דיר שאראף (חביות)

יום מעט גשום ומעט יוצאים לעבודה, אין נוכחות צבאית בכבישים הראשיים. ילדי בית הספר בחופשת חצי השנה.

06:30 עזון עתמה כ 60 עד 70 אנשים בתור, 3 עמדות בדיקה אחת מהן מחוץ למבנה ובה אין מחשב אך העוברים נרשמים וחפציהם נבדקים. 06:40 מתחיל לזרזף גשם ועדין מעל 40 אנשים בתור. המעבר מהיר והתור מתקצר לאט לאט. ב 06:50 מתחילים לחזור פועלים שעברו והחליטו בגלל הגשם ועקב כך שעבודתם היא בחוץ – לחזור הביתה. בשיחה איתם שמחים על הגשם למרות הפסד יום עבודה. יותר ויותר פועלים חוזרים וזה מאט את העבודה של הבודקים מכיון שעליהם לרשום מחדש את החוזרים. אבל לפחות כל החוזרים יכולים לעמוד מתחת לסככה בזמן שהם מחכים לאישור החזרה שלהם.

אדם אחד ביקש לציין שהיום טוב ואכן גם אנחנו חושבות כך בהתחשב בנתונים שיש ימים גרועים יותר.

אדם שסימננו כשהגיע והיו כ 50 אנשים בתור  עבר תוך 14 דקות.

ב 06:55 נותרו כ 20 אנשים בתור וכל הזמן היה טפטוף של מצטרפים. יש מעטים המחכים בצד בקונטיינר וכאשר התור אכן יחסית קצר הם מצטרפים – כנראה אינם ממהרים. אין ספק שעקב היום הגשום היו פחות עוברים מאשר בבוקר רגיל.

הילד מוכר הקפה בתרמוס מגיע. הוא כאן יום יום לפני בית הספר מנסה למכור את מרכולתו. כואב הלב לראותו אך אין אנו רוצות קפה וסתם לתת לו כסף לא יהיה נכון. היום הוא ביקש מטריה – ננסה להביא לו אחת בפעם הבאה ואולי גם כמה מחברות – זה בטח לא יזיק.

07:20 חבלה  מעט מאוד מחכים בתור. גם כאן הגשם כנראה מונע מאנשים לצאת לעבודה. חיכינו לאוטובוסים של בית הספר ומשבוששו לבוא שאלנו והסבירו לנו שהילדים בחופשת מחצית השנה  לשבועיים.

07:50 מעבר אליהו  כ 10 מחכים בתור לבדיקה ויש 4 מכונית בבדיקת המכוניות.

07:55 עזון  מול הכניסה רכב צבאי משקיף על הכניסה.

08:10 צומת ג'ית  מכונית משטרה . השוטר כנראה בודק תעודות של בעל מכונית פלסטיני לידו כעזר כנגדו חייל.

08:20  דיר שאראף  בעל מאפיה מדווח שאין חדש , הכול שקט והחיים טובים. מעניין שגם כאן קצת כמו במדינת תל אביב – כאשר הוא מרוחק מבילעין או סילואן , החיים שלו טובים, יש הכנסה ויחסית שקט -  "שרק יישאר כך" הוא אומר .

08:45 צומת ענבתא  פתוחה , לא ראינו חיילים.

13:00 חבלה

הגענו ב 13:00 ולהתפתעתנו השער היה פתוח ופעיל. לא הרבה אנשים עברו אולי בשל החג (חג המולד) .

היום, חג המולד,  יום שבתון (לא עובדים ואין לימודים) בגדה המערבית.

13:40 עזון

אנשים מחכים למונית בכניסה, אין הרבה תנועה בכביש.

13:55 דיר שאראף

המיני מרקט וחנות הירקות פתוחים לעסקים אך כל השאר בחופש.

14:30 ארתאח

מעט העובדים עוברים ללא בעיות

לאחר דווחים ביום ראשון על מקומות מרובים שבהם הוקמו מחסומים החלטנו לעשות סיבוב כללי להערכת המצב. לא נמצאו כל מחסומי פתע פרט לאחד שהורד במשך שהותנו בשטח . היו מספר גדול מתמיד של מכוניות צבאיות בתנועה שלא הפריעו לתנועת הפלסטינים.

06:40 מעבר אליהו – מספר מכוניות בעמדת הבדיקה לפלסטינים (ישראלים ומפלסטין). המעבר לקח 5-6 דקות. המכוניות נבדקות על ידי כלבים וגם בודקים נוספים. לא היו הרבה אנשים בתור להולכי הרגל אך לא הצלחנו לקחת זמן עבורם כי אף אחד לא היה בולט בצבעי מלבושו ואנו עומדות רחוק מדי כדי להבחין בנכנסים ולסמנם. אנשים שיצאו אמרו שלקח להם כ 10 דקות לעבור.

07:10 חבלה – השער כבר פתוח ורואים שאנשים רבים עברו. המעבר הוא של כ 10 עוברים ב 6 דקות בממוצע. בתחילה העוברים נבדקו בעמדת חייל השמירה שבה היה חייל בודק עם מחשב נייד וחייל שני שבודק עם מגנומטר. לאחר מכן המחשב בחדרי הבדיקה הופעל והמעבר שוב היה דרכם. ב 07:20 מגיע אוטובוס הילדים הנהג מחכה עד שהחיילים הבחינו בו וכוונו אותו לעמדת הבדיקה. אומר שמי שיש לו רישיון 00 עובר ללא בדיקה בעמדה והוא מתכוון לנסות להוציא רישיון 00 . לאחר מכן האוטובוס נוסע למרכז המעבר וחייל בודק את תאי המזוודות שלו - כאילו שיבריחו משהו לתוך חבלה!

טרקטורים עוברים עם כלי עבודה וחומרים, שתילי זיתים – המקום שוקק חיים , לו רק אפשר היה לחיות בו בלי המחסום הארור.

המשכנו דרך הכניסה לקלקיליה ועברנו בעזון – אין חיילים בכניסות והן חופשיות (זאת לאחר דווח ביום קודם שהיו שם חיילים)

08:10 צומת ג'ית – ראינו מרחוק שיש מכוניות צבאיות ומה שנראה כמחסום פתע בצומת סרה/חווארה. החלטנו לקפוץ קודם לדיר שאראף – הכביש לשבי שומרון. המחסום היה פתוח אך משטרה שעמדה שם עצרה פלסטיני לבדיקה וגם אותנו. לאחר שבדקו התעודות שלי – נהיגה ומכונית, ובררו שאנחנו רק רוצות לראות מה קורה כאן, שלחו אותנו לדרכנו.

עצרנו במאפיה בדיר שאראף ושם סיפרו לנו שצומת ג'ית לכוון חווארה סגורה למעבר.

08:50 חזרנו לצומת ג'ית ועכשו היו שתי מכוניות צבאית מוצבות בצד מעל לצומת, אך החיילים היו ספונים במכוניותיהם ללא פעילות נראית לעין. בצד הכביש לכוון חווארה עמדה עוד מכונית צבאית וטנדר אזרחי , ללא פעילות , ולצדם כבלים חשמליים וכלי עבודה. המעבר היה חופשי לכל הכוונים. כנראה שהיה שם מחסום פתע שהוסר עד שהגענו. צפינו  שם זמן מה והמשכנו בדרכנו לחווארה.

09:10 חווארה – המעבר חופשי , אין חיילים בכביש

09:30 בית פוריק – המעבר חופשי אין חיילים בכביש פרט לחייל הקבוע בעליה להר גריזים.

09:50 צומת זעטרה – יש חיילים ומדי פעם שואלים נהג כלשהו משהו , אך המעבר חופשי גם אם איטי, למעשה זחלנו את כל העליה לשם בגלל איטיות המעבר.

10:00 הכניסה לאריאל/סלפית – אין צבא, נכנסנו לכוון הכניסה לסלפית לראות מה קורה שם. בכניסה לכביש סלפית (שיש בה שער צהוב שניתן לחסום איתו את המעבר) עמדו שני חיילים ואמרו שאין אנו יכולות לנסוע לסלפית עם מכונית בעלת מספר ישראלי. הסתובבנו וחזרנו הביתה.

היום השני של  עיד אל אדחה - חג הקורבן.

06:30  חבלה

המחסום פתוח, מעט מאד פלסטינים מחכים לעבור.

משאית של המשתלה נבדקת . הנהג מתוכח עם החילים והמשאית זזה אחורנית. לא ברור אם הנהג מסורב לעבור כי אנו רואות משאית דומה (?) שנבדקת בקפדנות מרובה כולל התעודות של הנהג, המושבים, המנוע ותא המטען אך בסופו הנהג והמשאית מורשים לעבור אחרי יותר מרבע שעה של בדיקות, הנהג עובר לידינו בכעס רב ומתלונן על המ.צ. והחילים.

יש טפטוף של עוברים. המשתלות סגורות ואנו לא יודעות אם הן נפתחות יותר מאוחר.

06:55  אין עוברים, עוזבות.

07:00 שער 109

נכנסות לחניה וחונות מול המעבר כדי שנוכל לצפות על המתרחש, נגש שומר שמסביר שזו החניה של העובדים (אין שלט) אנו זזות  קצת... חוצות את הכביש ולמרות שמאבטח ניגש אלינו אנו לא מגורשות ויכולות לצפות היטב על המתרחש. יש מעט פלסטינים והמעבר של הולכי הרגל מהיר מאד. אנו רואות קבוצה של נשים פלסטיניות שעברו צועדות לאיטן לכיוון ישראל בצד הכביש.

אין מכוניות במכלאת הבדיקה. משאית קרור בעלת מספר צהוב ליד המכלאה אך אחרי שיחה קצרה ממשיכה בדרכה לישראל.

07:15 ממשיכות למחסום ג'יוס בתקוה שנגיע לפני הסגירה.

ג'יפ צבאי עומד בכניסה לעזון ועלינו לנסוע סביבו כדי שנוכל לפנות לעזון. אין פועלים מחכים ביציאה.

07:30 שער ג'יוס

יש עדין משאית ושני טרקטורים שמחכים לעבור. החילים בודקים את המשאית בדיקה יסודית ואני בינתים משוחחת עם א.ע. שאומר שהמסיק ממשיך למרות החג כי צריך לנצל את מזג האויר היפה  ושיש עדין הרבה עבודה.

שני הטרקטורים עוברים מהר.

07:35  אין יותר ממתינים והחילים סוגרים את השער.

07:45 שער פלאמיה

על הכביש מהכפר פלאמיה צועדת משפחה עם 5 ילדים עד גיל שנתים בערך עמוסים בכלים למסיק לכיוון השער. לכבוד החג כולם יצאו למסיק עליזים ושמחים.

הם מגיעים לשער ולקרוסלה שנפתחת ונסגרת ע'י לחיצת כפתור ע'י המ.צדיקית שנמצאת בביתן הבידוק.

האב לוקח את הילד הקטן על ידיו ,שני הילדים הגדולים מצטרפים אליו ושני הקטנים מתלבטים מה לעשות וברור שהם מפוחדים מאד, הם נשארים עם האם מאחורי הקרוסלה הסגורה והאב נכנס עם ילדיו למתקן הבידוק. כולנו שומעים את הצרחות המבועתות של הילד הקטן והאם נעולה בחוץ ואינה יכולה לעזור.... החילים צועקים למ.צדיקית שתפתח גם לאם אך היא אינה עושה זאת והצעקות ממשיכות. גם הילדים שנמצאים עם האם נאחזים בה בפחד. בסופו של דבר המשפחה מתאחדת , הילד הקטן נאחז באימו וממשיך לבכות וכולם נראים מפוחדים.

יש כל הזמן טיפטוף של עוברים שברור שכולם הולכים למסיק.

עוד משפחה מורחבת עם הרבה ילדים מגיעה על טרקטור עם עגלה. הבוגרים יורדים להבדק אך משאירים 4 ילדים קטנים על הטרקטור. יש דיון בין החילים אם הילדים חיבים לעבור במתקן הבידוק אך הוחלט שלא חיבים לרדת מהטרקטור...

עוד משפחה מגיעה, זוג קשישים עם חמור ועגלה, אוטו פרטי עם נהג, חמור ועגלה עם צעיר וזקן . הרבה יותר עוברים מאשר ביום רגיל.

08:20 עוזבות.

08:30 כפר ג'ימאל.

המכולת של ידידינו פתוחה ואנו מתכבדות בתה ועוגיות לכבוד החג. למעשה רצינו לשמוע האם היו עוד בעיות סביב פתיחת השערים הפנימיים אך מסתבר שאחרי שהיינו שם היו מספר ימי גשם שבהם לא מסקו ואח'כ  החל החג ועד כמה שהוא יודע לא מסקו מאז, על כל פנים הוא לא שמע על בעיות. ניסינו להבין איפה אותם שערים פנימיים שנועלים בתוכם את הפלסטינים וכדי שנבין יותר טוב , ז. לקח אותנו בהמשך הכביש לכיוון טול כארם מול ההתנחלות סלעית ושם ראינו את האדמות שנמצאות מעבר לגדר ההפרדה למרגלות ההתנחלות. הוא הראה לנו את אדמותיו החצויות ע'י גדר ההפרדה והסביר שיש תלתליות  של תיל בצד השני של הגדר ובהם חתוכים שערים עם מנעולים לכל 3, 4 חלקות של פלסטינים. החילים פותחים את השערים בבוקר ואחרי שהפלסטינים מגיעים לחלקותיהם החילים נועלים אותם בחלקות ופותחים את המנעולים רק אח'הצ (אם אינם שוכחים לבוא.....!)מדובר על חלקות שהן מול האזור שבין סלעית ובין כוכב יאיר. שתי שאלות שלא שאלנו וומחר אני אנסה לברר אותם טלפונית.

א. מה קורה אם מישהוא מרגיש לא טוב באמצע היום? ב. היום ראינו הרבה אנשים שנכנסו יותר מאוחר, איך הם הגיעו לחלקותיהם?

אני תוהה אם, כאשר תהיה לנו עוד אינפורמציה מדויקת, נוכל לכתוב מכתב תלונה בקשר לנושא זה.

09:20 הגענו למחסום ג'וברה.

מכונית אחת  חונה מחוץ לשער.

בדיקות מהירות של המכוניות והאנשים הנכנסים ויוצאים. נשים לא עוברות במגנומטר. מוניות מגיעות ונוסעים יוצאים מהן .

09:50 עוברות דרך בית ליד התלולה. יש הרבה אנשים ברחובות ואוירת חג.

10:05 דיר שאראף

 במרכז הכפר הרבה מכוניות ואנשים.

עולות לשבי שומרון על כביש 60 .המעבר לג'נין פתוח. הכניסה לכפר נקורה פתוחה אך הכביש לאסירה א- שמאלייה ומשם לשכם סגורה לפלסטינים ורק הצבא משתמש בה.

בכל מקום בו אנו עוצרות מיד עוצרים לידינו פלסטינים ושואלים אותנו אם נחוצה לנו עזרה ועונים לכל שאלה שלנו. הרבה ילדים ונשים במכוניות ויש אוירת חג.

צומת ג'ית פתוח לתנועה ורק מכונית משטרה כחולה אורבת בפינה.

10:45 מעבר אליהו (109)

כ - 5 מכונית במכלאת הבדיקה עם דלתות וחלונות פתוחים לרווחה. המכוניות מוקפות בבודקים. אנחנו לא יכולות לראות מהדרך אם יש כלבים.

נוסעות הביתה, לא קרה כל דבר נורא והנורא הוא שכולנו מתרגלים...

סיכום

למחרת הפגנת הסתיו בדרישה ל"יחס הוגן יותר" לישראלים, אנו יוצאות, כרגיל, למתחם התפר ונכנסות לפלסטין.  נכון שמחסום ווטש עוסק בהפרות של זכויות האדם של הפלסטינים, אך מדי שבוע אנו רואות את האזרחים הפלסטינים, קורבנותיה של האתנוצנטריות הישראלית שהולכת וגוברת, שזכויות האדם שלהם מופרות בצורה בוטה ב"שערי הכניסה" לשטחים הפלסטינים הכבושים, בג'וברה, מעבר אליהו או מעבר שומרון באזור המרכז, גם אם אין אנו מדווחות על הפרות אלה:  העימותים שהם חלק מן הבדיקות הנערכות על ידי החיילים או חברות האבטחה הפרטיות וההתנהגות הזועפת והקודרת של הבודקים משקפים את התדרדרות המצב שבו נמצא אחוז ניכר מתוך אוכלוסיית ישראל, מרכיב בהכחשה המתמשכת הקשורה בכיבוש ואשר נובעת ממנו.  משך שנות הניטור שמנו לב לא אחת כי הטרדות משולבות בהשפלות היו – ועודן – נשק רב-העוצמה במיוחד של הכיבוש, ולפעמים גם מחסום ווטש חשוף לו – דבר המסייע לנו להבחין בסבל הגדול יותר שעובר על הפלסטינים.

13:00 – חבלה

מעל חצי תריסר חיילים מסתובבים ליד גדר ההפרדה, לא מגלים עניין כלשהו בפתיחת אחד או יותר מן השערים הרבים במחסום הזה.  אופניים, צעירים בלי אופניים, מבוגרים עם עגלות סוסים – כולם ממתינים בסבלנות כאשר כלום לא קורה.

13:15 – שבעה החיילים הנמצאים במקום מטפסים על הג'יפ אשר נוסע ומתרחק במהירות – ואז נשאר רק אחד השומר (?) בתוך עמדת הבטון ליד השער בצד שלנו.  כרגיל, הפלסטינים למודי-הסבל ממשיכים להמתין.  אנו מתקשרות למת"ק.  באותו רגע, מהצד שלנו של גדר ההפרדה, ג'יפ מגיע לשער הנעול שנפתח לו.  אנו תוהות שמא כולנו שחקני תיאטרון המופיעים בפארסה משונה.  הג'יפ מביא את המפקד שמתחיל לפתוח את כל השערים.  לא – לא כולם, כי במשך המשמרת הזו השער הרחוק ביותר נשאר סגור, ופותחים אותו כל פעם שרכב או אדם מבקש להכנס...

13:20 – פלסטיני בצד שלנו שואל את המפקד האם יוכל לעבור, או ללכת לביתן מבטון לבדיקת תעודות.  הוא מקבל תשובה לקונית: "עוד לא."  מצבת החיילים מלאה כעת, והצבע, תושב חבלה, שאנו מכירות היטב, מבקש להעביר משהו אסור לצד השני של הגדר ההפרדה (לא יכולנו לשמוע מה הוא מבקש להעביר).  התשובה ישירה: "בשום פנים ואופן."  "רק שאלתי," הוא מוסיף.

13:25 – הקריאה שכבר מוכרת היטב – "חמש חמש" – נשמעת מפי המפקד.  אוטובוס ילדי בית הספר היסודי עובר; הם בדרך הביתה.  שוב הגיעו לפני השעה 13:00, וחיכו.  אנו שואלות מדוע העניינים הולכים כה לאט היום.  "ככה זה," הוא משיב בבוטות.  ולשאלה מדוע נפתח המחסום באיחור של 20 דקות, ולא בשעה 13:00, הוא שוב משיב בבוטות: "לצבא סיבות משלו," או אמירה מגוכחת דומה.

13:27 – המת"ק מתקשר לברר האם המחסום כבר נפתח, וזהו, בלי שיכולנו להוסיף משהו.

13:30 – המפקד קורא לחייל מעברו השני של גדר ההפרדה לפתוח שם את השער, ושוב הוא נסגר על פי גחמתו.

13:35 – שני אנשים מגיעים בצד שלנו של הגדר, ושלושה חיילים, כולל המפקד, נותנים להם לחכות בזמן שהם מתקבצים במרכז השטח וממשיכים לשוחח.  ממש נראה שהם מעמידים פנים כי אין שם איש.  ולמעשה, זהו המצב, כי בסופו של דבר, מבחינת צבא הכיבוש, הפלסטינים הם "אף-אחד."

13:45 – אוטובוס בית הספר הגדול והירוק ממתין מעברו השני של גדר ההפרדה.  כאשר נפתח השער פותחים לרווחה את דלתות תא המטען, והחיילים בודקים בקפידה את האוטובוס מבפנים.

13:50 – פלסטיני שממתין מזיז חלק מהשער הפתוח למחצה כדי שלאטובוס הגדול יהיה מספיק מקום לעבור. חייל נוזף בו בניענוע אצבע.  כרגיל, הבנות באוטובוס מנפנפות אלינו בהתלהבות כאשר הן עוברות.

13:55 – האישה מראס א-טיה, שעובדת בתוך ישראל, מגיעה, נושאת שק גדול מאוד וכבד וחבילות נוספות.  היא שמחה כתמיד, עומדת לפטפט, ואז מתאמצת להגיע לבדיקה במבנה הבטון.  הפתעה!  המפקד מציע עזרה ולוקח ממנה את השק הכבד.

דיר שאראף

עבודות תשתית נרחבות בכביש מדיר שאראף לבית איבא, ופקק תנועה די ארוך, אך איש אינו צופר או מתרגש.  כנראה שאנו נמצאות בפלסטין!

16:00 – ענבתא

המחסום סגור, ערימות גדולות של אבנים לבנבנות בצידי הכביש, לא רואים חיילים, אך גם אין מי שעובד.  שלט בערבית על המחסום מבטון החוסם את הכביש מודיע כי המחסום יהיה סגור מ- 22.10.11 ועד 1.11.11.  כמו בשבוע שעבר, רכבים רבים מתקרבים למחסום - קשה לראות את השלט המודפס הקטן - עולים לרמין בדרך העפר ומשם לטול כרם.

16:10  ג'וברה

המ"צית אשר בודקת את תעודותינו, בעוד החיילים נוברים בתא המטען של המכונית, מסרבת לאפשר לאורחות מחו"ל להכנס לישראל כי הן לא הביאו אתן את הויזות שלהן.  אח"כ היא מציינת כי היא המפקדת של המעבר הזה.  לעיתים קרובות, אורחים של מחסום ווטש אינם מביאים אתם את הויזות שלהם, אך זו הפעם הראשונה שהדבר גרם לתקרית לא נעימה, תקרית החושפת את צה"ל במלוא כיעורו.  תיקו, מורים לנו להחנות את האוטו רחוק מהמחסום, אנו מסרבות, ולמרות שהתקשרנו לעו"ד שלנו אנו חוזרות בסוף למעבר אליהו, שם, בניגוד לציפיותינו מחברת השמירה הפרטית החדשה, לא בודקים תעודות או שואלים שאלות, אלא מברכים אותנו בדרך צלחה. אך נותר טעם עז של כיבוש שעשוי להשאר אצלנו זמן רב אחרי שאנו מגיעות הביתה.

סיכום

המהומה שיצרו מהפכות "האביב הערבי" אולי השפיעה על אנשים כאן, אבל לא על הפוליטיקאים אשר לא שינו את נוסחת הביטחון וממשיכים בכיבוש ובבניית התנחלויות תוך שימוש בשפה אשר, אם לומר את האמת, תקועה בעבר.  משני עברי הקרע חגגו את חילופי השבויים בין ישראל לחמאס בשבוע שעבר, במסגרתם שוחררו מעל אלף אסירים, ביניהם גלעד שליט, אשר התממשו הודות לדרישות העם, לא כתוצאה מדברי האל.

12:30  חבלה

שיעור מדהים על מה שקורה לתושבי קלקיליה הותיקים ועל החיים הנוראים באיזור התפר, כולל מפה.  השפעת "הבנות" (אנחנו, נשות מחסום ווטש) על התפישה הכללית של הפלסטינים היום בנוגע לישראלים – לצורך חינוכה של אחת שהיא חדשה.  מכנים אותנו משהו כגון "מלאכי החסד," בעיקר בזכות אלה העובדות עם מנועי שב"כ ומנועי משטרה:  "הן עובדות כאילו הן שופכות מים על גחלים לוהטים." 

13:10  שער 1392

אנו מגיעות באיחור בגלל הפגישה שתוארה לעיל.  ששה אנשים ממתינים בצד שלנו של גדר ההפרדה, וברור כי היום הוא אחד מימי העצלתיים המאפיינים את המחסום הזה.  דבר אינו זז, ואז אנו מתחילות להבין כי חמשת הפלסטינים הנקראים להבדק בתוך מבנה הבטון נכנסים ביחד ויוצאים ביחד.

13:15 – רכב המר מגיע, ג'יפ בעקבותיו כאשר ההמר עוזב ומתרחק.  המשמרת של החיילים הסתיימה, באיחור של עשרים דקות, אך הבדיקות אינן מתנהלות מהר יותר.

13:23  אוטובוס הילידם כבר המתין כמעט חצי שעה, והוא ממשיך לחכות בזמן שהמפקד, איש מילואים, מתייעץ במרכז גדר ההפרדה עם חייל אחר (גם הוא איש מילואים).  שני חיילים, וגם המ"צית הרגילה, עולים לאוטובוס.

שער אליהו/שער 109

אין לנו בעיה כאשר אנו נדרשות לעבור את מסלול המכשולים להגיע למשטרה הכחולה ולמשמר הגבול אשר יושבים על האדמה, מחכים למי-יודע-מה.  אך בשער 109, מעברו השני של מה שמכונה "כניסה," עומדים שני אוטובוסים פלסטינים ריקים.  פלסטינים בוודאי עוברים בדיקות במתקן הבדיקה שזה עתה הורחב ושופר.  בבקרים ממשיך שער 109 להיות מקום נורא עבור פלסטינים בעלי רשיונות מעבר לאיזור התפר.  לעיתים קרובות, אם הם מגיעים בשעה 07:00, אין הם יוצאים לפני 09:30, וההתנהלות המשפילה לה הם זוכים מזכירה לנו את הימים הגרועים ביותר בחווארה או בבית איבא – חייבים להתפשט, חשופים להתנהגות גסה של חיילות, וכד'.  נראה כי כל זה התחיל לאפיין שער 109 מאז שהופרט.

כביש מס' 55

שקט היום, תנועה דלילה, כאילו לכולם, כולל אלה בשטחים הכבושים, שבעו מהחגיגות האינסופיות בישראל עצמה.

דיר שאראף

עוד שנה של עונת מסיק נוראה.

14:50 ענבתא

המחסום סגור, שורה של סלעי בטון עומדים לרוחבו של הקטע הצר ביותר של נקודת הגישה.  מקביל לסלעים עומד ג'יפ צבאי.  החיילים לא יוצאים ממנו.  הם מתבוננים בשורה האינסופית של סמי-טריילרים, מכוניות, משאיות, וכו' המתקרבים למחסום ואז מתמרנים בקושי כדי להסתובב לאחור.  אנו רואות מכונית, אחת אשר מצאה דרך לעקוף מכשול נוסף בחיי היומיום של הפלסטינים, מטפסת בגבורה על סוללת העפר התלולה שצה"ל הערים.  מאוחר יותר במשמרתנו אנו רואות מכוניות אמיצות אחדות, כולן ללא הנעה קידמית, יורדות את הסוללה הענקית הזו אל דרך העפר המלא אבק כדי להגיע למחוז חפצם.  כמובן שאין שלטים המודיעים שהמחסום סגור היום כי במהשך עובדים בכביש – כך נאמר לנו.  לא, שיגיעו לסלעי הבטון, ושאז יסתדרו.  זה לא הבעייה של צבא הכיבוש.

יש לנו זמן לבחון את הצומת עצמו ואת השלטים התלויים בו.  במיוחד אנו שמות לב לאחד מהם, המושך את עינינו.  בצבעים מבריקים זוהרים, על רקע צילום של השרידים היפים של סבסטיה הרומאית, באזור שכם (שם אסור לנו לבקר, על אף תהילתם ויופים), מודיעים כי "פסטיבל שומרון הבא בסבסטיה" יתקיים בסוכות (שכעת הסתיימה) ב-17.10.11.  שוב המתנחלים שווים יותר מכל האחרים.

15:15  ג'וברה

חייל שואל איפה עשינו קניות, אך השם "חבלה" אינו אומר לו דבר, וגם לא השם "מחסום ווטש"!

סיכום

אותנו, הנוסעות שבוע-שבוע לשטחים הפלסטינים הכבושים, מעייף ללמוד כי שלטונות ישראל הרסו כתריסר מבנים בבעלות פלסטינית באזור C, וממשיכים להוציא צווי הריסה; שכוחות ישראל פגעו בכמעט שני תריסר פלסטינים בשבוע שעבר – וכמה נוספים בשבוע הבא?  כמה תגבר אלימות המתנחלים נגד פלסטינים וגזל רכושם בעונת המסיק הנוכחית?  כמה גניבת יבולי זיתים ופגיעה נוספת בעצים?  ומה לגבי מספר ה"מנועים" ההולך וגובר, המגלים מיום אחד לשני כי אישוריהם בוטלו בידי זרועות המנהל האזרחי הערמומי, המבצע את עבודתו המלוכלכת מאחורי הקלעים, בתקווה לא להחסף.  שוחק להוודע לאלימות הבלתי פוסקת, התאווה, ההתעללות, ההשפלה והביורוקרטיה של הכיבוש, אך ידועה לנו היטב כי הפקרות בלתי מרוסנת זו אינה המערב הפרוע אלא מציאות שבה אין לנו ברירה אחרת מלבד להמשיך ולעקוב אחרי המתרחש כדי להשמיע קולותינו מעל להמולה של מבצעי יחסי הציבור היעילים של שלטונות ישראל.

13:00 חבלה

כאשר אנו מגיעות, חייל מסייע לשוטרת צבאית לטפל בנשקה.  זה קודם, כמובן, לפתיחת השערים הרבים במעבר החקלאי הזה, שבו כבר ממתין אוטובוס הילדים יחד עם לפחות 15 אנשים משני עברי גדר ההפרדה, והאוסף הרגיל של עגלות החמורים והסוסים, טנדרים, טרקטורים, אופניים, צעירים וקומץ נשים.

13:05 -  רכב המר עובר במהירות  על כביש ההפרדה, ולא חוזר.  רוב השערים נשארים נעולים. החיילים אינם ממהרים היום, למרות שאוויר סתיו נעים החליף את חום הקיץ.   

13:10 – ג'יפ מגיע, וחיילים נוספים מצטרפים לשניים הראשונים.  החייל הראשון, המתעלם מברכת השלום שלנו, מזמין פלסטינים בקבוצות של חמש להתקדם לבדיקה בביתן הבטון.  מכיוון שכך, לא נותנים להכנס לאלה בצד של חבלה המחכים לעבור, והשער מהעבר השני נשאר נעול. 

אנו רואות את הילדים הקטנים יוצאים מאוטובוס בית הספר. כמה זמן חיכו כבר?  בחלק הזה של העולם, הכובש אינו מעניק קדימות לילדים. 

13:20 – סוף-סוף, כעבור 10 דקות, האוטובוס מגיע למרכז מחסום ההפרדה, חייל מס' אחד נכנס לבדוק והמ"צית מסתובבת סביבו מבחוץ.  אחד הפלסטינים הממתינים אומר, כמו רבים אחרים:  "אי אפשר לומר כי כל החיילים טובים או רעים. יש כאלה ויש כאלה."

13:25 – טנדר עומד ונהגו, הבא מהמובלעת הבדואית ליד אלפי מנשה, מצביע בגאווה על בתו הפעוטה המסתובבת לבדה, בלי פחד, מלאת עוז.  אך איזו תקווה יש לה?  בלי מים, בלי חשמל.  "מה אני יכול להגיד לך?", אומר אביה, ממתין וממתין.  כעבור 10 דקות הטנדר, מלא ילדים ושני מבוגרים, מגיע לגדר ההפרדה, וכולו נבדק, אפילו פותחים את הברזנט המגולגל מאחור כי יש לבדוק גם אותו.

13:40 – חייל מס' אחד, ללא דרגות, ניגש אלינו ומבקש כי נזוז. אנו מתחילות לשאול מדוע וחייל אחר מסמן לו, מבקש שיפסיק.

14:00 – אוטובוס גדול, ירוק, כמו של אגד, מסיע את הילדים המבוגרים יותר חזרה מבית הספר.

מעבר אליהו, שער 109

מספר שוטרים כחולים, חיילי משמר הגבול ואנשי בטחון עומדים שם, דרוכים להתנפל על כל רכב ללא מספר ישראלי, או אולי על זה שבו נוסעים ישראלים לא-יהודים.  ואמנם אנו לומדים היום על הגזענות שלוחת-הרסן של חברת האבטחה האחראית על ה"בטחון" כאן, המתבטא בהענשת כל אדם בעל שם ערבי או שנולד בפלסטין, בנוסף לדרישה או "חוק" חדש: יש להציג כרטיס מגנטי בנוסף לאישור.

כביש מס' 55

הרבה גי'פים צבאיים, משטרה כחולה וציוד אחר בכבישים היום.

דיר שאראף

נראה כי יבול הזיתים דומה לזה מלפני שנה – לא טוב.  לאורך הדרך מוסקים זיתים, אך לא במרץ.  נשים רבות עובדות בשטח.

15:00  ג'וברה

המ"ציות הרגילות מבקשות לראות תעודות, וכרגיל אינן מתחייבות, "מסוייגות."  אנו מחנות את המכונית, אומרות לחייל כי עלינו לפגוש מישהו בשער שדרכו חוזרים פלסטינים ישראלים, ברכב בלבד, אחרי ביקורי חברים או בני משפחה בטולכרם. אנו מגלות כי זה שבאנו לפגוש איננו.  בזמן שאנו מחכות ניגשים אלינו שני חיילים ושואלים, בסקרנות אמיתית, על מחסום ווטש. הם שמעו על הנשים "השונאות את הצבא," עד היום לא פגשו בהן, ואינם מאמינים כי בנו מדובר!  אנו מספרות להם מה אנו עושות, ומדוע, ומתרשמות מהתעניינותם הכנה בפעולותניו.

אנו עוברות לשביל להולכי הרגל הנכנסים לטולכרם.  דרך תלולה, מאובקת, מלאת אבנים, יורדת מכביש האפרטהייד לתוך חורשת זיתים, שם מספר פלסטינים ממתינים לחבר שהשתחחר מהכלא.  מכאן יש לנו תצפית שונה בתכלית על שער ג'וברה: מכאן הכביש הסלול עליו עוברים רכבים במהירות נראה רחוק מרחק שנות אור, למרות שהוא רק מטרים אחדים מאתנו. המשתחרר הצפוי אינו מגיע, הפלסטינים ממשיכים להמתין, כהרגלם, אך אחד האנשים מסייע לנו למצוא את האדם לו אנו ממתינים בנוגע להיותו "מנוע."  אך אנו שומעות גם סיפורים על אישורים שבוטלו ללא סיבה, ושוב אנו שמחות כי נשות מחסום ווטש פועלות למען אלה אשר שלטונות ישראל קבעו כי הם "מנועים."  הסיפורים קורעי לב ומזעזעים.  אך זהו אופי הכיבוש, היבט נוסף אשר רבים, ואנו ביניהם, לא בהכרח שמים לב אליו בביקורים השבועיים שלנו בשטחים.

סיכום

הדוחות לחודש אוקטובר, 2011, של UNOCHOA(United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, Occupied Palestinian Territories) פותחים ב"העובדות בקיצור " או "נושאים עיקריים."  שתי כותרות אלה מצביעות על כיבוש שהוא עוד יותר גרוע משבעבר. "כוחות ישראלים פגעו ב-22 פלסטינים בשטחים הכבושים.  מתנחלים פגעו בשלושה פלסטינים נוספים והשחיטו כ-250 עצים. שלטונות ישראל הרסו 26 מבנים בבעלות פלסטיני, בעיקר אוהלי מגורים ובורות מים באזור C, שם לישראל שליטה על הבטחון וגם על תכנון מקומי. כל זה בשטחים הכבושים, בהם חיים כבר חצי מיליון ישראלים, וישראל, כדברי א.ב. יהושע, "נוגסת" בשטחם של הפלסטינים, ולמעשה "גוזלת את מהות זהותם של התושבים וחודרת לתוכה."  איזה תוכלת יש למדינה פלסטינית בסביבה כזו?

חבלה, שער 1392

13:02 – הבלגן שיצר המעבר בשבוע שעבר לשעון חורף בישראל אך לא בפלסטין הסתדר, כנראה. ניתן לומר דבר דומה בנוגע לכך שחברה פרטית החליפה את הצבא בניהול שער אפרים (שעור 109), שם נאמר לנו כי הבדיקות הן חלקות יותר מאשר בשבוע שעבר, אך מתייחסים לפלסטינים באופן שונה – הפתעה! – מאשר לישראלים.  אנו מנהלות שיחות אלה בזמן שאנו ממתינות לפתיחת השער/המחסום.  חייל יוצא לפלסטינים הממתינים – כשני תריסרים במספר – ואומר "עוד שתי דקות."

13:15 – אותם אנשים שהיו כאן לפני 13:00 עדיין ממתינים, כולל האשה אשר הציעה לנו לוביה טריה.

13:25 – רק עכשיו עוברים רוב הממתינים.  אח"כ מגיע אוטובוס בית הספר עם התלמידים הבדואים השמחים (היום בנים) בדרכם הביתה.  אנו שוב שמות לב כי השנה האוטובוס קטן יותר. אנו תוהות האם זו תוצאה של הריסת הבתים באזור אלפי מנשה, והילדים שגרו בהם כבר לא לומדים בחבלה.

13:30 – גדר ההפרדה, ליד "המובלעת" באזור אלפי מנשה.

שוב השער מולנו פתוח, שוב לא עובדים על הכביש החדש שישראל בונה ליד הגדר, דגלים עדיין מתעופפים בכפרון המוקף מכל עבר על ידי "צעדי ההגנה" לכאורה של ישראל, אשר למעשה מתירים להתנחלות אלפי מנשה להתרחב עד לקו הירוק.

קלקיליה

התנועה זורמת, אין משטרה או צבא.

כביש מס' 55

הכל שקט היום, רכבי צבא ומשטרה מעטים.  אנו שוב רואות כי בעזון הדגלים שהתנוססו בגאווה ביום שאבו מאזן חזר מהאו"ם לרמאלה כבר אינם.  דגלים בודדים, אולי, של אלה האמיצים מספיק להסתכן בהענשה בידי הכובשים, אך ברמה הרשמית – עירית עזון, לדוגמה – אין הם יכולים להתמודד עם ההטרדות וההשפלות שבוודאי אילצו אותם להסיר את הקישוטים הצבעוניים והדגלים מן הכיכר המרכזי של העיירה.

בית איבא

מתבצעות עבודות במחסום לשעבר, ובמקום להסיק מסקנות נמהרות אנו מבינות כי הכביש המשובש לדיר שאראף הוא גם תוצאה של עבודות תשתית – אולי מערכת ביוב חדשה (ולא הקמתו מחדש של המחסום הידוע לשמצה).

שבי שומרון

אין מחסום, לא רואים צבא או משטרה.  רק התנועה הערה בדרך לג'נין.

14:30  דיר שאראף

אנו לומדות כי המת"ק "הועיל" להודיע למועצה המקומית שתודיע לבעלי האדמות הפלסטינים שהם יכולים למסוק את הזיתים שלהם במטעים מדרום להתנחלות שבי שומרון בין התאריכים 9-13 לאוקטובר.  כך שהיום, היום השני של המסיק באישור ישראל, באדמות שרבות מהן נגזלו לפני שנים ממשפחות מקומיות, יש כאלה שעובדים במסיק, אך גם השנה, לדבריהם, "אוספים רק מחצית הכמות."  רק שני אחים ממשפחת מ. עובדים במסיק, כאשר מלפני 4-5 שנים אחדות מאתנו הצטרפנו לאחים ולאחיות הרבים, לאם הישישה  וילדים אחדים.  ס., המוכר פירות וירקות מעגלה, מראה לנו את יבולו הדל.  חצי שק, כאשר בעבר היו לו 60 שקים.  הוא מספר לנו על מכת חזירי הבר אשר פושטים על הכפר בלילה.  חזירי הבר נשלחו על ידי הישראלים לפשוט על דיר שאראף בתחילת האינטיפדה השנייה, וחזירי הבר, כידוע, אוכלים הכל וממררים את החיים של כולם – ממש כמו הכיבוש.

בדרך לענבתא ולג'וברה אין על מה לדווח.  בשער התאנים בודקים את התעודות והדרכונים שלנו – יותר נכון, שוטר צבאי שתקן מביט בהם בתמיהה, בודקים את תא המטען.  עסקים כרגיל.

15:30  ארתאח/שער אפרים

הפתעה!  השומר, אותו אנו מכירות, מקבל את פנינו (פחות או יותר), מספר לנו כי כבר לא בודקים את הפלסטינים בדרכם חזרה הביתה מן העבודה, אבל אנו לא יכולות להצטרף אליהם.  אנו תוהות: לטולכרם?  והוא מספר לנו על האוכל הנהדר שאכל שם, במיוחד החומוס.  עולם ממש משוגע.

המוני האנשים החוזרים מעבודה הם במצב רוח טוב, ורבים מהם מברכים אותנו.  אישה שהכרנו משער חבלה מספרת כמה היא שמחה לעבור ב"מסוף" הזה, כי כבר יש לה עבודה (ואישור, כמובן) לעבוד בעיר אחרת בתוך ישראל.  חביבותם ושמחתם של הפועלים הפלסטינים מחממים את הלב.

סיכום
על אף שאנו, נשות מחסום ווטש, מנסות להאיר את עוולות הכיבוש, אנו ערות לכך כי אלה הנמצאים תחת כיבוש, אלה שרודים בהם, הפלסטינים, מופיעים בכותרות רק לעיתים רחוקות ובוודאי אינם מופיעים בכלי התקשורת.  אך זה יותר משבוע שפלסטין נמצאת במרכז ההתעניינות העולמית.  עוד לא ידוע האם הצל שוב יסתיר את הקשיים הנגרמים על ידי הכיבוש, כך שנותר לנו, היוצאות לשטח הכבוש, לפלסטין, להמשיך ולהדגיש את הפרת זכויות אדם ולהתמקד בעוולות היומיומיות. 
אך היום – היום בו חזר אבו מאזן לרמאללה מן העצרת הכללית של האו"ם – יהיה זה בלתי נסלח ואף אטום מצידנו אם לא נציין את הסמלים הרבים של עצמאות ושל חופש פלסטיני המתנופפים בגאווה מבתים רבים ומקשטים את הכבישים הרבים בהם אנו עוברות במשמרתנו.

12:50  חבלה
לאחרונה נוספו עיות בשער 1392, אם כי השמועות כי הוא ייסגר באוקטובר הן כנראה אינן מבוססות.  כנראה כי כל יום יש "חידוש" שהחיילים מפעילים – הנחיות והוראות שקרוב לוודאי אינן באות מגבוה אלה מומצאות במקום על ידי אותם חיילים.

13:10  בשער עצמו נמצאים חייל אחד, חייל מ"צ אחד ורכב האמר אחד, אליהם מצטרפים עכשיו ג'יפ וחיילים אשר משלישים את מספר החיילים השומרים על השער החקלאי.  אנו רואות את בנו של הירקן, שהגיע לביתן לבדיקת התעודה שלו, חוזר למשאית שלו בצדו השני של המחסום בצד של חבלה, כי הוא צריך להפשיל למעלה את הברזנט לצורך בדיקה.  אדם זה עובר פה מספר פעמים ביום. כעבור עשר דקות הוא חוזר כדי לעבור שוב לחבלה. שוב בודקים את משאיתו הריקה והסיפור חוזר על עצמו וחוזר על עצמו.

אנו שואלות את החיילים, באדיבות, מדוע כמעט לכולם יש מעין מגן סביב הקרסול הימני (סכין?),  ותשובתו של הסרן הותירה אותנו תמהות: זה מיועד להגן על הברך (הימנית בלבד, יש לציין, במרחק מהקרסול). כיוון שאנו יודעות שהם רק מבלבלים  לנו את המוח, אנו ממשיכות בדרכנו.

13:45 – בכביש מס' 55 אנו רואות את השוטר הכחול הראשון מני רבים.  הוא עצר מכונית בעלת לוחיות רישוי ישראליות (צהובות), ושוטרים אחרים מתשאלים שני צעירים – ליד תחנת הדלק בצומת של אלפי מנשה.
בצומת עומד רכב המר משטרתי כחול ממוגן.

בדרך למחסום ולאלפי מנשה אנו רואות כי נהרסו עוד צריפים של בדואים.  בתיהם של בני אדם רבים נהפכו לערימת הריסות.  אך יש סימני חיים: כאשר אנו חוזרות משער 1360, בשעה 14:00.  האוטובוס הירוק מוריד את תלמידי בית הספר היסודי, אותם אנו רואות בדרך כלל בשער החקלאי של חבלה.

שער 1360

שוב פתוח השער בצד "הישראלי" של המחסום, אך השערים הרבים מעברו השני נעולים היטב.  בראש הגבעה ממול אנו רואות דגל מתנופף ברוח. הוא לא היה שם קודם – כן, זה דגל פלסטין, ועכשיו אנו רואות עוד רבים כמוהו בכפר למטה, מתנופפים מעל בתים פרטיים – לפעמים שלושה דגלים ביחד.

כביש מס' 55

14:10  "ברוכים הבאים למעבר אליהו," זועק שלט חדש בשלוש שפות. יש פעילות רבה במחסום חדש ומורחב זה, שהופרט וכנראה מנוהל בידי אותה חברה כמו זה בארתאח (שער אפרים – אותם מדים).  ברכות השלום מתממשות על ידי חיילי משמר הגבול ושוטרים כחולים הפועלים ביחד, עוצרים מכוניות רבות הבאות מישראל.  הערה:  רצוי כי מחסום ווטש יגיע לכאן בעתיד להשקיף.

14:15  קלקיליה

לא מקבלים פרס על ניחוש:  עוד שוטרים כחולים ואנו רואות כי עוצרים מכוניות ישראליות (לוחיות זיהוי צהובות) בתוכן פלסטיניות ישראליות לבושות חיג'ב.  רצוי להשקיף בעתיד גם פה.

גם בנבי אליאס ובעזון מונפים דגלי פלסטין ויש קישוטי רחוב, ודגלים מתנופפים לאורך כביש מס' 55, מלבד ליד ההתנחלויות, שם מתנופפים דגלים כחולים-לבנים, כאילו מדובר ביום העצמאות הישראלי (החל בחודש מאי בדרך כלל)!  עוד דגלי פלסטין בצומת  אריאל, דרך עמנואל, בפונדוק, דגלי ישראל ליד קדומים, דגלי פלסטין בכפר ג'ית, דגלי ישראל בצומת ג'ית ושוב בצומת כביש מס' 57-כביש מס' 60...היה ראוי להציג את פריסתם לא רק במילים, אלא בצורה גרפית...

14:45  שבי שומרון

רכב האמר של משטרת ישראל ממוגן, שוטר כחול אחד, חייל אחד.  השוטר ממעיט במילים, גס, שתלטן:  "תסתובבו ותצאו...זה שטח A, הכניסה מותרת לכוחות בטחון והצבא בלבד." 

שאלה אחת:  מדוע המשטרה הישראלית הכחולה עושה יד אחת עם הצבא היום בשמירה על המחסומים?

דיר שאראף

כאן יש לא רק דגלי פלסטין אלא גם חולצות טי ודגל עליו כתוב "פלסטין 194 או"ם."  קהל קטן של גברים מרוכזים בטלוויזיה, צופים בחגיגות של חזרתו של אבו מאזן למוקטעה ברמאללה.  אנשים שמחים, אך מוביל המזון הממלא את מתקני הקירור בסלטים (ישראליים) מציין כי הוכה ביום רביעי שעבר על ידי חיילי משמר הגבול בחווארה, ואחרים אישרו את השמועות כי פלסטינים נקנסו כי הניפו דגלי פלסטין ממכוניותיהם.  משך כל המשמרת שלנו ראינו רק דגל אחד על מכונית, אך עשרות על בתים ולאורך הדרכים.

ענבתא

אנו חייבות לציין כי שטח A, שלא נזכר בשלטים בשנים האחרונות, מופיע שוב על השלטים האדומים הניצבים על קוביות בטון גדולות. לא רואים חיילים בענבתא. הדגלים הבאים שראינו היו באבני חפץ, ההתנחלות הישראלית.

15:25  ג'וברה

תא המטען נבדק בידי להקת שוטרים צבאיים.  אין מה לדווח, מלבד סככה צבעונית חדשה מברזנט לחיילים השומרים על המחסום ביציאה מטולכרם.

15:35  ארתאח (שער אפרים)

פה אנו שומעות סיפורים על הטרדות והמתנה לכניסה לישראל המתמשכת בשעות הבוקר המוקדמות.  אנו שמות לב כי ליד הארגז שהועמד מעברה השני של הקרוסלה, שפועלים פלסטינים עוברים בה בדרכם הביתה, נוסף מטען גדול של חומרי בניין. ממש לפני הקרוסלה – מכשול קטן נוסף!  עשרות גברים חוזרים הביתה, רבים עם גויאבות בעלות ריח מתוק הנמכרות על ידי נהג בעל יוזמה בכניסה למקום בו מורידים נוסעים. אי אפשר שלא להתרשם מן האווירה הכללית הנעימה ומצב הרוח הטוב של הפלסטינים.  הם השיגו הרבה בשבוע האחרון, על אף המשך הכיבוש האין סופי.

 8.35 חבלה, שער חקלאי 1393# -

השער היה פתוח וחייל אחד היה במשמרת. הוא היה מנומס מאוד וענה על כל שאלותינו. השער פתוח בכל יום מ- 7.00 – 9.00. כל מי שעובר בשער צריך לעבור בדיקה בתוך הבניין. לעתים נמצאו סכינים בתיקים של הפועלים. לפני זמן מה נמצא מטען נפץ ליד עמדת החיילים. החיילים פוצצו אותו ואיש לא נפגע.

 8.45  מעבר אליהו -לא רחוק מהשער נבנתה חומה חדשה .

 מחסום קלקיליה

הכביש היה פתוח בשני הכיוונים, ולא ראינו אף חייל שם. נהג מונית אמר לנו שאין שם בעיות.

 9.00 - נבי אליאס ואל פונדוק- יום עבודה רגיל היה בעיצומו.

9.07 צומת ג'ית וסארה-

הצומת היה מקושט בדגלי ישראל רבים ובדגלים של המועצה הישראלית המקומית. (כמובן שלא היה שם אף דגל פלסטיני). מחוץ לשטח הכפר, ליד סארה, בית פלסטיני גדול נמצא בעיצומו של תהליך הבנייה.

דיר שראףהכפר-

דיברנו עם כמה אנשים במינימרקט של ג., ג. אמר שהכל שקט ושאין בעיות. שאלנו את הנוכחים  האם הם חושבים שמדינה פלסטינית אכן תקום. בחור אחד היה פסימי ואמר שבעוד 85 שנה תקום מדינה פלסטינית עצמאית. ג. התחמק מלענות על כך.

 9.30 כביש 60- הכביש לג'נין שעובר ליד שבי שומרון היה פתוח, והתנועה זרמה בשני הכיוונים.

 9.40  בית ליד-

פנינו לכביש שמוביל לבית ליד. קרוב לכניסה לכפר נמצאת תחנת דלק, שלא היה ברור לנו האם היא פעילה; אך על הגג היה שלט עם כתובת אניגמטית - "B-LEED" -באותיות גדולות ואדומות.

 9.55 כפר צור-

במרכז הכפר נסלל כביש חדש וטוב בעל כיכר תנועה. שלט גדול מכריז על כך שהכביש הינו מתנה מהעם האמריקני לעם הפלסטיני.

 10.00  כפר ג'מאל -

ביקרנו במכולת של ז. הוא התלונן על כך שמאז שנבנה המחסום בין קלקיליה לטול כרם, ליד מעבר אייל,  הוא אינו יכול להגיע לעצי הזית שלו. אך הוא לא התלונן על כך יותר מדי. ז. ואשתו בעיקר סיפרו על ההנאה הרבה של אשתו ושל ילדיהם מביקור בחוף בת ים. הם לא מפסיקים מאז לדבר על היום הנפלא ההוא והם חולמים על הפעם הבאה שבה הם יוכלו לנסוע לחוף בת ים. ז. ואשתו הגישו לנו מיץ אשכוליות  "ג'אפה" (תוצרת פלסטין), תה וקפה לבן מסעודיה ומים מבקבוק תוצרת פלסטין.

ז. אינו מאמין שמדינה פלסטינית אכן תקום, אבל בחור צעיר שישב לידנו והקשיב לשיחה מאמין שמדינה פלסטינית אכן תקום בתוך חצי שנה - שנה.