז הזמן מלין גם איש מביתא. "המחסום קשה. החיים קשים." נהג חולף על פנינו: "המחסום הזה בסדר. תלכו ל-109/מעבר אליהו." ובזעם גובר: "כל מכונית מעוכבת לשעתיים. כאן החיילים בסדר, שם החיילים זבל." (אחת היא לו אם לובשי מדים הם או אזרחים, במעבר אליהו הבדיקות נעשות ע"י חברת אבטחה אזרחית).
ס': "מאז האזרוח ב-109 איום ונורא. בודקים בעזרת כלבים, בעזרת מכשירים. מבצעים בדיקות גופניות - ממששים. ממששים. מגעיל. הבדיקה משפילה את כבוד האדם. בודקים מים, מלח, חיטה, קמח. קורעים שקיות. בודקים מטף, בלון גז. דודתי ביקשה לעבור עם בנה.הבודק איפשר לה לעבור, בתנאי שהבן יחזור על עקבותיו. אלא שהוא בן 4.  מחבל בן 4? אפשר לחשוב שאנחנו בגשר אלנבי. אפשר לחשוב שאנחנו עוברים מארץ לארץ. מחסום 109 אינו במקומו. עליו להיות על הקו הירוק." כשמשבחים אותו על שפתו הוא אומר: "כן. אני מצייר בשפה."

13:40 - מעבר אליהו/109
מגרש החניה רחב הידיים להפליא מעיד על מספרם הרב של עובדי מנהלת מעבר הגבול, אנשי משרד הביטחון ואנשי חברת הבידוק האזרחית. על ריבוי מוצאי הפרנסה מעידים גם המבנים הרבים שהוקמו לאחרונה משני צידי המחסום. בין כולם בולטת נוכחות שומר על כלבו. שאלנו מדוע המעבר לוקח כל כך הרבה זמן. "רק אתמול התחלנו לעבוד. את השאלות תפנו לדובר. אתם אוהבים ויכוחים. צאו מהשטח שלי. אסור לכם להיות פה." מה ההוראות שלכם, ביקשנו לדעת. "אני לא מוסמך לענות."  מי הורה על הכלבים, שאלנו. "אני לא מוסמך לענות." בעוברנו לצידו השני של המחסום פנה איש ביטחון אחר: "אני מבקש לא לצלם. מ-ב-קש! אני מבקש לא לעמוד. כולן להיות בתנועה." בינתיים בחורות הנראות תושבות חוץ מוצאות ממכוניתן ונבדקות. איש הביטחון, כמיטב מסורת סרטי הפעולה, לוחש לחולצתו: האישה מנסה לצלם. האשה מנסה לצלם.

14:05 - מחסום קלקיליה התנועה זורמת באין בודק ובאין מפריע.

14:15 - עזון
חידוש: במחסום שני חיילים פלסטינים. לראשונה נתקלנו בהם בפעולה. הם מונעים את כניסתנו מחשש לבטחוננו. מקפידים עד כדי איסור לבצע פניית פרסה. מסתבר שבבוקר התגרו מתנחלים בתושבים. שאלנו אם נוכל לנסוע לכפר תולת'. מנימת דבריהם הבנו שעל אחת כמה וכמה לא כדאי שנסע.

14:45  - סארה
דגלי פלסטין ודגלי פתח על מבני ציבור בעיקר. אחד התושבים: "אין סיבה לשמוח. רק הגדולים יכולים. כשהצבא נכנס - זורקים אבנים. אחרת - שקט. רק הגדולים." (לפני נאום אובמה).

15:15 - מחסום חווארה התנועה זורמת

16:20 - מעבר שומרון ללא עיכובים
 

כללית שקט בשטח ונראית פעילות מסחרית ערה, נוכחות צבאית אינה מורגשת כמעט. בדרך לג'יוס ראינו חצבים ראשונים העונה ובהמשך נראו עוד רבים – הסתו הגיע ועמו גם מזג אויר נעים.  הטמפרטורה לא עלתה מעל ל 26 מעלות בגבעות.

06:35 מעבר אליהו – כ 6 אנשים מחכים למעבר

06:47 שער ג'יוס צפון – השער פתוח ונפתח בזמן. מעבר דליל, לפי נשות ה EPPPI כך היה בזמן האחרון. עוברות עגלות עם פרדות, טרקטורים , גם אישה אחת. הכול במהירות  כאשר חברתנו המ"צ מפקדת על ההתנהלות. ב 07:16 דקות השער נסגר.

07:30 שער פלאמיה – מגיע טרקטור עם ילד כבן 10. האב מסביר ארוכות, דרך החלון לנמצא בפנים, שעליו לקחת עמו את בנו שיעזור לו בהעברת צינורות ופתיחת השקיה. לאחר ההסבר החוזר הנמצא בפנים שוכנע ולאב ולילד הותר לעבור. מגיע אדם ופותח מגופים בצינור המים בצד הפלסטיני של הגדר. הוא מסביר לנו שהמים מגיעים מכוון פלאמיה וזורמים לצד השני. הוא ממשיך בדרכו למרחב התפר כדי לפתוח מגופים נוספים כנראה ולהשקות. המעבר דליל בשעה זו.

08:00 שער ג'וברה (שער הילדים) - שקט, זרם קטן מתמיד של מכוניות וגם אנשים שהגיעו במוניות עוברים לג'וברה וממנה. ליד עמדת החיילים עגלה עם חמור שהגיעה מג'וברה, בבדיקה. כל החפצים מורדים ממנה – היו הרבה גרוטאות וגם אופנים. כאשר הגענו הכל כבר היה פרוק ולוקח לצעיר הנוהג בה כ 15 דקות לארוז הכול מחדש, עוד מספר בדיקות ואז גם הוא עובר.

08:45 שבות עמי – אין פעילות

08:50 צומת ג'ית – מעל לצומת בצד צפון מכונית צבאית , לא רואים חיילים , בדרך בחזרה היא כבר לא היתה שם.

09:00 צומת ענבתא – אין כל פעילות של מוכרי קפה או מכוניות מחכות בצומת. במחסום יש גי'פ צבאי אך לא נראים חיילים , המעבר חופשי.

09:35 הכניסה לקלקיליה פתוחה וחופשית

09:40 מעבר אליהו - בונים מתחם מופרד בחומה גבוהה מאוד במגרש החניה הנמצא דרומית למעבר

בוקר שקט, שגרת כיבוש

06:50 שער חבלה נפתח, המעבר אינו מהיר אך גם לא מאוד איטי.  20 פלסטינים עוברים ב 15 דקות. בשער פגשנו את ענת, תמר ובנה של תמר המכין סרט על המחסומים לערוץ אינטרנטי. החיילים סירבו לדבר עמם וגם עמנו. הפלסטינים שמחו להתראיין.

08:00 מעבר אליהו כ 10 אנשים מחכים בתור.

עברנו בכניסה לקלקיליה – הכל פתוח

נכנסנו לעזון מכוון עזבת טאביב כדי לראות הגדר החדשה. היא קיימת אך לא נמשכת לאורך כל הדרך. בעזון שגרת חיים הרבה נערות הולכות עם ספרי לימוד.

ג'יוס– ביקרנו את נעים והבאנו לו שפע בגדים למכירה בחנות יד שניה שהקים. קבלת הפנים שלו היתה מקסימה.

09:30 פלאמיה – הכל שקט , עבר טנדר אחד בזמן ששהינו שם.

בדרך בחזרה במעבר אליהו אין מחכים בתור. לא ראינו כל פעילות צבאית, בניגוד ליום הקודם.