בעיות בשערים חקלאיים

שמנו פעמינו לדבר עם ראש המועצה המאוחדת 7 כפרים: פלמה, כפר ג'מל, כפר זיבאד, עבוש, כור ס'יר, א-ראס.

נפגשנו עם ראש המועצה  מחמד חאדר. הוא העלה 2 בעיות:

1. השער העונתי ליד פלמה סגור כל הזמן. ביקרנו שם ואכן ליד השער הנעול עולה השמיר ושית.

כך היה גם בעונת המסיק. 10 חקלאים לא הורשו להגיע בשל כך לחלקותיהם ולמסוק.

מחמד נתן לנו את פרטי  אחד החקלאים המנועים. (מסתבר שרוני היתה איתו בקשר והסיפור לעילת המניעה דווח על ידה). לדבריו פניותיהם ל - DCOלא עזרו.

מאתמול הורו לתושבי הכפרים ס'יר וא-ראס לפנות להסדרת אישורים ל DCO  בקלקיליה במקום לטול- כרם. הדבר מכביד עליהם, במיוחד לאנשים ללא רכב פרטי שכן אין תחבורה מהכפרים (הסמוכים יותר לטול כרם) לקלקיליה. לשם כך עליהם לתפוס מונית לשכם ומשכם ליסוע לקלקיליה.

ביקרנו בשערים החקלאים בפלמה: העונתי והחקלאי הפתוח כל היום. החיילים התייחסו יפה לחקלאים. ריח הזעטר באויר. מיוצא לחו"ל. פרדסים עמוסי הדרים, עצי גויאבות משירי עלים, חממות. וביניהם כבר מבצבצים הסביונים וכלניות מנקדות את הגבעות. שקדיות מפארות את השומרון.

 בשער חבלה התנהלו הדברים בשגרה כבושה ומפוהקת. אוטובוס הילדים לא עבר. הילדים בגדה בחופשת בחינות עד מחרתיים.

לפני שבועיים ביקשנו לבקר בראס אטירה ובראס עטיה. ידידנו הישאם ביקש שלא נבוא בשל בעיה משפחתית - פנימית בין שני הכפרים.  ביקרנו רק בראס עטיה, הבטחנו  להתקשר שוב  והיום התארחנו בביתו של הישאם בראס אטירה. 

12:55   חבלה.  השער עדין סגור. מחכים 8 איש ו-2 עגלות רתומות לסוס ולחמור.  מצד הכפר מחכים 11 איש.  מגיע האמר ממנו יורדים 2 חיילים  בלבד.  האמר נוסע להביא את ה-מ.צ.  בלעדיהם לא יפתחו השערים.

13:05   אוטובוס מתקרב.  אנחנו בוחנות אותו בסקרנות ורואות את דניאלה ונטע  המדריכות  סיור של 23 דוברי אנגלית.  בקבוצה בני כל הגילאים.

בינתיים מתפתחת שיחה עם 2 החיילים. האחד עולה חדש מארה"ב, שנה בארץ, והשני עולה מאתיופיה, 5 שנים בארץ.  קיבוץ גלויות במחסום.

13:20   הרכב הצבאי חוזר ממנו יוצאים  ה-מ.צ  ופותחים את עמדת הבידוק. תוך כמה דקות עוברת השישייה הראשונה.  לפני שאנחנו עוזבות אני שואלת את ה-מ.צ.  אם יאפשר לנו לעבור  לחבלה עם הרכב.  הוא מסרב.  אני שואלת אותו איך להגיע לכפר והוא אומר לי דרך קלקיליה.

13:40   מעבר אליהו.  מכוניות בודדות עוברות.

14:30   ראס א-טירה -שיחה בביתו  של הישאם:

 עמודי חשמל הותקנו לאחרונה על אדמות פרטיות.  סביב כל עמוד נגזלו 3-4 דונם אדמה חקלאית. מטרת העמודים לספק חשמל להתנחלויות.   בתאום עם חברת החשמל הישראלית, על  פי תוכניות שאושרו,  נבנה בכפר חדר חשמל על אדמה שנרכשה ליעוד זה, הוכנו כל התשתיות הנדרשות עבור  התקנת מתח נמוך. אחרי 6 חודשים הוא הוזמן לפגישה ונאמר לו שחברת החשמל שינתה את דעתה ודורשת הקמת תשתיות עבור מתח גבוה.  המשמעות היא  להתחיל הכול מחדש,  הוצאות רבות ובזבוז זמן.   (צביה ודליה היו בקשר  עם הישאם וניסו לעזור). בפגישה במת"ק  הודיעו לנציגי הכפר שהם מוכנים להעניק להם 500,000 ₪  אולם סלאם פאייד  לא היה מוכן לקבל כסף  מישראל. עניין פוליטי.  היום מקבלים  חשמל מחבלה  (מתח נמוך) והם מרוצים.

היה להישאם אישור לעבוד בישראל. בחודש יוני הוא בוטל. נאמר לו שהוא מנוע  מבלי לפרט. 4 קבלנים דרשו  אותו אך האישור לא ניתן.  נתנו לו מספרי טלפון של חברות שעשויות לעזור.

 מסיק  -  הוגשו 220 בקשות  (בכפר 500 איש)  קיבלו 76 אישורים בלבד. חלק מהיבול נשאר על העצים כי השערים סגורים ואין לבעלי הכרמים דרך להגיע אליהם.   רבים מהתושבים מעבדים אדמות שרשומות על שם אביהם או סבם. חלקם הגישו בקשות ע"י עורך דין בצרוף צווי ירושה אך האדמות לא רשומות על שמם וכך אין הם זכאים לאישורים.   רוב האדמות מצויות מאחורי הגדר. חלק קטן קבל אישורים לשנה אולם הרוב קבלו אישורים רק לחודש למרות שיש לטפל בכרמים במהלך כל השנה.   השנה הם לא קבלו עזרה ממתנדבים בעונת המסיק.

 בחודש נובמבר, בתקופת המסיק האחרון היתה שריפה  שהחלה ליד גבעת טל  והתפשטה דרומה וכלתה חלק גדול מעצי הזיתים  של ראס אטירה.  הפלסטינים שלחו מכבי אש אך החיילים שהגיעו לשער  טענו ששכחו את המפתח....האש המשיכה להתפשט.  כיון שלרוב התושבים אין אישורים להגיע לחלקות במהלך השנה,  בכרמים צומחים עשבים וקוצים בגובה רב והם שסייעו לאש להתפשט במהירות.

 בתקופה האחרונה קצת יותר שקט. לפני כ-6 חודשים צהל / משמר הגבול היו נכנסים בלילות, עם צופרים ומוסיקה רועשת ומעירים את כל תושבי הכפר.

 הגדר היא מטרד יום יומי.  האם היא ביטחונית??   הישאם שואל : אם היא באה להגן על תושבי אלפי מנשה  מדוע אין גדר סביב אלפי מנשה?  למה בונים גדרות על אדמות פרטיות ומפרידים בין הכפר לאדמותיו?  כבר נגזלו מתושביו כ-2500 דונם.  בית המשפט קבע שיש להחזירם. הגדר אומנם הוזזה  אך  את הנזק במקום למרות הבטחות, הצבא לא תיקן.

 16:00 אנו יוצאות להשקיף על האזור מגג ביתו של הישאם ולסייר בשטח איתו ועם בן דודו.

אנו רואים את  המקום בו  עברה הגדר לפני שצהל הזיז אותה למקומה החדש.   המקום היה גל חורבות  וצהל אמור היה  לפנות את האשפה ולנקותו. הדבר כמובן לא נעשהובעל הקרקע יישר בעצמו את החלקה ושתל עצי זית חדשים.   ליד החלקה השער שתמיד סגור, (מספרו 1327)  נפתחרק בעונת המסיק.

אנו פוגשים את בעל עצי הזית שנשרפו.  הוא מבקש להקים חממה לגידול ירקות על שטח שלו. קבל אישור למעבר בשער שתמיד סגור.... הלו ,  זה חלם?

17:30   מעבר אליהו. שום אירוע מיוחד

מחסום עאנין 07:00 - 08:00

חגיגת סוף העונה
לכבוד המסיק הונפקו לרבים מתושבי עאנין אישורי מעבר יום-יומיים (אישורי עַמָל, תעסוקה) במחסום עאנין, שתוקפם עד סוף חודש דצמבר 2011. בהוראת הצבא המסיק הסתיים בסוף נובמבר והמחסום עבר למתכונת פתיחה של יומיים בשבוע. אבל בכרמי הזיתים שמעבר לגדר נותרה עבודה רבה, בעיקר בגלל שמאשרים רק לבודדים מכל משפחה לעבור לקטיף. עדיין יש זיתים למסוק, לגזום ענפים ולחרוש לפני בוא הגשמים. "שיסתדרו עם היומיים בשבוע, גם למשפחה שלי יש זיתים, אני יודע," אמר ו' המת"קניק.
בידי האנשים נותרו גם אישורים תקפים לעוד חודש, יקרים מפז, אך הצבא אסר על אישורי המסיק לעבור. מעתה, אמרו להם, יעברו רק אישורי החקלאות (בעלי אישורי זִראעָה, חקלאות, ראו דיווח כאן). אחרי יום יומיים התרצו ואפשרו לכולם לעבור. מסוג השמחות המבישות שמייצרות מטחנות הכיבוש.

היום זה היום האחרון שניתן לנצל את האישורים הללו כדי לצאת למרחב התפר. על כן הבוקר יצאו המונים מן הכפר, ביניהם קשישים וקשישות (ביניהם חולים ותשושים) וצעירים, ממש חגיגת סוף העונה.
לקחנו שלושה קשישים לאום ריחן - גבר חולה ותשוש, אשתו ואחותה. בדרך נודע להם שנטע מחיפה. גם אמא שלי מחיפה, אמרה האשה בהתרגשות, גם אמא שלי מחיפה.

רִשעות לשמה (גרסת מקוצרת)
איפשהו בספטמבר (לפני שלושה וחצי חודשים) היה ביקור משותף לקישור הפלסטיני והישראלי במחסום עאנין.  איש אחד מעאנין תפס יזמה וביקש מהם שיאפשרו לחקלאים הקבועים (שכאמור רוב אדמותיהם נמצאות בגטו של מרחב התפר) לצאת ולחזור לשטחיהם דרך מחסום שקד-טורה, שפתוח יום יום ורחוק שעה וחצי של נסיעה מעאנין. אמרו לו בסדר, תביא רשימה. הביא להם רשימה של 30 איש.

לפני שבועיים, ממש במקרה, נודע לנו על הרשימה הזאת, וכן נודע לנו ש 26 אנשים הרשומים בה כבר מזמן יכולים לעבור במחסום שקד. שלשום קיבלנו את הרשימה לידינו מהמינהל האזרחי. שאלנו את המת"קניק ו' – איך זה שעד היום לא הודעתם לאנשים? שלושה חודשים הם מחכים ומחכים!
הפיתוי לצטט את תשובתו הוא רב, אך אני מתביישת. ארצה או לא - ו' ואני באותו הצד. המדינה שלי משלמת לו משכורת על מחדליו ומניעיו וחוסר ההתחשבות שלו, ותג מחסוםwatc על דש בגדי לא מנטרל את הבושה ולא את הבחילה.  

שלשום פיקססנו את הרשימה למועצה בעאנין, ספק אם עשו בה משהו מועיל. הבוקר מסרנו לשניים מן החקלאים הקבועים מספר עותקים של הרשימה, ספק אם מי מהם יטרח לידע את שאר חבריו המאושרים.

מחסום עאנין 0610 – 0810
0610 - כחמש מכוניות ישראליות חיכו בצומת שלפני המחסום, אלה ככל הנראה הראיסים הישראלים הממתינים לחברה מעאנין שלא בדיוק הולכים לעבוד בחקלאות. ואכן המחסום עצמו עדיין ריק, היה אמור להיפתח בחמש וחצי.
החיילים והאנשים נמצאים איפשהו בתחום המחסום התחתון. אחת המכוניות שראינו בצומת מגיעה למחסום וממתינה.
נשמעת בבירור נהמת הממתינים למטה, הטון כעוס ועצבני.

0620 שלושה אנשים יוצאים. החיילים אמרו להם שהמסיק נגמר היום ולכן הם לא מכבדים ולא יעבירו את מי שיש להם אישורי תעסוקה (עמַל), שהונפקו לטובת המסיק לתושבי עאנין רבים מהרגיל. הם כן יעבירו את מי שיש לו אישור חקלאות (זראעה), האישור הקבוע לחקלאים הקבועים שאדמותיהם מחוץ לגדר, שמספרם מתמעט יותר ויותר.
מעכשיו יחזרו לפתוח את המחסום פעמיים בשבוע במקום כל יום כפי שהיה בתקופת המסיק.

0630  חיילת מ"צ וחייל באים לסגור את השער הקדמי של המחסום, לא מעוניינים לדבר איתנו, הצלחנו להבין שיש בעיות ו"מחכים לפתרונות". עכשיו המחסום סגור מכל השערים. החיילים ממתינים מול השער האמצעי, כ- 100 תושבי עאנין מתקבצים מאחורי השער האמצעי. מחכים ומחכים.

עשינו כמה טלפונים. בחמ"ל של המת"ק מבטיחים שיטפלו במצב. מהאדי מהמתק אומר שיברר.מסתמנת התחלה של מהומה. 

0700 מגיע האמר ובו 2 חיילים, אולי הביאו פתרונות. אחד החיילים ניגש לדבר עם התושבים, ככל הנראה מורה להם להסתדר בתור והם לא מסכימים. המהומה מתעצמת במקצת, מתנהל ויכוח בין החיילים למקומיים. אחד מהם אומר לנו בטלפון שהם עושים שביתה, לא מסכימים להפסקת המסיק שנכפתה עליהם בטרם סיימו את העבודה בכרמי הזיתים. 

0725 נראה שהחיילים והתושבים היגעו להסכמה כלשהי ואולי הגיעו הוראות בטלפון מהפיקוד. המעבר מתחיל. הראשונים שיוצאים כועסים על החיילים ועל כל עמישראל, מה פתאום הפסיקו את המסיק? עוד יש להם עצים מלאים זיתים. צריך לחרוש. צריך לגזום. כשהגיעו האנשים המוכרים לנו שמענו טענות אחרות. הבלגן הוא לא בגלל החיילים אלא דווקא בגלל המקומיים. "לא מוכנים להסתדר בתור, לא זזים מהשער," תיאר אחד מהם בכעס את התנהגות חבריו.

שני בחורים טוענים שאתמול אחה"צ בשובם למחסום החרימו להם את אישורי המעבר, ובסך הכל החרימו ל 20 איש, ואמרו שלא יחזירו להם אותם. למה? "החיילים אמרו לנו שהלכנו בישראל, אבל לא נכון – הלכנו בזיתים." המת"ק: באמת נלקחו 12 אישורי "תעסוקה" מאנשים  שנתפסו בצומת יורדים ממכוניות של קבלנים ישראלים."

0800 כולם עברו. בכל זאת העבירו את כולם, כם אלה שהאישורים שלהם לתעסוקה ולא לחקלאות. "אבל ממחר – יעבור רק מי שיש אישור חקלאות," מסביר אחד החיילים.

מהאדי מהמת"ק (בטלפון) מאשר שצה"ל סיים את עונת המסיק. לדבריו התושבים קיבלו על כך הודעה. מי שצריך לגזום ולחרוש יוכל לעשות זאת  בהמשך, ביומיים בשבוע שהמחסום יהיה פתוח.
הכרמים לאורך הכביש המוליך אל המחסום נקיים חרושים וגזומים, נראה שיש אנשים שמבינים איפה הם חיים.

מכל הבלגן הבנו שוב עד כמה הכיבוש אינו מעוניין אפילו לעשות את עצמו מתחשב. לכבוד המסיק חולקו אישורים שתוקפם עד סוף דצמבר. מישהו החליט שהמסיק נגמר היום, ב-1 לדצמבר, ובמחי החלטה זו מחקו להם חודש שלם של יציאה מסודרת דרך המחסום.

גדר ההפרדה שמגוננת על המתנחלים, לא מגנה על מדינת ישראל מפני חדירת פלסטינים לתוכה (ומפני כל בעל חיים שיכול פשוט לצעוד מערבה), ונראה כי כל יום וכל רגע וכל מיני גופים - ממציאים "פתרונות" שגורמים עוד סבל ומצוקה ומייצרים עוד ועוד שנאה כלפינו.

השעה 6.00 מחסום עאנין פתוח. העוברים טוענים שאתמול פתחו ב-6.00 במקום 5.00. לעומת זאת בערב השער נפתח ב-17.00 במקום ב-15.00 - שעת החזרה מהעבודה. מדוע האיחור? הרי אנשים רוצים לחזור מהעבודה? לאלוהי הכיבוש  הפתרונות...
היציאה  זורמת אבל אין אנו רואים את הממתינים במורד המחסום. רצינו להתקרב אבל... אסור... נאמר לנו שממתינים כ-70 איש.

אדם אחד מעוכב בטענה שאסור לו להיכנס, למרות שיש בידו אישור. למה? כי החייל הבודק   ראה אותו באום אל פחם. אבל יש לו אישור! 
הוא חייב לחזור על עקבותיו. 
מסתבר שכל חייל - מלך, והאיש לא חזר הביתה דרך המחסום הזה.

במחסומים ריחן ושקד התנועה זרמה, אבל הבעיות של הכיבוש נשארות.

פלסטיני שאדמותיו  נחצו על ידי הגדר של התנחלות ריחן  לא יכול לעבד את אדמותיו החל משנת 2004 וכל נסיונותיו להגיע לחלקה שלו עלו בתוהו. הקושן שלו הוא ירדני והוא מנוע מלהיכנס לעבד את הזיתים. 
לאחרונה הוא ראה טרקטור עולה על האדמות ועצי זיתים נעקרו. הפננו אותו למספר כתובות שאולי יוכל להיעזר בהם. כמובן שהוא ניסה כבר במספר ערכאות.

עוד מנוע אחד שמנסה כבר שנים לקבל אישור עבודה לישראל למרות שיש  בקשה בשבילו מהמעביד הישראלי.  בירור העלה שהוא מנוע בגלל כמה מבני משפחתו שהיו בעבר במאסר. האבסורד הוא שהם כבר השתחררו מהמאסר ואפילו קיבלו אישור עבודה  בישראל , אבל הוא נשאר "מנוע"  למרות שלטענתו הוא "נקי".  לך תדבר על הקיר....

עוד פגשנו בעל רכב "חדש", כלומר רכב ישן אותו קנה לפני שנה אבל עם הרשיון החדש אינו יכול לעבור בשקד. כבר ניסה בכל הדרכים בסאלם וברמאלה, היכן שבמנפיקים רשיונות, ונאמר לו בכל פעם ללכת ולשוב וללא הועיל . עד שהגיע לבית משפט ולמרות שיש  לו ביד צו בית משפט המחייב את שומרי המחסום לתת לו לעבור עם האוטו ה"חדש" כבר שנה  גם פה הוא תלוי בחסדי החיילים בשקד.

בהמשך לדוחו"ת האחרונים:
1.פועלים פלסטינים (עדיין) עומדים  בתורים ארוכים בעזון עתמה.
 

2.נוכחות חיילים חמושים  בתוך הכפר חוארה.

 1345 מחסום חבלה – פלסטינים, ברכב וברגל, מחכים משני צידי המחסום לבדיקה בחדרים.
ליד שער הכניסה (מכיוון ישראל)  שאחת מדלתותיו חסרה - שני קבלנים ישראלים לבושים בבגדים אזרחיים, חמושים באקדחים 'מסבירים' לנו שהפלסטינים שברו את השער (?!) והם מתקנים אותו. אחר כך מגרשים אותנו בגסות מהמקום.

חיילי המחסום עמדו באותה עת מעברו השני (ליד השער שממנו הפלסטינים יוצאים אל ישראל). כששאלנו פלסטינים לגבי הפגיעה בשער נאמר לנו שלא היה כדבר הזה.

1410 שער אליהו – 2 מתנחלים חמושים במקלעים מסתובבים במחסום.

1415 משאית צבאית מעליה שלט "אבירי הדרום" באה מולנו  אחרי שעברנו את נבי אליאס.

1420 רכב משטרה ממוגן בא לקראתנו אחרי פונדוק.

1425 קומנדקר צבאי יוצא לכביש 55 מהפניה למצפה ישי (לא רחוק מקדומים).

1427 ליד התנחלות חוות גלעד חידוש - לאורך כ-2 קילומטרים הוצבו עמודי חשמל  גבוהים  לתאורת לילה  (בכביש 60).

1440 ג'יפ צבאי מגיע מולנו ליד הכפר מדמה (כביש 60).

1445 כביש 60 – צומת בורין – ג'יפ צבאי נוסע לכיוון הכפר חווארה. אנחנו רואים ג'יפ צבאי נוסף אורב בכניסה לכפר חווארה.

1500 מחסום חווארה – לא ראינו חיילים במחסום. על גדר המחסום תלויות כרגיל כרזות של המתנחלים בינהם הזמנה לאירוע בקשר לשכונה חדשה בהתנחלות. ליד הכיכר, בטרמפיאדה בכניסה להתנחלות ברכה, חונה  ג'יפ צבאי לידו חיילים.

1502 בכניסה הצפונית לכפר חווארה קבוצה של חיילים עם רובים דרוכים הולכת לכיוון הכפר. הג'יפ שדווח עליו  (בשעה 1445) עדיין חונה במקום.

1510 קומנדקר צבאי שועט ברחוב הראשי של הכפר.

1535 בדרך לזעטרה – ג'יפ צבאי עובר ממולנו.

1540 מחסום זעתרה – עומס ברכבים בעיקר מכיוון שכם לרמאללה אבל אין בדיקה במחסום. באזור החניה קבוצות חיילים עוברים הדרכה. 2 מתנחלים חמושים נמצאים לידם.

1550 קומנדקר יוצא מכיוון חארס.

1605 מחסום עזון עתמה –תורים ארוכים במחסום, בערך 150 פועלים חוזרים הביתה אחרי יום עבודה בהתנחלויות  (ובתוך המון הפועלים עמודי מתכת גדולים שיחזיקו רשת הצללה או סככה שמכינים שם). פלסטיני שנקעה נפשו מתלונן "אני מרגיש שלחמור  יש יותר  כבוד מלאנשים כאן," (באמת עובר אח"כ פלסטיני עם חמור ועגלה והם נכנסים לפניו..). הוא אומר שאתמול הגיע למחסום בשעה ארבע ולביתו הגיע בשבע וחצי. "אף אבא חוזר מהעבודה שלו אומר לילדים תעשו שלום." הוא לא מבין למה פעמיים ביום רושמים אותו.

פניה למוקד לנוגה – אמרה שתבדוק.

1635 שוב פניה למוקד - נוגה אומרת שמנסים לזרז את המעבר.

0615 מחסום חקלאי עאנין
המסיק נמשך בינתים. כמה עשרות פועלים יצאו זה לא מכבר לאחר בידוק בשער המרוחק. אנו רואות את הבאים יוצאים בידיים ריקות , ללא שקיות.האם זה מקרי?  או מהטעם של בדיקות חטטניות מדי בחזרה.

כמה עשרות אפרסמונים בשלים מושלכים בין הגדרות , העוברים אומרים שבעליהם השליך אותם לאחר שלא הורשה לחזור עמם לכפר. לא הורשה!  כל זאת מן הסתם, כדי לשמור על  בטחון מדינת ישראל . מפני מחרחרי ריב  מדון  וזדון . נושאי  אפרסמונים למשפחתם. שקית המהווה סיכון ביטחוני לאזרחי מדינת ישראל , וצהל - הצבא החזק ביותר במזרח התיכון לא ייקח סיכון !כך גם שקיות עם בגדי תינוקות, כך גם שקיות המכילה סוודרים לחורף. כל אלה מהווים סיכון בטחוני!

אנו מחלצות את הפרי  מבין הגדרות , ככל שיכולות , ומוסרות לעוברים.

בשעה 07.10 מגיע הטנדר הצהוב ואוסף את תשעת התלמידים/ות  הבדואים/ות  לבית הספר באום ריחן.

07.00  אנו עוזבות.  כמה  עשרות תושבים וילדים עזבו יצאו, מעטים נמצאים עדיין במחסום  החיילים ימתינו עד לסיום מעברם.

המחסום בעאנין פתוח בין 05.30-06.30 או עד  מעבר כל הממתינים. בין 12.00- 13.00, בין 03.00- 17.00 או עד  מעבר הכל. כל זאת כל עוד נמשך המסיק.

07.15 מחסם טורה - שקד
רוב העוברים מגיעים מהגדה למתחם התפר . ילדי הבית הבודד עוברים בעגלה רתומה לסוס לכיוון הגדה.  מספר מכוניות גם כן.
תלמידים/ות  ומספר אמהות עם פעוטות עוברות לגדה – הם מדשדשים בבוץ שהצטבר שמאחורי חומת האבן. עוד גדר תייל ושער נוספו בצד הגדה אל מול השער המוביל לבית הספר, מכאן קשה לבחון  ולהבין מה תכליתם. מעבר לכך:  הכיבוש מתנהל כמו מכונה משומנת ומדושנת, כפי שאומרים: "הכל בסדר!"

07.40 מחסום ברטעה החדש - ריחן
פועלים רבים יוצאים לעבודה בברטעה  מספר נהגים משועמם נחים  תוך המתנה לפרנסה. מהטרמינל מוחזרים מספר אנשים הנושאים עמם שקית ב"כמות מסחרית".
מוחזר איש ובידו חגורות מכנסיים המיועדות לשוק בברטעה. הוא חוזר, מניח את הסחורה היכן שמניח וחוזר לטרמינל. כך גם איש עם  גלון של שמן. הוא  בדרכו למסעדה בברטעה  אך אינו מורשה להעביר את השמן. עליו לנסוע למת"ק סאלם על מנת לקבל אישור העברה. הלך יום עבודה הלך כסף לנסיעות ועוד הלך זמן שלא יחזור. הכל בגלל גלון של שמן (15 ליטר) שאמור לעבור ממקום למקום בשטח כבוש – שטח לא לנו.
עוד מוחזרים: רופא עם שקית תרופות שיש לו אישור להעביר תרופות. סוחר עם תיקים שקנה בחג בברטעה ולא הצליח למכור ועתה מבקש להחזירם לחנות. שהני האחרונים בהתערבותו של ש. עוברים בסופו של דבר.
ששה טנדרים על הכביש ממתינים להקרא לבידוק

08.30 עזבנו  

מסלול 1 משמרת בוקר 15 נובמבר 2011

חבלה

07:05 פתיחת המחסום

במקום אין הרבה פועלים – יום גשום שהוא גם יום העצמאות אצל הפלסטינים

הצוות מתנהל בשקט והתור מתקצר בקצב סביר

07:20 טרקטור של תושב מוכר, העובר מדי יום,נבדק ואינו מורשה לעבור בשל משא מסוים. אחרי דקות ארוכות של הידיינות הוא משאיר את תעודתו, פונה לאחור וחוזר אחרי כ-10 דקות. לבסוף עובר ב- 07:35.

07:40 לרגעים אחדים נוצר בלגן, מעין פקק של כלי רכב ועגלות משני הצדדים בשל השתהות באמצע הדרך של נבדקים מונעים. אחרי כמה רגעים מתפזר

ככלל הבאים מהצד הישראלי ממתינים זמן מיותר, כי פחות שמים אליהם לב, וצריך להזעיקם. החייל הניצב שם לא עושה זאת

אין היום הסעות של תלמידים בשל החג.

07:50 יציאה לכיוון עזון.

ג'יוס

08:10 נ. מתחנת המוניות מספר שבלילה שוב ערך הצבא ביקור בכפר, נכנס לבתים והסתובב בחוץ (אולי בשל חשיבות היום לפלסטינים).

בכפרים לא ניכרת תכונת חג, אין לימודים, הרחובות ריקים מאדם, ורוב החנויות סגורות.

פלאמיה

08:20 המחסום ריק

כפר ג'מאל

 הרחוב מתחיל להתעורר. במכולת פונה אלינו ח. הוא לא הצליח לסיים את המסיק. השער הפנימי היה פתוח רק למשך חודש ואח"כ נסגר. ניסיון לפתוח כדי לסיים את העבודות גרר פעולת עונשין של הצבא. אישוריהם של 7 אנשים נלקחו וכבר מעל שבוע נמצאים במת"ק. בכל פעם שמתקשרים  אומרים להם: "יהיה בסדר". גם בקיץ היו מקרים דומים של סגירה שרירותית של השער הפנימי, מה שמנע מהחקלאים לבצע את העבודה הנדרשת.

התייעצנו עם מיקי, כיוון שט. קצין המעברים לא היה זמין. קיבלנו מידע שהוא יגיע אחרי שעתיים. ואכן לקראת 11:00 הצלחנו להגיע אליו, מסרנו לו את כל הפרטים, כולל הטל' של האיש, והוא הבטיח להתקשר לאיש ולסייע.

09:10 עשינו עוד סיור בין הכפרים. נעים להיווכח שיש עכשיו כביש מחבר תקין (us aid) ובעיקר – שילוט טוב, בחלקו רק בערבית ובאנגלית ובחלקו גם בעברית. כמו כן, תמרורים וסימוני סף של מדרכות. השינוי מבורך ('גם מסע בן 1000 מייל מתחיל בצעד אחד קטן') .

בדרך הגענו לא-ראס "שער הילדים" (ג'בארה) לא ניכרה תנועה. מצד זה אין מעבר יציאה כבעבר. בדרך המובילה לטול כרם הגענו למעבר יציאה החדש יחסית. הוא נפתח מדי יום רק ב-11:30.

10:00 סוף! 

תקציר
שער גוכיה שוב אינו נפתח.
בכפר פורשת בית דג'אן יש מצוקת מים גדולה ואין כסף להפעיל גנרטורים לחשמל.

11.15 - מחסום זעטרה (צומת תפוח) - בודקים רכבים המגיעים מכיוון חווארה. אין תור. יש חייל במגדל השמירה בצומת. 

לפני מגדלים, בצד הכביש בובקט,עומדות  4 מכוניות ישראליות ומכונית משטרה. אולי בקשר לתיקונים בכביש.
קוסרה - 11.25 פגשנו כמה נערים שאמרו שמאז שחיילים הרגו בן הכפר בהתקלות עם מתנחלים, לפני כחודש, לא קרו התקפות נוספות של מתנחלים .

מחסום מעלה אפרים - 11.40 אין חיילים. גם בדרכנו חזרה לא ראינו חיילים.

בין גתית למכורה – מסביב וממול בית האריזה הולכים ומתרחבים השדות המעובדים בגידולים הצורכים השקייה מרובה. הם מנוהלים (וכנראה שייכים) לתושב  נעמה שבדרום הבקעה. הקצבות המים שלו מרשימות. עוד נדבר על בעיית המים כשנגיע לחקלאים פלסטינים בבקעה. גם ההתנחלות מכורה מרחיבה את השטחים המעובדים. הוקמו שם גם כמה מבנים חדשים ללולים.

ביקור אצל משפחה בפורשת בית דג'אן
לבעל הבית שאירח אותנו יש ארבעה בנים נשואים. כיוון שיש להם שטח אדמה פרטי שלושה מהם בנו לעצמם בתים, שהמינהל האזרחי הרס בשנות ה-90. הבנים נאלצו לחפש להם מגורים במקומות אחרים. שרידי הבתים עדיין נמצאים.
המחסור במים היא הבעיה העיקרית שמעיקה עליהם כרגע. למרות שיש להם אדמות השייכות להם על פי חוק הם אינם יכולים לעבד אותן בלי מים. מצד אחד, חברת  מקורות שואבת את מי התהום באזור (ויש מי תהום בשפע בבקעה) אך רשויות המים מסרבות לספק מים לתושבי הבקעה הפלסטינים. מצד שני אין באפשרותם לקבל מים מבארות בכפר, כי בינם לבין הבאר מפריד כביש והמינהל האזרחי מסרב לאשר להם להעביר צינור מתחת לכביש. האפשרות היחידה שנותרה היא להעביר מים במכלים גדולים מעֵין שיבלי. הם משלמים בעד ההובלה 15 שקל לקוב מים ובמחיר כזה לא משתלם להשקות גידולים חקלאיים.
בכפר שלהם רק חלק מהתושבים מקבלים מים (תמורת תשלום) ממקורות, וגם זה בהקצבות מצומצמות.
לפי מה נקבעות ההקצבות, למי כן ולמי לא? מי קובע?
הראו לנו בור מים לאצירת גשמים ליד בית שנסתם בהוראת המנהל האזרחי.

בעיה אחרת היא החשמל. גם כאן, למרות שהכפר בשטח C ומדינת ישראל אחראית על רווחת התושבים כולם, חברת החשמל מספקת חשמל רק לחלק מתושבי הכפר. עד לא מזמן המשפחה קיבלה חשמל מהגנרטור המשותף של הכפר. אבל העלייה התלולה במחירי הנפט מייקרים את הפעלת הגנרטורים והם לא יכולים להרשות לעצמם. לדבריהם חברת החשמל דורשת ממועצת הכפר סכום עתק כדי להתחבר.

הם סיפרו גם שממשלת קטאר מוכנה להשקיע הרבה כסף להקמת חממה ליצור חשמל מאנרגיית השמש במקום ואפילו נמצא לכך שטח מתאים. אבל... המינהל האזרחי מסרב לתת להם את האישרים הדרושים. 

אנשים שדיברנו איתם התלוננו על שרירות הלב של החיילים היכולים לעצור כל פלסטיני מתי שירצו ולכמה זמן שירצו.

מכביש אלון ראינו  כניסה לבית חסומה בסוללת עפר, שנעשתה בידי הצבא. מדוע? מה פשעם? גם זה נראה כסוג של "תג מחיר".

מחסום חמרה  - 13.30  מייד בבואנו התקרבו אלינו מפקד המחסום ועוד שני חיילים ודרשו שנתרחק עד לבטונדה הצהובה ואם לא הם יעצרו את מעבר האנשים במחסום. התרחקנו.
היום הוא היום הראשון בחג הקורבן (עיד אל אדחה) ויש הרבה יותר הולכי רגל מהרגיל - משפחות עם ילדים בבגדי חג לביקורי משפחה.

מחסום תיאסיר - 14.20  גם כאן הרבה משפחות במצב רוח חגיגי.
14.35- חילופי משמרות והבדיקות והמעבר נעצרו לפחות מחמש דקות.

עלינו למחסום הולכי הרגל. החיילים היו מאוד ידידותיים. סיפרו על החיים הקשים שלהם. הם נמצאים במשמרת במחסום יותר מ-12 שעות, ללא מנוחה.
כשירדנו ראינו את הדוקרנים החדשים , בגובה של 5 ס"מ לפחות ובעובי של ס"מ, המזנקים ממשטח הכביש בלחיצת כפתור של החיילים. וזה בנוסף לשתי זרועות מחסום לפניהם.

15.00- מחסום גוכיה - השער סגור. טלפון לזהרן, שדיבר עם המפקד האחראי ונאמר לו שנשלח למקום ג'יפ לפתוח את השער. עד 15.40 לא הגיע איש.
בחודשים האחרונים, מלבד זמן קצר שהשער נשבר ע"י טנק, ונשאר פתוח עד שתיקנו אותו, זבאופן קבוע המחסום הזה אינו נפתח כלל, וזה מאז שיחידות ההנדסה הקרבית משרתות באזור. נציין שוב כי זה המעבר היחיד המאפשר למי שגר ממזרח לכביש אלון לעבד אדמותיו או אדמות של פלסטינים הנמצאות ממערב לכביש. כמו כן זה המעבר היחיד הרשמי המאפשר גישה לעיירה טאמון, המרכז העירוני של התושבים באזור מלבד לאלה שמתגוררים במזרח הבקעה ומונע את רווחת התושבים והעיירה גם יחד.

16.25- מחסום זעתרה (צומת תפוח) - אין חיילים. 

מחסום עאנין 15.00
השער נפתח בדיוק בזמן ולא מעט אנשים, צעירים ברובם, ממתינים לחזור לכפר. נראה שרוב הצעירים מוסקים כשכירים אצל בעלי עצים. ממתינים גם שני טרקטורים עם שקי זיתים, פחים, שקים וכו'. השער לא נפתח במלואו, אלא בפתח צר למעבר אדם אחד. ראוי לציין שבחלק העליון באחד השערים יש תלתלית שמוטה שעלולה לפגוע בראשו של אדם שעובר בפתח הצר. מאידך גיסא, לאורך כל הדופן העליון של השער הזה אין תלתלית כלל. כשהערנו על כך לחיילים, נענינו שזה אינו תפקידם. הם כאן כדי לשמור על הביטחון, ולא על ראשי הפלסטינים העוברים בפתח הצר(?)

התנהגותם של החיילים הייתה כולה מזלזלת. אחד מהם (דתי) נושא נשק, לא חדל כל זמן שהותנו במקום מלפצח גרעינים ולירוק את קליפתם בעוד הוא "מטפל " בעוברים.

הסתבר לנו שכל אחד מהפלסטינים אמור לדעת את מספרו ברשימה, ולומר אותו לחיילת הבודקת את התעודות. אחרי שמישהו הגיע ושאל מי אחרון ונענה: אתה, נקט מישהו יוזמה, אסף את תעודות הזיהוי וארגן בכך את התור לכניסה. 

תקרית לא נעימה, שהזכירה לנו תקרית דומה מלפני כמה חודשים: בעל אחד הטרקטורים הוביל שקי זיתים וגם חבילה של בשר, שקיבל מקרוב משפחתו באום ריחן לרגל החג המתקרב. החיילים סירבו להרשות לו להכניס את הבשר "כי זה שער חקלאי בלבד".  הפתרון שננקט גם בתקרית הקודמת היה להחזיר את הבשר לקרוב המשפחה באום ריחן, והלה יוכל להעבירו במחסום שקד-טורה,שהוא "שער מרקם חיים" ומשם בדרך עקיפין לעאנין. ולביטחון ולתפארת מדינת ישראל - הידד.

מחסום שקד-טורה 15.40
בזמן הקצר ששהינו שם עברו איש אחד ותלמיד אחד לצד מרחב התפר.

שבנו לעאנין לצפות בנעילת השער.
החיילים זרזו כמה צעירים שהלכו לעבר השער, סגרו את השערים בזמן ואח"כ פתחו שוב את השער בצד מרחב התפר כיוון שלנו על מנת לצאת משם עם ההאמר שלהם. גם הג'ינג'י עם הטרקטור ושקי הזיתים עברו.

מחסום ריחן - ברטעה  16.40
הרושם הראשון - ריק. אין אנשים. לא עברו חמש דקות ונחשול הפועלים השבים מעבודתם במרחב התפר, הגיע.

ירדנו בשרוול, כ-40 אנשים דחוקים ליד הקרוסלה, כ-20 בפנים, ליד שני האשנבים הפתוחים, וכשאלה עוברים, נפתחת הקרוסלה ונכנסים ארבעה (!) אנשים בלבד. בפתיחה הבאה - שבעה. אח"כ נסגר אשנב אחד, הקרוסלה היתה סגורה זמן ארוך וההמון הצטבר ונדחק אליה. בקושי עלה בידינו לזכות בתשומת לב של אחד העובדים בתוך הטרמינל ולהפנותו לקרוסלה ולעזור לאשה וילדה להיכנס פנימה. הדוחק נמשך וכבר היו כ-200 איש. בינתיים יצאו מהטרמינל לכיוון מרחב התפר כ-10 אנשים ונשים, דבר ששיתק את מעבר הפועלים לגדה. הזעם היה רב. אי אפשר היה לדעת מה קורה. מישהו אמר שבצד השני של הטרמינל יש אמבולנס.
חשבנו להיכנס למגרש החניה התחתון, אך בדרך העסיק אותנו איש לא מבוגר שביקש שנעזור לו לעבור ברגל ממעבר הרכבים, כי הוא חולה לב ומרגיש לא טוב בצפיפות שבשרוול. לא הצלחנו כי לא היו בידיו אישורים רפואיים. הוא אמר שלפני יומיים גם כן היתה צפיפות כזאת, ואז התירו לאנשים לעבור במעבר כלי הרכב, אך היום זה לא עבד. השומר שם אמר לנו שהצפיפות חלפה ושלחנו אותו לעבור במסלול הרגיל.

כל אותה העת ניסינו להתקשר לשרון (מנהל המעבר), ולא הצלחנו, או בגלל חוסר קליטה או מפני שקו הטלפון שלו היה תפוס. לזכותו ייאמר שהוא החזיר לנו טלפון, אבל אנחנו כבר היינו בדרכנו הביתה. על כל פנים הוא אמר לנו שכבר אין לחץ והכל תקין.