חבלה

06:40 עזון עתמה

הרבה פועלים מחכים בחוץ סביב למדורות. מעונן אך לא יורד גשם. עוד לפני שאנו ניגשות לשער הם מדווחים לנו שהיום טוב ושהחיילים עובדים ב"קבלנות".  אין פועלים שמחכים בתור בכלל ורק מפעם לפעם מגיעה מונית המרוקנת את נוסעיה ליד השער ואז מחכים מספר דקות. אנו משערות שבגלל החשש מפני הגשם פחות פועלים יצאו לעבודה למרות שבחוץ מחכים הרבה פועלים .

07:05 עוזבות.

07:15 חבלה

השער פתוח וכשאנו מגיעות חמישיית הפועלים הראשונה כבר יוצאת . שתי עגלות עם סוסים עוברים מהר ללא עיכובים. שתי מכוניות פרטיות עוברות ללא בעיות. עדין חופש לילדי בית הספר .

07:30  4 קבוצות של 5 פועלים עברו עד עכשיו. בין 20 ל 30 פועלים עדין מחכים לעבור.

07:45 מעבר אליהו

במעבר להולכי הרגל, לפני הקרוסלה מחכים כ 10 אנשים. במתקן לבדיקת המכוניות אנו רואות כ 3 מכוניות נבדקות.

07:50  אנו מסמנות שתי מכוניות הנכנסות למתקן ורואות שהן יוצאות לאחר כ8 דקות אחת אחרי השניה.

יש עכשיו הרבה מכוניות במתקן עם דלתות פתוחות ואנו גם רואות כלב מובל אליהן.

08:00 עוזבות.

מול הכניסה לעזון שני כלי רכב צבאיים עם אורות מהבהבים.

08:15 מעבר חקלאי פלאמיה

פוגשות את בעל עדר הכבשים שמחכה שיביאו לו חלב שנחלב באותו בוקר.

אין כל אנשים אחרים המחכים לעבור אך יש מספר מכוניות החונות ליד המעבר.

08:35 כפר ג'מאל

קבענו להפגש עם מספר חקלאים שאנו מכירות כדי לדעת אם השתנה דבר מה במצבם לקראת פגישה מתוכננת בין הרמת'ק ובינם וכמובן אין כל שינוי. למרות פניות הן ל D.C.O.  הפלסטיני והן למת'ק לא הוחזרו האישורים שנלקחו מהחקלאים כעונש וגם לא נפתחו השערים למטעי הזיתים.

הם גם מתלוננים על כך שהאישורים שהם מקבלים הם לשער סלעית שנפתח רק פעמיים ביום ולא לשער פלאמיה שפתוח כל היום.

חזרנו בדרך היפיפיה דרך הכפרים זיבאד , עבוש, חג'ה  לפונדוק. השקדיות פורחות ויש כבר כלניות.

מתחת לרמת גלעד , על הגדר יש שלטים המזהירים שיש שם מוקשים !

09:55   מול הכניסה לעזון ישנם רכבים צבאיים.

עברנו במעבר אליהו ללא עיכוב עם דגלים מתנופפים.

חבלה
12:50 האזור ריק מאדם.  מגיע רכב מסחרי ובו  משפחה  מערב א-רמאדין. הנהג מספר לנו על צו הריסה חדש שהתקבל. אנחנו מבקשות שיודיע לנו מתי הבולדוזרים אמורים להגיע.
13:00 מגיע האמר הצבאי.  בינתיים מגיעים פלסטינים לשערים משני צידי הכביש.
13:10 נפתח רק השער מכיוון חבלה והשישייה הראשונה עוברת.
מאפשרים לידידנו בעל הרכב המסחרי (בעל אישור) לעבור אך להולכי רגל עדין אין מעבר.
מכיוון הכפר יוצאות עגלות רתומות לחמורים, 2 טרקטורים, מכונית פרטית ועדר כבשים.
פונה אלינו בחור אותו פגשנו כבר מספר פעמים והוא דובר עברית טובה.  הוא מספר שבחבלה 8000 איש אבל עבודה יש  רק ל-1000. ל- 7000  איש אין פרנסה.  הוא מנבא שלא רחוק היום שהרעבים יעקרו את הגדרות והקונצרטינות וימכרו אותם לקוני ברזלים.
הרשות הפלסטינית דואגת לדעתו לערים הגדולות אך לא לכפרים הקטנים. אנחנו לא מעניינים אותם.

13:20 סוף, סוף מאפשרים מעבר ל-5 הראשונים הנכנסים אל הכפר.
13:30 עדר נוסף עובר ועוד מספר רכבים.
 הילדים בחופשה.

13:40 עולות על כביש 55 ופונות ימינה לכיוון כוכב יאיר וטייבה.
 
במחסום אייל כ-7 נהגים מחכים ללקוחות אך אין יוצאים. פגשנו אזרח ישראלי/מוסלמי שסיפר על התלאות שהוא עובר במעבר אליהו/ 109. הוא אינו מבין למה אזרח ישראלי צריך לעבור טרטורים  וחיפושים  על גופו וברכב בעזרת כלבים.   מאז האינתיפדה חייהם אינם חיים.  "מה עושה לנו המדינה שלנו"  הוא שואל.

14:00 אנו ממשיכות ונוסעות לצופין. החייל בשער מאפשר כניסה ללא שאלות. (מכיוון קלקיליה לא מאפשרים לישראלים להיכנס לישוב  אם הוא לא מוזמן על ידי אחד התושבים. מה ההיגיון משער אחד לאסור כניסה ומשער שני לאפשר כניסה ללא בדיקה??) אנחנו מסיירות בישוב המטופח. הרבה שלטים על מכירה והשכרת בתים, קוטג'ים ומגרשים לבניה עצמית.
הבניה  בתנופה.

14:40 עולות על כביש 55 לכיוון שכם ופונות ימינה לעזון.
15:00 כפר זיבאד -  במכולת מבקשות מישהו דובר עברית או אנגלית ואנו מוזמנות לביתו של נאביל, נשיא מועדון ספורט אליו מגיעים כל ילדי הכפר, (מגיל 8 עד 18) אחרי הצהרים. 3 ימים בשבוע בנות, 3 ימים בנים.
בכפר 1300 איש. רבים עזבו לחו"ל. יחד אתם מונה הכפר 6500 איש. ל-40 משפחות יש אדמות מעבר לגדר. 6 משפחות לא קבלו אישורים לעבור אל אדמותיהם.  תושבי הכפר עובדים ברשות הפלסטינית,  בחברות פרטיות,  בעלי חנויות ורק ל-20-25 יש אישור עבודה בישראל.
כל התלמידים המסיימים תיכון ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות. עם קבלת התואר הם מתקשים למצוא עבודה.
מארחינו  עבד בבנין בישראל 5 שנים. אחר כך למד הוראה. את הארץ הוא מכיר היטב . הוא גם מדריך טיולים במזרח ירושלים לתושבי האזור ובעיקר לסטודנטים.  אתמול עבר בקלנדייה  והבדיקות היו מתישות.  לדעתו עם אבו עבאס אפשר לעשות שלום.
קרין מספרת לו על ימי הים המתארגנים בקיץ והוא מביע עניין.  לפני פרידה הוא עורך לנו סיור בביתו המפואר והמטופח אותו סיים לבנות רק לפני שנתיים.

16:30 מעבר אליהו.   הביתה
.

חבלה
12:50 האזור ריק מאדם.  מגיע רכב מסחרי ובו  משפחה  מערב א-רמאדין. הנהג מספר לנו על צו הריסה חדש שהתקבל. אנחנו מבקשות שיודיע לנו מתי הבולדוזרים אמורים להגיע.
13:00 מגיע האמר הצבאי.  בינתיים מגיעים פלסטינים לשערים משני צידי הכביש.
13:10 נפתח רק השער מכיוון חבלה והשישייה הראשונה עוברת.
מאפשרים לידידנו בעל הרכב המסחרי (בעל אישור) לעבור אך להולכי רגל עדין אין מעבר.
מכיוון הכפר יוצאות עגלות רתומות לחמורים, 2 טרקטורים, מכונית פרטית ועדר כבשים.
פונה אלינו בחור אותו פגשנו כבר מספר פעמים והוא דובר עברית טובה.  הוא מספר שבחבלה 8000 איש אבל עבודה יש  רק ל-1000. ל- 7000  איש אין פרנסה.  הוא מנבא שלא רחוק היום שהרעבים יעקרו את הגדרות והקונצרטינות וימכרו אותם לקוני ברזלים.
הרשות הפלסטינית דואגת לדעתו לערים הגדולות אך לא לכפרים הקטנים. אנחנו לא מעניינים אותם.

13:20 סוף, סוף מאפשרים מעבר ל-5 הראשונים הנכנסים אל הכפר.
13:30 עדר נוסף עובר ועוד מספר רכבים.
 הילדים בחופשה.

13:40 עולות על כביש 55 ופונות ימינה לכיוון כוכב יאיר וטייבה.
 
במחסום אייל כ-7 נהגים מחכים ללקוחות אך אין יוצאים. פגשנו אזרח ישראלי/מוסלמי שסיפר על התלאות שהוא עובר במעבר אליהו/ 109. הוא אינו מבין למה אזרח ישראלי צריך לעבור טרטורים  וחיפושים  על גופו וברכב בעזרת כלבים.   מאז האינתיפדה חייהם אינם חיים.  "מה עושה לנו המדינה שלנו"  הוא שואל.

14:00 אנו ממשיכות ונוסעות לצופין. החייל בשער מאפשר כניסה ללא שאלות. (מכיוון קלקיליה לא מאפשרים לישראלים להיכנס לישוב  אם הוא לא מוזמן על ידי אחד התושבים. מה ההיגיון משער אחד לאסור כניסה ומשער שני לאפשר כניסה ללא בדיקה??) אנחנו מסיירות בישוב המטופח. הרבה שלטים על מכירה והשכרת בתים, קוטג'ים ומגרשים לבניה עצמית.
הבניה  בתנופה.

14:40 עולות על כביש 55 לכיוון שכם ופונות ימינה לעזון.
15:00 כפר זיבאד -  במכולת מבקשות מישהו דובר עברית או אנגלית ואנו מוזמנות לביתו של נאביל, נשיא מועדון ספורט אליו מגיעים כל ילדי הכפר, (מגיל 8 עד 18) אחרי הצהרים. 3 ימים בשבוע בנות, 3 ימים בנים.
בכפר 1300 איש. רבים עזבו לחו"ל. יחד אתם מונה הכפר 6500 איש. ל-40 משפחות יש אדמות מעבר לגדר. 6 משפחות לא קבלו אישורים לעבור אל אדמותיהם.  תושבי הכפר עובדים ברשות הפלסטינית,  בחברות פרטיות,  בעלי חנויות ורק ל-20-25 יש אישור עבודה בישראל.
כל התלמידים המסיימים תיכון ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות. עם קבלת התואר הם מתקשים למצוא עבודה.
מארחינו  עבד בבנין בישראל 5 שנים. אחר כך למד הוראה. את הארץ הוא מכיר היטב . הוא גם מדריך טיולים במזרח ירושלים לתושבי האזור ובעיקר לסטודנטים.  אתמול עבר בקלנדייה  והבדיקות היו מתישות.  לדעתו עם אבו עבאס אפשר לעשות שלום.
קרין מספרת לו על ימי הים המתארגנים בקיץ והוא מביע עניין.  לפני פרידה הוא עורך לנו סיור בביתו המפואר והמטופח אותו סיים לבנות רק לפני שנתיים.

16:30 מעבר אליהו.   הביתה

יום מעט גשום ומעט יוצאים לעבודה, אין נוכחות צבאית בכבישים הראשיים. ילדי בית הספר בחופשת חצי השנה.

06:30 עזון עתמה כ 60 עד 70 אנשים בתור, 3 עמדות בדיקה אחת מהן מחוץ למבנה ובה אין מחשב אך העוברים נרשמים וחפציהם נבדקים. 06:40 מתחיל לזרזף גשם ועדין מעל 40 אנשים בתור. המעבר מהיר והתור מתקצר לאט לאט. ב 06:50 מתחילים לחזור פועלים שעברו והחליטו בגלל הגשם ועקב כך שעבודתם היא בחוץ – לחזור הביתה. בשיחה איתם שמחים על הגשם למרות הפסד יום עבודה. יותר ויותר פועלים חוזרים וזה מאט את העבודה של הבודקים מכיון שעליהם לרשום מחדש את החוזרים. אבל לפחות כל החוזרים יכולים לעמוד מתחת לסככה בזמן שהם מחכים לאישור החזרה שלהם.

אדם אחד ביקש לציין שהיום טוב ואכן גם אנחנו חושבות כך בהתחשב בנתונים שיש ימים גרועים יותר.

אדם שסימננו כשהגיע והיו כ 50 אנשים בתור  עבר תוך 14 דקות.

ב 06:55 נותרו כ 20 אנשים בתור וכל הזמן היה טפטוף של מצטרפים. יש מעטים המחכים בצד בקונטיינר וכאשר התור אכן יחסית קצר הם מצטרפים – כנראה אינם ממהרים. אין ספק שעקב היום הגשום היו פחות עוברים מאשר בבוקר רגיל.

הילד מוכר הקפה בתרמוס מגיע. הוא כאן יום יום לפני בית הספר מנסה למכור את מרכולתו. כואב הלב לראותו אך אין אנו רוצות קפה וסתם לתת לו כסף לא יהיה נכון. היום הוא ביקש מטריה – ננסה להביא לו אחת בפעם הבאה ואולי גם כמה מחברות – זה בטח לא יזיק.

07:20 חבלה  מעט מאוד מחכים בתור. גם כאן הגשם כנראה מונע מאנשים לצאת לעבודה. חיכינו לאוטובוסים של בית הספר ומשבוששו לבוא שאלנו והסבירו לנו שהילדים בחופשת מחצית השנה  לשבועיים.

07:50 מעבר אליהו  כ 10 מחכים בתור לבדיקה ויש 4 מכונית בבדיקת המכוניות.

07:55 עזון  מול הכניסה רכב צבאי משקיף על הכניסה.

08:10 צומת ג'ית  מכונית משטרה . השוטר כנראה בודק תעודות של בעל מכונית פלסטיני לידו כעזר כנגדו חייל.

08:20  דיר שאראף  בעל מאפיה מדווח שאין חדש , הכול שקט והחיים טובים. מעניין שגם כאן קצת כמו במדינת תל אביב – כאשר הוא מרוחק מבילעין או סילואן , החיים שלו טובים, יש הכנסה ויחסית שקט -  "שרק יישאר כך" הוא אומר .

08:45 צומת ענבתא  פתוחה , לא ראינו חיילים.

יום חורף קר מאוד

1337 מחסום חבלה -  במחסום עברו בדואים הגרים מעבר לגדר – הם עשו קניות באזור והיו להם הרבה שקיות לכן עברו בדיקה מדוקדקת: "שיגעו אותנו בבדיקות". במשך 7 דקות נבדקו בחדרים שתי נשים בדואיות.

1355 מחסום מעבר אליהו – ליד רכב משטרה חונה, שוטרים. לא בודקים.

1400 הכניסה לכפר עזון – כמו בפעם הקודמת כשעברנו במקום – רואים נוכחות צבא: בפעם הקודמת היו שם 4 חיילים בנשק שלוף, היום חונה שם ג'יפ צבאי אורותיו מהבהבים.

1430 מחסום חווארה – לאורך הדרך עומס רב ברכבים הנוסעים לשכם. חייל שומר במגדל השמירה.

עמדות הבדיקה לא מאויישות. כתובות (באנרים) של מתנחלים תלויות כרגיל על גדר המחסום באין מפריע.

1435 מחסום עוורתא – כרגיל: אין מעבר. הכניסה לשכם מכיוון עוורתא חסומה בזרוע ברזל צהובה. כשנכנסנו לכפר נאמר לנו "הצבא נמצא בכפר" אבל לא ראינו חיילים.

1515 מחסום זעטרה – אין חיילים בעמדות הבדיקה, במגרש החניה משאית צבאית לידה חיילים. 
כרגיל באנרים של המתנחלים תלויים לראווה על גדר המחסום.

1550 מחסום עזון עתמה – פועלים חוזרים משבוע עבודה בהתנחלויות. לא נשארנו מספיק זמן כדי לדווח על התנהלות התור. נאמר לנו שאתמול זרקו החיילים רימוני עשן ו/או גז מדמיע על הפועלים בגלל חוסר סדר בתור. 4 אנשים נזקקו לטיפול רפואי, אמבולנס לא הורשה להכנס לאזור המחסום לכן נעזרו במונית.

שמנו פעמינו לדבר עם ראש המועצה המאוחדת 7 כפרים: פלמה, כפר ג'מל, כפר זיבאד, עבוש, כור ס'יר, א-ראס.

נפגשנו עם ראש המועצה  מחמד חאדר. הוא העלה 2 בעיות:

1. השער העונתי ליד פלמה סגור כל הזמן. ביקרנו שם ואכן ליד השער הנעול עולה השמיר ושית.

כך היה גם בעונת המסיק. 10 חקלאים לא הורשו להגיע בשל כך לחלקותיהם ולמסוק.

מחמד נתן לנו את פרטי  אחד החקלאים המנועים. (מסתבר שרוני היתה איתו בקשר והסיפור לעילת המניעה דווח על ידה). לדבריו פניותיהם ל - DCOלא עזרו.

מאתמול הורו לתושבי הכפרים ס'יר וא-ראס לפנות להסדרת אישורים ל DCO  בקלקיליה במקום לטול- כרם. הדבר מכביד עליהם, במיוחד לאנשים ללא רכב פרטי שכן אין תחבורה מהכפרים (הסמוכים יותר לטול כרם) לקלקיליה. לשם כך עליהם לתפוס מונית לשכם ומשכם ליסוע לקלקיליה.

ביקרנו בשערים החקלאים בפלמה: העונתי והחקלאי הפתוח כל היום. החיילים התייחסו יפה לחקלאים. ריח הזעטר באויר. מיוצא לחו"ל. פרדסים עמוסי הדרים, עצי גויאבות משירי עלים, חממות. וביניהם כבר מבצבצים הסביונים וכלניות מנקדות את הגבעות. שקדיות מפארות את השומרון.

 בשער חבלה התנהלו הדברים בשגרה כבושה ומפוהקת. אוטובוס הילדים לא עבר. הילדים בגדה בחופשת בחינות עד מחרתיים.

דיווח על ילדי בי'הס

85 ילדים מהכפר הבדואי ערב א רמאדין שנשאר בתוך מרחב התפר צמוד למחסום 109 , על הגבעות ליד כביש 55 נוסעים כל יום לביהס בחבלה בשני אוטובוסים. עליהם לעבור בבוקר את המעבר החקלאי חבלה  כדי להכנס לשטח פלסטין ולחזור דרך מעבר זה בצהרים.  הילדים מגיל 7 עד גיל 18. הנהגים קבועים ולרוב מוכנסים מהר לבידוק תעודות והילדים אינם חיבים לרדת מהאוטובוס. לעיתים החילים נכנסים עם נשקים שלופים לתוך האוטובוסים לבדוק (אני לא יודעת מה ....) כמו כן, בודקים מסביב לאוטובוסים.

בעבר היו מקרים בהם הורידו ילדים שנראו גדולים יותר ודרשו תעודות ואף שלחו אותם הביתה רחוק וללא תחבורה אך כיום, לדברי הנהגים, אין בעיות.

יש עוד קבוצה של  35 ילדים שלומדים בבי'הס בכפר נבי אליאס.

06:45  חבלה

חילים יושבים ברכב צבאי ומחכים. יש הרבה פלסטינים המחכים לעבור.

06:50 החילים יוצאים ומתחילים להתארגן לפתיחת המחסום. מפקד המחסום מסביר לנו שמשתדלים לפתוח מוקדם כדי שלא יהיה לחץ. ואכן ,החמישיה הראשונה נכנסת לבידוק בשעה 06:56 ויוצאת ב 07:00

בפעם הבאה נכנסים ב 07:00 ויוצאים ב 07:04 והקצב הזה ממשיך כל זמן היותנו שם.

הפלסטינים היוצאים מתעכבים ליד הודעה התלויה על השער ובה כתוב ש...

שעת פתיחת המחסום שונתה מה 10.1. ל  07:15 (כלומר ,למחרת ) דבר המקשה מאד על כולם. החילים אינם יודעים למה ומבינים את הקושי של פלסטינים. שאר שעות הפתיחה וסגירה לא שונו.

07:10 אוטובוס הילדים מגיע ומחכה לאוטובוס השני ואז שני הנהגים יורדים יחד ומחכים להכנס לבדיקה.

החילים חדשים ומתענינים מי הילדים ולאן נוסעים.

07:20 האוטובוסים עוברים.

07:25 עוזבות לאחר שהשומר הזקן מגיע מהמשתלות ועובר מהר .

07:35 מחסום 109 .

נכנסות לחניה ומשוחחות עם נהגי מוניות המחכים במקום. הם מתלוננים על הבדיקות שעליהם לעבור כל פעם שחוצים המחסום, לפעמים 10 פעמים ביום, מבקשים שלא יכניסו כלבים ולא יאפשרו להם לריר על המושבים ובתא הכפפות. בשבת לא משתמשים בכלבים ואז בודקים עם מכשיר המגנומטר ואם זה בסדר אז למה לא להתחשב בהם ?!

בדיקות מהירות של מכוניות במתחם המכוניות. אין תור של הולכי רגל שמבקשים לעבור בשעה זו.

08:10 יוצאות.

נכנסות דרך עזון ונוסעות לג'יוס. בדרך רואות את מטעי הזיתים הגזומים, חרושים ומוכנים לעונה הבאה .פיספסנו הפניה למעבר החקלאי פלאמיה (הורידו העמוד הכחול ששמש לנו סימן...) והגענו לכפר ג'מאל על הכביש המהיר .לילדי בתי הספר יש בחינות ולכן אין לימודים מסודרים והם ממלאים את הרחובות. בכל זאת רצינו לראות מה קורה במעבר החקלאי פלאמיה וחזרנו לשם. חוץ מטרקטור אחד שנכנס ונסע רחוק מאד צפונה על כביש המערכת לא ראינו עוברים.

נסענו דרך הכפר פלאמיה ,(גם שם היו הרבה ילדים ברחוב )בחזרה לכפר ג'מאל כדי לבדוק אם קיבלו שם בחזרה את האישורים  שנלקחו מהם לפני מספר שבועות.

09:50  המכולת בכפר ג'מאל.

מסתבר שלא מאפשרים לחקלאים להכנס למטעי הזיתים ולעבד אותם כפי שראינו באזור ג'יוס. הם יכולים לעבור במחסום פלאמיה ולעבד שטחי זעתר ואבוקדו שיש להם אלא להגיע למטעי הזיתים הרחוקים יותר ונעולים מאחורי תלתליות אינם יכולים למרות שהובטח להם שיאפשרו להם.

בנוסף לכך, לפלסטיני ,ששמו וכתובתו נמצאים אצלי,שלו ולאשתו ואחיו נלקחו התסריכים לעבור בשער פלאמיה כעונש לא הוחזרו התסריכים . הם חקלאים וזו פרנסתם היחידה, אינם צעירים ולכל משפחתם אין אפשרות להגיע לאדמותיהם.

פגשנו את ילדיו של בעל המכולת  ידידנו שהיו בקיץ בים ועיניהם נצצו כשנזכרו בחוויה הנהדרת.

בדרך הביתה ראינו את הכלניות והשקדיות הראשונות.

לפני שבועיים ביקשנו לבקר בראס אטירה ובראס עטיה. ידידנו הישאם ביקש שלא נבוא בשל בעיה משפחתית - פנימית בין שני הכפרים.  ביקרנו רק בראס עטיה, הבטחנו  להתקשר שוב  והיום התארחנו בביתו של הישאם בראס אטירה. 

12:55   חבלה.  השער עדין סגור. מחכים 8 איש ו-2 עגלות רתומות לסוס ולחמור.  מצד הכפר מחכים 11 איש.  מגיע האמר ממנו יורדים 2 חיילים  בלבד.  האמר נוסע להביא את ה-מ.צ.  בלעדיהם לא יפתחו השערים.

13:05   אוטובוס מתקרב.  אנחנו בוחנות אותו בסקרנות ורואות את דניאלה ונטע  המדריכות  סיור של 23 דוברי אנגלית.  בקבוצה בני כל הגילאים.

בינתיים מתפתחת שיחה עם 2 החיילים. האחד עולה חדש מארה"ב, שנה בארץ, והשני עולה מאתיופיה, 5 שנים בארץ.  קיבוץ גלויות במחסום.

13:20   הרכב הצבאי חוזר ממנו יוצאים  ה-מ.צ  ופותחים את עמדת הבידוק. תוך כמה דקות עוברת השישייה הראשונה.  לפני שאנחנו עוזבות אני שואלת את ה-מ.צ.  אם יאפשר לנו לעבור  לחבלה עם הרכב.  הוא מסרב.  אני שואלת אותו איך להגיע לכפר והוא אומר לי דרך קלקיליה.

13:40   מעבר אליהו.  מכוניות בודדות עוברות.

14:30   ראס א-טירה -שיחה בביתו  של הישאם:

 עמודי חשמל הותקנו לאחרונה על אדמות פרטיות.  סביב כל עמוד נגזלו 3-4 דונם אדמה חקלאית. מטרת העמודים לספק חשמל להתנחלויות.   בתאום עם חברת החשמל הישראלית, על  פי תוכניות שאושרו,  נבנה בכפר חדר חשמל על אדמה שנרכשה ליעוד זה, הוכנו כל התשתיות הנדרשות עבור  התקנת מתח נמוך. אחרי 6 חודשים הוא הוזמן לפגישה ונאמר לו שחברת החשמל שינתה את דעתה ודורשת הקמת תשתיות עבור מתח גבוה.  המשמעות היא  להתחיל הכול מחדש,  הוצאות רבות ובזבוז זמן.   (צביה ודליה היו בקשר  עם הישאם וניסו לעזור). בפגישה במת"ק  הודיעו לנציגי הכפר שהם מוכנים להעניק להם 500,000 ₪  אולם סלאם פאייד  לא היה מוכן לקבל כסף  מישראל. עניין פוליטי.  היום מקבלים  חשמל מחבלה  (מתח נמוך) והם מרוצים.

היה להישאם אישור לעבוד בישראל. בחודש יוני הוא בוטל. נאמר לו שהוא מנוע  מבלי לפרט. 4 קבלנים דרשו  אותו אך האישור לא ניתן.  נתנו לו מספרי טלפון של חברות שעשויות לעזור.

 מסיק  -  הוגשו 220 בקשות  (בכפר 500 איש)  קיבלו 76 אישורים בלבד. חלק מהיבול נשאר על העצים כי השערים סגורים ואין לבעלי הכרמים דרך להגיע אליהם.   רבים מהתושבים מעבדים אדמות שרשומות על שם אביהם או סבם. חלקם הגישו בקשות ע"י עורך דין בצרוף צווי ירושה אך האדמות לא רשומות על שמם וכך אין הם זכאים לאישורים.   רוב האדמות מצויות מאחורי הגדר. חלק קטן קבל אישורים לשנה אולם הרוב קבלו אישורים רק לחודש למרות שיש לטפל בכרמים במהלך כל השנה.   השנה הם לא קבלו עזרה ממתנדבים בעונת המסיק.

 בחודש נובמבר, בתקופת המסיק האחרון היתה שריפה  שהחלה ליד גבעת טל  והתפשטה דרומה וכלתה חלק גדול מעצי הזיתים  של ראס אטירה.  הפלסטינים שלחו מכבי אש אך החיילים שהגיעו לשער  טענו ששכחו את המפתח....האש המשיכה להתפשט.  כיון שלרוב התושבים אין אישורים להגיע לחלקות במהלך השנה,  בכרמים צומחים עשבים וקוצים בגובה רב והם שסייעו לאש להתפשט במהירות.

 בתקופה האחרונה קצת יותר שקט. לפני כ-6 חודשים צהל / משמר הגבול היו נכנסים בלילות, עם צופרים ומוסיקה רועשת ומעירים את כל תושבי הכפר.

 הגדר היא מטרד יום יומי.  האם היא ביטחונית??   הישאם שואל : אם היא באה להגן על תושבי אלפי מנשה  מדוע אין גדר סביב אלפי מנשה?  למה בונים גדרות על אדמות פרטיות ומפרידים בין הכפר לאדמותיו?  כבר נגזלו מתושביו כ-2500 דונם.  בית המשפט קבע שיש להחזירם. הגדר אומנם הוזזה  אך  את הנזק במקום למרות הבטחות, הצבא לא תיקן.

 16:00 אנו יוצאות להשקיף על האזור מגג ביתו של הישאם ולסייר בשטח איתו ועם בן דודו.

אנו רואים את  המקום בו  עברה הגדר לפני שצהל הזיז אותה למקומה החדש.   המקום היה גל חורבות  וצהל אמור היה  לפנות את האשפה ולנקותו. הדבר כמובן לא נעשהובעל הקרקע יישר בעצמו את החלקה ושתל עצי זית חדשים.   ליד החלקה השער שתמיד סגור, (מספרו 1327)  נפתחרק בעונת המסיק.

אנו פוגשים את בעל עצי הזית שנשרפו.  הוא מבקש להקים חממה לגידול ירקות על שטח שלו. קבל אישור למעבר בשער שתמיד סגור.... הלו ,  זה חלם?

17:30   מעבר אליהו. שום אירוע מיוחד

13:20 חבלה

השער החקלאי השער פתוח בשעה זו ומעט אנשים עוברים לשני הצדדים, איש מוביל סוס, ואוטובוס הילדים. גשום היום.

שלשה חיילים עולים על האוטובוס לבדיקה. מזוודים וממוגנים מכף רגל ועד ראש. באוטובוס נמצאים היום שני ילדים בלבד ונהג. וזו המשימה המבצעית של חיילי צהל.

אנו יושבות מעט לדבר עם עומר של המשתלה. הערב תהיה כאן חפלה פרטית. עומר הזמין את ראש עירית שכם וראש עירית קלקיליה כידידיו לארוחת דגים. 

14:30  מועצת 7 הכפרים בצומת הכפר זיבאד.  

בהגיענו כבר לא היה ראש המועצה אותו רצינו לפגוש ולדעת על מצב האישורים השנה בתקופת המסיק. הכבישים שופצו ושודרגו ללא הכר. שלטי הכפרים מתנוססים ומכריזים על הנוכחות שהכיבוש ניסה להעלים. חוות לולים  חדשות נצפו בדרך, כמקור פרנסה חדש. עליהן שלטים של  US-AID.  השקדיות פורחות !  חודש + לפני טו בשבט!

דרך פונדוק נסענו לכביש 55 בדרכנו  לעזון עטמה

15:30 – 16:00  צפינו במחסום  עזון עטמה. היום לא היו תורים בשעה זו. פועלי המכבסה הצמודה סיפרו שהקושי והצפיפות מתחילים אחרי 16:00 עד 17:30

סוף.

שעה 13:45 חבלה -
השער היה פתוח האוטובוס של הילדים מגיע והוא עובר בדיקה יסודית ע"י  שני חיילים.

 בשעה 14:02- עוד לפני שהספיקו לסגור את שני השערים ,מגיע רכב פלטיני אבל כבר אבוד לו, איחר בשתי דקות והוא נאלץ  לחזור על עקבותיו ולחכות עד הערב. שמנו לב שבמקום הותקנו מצלמות והשלט שמורה על שעות פתיחה הוסר והותקן במקומו שלט אדום "שטח צבאי, כל העובר או הפוגע בגדר מסתכן בנפשו".

 14:30 חווארה -

המחסום היה ריק. נכנסנו לחנות הירקות בחווארה  והם סיפרו לנו שהיום משעה 9,00 בבוקר החיילים סגרו את הרחוב הראשי בחווארה והחזירו כלי רכב והורו להם לנסוע בדרך חלופית הכביש נפתח לתנועה רק בשעה 15,30. הם סיפרו שגם מחסום חווארה היה סגור והחזירו את האנשים, הם נאלצו לנסוע דרך עוורתא ובית פוריק. 

 16:10  עזון עתמה -

השתרך תור ארוך,הפועלים מתלוננים שכואב להם שמתייחסים אליהם כאל חיות. אחד מהם, אדם מבוגר, אף אמר - הם לא יודעים שחומת ברלין  נפלה, באיזה זכות הם סוגרים אותנו בחומות. יבוא יום..."
מרגע שהגענו הבדיקה נעשתה מהירה יותר והתחילו להעביר שלושה אנשים ביחד. הם מתלוננים שהבעיה הגדולה היא בשעות הבוקר המוקדמות.  

הופתענו לראות  פועלים שהועברו בדרך צדדית וכששאלנו  אמרו שקוראים להם אפס אפס, אלה פועלים שעובדים במשמרות 24 שעות ויש להם אישורים מיוחדים