ג'בע (ליל)

קלנדיה:

אמבולנס פלסטיני העביר גופת בחור בן 25  תושב עזה שנסע לירדן בלווית אמו לטיפול רפואי כדי שיובא לקבורה בעירו. האם ישבה ליד הנהג חרישית ואבלה ורק הניעה בראשה כממשיכה לנהל שיחה ללא קול.

בעזרת תושייה וצבת, שיטח נהג מונית חיצי שרשרת דוקרנים ברוחב גלגלי רכבו ואז הסיעו בזהירות  בכוון ה"אסור" לתנועה.

היזם הרוויח רחשי כבוד מעדי ראייה ובעיקר נחסכה ממנו עמידה ממושכת בפקקים הדחוסים שהתעבו ונדחסו בשנה האחרונה עקב "שיפורי" (= גזירות) התנועה במקום.

מחסום ג'בע:

מהומה רבה על לא מאומה:
בעוד משטרת התנועה הטרידה את הבאים במעלה הדרך והעשירה את קופת המדינה בעזרת דוחות שניתנו בסיטונות, חצה מפקד המחסום את הכביש לעברנו והחל מטריד אותנו בבקשה שהתחלפה לדרישה והתפתחה לפקודה והסתיימה באיום – שנעזוב את ה"שטח הצבאי" שברשותו שאם לא – יקרא לשוטר. מפקד המחסום קיים את איומו, הניידת עברה צד, השוטר לקח את תעודות הזהות, בדק במחשב, הקריא את פרטינו לאי-שם ו"פתח אירוע" כהגדרתו. אלא שהשוטר לא בדיוק הבין מה חטאנו. הוא הרי היה עד לכך שהחייל הפריע לנו ולא אנחנו לו, מבחינתו זה גם לגמרי בסדר שנצלם אותו ואת המתרחש, אבל כדבריו, מש"נפתח אירוע" הוא לא יכול לשחרר אותנו בלא כלום, צריך למלא טפסים. אבל במה?- חיפש ומצא שלא לבשנו אפודים זוהרים כשירדנו מהרכב. אך מי שחצה את הדרך הבין-עירונית היה בעצם מפקד מחסום ולא אנחנו, וגם סעיף זה נמצא בלתי קביל. כדי לרדת מהעץ הזמין ניידת סיור שהגיעה למקום רק אחרי 25 דקות. שוטר הסיור המוזעק לא הבין לשם מה נזעק: "כן, אין שום בעיה במה שאתן עושות פה. שמישהו יגיד למח"ט שצריך לעדכן את החיילים איך הם צריכים להתנהג" הציעו השוטרים.

מחסום קלנדיה:
עד ראייה סיפר על האיש שהלך לתוך מחסום הרכבים, מרחוק צעקו לו החיילים לעצור, האיש לא עצר, הוא הניף מעל לראשו גרזן והמשיך ללכת. נורו יריות  באוויר. האיש המשיך ללכת. ירו לעברו. פגעו לו ברגל, הוא נפל.

"היה בלגאן," אמר המספר, "באו מלא צבא. סגרו את המחסום לאיזה חצי שעה. אכל אותה המסכן. בטח רצה למות, עכשיו יישב בבית הסוהר..."

ההפרדה שנגזרה על הפלסטינים תושבי הגדה מקרוביהם שברצועת עזה מונעת מהם להיות שותפים בטוב וגם ברע.

חמישה בחורים הגיעו לצדו הפלסטיני של המחסום כדי לחלוק כבוד אחרון לקרוב משפחה מעזה שלא שרד לאחר ניתוח בשכם.

איש איש בתורו נכנסו אל צדו האחורי של אמבולנס פלסטיני בו הייתה גופת הנפטר, התייחדו עם המת מספר דקות וכל אחד מהם שיצא היו פניו שטופי דמע.

רק אז, כשיצא האחרון, חצה האמבולנס את המחסום וגופת המת הועברה למקבילו הישראלי 

שהמתין כדי להובילו לקבורה בעירו.

מחסום ג'בע:
גשם מהול בפתיתי קרח וטמפרטורות שצנחו אל קרבת האפס, הניסו את החיילים אל העמדות.

לראשונה מזה שנים לא היה קנה רובה מכוון לעבר בני אדם ובטחון המתנחלים היה להפקר.

קלנדיה:
בשטח ההפקר' שאין רשות הלוקחת עליו אחריות מוניציפאלית, במקום שהוא:  "No mans` land", שעל פי המפות שייך לעיריית ירושלים ועליה חלה חובת מתן שירותים שפינוי זבל היא רק אחת הדוגמאות להם, הובערו ערימות אשפה בסמוך לחומה התוחמת את המתחם, כי זו האופציה היחידה של תושבי מחנה הפליטים להיפטר מהמפגע התברואתי המצטבר לכדי הרים של זבל.

הטענה שעובדי העירייה מדירים רגלם מהמקום מהחשש שיותקפו, לא תופסת מים נוכח פשיטות הפקחים על הרוכלים קשי היום ומבצעי ציד האדם, ילדים כבוגרים, שהם מעשה יום ביומו באותו מקום עצמו.

על החומה, בשחור על כחול נכתבה דרישת שלום מברלין: "Freedom, Peace & justice for Palastine! Tabea from Berlin" ובין מאות הרכבים התקועים בפקק האין-סופי שאין לראות את זנבו, הילד מוחמד מוכר תורמוסים ארוזים בשקיות ניילון קשורות בגומייה.

מחסום ג'בע
לאחרונה (מספרים נהגי המוניות), תוגברו השוטרים המונעים נסיעה חופשית ורציפה של היוצאים מרמאללה/קלנדיה בדרכם לכביש 60 ובהמשך למחסום חיזמה בחיילים. צריך כנראה כוח משולב לעבודה הזאת שנועדה לשירותם ורווחתם של המתנחלים.

בצד המחסום עמדו ארבעה פלסטינים מעוכבים, מביטים בכלב וכלבנית פוסעים לעבר רכבם, שבו – במעטפת החיצונית ובחללו הפנימי אומן הכלב בהוראת אדוניתו. 
כשסיים הצמד מיחידת עוקץ את מלאכתו וכשהנהג הפלסטיני שרכבו "ארח" את הכלב (שלפי דת האילם מטמא כל חפץ שהבל פיו בא עמו במגע), כדרכם של פלסטינים שניסיון עשרות שנות כיבוש לימד אותם להודות בקול גדול בכל פעם שהם נחלצים ללא פגע מלועו של הארי, קרא בקול גדול לעבר החייל שהשיב לו את צרור רישיונותיו: "תודה רבה לך!"

מחסום קלנדיה:
בגלל הגשם נסגר דוכן הקפה הצופה אל מחסום הרכבים.
בגלל הגשם לא נפתחה ה"גלידריה" הסמוכה.
"בגלל הגשם" אמרו נהגי המוניות, "אין היום הרבה אנשים במחסום". אחרים תיקנו:"זה בגלל החג של הנוצרים".

אבל את פאדי לא החג של הנוצרים, לא הגשם וגם לא מיעוט לקוחות הרתיעו. הוא כינס את ראשו בחביון המעיל ודחף עגלה עמוסת אשכולות בננות אל מבוא המחסום. אולי שם ימצאו לקוחות, אולי יצליח להרוויח שקלים אחדים עבור משפחתו שבג'נין. hום חופש או בטלה אינם אופציה למי שצריך לפרנס אישה וילדים.                                                                         

כמו אותות ממלחמות רחוקות המוצגים לראווה על חזם של הווטרנים, כך מתהדרים הפלסטינים בתקופות המאסר בכלא הישראלי, המשולים בעיניהם לאותות הצטיינות. מי שעומד במבחן גבריות זה, עולה במעלה, זוכה לכבוד חברתי ומתכבד בו בעצמו.

הרבה זמן לא פגשתי את א. שבחיוך רחב, חיוך של פנים ועיניים, פגש אותי וסיפר:"לפני שלושה ימים חזרתי. ישבתי קצת פחות משנה". א. שהושיט צרור מסמכים רשמיים, נראה כילד שמציג את תעודת הגמר. קראתי בהם שא. הואשם והורשע ב:"סחר באמצעי מלחמה".

לפני שלושה ימים שב א. לאשתו הצעירה ולבתו אותה לא ראה מאז מלאו לה ששה חדשים: "היא כבר בת שנה וחצי" סיפר. שנה לא ראה א.את ילדתו ושנה לא ראתה התינוקת את אביה.

ברקע האיטיות האופיינית לפעילות הבדיקות במחסום, עם כל דבוקת אנשים שנכנסה לאזור הבידוק נשמעה ברחבי המחסום קריאתו של חייל שהצחיק את עצמו ואת חבריו:""Merry Christmas!!!

ובדרך הנכנסת לפלסטין הובילה אישה בשילוב זרועות נערה עיוורת תוך שהיא מאמנת אותה להתמודד לבדה עם מוטות הקרוסלות – בכל פעם שהגיעו לקרבתן, עזבה את לפיתת הזרוע ושמה יד על גב הנערה ובשקט ואורח רוח בחנה את יכולתה של זו לתפעל את מנגנון המתכת החוסם.

נהגי המוניות מדברים בכעס ובפגיעות על הקורה בכל בקר במחסום ג'בע. הם מספרים שכבר בשעה חמש או חמש וחצי שוטרים חוסמים את הדרך בפני רכבים הנוסעים מרמאללה לכביש 60, מספרים שאין ביניהם אחד שלא הושת עליו קנס אחד ויותר, חלקם באשמת עברות שעברו ואחרים בשל עברות שהעלילו עליהם, מאז החל בבקרים "המבצע לדילול עומסי רכבים בכניסה לירושלים" המופנה כלפי פלסטינים בלבד שמטרתו להקל על תנועת המתנחלים.

מוקדם בבקר, סיפרו הנהגים, הגיע למחסום ג'בע צוות טלוויזיה מרמאללה וסיקר את המתרחש.

מחסום ג'בע:
חסימת הבקר מתקבעת ונוכחת. מחסומי פלסטיק אדומים הקרויים ניו-ג'רסי, הוצבו בצד הדרך המובילה מקלנדיה, בצדו ההופכי של המחסום.

שיחה קצרה,קצרה מדי לטעמי, בין מפקד המחסום לביני:
המפקד: "את לא יכולה לעמוד פה, זה שטח A".
אני: "לא, זה לא שטח A".
המפקד: "טוב, אז כאן זה בדיוק הכניסה לשטח "A.
אני: "יש לי מפה באוטו, בוא נביט בה יחד ונראה איפה שטח Aמתחיל".
המפקד: "אין לי זמן לדבר איתך. אני צריך לחזור לעמדה"...

הקורבן הוא הפלסטיני. לזמנו כלסבלו אין אמדן ואין ערך.

מחסום קלנדיה
שעה וארבעים דקות טורטר בחור כשהוא מתענה מכאבים ושוכב ללא יכולת תנועה על אלונקה באמבולנס, שהביא אותו משכם לביה"ח מוקאסד שבמזרח ירושלים בו נקבע לו ניתוח. אובחן אצלו שבר באגן והכאבים נמשכים משם אל עמוד השדרה.
למרות שמהצלב האדום דאגו מראש לכל התיאומים והאישורים, החיילים במחסום לא אפשרו לנהג האמבולנס לעבור לצדו האחר ופקדו עליו שוב ושוב לחזור לאחור.

אחרי אין ספור טלפונים לכל המוקדים, הסתבר ש: אופס... באמת כל התיאומים הדרושים נעשו, באמת לא הייתה סיבה לעיכוב ולעינוי. אבל הרי הקורבן הוא הפלסטיני. לזמנו, כלסבלו, אין אמדן ואין ערך. איש לא לקח אחריות, איש גם לא התנצל, רק בדקו בקפידה את התעודות, פשפשו בפרהסיה בחפצים האישיים של הבחור ושל אמו ורשמו את מספר לוחית האמבולנס ואת פרטיו של הנהג הירושלמי, שלדבריו נוהל זה של רישום קיים רק במחסום קלנדיה.

מחסום ג'בע (ליל)
כדי שהחיילים לא יוכלו לאלץ אותנו לשוב על עקבותינו, אנחנו מחנות את הרכב לפני המחסום – בדרך הבאה מקלנדיה, שם הרי, לשיטתם, אסור לנו להיות.

הבזק המצלמה יותר מנוכחותנו הוא שהזעיק את מפקד המחסום, ס, שהגיע מלווה בשניים מחייליו ופקד: "לא לצלם!", גם נימוק היה עמו: "אסור שידעו איך עובד המחסום, שיש שני חיילים מקדימה ועוד שניים מאחורה". וגם טען נגד נוכחותנו :"אתן מסכנות את עצמכן!" משהסרנו מעליו את האחריות לבטחוננו המשיך: "זה המחסום שלי, אני פה המפקד, ואני מחליט מי יהיה כאן ומי לא ואתן מסכנות את החיילים".

על תפקיד המחסום הסביר שמסוכן ליהודים להגיע לקלנדיה והחייל שלידו השלים: "היו רוגמים אותכן באבנים אם הייתן מעיזות לנסוע לקלנדיה... מכאן והלאה זה כבר שטחי A, אסור ליהודים להיכנס לשם". המלצנו שיעיפו מפעם לפעם מבט במפות, אבל קשה היה לשכנע אותם בעובדות, כי:"זה מה שאמרו לנו המפקדים הגבוהים והם יודעים את החוק!"

בתשובה על השאלה לגבי הקורה במחסום בבקרים במקום סיפר ס. שמוקדם, בכל בוקר, שוטרים עוצרים את הרכבים המגיעים מכוון רמאללה/קלנדיה ו:"בודקים אותם אחד אחד. הם בטח מחפשים מישהו שצריך להגיע מרמאללה". לשאלה על אורך התור המצטבר בעקבות הפעילות הנ"ל השיב:"אני מעדיף שיהיו פקקים מאשר יעברו פה מחבלים".

לסיום שיחתנו קבל ס:"אתן לא מקשיבות לי..."  -  דווקא כן הקשבנו. אלא שעבורנו להקשיב אין פירושו לציית.
 

16:00:  אחר הצהריים קר וגשום.  תור הרכבים בכיכר הדרומית היה ארוך למדי אבל התקדם די מהר.  סככת ההמתנה בכניסה למחסום הייתה ריקה מאדם, חוץ מדוכני הרוכלים הקבועים.  בתוך המחסום שני מעברים היו פעילים עם כ-15 איש עומדים בתור בכל אחד.  אדם שיצא ממסלול המת"ק מסר שבמשרדים נותרו רק 4 אנשים הממתינים לאישורים.  המסוף המערבי לנוסעי אוטובוסים נראה פעיל מאד, עם תור של כ-20 איש ניצבים מחוץ למרחב הבידוק.  אוטובוסים נוספים המתינו ביציאה מהמסוף וגם במגרש החנייה המזרחית. לא היו אירועים מיוחדים.  עזבנו את קלנדיה בשעה 5 וחזרנו לירושלים דרך מחסום ג'בע וחיזמה.  בשני המחסומים תנועת הרכבים זרמה. 

מחסום קלנדיה:
חאלד בן שבע וחצי, עטוף בשכבות בגדי חורף מנסה למכור"זה כדור בשביל לשחק בים" מסביר פאדי.

-        מה יודע על הים חאלד שמשפחתו גלתה מחברון אל העיירה אר-רם?

-        מה יודע על הים פאדי שהוריו גורשו מבית שאן ב-48, ביתו בג'נין אך כדי לפרנס את משפחתו גר בשכירות במחנה הפליטים קלנדיה ומוכר פירות מעגלתו המנתיידת?

-        ומה יודעים על הים אלפי הפלסטינים החולפים על פניהם?

"באס חאדרה" (=רק ירוק) אמר החייל מעמדתו הממוגנת לצעירה פלסטינית שהושיטה לעברו את תעודתה.
הבחורה הבינה, יצאה מאזור הבידוק, הלכה לעבר מסלול אחר ועמדה בסוף התור הצפוף.

בשפת המחסום המובנת לכובשים ולכבושים, משמעות ההוראה:"מרגע זה ואילך השתנו הנהלים, פה נבדקים רק תושבי פלסטין, ואת, שיש לך תעודת תושבות ירושלמית, צריכה לעבור למסלול בידוק אחר".

מחסום ג'בע - עליית מדרגה בשרות שמעניק המחסום למתנחלים.

עד כה, לאורך כל שנות קיומו, מוסבר קיומו של המחסום בצורך למנוע מישראלים, יהודים לצורך העניין, מלהגיע לקלנדיה הנחשבת למקום בו נשקפת להם סכנת חיים. לכן עוצרים החיילים במחסום רכבים שזו מגמת פניהם ומבררים את זהותו הלאומית של הנהג.  

מזה כמה שבועות מתרבות תלונות נהגי המוניות על הפעלת המחסום בפני רכבים פלסטינים דווקא בכוון הנגדי, כוון הנסיעה אל כביש 60.

בשיחה שהתפתחה עם מפקד המחסום אישר זה את העובדות וסיפר שבכל בוקר בין השעות 6.00 ל- 7.30 חוסמת המשטרה את נתיב התנועה מכיוון קלנדיה, עורכת בדיקות קפדניות בתקינות הרכבים ורישיונות הנהגים. כפועל יוצא מכך נוצרים תורים ארוכים ומתמשכים וזרימת הרכבים הפלסטינים לעבר כביש 60 הינה בטפטוף ולא בזרם וכמות הרכבים (הפלסטינים) על כביש 60 פוחתת משמעותית בשעות העומס ואף הלחץ על מחסום חיזמה אינו כשהיה בעבר.

יוצאים נשכרים הם בראש וראשונה המתנחלים הנוסעים בבקר לירושלים וגם קופת המדינה המתעשרת מדוחות הניתנים בסיטונות - לעדותם של נהגי המוניות הפלסטינים ושל מפקד המחסום.

המפסידים הגדולים הם כמובן הפלסטינים הממהרים לעבודה, אבל אותם מי סופר?