חברון, תרקומיא, יום ה' 22.4.10, בוקר

תאריך: 22/04/2010 ,בוקר

צופות: שירה ח. ומיכל צ. (מדווחת)

חברון

לפי הסכמי וואי פלנטיישן (1997) העיר חברון חולקה לשני אזורים: אזורH1 בשליטת הרשות הפלסטינית, אזור H2 בשליטת מדינת ישראל. בחברון מתגוררים 170,000 פלסטינים, מתוכם 60,000 מתגוררים בשטח H2. בין שני האזורים הוצבו מחסומים קבועים, מאוישים כל שעות היממה, שמונעים מן הפלסטינים את המעבר ביניהם ומנתבים את מעברם של בעלי האישורים כמו מורים ותלמידים. מלבדם קיימות עוד עשרות חסימות המפרידות בין האזורים H1 ל-H2. כ-800 יהודים מתגוררים בשכונות אברהם אבינו ותל רומיידה, בגבעת האבות ובשוק הסיטונאי.

המחסומים הנצפים:

1.מחסום בית המריבה - מאויש עם פילבוקס

2. מחסום שכונת קפישה - (הצד הצפוני של ציר ציון) מאויש עם פילבוקס

3. מחסום עיקול 160 (הצד הדרומי של ציר ציון) - מאויש עם פילבוקס

4. מחסום בפתח שכונת אברהם אבינו - עמדת שמירה

5. מחסום בית מרקחת - בדיקה בתוך קרוואן עם מגנומטר

6. מחסום תרפ"ט - בדיקה בתוך קרוואן עם מגנומטר

7. מחסום תל רומיידה - (למעלה) - עמדת שמירה

8. מחסום בית הדסה - (עמדת שמירה)

שלושה מחסומים מסביב מערת המכפלה - כולם עם פילבוקסים.

סגור תיאור

1.מעבר תרקומיה-התנהלות וקשיים
2.חברון- שגרת כיבוש

תרקומיא
התחלנו את המשמרת בתרקומיה. מיד עם הגיענו לצד הפלסטיני עטו עלינו אנשים רבים ובפי כולם אותה תמיהה: שנים רבות הם עובדים בישראל ולפתע לקחו להם את אישורי העבודה. לחלקם נאמר: "מנועי שב"כ" ולחלקם לא נאמר דבר.
יש לציין שבשעת בוקר זו כל הפועלים עברו, ואלה שהגיעו עכשיו - למעט אחד שעובד בבנין בקרית גת הגיע ב4.00 ומחכה מאז כי לא הורשה להכנס - כולם סוחרים שמגיעים תמיד מאוחר יותר. "את סילביה"? הם שואלים. לוקחת מהם את הפרטים ומתקשרת לסילביה. סילביה כבר בשלבי ברור לגבי גורלו של אחד מהם ואני מוסיפה לה עוד אחד.. ועוד אחד..
נעשה כמיטב יכולתנו אבל לצערנו זה לא מספיק ןלא תמיד עוזר. המבוכה והיאוש ניכרים בפניהם והם ממשיכים לחכות לתשובה.
אני מתקשרת לציון, מנהל המעבר, ומבקשת לפגשו. הוא עונה לי בנימוס רב שעכשיו איננו יכול ואנחנו קובעים לשעה 11.
נסענו לחברון (דווח בהמשך)

ב- 11.00, כמובטח, מקדם את פנינו יורם, סגנו של ציון, מוכן לענות לכל שאלותינו. ציון מצטרף בהמשך.
מיד מרים טל' ושואל את מי ששואל מדוע הם מנועים."שב"כ" היא התשובה.
נתונים אלה מופיעים על המחשב ואינם בשליטתם של הבודקים. הם מסבירים כי ישנן 3 סיבות אפשריות למניעת כניסה לישראל:
1.בטחונית (שב"כ)
2.הצורך בעידכון ביומטרי - טביעות האצבעות נשחקות אצל עובדי כפיים בשל צלקות וכד' וצריך לעכבם כדי לעדכן.
3. המעסיק כבר לא זקוק להם יותר, ועד שאין דורש עבודה אחר.... .
"אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להקל ולייעל את המעבר" הם אומרים "אך לא הכל בשליטתנו". הם מוסיפים כי "עכשיו ישנם גם רבים שצריכים לחדש את הכר"ח - הכרטיס החכם שאיתו הם נבדקים ועוברים, וגם זאת סיבה לעיכובים". ניכר במנהלים שהם באמת מבינים את חשיבות המעבר הקל וההוגן ובאמת עושים כמיטב יכולתם.
האזרוח של המעבר עבור משאיות החל באוקטובר 2007 ועבור אנשים באפריל 2008. המהלך שיפר לדבריהם את מצבם של דורשי העבודה: "היום עוברים בין 3500 ל- 4000 איש כל יום, לעומת הימים בהם הצבא ניהל, אז עברו כ- 1000 איש כל יום. היום פועלות 8 עמדות בידוק כל בוקר, החל מ 4.15.
אדם המגיע למעבר יהיה מעברו השני (אם אין עיכובים) לאחר 20 דקות. ב 7.00 המעבר כבר ריק מפועלים. עתה באים הסוחרים.
"יש תוכניות לשפר את מראהו?" אנחנו שואלות; "אין תקציב" הם עונים.
"אנחנו קיבלנו אותו מצה"ל שבנה אותו"
"מדוע סככת ההמתנה בצד הפלסטיני שבורה והרוסה, ללא מים ושרותים?"
"זה לא בסמכותנו. המנהל האזרחי אחראי לצד הפלסטיני"
אולי מישהו מהמנהל יקרא את הדו"ח ויבין שהמצב המחפיר של הסככה הזאת דורש טיפול מידי.
אנחנו מביעות תודה והערכה לאנשי משה"בט על נכונותם והקשבתם. מי יתן והגורמים האחרים שאחראים לגורלם ולכבודם של הפלסטינים יאפשרו להם את זכויות האדם להם הם ראויים.

חברון
בעיר מתנהלת שגרת הכיבוש. חיילי הנח"ל מוצבים בכל החסימות.
לא ראינו מעוכבים בשום מקום.
דלת ביתו של אוסמה אבו שרך, הצופה אל ציר המתפללים, עדין חסומה למרות שפסח כבר עבר....הוא עוד מחכה...
הבלון שצפה על העיר בשבוע שעבר מונח על הגבעה הצופה על "חוות פדרמן" המפונה. ההתנחלות החדשה מצפה אביחי עדיין שם.
גם שכונת נופי ממרא מתקדמת ומתפשטת לעבר חלקותיו של עטא גאבר.