עאנין, ריחן, שקד, יום ה' 7.1.10, בוקר

תאריך: 07/01/2010 ,בוקר

צופות: מרים ז' ושולה ב' (מדווחת)

עאנין

נמצא על גדר ההפרדה ממזרח למי עמי וסמוך לכפר עאנין בגדה. "שער חקלאי" למעבר בעלי חלקות לאדמותיהם, אך רק לבעלי היתרי מעבר (אשר יכולים להציג תעודות בעלות על האדמות). מלבד בעונת המסיק, ההיתרים ניתנים במשורה. פחות ופחות לצעירי המשפחה (גילאי 35-17) ויותר לקשישים.
פתוח פעמיים בשבוע, בימי ב' וה', למשך שעה בבוקר ושעה אחה"צ. בעונת מסיק הזיתים (הקצרה) פתוח יום יום. כתוצאה ממדיניות ההתרים הקשוחה שטחי החקלאות של חקלאי עאנין (ולא רק זיתים) מתייבשים ומקור פרנסתם העיקרי נפגע אנושות. שמות העוברים מסומנים יום יום ברשימות שבידי החיילים. החל מחודש יולי 2007 הונהג כלל גורף לפיו היוצא ממחסום עאנין בבוקר ולא שב דרכו באותו יום אחה"צ, נלקח ממנו אישור המעבר כשיחזור לביתו ויעבור במחסום. יהיה עליו לעבור שוב את כל התהליך המייגע של הוצאת אישור חדש במת"ק.

סגור תיאור

06:15 מחסום עאנין
מחסום עאנין שנמצא למרגלות אום אל פאחם, מזרחית לגדר ההפרדה, הוא מחסום חקלאי שנועד ע"פ הגדרת הכובש לשמור על מרקם החיים של תושבי הכפר עאנין, דהיינו שמירת קשר רציף עם שטחי החקלאות שלהם, שנכלאו במובלעת מרחב התפר הצפוני. לאחרונה אנחנו מדווחות כי המנהל האזרחי לא מחדש את אישורי המעבר של חקלאי עאנין והסביבה ובפועל אכן אפשר לראות כי זרם העוברים במחסום בבוקר או בערב – הולך ופוחת מדי יום. מרקם חיים עלק. כרמי הזיתים של אלה שלא מצליחים לצאת ולעבד אותם כל השנה מוזנחים, ננטשים, מעלים עשבים ומתקלקלים. מי מרוויח מזה? את מי זה משמח?

לדברי העוברים הספורים הבוקר עברו כ-10 אנשים במחסום, "וככה זה כל יום". בשעה שש וחצי לא היה איש (פלסטיני) במחסום והחיילים סגרו את השער המרכזי וניגשו לדבר איתנו. הם מאשרים את מספר העוברים. "נגמרה עונת המסיק," הם מסבירים לנו בנימוס ובאדיבות, ובעצם מדקלמים בלי לחשוב, "אז אין להם בשביל מה לעבור".

06:55 מחסום ריחן
החניון התחתון (הפלסטיני) מתחיל להתמלא ברכבים של פלסטינים מרחבי הגדה שבאים לעבוד בברטעה המזרחית המשגשגת. עדיין התנועה למרחב התפר מתונה. בחור שיוצא מהטרמינל לכיוון הגדה (ביקר בברטעה ועכשיו חוזר לביתו בכפר ליד יעבד), מתבקש לחזור לשולחן שלפני הבודקה שבה יושב האח הגדול, הרואה והבלתי נראה, ומתבקש לפתוח את התיק שלו ולחשוף את תכולתו. "עוגה זה טוב," נשמע קולו של האח, "תרים, תוציא." לבסוף הבחור אורז את חפציו בעוד הפלסטינים הממתינים להיכנס לטרמינל מאיצים בו.
טנדר אחד עם סחורה חקלאית ממתין להיקרא לבדיקות. במתחם מציצות משאיות. "היום בסדר", אומר אחד הנהגים המעבירים ירקות ופירות מהגדה לברטעה המזרחית והמערבית ומשם לכל מקום אפשרי בישראל.

בחניון העליון ממתינים רכבי הסעות לעובדים שנפלטים מהטרמינל.
על הכביש עומדים עשרה פועלים שסיימו את הבדיקות. פניהם לאזור התעשייה לשח"ק ועכשיו הם מחכים לנהג שלהם מוסטפה, שמעוכב כבר שעה במחסום הרכבים. לטענתם הוא מעוכב כל בוקר (ואחה"צ) למשך חצי שעה, שעה, שעה וחצי - והם מאחרים לעבודה.

שרון המנהל במחסום מכיר את הנהג המדובר,יודע שיש לו בעיות (שאי אפשר לפרט באוזנינו) ועל כן הוא תמיד מעוכב לבדיקות קפדניות. הבוקר הוא עוכב רק לחצי שעה אבל "כמו שאתן יודעות אפשר לעכב אותו עד שלוש שעות." כבר מזמן לא שמענו את הטיעון החינוכי הזה. עד שעזבנו את המחסום מוסטפה השתחרר ואסף את 10 הפועלים. פארק השעשועים במרכז המחסום מצוחצח ומתוקתק ועומד בדום מתוח כאילו ממתין לביקור של איזשהו טוני בלייר.

07:40 מחסום שקד
בשעה זו אין כמעט עוברים. לא מורים ולא תלמידים קטנים או גדולים. ייתכן שחופשת החורף בבתי הספר התחילה כבר.