ג'בע (ליל), חיזמה, עטרות, קלנדיה, יום א' 17.1.10, אחה"צ

תאריך: 17/01/2010 ,אחה"צ

צופות: נורית ירדן, תמר פלישמן (דיווח וצילום)

ג'בע (ליל)

מחסום לבדיקת רכבים, נמצא על כביש 65, גובל בגדר הדרומית של כפר ג'בע, כשלושה ק"מ מזרחית למחסום קלנדיה, על הדרך המובילה להתנחלות אדם בואכה כביש 60. בחפירות ארכיאולוגיות בתחומי הכפר נמצאו שרידי בית בד מימי בית ראשון. האירועים שהביאו להקמת המחסום דווקא כאן: ביום חטיפתו של גלעד שליט ולפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נחטף בחור בן 17 מאחת ההתנחלויות בידי חולייה פלסטינית, וגופתו נמצאה מספר ימים מאוחר יותר במבואות רמאללה. תחקיר צבאי העלה שחוטפיו העבירו אותו בציר זה. על מנת למנוע מקרי חטיפה בעתיד וכדי להזהיר מתנחלים מנסיעה לרמאללה וכניסה לשטח A (האסור בכניסה לישראלים) הוקם המחסום והוא הפועל כל שעות היממה. בדרך כלל נבדקים רק הרכבים הנוסעים בכיוון רמאללה

סגור תיאור

מחסום קלנדיה:

"צרתו של האחד היא מזלו הטוב של האחר..." -תרגום חפשי לפתגם ערבי שנהגי המוניות משננים לנו בכל פעם שמצטבר תור לפני המחסום, והם, בעלי לוחיות צהובות, מורשי מעבר לירושלים, מגיעים בטור ארוך של טרנזיטים, קוראים בקול גדול:"אל-קודס!!! ... אל-קודס!!!" ומסיעים אל מחסום חיזמה, בדרך הארוכה, תמורת עשרה שקלים האדם את מי ששפר מזלו וברשותו תעודת תושב.

הם גם מבקשים ספק בצחוק ספק ברצינות, שלא נפריע לפרנסתם ולא נזרז את החיילים במלאכתם, כי ככל שיותר אנשים צובאים על המחסום - כן גדלים רווחיהם.

- אחרי רבע שעה של המתנה כדי להיכנס לתחום הבידוק, הודיע הקול מלמעלה שעל בעלי ת.ז. כחולות לעבור למסלול אחר. ראשונים הפכו אחרונים וספירת הדקות העוברות לאטן בדוחק קהל האנשים, החלה מראשיתה.

גלאי המתכות היה רגיש במיוחד וצפצף ללא קשר למהות החומר שעבר תחתיו, קולו הצורם נשמע כשקבוצת בנות/נערות עם תינוקת נשאת על כפיים עברה מתחתיו. הן פשטו מעילים, התפרקו מעדייהן, חלצו נעליים - המכונה המשיכה וצפצפה. משהעזו לגחך ולצחקק במבוכה האחת אל מול רעותה, נשמעה גערת החיילת במערכת הכריזה:"תגידי, משהו מצחיק אותך?" והקבוצה נשלחה למסלול בדיקה אחר.

- כעוס ומתוסכל היה גבר כבן 40, שלא הותר לו לעבור במחסום. זה למעלה מעשר שנים הוא חי עם אשתו וחמשת ילדיו בעטרות בתוקף אישור איחוד משפחות זמני שחודש בכל עת שפג תקפו בנוהל רוטיני מתמשך. לאחרונה סרבו הרשויות לחדש את האישור ובאחת נשברה שיגרת חייו. מאז הוא מנסה בכל יום לעבור ב מכשירים מסלול לאח"מים צילום תמר פ. מחסום קלנדיה בדרך לביתו המצוי במרחק הליכה של דקות בודדות. על פי רוב הוא מוחזר לאחור. רק לעתים רחוקות משחק לו המזל: "החיילות הכי רעות, החיילים יותר טובים," אמר וסיפר שלפני ימים אחדים, חיילת שלא התירה לו לעבור הוסיפה לגירוש משפט מהדהד ומעליב "תלך לאלוהים רק הוא יחדש לך את האישור!..." .

- בסמוך לחומת ההפרדה הדרומית, ליד האגף החדש העומד להיחנך, מוכשרת דרך גישה. צילום משמאל

מחסום ג'בע:

מפקד המחסום (שזכר אותנו) חצה את הכביש כלקראת מכרות ותיקות. בפעם הזאת, אף שחזר על המנגינה הידועה בצורך בקיום המחסום (המיותר הזה), רצה לדבר וגם לשמוע. באופן נדיר היה זה דיאלוג הדדי וקשוב ולא שני מונולוגים. מה שלמדנו אנחנו ממנו: "אני דואג שהאנשים בצוות שלי לא יתעללו בפלסטינים, אני יודע שיש גם חיילים אחרים, כאלו שמחרבנים בסירים כשהם סוקרים בתים. לא האנשים שלי. מאד חשוב לי שיתנהגו כמו בני-אדם אל בני-אדם".

מה למד הוא מאיתנו ומה הפנים?
לא לנו להעיד.

מחסום חיזמה:

חייל יחידת המעברים עיכב אותנו כדי לומר שדברים הכתובים באתר - אינם מדויקים: שלילד אודותיו דווח בדוח הנ"ל אומנם לא היתה ברשותו תעודת הלידה, אלא שהחיילים העריכו שהוא מבוגר מאשר טען ולכן נאלץ לחכות עד שאביו הביא את התעודות המאמתות את גרסתו.

לשאלתנו מדוע עכבו את הבחור שקנה בלוני גז בגדה לשימושו האישי ומאיזו סיבה, הוחרמו מרשותו תבניות ביצים שבוע לפני המועד הנ"ל, השיב ש:תמיד קיים חשש שמדובר במטען, ובאשר לביצים: מאחר ולא היה להן אישור משרד החקלאות הישראלי, הן עלולות להיות נגועות ומאד מזיקות לבריאות.

אז נעשה תיקון, ודברי החייל קורא דוחות שלנו מובאים כלשונן.

עדיין נשאלת השאלה עליה לא היה מענה: האם יחידת המעברים אמונה גם על בריאות הציבור או רק על בטחונו?