שוהים בלתי חוקיים

הוכנסנו למתחם ביהמ"ש ללא עיכובים. התקיימו היום רק הארכות מעצר בשני אולמות. כל הדיונים האחרים נדחו בגלל יום עיון.

נאמר לנו  שעורכי דין ומשפחות לא קיבלו הודעה על הדחייה.

באולם 2  התקיימו הארכות מעצר על פי רשימה של 32 "עצורי ימים".

השופט: סג"א שמואל קידר

התובע: עו"ד דויד גבאי ריכטר

לכמחצית העצירים ברשימה עוד אין כתב אישום. חקירתם נסתיימה והם חשודים בעבירות ש"מקימות עילת מסוכנות".התביעה מפרטת כמה מהעבירות בהן מדובר ומבקשת הארכת מעצרם לצורך הגשת כתב אישום. בשלב זה של ההליך המשפטי חומר החקירה של העציר חסוי, ועורך דינו אינו מכיר את הראיות בתיק שהונח לעיון בפני השופט. השופט מעיין בחומר החקירה שלפניו ומחליט תוך דקות ספורות כמה ימי מעצר דרושים לתביעה כדי להשלים הגשת כתב אישום.

לעצירים אחרים (17 ברשימה היום) יש כתבי אישום. חלקם מודים לפחות בחלק מהאישומים, ועל סמך ההודאה מנהלים סנגוריהם משא ומתן עם התביעה על עונש מופחת לכאורה (עסקת טיעון).

השופט מצהיר שאינו חייב לקבל את ההסכם שהושג בעסקה  בין התביעה וההגנה, אך מחליט לקבלו - כי החשוד הודה, ובכך חסך מזמנו היקר של ביהמ"ש;  כי יש "קושי ראייתי" בחומר החקירה (ואולי בכלל התביעה לא תוכל להוכיח את החשדות וההודאה כשלעצמה איננה ראייה מספיקה). מוטב, אומר ביהמ"ש, להטיל עונש מופחת ללא ראיות מוכחות מאשר לשחרר את החשוד, כי לעציר החשוד יש עבר נקי וכי יש עוד טעמים כמו גילו של הנאשם, בריאותו ועוד.

יש עצירים שלא הודו במהלך חקירתם, ומעצרם הוארך מידי כמה ימים עד "שיבשילו" התנאים לעריכת עסקה, שפירושו יודו במעשים שעשו או לא עשו בתקווה לקצר את זמן שהותם בכלא (העצירים המעטים שימשיכו לכפור באישומים  יתמודדו על חפותם במשפט הוכחות ממושך).

במהלך ישיבת הבוקר הובאו לפני השופט עצירים עם ובלי כתבי אישום, כאלה שהודו וכאלה שכפרו בחשדות המועלים נגדם.

כולם יוצגו על ידי עורכי דין, לרובם היה קרוב משפחה שנכח באולם. מהתיקים שנשמעו במהלך הבוקר בלט מספרם היחסי הרב של חשודים ונאשמים בשהייה בלתי חוקית בישראל. עבירה שכיחה ושגרתית זו מוצגת על ידי התביעה תמיד בלוויית פרטי אישום נוספים כמו "גרימת נזק לגדר ההפרדה", החזקת תעודות מזויפות, החזקת סכין, הימלטות משוטרים, ועד תקיפת שוטר או חייל. לדוגמה: 

עבד אל רחים מוחמד מחמוד צנובר, ת.ז. 990000952 - תיק 1040/12

סנגור: עו"ד עיסאם מראר.

הוא נאשם בשהייה בישראל ללא היתר וחבלה במתקן צה"ל (גרם נזק לגדר).

האיש בן 51 , ישב על ספסל הנאשמים מתחילת הבוקר, ורק לקראת הצהריים החל הדיון בתיקו. דובר עברית רהוטה וניסה להסביר לשופט את מצבו, אך השופט חזר שוב ושוב "תאמר מה שיש לך לעורך הדין שלך" ומנע ממנו להשמיע את דבריו.

התביעה מבקשת מעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הנאשם מודה שעבר את הגדר ללא היתר, אך מדגיש שהפרצה דרכה עבר הייתה קיימת בגדר.

הסנגור הדגיש שעבד-אל-רחים נכנס לישראל על מנת לקבל תרומה מאגודה שנמצאת מאחורי הגדר, לתשלום עבור הוצאותיו הרפואיות הרבות. כשנתפס, מיד לאחר כניסתו (שנקלטה במצלמה), לא נמצאו עליו כלים שבאמצעותם יכול היה לפרוץ את הגדר (הסנגור נקב בשם המכשיר הדרוש לפריצת הגדר – משור דיסק. זהו כלי כבד ומסורבל). בדוח הפעולה של מי שעצרו אותו (המשטרה?)  יש ראיות סותרות של התצפיתן שביצע את התצפית על הגדר ושל אנשי השטח בפטרול שעבר ליד הגדר באותה נקודה בה נתפס הנאשם. יש גם תעודות רפואיות המצביעות על מצבו הרפואי החמור של הנאשם והסכנה הנשקפת לחייו.

השופט דחה את בקשת התביעה והחליט על שחרור בתנאים מגבילים: הפקדה של 5000 ₪ וערבות צד שלישי בסך 5000 ₪.

התיק נקבע להקראה ליום 13.2.12 בפני השופט רס"ן מאיר ויגיסר.

גם בתיקים אחרים שנדונו היום בנוכחותנו בלט "ניפוח" של מצבים שכיחים ושגרתיים לכדי עבירות חמורות:

 נער שעצור מזה 12 יום הואשם בנשיאה, החזקה וייצור נשק. מתברר שהנער אסף כדורים ותרמילי כדורים שמצא בשדה ליד בסיס צבאי סמוך לכפרו.אולי התכוון לעשות בהם שימוש כלשהו, אך השופט החליט לקבל את ההסכם שהושג בין התביעה להגנה ופסק שהמעצר של 12 יום ייחשב כמאסר בפועל, יוטל עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנה אחת, וקנס של 1000 ₪. או חודש מאסר תמורתו. הנער יוכל להשתחרר היום לאחר תשלום הקנס.

 חרבי עבד רבה,ת.ז.952905669 - ת.ת (תיק בתיעה)1043/12

סנגור: עו"ד רוני סלמן

רועה צאןבן 45, אב ל 8 ילדים. חי בהרים בסביבת יאטה ומגדל עדר של 80 כבשים. יוצא דופן במראהו בנוף ביהמ"ש הצבאי: לא עירוני, ולא פלאח, כמי שחי מחוץ למסגרות המוכרות. 

בהארכת המעצר בה נכחנו הועלו נגדו חשדות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, החזקת רכב החשוד כגנוב, הימלטות משוטר, הכשלת שוטר והחזקת סכין.

השופט דחה את דברי הסנגור וקיבל את טענת התביעה שמדובר במסוכנות ברורה וחשש מהימלטות מהדין. לדבריו, חומר החקירה בתיק החסוי שלפניו מצביע על חומרת העבירות בהם נחשד העציר.

בישיבה שהתקיימה ב 17.1.12(שבוע לאחר הארכת המעצר בה נכחנו) הובא תיק זה, שכבר כולל כתב אישום, בפני השופט סא"ל מנשה וחניש, והתביעה  יוצגה ע"י סרן מזי מקונן.

חרבי עבד רבה הודה שניסה לברוח מהשוטרים מחשש שיחרימו את רכבו שנועד לפירוק ואין לו בעלים. סנגורו הסביר לביהמ"ש שהנאשם הוא איש תמים, מנותק מהחיים האזרחיים, חי בהרים עם משפחתו ועדריו עם קשר מינימלי לאנשים, ומעולם לא היה מעורב בעניין בטחוני או פלילי כלשהו. הסנגור הצביע על סתירות בולטות בעדויות השוטרים בדבר תקיפה ופגיעה בהם וביקש מהשופט לשחרר את העציר בכל תנאי שיראה לנכון, ובלבד שלא להחזיקו במעצר עד תום ההליכים, דבר שימיט עליו אסון, שכן אין מי שיטפל בעדרו.

שני אחיו של הנאשם היו בבית המשפט והיו מוכנים, לדברי הסנגור, "לקחת אחריות מלאה על הנאשם" שפירושו כנראה שהם מבטיחים שמר עבד רבה לא "יימלט מאימת הדין" אלא יבוא לבית המשפט אם יידרש לעשות זאת.

בהחלטתו נמנע השופט מלהתייחס לחילוקי הדעות בין התביעה לבין ההגנה והתעלם למעשה מפרטי האישום שעיקרם הימלטות משוטר וניסיון תקיפה ופגיעה בשוטר. מסוכנותו של הנאשם – קובע השופט - נובעת מכך שבחר להשתמש ברכב שאיננו מורשה לנוע בכבישים...ומהווה סיכון לחיי אדם. זאת, לדעת השופט, עילת המעצר וזו גם עילת החשש להימלטות מאימת הדין. (אולי השופט אינו יודע  שרכבים "ללא בעלים", היינו: אינם רשומים ואינם מבוטחים, משמשים לתחבורה מקומית במובלעות הפלסטיניות שבשטחי C לרוב).

 השופט האריך את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו וקבע את התיק להקראה 

ליום 13.2.12 בפני השופט רס"ן מאיר ויגיסר.

 ,  

-

כמה דקות אחרי שהגענו נכנסו אחרוני בני המשפחה של האסירים למתקן. חכינו כרבע שעה עד שפתחו לנו את השער. כשהגענו לאשנב בדקו אם יש לנו אישור (שמי – דבר שמיותר!) להיכנס.

באולמה של השופטת שרון ריבלין-אחאי:

התובעת: עו"ד בתיה פיטריו

רוב הנשפטים היו נערים.

עז- א-דין אבו שמאע, יליד 1997. ממחנה הפליטים אל ערוב.

הסנגור: מוחמד שאהין

נאשם ביידוי אבנים ובהשתתפות בהפרת סדר המונית. במסגרת הסדר טיעון נגזר עליו עונש מאסר של 75 יום (חופף לתקופת מעצרו), קנס בסך 1000 ₪, ומאסר מותנה של 5 חודשים למשך 4 שנים, אם יואשם בעבירה של יידוי אבנים.

הטיעונים "להקלה בעונש": עברו הנקי, הודאתו בביצוע העבירה וגילו הצעיר בעת ביצועה ( היה פחות מבן 14 באותו הזמן).  חשוב לציין שבטיעונים להסדר נאמר גם שהיו קשיים ראייתיים בתיק. האומנם קשיים ראייתיים אינם עילה לביטול האשמה???

לדברי אביו הואשם בהשתתפות בהפגנה ב"יום הנכבה", נעצר שבוע לאחר "יום הנכבה"  ועצור חודשיים וחצי (לוח הזמנים הזה לא ברור לנו, מאחר שיום הנכבה חל ב 15 במאי).

 זכריה אבו עיישה, בן 16 - מבית לחם.

הסנגור: מוחמד שאהין

על פי כתב האישום המתוקן הוא מודה ביידוי אבנים וזריקת בקבוקי צבע לעבר כוחות הביטחון ויידוי בקבוק תבערה בחודש מרץ בשנה שעברה.

עוה"ד טען שלמרות העבר הרלבנטי של הנאשם מדובר בנאשם שהוא קטין. השופטת אמרה לנאשם שבפעם הקודמת טען שנגרר אחרי חברים והבטיח שלא יחזור על מעשיו, וכעבור שנה הוא שב וחוזר עליהם. מסתבר שב – 12.4.2010 הורשע הנאשם שיצא עם חברו לבצע פיגוע דקירה. הנאשם טען אז שחברו איים עליו והכריח אותו לבצע את המעשה. הוא טען שלא התכוון לפגוע באיש. על עבירה זו נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל ו-12 חדשים על תנאי, שהם ברי הפעלה היום. השתחרר לפני שנה.

היום אישרה השופטת את הסדר הטיעון שהגיעו אליו הצדדים בהתחשב, מחד גיסא,  בעברו הרלבנטי של הנאשם ובעובדה שהעונש הקודם המשמעותי לא היה בו כדי להרתיעו, ומאידך גיסא התחשבו בעובדה שמדובר בקטין שאישיותו טרם בשלה, שחבריו שהיו שותפים לעבירה היו דומיננטיים ומבוגרים ממנו. הודאתו באשמה  היוותה אף היא טיעון ל"הקלה בעונשו". נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בגין תיק זה ובגין הפעלת המאסר המותנה, יירצה 3 חודשים בחפיפה לעונש שהושת עליו היום. ובנוסף יירצה 9 חודשים. סך הכול 24 חודש. השופטת אמרה שמדובר בעונש מקל על העבירות החמורות שבהן נאשם, אך אין לומר ששנתיים  מאסר הן עונש קל לנער בגילו.

הנער הגיב בפנים חתומות. אביו שישב לידינו אמר לו בקול מאוד חם ומרגיע: יש לך עכשיו שנתיים, תלמד עברית, תלמד את הקוראן, תדבר עם אלוהים. תנצל את הזמן.

לנו אמר האב שהאשמה איננה נכונה. 

עומר מוחמד אל רחמן, בן 14.5 - ממחנה הפליטים קלנדיה

ועאצר עבד אל חכים שחאדה,בן 14.5 - ממחנה הפליטים קלנדיה

הסנגורית: אחלאם חדאד

הדיון התנהל בעניינם של שני הנערים יחד.

במסגרת הסדר טיעון שהתקבל על ידי בית המשפט, הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בכך שטיפסו על סולם ועברו את החומה וחדרו למתחם עטרות, שם הבעירו צמיג על גבי קרטון. בית המשפט קבע שזו לא הייתה עבירת שב"ח מובהקת. שניהם נדונו לתקופת מאסר שחופפת את תקופת מעצרם (66 יום) וקנס של 3000 ₪ כל אחד או מאסר 3 חודשים תמורתם לכל אחד מהם - וכן 8 חןדשי מאסר מותנה ל 4 שנים על עבירה מסוג זה או על יידוי חפצים. הצדדים נימקו את ההסדר בכך שהנאשמים הודו בעבירה כבר בעת חקירתם במשטרה, בגילם הצעיר ובכך שבעת החקירה נפלו פגמים ממשיים. "מחדלי חקירה". בהחלטתה הוסיפה השופטת ואמרה שבית המשפט לא יגלה סובלנות בעתיד לגבי פרטים כנ"ל בחקירה פלילית.

עוה"ד אחלאם חדד אמרה לנו מה הם "הפגמים": החקירה לא צולמה אלא רק הוקלטה. מהשוואת הקלטת החקירה לזיכרון הדברים עולה שרק חלק קטן מן השאלות והתשובות נכתב בזיכרון הדברים. בעת החקירה לא נוכח חוקר נוער, החוקר צעק על הנערים, החקירה התנהלה בעברית באמצעות מתורגמן, והנערים לא יכלו לעקוב אחרי נכונות הדברים שנאמרו. מדוע, אם כן, מכנים זאת "פגמים"? האם מדובר רק בחריגה מן הכללים של בית המשפט ולא בערעור על עצם ההאשמה?

סלוואה חסאן, בת 51. 

הסנגור: מחמוד חסאן

בנה הצעיר בן 24, נכח בעולם, ופניה קרנו כשראתה אותו.

נאשמת בכך שבאה עם סכין למחסום ורדפה אתו אחרי מתנחל. (יש צילום). היא טענה ששמעה קולות שהורו לה לעשות כן. הפסיכיאטר המחוזי בדק אותה ומצא שהיא כשירה לעמוד לדין. עוה"ד טען שיש פערים בינו לבין התביעה והוא מנסה לגשר עליהם. לכן ביקש דחייה של הדיון. המשך הדיון נקבע ל 18.1.12

בוקר + אחה"צ

אולם 4 

שופטת: אתי אדר

על ספסל הנאשמים 4 בחורים. האשמה: שימוש בתיעוד מזויף. מאחורי שפת הצחצחות הזו נמצאת המציאות המייאשת המלאה תרמיות, ניצול, עושק והולכת שולל.

במציאות חייב פועל פלסטיני העובד בישראל לקבל אישור עבודה והדברים ידועים.  רק המעסיק הישראלי יכול לבקש ואף לקבל את האישור והוא, המעסיק, חייב לשלם למדינה סך 1200-1500 ₪ מדי חודש עבור כל פועל, עבור הזכות שהמדינה נותנת לו, להעסיק פועלים מהשטחים. ברוב המקרים שאני פגשתי, הפועל עצמו משלם את הסכום הזה.

ועכשיו יש לנו מצד אחד מאגר גדול של  אנשים צעירים המוכנים לעבוד בכל עבודה ובכל תנאי ובלבד להתפרנס; מן הצד השני יש מעסיקים שיודעים את זה והם גם זקוקים לכוח העבודה; מעל כל אלה משקיפה מדינת ישראל ויודעת כי בכל מקרה היא המרוויחה מן המצב ואת כל מחול השדים הזה מניע המון כסף – התשלום החודשי שמשלמים עשרות אלפי פלסטינים עבור הזכות להיות מנוצלים - לישון בשדות בור בקיץ ובמגרשי חניה או מחסנים בחורף, לחכות במחסומים וכו'ומדי ששה חודשים צריך לחדש את האישור - עוד אפשרות להפעיל  מניפולציות ואיומים ונסיונות לגייס משתפי פעולה ואולי סתם להתעלל ולהפחיד את האיש העומד עצבני במחסום כי מה הוא יודע מה כתוב באישור שלו – הכול בעברית.

ועכשיו, מה קרה לארבעת הצעירים על הספסל בעופר?

- ככה סיפר לי אביהם של שניים מן העצורים.  "יש אנשים שבאים ולוקחים את הפועלים, אומרים להם בואו תעבדו אתנו אנחנו נוציא לכם אישורים אבל אתם תשלמו לנו על האישורים.

• יהודים או ערבים?
• ערבים מבאר שבע. לקחו אותם לחקלאות, עבדו אתם חודש חודשיים, כל חודש לקחו מהם 1500 ₪ על האישור.  אחר כך אמרו להם נגמרה לנו העבודה, נקח אתכם למקום שבו יש לכם עבודה, ולקחו אותם במכוניות שלהם, למקום שיש בו עבודה אבל האישורים האלה הם ל-6 חודשים. אחר  כך אמרו להם עכשיו זה 1800 ש"ח כל חודש עבור האישורים והאנשים האלה, הפועלים, לא יודעים זה מזויף או לא מזויף. עבדו בירושלים, אחר כך עבדו בתל-אביב עם אחד מאבו גוש. שם אותם בעבודה והלך.  תפסו אותם בקסטל. הראו את האישורים – אמרו להם האישורים האלה מזויפים. אמרו: לא ידענו, לוקחים מאתנו כסף על זה. לפני חודשיים לקחו אותם לעטרות ומעטרות לקחו אותם לעופר למעצר.

בבית המשפט מחו הבחורים בקולי קולות, רבו עם העורך דיןדאודעזי’וכפרו באשמה. 

אחד העצירים,  טארק מוחמד סאלם אדעיס (תיק  3838/11 .ת.ז.850168543,משמש כנציג הארבעה.

תקיפותו מנעה הסכם טיעון והמשפט נקבע להוכחות ליום ראשון 25.9.2011 בפני השופטת דליה קאופמן. הכול.

זה לא עזר. העורך דין הגיע להסכם עם התביעה על עונש של ארבעה עד ששה חודשי מאסר מיום  מעצרם.

לקחו אותם, ניצלו אותם, רימו אותם, ואחרי כל זה עוד הענישו אותם במאסר. מדינת ישראל כבר לא תיתן להם אף פעם אישור להיות מנוצלים בשבילה.

ביום א' 25.9.11 דיברנו עם אביו של אחד העצירים. הם נשפטו לחודשיים עד ארבעה חודשים ולקנסות בסך כולל של 11,000 ₪.

בטלוויזיה סיפר פרשן אחד לענייני ערבים, שכנראה מבלה את רוב זמנו ברמאללה, ש"יש פריחה כלכלית בגדה". שמונת העצירים שאני ראיתי היום בבית המשפט ושכתב האישום נגדם היה על שימוש בתיעוד מזויף או "יציאה מן האזור ללא היתר" (מי שזה  מזכיר לו משהו זה על דעתו בלבד),  לא שמעו על זה ובוודאי היו מתפלאים מאןד למה הפריחה הזו לא הגיעה אליהם.

למשל סאאד אנואר תופיק זיר (תיק 4001/11  ת.ז. 901183772),שנעצר במחסום חיזמה ב 31.7.11 עם אישור מזויף ושם מזויף. האם הוא ידע שהאישור מזויף?

במחסום א-ראם עומדים דרך קבע "כמה אנשים" ומציעים לעוברים ושבים (אלה שמנסים לעבור או לשוב) לסדר להם אישור. סאאד נתן לאחד המאכערים הללו 1000 ₪ ותמונה שלו וההוא סידר לו אישור כניסה לישראל. במחסום חיזמה, כאמור, הוא נתפס, נעצר והודה. הסכםבין עוה"ד נובאני והתביעה התקבל ע"י השופט רס"ן אמיר דהאן  שקבע את העונש: 91 ימי מאסר מיום מעצרו, 2000 ₪ קנס או חודשיים נוספים של מאסר ומאסר על תנאי של חודש אחד.

כשיצאתי מהאולם הלכו אחריי הוריו וביקשו עזרה. שניהם חולים וחסרי אונים. אין להם 2000 ₪ ומה יעשו? הבן הוא המפרנס היחיד בבית.

גם אם נעזוב בצד את רגשות האשמה והבושה והצער, למה מדינת ישראל עם מנגנוני השגת המידע המשוכללים והמופלאים שלה לא עוצרת את המאכערים הללו? כולם יודעים איפה הם נמצאים ומה הם עושים – הכל. עוצרים מענישים וקונסים את הקורבנות והרמאים ממשיכים באין מפריע. כי זו המטרה של מערכת הצדק והמשפט של הכיבוש: שהגלגלים ימשיכו להסתובב, שהמצוקה תדחף את המובטלים והרעבים לידי הנוכלים למיניהם שבלי שיתוף פעולה עם גורמים ישראליים לא היו יכולים לייצר בסרט נע אישורים מזויפים ומשתפי פעולה שאין  להם ברירה,  וטחנות הצדק ימשיכו לטחון את הקנסות לתפארת.

באולם 2, בראשותו של השופט דהאן  ובייצוגו של עו"ד חאלד אערג' נשפט ביןכ 25 עציריםאחריםצוהייב ג'מאל ג'ודה חושיה (תיק 3512/11 - ת.ז.852558873 ) האישום: חברות ופעילות. 

כיום הוא סטודנט ולומד היסטוריה ומדעי החברה. יש קושי ראייתי להוכיח את המשך חברותו באותה אוסרה, שהיא כתת לימוד קוראן, מ-2008 ועד יום מעצרו. 

על לימוד הקוראן הזה הוא נשפט ל-7 חודשי מאסר,חודשיים על תנאי וקנס של 2000 ₪.

הדיון בעניינו של באסם תמימי התקיים אחרי הפסקת הצהריים בראשותה של השופטת אתי אדר. נכחו באולם אשתו של באסם ועוד קרובת משפחה, החברים מארגון אנרכיסטים נגד הגדר התומכים בעצורי נבי סאלח, כתבת העיתון הגרמני דר שפיגל שהייתה מלווה בשני חיילים מדובר צה"ל (אחד מהם היה יאיר נתניהו שהיה מלווה בשני שומרי ראש), ושני אנשים מהקונסוליה הגרמנית ברמאללה.

כל הדיון כולו הוקדש לקביעת מועדים עתידיים לדיונים: 25.9 ;16.10 ;24.10 ;26.10 ;2.11 ;16.11.

כללי: שוב אין רשימות. בכל אולם שנכנסנו קיבלנו את הרשימות מידי המתורגמן רק לאחר בקשתנו.

כשהגענו בשעה  10 פגשנו אדם,  שלאחר זיכויו בא לקבל את כספי הערבות שהפקיד. לדבריו הוא נמצא שם משעה 8.30 בבוקר. כשיצאנו לאחר השעה 12 הוא עדיין עמד שם. הקצין אמר: זה שהוא מחכה הרבה זמן לא אומר שאפשר להחזיר לו הכסף בתוך רבע שעה  (אבל את דמי הערבות שהושתו עליו ניתן היה לקבל ממנו מיד).  האדם הופנה למקום שלא קלטנו, ועזב את המקום איתנו לאחר 4 שעות של המתנה וללא הכסף.

באולמו של השופט שמואל פליישמן:

ברוב הדיונים ביקשו הסנגורים דחייה.

במהלך הדיונים שאל הסנגור איליא תיאודורי את השופט מדוע הוא לא נותן לנאשמים את העתקי הפרוטוקולים של הדיונים בעניינם, ובתגובה שאל השופט מדוע יש לנאשמים צורך בפרוטוקולים. עוה"ד תיאודורי עמד על דעתו שהפרוטוקולים צריכים להימסר גם לנאשמים, הם לומדים אותם בכלא, מתייעצים עם אסירים אחרים שביניהם יש גם עורכי דין.  

ג'יהאד נביל ג'מיל אלצעאבנה - תיק 3176/11

נאשם ביציאה מן האזור ללא היתר.

הסנגור עיסאם מראר מבקש להגיע לעסקת טיעון. הנאשם, שיושב כבר חודשיים במעצר, מודה בעובדות ומסרב לעסקה. איננו רוצה להיות מיוצג ע"י עו"ד מראר.

השופט אומר לנאשם שזה הסנגור ואין אחר. "זאת איננה תכנית כבקשתך" (ציטוט מדוייק). בית המשפט ממנה עו"ד מתוך רשימה הנמצאת בידי בית המשפט, ולנאשם יש ברירה להיות עם סנגור זה או להיות ללא סנגור (האם זה נוהל גם בתחומי מדינת ישראל?)  השופט מסביר לנאשם את יתרונותיו של הסדר. כשנאשם מודה הוא מקבל הקלה בעונש, הקלה שלא תעמוד לזכותו אם יבקש דיון בהוכחות. הנאשם עמד על דעתו שיהיה דיון הוכחות.

הדיון נקבע לשבוע הבא ל 17.8.11.

באותו אולם נשפט גם פריד מואפק פריד צעאבנה, ת.ז. 911530756  - גם הוא על  יציאה מן האזור ללא היתר תוך כדי "פגיעה בגדר", וגם במקרה הזה ועורך דינו (שגם הוא מונה על ידי בית המשפט), הוא עיסאם מראר.

האישום, אומרת התובעת ג'ני לובובסקי, הוא שב-4 הזדמנויות שונות הוא נכנס לישראל ללא היתר,  באחת הפעמים דרך הגדר. עבירות מסוג זה, היא אומרת, מטילות נטל כבד על כוחות הביטחון. בשנים האחרונות הפכה עבירה זו למכת האזור ממש לאור ההכבדה על כוחות הביטחון. החבלה במתקן צה"ל היא בעצמה בגדר שיקול משמעותי לחומרה. בהזדמנות זו נודע לנו מה הייתה החבלה שגרם פריד צעאבנה. הוא קפץ מעבר לגדר המערכת ונעצר במחסום א-זעים. התביעה תדרוש בשל כך עונש מאסר חמור.

סנגור: הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה כי נכנס לישראל כמה פעמים ללא אישור וחסך בכך מזמנו היקר של בית המשפט. הוא אמור להתחתן בחודש הבא והחתונה כבר נדחתה בשל מעצרו. אין לו עבר [פלילי], הוא עובד בבנין, ובמשפחה עוד 6 אחים שהוא עוזר בפרנסתם. הוא במעצר כבר כמעט חודשיים ויש להסתפק בתקופת מעצרו עד כה וגם להתחשב במצבו הכלכלי.

השופט שאל את הנאשם כמה שאלות.

ש. למה נכנסת לישראל?

ת. רוצה לעבוד.

ש. ספר לי על עצמך, הוריך, אחיך.

ת. אבא חולה סוכרת. למדתי עד כיתה ח'. שניים מהאחים שלי נשואים.

ש. אמך עובדת?

ת. כן (לא ברור לי אם הנאשם הבין שהכוונה היא לעבודה בשכר).

ש. אתה מבין שיטילו עליך גם מאסר על תנאי ואם תיתפס עוד פעם יהיה מאסר עוד יותר ארוך? איך אני יכול להיות בטוח שלא תיכנס שוב לישראל ללא היתר?

ת. למדתי את הלקח.

החלטה: משיקולים שונים ובהתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם:

70 יום מיום מעצרו (שמהם ריצה כבר כמעט חודשיים) , 6 חודשים על תנאי, 2000 ₪ קנס או חודש מאסר תמורתו.

יוסף מוסא יוסף הוואשה ת.ז. 941810558 - תיק מס. 3803/11.

הארכת מעצר.

התובעת: ג'ני לובובסקי

הסנגור: מחמוד חסאן (מארגון א-דמיר)

יוסף הוואשה, תושב ביר זית, מואשם בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. מסוף שנת 2009 ועד למעצרו -  או בתקופה הסמוכה לכך היה חבר או פעל כחבר בחוליה של ארגון החזית העממית [לשחרור פלסטין]. הוא היה האחראי על ארגון תהלוכות של החזית העממית.

הוא נעצר בעקבות הפללה של אחד, וליד חבאס  אשר זיהה אותו בתמונה וסיפר שבסוף שנת 2009 הוא השתתף בפגישה שבה היה גם יוסף הוואשה. הם היו נפגשים כל שבועיים ומדברים על המצב הפוליטי.

הסנגור ביקש לדחות את המשך המשפט מפני שרצה לקרוא את החומר שבידי  השב"כ לפני הדיון הבא.

אביא פה את תקציר הדיון הקודם שהתקיים ב-2.8.11.

לדעת הסנגור יש חולשה בראיות, העד מכיר את העציר בכינוי אבו יאפא בלי שום פרטים מזהים אחרים. אכן, הוא הצביע עליו בתמונה אבל השאלה שנשאלת היא איך הגיע החוקר לאותה תמונה של הנאשם שמכחיש הכרות עם המפליל. היה על החוקרים לערוך עימות ביניהם על מנת לאשש את הטענה. עצם העובדה שהחוקרים לא ערכו את העימות מצביע על זה שהם לא רצו לגלות את האמת.

המשך המשפט נקבע ל-14.9.11

כללי:

1.  בשבועיים האחרונים החמירו הבדיקות בכניסה. לפני שבוע המאבטחים עיינו בבלוק הכתיבה שהבאתי אתי ובדקו את סיכות הראש שלי, שאותן אני תמיד מסירה בגלל המגנומטר. השבוע לא הורשיתי להכניס אותן והן הועברו למשמרת יחד עם תעודות הזהות שלנו.
2.  גם היציאה מן המתחם הייתה הפעם קשה. נאלצנו לחכות, יחד עם כמה מן המשפחות שהגיעו, כמעט חצי שעה כשאנחנו והמשפחות מצלצלים וקוראות להסב את תשומת הלב אלינו למרות שנדב [האחראי לבידוק] היה מאחורי האשנב.
3.  בהמשך לדו"ח של חוה מן השבוע הקודם, גם לנו היה קושי בשל חוסר ההקפדה על נגישות לרשימות. בשני אולמות קיבלנו את הרשימות לאחר שביקשנו, באולם אחר המתורגמן הפנה אותנו לרפע, האחראי על המתורגמנים, וטען שבידיו מצויות כל הרשימות. רפע אמר שזה לא נכון.
4.  בכל אופן הגענו ביום שלישי כדי לצפות במשפטם של האחים אל זיעול, שעל כתב האישום שלהם דיווחתי בשבוע שעבר, ושמם לא היה ברשימות שקבלנו גם לא ראינו את הוריהם. אין ספק שהקושי בקבלת הרשימות מכתיב לנו במה נצפה (באופן מושכל).

השופט: צבי היילברון

הנאשם: סמר מהנא אבד אל קאדר אבו מאריה - תיק 2612/11  

האישום: יציאה מן האזור ללא התר. לא עצור.

לא הצלחנו לקלוט את שם עורך הדין. זו הייתה הקראה. הנאשם כופר באשמה שהשתמש במסמכים מזויפים, לטענתו השתמש אך ורק במסמכים רשמיים. הוסכם על העדים שיופיעו וכן יוצגו המסמכים שבתיק. הנאשם הגיע עם אביו, אדם זקן ועיוור לבוש בבלויים בנעליים ישנות ללא גרביים והפנה את תשומת לבו של השופט לנוכחותו.

ישיבת הוכחות נקבעה ל 2.8.11.

הנאשם: מועתצם מאזן עבד אל קאדר רקבאן - תיק 4526/10  

האישום: ייצור וזריקת חפץ מבעיר.

סנגור: עו"ד טארק ברגות.

(נכנסנו לאולם לאחר שהדיון כבר החל).

הנאשם טען שהודה במשטרה באישום מפני שרצה לנקום בנידאל שהפעיל אותו. שאלת התובע מדוע הודה במעשה גם באירוע שבו נידאל לא השתתף סיבך אותו לא הובנה ע"י הנאשם למרות ניסיונות לפשט אותה. לשאלה מדוע הודה בחקירה גם באירועים שבהם לא זרק בקת"בים ענה שהפחידו אותו ואמרו לו שייקחו אותו למגרש הרוסים. עוה"ד ויתר על חקירה חוזרת, ולא היה ערוך לסיכומים היום.  נקבעה ישיבה לסיכומים בע"פ (בהסכמת הצדדים)  ב- 26.7.11. בשעה 9.00. התובע יגיש את חומר הראיות תוך שבוע.

הנאשם: חליל מוחמד חליל עוואודה - תיק 2559/11

נאשם בחברות ופעילות בארגון עוין.

סנגור: עו"ד אבו מזר (?).

הנאשם מבין וכופר בכתב האישום.

ישיבת הוכחות נקבעה ל 13.9.11, לאחר שהנאשם ביקש שתיקבע לאחר הרמדאן.

נאשמים: רשאד מוחמד מרשד חמאד - תיק 2034/11 

מוחמד עיזאת עיזאת - תיק 2035/11  

מוחמד אחמד מחמוד חמאד - תיק 2036/11

האישום: ניסיון לגרימת מוות.

סנגור: עו"ד אכרם סמארה.

משפטם של השלושה נדחה ל 6.9.11. מאחר שעורך הדין איבד את התיק.

הנאשם: חסן עבד אלמטלב עבד אלגפאר בכרי - תיק 5357/10.

האישום: שימוש וסחר בסמים.

סנגור: עו"ד אבי ברעם.

הנאשם נתפס בעזרייה כשברשותו "סם מסוכן", חשיש, במשקל 53 גרם ו 17 כדורי אקסטזי. הנאשם מבין את כתב האישום ומודה באשמה. יש גיליון הרשעות קודמות לחובת הנאשם.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון שכלל הפעלה של מאסר על תנאי בן 6 חודשים מן ההרשעה הקודמת, ו 7 חודשי מאסר בפועל. ההסדר מציע שתקופות המאסר יחפפו ויופעל מאסר של 10 חודשים. כמו כן כולל ההסדר קנס של 4000 ₪ או 4 חודשי מאסר. מאסר מותנה לשיקולו של בית המשפט.

הנימוקים להסדר: עברו הרלבנטי של הנאשם. עוה"ד אומר שלנאשם בעיית סמים קשה, וברשות הפלשתינית אין אפשרות לקבל טיפול גמילה. הוא אב ל 4 ילדים. הוא מבקש מבית המשפט לפצל את המאסר המותנה בין עבירה של סחר בסמים לבין עבירה של שימוש בסמים. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון ואת בקשת עוה"ד. נקבע לנאשם מאסר מותנה של 3 חודשים ל 3 שנים על עבירה של שימוש בסמים

ו 8 חודשי מאסר ל 3 שנים על עבירת סמים מסוג פשע (סחר).

בית המשפט מורה להשמיד את הסמים ואת הסכין שנתפסו בעת המעצר, ולהשיב לנאשם סך של 1780₪ שנלקחו ממנו בשעת המעצר. השופט ממליץ לשב"ס להעביר את הנאשם לתכנית גמילה. לאור ההסדר נותרו לנאשם חודש ו- 10 ימים במאסר.

השופטת: שרון ריבלין-אחאי

הנאשם: אוסאמה מחמוד עבד אלעזיז כאמל - תיק 3184/11

האישום: ייצור וזריקת חפץ מבעיר. 

הנאשם בן 16. עורך דינו: אכרם סמארה.

הנאשם מודה שחמש פעמים זרק אבנים על גדר [ההפרדה], אבל אף פעם לא לעבר כלי רכב שעברו בכביש. לגבי הודאתו במשטרה בכתב האישום אומר שהודה והפליל אחרים בגלל המכות שקיבל. לאחר שעתיים שנחקר ע"י קפטן דאוד (שהיכה אותו וסטר על פניו), קפטן דאוד שאל אותו אם יש לו עו"ד והוא אמר שאין לו. קפטן דאוד היה איתו לבד בחדר. הוא הועבר לחוקר אחר שלא התייחס כלל לקיומו של עו"ד. אומנם לא היכה אותו, אבל אמר לו שכל מה שאמר לקפטן דאוד כבר כתוב, לכן חזר על אותם הדברים. לשאלה מדוע הפליל דווקא את מי שהפליל, אמר שאלו השמות שעלו לראש.

לשאלת עוה"ד – לקחו אותו מביתו בשעה 5 בבוקר (השופטת מעירה בחיוך [שנראה לי כחיוך ציני]  – חיכו עד הבוקר) .

נקבעה ישיבת הוכחות ל 2.8.11.

הגענו בשל המשך משפט שלבסוף לא התקיים באותו יום.

רק שני אולמות דיונים פעלו, עיקר הדיונים היו הארכות מעצר ועל הדלתות אין רשימת דיונים, אין מתקן לתליית הרשימה, ואם יש רשימת דיונים, היא חוגגת כבר שלושה ימים.

אולם 5

השופט: סא"ל אבשלום מאושר

את האולם הקטן חוצה הרעש הרגיל של דברי עורכי דין ללקוחותיהם , לתובעת ולשופט  , עצירים לבני המשפחה, השופט מכתיב לקלדנית ומעדן את הניסוחים של תובעת וסנגורים .

ומעל כולם, כמו מואזין, מתנוסס קולו של המתרגם.

דיאא אלשיך - תיק מס. 2292, ת.ז. 410835581

הסנגור: עו"ד מוחמד ג'בארין

דיאא אלשיך, מן הכפר בידו, מואשם בסחר בציוד מלחמתי.

הוא נעצר במאי 2011 על כך שהיה מוכן להשיג רובה לאנשים שפנו אליו.

העדויות על אירוע זה נגבו בדצמבר 2009 ועסקו בשיחה שהתקיימה ב 2007.

בדצמבר 2010 נעצר דיאא אלשיך על זריקת אבנים . הוא נשפט על כך בינואר 2011 וישב במאסר עד 10.3.11 .

.

הסנגור העלה את השאלות המתבקשות מסדר האירועים:

העדות ניתנה בדצמבר 2009.

שנה אחר כך היה דיאא במאסר בישראל, מדוע לא חקרו אותו ?

מדוע הוא נחקר  שנתיים אחרי מתן העדות על אירוע שהתקיים שנתיים לפני מתן העדות ?

לא נערך מסדר זיהוי ולא ברור אם השם שהוזכר בחקירות מתייחס אליו.

לא ברור אם הסכים כלל להצעה להשיג את הרובה.

תשובתה של התובעת היא שלא ניתן היה להגיש כתב אישום בלי חומר ראיות נוסף...

השופט סיכם בכך שאין מקום לעצור את הנאשם, מפרט  את הטיעונים ומוסיף את העובדה המשמעותית שעד מס' 4 ציין שלאחר השיחה עם דיאא הם לא המשיכו לעסוק בנושא כיוון שחשבו שהוא קשור לרשות ויסגיר אותם.

והשופט מסכם:

" מעדות זו אני למד שיש תימוכין בכפירתו בעניין הניסיון לרכוש מ16.

"העדות נמסרה ב  20.12.09, בזמן שהנאשם נשפט ונגזר דינו ב  8.1.11 . במצב דברים אלו ישנו פגם מהותי, כשאין הסבר מדוע התביעה לא התייחסה לחומר החקירה שהיה מונח בפניה מדצמבר 2009 . "

ומוסיף השופט שבעדות של עד מס' 5 הוא לא קשר את השגת ה מ16 עם הנאשם והניסיון להשגתו (של הרובה) היה שנתיים לפני מתן העדות בדצמבר 2009.

"מכל הנסיבות עולה שקיים קושי ברמת הראיות, כשהתובעת מציינת את יידויי האבנים ולא בכדי האירוע לא מופיע בכתב האישום."

דיאא אלשיך שוחרר בינתיים  בתנאים הבאים:

הפקדת 1,000 ₪ - ערבות צד ג' ע"ס 10,000 ₪ - התייצבות במשטרה פעם בשבוע.

אלא שהחשוד שיצא לחופש זמני הוא מבידו, כפר השייך לנפת רמאללה ומופרד מסביבתו הקרובה במכשול הפרדה, או בגדר או בחומה. כדי להתייצב במשטרה עליו לקבל  אישור מיוחד שיאפשר לו לעבור במחסום.

השופט ויתר על ההתייצבות.

השופט: ערן לאופמן

עו"ד מונזר אבו אחמד

סוג הדיון: הארכת מעצר

הנאשם: עבד אל קאדר שעור, סוחר בחלקי חילוף לרכב, בן  50 בערך, לבוש בבגדיו וחובש כיפה של פועלים פלסטיניים. הוא  נראה די יוצא דופן בין הצעירים היושבים בדרך כלל על הספסל הזה.

הסיפור הזה כולל בתוכו הרבה מן המרכיבים של המשפט הצבאי ושל הכיבוש.

בזמן המשפט דיברתי עם השוטר מיחידת להב 433. זו יחידה שמטרתה – ציטוט: "אכיפה יעילה, מהירה ואפקטיבית ומתן מענה מקצועי ומתקדם לפשיעה החמורה והמאורגנת ולמאבק בשחיתות הציבורית". השוטר סיפר לי שמר שעור חשוד בסחר בכלי רכב גנובים ובהחזקת נכס החשוד כגנוב. ב 9.6.11 הוא נתפס בגשר אלנבי ואיתו כ 500 פלוס מינוס חלקי חילוף לרכב ומנועים שאותם הוא התכוון למכור בירדן.

אז מה לא בסדר?

כאן אמר לי השוטר שחלק מהסכמי אוסלו קובע שלרשות הפלסטינית אסור לייבא חלקי רכב. מותר לפלסטינים לייבא מכוניות חדשות אבל לא חלקים, ולכן, אם נמצאו חלקי חילוף לרכב בחזקתו של מר שעור, אין ספק שהם גנובים – מישראל - משחטות רכב וכל זה.

בבירור מאוחר יותר עם עורך הדין התברר לי שיש סעיפים נוספים בעניין יבוא חלקים לרכב בהסכם אוסלו, אבל אלה אינם מענייננו. מה שמעניין הוא שזוהי טענת המשטרה.

עו"הד אבו אחמד אמר לי מאוחר יותר שרק 28 מנועים מתוך מטענו של מר שעור חשודים כגנובים. גם התובעת הייתה שוטרת בבגדים אזרחיים, וגם היא מיחידת להב 433. היא דרשה להאריך את המעצר ב 18 יום להמשך החקירה. וכמעט בסיומו של ההליך, עם ההתמקחות על קיצור או הארכת המעצר, פתאום נולד אישום חדש.

השופט קרא מתוך ניירותיו שהנאשם הוא תושב חברון וכי זה מה שכתוב בתעודת הזהות שלו. עוה"ד אמר בביטחון גמור שמר שעור גר בשועפט. חברון! אמר השופט. שועפט!! אמר העו"ד.

אז אתה רוצה לומר לי שהוא שב"ח??? שאל השוטר שהצטרף בינתיים לחברתו התובעת.

בקיצור. מר שעור נשוי לשתי נשים. אחת גרה בחברון והשנייה בשועפט, ונראה שרוב הזמן גר עם השנייה, אבל המינהל האזרחי רשם אותו בחברון. אם המינהל האזרחי רשם אותו בחברון הוא חייב כנראה לחיות בחברון. ואם הוא גר עם אשתו השנייה באופן אוטומטי הוא עבריין, למרות שאזור שועפט הוא מקרה גבולי – הוא שייך לעיריית ירושלים אבל מקבל את השירותים מהרשות הפלסטינית. בקיצור בלגן.

החלטת השופט: יש מקום להארכת מעצרו, אך מאחר שהדוח הסודי לא פירט את משכן הצפוי של החקירות, וניתן גם לערוך את החקירות במקביל, יש לעוצרו ל 11 יום נוספים בלבד,

עד ה  17.7.11 בשעה 17.00.

השופט: אבשלום מאושר

הסנגור: מדחת חמאמרה

הנאשמים: סעד אחמד אברהים אלזעול בן  1/2 17 ואיוב אחמד איברהים אל זעול בן 14. אחים. מחוסאן. האח המבוגר נמוך מאוד ולמרות חתימת זקן נראה כמי שגדילתו הפיזית נעצרה (תנאי חיים?)

הוריהם היו באולם בית המשפט. האב סיפר לחוה ש 40 נערים מחוסאן הופללו ביידוי אבנים.

האישום: זריקת חפצים בכוונה לפגוע ויידוי אבנים בכביש "בחודש אוגוסט או במועד סמוך לזה" "בחוסאן או במקום סמוך לזה" (הועתק במדויק מכתב האישום).

הסנגור מבקש דחייה עד יום שלישי הבא על מנת לצלם את חומר החקירה ולהיערך לדיון לגופו של עניין.  מתברר, אפוא, שכתב האישום [בלא ציון מועד או מקום מדיוק שבו בוצעה העבירה לכאורה] קביל בבית משפט זה. האם יהיה קביל גם בבית משפט בתחומי מדינה ישראל?

הלכנו כדי לצפות בהמשך משפטו של מחמוד וג'יה מוחמד תמימי בן ה 14 מנבי צאלח, העצור מאז 12.4.11.

דיווחה של חוה הלוי:

אולם מס. 2

שופטת: שרון ריבלין – אחאי 

סנגור: עו"ד אכרם סמארה

כרגיל, יריד בירוקראטי. אין רשימות דיונים בשום מקום. המתורגמן שפנינו אליו התריס בפנינו שהוא שם את הרשימות בבוקר ואמר שהוא יביא העתקים נוספים. זה לא קרה ולכן אין לנו מספרי ת.ז.

שלושה או ארבעה עורכי דין בכל רגע נתון מדברים עם השופטת. תיקים נכנסים ויוצאים, עצירים נכנסים בזוגות או בשלשות אזוקים זה לזה, ויוצאים מבלי שראינו מה קורה. מתורגמנים נכנסים ויוצאים, מאבטחים ואנשי שב"ס ובני משפחה שיושבים תמיד רק בשורה האחרונה ומנצלים את ההפסקות וגם את זמן הדיונים לשיחה ועדכונים עם העצורים. המתורגמן מתרגם לפעמים...

מחמוד תמימיהוא ילד קטן ובהיר המואשם בזריקת אבנים. גם בעניינו התקיים אותו ההליך. עו"ד סמארה דיבר עם השופטת ועם התובעת כשהן מדברות באופן סימולטני עם עוד כמה עורכי דין, ואחרי כמה דקות הוא יצא ובידו הנייר הקובע כנראה שהישיבה בעניינו נדחית שוב.

עו"ד סמארה ייצג גם את פיראס חליל יוסף בדראן בן 20  ממחנה הפליטים קלנדיה, שמואשם בהחזקת אמלח ונשק. הוא היה בכלא 17 חודשים, השתחרר לפני חודשיים ושוב נעצר. עורך הדין אמר לנו שהוא נראה ברור בקלטת כשהוא מחזיק בידו בקבוק תבערה. בפסק הדין באה לידי ביטוי הצדקנות והגישה הפטרנליסטית של השופטת הצבאית. היא גזרה עליו 10 חודשי מאסר בפועל, מהם 8 חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו על אותה עבירה, ועוד 18 חודשים על תנאי למשך 5 שנים, ועוד 3 חודשים על תנאי על עבירת כניסה לישראל ללא אישור, וקנס של 2000 ₪, או חודשיים מאסר תמורתם, וכך אמרה: בפסק הדין הקודם הוא זכה להתחשבות מצד בית המשפט, לא ניצל את ההזדמנות (הזדמנות!! למה? הציעו לו מלגה לפרינסטון?) וחזר על מעשיו. הוא מבוגר משותפיו לעבירה. השותפים הודו והתחרטו והוא לא לקח אחריות על מעשיו (כלומר הוא לא הודה).

עו"ד סמארה שלל את אמינות דבריו של האב שאמר לנו שלבן יש תנור ע"י המחסום, והוא נתפס פשוט כי היה במקום, ואמר שהעבירה תועדה במצלמה. לדבריו חישוב העונש של השופטת היה נכון. 

סלאח חמאמרהמחוסאן, בן 18.5 המואשם בזריקת חפצים.

עו"ד אכרם סמארה.

סלאח נעצר לפני שבוע. במקום נוכחים ידידי המשפחה ולא הוריו או בני משפחה אחרים. לשאלתנו למה לא באו ההורים ענו לי שכל שבוע יש ישיבה והם אינם יכולים לבוא כל פעם. התשובה תמוהה לנוכח העובדה שהוא נעצר רק לפני שבוע, וזו כנראה הישיבה הראשונה בעניינו.

שוב, דחייה ל  25.7.11.

אולם מס. 3

השופט: מאיר לחן

התובע: סגן מוע'ירה סרחאן

סנגור: עו"ד נרי רמתי

מוחמד אחמד גנימאת, ת.ז. 852724624

מואשם בתקיפת שוטר.

התובע ביקש להאריך את מעצרו בעוד 3 ימים לצורך הכנת כתב אישום.

המדובר בהפגנה בהתנחלות כרמי צור. הצבא הכריז על השטח כשטח צבאי סגור, אבל מוחמד לא עזב את המקום למרות שידע על ההכרזה. הוא התנגד למעצר והחיילים הצטרכו להפעיל כוח סביר על מנת לעצרו.

[מנסיוני, כל אימת שמדובר על כוח סביר שהפעילו החיילים, מדובר באלימות פרועה. אבל מי יכול להגדיר מה זה כוח סביר? סביר בעיני מי?].

בכל אופן העו"ד ביקש לדון רק בחלופת מעצר שפרושה שהבחור ישוחרר עד למשפט.

התביעה הגישה פסק דין תקדימי כראיה, הסנגור שלל את ההקבלה של התביעה בין המקרים שלגביהם הייתה הפסיקה האמורה, וגם הוא (הסנגור) הגיש פסיקה תקדימית. אבל מה שמעניין הוא מה קרה בשעת ההפגנה במקום. החשוד נעצר עם שתי פעילות שוודיות, שאף הן הואשמו בתקיפת קצין, ואחת מהן נחשדה שהפילה את הקצין על הרצפה ובעטה בו. בית המשפט קבע שיש ראיות לכאורה לתקיפת קצין אבל מצאו חלופת מעצר שתאיין את המסוכנות. במקרה שלפנינו מדובר בבחור שהשתתף בהפגנה נגד גזילת האדמות של כפרו, אין לו עבר רלוונטי, התקיפה לא הייתה חמורה במיוחד, ויש אפשרויות אחרות חוץ ממעצר עד תום ההליכים: אפשר להרחיקו מאזור הסכסוך ואפשר לחתום במשטרה בימי ההפגנות (שבת).

אחותו של החשוד, הוסיף העו"ד, חולה בלוקמיה והיא צריכה לנסוע לירדן לשלושה ימים, והחשוד צריך ללוות אותה, וזאת הייתה עילה נוספת לבקשת הסנגור למצוא חלופת מעצר ולא מעצר עד תום ההליכים.

אז מה יש לנו עד עכשיו? שתי שוודיות ובחור פלסטיני שהשתתפו בהפגנה נגד גזילת האדמות. השוודיות שוחררו – האחת בערבות עצמית והשנייה בבית משפט השלום בירושלים [טוב, הן שוודיות] ומוחמד, שהואשם גם הוא בהפרת הוראה בדבר שטח צבאי סגור.

פסק הדין: הארכת מעצרו של המשיב  ב 3 ימים לצורך הגשת כתב אישום עד ה-30.6.11. ההגנה תערער על הפסיקה. יהיה מעניין לעקוב.

דיווחה של מילי מאסס:

השופט: יאיר נהוראי

הסנגור: טארק ברגות

סלאח אבוגרבייה, בן 27, נעצר לפני 8 ימים באשמה שהיה שותף לרצח של שני מבוגרים (אבות לילדים) בענאתא לפני שנה. בשלב זה נבדק האליבי של הנאשם. חוקר השב"כ טוען שהאליבי אינו מהימן. העד שראה את הנאשם במקום אחר בשעת הרצח נאשם אף הוא כשותף לעבירה. השופט מנחה את עורך הדין שלא ינסה להפריך את טענת התביעה בשלב זה מאחר שהחקירה בעיצומה, אלא יבקש מן הנאשם שמות של עדים נוספים שראו אותו במקום בו הוא טוען שהיה. הנאשם אומר שנתן שמות רבים אך החוקרים התעלמו מכך. הוא מונה 4 שמות נוספים של אנשים שראו אותו בשעות שבהן היה צריך להיות בענאתא, אילו השתתף ברצח.

התביעה לא הביאה איכון טלפונים שנדרש כדי לבחון את האליבי. היא דרשה לעצור את הנאשם ל 15 יום נוספים כדי שתוכל להשלים את החקירה. בהסכמה הוחלט על הארכת המעצר בעשרה ימים . כדי לאפשר לחוקרים לבדוק את העדים שאת שמותיהם מסר הנאשם ולהביא את איכון הטלפונים.

ב 7.7.11 יתקיים המשך הדיון בטענת האליבי של הנאשם בפני שופט המעצרים.  

עו"ד חאלד אל אעראג' ייצג את אחמד סלימאן אבו מפרח, בן 19.

האישום: זריקת אבנים לפני שנתיים ולפני שנה.

לגבי האישום שהנאשם זרק אבנים לפני שנתיים טען הסנגור שהנאשם היה אז בן 17. במשך השנתיים שחלפו הנאשם שינה את מהלך חייו. המשך מעצר יגרום להפרעה קשה במהלך לימודיו בבית ספר לשוטרים במצרים. לגבי האישום מלפני שנה טען הסנגור שבאותה עת כבר שהה הנאשם במצרים.

התברר שהסנגור טעה, ובמועד שקבעה התביעה "לפני שנה" הנאשם היה עדיין בישראל. אבל אז, טען הסנגור, למד הנאשם לבחינות הבגרות, ולא סביר שהשתתף ביידוי אבנים.  

גם הפעם חרג השופט מתפקידו כבורר (כפי שנהוג בשיטה המשפטית בארץ), ופנה אל התביעה שתשקול את עמדתה, באמרו שאמנם האשמה היא חמורה, אך "לפני שנה" הוא מועד בלתי מוגדר. האישום מתייחס ליידוי אבנים שהשתתפה בו קבוצה שלמה, ויהיה קשה לזהות את הנאשם. בעיקר חזר ואמר שהנאשם שינה את חייו. הוא מכשיר את עצמו להיות אזרח טוב. הוא לחץ על התביעה להגיע להסכם, ושני הצדדים יצאו מהאולם.

בשיחה טלפונית עם עו"ד אל אעראג' הוא סיפר לי שלא הגיע להסכם עם התביעה. שני הצדדים חזרו לבית המשפט, והסנגור חזר וטען שלא ייתכן שהנאשם השתתף ביידוי אבנים לפני שנה, מכיוון שלמד לבחינות הבגרות והגיע להישגים מצוינים שזיכו אותו בלימודים בהם הוא משתתף היום.

השופט שחרר את הבחור.

מדווחת חגית

אולם 5

שופט: רס"ן שמואל פליישמן                                                                                 

תובע: ?

22 תיקים רשומים היום להקראות.

העבירות, לפי סדר שכייחותן: יידוי חפצים, חברות ופעילות בארגון אסור, יציאה מהאזור ללא היתר, ואחרות. 

פדל תמימי – תיק 2697/11 – (ר' דו"ח קודם מ 28.4.11) שוחרר בערבות ביום שני 16.5.11 .

עו"ד לימור גולדשטיין טרם קיבל מהתביעה את חומרי החקירה, כולל קלטת הווידיאו, המשמשים בסיס לראיות. מבקש, לכן, דחייה.  

הדיון הבא נקבע ל27.7.11  ב9:30 בבוקר.

עבאסעבד אלכרים דיאב סעאדה – תיק 2707/11.

הסנגור,עו"ד מונזר אבו אחמד, מציג את העסקה עליה הסכים עם התביעה: שני אישומים יימחקו, והנאשם יודה ויורשע בשניים מתוך ארבעת האישומים בכתב האישום. האישומים שלא נמחקו: פריצה לרכב בגבעה הצרפתית (ירושלים) וניסיון לגנוב אותו; כניסה לגבעת זאב (ירושלים) ללא אישור.

הנאשם מביע חרטה על מעשיו ועל כך אומר לו השופט: "אינני מאמין לך. כך אמרת ב 4 או 5 המקרים הקודמים..." מתברר שב 2002 נידון ל 8 חודשי מאסר, ב 2003 חזר לעבור עבירות ונידון בבית משפט השלום בירושלים ל 6 חודשים, ופעם נוספת נידון למאסר כשהופעל תנאי המאסר המתונה שהיה תלוי נגדו.

השופט מגחך על כך שהכניסה לישראל ללא היתר הוצגה לפניו לצרכי פרנסה, כשהיא בעצם נעשתה על מנת לפגוע ברכוש. הוא מפנה את תשומת לבנו (המשקיפות) "תכתבו, תכתבו, 'על מנת לחיות'..."

גזר הדין: 91 ימי מאסר בפועל ומאסר על תנאי מחמיר: 24 חודשי מאסר למשך 3 שנים (על פריצה ועל גניבת רכב.) לא קלטתי אם המאסר על-תנאי כולל  את העבירה של כניסה לישראל ללא היתר [ח.ש.]

איאד ראאד חטיב - תיק 2877/11  - נער, עדיין לא מלאו לו 15, נאשם ביידוי אבנים. עצור מזה 12 יום והובא לביהמ"ש כשהוא חבול

(ר' דו"ח קודם שלנו מ 8.5.11).         

בהיותו קטין, מתקיים דיון בדלתיים סגורות בפני השופט פליישמן. השופט מחליט לשחררו למעצר בית מוחלט בפיקוח של אמו ואדם נוסף וכן תנאים כספיים כבדים .                                                                    

ביצוע ההחלטה נידחה לבקשת התביעה לשם הגשת ערר.

נאג'י מאג'ד רבחי עראר - תיק 2546/11

(ר' דו"ח שלנו מ 10.4.11 ; 28.4.11)

לבקשת הסנגור נקבעה הקראה  ליום 22.6.11 בפני השופט פליישמן.

שלושה עצירים נוספים שדיווחנו עליהם ושמיוצגים על ידי עו"ד לימור גולדשטיין (ר' דו"ח קודם שלנו מ 28.4.11) 

יידונו באותה ישיבת הקראהב 22.6.11 בפני השופט פליישמן:

פתחי חמדאללה עראר – תיק 2753/11

מוחמד קאסם עראר - תיק 2754/11

עלאא עבדאללה סעיד סלימאן - תיק2698/11

אולם 3– בימ"ש לערעורים  

שופט: ניסים סרוסי                                                                                            

תובע: דביר פלג 

עו"ד מוחמד עאבד הגיש ערעור על מעצר מינהלי של עציר בן 27, נשוי ואב לתינוקת, שנעצר לפני חודש.

עו"ד עאבד טוען: עברו של האיש רודף אחריו. היה עצור בעבר 4 פעמים. שוחרר ממעצר מינהלי בפעם האחרונה לפני שנתיים. בכל הפעמים יוחסה לו עבירה של חברות ופעילות בארגון אסור. בנערותו השתייך לארגון, ומאז לא יכול להיפטר מהתיוג. כיום, טוען עו"ד עאבד, הרשות שולטת בשטח, ויש אנשים שאינם רצויים בעיניה, והיא, הרשות, מעבירה עליהם מידע לרשויות ישראליות.

לאחר שהשתחרר ממעצרו האחרון, האיש התחתן, פתח חנות, ופתאום עוצרים אותו. השב"כ מאלץ אנשים שעשו תפנית בחיים לחזור לעברם.

התובע מבקש לדחות את הערעור ולהשאיר את צו המעצר. אינו מנמק.

העציר לשופט: הייתי בג'יהאד האסלאמי, אך עזבתי אותם. כמו שרון שהיה בליכוד ועזב ...

---------------------------

מדווחת עפרה:

אולם 2:

שופט : רס"ן אמיר דהאן

תובע : סרן מיכאל אביטן

סנגור : עו"ד איליא תיאודורי

טארק שאהין - תיק2605/11, חשוד בחברות ופעילות ,בן 19 ממחנה הפליטים דהיישה בבית לחם.

הוא נעצר ב 7.4.11 בשלוש לפנות בוקר בביתו. בשיחה עם אביו למדנו שהוא סיים תיכון, נרשם לאוניברסיטה, וזהו מעצרו הראשון.

כ-20 חיילים השתתפו במעצר, מתוכם ארבעה נכנסו הביתה, העירו את כל המשפחה (באנגלית) איימו שלא יוציאו הגה, שלא יגלו התנגדות, והודיעו שהם עוצרים את טארק. המשפחה צפתה בשקט מוחלט בחיילים תופשים את בנם, מוציאים אותו החוצה ונעלמים עימו בריצה אל תוך החשיכה. טארק היה כמה ימים בתחנת המשטרה עציון עד שהועבר לעופר.

כ-10 צעירים מדהיישה נעצרו באותו לילה, והם עדיין עצורים .

לדברי האב הם ערכו צעדה עם דגלים במחנה, וכנראה הופללו. האב אומר שהצבא הישראלי פושט על דהיישה ועל בית לחם דרך קבע כמה פעמים בשבוע.

שטח Aהוא באחריות ביטחונית פלסטינית . הכיבוש הוא כנראה הרגל שהפך לטבע מתפרץ ,הפורץ הסכמים חתומים , אמנות בינלאומיות וכיו"ב'. ניתן ללמוד על כך ממקור ראשון: עדות של חיילים בכנס "שוברים שתיקה" מהיום:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=802289

הדיון נדחה ל23.5.11 בשל חילופי סנגורים.

עלי כמאל הוארין- תיק 1240/11, צעיר מדהריה, עצור 4 חודשים, חשוד ב"הכנה/זריקת/הנחת/ פצצה" (סוג של זיקוקים לפי פירוש התובע).

אביו נכח באולם והיה אמור להעיד, אך לבסוף הסנגור ביטל זאת כדי לחסוך זמן. נכחתי רק בחלק מן הדיון ,ובו עלי נחקר כעד ע"י הסנגור, ובהמשך ע"י התובע.

מעדותו מתברר כי היה לו אישור, וכי הוא עבד במישור אדומים במפעל לייצור דודי שמש. שם הוא לן ונהג לחזור הביתה אחת לחודש ליומיים של סוף שבוע.שעות העבודה שלו : 7:00 – 16:00, מנוחה של שעתיים, 18:00 – 24:00, וכן במוצ"ש.  מחקירת התובע ניתן להבין שעלי מכחיש את ההאשמות המיוחסות לו מאוגוסט ואוקטובר 2010 , בטענה שרוב הזמן הוא לא נמצא בכפר, וכשכבר בא הביתה שהה עם המשפחה בבית ונח. התובע ניסה לקעקע אליבי זה. אומנם איני יודעת כיצד הסתיימו העדות והדיון, אבל אני מבינה בהחלט שיש חשד שהצעיר הועסק בתנאי ניצול מחפירים במפעל של מתנחלים .

לא רק זאת אלא אף זאת: בדקתי בדפי זהב ומצאתי את מפעל, "ברששת"  ממישור אדומים שמתפאר ב"עבודה כחול לבן" (עמ' 121).

נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית על רמת אבטלה גבוהה בקרב צעירים, ועל מספר הפלסטינים העובדים בישראל ובהתנחלויות, שפורסמו לאחרונה, מאירים את הבעיה (גם לגבי עבאס סעאדה החשוד בפריצה).

http://alternativenews.org/hebrew/index.php/news/economy-of-the-occupation/540-2011-05-19-16-13-42

העברתי את הנושא לעיתונאי וכן לארגון "בצלם".

בוקר + אחה"צ

בימי ה' מתקיימות בעופר לרוב הארכות מעצר בלבד ומדי פעם גם דיונים דחופים.

גם היום המתחם היה ריק למחצה, ורק 3 אולמות הופעלו בביהמ"ש.

נכחנו בשני דיונים באולם 2 אצל השופט רס"ן אמיר דהאן.

תיק אחד היה של שוהה בלתי חוקי. מדובר בסיפור הרגיל: הבחור תושב ביר נבאלה – שם אין עבודה, ולכן ביקש לעבוד בבית חנינא ונתפש כשב"ח..

מעצרו של תימור מטור, ת.ז. 853743391 – תיק 2069/11 הוארך ב 4 ימים.

התביעה תבקש מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

הדיון בעניינו של הנער עודאי תמימי, ת.ז. 4111009343 – תיק 2068/11 בנבי צאלח נדחה למועד אחר מסיבה כלשהי. מואשם ביידוי אבנים.

גם באולם 5 התקיימו הארכות מעצר אצל השופטת רס"ן אתי אדר.

נער בן 17, ראמי דראג', ת.ז. 854342573 - חשוד בזריקת בקבוקי תבערה (עבירה מלפני 4 שנים). הסנגור ביקש לשחרר את מרשו בערבות.

האם שנכחה באולם קמה לדבר וטענה שלא הייתה סיבה למעצרו.

השופטת ענתה לה בנימוס.

גם ראמי קיבל את זכות הדיבור וטען שבחקירה השוטרים הכו אותו והכריחו אותו להודות.

בתיק אחר שנידון עוה"ד של החשוד לא הגיע.

השופטת הייתה מוכנה לשחרר את החשוד, אבל כשזה אמר שאין לו כסף לשלם את דמי הערבות, היא ענתה: "אם כך, תהיה עצור עד תום ההליכים."

השופטת קבעה שב 7.4.11 תיערך בדיקת ערבות, וגם כי יש לאשר לחשוד שיחת טלפון עם משפחתו, כדי להסדיר את תנאי שחרורו.

אחרי ההפסקה (ב 14:00) התקיים באולם 1 הדיון שלשמו באנו – בעניינו של

באסם תמימי, בן 44, ת.ז. 959225640 – תיק 2058/11, תושב הכפר נבי צאלח.

הוא דמות מרכזית במאבק העממי נגד גדר ההפרדה ונגד הכיבוש, ויחד עם נאג'י תמימי (העצור גם הוא) מרכז את המאבק בכפרו.

(ר' רשימה של עמירה הס מ 27.3.11)

באסם תמימי הוא אחד המופללים של הילד אסלאם דאר איוב.

(ר' דוח על חקירתו של אסלאם).

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: סרן מיכאל אביטן

סנגור: עו"ד חביב לביב

בקהל נכחו כ 20 אנשים: בני משפחה, דיפלומטים רבים, אנשי רוח, אנרכיסטים נגד הגדר ואנחנו.

(ר' הודעה לעיתונות של יונתן פולק)

כיוון שכתב האישום הוגש רק היום, ביקש הסנגור דחייה של הדיון על מנת לאפשר לו ללמוד את החומר. כמו כן ביקש לקבל מהתביעה קלטות מצולמות שברשותה.

מדובר בכת"א חמור ביותר שבמרכזו עומד האישום הסתה.

(לפרטים ר' את כתה"א המצורף).

החלטה: התיק נדחה ליום א' 10.4.11 לפני שופט מעצרים.

"ענינו עד מאוד, שודדנו לבלי עוד,

לא תואר לנו, בת, ולא הדר.

באלה הפנים האפורים משוד

עלי עפר ליום דיננו נעמוד..."(על ארץ-אבנים ,שמחת עניים, נתן אלתרמן)

השחקן הראשי על בימת המשפט בעופר היה הפעם העוני המשפיל והאכזר של הפלסטינים. לנגד עינינו קרם עור וגידים הפסוק מהמקורות " עני חשוב  כמת". פרצופו של העוני ניבט מפניהם של שישה אחים, שב"חים, שישבו כדבוקה בתא הנאשמים, וקולו -  גא וציני - נשמע מפי  ג'מאל עמירה, אביה של סלאם מנעלין, הנערה שצילמה את הירי באשרף אבו רחמה הכפות (שהוא אחיהם של המנוחים  ג'וואהר ובאסאם  מבילעין). ג'מאל תאר שנתיים וחצי קשות מנשוא ללא פרנסה.האם לא מדובר פה בנקמה אכזרית על הצילום?

( ר' כתבה של גדעון לוי ב"הארץ" מ 28.8.08 ) 

שופט: סא"ל שמואל קידר

תובע: סגן אשחר ארז

סנגור: עו"ד מחמוד ג'בארין

נאשמים: 6 האחים גנימאת, בני 20-35, מונזר, מודר, מוצטפא, מואמן, מוחמד, מען.

תיקים: 5400/10 - 5405/10.

ששת האחים הם מהכפר צוריף ועצורים כשלושה שבועות בעוון "יציאה מן האזור ללא היתר". איש מבני המשפחה לא נכח באולם. הם ישבו כבויים ושקטים, לא החליפו מילה ביניהם. הסנגור הציג מכתב של ראש עיריית צוריף המתאר את המצוקה הכלכלית של משפחת גנימאת, שהחמירה עם מות אבי המשפחה לפני שנה וחצי. הם 13 אחים ואחיות, חלקם נשואים עם ילדים, חלקם תלמידים וסטודנטים, ואת כולם מפרנסים ששת האחים, שעם מות האב החלו לעבוד בבניין בישראל.

האחים עבדו בבית שמש והתגוררו באתר הבנייה. מידי שבועיים היו יוצאים לסוף שבוע הביתה. לפני כשלושה שבועות הם נתפשו ונעצרו ע"י המשטרה כשהבריחו את הגבול  ב"עוקף" מחסום אל-ג'בעה (ע"י חוסאן). התובע ביקש להחמיר עימם בשל העבירה המתמשכת, ועל מנת להרתיע. הסנגור חזר והדגיש את הנסיבות הכלכליות הקשות. בנוסף הוא טען ש 60 איש נתפשו עימם, אך משום מה רק הם נעצרו. כמו כן המשטרה לא עשתה כל ניסיון לתפוש ולהעניש את המעסיק שהוא שותף לעבירה. והעיקר- כל העולם, ומתברר שגם השופט , יודע על הברחת הגבול ההמונית של פלסטינים  במסלול זה שקיבל את השם "דרך הפועלים". המשטרה והצבא מעלימים עין, ועל כך העיד השופט עצמו בגזר הדין, מניסיון אישי של מי ש"מכיר את האזור"  - כל אלה מצביעים על  התנהגות סלקטיבית ושרירותית של המשטרה.

לפיכך השופט לא נשמע הפעם לדרישתו הדורסנית של התובע שטען: "בעיה תעסוקתית אינה מצדיקה ביצוע עבירה". נראה לי שגם לו היה קשה לשאת את מראה הנכאים של 6 האחים ואולי הנחה אותו בסתר עקרון "הגנת הצורך" (סעיף 34 י"א לחוק העונשין).  הוא נעזר בטענה ש"לא הייתה להם כל כוונה פח"עית", וגזר עליהם עונש אחיד של 30 ימי מאסר בפועל, 3 חודשים על תנאי לשנה -ללא קנס. השופט הסביר במאור פנים לנאשמים, שפניהם היו חתומות, שהוא גוזר עליהם עונש קל, שהתובע "אולי" יערער, וביקש שלא יעברו על החוק בעתיד. התובע, בתגובה פאבלובית , קפץ מכיסאו וביקש לערער.

שופט: סא"ל שמואל קידר

תובע: סגן אשחר ארז

סנגורית: גבי לסקי

הנאשם: ג'מאל עמירה - תיק 3767/08.

הוא משוחרר בערבות של 7,500 ₪ לאחר מעצר של חודש לפני שנתיים וחצי. הוא נאשם ב"תקיפה והפרעה לחייל". פגשנו אותו בהמתנה לדיון. אדם מבוגר, נאה ומכובד במראהו ובדיבורו .130 דונאם נגזלו ממנו לצורך "גדר ההפרדה", ובכך נמנעה ממנו פרנסתו הראשונה כחקלאי. הוא נגזל בשנית, כנקמה על הצילום הסנסציוני של בתו, כשנשלל ממנו אישור הכניסה לישראל עם מעצרו. כסוחר אלומיניום וזכוכית פרנסתו תלויה באישור הכניסה לישראל. התוצאה היא שבמשך 28 חודשים לא נכנסת משכורת הביתה (11 נפשות).

העוני הכניע את ג'מאל, והוא, שנאבק על חפותו במשך שנתיים וחצי, אולץ להודות באישום במסגרת עסקת טיעון.

לפי העסקה: מאסרו כימי מעצרו. במקום מאסר על תנאי הוטל עליו קנס על תנאי, וכן קנס של 4500 ₪. בנוסף המליץ השופט בפני "הרשויות המתאימות" על ביטול המניעה המשטרתית, כדי שג'מאל יזכה באישור הכניסה המיוחל לישראל. יש לקוות שכך יהיה.

ג'מאל הוא בן אדם היכול להישיר מבט אל בני משפחתו, אל חבריו ואל עצמו בראי. האם המערכת שכך מתעללת ומשפילה יכולה לעשות כן? ומה יאמרו צאצאיה של אותה מערכת על אבות אבותיהם?

שופט: סא"ל ערן לאופמן

תובע: סרן מיכאל אביטן

סנגורית: עו"ד גבי לסקי

הנאשם: צלאח חואג'א,החובש מניעלין - תיק 4590/08.

הואמשוחרר בערבות. משפטו מתנהל כשנתיים, והסוף לא נראה באופק, כיהדיון נדחה, משום שהשופט דהאן "כבול לתיק" והוא נעדר. עד תביעה מספר 5 "נעצר הלילה", לפי התובע, ולנוכח הדחייה הוא ישוחרר בתנאים מגבילים.  

( ר' דו"ח קודם )

פגשנו בבואנו שני נאשמים משוחררים בערבות שהגיעו מביתם. הם סיפרו לנו על נסיבות מעצרם ועל המשפט שלהם,אךסרבו בתוקף שנפרסם את עניינם מחשש שיבולע להם ולמשפחתם. חשוב לנו מאוד להדגיש, מבלי יכולת לפרט, את אווירת הפחד מנקמת בעלי השררה – פחד אמיתי.