ראס עטיה

13:00 - חבלה

פלשתינאיות עוסקות בזנות בישראל???

גבר פלשתינאי (נדמה כאילו נשא את דבריו זמן רב ואנחנו הצטרפנו באיחור): ...יום יבוא והם יהיו מתחת לרגליים. אתם תראו. איזה מין עולם זה? - אני צריך רשות להיכנס לאדמה שלי?!

היהוד הוא עכשו בעל הבית. לא לתמיד. החיילים, אלו אנשי שטן. אלו חיילים של שטן בעולם. הולך להיות פיצוץ בשכם. בקלקיליה. הולך להיות פיצוץ בכל מקום. לאנשים אין כאן אוכל. יש אנשים שנכנסו בפנים ולא חזרו. יש נשים שנכנסו בפנים ולא חזרו. למראה אי ההבנה המצטיירת על פנינו, הוא מסביר: נשים עברו לישראל והפכו לזונות. יבוא זמן והם לא ישתקו. בחורה שמשאירה את הילדים שלה, אם תחלה מי יתן אוכל לילדים? הילדים ילמדו לגנוב. ילמדו לעשות רע. אתם דוחפים אותנו. הלוואי שהיהודים י---(גידוף גס) וגם הערבים (גידוף גס אחר). אלהים לא עוזר לנו, כי אנחנו לא מקשיבים לו. קראתי בקוראן - למוסלמים היה פעם שלטון. כשהקשיבו לאלהים. באיסלם, ביהדות וגם אצל הנוצרים - אלהים מבקש את אותן בקשות. צריך לקרוא בקוראן. אף אחד לא עוזר לנו. רק אלהים יעזור כשנקשיב לו. באפריקה אין מים לאנשים. לי עוד יש. מסכנים , מסכנים האנשים באפריקה.

13:10 -אוטובוס הילדים חוזר.

ידידנו מעדיף את נתן זהבי עצבני ואת כרמלה מנשה

א רמין,הכפר הבדואי שאנשיו לא קיימים זולת לצורך הטרדתם והריסת בתיהם.

הבאנו בגדים למשפחות שמבניהן נהרסו. אתמול ב-11 בלילה כשישנו. באו חיילים והעירו אותנו, שאלו על התעודות שלנו. צריך להתלונן אצל הגדולים. אונרא והצלב האדום סיפקו אוהלים ואוכל לילדים. לפני שבוע איש מהמנהל בבית אל אמר: עוד חודש אני מביא לך צו הריסה. גם האוהל לא חוקי. לא נותנים לנו לחיות. האנשים עובדים באלפי מנשה. 250 שקל ליום. עובדים בגינון, בבניין. ב-1960 עברה המשפחה מבאר שבע הנה. לא היה עשב לכבשים. עכשיו יש מעט כבשים, אין שטחי מרעה. ידידנו אינו מקשיב לרדיו ערבי. לעומת זאת הוא מקשיב בדבקות לנתן זהבי וכרמלה מנשה. "זאת כרמלה, מי שהראש שלו סתום, תפתח לו את הראש בדיבורים. אולי יש לכם הטלפון של ערוץ 10. אם יהיו עניינים אולי יעזרו."

פעם חשבתי: יהודים וערבים - אחים עד המוות. היום - הלוואי שתהיה אינתיפדה

15:10 - ראס עטיה

[בעזון, גבר מקומי תאר בדקדקנות את הדרך הקצרה ביותר  לראס עטיה. מה רבה היתה תדהמתו כששמע שאיננו רשאיות להיכנס לחבלה. הבעת פניו אמרה: שטות כזו לא שמעתי מימי.]

מכר חדש, תושב ראס עטיה, אומר כי הגענו בזמן קשה. איש מבוגר נהרג. מפחדים שיהיו עוד הרוגים. [הרקע - נקמת דם, שכמובן סופה מי ישורנו.] המשטרה הפלשתינאית אינה יכולה למלא את תפקידה ולשמור על חיי התושבים, שכן תנועותיה מוגבלות על ידי צבא הכיבוש.

הצבא נכנס מידי פעם לכפר ומונע גישה לאדמה. לפעמים מגיעים ב-2:00 בלילה, גם ב-3:00. משמיעים אזעקה. פני החיילים צבועים בשחור. אם תופסים מישהו, מעכבים אותו גם שלוש שעות.

בכפר 1900 תושבים. בעונת המסיק הגישו מאות תושבים בקשה לאישור יציאה לכרמים. נתקבלו 25(!) אישורים בלבד. גם ילדים זקוקים לאישור. באין ברירה, יש המפקירים את היבול ויש

הנעזרים בבעלי האישורים הספורים, תמורת מחצית היבול. מתן הרשיונות שרירותי. יש המקבלים אישור לשלושה חודשים ויש הזוכים לשנה, "הכל לפי הכף שלו, לפי הלילה עם האישה." בעלי קרקעות אינם יכולים לעסוק בענפי חקלאות אחרים, בגין העדר תשתית כלכלית תומכת. במקרה של פגעי טבע, אין מי שיפצה את הניזוקים.(כמקובל בארצות מתוקנות.) כך אדם שהקים חממה והרוח נשאה אותה, איבד את כל ממונו. עדיין לא פרע את ההלוואה בסך 12,000 שקלים. יש שנטשו את החקלאות בגין תמורה זעומה  - מחיר ארגז עגבניות 5 שקלים.

המגנטים מכונים מגנטים מזויפים. הם עשויים רק לתועלתו של הכובש - כדי להשיג טביעת אצבע ותצלום מעודכן. חידוש המגנט עולה 120 שקל. מכשירי הבידוק מסרטנים.

העובדה המוחצת היא ריבוי מנועי השב"כ במקום. הדבר מקומם ומתמיה את אנשי שיחנו משום שאפילו  אבן אחת לא נזרקה כאן. אין שום אפשרות לברר את סיבת המניעה. ארבעת אנשי שיחנו כולם מנועים. עורכי דין גובים הון תועפות, אינם מבטיחים דבר ואף אינם עושים דבר. מי יש לאל ידו לזרות לרוח 32,000 שקל? לפעמים מתברר שלמשטרה אין כלל טענות, אך לא כן השב"כ. והשב"כ כידוע אינו חייב דין וחשבון לאיש. תשובה שגורה היא: "אתה מנוע ל-99 שנים." בכפר רבים הסייענים. (כך הדבר גם במקומות אחרים.) אדם המסרב להיות סייען, יצפה לכך שיהיה מנוע לצמיתות.

אומר אחד מן האנשים: "עד שנת 2000  עבדתי בישראל. הייתי קבלן בניין. החיים היו טובים. בימים עבדתי ובלילות ביליתי. אהבתי את הטיילת. כל כך אהבתי את היהודים שרציתי להתגייר. פעם אמרתי 'אנחנו אחים עד שנמות.' היום ש---(גידוף גס). הלוואי שתפרוץ אינתיפדה. אני כבר בן 30 ולא עשיתי כלום בחיי. לישון ולקום, לישון ולקום, זה חיים? זה לא חיים. הסייען עשה את החיים שלי שחורים. הייתי הורג את המלשין הזה, אם הייתי יודע מיהו. התחלת הבעיה וסוף הבעיה היא שאתה לא סייען. אתם גורמים לטרור. כשאין מה לאכול, מה אתם מתפלאים אם מתפוצצים בגלל 100,000 דולר שהמשפחה מקבלת. אתם לא רוצים ביטחון. בתוך הלב שלי אני אומר: 'יה אלהים, שתחזור האינתיפדה.'"

איש שיחנו מסרב לאבסורד של נסיעה בדרך בה בנו. הוא מתעקש ונוסע איתנו דרך מהירה יותר. איש לא עצר בעדנו. ממש כפי שהבטיח.

יש נגוד בולט בין הדיווח שלנו ובין הדיווחים המגיעים מעורטא. לא נסענו לשם מתוך המחשבה שיש להמשיך ולהראות נוכחות גם במקומות אחרים וגם מכיון שאין אנו דוברות ערבית וחשבנו שיהיה חסר תועלת שנגיע לשם ולא נדע אל מי לפנות ואם בכלל אפשר להכנס לכפר. נראה לי ששגרת הכיבוש מזעזעת ומרגיזה אפילו כשלא קורה שום דבר נורא כמו המעשים שקורים בעורטא.

06:48 חבלה

הקבוצה הראשונה יוצאת רק עכשו. מתלוננים שפתחו את השער באיחור רב.

הבדיקות מהירות וכעבור 3 דקות יוצאת כבר הקבוצה הבאה וזו שאחריה עוברת ב 2 דקות.

שער המכוניות סגור והפלסטינים יוצאים דרך השער הקטן .

מגיע שומר המשתלה ומחכה שיראו אותו ואז עובר מהר. הוא מספר שלפני כשבוע היו חילים "רעים" שעכבו אנשים, הפסיקו את הבדיקה ולקח המון זמן. לדבריו, לא היו באותו בוקר נשות מחסום ווטש.

07:10 האוטובוסים מגיעים, תעודות הנהגים נבדקות ,עליהם לפתוח את תא המטען לבדיקה וחיל נכנס לכל אוטובוס לבדיקה, האוטובוסים יוצאים כעבור 6   דקות. יש לפתוח ולסגור את השער כל פעם אך הבוקר, הכל נעשה בזריזות וביעילות. בכל זאת אחד הבחורים שיוצא אומר ששואלים הרבה שאלות וזה מעכב.

07.30 אנו יוצאות למרות שיש עוד לפחות כ 25 ממתינים וגם משאית גדולה עם כדים מחרס שמגיעה מקלקיליה למשתלה.

ביציאה עוצר אותנו בעל הכבשים ומבקש שנסדיר את פתיחת המחסום בשעה 06:00 ( כפי שכתוב במסמך שטדסה שלח לנו) ולא בשעה 06:30.

מכיון שנוסעת איתנו חברה חדשה אנו נכנסות לכביש שמוביל לראס עטירה ומראות לה את השער הנעול ומספרות לה את ההיסטוריה של האזור... ביציאה אנו רואות שלט גדול המכריז "בונים את אלפי מנשה"

07:45 שער אליהו

לא עצרנו אך ראינו שיש עדין כ 20 אנשים מחכים.

נסענו דרך עזון לג'יוס. שעת הפתיחה בבוקר נשארה 05:45 עד 06:45 ולכן לא נסענו לשער ההוא אלא המשכנו לשער פלאמיה. בכביש המשופץ לטול כרם יש מעקף דרך מטעי הזיתים וכפר פלאמיה ובחזרה לכביש לטול כארם.

08:00 מעבר חקלאי פלאמיה

שני טרקטורים, סוס ועגלה מחכים לפני השער ,אחרי בדיקת התעודות הם עוברים. מגיע פלסטיני במכונית ובתא המטען אופנים. מנסה לעבור עם המכונית אך מסתבר שהאישור הוא לאופנים ולא למכונית ולכן עליו להשאיר את המכונית ולרכב על אופניו.

08:20 עוזבות.

נוסעות דרך נופים ופריחה מדהימה ,עוברות בכפרים,עוצרות לקנות ירקות ולשוחח עם הירקן על המצב וממשיכות דרך פונדוק לכיוון צומת ג'ית.

בדרך לא ראינו שום כלי רכב צבאי בכניסה לכפרים או להתנחלויות גם בצומת ג'ית לא היה כל מחסום פתע או משטרה.

פונות לדיר שאראף, עוצרות במכולת/מאפיה. בעל המכולת מספר שיש אבטלה נוראה ושהרשות לא יכולה לטפל בבעיה כי אין מפעלים וואפילו מחקלאות אי אפשר להתפרנס כיום.

יש לו פתרון. אם ישראל הייתה מפסיקה ליבא עובדים תאילנדים וסינים לחקלאות ולבנין ומאפשרת לפלסטינים לעבוד בישראל היה משתרר שקט בשטחים כי "מי שעובד ומפרנס לא רוצה להפסיד את פרנסתו" מבקש שנכתוב על כך בעיתונים ושנפרסם את בעית האבטלה שגורמת לתסיסה.

עלינו בכביש 60 להראות את חומת שבי שומרון ולהפתעתנו היה שם מחסום פתע , משאית אחת עצרו לבדיקה אך ליתר נתנו לעבור וגם אותנו לא עצרו אלא נפנפו לנו לשלום. הפיתוי להמשיך היה גדול אך עמדנו בו...

בדרך חזרה ראינו על גבעה חדשה ליד קדומים בניה חדשה לגמרי.

10:15 שבות עמי נטוש.

10:30 דרך מעבר אליהו ,למרות הדגלים, לא בדקו אותנו והמשכנו הביתה.

16:00  מעבר אייל

אנחנו עוברות את הקרוסלה ונעמדות מול הכניסה למבנה.  שי, מנהל המשמרת מזנק לקראתנו ומבקש שנצא מהאזור הצבאי.  ריבה מסבירה שמעולם לא נתבקשה לצאת. הוא קורא למנהל המעבר שמעון לוי שמוכן לדבר אתנו רק מעבר לקרוסלה. ריבה מסבירה שכחברות בארגון לזכויות אדם, חשוב  לנו המימשק בין העוברים הפלסטינים לבין בעלי התפקידים הישראלים. אחרי שיצאנו, שמעון בטון רגוע יותר, מספר שכ-4000 איש עוברים כל בוקר את המחסום במהירות האפשרית, שהם עושים מאמצים לשפר את התנאים כל הזמן, שהוסיפו מתקנים כמו סככה, שרותים, מתקני מים קרים ועוד. ריבה מתקשרת עם וואהל קצין המעברים במת"ק לברר מהי נקודת התצפית המותרת לנו. רק אחרי שאנו עוזבות את המקום הוא חוזר אליה. מציע שנפנה למינהלת המעברים.

16:20  צופין

פונות לכיוון צופין. בדרך לקלקיליה  ולשער  אליהו.  בכניסה  לקלקיליה   אין  הפרעות  בכניסה  והיציאה  מהעיר. 

16:30  מעבר אליהו

המעבר חופשי והתנועה זורמת

16.40  נכנסות  לכביש לאלפי  מנשה  כדי  לצפות  בכביש  וגדרות  המערכת  הכולאות  את  ראס  עטיה   וראס  עטירה   ושומרות  מכל  פגע  את  מתנחלי  אלפי  מנשה  החוזרים בשעה זו  בחזרה  לבתיהם  על  הכביש  לישוב. המעבר,  כרגיל,   סגור  ומסוגר   והתצפית  עדיין  מעוררת  פלצות.

16:45  חבלה

השער סגור.  פחות  מעשרה  ממתינים. אנחנו  מבקרות במשתלה וחוזרות.

17:00 

השער נפתח אך אין מעבר כי מחכים לממ"צדיקית. החייל בשער מספר לנו שיש תקלה ברכב שאמור להביא אותה. (אילו ידענו היינו נותנות לה טרמפ משער אליהו... ותורמות למאמץ המלחמתי)  כ-10 פלסטינים מחכים בצל מאחורי הסככה הצהובה, שנבנתה  לאחר  מחשבה... כשפתחה פונה למערב כאשר השמש קופחת.

17:07 

עדיין אין מעבר. פלסטיני אומר לנו שהאיחורים הם עניין שבשגרה. הוא שואל   איך  זה  שאין  עוד  מכונית  אחת  בכל צה"ל  כדי  להסיע  אותה.... ריבה מתקשרת למת"ק. הם יבדקו מול החטיבה. בינתיים נאספים כ-30 איש כולם מסתופפים אחרי הסככה בחיפוש אחרי צל, והסככה ריקה.

ראש מועצת ראס עטיה  שממתין  מספר לנו שיש למשפחתו אדמות אך לבן שלו לא נותנים אישור מעבר והוא לא יכול לעבד את השדות.  לעומת זאת לבנו האחר, רופא במקצועו בבית לחם, כן נתנו אישור... הוא מספר שדיבר עם מיקי פ' וכן שעו"ד ניסה לטפל בעניין ולא הצליח.  האם  יש  למישהי  רעיון???

17:20

הסמל מקבל החלטה לבדוק ידנית את התעודות ולכתוב את מספריהן. הוא  מבקש  מאתנו דפים  לצורך  הרישום  הידני!!  אני בשמחה מנדבת לו דפים  ומחמיאה לו על "הראש הגדול". כשיש רצון טוב ניתן להקל ואכן המעבר חזרה לכפר מתחיל אך מתנהל באיטיות. הפלסטינים בשקט ובסדר עוברים.  בינתיים נותנים גם לשני בעלי רכב ולבעל עגלה רתומה לחמור  רשות לצאת מחבלה כשהם מפקידים את התעודות בידי החייל. ריבה מתקשרת למת"ק ומדווחת על מה שקורה.

17:35 

מגיע רכב צבאי ממנו מקפצת ממ"צדיקית. היא נאבקת עם מפתח עמדת הבידוק ונכנסת.

17:45 

עדין עמדת הבידוק לא נפתחה והרישום נעשה ידנית.  מרבית האנשים כבר עברו ואנחנו עוזבות  את המקום,  ממהרות למפגש אצל נינה.

  15.25   הצצה  לשער  החקלאי חבלה  בדרך  לפונדוק.   אין  ממתינים. 

15.33  מעבר  אליהו/שער 109   מהמכונית  ראינו   כחמישה  פלסטינים, כנראה  משפחה,   ליד   מתקן  הבדיקה.  נראה  שחלקם  כבר   נבדקו. 

15.55  פונדוק  מטרת  הנסיעה  לפה  היתה  להביא  את  אישורי  הכניסה לישראל  לחמשת  המשתתפים   בסרט  "שטח C"  מפונדוק  להקרנה  מחר.   התעכבנו   קצת  יותר  בתיאומים  כי  משום  מה  האישור של  אחד  מהחמישה  לא  הגיע.  בכוחות  משותפים   וברצון  טוב  של   איש  מת"ק   האישור   ימסר  לו במת"ק  קלקיליה  היום  בערב.  אינשאללה. 

16.40  מעבר  אליהו/שער 109    ממש  לידינו  במעבר עמד  זוג  פלסטיני  וחייל  שדבר  בקשר   בעניין  שלהם  כנראה.  נראה  היה לנו  נכון לא להתערב. 

16.45   עוד  הצצה  והפעם  לכביש  המערכת  עתיר  הגדרות   בדרך   לראס  עטייה  וראס  א'טירה.  בנוסף  לגדר  האימתנית   הסמוכה   לכביש   התווספה  גדר   מתולתלת   כ10-20  מטרים לפחות  צפונה  לגדר  הכביש  שגוזלת   עוד  שטחי  מרעה  וקרקע  באיזור.  מראה  אלים   כלפי  השטח   שלא  לדבר    על   תושבי הכפרים  הכלואים  בתוכה.  

16.50  שער  חקלאי  חבלה    סככת  ההמתנה  החדשה ריקה  מאנשים וקופחת בשמש.  כ30  ממתינים  חפשו  צל על  האדמה  מאחוריה   ובעיקר  מאחורי  המבנה  של  הבאר.  היום  החיילים  העדיפו  משום  מה   שיעברו  אחד  אחד  ולא  בחמישיה..  החלטה  שרירותית    כפי  שגם היתה  ההחלטה  שלא  לתת  לפלסטיני   תושב  חבלה   להכנס  דרך  השער  החקלאי  כי  באישור  הכניסה  שלו  כתוב    דרך  109.   דברתי  עם  המת"ק  והוא  הבטיח  שידבר  עם  המפקד  אבל   האדם  כבר   הלך  לדרכו   מעוצבן.  

17.40  מעבר  אייל  עברו   די  הרבה  אנשים  אולם   ללא  בעיות   נראות  לעין.

תרגום: חנה כ.

.

על הכביש, בין עזון ונבי אליאס, ליד תחנת הדלק, הוקם מחסום פתע. היו שם ג'יפ, שלט ושני חיילים. מכונית נעצרה לבדיקה. למה ולשם מה – לא היה לנו מושג.

ליד השלט לאלפי מנשה פנינו אל ההתנחלות. כמובן שלא היה שילוט שהורה כי הדרך הזאת מובילה לראס א-טירה או לראס עטיה. בסוף הדרך מצאנו שער מתכת נעול. מעברו השני של השער היה כביש בטחון ובצדו השני של הכביש היה שער אלקטרוני צהוב ענקי במחסום ההפרדה, נעול אף הוא. לא היה אף אחד בסביבה, לא חיילים ולא פלשתינאים.

17:05 חבלה
שני השערים פתוחים ושני חיילים מרשים לפועלים לעבור דרכם בקבוצות של חמישה. השערים פתוחים ומאויישים בין השעות 16:45 ו-18:00. פועל פלשתינאי אחד מחזיק ערמה של תעודות זהות שנאספו מן הפועלים במחסום אליהו, והוא מוסר אותם לאחרים שעה שהם עוברים בשער לכיוון חבלה, חמישה חמישה.

בדרכנו חזרה לכפר סבא בכביש הראשי אנו רואות את השיירה הארוכה הצפופה של מתנחלים בדרכם הביתה.

 11:45  שער 1392, שער חקלאי חבלה
אנו מגיעות ומוצאות את השער נעול.  חיכינו אבל איש אינו מגיע לפתוח אותו.  אנו עוצרות ליד המשתלה לברר ומגלות כי הצבא שינה את שעות הפתיחה כדי לשרת את הילדים הבדואים החוזרים מבית ספר באוטובוס רק בשעה 12:30.
 11:55  ראס עטיה
אנו נוסעות לראס עטיה אך מגלות כי החסימה החדשה הושלמה וסגורה לגמרי.  איש אינו יכול לעבור.  בהמשך דרך הביטחון אנו רואות שני חיילים יושבים, ומשאיות יוצאות ועולות בדרך.
15:00 ענבתא
רכבים עומדים בתור משני הצדדים, מתקדמים לאט, כ-7 רכבים בתור מכל צד.
15:15  שער אפרים
זרם מתמיד של אנשים החוזרים הביתה, אך אין תורים ואין צורך להמתין, למרות שרק שתי עמדות פתוחות.  פלסטינאים אחדים אומרים לנו כי היינו צריכות להיות פה בבוקר.

 
 דיווח על מחסומים קיימים, ישנים וחדשים:

1.      היציאה מכפר א'דיק לכביש הראשי (המשך של כביש 446 לכיוון כביש 5). מאחר והנסיעה בו מותרת לפלסטינים, לכאורה לא ברורה הסיבה הבטחונית מדוע היציאה הזאת עדיין חסומה כאשר כל החסימות באיזור הוסרו ועל הכביש מתנהלת תנועת כלי רכב פלסטינים.

אך אם מסתכלים על מפת ההתנחלויות לאורך הכביש: פדואל וההרחבה (ישוב חדש לגמרי), ברוכין, עלי-זהב, כולם ישובים שנמצאים בתנופת בניה, מתבררת הסיבה האמיתית כנראה: למנוע מעבר טרקטורים למטעי הזיתים והחממות באזור. למכוניות אין בעיה לצאת גם דרך ברוקין, אבל בשביל טרקטור לעשות מסלול של 10-20 ק"מ כל יום למטעי הזיתים ובחזרה, זו הוצאה ניכרת.

2.      מחסום דיר בלוט על כביש 446 אינו מאוייש אך לא פורק. על הכביש צפונה לכיוון זאוויה הוצב שלט אדום המודיע שהאזור הוא אזור A (אינשאללה). מאחר ולא ידוע לנו על הסכמי אוסלו חדשים, זהו שלט שקרי.

3.      המעבר מכביש הכניסה לאריאל לעבר סלפית עדייין חסום, למרות שקיים שלט חדש המצביע על סלפית.

4.      מחסום הכניסה לכיף-אל-ח'ארס לא היה מאוייש, אך המגדל עומד על תילו ושער הברזל קיים.

5.      מחסום דרומי בכפר עזון-עתמה: גישה מוגבלת לתושבים המתגוררים ממערב למחסום. הגבלות מעבר סחורות. מפקד המחסום שלם לגמרי עם תפקיד הפקח הכלכלי שעליו למלא "למה שהערבים יתפרנסו צריך לתת פרנסה לישראל" כה אמר הרב-טוראי.

6.      נבנתה גדר חדשה המתחברת לגדר הישנה קרוב למזלג הכבישים אלפי-מנשה – ראס טירה, מקיפה מצפון וממזרח את ראס-טירה ומתחברת לגדר הקיימת מדרום לראס-טירה. התנועה מהכפרים שהיו במובלעת אלפי-מנשה: ראס-טירה, דבעה, חלק משבט ואדי ראשה לקלקיליה ולכפרים בסביבה חפשית, אך חלק גדול מאדמותיהם עדיין נשאר מהצד של אלפי מנשה וגישתם אליו דרך 2 שערים חקלאיים מוגבלת.

7.      מחסום כניסה/יציאה דרומית מקלקיליה של כוחות הבטחון הפלסטינים. מחסום של המשטרה הפלסטינית ביציאה הראשית (מזרחית) מקלקיליה.

8.      שער חקלאי חאבלה – מעבר של תושבי חאבלה, קלקיליה לאדמותיהם. שעת פתיחה בערב: 16:45 עד 17:45. דווקא בחורף שעות הפתיחה היו מאוחרות יותר. אכן צבא-הגנה לישראל דואג דווקא בקיץ שלא יעבדו עד כל כך מאוחר בשדות. אין ספק ששיקולי בטחון כבדי משקל מנחים את הצבא בקביעת שעת הפתיחה של השער.

9.      מחסום במעבר 109 (מעבר אליהו) היה פעיל היום, למרות הסגר על כניסת פועלים לישראל.

 דיווח על מחסומים שהוסרו באזור בו נסענו:

1.      היציאה מכפר ברוקין לכביש 5, דרך המשכו של כביש 446. החסימה הוסרה בעונת המסיק האחרונה.
הכביש הפלסטיני, שהיה נסגר בשער אפור, פתוח גם הוא לתנועה.

2.      היציאה מחארס לצומת ברקן היתה פתוחה.

3.      מחסום קרוואת בני-חסן אשר כבר זמן רב לא היה מאוייש, השער פורק אך שני סלעים בולטים, ללא אזהרה, אל תוך הכביש.

4.      הכניסה לעזון עתמה פתוחה, המחסום הצפוני אינו מאוייש, החל מתחילת אפריל ש.ז. מבני המחסום עדיין קיימים.
5.      פורקה הגדר מדרום לכפרים דבעה וחירבת ראס וממזרח לראס עטיה. ילדים רוכבים על אופניים על הכביש, אחרים מפרקים שאריות ברזל בצידי הכביש, נער אחד מחזיק בידו שלט אדום האוסר לגעת בגדר שהיתה. טרקטורים אוספים את גדרות התיל שהצבא השאיר. כפרים שהתרחקו עם הקמת הגדר, התקרבו שוב עם הורדתה, ואנשים שהיו רחוקים מאדמתם, גם אם זו גבלה בביתם, יכולים שוב להגיע אליה בנעלי בית.
אך לאחרים אשר הגדר החדשה ביתרה את אדמותיהם, אלו התרחקו מהם מאוד. 

מסלול המשמרת:
כביש 5, ירידה בצומת ברוקין ונסיעה דרך מחסום כפר א'דיכ עד צומת דיר בלוט על כביש 446, חזרה לכיוון כביש 5, כניסה לברוקין ונסיעה על כביש הפלסטיני מברוקין לצומת ברקן, נסיעה על כביש 5, כניסה לכיף-אל-חארס, נסיעה בכביש הפלסטיני לחארס, המשך לקרוואת בני-חסן, בידיא, סניריה, בית-אמין, עזון עתמה. כניסה לכפר ונסיעה למחסום הדרומי. חזרה למטה והמשך נסיעה עד ראס-עטיה. חצית כביש הבטחון ונסיעה לכפר דבעה- השקפנו על הגדר שפורקה וכביש הבטחון שהפך לכביש רגיל. חזרה לכיוון מה שהיה מחסום ראס-עטיה ונסיעה על כביש הבטחון לשעבר בקטע הגדר שפורקה עד למקום בו נחסם הכביש ע"י קטע הגדר הישנה אשר מתחברת לגדר החדשה המקיפה את חירבת ראס-טירה. במקום קיים שער חקלאי, איננו יודעות אם הוא כבר פעיל.חזרה לאורך כביש הבטחון לשעבר והמשך עליו צפונה עד המקום בו הגדר החדשה נפגשת עם הגדר הישנה של מובלעת חאבלה. תצפית על שער חקלאי הנמצא במזלג הכבישים, בו היו פונים לכיוון חירבת א'ראס מהכביש לאלפי מנשה.חזרה על כביש הבטחון לשעבר , חצית ראס עטיה ונסיעה עד שער חאבלה. החיילים מסרבים לאפשר לנו לעבור, פונות לאחור ויוצאות דרך השכונה הדרומית של קלקיליה תוך כדי התפעלות מהשדרות והגינות החדשות ברחובות העיר.

14:50 ראס א טירה

צילמנו את השער החדש שחוסם את המעבר לכפר. תמונה משמאל. כשהגענו - בדיוק התקינו חשמל על הגדרות.

15:00 חבלה

רצינו לראות אם כבר יש תור בחבלה בשל שינוי שעות הפתיחה של המחסום (עכשיו 07:00-08:00, 12:00-13:00 ו 17:00-18:00). שלושה אנשים מצאו פינת צל ונרדמו. גמרו יום עבודה ועכשיו הם מחכים עד 17:00 שיתנו להם ללכת הביתה.

15:35 דיר שאראף - לא מאויש.

15:40 ענבתא - התנועה מהירה ללא בידוק.

16:15 ארתאח

פועלים חוזרים מיום עבודה בישראל. אנחנו רואות אותם בנקודת הכניסה למתקן הבידוק וביציאה ממנו. קבוצה של נשים עוברת גם כן. להפתעתי הן מבקשות להצטלם (תמונה משמאל)
גבר מג'נין מלא בכעס - "כשהייתי ילד לקחתם לי את האדמות, עכשיו את הכבוד אתם לוקחים לי, בדרך לעבודה בימי שישי מכניסים אותנו לחדרים קטנים צפופים, עשרים איש לפעמים שלושים איש, למה אי אפשר לעבוד בכבוד?".  צודק. הבטחתי לבוא ביום שישי הקרוב.

מספר פלסטיני ישראלי שעובד כנהג בהסעות הפועלים מהמחסום לישראל שבין 11:00 ל 16:00 המחסום סגור, נפתח לזמן קצר ב 11:00, 13:00 ו 15:00. מאבטח אומר שזה לא כך. 

16:55 - 17:35 חבלה

ב 17:00 נפתח. זרם רצוף של פועלים. באים בזוגות או שלשות. לעיתים מתאספת קבוצה קטנה של ממתינים, שישה או שבעה. לבידוק הם נגשים בקבוצות של ארבעה. בחור שאין לו תעודה לא מורשה לעבור. החייל מסביר שאלו הנהלים ו"אני רק ממלא נהלים". "ואם היו סוגרים לך את השכונה בגדר ופותחים רק שלוש שעות לא רצופות, מה היית עושה?"שאלתי אותו. "הייתי בטח ממש כועס אבל אני רק ממלא כאן נהלים", "אנחנו אף פעם לא רק ממלאים נהלים".

עדר כבשים עובר כאן, עד שהרועה יוצא מתא הבידוק העדר מתפזר. סוס ועגלה נבדקים. מצורפות תמונות.

כללי – הפלסטינים בראס א טייה אומרים שמחר בלילה יפתח המחסום החדש ליד אלפי מנשה – אנה שימו לב וכנסו לשם לראות מה קורה. אנחנו לא ראינו שום הכנות סופיות לכך – אין מסתור לחיילים , עמדות בדיקה, כלום. יש רק שער גדול שממוקם באופן בלתי נסבל ליד ירידה תלולה בכביש ואין מקום לעצירה של מכוניות רק רחבה קטנטנה בצד העליון של המחסום.
06:45 חבלה – השער פתוח וכבר עברו אנשים. לא יאומן – פתחו מוקדם לדברי הפלסטינים ב – 06:40. אחד העוברים שיש לו "ווקמן" נבדק גופנית, מרים חולצה ועובר. המעבר בקצב רגיל.
07:05 ראס עטייה – בדרך ראינו הרבה פועלים בכוון אלפי מנשה. מעט אנשים בתור לשני הכוונים. מכונית הזבל מחכה לפועל שלה שתקוע כרבע שעה במחסום ונשלח בחזרה לראס עטייה. הרשיון שלו פג היום ועליו ללכת למת"ק. לא ברור איך יסתדר הנהג לבד, אבל הוא נסע לדרכו לכוון ראס א טירה.
אדם נוסף מוחזר – ברקורד שלו אין רישום שחזר בפעם האחרונה לראס א טייה, אז עכשו הוא נשלח כעונש למת"ק לחידוש הרישיון. פעם היו עושים זאת רק בפעם שלישית שזה קורה, עכשו כנראה כבר בפעם ראשונה נענשים. אחת הבעיות היא שהפלסטינים לא יכולים לראות אם החיילים מכניסים נכון את מספרם למחשב וכך יכולות להיווצר טעויות ואין רישום חזרה ויש טעויות כאלו באופן קבוע (לפי הפלסטינים).
המעבר מאוד איטי, למורות לקח 8  דקות לעבור.
08:00 כניסה לעזון, ליד עזבת טביב – גיפ משטרה עם שוטרי משמר הגבול וחייל. כל המכוניות היוצאות מעזון נעצרות ותעודות הנוסעים נבדקות מול מחשב – כנראה. גם הולך רגל נבדק. אדם אחד בודק התעודות וכך הדבר לוקח כ 5 עד 10 דקות למכונית. השער לעזון פתוח. כך גם היציאה הראשית לכביש.אבל ממול עומד גיפ בצפיה.
08:20 פונדוק – גיפ בכניסה לכפר, של משמר הגבול, בודק תעדות של מכונית, לא עוצר מכוניות אחרות העוברות בכביש.
08:25 שבות עמי – יש שוב אבנים לרוחב הכניסה המונעות מעבר מכוניות. לא ראינו פעילות אנושית.