ירושלים - מזרח

    ואדי נאר

תנועה זורמת.כלבים מכל גודל, גיל וצבע משוטטים עזובים בכל השטח. פחד!!!! 

א-זעיים

ברגע שנעמדנו, ניגש אלינו מאבטח בחביבות יתרה ו"הזמין" אותנו לעמוד בצל. סירבנו בנימוס.

שוטר מג"ב קשיש יושב ישיבה מזרחית על בטונדה ו"מראיין" מידי פעם פלסטינים. נוסעי אוטובוסים יורדים, מסתדרים בשרוול ועוברים בדיקה. הפעם גם האוטובוס וגם התעודות נבדקו על-ידי מאבטח אזרחי. ?!בינתיים היושב ישיבה מזרחית קורא לנו, מתחקר מי אנחנו ופוקד על אחד מפקודיו לדווח על "3 מזכויות אדם". לאחר מחשבה מעמיקה הוא הגיע למסקנה שאם אנחנו 3 אז "זה לא הפגנה לא חוקית". רק נדרשנו לזוז למקום שמלכתחילה עמדנו בו,  ואז בא האיסור לצלם. שלפנו את המסמכים של דובר צה"ל, אך בהם לא צוין שם ה"מעבר", ומיד מצא הנ"ל עילה שלא לקבל את ההיתר. לאחר ויכוח קצר שבו הובהר לו שמדובר בכל "מעבר", הוא דרש שוב לדווח על מעשינו.

שוטר כחול מתעמת עם שוטרים אחרים לבושים בכחול כהה מאוד, כמעט שחור. אחד מהם מקלל אותו בפומבי ובקולניות קללות שאין טעם לחזור עליהן. במסגרת תודעת השירות של שוטרים? מחזה מבייש.

 17:30 - 14:30 שינינו הפעם מהמסלול הרגיל ולא נסענו לשיח' סעד. במקום זה ירדנו במורד מאבו תור, לאורך השכונה היהודית החדשה, לעמק. פגשנו בדרכנו הרבה מאד שוטרים ממשמר הגבול. לא רצינו להיכנס לתוך סילואן השנויה במחלוקת ובכל זאת נפגענו מאבן קטנה. למזלנו לא נגרם נזק רב למכונית שלנו שכבר אינה חדשה. מיהרנו להסתלק ונוכחנו שבראס אל עמוד מתקדמת הבניה במתחם המשטרה בקצב מהיר מאד.

בראש מגדל התצפית שליד הפשפש הורכב מכשיר ענקי חדש, כנראה לצורך צפייה משופרת על הסביבה.

מעבר הזיתים

נכנסנו למעבר הזיתים מבלי שהחיילים, שהיו עסוקים בהתבוננות במחשב, הבחינו בנו. נהגי המוניות הציעו לנו הסעה, לא היה להם מושג מי אנחנו ולשם מה אנחנו נמצאות שם. בדרכנו חזרה, לתוך ישראל, היו רק אנשים מעטים לפנינו התור. אישה אחת, אזרחית ישראלית, שמעולם לא עברה מחסום, החזיקה בארנקה סכין קטנה. התור נעצר באחת ועל האישה ניחתו צעקות ואיומים. לדבריה, חזרה מביקור תנחומים אצל קרובים מעבר לקו הירוק, ביחד עם עוד חברה. נתבקשנו לעבור במסלול אחר ותמהנו מה יקרה לאישה שלמרבית הפלא מעולם לא נדרשה להציג את תכולת ארנקה. מגלה המתכות היה רגיש במיוחד ואנחנו אפילו נדרשנו להוריד את השעונים שלנו. אחרי שעברנו את המסלול כולו, האישה עדיין לא הופיעה וחברתה ביקשה מאתנו לעזור. קראנו לחייל אבל הוא לא שמע אותנו ובאותו הרגע הופיעה האישה. זכינו לתודות רבות אף על פי שלא עשינו מאומה, לפחות הראינו כוונות טובות.

בא-זעים נראו יותר מכוניות מאשר בעבר. סביב חנות המכולת הותקנה גדר כמו כלוב, בשל פריצה שהייתה לפני כחודש.

החיילת במחסום היציאה פטפטה עם חברה ולא הרגישה בנו. המשכנו לאורך הכביש והשגחנו בעבודות העפר הענקיות הנעשות בהקמת המחסום/מעבר החדש בענאתה שיחליף את מחסום חיזמה כאשר סלילת כביש האפרטהייד תסתיים.

בשיח' ג'ראח אין יותר אוהל ושני 'אקומנים' נערה שוודית ובחור פיני פטפטו וצילמו. תושבת צעירה, שזכרה אותנו מביקור קודם, הייתה עסוקה בכתיבת דו"ח לאונר"א בנושא: "נשים במצבי מלחמה". על תחושותיה בעקבות עקירתה מביתה. היא טענה שאינה יכולה להתרכז כאשר היא יושבת על הכביש בנוכחות 'קהל'.

ילדים שיחקו בכביש ומתנחל צעיר פסע ישירות דרך מעגל התומכים בפלשתינים המגורשים מבתיהם. מישהו שאל אותו אם אין לו כל דרך ארץ, זה כמובן לא נגע לו כלל.

 6:20 מעבר הזיתים

התור ארוך ומגיע עד הסככה, לא שגרתי במחסום זה. הקרוסלות החיצוניות נפתחות אחת לכמה דקות, עשרות אנשים נבלעים פנימה ומיד נוצר תור חדש. קרוסלה אחת משרתת גברים והשנייה נשים וילדים.

בפנים צפיפות רבה והתורים ארוכים מאוד, אך מסודר ושקט. 3 שרוולים פתוחים. במסלול הילדים התור מתארך ככל שחולף הזמן ומונה כמה עשרות ממתינים בכל רגע נתון.

בקרוסלות הפנימיות מתחלף צבע הנורה מירוק לאדום לסירוגין, ללא קשר במצב הפתיחה/סגירה של הקרוסלה. האנשים מתורגלים, עוברים אחד-אחד, מסירים חגורות, מניחים את חפציהם לשיקוף. מעבר לזכוכית יושבות שתי חיילות, אך רק אחת מעיפה מבט במסמכים המוצגים לה. אילו השנייה הייתה בודקת במקביל, זמן ההמתנה היה מתקצר לחצי.

לקח לי 20 דקות לעבור.

אנשים שעמדו בתור סיפרו שהגיעו מבית לחם כי במחסום 300 היה בוקר קשה. 

ואדי-נאר

התנועה זורמת ללא עיכובים.הבנייה בקדר מתקדמת במהירות.

 א-זעיים

קבלנו טלפון שבמחסום זה מתבצעות הצקות, כולל הטרדות על גבול המיניות. הגענו לאחר שעה 8 כשמרבית המיניבוסים כבר עברו ולא הבחנו בדבר יוצא דופן.

 7:15 שיח' סעד

לפי הריקנות על הגבעה מעל המחסום – שבה היו חבורות נערים ונערות מרוכזות בכל תקופת חגי תשרי משום שלא קיבלו את אישורי הלימודים שלהם מהמינהל וכך לא תמיד הורשו לעבור במחסום לבית הספר – נראה שהבעיות הללו נפתרו. עדיין נשארו שאלות פתוחות, מתוך אלה שכתבנו אודותיהם לקצין פניות הציבור במינהל האזרחי. שאלה אחת כללית היא: מדוע תלמידים מתחת לגיל 16 בכלל צריכים אישור מיוחד כזה, ולמה לא מספיק להם קושאן ומכתב מבית הספר שבו הם לומדים? 

המינהל עדיין בודק את הנהלים ועד עתה לא השיב. חוץ מזה המעבר מהיר, אך אל לנו לשכוח את כל ההגבלות המוטלות על תושבי השכונה בעלי התעודה הכחולה (קל וחומר על בעלי תעודה ירוקה שאינם עוברים לשום מקום ולשום מטרה בלי אישור רשמי מדוקדק), כגון אי יציאה ברכב לכיוון ירושלים, חוסר יכולת להגיע לסוואחרה, איסור מעבר במחסום לאורחים משכונות אחרות, כולל ג'בל מוכאבר השכנה – בכל המקרים האלה מחויבים לנסוע דרך מעבר הזיתים הרחוק מאוד – 40 דקות של דרך שחלקה הגדול משובש מאוד. 

 7:45  סילואן

הרגשנו שאנחנו חייבות לנסוע ולבדוק מה מצב החסימות בשכונה הנפיצה בירושלים כיום. אכן, אבנים בגודל בינוני וגדול מפוזרות בכל דרך הגישה מדרום.

למרות הצהרת השר על הכנסת מספר גדול של כוחות ומסתערבים לא ראינו נוכחות מסיבית ברחובות – או שלא הבחנו בגלל מסוערובותם, או שלא הספיקו עדיין.

העבודות ברח' עין חלווה נמשכות, והתנועה מותרת רק לתוך השכונה. למעלה, בחיבור לדרך העוברת למרגלות חומות העיר עומדים שני שוטרים, אך לא בודקים ולא עוצרים את המכוניות היוצאות מהשכונה.  ליד עיר דוד עומדים, בנוסף למאבטח של המקום, גם שוטר ומג"בניק ושני אנשי ביטחון מחברה פרטית (של העירייה). הם ממונים בשלב זה על החזרה אחורה של כלי רכב שרוצים להיכנס לשכונה. כשהיינו שם, לא נתנו גם לרכב ביטחון ענק של המתנחלים (מכספנו, מכספנו!) להיכנס והפנו אותם לכניסה מרחוב אחד מערבה. אך לפי רמת הוויכוחים של המאבטחים, ולפי תגובות השומרים הפרטיים, רק השוטר האסרטיבי שעמד במקום עמד בינם לבין מעבר חופשי. לסיכום: הכול נראה כפי שהיה לפני שבוע, רק שקט יותר – התושבים ודאי מפחדים מאוד אחרי הביקור של אתמול – אבל המצב יכול להשתנות בן רגע, ויש מספיק כוח אדם לחסום את כל הכניסות והיציאות מהשכונה.

8:45   מעבר הזיתים

נקי כתמיד, ריק כתמיד, חיילות פחות צעקניות, רק מעבר אחד פתוח ואין צורך ביותר בינתיים, אלא שמעבירים אותו פעמיים ממקום למקום (מעבר 1 נסגר – תעברו למעבר 2 – וכעבור כמה דקות – סוגרים את מעבר 2. למה? תעברו למעבר 1 בלי שאלות מיותרות).  

יש שני שלטים חדשים – אחד בערבית, המורה על כך שתלמידים עוברים במעבר 3 במסלול מיוחד בבוקר – ושלט נוסף במעבר 4 למת"ק המסביר שהמדיניות במחסום היא עם הפנים לשירות. (ראו שתי  תמונות מצ"ב). המגנומטר מצפצף ללא הפסקה גם כשילדה בת ארבע עוברת בלי אף תיק, והיא ניגשת חזרה נבוכה לאימא שלה לראות מה לעשות. אולי להוריד את סרט הראש? השוטרות לא מוותרות לה – מטעמי ביטחון כנראה...

  6:30 שיח' סעד

10-15 איש ממתינים בתור, זמן המתנה כ-5 דקות. איטי יחסית למספר האנשים הזעום הרשאים לעבור במחסום זה. 

סוואחרה

היום כלי רכב אינם עוברים. לדברי איש ביטחון במקום יש תקלה במערכת החשמל, לכן אינם יכולים לפתוח את שתי זרועות המתכת ושני השערים שעל הנהג לעבור. גם הקרוסלה כנראה אינה פעילה ואנשים עוברים מחוץ לבניין.

בדרכנו חזרה אנו מבחינות שעל הזרוע הצהובה כתובות הוראות לפתיחה ידנית. זה כנראה קשה מידי עבור החיילים, קל יותר לשלוח אחורה את הנהגים.

מתוך החלק הבנוי של המחסום עולות צעקות, לא ברור לנו אם זהו חלק מההווי המקומי של החיילים או משהו מחריד יותר. 

סילואן

שקט מדומה אופף את השכונה. פלסטינים ומתנחלים בדרכם למלאכת יומם, כאילו עוד מקום רגיל בעולם. בכניסה לשכונה מכיוון העיר העתיקה היה מחסום מאוייש, אך לא ראינו שנמנע ממישהו לעבור.

 14.00 – 17.00

שיח' סעד

בנסיעה דרך ג'אבל מוכאבר חזרנו ותהינו על הלכלוך וההזנחה של שכונה ירושלמית זו, הנמצאת באחריותה של העירייה. פחי האשפה עולים על גדותיהם, הרחובות מזוהמים ובכבישים מהמורות המקשות על הנהיגה.

כדרכנו נכנסנו דרך המחסום לשיח' סעד המנומנמת. שוב ישבו כמה צעירים מובטלים על הרחבה שלפני החנויות הסגורות. אחד מהם עסק בהברקת מכוניתו כאשר השאר מהתלים בו ושואלים האם הוא מתכנן נסיעה לתל-אביב. אכן, אפילו על הכביש הרעוע לכיוון סוואחרה כמעט אינו יכול לנסוע. כמו תמיד פונה אלינו גבר צעיר בשאלה: "מה נשמע?" ולשאלה מקבילה שלנו הוא עונה בחיוך שהכל בסדר. רק אחרי החלפת מילות נימוס אלה חוזרות ונשמעות הטענות המוצדקות על תחושת המחנק, העדר התעסוקה והניתוק מן העולם.

באבו דיס מתרבות תמונות הגרפיטי על החומה, מעבר לזה אין חדש.

ואדי נאר

התנועה זורמת  ללא הפרעה. בחור צעיר ביקש שנסיע אותו עד לקידר, משם הוא הולך ברגל לביתו במדבר. עד למחסום ואדי נאר הוא מגיע במונית, הוא אמנם רק בן 30 אבל בשביל לעבוד בבניית המולדת במעלה אדומים הוא מבוגר מספיק.

בדרך חזרה, במעגל התנועה בכניסה למעלה אדומים, לחץ כבד של מכוניות מכיוון עזריה. אף אחד מהנוסעים למעלה אדומים אינו מעלה על דעתו לעצור לרגע בכדי לשחרר את הלחץ הזה, אדונֵי הארץ!    

 חג שמחת תורה

שיח' סעד

כללי:

שורר סגר שהוטל בערב סוכות. שוטרי מג"ב עובדים לפי הספר, הקצב הוא של שביתה איטלקית.

אחד הנערים שעברו את המחסום לאחר המתנה ממושכת: "לכם יש שמחת תורה. ולנו?" 

7:10

כ-25 איש עומדים בתוך השרוול בתור, רובם תלמידים. הבדיקה איטית להחריד, מסמכים, תיקים ובין לבין שהות ממושכת. זמן המתנה: 7-10 דקות.

אישה הרה שביקשה לעבור ללא מגנומטר נאלצת להמתין ממושכות.

בערך בשעה שבע ושלושים הקרוסלה נפתחה וכ-10 תלמידים עוברים ללא בדיקה. רק תלמידים ממש ממש קטנים פטורים מהבדיקה.

שוב מתהווה תור.

מג"בניק נוסף מצטרף לבדיקה, היכן היה עד-כה?

כעת החלה התעמרות חדשה: כל פעם שהמגנומטר צפצף נאלץ התלמיד להוריד עוד פריטי ביגוד או חפצים עד שהתרצה השוטר. בעבר תלמידים עברו את המגנומטר ללא כל התייחסות.

אישה צעירה מגיעה למחסום כשהיא מלווה ע"י שתי נשים. היא מתפתלת מכאב ובקושי מצליחה לעמוד, מתיישבת/כורעת כשמלוותיה מציגות את המסמכים והתיקים לבדיקה. לאחר שהשלישייה צלחה את המחסום הן ממתינות על האדמה המאובקת לאמבולנס כעשר דקות. האיסור על מעבר כלי רכב, גם במצבי חירום כמו זה, תואם את החלטת בג"ץ לגבי מה שמכונה "מרקם החיים" של תושבי שיח' סעד?

ב-7:50 התור נגמר. סביר להניח שאחרוני התלמידים איחרו.

חול המועד סוכות. סגר.  

7:00  שיח' סעד

לאורך הדרך ראינו ילדים רבים הולכים לבית הספר, השעה הייתה לפני שבע בבוקר.
במחסום פגשנו נער בן ארבע עשרה, שהחייל לא נתן לו לעבור מאחר שלטענתו אישור בית הספר לא נכתב על נייר רשמי של בית הספר (על האישור הייתה חותמת רשמית של עיריית ירושלים). כעבור מספר דקות התאספו סביבנו שישה נערים , ארבעה בני ארבע עשרה ושנים בני שש עשרה, שהיו בידיהם אישורים מבית הספר ותעודות לידה וזיהוי (בהתאם) והחייל במחסום לא אפשר להם לעבור. ביום הקודם ניתן להם לעבור.

ענת התקשרה לחמ"ל עוטף ירושלים וא. השתדלה לעזור, קבלה את הפרטים של הנערים וניסתה לברר מה מצב האישורים. מאחר שהדבר נמשך דקות ארוכות והנערים כבר היו עלולים לאחר לבית הספר ענת התקשרה לע. מפקד עוטף ירושלים, ששהה בצפון בחופשה, בכל זאת אמר שיטפל בעניין.   אחד הנערים קישר אותנו עם מנהל בית ספרו שאמר שהאישורים מתעכבים בגלל החגים ויינתנו ביום ראשון.

לבסוף חזרה ענת לא. שבשרה כי לשני הנערים בני השש עשרה יש כבר אישורים ועליהם לקחת אותם (אנחנו מקוות שבבית הספר יורו להם היכן לקחתם) ולדבריה נערים בני ארבע עשרה אינם חייבים באישור כזה.

ניגשנו עם הנערים למחסום שאליו הגיע מפקד ממג"ב (שכנראה נשלח לשם ע"י ע.), והסביר שבאישור בית הספר של אחד הנערים כתוב שסיים כתה י"ב, הוא איננו יכול להעבירו אבל יעשה זאת לפנים משורת הדין. לאחר בדיקת מסמכיהם של שאר הנערים העביר את כולם. השעה הייתה שמונה וחצי! אחד הנערים כבר התייאש וחזר הביתה, הפסיד יום לימודים בגלל שרירות לב של החייל שהופקד על המחסום, או בגלל הוראות לא ברורות, או בגלל החגים שלנו.
 

 7:40  סילואן

 לאורך הדרך היו מוטלות אבנים ענקיות ממש, כנראה נעשה בהן שימוש  במהומות הימים האחרונים.
למרגלות עין חילווה היה פקק. מכונית משטרה עם אנשי ימ"מ עצרה את התנועה. מחכים לצעדה של המתנחלים, כנראה להכנסת ספר תורה. אחד השוטרים שאל אם יש לנו רכב, ואמר, אתן יכולות לעבור. פשוט ובגלוי – ליהודים היה המעבר מותר, מפני שלא כפלשתינאים  אין חשש שיפריעו לצעדה. "גם ליהודים יש זכויות" אמר השוטר, "ליהודים יש יותר זכויות" ענינו. "זאת מדינה יהודית" הגיב בתשובה ניצחת. (למה הפלשתינאים לא מוכנים להכיר בישראל כמדינה יהודית? זה למה!) ניתן היה, אמנם,  לצאת מן הכפר בדרך אחרת אך דיירי הרחוב שנחסם לא הורשו לחזור לבתיהם ברכב, לעומת זאת מכונית מלאה נוסעים בעלי חזות יהודית מובהקת נסעה ללא כל עיכוב.

ענת התקשרה למשטרה כשאחד השוטרים ביקש שיתנו לו הוראה לאפשר מעבר לדיירי הרחוב לאחר בדיקת כתובתם בתעודה הזהות,  התשובה שניתנה לענת הייתה שהוראה כזו ניתנה וישלחו שוטר שיטפל בכך.
 
את אחת הפלשתינאיות שסירבה להזיז את רכבה בניסיון לעמוד על זכותה להגיע לביתה עמד השוטר לקנוס, מאחר שמכוניתה חסמה את המעבר, אך היא נכנעה ברגע האחרון. נאלצנו לעזוב ונוכחנו שהרוחות מתחילות לסעור ואחד הפלשתינאים זעק: זאת גזענות!

בדרך חזרה התקשרנו לחגית עפרן, לדובר המשטרה וללשכת מפקד משטרת ירושלים פרנקו והבענו את מחאתנו על ההתנהלות המבישה והתרענו על המצב הנפיץ שנוצר שם.   

 6:50 שיח'סעד

היום לא הרבה אנשים עוברים , ואלה שעוברים עושים זאת במהירות. חיכינו כדי לבדוק אם נפתרו כל בעיות הנערים והנערות מעל גיל 16 העוברים ללמוד בג'בל מוכאבר ולא קיבלו עדיין אישור תלמידים מהמינהל. פגשנו רק בנער אחד שלא קיבל אישור כזה, תלמיד כיתה י"ב, שלדבריו ביקש אישור מזמן. אלעד, נציג מת"ק העוטף המוכן תמיד לסייע בבירורינו, רושם את שמו ופרטיו, ומפנה אותנו גם לקצין פניות הציבור במינהל האזרחי: עמוס. לא הצלחנו לתפוס אותו מאז, אולי בגלל ערב החג והחג. בינתיים הנער עבר עם אישור ביה"ס, ונקווה שימשיך לעבור כך עד שהעניין יסתדר.

לבקשת תושבת שיח' סעד, ביררנו אם מורה בעלת תעודה כחולה מבי"ס בג'בל מוכאבר יכולה לבקר תלמידה חולה הגרה בסוואחרה ללא בקשת אישור מיוחד. לפי מת"ק העוטף התשובה שלילית. לסוואחרה נכנסים ויוצאים מהמעבר רק תושבי סוואחרה בעלי התעודות הכחולות לפי רשימה, ואף אחד אחר לא. הפתרון הוא לנסוע משיח' סעד לסוואחרה דרך הכביש שמערכת הביטחון מתכוונת לסלול בעתיד...

 7:15  סילוואן

הבוקר שקט בסילוואן, שני זוגות השוטרים העומדים ליד עיר דויד, ובמוצא רחוב ואדי חלווה לחומות, אינם מתערבים בתנועה הזורמת. במבט לאחור – השקט שלפני הסערה. 

8:00 הפשפש לשעבר – מעבר לזרוס

עצרנו כדי להראות את המפלצתיות של אדריכלות החומה חוצת-השכונה, ואז פנתה אלינו נזירה וסיפרה שמפקד משטרת מחוז ירושלים הודיע בפגישה לנציג הוותיקן שהמעבר (שהושקעו בו מיליונים רבים) יהיה סגור ומסוגר מתחילת שנת הלימודים. גם לילדי הגן הרבים המגיעים מעזרייה. עליהם לבקש אישורים מיוחדים ולנסוע דרך מעבר הזיתים. מסובך וגוזל זמן רב מדי? שילכו לגן מעבר לחומה... קודם לכן המעבר היה נפתח פעמיים ביום – ב-8 בבוקר ובצהרים עם שוב הילדים, והנזירות היו באות להכניס את הילדים מן השער לגן ולהיפך. כנראה שהסידור הזה היה ממש ממש לא ביטחוני... אנחנו מבקשות להגיש תלונה בעניין דרך חנה בר"ג. 

8:30  ואדי נאר

נסענו בדרך הדו-מסלולית החדשה מעזרייה, אך זו מסתיימת כשמתחילה העלייה לואדי נאר, ושם  אין כניסה למכוניות עולות. כלומר, פלשתינים לא יכולים להגיע לואדי נאר מכיוון צפון בדרך זו אלא חייבים להקיף את כל פיתולי שכונת עזרייה עד המחסום.

במחסום עצמו  חיילים מסבירי פנים, שלא מטרידים את העוברים במכוניות, לפחות לא בזמן שהיינו שם.

בדרך חזרה אנחנו מבררות על הסגר הקרב ובא, ואכן, כבכל תשרי, הסגר יסתיים רק בתום סוכות – במוצאי שבת ה-2 באוקטובר.