גוכיה, חמרה (בקעות), תיאסיר, יום ג' 6.12.11, אחה"צ

תאריך: 06/12/2011 ,אחה"צ

צופות: רויטל סלע, רחלה חיות (מדווחת ומצלמת)

דוחות אחרונים:

גוכיה

מחסום גוכיה שנמצא מול התנחלות בקעות, הינו זרוע (שער) ברזל החוסמת דרך עפר בבקעת הירדן, ואינו מאפשר לתושבים המתגוררים במזרח הבקעה לעבור באופן חופשי למערב הבקעה ובחזרה. מחסום זה, אשר אמור להיפתח רק שלוש פעמים בשבוע לחצי שעה (ולרוב אינו נפתח כלל), מונע מהתושבים המתגוררים במזרח הבקעה להגיע לדוגמה לעיירה טאמון, המשמשת מרכז עירוני באזור. כך נמנע מהם לקיים קשרי משפחה סבירים עם קרוביהם, לקבל טיפול רפואי, להגיע לבתי ספר ולקניות וכד'. ילדים ממזרח הבקעה נאלצים ללון כל השבוע אצל משפחות בטאמון כדי להבטיח הגעה סדירה לבתי הספר. המקומיים נאלצים לחפש דרכים עוקפות ורחוקות ולהסתכן בעונשים כבדים אם יתפסו. כדי למנוע מהם לעקוף את המחסום חפר צה"ל מסביבו מערכת תעלות ארוכות ועמוקות והרים תלי עפר גבוהים מאוד.

סגור תיאור

15:00 – 11:45

11:45 מחסום בזק - עברנו

השמים בהירים. חמוקי ההרים מוריקים. והכיבוש חוגג ....

כביש אלון
הגדר של התנחלות משכיות עם עמודי התאורה לאורכה "ירדה קומה" והיא נמצאת עכשיו מתחת לשלט הענק "משכיות". נראה שמתממש החשד על שמכשירים מפלס נוסף לבניה.

מסום גוכיה: חיילים, שני רכבי שטח צבאיים וטרנזיט צבאי בצבע לבן נמצאים בשטח שליד השער. האזור נראה כלאחר טראומה גיאולוגית. אבנים, ערמות עפר, תעלה רחבה ועמוקה מהצד המערבי של הסוללה.

הסוללה: שלושה צוותים עובדים כדי להגביה אותה, וכדי לחפור את החפיר שמאחוריה (קו מז'ינו?). הצוות הדרומי ביותר מתקרב למחסום חמרה, ובו היה דחפור צהוב ענקי. כל אחד משני הצוותים שעובדים ממערב לקטע הכביש שבין ההתנחלויות רועי ובקעות, כולל שני דחפורי D9 + חיילים מאבטחים. שיטת העבודה: דחפור חופר ומעמיק את התעלה שממערב לסוללה, דחפור שני אוסף את העפר שנחפר ושופך אותה על הסוללה להגביהה.

12:35 מחסום חמרה
חייל בדרגת רס"ל (רב סמל) הולך לקראתנו כדי להבהיר את מקומנו. הוא שמח לגלות שהוא כבר מכיר אותנו.

הרבה (יותר מ 15) חיילים מסתובבים במקום. כלי רכב מסוגים שונים כולל רכב ענק לעצורים. החיילים מאופדים מכף רגל עד ראש, כולל סכין רגל, כאילו יוצאים לאיזשהו מבצע. מצטבר תור של 6 מכוניות. אחד החיילים שם לב ומסמן להן לעבור. דהרס"ל אוסף את החיילים הקרביים ומורה להם לנקות את אזור המחסום.

13:15 עזבנו

13:30 מחסום תיאסיר
טרנזיט (ספרות זיהוי אדומות) של משרד הבריאות של הרשות הפלסטינית מחכה לעבור מזרחה. לדברי הנהג הם הגיעו למחסום בערך בשעה 13:00. באזור עמדת הכביש עומדת משאית קטנה, ו 4 או 5 אנשים יושבים על שפת הכביש. חיילים מתגודדים סביבם. לאחר כרבע שעה מצטבר תור של מוניות ומכוניות אחרות. אחד הנהגים מראה לנו צילומים של תורים ארוכים שאותם הוא מצלם בכל יום, בשעות שונות של היום. הוא מספר שהנהגים והנוסעים מחכים ומחכים והחיילים – לא מעבירים אותם. כאשר התחלנו לעלות אל המחסום (13:45) הגיע חייל.

"אסור לכם להיות פה", "שטח צבאי סגור", אמר ששלחו אותו להזיז אותנו. שאלנו מי המעוכבים. קיבלנו תשובה: "בן אדם שהיה עצור. מחכים שיעלו מולנו בקשר, ואז נעביר אותו." לא הספקנו לברר איך הוא יודע שהבן אדם היה עצור, ואם כן למה לעכב אותו עכשיו, ומהמחנה יצאו שני קצינים. שאלנו למה על אחד המעוכבים גוהרים 3 חיילים, ומה הם עושים לו. הקצין אמר שהוא הולך לברר מה קורה. גם אנחנו מבררות. 14:00 טלפון לחנה ב'. התשובה לא איחרה לבוא. התבקשנו להמתין חצי שעה ולראות אם ישוחררו.

אנחנו שומעות את החיילים שנמצאים ליד המעוכבים: "אני לא מדבר איתך!!!" "הוא שלוש שנים בתנועה האיסלמית, וזה חמש שנים חבר בתנועה האיסלמית..." בינתיים אפשר לראות את התור הארוך שמצטבר ממזרח. ג'יפ צבאי יוצא מהמחנה. אחד הנהגים קורא לחייל ומציע לו להזיז הצידה את המשאית שחוסמת את המעבר ולאפשר למכוניות לנסוע. ואכן 14:05 הצעתו מיושמת. את המעוכבים שולחים לשבת ליד החומה של מגדל התצפית, ואת המשאית מחנים במפרץ החנייה הסמוך. השיירה מתחילה לעבור. 14:15 השיירה ממערב מתחילה לעבור. 14:30 הגיעו התלמידים. מבקשים אוכל, מבקשים כסף ורצים אל המיניבוס שלהם. לא היה את מי לשאול כמה זמן הם חיכו למעבר.

נשמעים מטחי יריות מהמטווחים. עוד ועוד יריות.

14:40: אנחנו מתחילות לעזוב את המקום. המעוכבים עדיין יושבים מתחת לחומה. 7 חיילים יוצאים מהבסיס הולכים בטור, על אחד מהם הוטל להיות אחרון. הם עמוסים. אחד מהם מתלונן: "מה דחפת לי את המטווח הזה?"

14:45 עזבנו

15:05 מחסום בזק - עברנו

הודעה טלפונית מחנה: המעוכבים שוחררו בערך בשעה 16:30.