חיילים במחסומים

י ו ם   ק ר

נוכחות רכבי צבא: 
1425 קומנדקר נוסע ממולנו ליד הכפר עזון.
1425 2 קומנדקרים חונים ליד שתי מכוניות פרטיות , בצד הדרך, לפני הכפר פונדוק.
1428 רכב משטרה  משורין חונה לפני הכפר פונדוק.
1440 ליד חוות גלעד מגיע מולנו קומנדקר.

1445 מחסום חווארה – 3 חיילים בודקים מכונית פרטית ביציאה משכם. נוצר תור.
החיילים רואים אותנו, פונים  והולכים לעברנו, כך התור שנוצר מתפוגג. אחד החיילים אוחז באלת בייסבול (החייל הראשון מימין בצילום). הוא אומר שאסור לנו להיות שם. שואל אם יש לנו  אישור. אנחנו שואלות אם יש לו צו כלשהו.  מפקד המחסום מנסה להסות את החייל.  החיילים אומרים שאלת הבייסבול היתה ברכב הפלסטיני  - הם החרימו  אותה לכן היא ברשותם.

על ראש הגבעה מדרום להתנחלות ברכה רואים שינוי בפני הקרקע. לא ברור לצורך מה ועל ידי מי נעשה הדבר.

על גדר המחסום, כתמיד, מוצגים לראווה באנרים מהזמן האחרון העוסקים בענייני המתנחלים ובהצהרות שלהם.

1507 מחסום פתע בכניסה לכפר בורין -  תמרור עצור על הכביש וקומנדקר מצד שמאל בכניסה לכפר.

1543 מחסום זעטרה – לא ראינו חיילים בעמדות הבדיקה.

 נוספו עמודי חשמל גבוהים מכיוון זעטרה לכיוון חווארה. לא ברור למי הם מיועדים.

1615 מחסום עזון עתמה – בזמן שהיינו לא נוצר תור. נאמר לנו שעכשיו בודקים את הנכנסים בשני חלונות לכן מתאפשר מעבר ללא העומס שראינו בזמן האחרון. 

15:10-17:10

15:10 מחסום שקד/טורה

תנועה דלילה אך נמשכת. בדיקת המכוניות היום יסודית ביותר, לשני הכיוונים. פותחים את כל הדלתות, תא המטען ומכסה המנוע.

בביתן הבידוק תור קצר של שניים מדי פעם. נאמר לנו שחופשת בית-הספר תגמר בעוד יום יומיים.

שיחה מעניינת עם שני חיילים שבאים אלינו. אנחנו מסבירות את תפקידנו כחברות ב"מחסום ווטש" ובעיקר את העובדה שהמחסום עומד לא על הקו הירוק אלא בשטח כבוש. אחד החיילים מספר לנו ש"לפני שנה וחצי תפסו ילד עם מטען נפץ בשקית. הוא נשלח ע"י אנשים שרצו להיות מואשמים ולהhכנס לבית-הסוהר". הסיפור הזה עובר כבר שנה וחצי ממחזור למחזור של חיילים.

15:50 אנחנו עוזבות.

בדרך למחסום ריחן אנחנו נותנות טרמפ לשניים לאום ריחן.

16:00 מחסום מבוא-דותן.

המחסום פעיל. מכוניות משני צדדיו עוצרות, ועוברות בלי בדיקה.

חיילים מורים לנו לזוז ממקום החניה. "אתן עוצרות את התנועה". הוזהרנו ע"י נהג ג'יפ סיור שזורקים אבנים מיעבד. לשאלה "אולי הם מתוסכלים כי מונעים מהם להפעיל את המפחמות ולהרוויח" אין תשובה.

16:20 חזרה למחסום ריחן/ברטעה.
מגרש החניה מלא. 7 משאיות עמוסות מחכות למחר בבוקר להכנס לבידוק.

עינינו תופסות מכונית מורידה נשים עם סלים וילדים ומחליטות לבדוק כמה זמן יקח להם לעבור את שלבי המעבר. השעה 16:24.

עברנו למגרש החניה העליון וירדנו בשרוול.

הרבה אנשים חוזרים מהעבודה, המעבר מהיר עד שלפתע הקרוסלה נסגרת ונותנים לעבור ל-4-5 כל פעם.

בחור מספר לנו שבבוקר יש בעיות. הוא בא ב-5:00 בדרכו לעבודה ורק ב-5:30 יצא מהבדיקה.

ב-16:55 סוף-סוף מגיעות הנשים שעקבנו אחריהן. אחת כועסת מאד. אחרות כנראה רגילות ופחות נסערות מאיתנו. בדקו להם את החבילות וגם בדיקה גופנית.

17:10 אנחנו עוזבות.

קלנדיה:

אמבולנס פלסטיני העביר גופת בחור בן 25  תושב עזה שנסע לירדן בלווית אמו לטיפול רפואי כדי שיובא לקבורה בעירו. האם ישבה ליד הנהג חרישית ואבלה ורק הניעה בראשה כממשיכה לנהל שיחה ללא קול.

בעזרת תושייה וצבת, שיטח נהג מונית חיצי שרשרת דוקרנים ברוחב גלגלי רכבו ואז הסיעו בזהירות  בכוון ה"אסור" לתנועה.

היזם הרוויח רחשי כבוד מעדי ראייה ובעיקר נחסכה ממנו עמידה ממושכת בפקקים הדחוסים שהתעבו ונדחסו בשנה האחרונה עקב "שיפורי" (= גזירות) התנועה במקום.

מחסום ג'בע:

מהומה רבה על לא מאומה:
בעוד משטרת התנועה הטרידה את הבאים במעלה הדרך והעשירה את קופת המדינה בעזרת דוחות שניתנו בסיטונות, חצה מפקד המחסום את הכביש לעברנו והחל מטריד אותנו בבקשה שהתחלפה לדרישה והתפתחה לפקודה והסתיימה באיום – שנעזוב את ה"שטח הצבאי" שברשותו שאם לא – יקרא לשוטר. מפקד המחסום קיים את איומו, הניידת עברה צד, השוטר לקח את תעודות הזהות, בדק במחשב, הקריא את פרטינו לאי-שם ו"פתח אירוע" כהגדרתו. אלא שהשוטר לא בדיוק הבין מה חטאנו. הוא הרי היה עד לכך שהחייל הפריע לנו ולא אנחנו לו, מבחינתו זה גם לגמרי בסדר שנצלם אותו ואת המתרחש, אבל כדבריו, מש"נפתח אירוע" הוא לא יכול לשחרר אותנו בלא כלום, צריך למלא טפסים. אבל במה?- חיפש ומצא שלא לבשנו אפודים זוהרים כשירדנו מהרכב. אך מי שחצה את הדרך הבין-עירונית היה בעצם מפקד מחסום ולא אנחנו, וגם סעיף זה נמצא בלתי קביל. כדי לרדת מהעץ הזמין ניידת סיור שהגיעה למקום רק אחרי 25 דקות. שוטר הסיור המוזעק לא הבין לשם מה נזעק: "כן, אין שום בעיה במה שאתן עושות פה. שמישהו יגיד למח"ט שצריך לעדכן את החיילים איך הם צריכים להתנהג" הציעו השוטרים.

06.20 מחסום  חקלאי עאנין
יום קר במיוחד. מעטים יצאו טרם בואנו ומעטים יוצאים כעת. המעבר מתנהל באמצע המחסום , ארבעה טרקטורים עוברים נוסעים עמם חקלאים לאדמות.
ילדי הבדואים לא הגיעו, בימים אלה הם בחופשת אמצע שנה שהחלה ביום רביעי שעבר ותמשך שבועיים.

06.50 - 07.30    מחסום טורה
שבעה חיילים וחיילות עולים ברגל למחסום.  המחסום נפתח בשעה 07.00 בדיוק. כניסה לביתן היא מהצד הפונה למתחם התפר: הקרוסלה ו/או השער בצד הקרוב לגדה תקועים מזה מספר ימים. המעבר – ללא  עיכובים , הרישום על גבי המחשב .

כאמור, הילדים אינם מגיעים משום החופשה , גם המורים אינם. סטודנטים מעטים עוברים לגדה.

השמים – מרהיבים, פה עננות מוגברת ושם שמש מפציעה מבין קרעי העננים, אך קשת – אין. הנוף הירוק הפרוש לפנינו מנוקד בפרחי צהוב עם הבתים הקטנים ועיקולי הדרך מטעה: טוסקנה זה לא כאן!

 07.40 מחסום ברטעה החדש
המעבר שגרתי, טנדרים עם סחורה חקלאית ממתינים על  הכביש ובחניה ההולכת ומתמלאת מרגע לרגע. אחד הנהגים מספר לנו על התעמרות במחסום דותן : יום קודם לכן עבר נהג נושא דגל פלסטין , הנהג עוכב  ונדרש לסלק את הדגל. הוא סרב.  " מה? כאן זה לא פלסטין? אתם לא שמים דגל?"  נענש בעיכוב במחסום.

קבוצה אחרת, הנוסעים הוצאו מהרכב בקור עז ונבדקו אחד לאחד, נהג שהעז לעשן ליד חייל ננזף קשות. ועוד כהנא. כמו כן סיפרו שמחסום כלי הרכב  ליעבד סגור, והמעבר הוא ברגל בלבד. אנחנו מחליטת לעלות לבדוק.

08.00- 08.20  מחסום יעבד- דותן
האמר צבאי בצד המחסום. מנוע פועל חילים בתוכו ,אינם  נראים. 
מכוניות עוברות ומעשה שגרה נעצרות לפני הבטונדות , משני צידי המחסום, וכשנוכחים שאין חילים מעכבים ממשיכים הלאה באין מפריע.

יציאת כלי רכב מיעבד  על כביש  אמריחה אכן  סגורה לנהגים. שיחה עם תושב הכפר: לפני זמן, ילדים שחזרו  מבית הספר זרקו  אבנים על חיילים, מעשה שגרה במקום, במקרים כאלה - חיילים נכנסים לכפר, עושים מהומות ומרדפים  אחרי הילדים, מפזרים גז מדמיע וסוגרים (כעונש לנהגים?) את מחסום כלי הרכב.
כעת , על מנת להגיע למחסום ברטעה החדש, על הנהגים לעשות עיקוף שיביא אותם לקדמת מחסום יעבד – דותן ( בצד הדרך לג'נין) ולעבור את המחסום . הדובר אינו מתרגש: " אנחנו כבר רגילים ( לעונש?)  עוד שבוע שבועיים – יורידו" 

16:10-17:30

 16:10 מחסום שקד-טורה

מעטים עוברים במחסום. קר מאוד, ענני גשם כבדים בדרום-מערב ופיסת קשת בענני-הצפון. מכוניתו החדשה של הבנקאי המהודר עדיין אינה רשומה בתסריח שלו והוא נאלץ לחזור ברגל לביתו בדהר אל-מלכ. נער חוצה את המחסום, רכוב על גבי חמור לבן, רטוב, וחייל בעמדה הגבוהה מנגן במפוחית שירים עליזים.

16:40 ריחן-ברטעה

פועלים רבים ממהרים במורד השרוול לעבר הטרמינל. שני אשנבים פתוחים עכשיו. גשם עז ניתך על הסככה הקטנה שלפני הקרוסלה והיא נשארת פתוחה כל הזמן, כנראה מתוך התחשבות באנשים שמגיעים בריצה, די רטובים. לשאלתנו, מספר לנו אחד הפועלים שהוא עבד כל היום בברזל: לא, לא, איזה סככה, בחוץ, בגשם. על ספסל השבחי"ם מצטופפים כבר ארבעה צעירים. מגיע מ"ע, מכר ותיק של חסידה, שמח מאד לראותה, עומד לשוחח איתנו, שולח דרישת שלום לחברות ובעיקר לתמי.

יום גשום וקר.

ת ק צ י ר:
אחראי הביטחון של התנחלות משכיות ממשיך להתנכל לתושבים בסביבה, בשיתוף פעולה עם יחידות הצבא באזור. בשני מקרים בשבוע האחרון הוא יזם מעצר בלתי חוקי של רועים ל 4-5 שעות ומי שביצעו את המעצר הם חיילים. בשני המקרים לא הזמינו משטרה וזו הוכחה שלא היתה למעשה זה עילה חוקית . לאחר "מיצוי העונש" הרועים שוחררו לביתם.

שמענו תלונות על עיכובים  מיותרים במחסום תיאסיר. היינו עדות ל-8 דקות הפסקה, שבה לא עבר שום רכב במחסום, ללא כל סיבה נראית לעין, לאחר שעזבנו את המחסום (ועצרנו לצפות מרחוק).

שער גוכיה שוב לא נפתח עד לשעה 15.45.

---------------------

11.25- צומת תפוח - אין בדיקות. ליד מגדל השמירה שצופה על הכביש לפני אוסרין חונה רכב צבאי.

קוסרה - פגשנו אדם שסיפר שהוא נרדף ע"י המשטרה הפלסטינית בטענה שהוא משת"פ, הוא נעצר הרבה פעמים ושהה בכלא. לכן הוא מתקשה לפרנס את משפחתו. אחיו נהרג ע"י השלטון הפלסטיני באותה אשמה. בכניסה לקוסרה יש חנות "יד שניה" שהכינוי הזה גדול עליה - אלטע זאכן עלובים נורא, שמישהו מביא ומוכר משוק הפשפשים ביפו, אחרי שאיבדו כל תקווה למכור אותם שם. אם מישהי עוברת ויש לה בבית איזה חפץ מיותר- הוא יקבל בשמחה.

מחסום מעלה אפרים - 12.10-  אין בדיקות. רכב צבאי חונה ליד המחסום. גם בחזרה לא היו בדיקות.

מחסום חמרה - 12.30- מכונית לבנה סגורה מהסוג שמשמש את חב' ברינקס חונה ע"י המחסום וחוסמת את הנתיב השמאלי. כשחזרנו היא עדיין חנתה באותו מקום. בזמן ששהינו היתה זרימה של אנשים ומכוניות בקצב רגיל. הנוסעים יורדים מהמכוניות המגיעות ממערב, עוברים במחסום הולכי הרגל ומחכים לרכבים שלהם בגשם ובקור לפחות כמה דקות. בכל הפעמים ששיפצו את המחסום אף אחד לא חשב שאפשר גם להתחשב באלפי האנשים שעוברים את המחסום יומיום בעל כורחם וצריכים לחכות בגשם ובקור בחורף ובחום הנורא בקיץ.

המכוניות המגיעות ממזרח לכיוון שטח A אינן נבדקות.

במאהל מול משכיות- לפני שלושה שבועות דיברנו עם רועה שנעצר באופן בלתי חוקי ע"י ר' ,אחראי הביטחון של התנחלות משכיות, שנעזר בקבוצת חיילים שבצעו את המעצר, וכל זאת בתואנה שהוא התקרב עם העדר שלו לגדר ההתנחלות. הרועה הוחזק אז במחסום במשך שלוש שעות, בלילה, ואז שוחרר.
ביום ששי האחרון הוא שוב נעצר. באמצע היום נלקח מעדרו, שנשאר ללא השגחה, למשך ארבע שעות.

במאהל אחר סופר לנו על עוד מקרה של רועה שנלקח למחסום תיאסיר. שוב ביוזמתו של אותו אחראי ביטחון, שקרא לעזרת הצבא לביצוע המעצר. הרועה הזעיק את נ' מהאגודה לזכויות האזרח. היא הגיעה למחסוםתיאסיר אך הוא נלקח למחסום חמרה בטענה שאין עמו ת"ז ושהה שם  ביחד 5 שעות. לבסוף שוחרר ללא הגשת תלונה למשטרה.

אותה פעילה של האגודה לזכויות האזרח מכנסת אסיפה של הבדואים הגרים באזור כדי להסביר להם מה זכויותיהם וכיצד הם יכולים להילחם עליהן.
אנחנו פנינו ל"יש דין" לאחר שקיבלנו את הסכמתם של האנשים להגיש תלונה.

מחסום תיאסיר - 13.50  - כשהגענו המחסום היה ריק ממכוניות. במשך הזמן עברו מספר מכוניות בקצב רגיל.
14.20- שלוש מכוניות מחכות כבר חמש דקות ואף אחד לא עובר.  רק אחרי הפסקה בלתי מובנת של שמונה דקות התחילה התנועה לזרום.

לפני כן אמרו לנו תושבי המאהלים, הנזקקים למחסום באופן קבוע כדי להגיע למרכז העירוני בטובס, שיש עיכובים ממושכים. מישהו סיפר שאתמול בשעה 10.00, שאינה שעת שיא בתנועה, הוא חיכה במחסום כשעה, בטרקטור הפתוח לרוחות ולקור.

שער גוכיה - 15.10  -  השער סגור. צלצלנו כל 10 דקות לזהרן ממת"ק יריחו, הוא דיבר עם מי שאחראי לשלוח חיילים לפתוח את השער, הם אמרו לו ששלחו , ואף אחד לא הגיע. גם אלה  שנזקקים  לשער לא הגיעו, כיוון שהם יודעים שלא ייפתח.

15:10 מחסום שקד/טורה
באים לקראתנו שני חיילים להודיע לנו שלא נתקדם לעבר המחסום. 
התנועה דלה. בודדים עוברים מהגדה למרחב התפר. אחד עם שקי פיתות, סטודנט עם ספר, 3 בחורים נושאים כסאות חדשים.

רכב צבאי כבד עם כף הרמה עובר את המחסום וחוזר עם כף מלאה באדמה שחורה טובה. מאוחר יותר כשעזבנו נסענו לחפש אותו והתברר שבמחנה מכינים שטח לגינון.

טרקטור עמוס בפסי פלסטיק עובר לגדה כמעט בלי בדיקה. הנהג עבר בבנין הבידוק.          

15:40 עזבנו.

15:50 מחסום ריחן/ ברטעה
בכניסה דלי חדש על פי הבאר. מאד דקורטיבי. 12 משאיות מחכות לבדיקה.

המשכנו לכוון המחסום בצומת דותן. המפחמות באזור מושבתות, לא מייצרים פחמים. אין עשן ואין ריח (כזכור יצאה הוראה לסגירת המפחמות). על הכביש שלושה כלי רכב צבאיים ומספר חיילים. אנחנו מדברות עם אחד החיילים שמנדב כי "הפסקת העבודה במפחמות נעשתה בגלל החומר המסרטן וגם בגלל שהעצים גנובים". אנחנו מעירות שמשפחות רבות התפרנסו במשך מאות שנים מהעבודה הזו ועכשיו אין להן פרנסה ושואלות את החייל איך הוא מרגיש בקשר לכך והתשובה שלו: "טוב מאוד".

16:05 מחסום דותן מאויש. הבדיקה של כלי הרכב העוברים - שטחית ביותר. רק כמה מילים עם הנהגים והצצה למכוניות.

בדרך חזרה, ביציאה ממחסום ריחן/ברטעה, אנחנו מעוכבות די הרבה זמן. הפקידה מתייעצת בטלפון. בסוף היא בודקת את תא המטען ונותנת לנו לעבור.

16:20 שומר חמוש יצא ממתקן הבידוק של הרכבים, ניגש לאמצע הכביש והסתכל בפועלים החוזרים. 4 מכוניות יצאו מן הבידוק ( שתיים נהוגות בידי נשים).

בשרוול אל הטרמינל - תנועה ערה מאד. פועלים יורדים מהסעות של קבלנים ישראלים ופלסטינים. בטרמינל שני אשנבים פעילים והמעבר מהיר. אשה דוברת עברית, בידה דרכון ישראלי, עוברת מהגדה לביתה בברטעה המערבית (הישראלית) עם שלושת ילדיה. מחכה לבעלה שעדיין עובר בידוק. כולם מדברים עברית. היא קצת נרגשת ומספרת שזו הפעם הראשונה שהיא עוברת במחסום. על הספסל יושב שבחני"ק אחד.

17:00 עזבנו.

אחרונות בתור חיכינו שתפתח קרוסלת המתכת ונעבור לאזור הבידוק הפנימי. לא אנחנו וגם העומדים לפנינו לא הבחינו שעמדת החיילים ננטשה והמנגנון המסובב את הקרוסלה מנותק. רק ילד אחד שעבר לפני אמו את השער, עמד מהעבר האחר, לבדו, לא קדימה ולא לאחור. ילד כלוא.

ברגעים הראשונים חייך הילד במבוכה, ואז התחלף החיוך במבט דאוג. הוא קרב את גופו אל אמו שעמדה בעבר האחר של מוטות המתכת, תפס את כף ידה ואחז בה חזק כבעוגן הצלה.

הפלסטינים, המורגלים בשרירות שעל פיה מתנהל המקום, עברו בהשלמה למסלול הבידוק המקביל.

נשארנו עם האם, בטוחות שתוך דקה או שתיים תיפתר הבעיה. הרי כל הקורה במחסום מצולם ומועבר בזמן אמת דרך מסכי הפלזמות לאחראיים על תפעול המקום.
טעינו.
הדמעות שהחלו זורמות במורד לחייו של הילד הניעו אותנו למהר ולטלפן. חשבנו שמייד לאחר שניידע את המוקדים ישוחרר הילד.
שוב טעינו.
התשובה האחידה שהתקבלה:"אני מברר/ת".

שבנו וטלפנו ושוב:"אני מברר/ת".

אחרי עשרים דקות, לאחר שהבטחנו לאם ולבנה ש:"מייד..." – "הם רק יסתכלו במצלמות ומישהו יגיע ללחוץ על הכפתור..." נו, עכשיו הסברתי להם, הם מבררים ויהיה בסדר...", כשהבנו שאין לדעת כמה זמן עוד יישאר הילד כלוא ומנותק מאמו, עברה רוני למסלול המקביל כדי לבקש את עזרת החיילת שם. אני נשארתי עם האם והמשכתי לדבר עם המוקדנים שלא הבינו ושוב לא הבינו והעבירו אותי לקצין אחראי שגם הוא לא הבין וניהל אתי שיח של חרשים:

הקצין: "איך קוראים לאמא שלו?"
אני: "לא יודעת".
הקצין: "אז איך אני אזהה אותו?"
אני: "יש לו שתי רגליים... למה אתה צריך לזהות אותו? – תשחררו אותו ודי!"
הקצין:"רגע, לא הבנתי, תסבירי לי, הוא בשטח האדום?  לאן הוא רוצה לעבור?"

רק לאחר כשלושים דקות נשלח חייל מהמשרדים הפנימיים כדי ללחוץ על הכפתור המשחרר. אך לפני שלחץ התעקש להסביר שבעצם: "הילד אשם במצבו. הוא לא היה צריך לעבור לבד לצד השני".

לא רק שהקורבן אשם, אלא אפשר להאריך את סבלו כדי להמשיך ולספר את הנרטיב של הכובש. 

לפלסטינים אין מאמינים. לכן תמיד הם מצוידים בצרור ניירות ומסמכים המעידים על מוגבלותם, מצבם ועל עצם קיומם.

כזה הוא הקשיש בן ה-71 תושב ירושלים, אדם מוגבל וחולה שקשה עליו ההליכה וקשה עליו עוד יותר העמידה בתורים הדחוסים של מחסום קלנדיה.

האיש הציג בפנינו את תעודת הנכה שברשותו להוכחת מצבו הבריאותי וסיפר על ההתעמרות כלפיו במעבר המיועד לבעלי תעודות ירושלמיות, שם למרות שעל פי הנהלים יש לאפשר לזקנים מוגבלים ונשים בהריון להישאר ישובים באוטובוס, כופים עליו לרדת, ללכת למחסום הרגלי, לעמוד בתורים, לחצות את קרוסלות ולהיבדק (שוב) בפני החיילים.

"תכתבו את מה שאני מספר לכן. תכתבו את זה" ביקש.

7.45-12.30

כביש 60

רוחות חזקות מנשבות, אין כמעט תנועה על כביש 60.

למרגלות בית חגי, הכניסה למבואותיה הדרומיים של חברון נחסמה זה מכבר בקוביות אבן. בשנה האחרונה הוסיפו גם גדר תלתלית, כאילו שמישהו יכול לעבור את החסימה הזאת. הבוקר הגדר קופלה לצד הדרך  וחיילים בנגמ"ש שומרים שם.

"על מי או על מה אתם שומרים?"
"לא יודעים" הם עונים.

החלטנו לנסוע היום לכיוון תקוע, דהיינו לפנות מזרחה בכניסה לסעיר ולהמשיך עד תקוע בואכה ירושלים. לחברון נכנסנו בדרך חזרה.

כביש 3517 - כביש 3670

הדרך יפה ושוממת. קטע ממנה הוא המשך של כביש 356. בהמשך, כביש המוליך על פי השלט להתנחלויות 'מיצד/אספר' הנראה מבוסס וותיק ולא רחוק ממנו, התנחלות 'פני קדם', שם מתגוררים עוד בקרוונים. על גבעה לידם נראים קרוונים מעוררי שאלה. הדרך לשם משובשת וחסנו על רכבנו אז נהגנו חנה בצד הדרך. לפתע ראינו במעלה הדרך קבוצת חיילים. ניגשנו אליהם, אולי נקבל מהם תשובות לשאלותינו. הם מילואימניקים, סבלניים וחייכנים.

"אה, אתן ממחסום ווטש!!אני בעדכן!" אומר החייכן ביותר. "לא, סתם. סתם אמרתי. בדיוק ההפך!" הוא ממשיך. 
"מה אתם עושים פה?" אנחנו שואלות. 
"שומרים על הדרך".
"מה יש לשמור?" 
"שלא יהיו בעיות , חדירות" הם עונים.
"מה יש על הגבעה?" אנחנו שואלות.
"לא יודעים". הם עונים. 
חיילים "טובים וצייתנים" שכאלה מוציאים מאיתנו את כעסנו על הכיבוש. הם מקשיבים בשקט ולא עונים. הם מסבירים לנו איפה ההתנחלויות האמורות ואנחנו נוסעים לראות. הן ממוקמות על גבעות נישאות, הכל נשקף מהן. הבסיס הצבאי ממש צמוד למצד. שוב ניכרת הסימביוזה שהשכילו השלטונות לייצר. שוב ניכרת העובדה שכל היושבים במקומות אלה יושבים בברכת הממשלה. השלטים מספרים שיש המשך לגוש עציון.

חזרנו לכביש המוביל לתקוע, כל שלטי הישובים מסמנים כמעט רק התנחלויות יהודיות. כמעט כל שכניהם מימים ימימה, ביישוביהם, שקופים. לא קיימים על המפה.

נסענו עד מבואותיה הדרומיים של ירושלים. שכונת הר חומה מזדקרת בשטח.

חזרה לכביש 60.

חברון

בכניסה לקרית ארבע השומר שוב, בפעם האלף, מבקש תעודה ממ. נהגנו. שוב אנחנו מתעקשות לתת גם את שלנו, שוב טלפון לדווח על הגיענו.

דגלי גולני מתנופפים ברוח ועל שלטיהם כתוב: "משפחת גדעון". שוב ושוב. בעיר עצמה החיילים תלו  כרזות:"אריות הזעם". כך הם קוראים לעצמם.

קבענו להפגש עם אדם ששמונה שנים מנסה לקבל אישור עבודה בישראל ואינו מצליח. נתנו לו את האינפורמציה הרלבנטית ונאלצנו שוב לציין שלא בטוח שנצליח לעזור לו. ההרגשה של אזלת היד מייאשת כל הזמן.

במחסום תרפ"ט, בגלל השעה המאוחרת, "זכינו" לראות קבוצת מורות החוזרת לאזור H2. החייל מנסה לכוון אותן לעבור דרך המגנומטר.

הן מסרבות. לשמחתנו הוא "נזכר" שאפשר לתת לאנשים לחזור הביתה מבלי להיבדק והוא פותח להן את הפשפש.

חילופי מבטים בינינו, סימני ניצחון קטנים מוחלפים בינינו והן הולכות הביתה. "איזה אושר".

06.20 מחסום חקלאי עאנין

יום קר במיוחד , מעטים יצאו היום לעבודה עשרות בודדות . ההתנהלות – בקדמת המחסום. נער  צעיר מסורב מעבר והוא חוזר כלעומת שבא, אחרי רגע מגיע חזרה בידו מסמך כלשהו שאינו מספק את החיילים המשלחים אותו חזרה לאחור.

העובר אחריו אומר שהנער ,  בגיל שבין 12 ו- 16 החזר מכיון שלא הגיע אם אחד מהוריו . תעודת הלידה שבידו לא שכנעה את החיילים

בחינות אמצע השנה , ילדי הבדואים במורד הגבעה נרגשים. הבחינה היא באנגלית והן בוחנות אותנו אם אנחנו יודעות לקרוא אנגלית ואולי גם קצת ערבית

07.00 מחסום טורה ( שקד)

החיילים עולים זה עתה למחסום , תוך פחות מ- 10   דקות המחסום פותח שעריו וקולט את העוברים למרחב  ( מתחם) התפר.

 לכיוון הגדה עוברים בעיקר כלי רכב ותלמידים או סטודנטים .וגם  עובדים במשרדים כאלה ואחרים.  

הילדים מגיעים בריצה פותחים תיקים , חיילים בודקים והם ממשיכים .

אין שום תכונה מיוחדת.  שגרת כיבוש ! יודע הסוס ויודע גם רוכבו את המוטל עליו, אלה גם אלה משחקים את המשחק בסדר מופתי .

07.40- 08.20  מחסום ברטעה החדש

רחבת החניה במחסום למטה מלאה עד אפס מקום בכלי רכב. פועלים נכנסים לטרמינאל ללא עיכובים ועוברים מייד בשרוול

הכל מנתהל על מי מנוחות . אין חדש . מכשיר השיקוף אינו חושף  את  שעוברים האנשים בבואם ובצאתם, . אנו קולטים רמזים באמירות אגב המופנות כלפינו:"איזה שלום?  עם מי שלום?" הם עונים  כשאנו מפנים אליהם ברכה בעברם על פנינו , ועוד כאלה הערות

משאיות מזון עמוסות ממתינות לתורן להבדק , על הכביש. ,

 קשת חוצה את השמים ומתחרטת אחרי רגע, ובמקומה מכסים ענני גשם כבדים ואפורים. אנחנו ממהרות לאסוף איש עם שני ילדיו  הקטנים לכיוון בית חולים. עוד עיכוב קצר , עד שתתברר זהותו של האב , ולמה לא תאמו מראש את הביקור ושאלות נוספות מנוסחות באדיבות מרובה אינן מצליחות להסתיר את העובדה שהמו"מ מתנהל בין שליט ונשלט. בו בזמן חוצים את המחסום לכיוון ישראל  ולכיוון הגדה כלי רכב בבעלות ישראלית , הם עוברים בהינף יד  לשלום ונעלמים אי שם, בלי שום בעיות .....