ענישה

איש בלי יד עמד והביט דרך רשת הגדר לעבר ניידת משטרה.
"להתרחק מהגדר! – לא להתקרב לגדר.! – אתה לא מבין עברית?!..." צעק המגדל.
האיש בלי היד נשאר על יד הגדר, נתמך בעמוד התמרור המורה שהחנייה מותרת לנכים בלבד וחיכה. הוא לא נראה עצוב, גם לא אומלל. רק עמד וחיכה.
לפני יומיים, כשחזר עם בתו מתפילת יום השישי באל-אקצה, שוטר לקח את תעודת הזהות שלו. היום חזר למקום. אולי, והוא לא באמת יודע איך או מי, ישיבו לו התעודה.
"הנה הוא, שם, מאחורי הגדר, זה האיש בלי היד, שם..." הסברנו למוטי השוטר. - "שלא תהיה לו גם רגל," אמר שוטר מג"ב ששמר על מוטי השוטר שרשם דוחות תעבורה ליוצאים מפלסטין.
מוטי השוטר הקשיב, דיבר בטלפון עם נדים עאסי ששוטר לקח לו את התעודה, הסיק שלקחו לו את התעודה כי רצו להעניש אותו, כי הילדה שלו היתה בלי הקושאן (=תעודת לידה). אבל הוא, אמר מוטי, לא יכול לעזור, צריך לבדוק אולי בתחנת המשטרה שמאחורי המחסום, אולי בבסיס משמר הגבול שבעטרות, אולי בתחנת המשטרה בנוה יעקב ואולי בכלל דחפו אותה לאחת הקופסאות האלו... (התכוון לתיבות שנועדו לתלונות והמוצבות בדרכים הנפתלות של מעברי המחסום).
לעצתו הלכנו לשער הכניסה הצבאי. יצא לקראתנו אבי השוטר שרשם את כל הפרטים והלך וחזר ואמר שאצלם, בתחנת המשטרה שבבסיס התעודה איננה. אמר שכדאי שנדים יגיע למחרת למת"ק לשאול אולי בידם הפתרון.

נדים, האיש בלי היד, היה כנראה קורבן תמים לתגובת היתר של כוחות הביטחון להפגנת התמיכה עם שביתת הרעב של העצירים המנהליים שהתקיימה בצדו הפלסטיני של המחסום. שרידי הגז המדמיע עוד צרבו בעיניים, אדים מהבילים של סרחונות מעוררי בחילה שמקורם ברכב הבואש עלו משלוליות שנקוו במהמורות הכבישים המשובשים ועל הארץ כשריד לירי שבוצע - תרמיל ריק של: רימון נגד מפגינים שהוא הררנ"ג, המורכב על קנה הרובה ונורה באמצעות תחמיש (=כדור ללא קליע) שהודף את תכולת ה"פחית" בעוצמה קדימה. הפחית מכילה כדוריות מתכת מצופות גומי ויש הוראות מחמירות לגבי אופן השימוש בו."*

* מידע שקיבלתי באדיבות תחקירן שוברים שתיקה.

תקציר

הרבש"צ של התנחלות משכיות, ר', ממשיך להתעלל בבדואים שגרים בסמוך להתנחלות, ומקבל עזרה ושיתוף פעולה ממפקדי הצבא באזור. לאחרונה שוב עצר בדואים במחסום תיאסיר מסיבה לא ברורה, הרס אוהל מגורים ועוד סככת צל לצאן בשטחי מרעה רחוק מההתנחלות. כיוון שסמכות הרבש"צים מוגבלת לשטח ההתנחלות בלבד, הוא מזמין (ומקבל) חיילים שיבצעו מה שהוא מבקש.

שוב היינו עדות לעיכוב רכבים לשם חקירות שב"כ של צעירים בצומת זעתרה (תפוח). נראה שזה הופך לתופעת קבע.

התופעה של מעצר בדואים במחסומים ללא סיבה, בלי הזמנת משטרה והגשת תלונה, לרוב ביוזמה של אחד הרבש"צים , היתה נפוצה מאוד לפני כמה חודשים. עכשיו מפעילים אותה מחדש. כשקראנו על התמיכה הגורפת של המתנחלים בסגן מח"ט הבקעה – היה ברור כי זה לא רק בגלל המכות שנתן, ככל הנראה, אלא בעיקר על שהצבא באזור הוא בעצם קבלן ביצוע של המתנחלים.

11.20- צומת זעתרה - אין בדיקות.

11.40- מחסום מעלה אפרים - אין חיילים.

בין גתית למכורה שוב מעבדים אדמות, ליד תחנת השאיבה של מקורות. בשנים הקודמות  אייל לוי ממושב נעמה שבדרום הבקעה היה אחראי על העבודות. אין אף התנחלות בקרבת השדות. בית האריזה בסמוך לשדות המעובדים עדיין נטוש. יש לציין שהשדות מקבלים מים ממקורות.

נכנסנו להתנחלות חמרה מתוך סקרנות. השומר בכניסה חקר אותנו מה אנחנו מחפשות. מה שבולט הוא שפע הירק והגינון המטופח באזור צחיח זה. הקצבות המים לבדואים הן 0 (אפס), אפילו לא לשתייה, וגם ליישובי הקבע הן כעשירית מההקצבה להתנחלויות.

12.25-מחסום חמרה - משאית סמי טריילר מעמיסה קוביות בטון שהיו מונחות על הכביש וחילקו אותו לנתיבים. רוב הזמן המחסום ריק .

מ"ע שגר מול התנחלות משכיות, נעצר שוב בשבת שעברה למספר שעות במחסום תיאסיר. היוזם למעצר הוא ר' הרבש"צ של ההתנחלות. העילה לא ברורה. כיון שאין לו רשמית שום סמכות מחוץ לשטח ההתנחלות, הוא מזמין חיילים שיבצעו את העונש. התופעה הזאת קרתה בעבר פעמים רבות. בשבת האחרונה קרא לחיילים להרוס סככה שהוקמה בשטחי המרעה, במרחק כ-3 ק"מ מההתנחלות,  המשמשת להגנה על הצאן מהחום הנורא בבקעה.

ע' ממשפחת דראג'מה רגיל זה עשרות שנים לעבור בקיץ עם עדרו לאזור שליד משכיות. כשנטה את אוהלו כהרגלו השנה הגיע ר' מלווה בחיילים , עצר אותו במחסום ובהעדרו הורו לבניו להרוס את האוהל.

14.15- מחסום תיאסיר- בשעה זו רוב הזמן המחסום היה ריק.
 

15.25- מחסום גוכיה - כצפוי בחודשים האחרונים היה סגור, לא חיילים ולא תושבים.
 

16.05- מחסום מעלה אפרים - מכונית גדולה משוריינת עומדת באמצע המחסום. חייל יושב על המדרגות של הקבינה. מכוניות פלסטיניות עוברות באופן חופשי.

16.25 - מחסום זעתרה (צומת תפוח)
שני שוטרי מג"ב מוציאים צעיר פלסטיני אזוק מאחת מקוביות הבטון ומעבירים אותו אל מעבר לגדר הברזל הלבנה, ככל הנראה (ממקרים דומים בעבר) לחקירת שב"כ. איננו יודעות כמה זמן היה אזוק ומה קרה לו בסופו של דבר. נשארנו שם רק חצי שעה (אחרי משמרת ארוכה בבקעה). השוטר האחראי (מג"ב) אמר שטרם הוחלט מה ייעשה בו. לא הודיעו דבר למשפחתו. הוא מילא דוח, ככל הנראה על מעצרו של הצעיר.

התהליך הוא ששוטרי מג"ב, האחראים על המחסום, עוצרים באופן אקראי מוניות שיושבים בהן גברים צעירים, מורים למונית לחנות בכיכר ומעכבים אותה עד שבודקים את התעודות, ומישהו מחליט מי יילקח לחקירת השב"כ. אם החקירה מתארכת הם משתדלים לשכנע את נהג המונית לנסוע, כי אינם מעוניינים כנראה שיצטברו הרבה מכוניות. בחצי השעה ששהינו שם עצרו 3 מוניות ומתוכן נלקח בחור אחד לחקירה. עד שעזבנו הוא לא חזר. שתי מוניות המשיכו לחכות מעל 20 דקות.
לשוטרי מג"ב יש יותר סמכויות מאשר לחיילים ואולי זו הסיבה שהם מאיישים בזמן האחרון את הצומת הזה, כדי לאפשר ביתר קלות מעצרים בהוראת השב"כ.
בזמן שחיכינו עבר שוטר מג"ב בליווי אזרח יהודי(כנראה מכר או חבר),  שאיים עלינו שיפוצץ לנו את שמשות הרכב אם לא נסתלק מייד מהמקום. הוא אמר שהוא תושב האזור. השוטר לא הגיב לאיומיו ושניהם המשיכו בדרכם.
מאז הפעם האחרונה שהיינו במקום (לפני שבועיים) בנו גדר שמפרידה בין הכביש לכיוון חווארה, כולל הביתנים של החיילים, לבין כל שטח הכיכר. שני שערים להולכי רגל מאפשרים מעבר בין שני האזורים.

ליד הקיר הלבן,שלתוכו הוכנסו הצעירים לחקירה, ראינו אדם בלבוש אזרחי יוצא, מדבר בטלפון נייד, ואחר כך חוזר לתוך המתקן.

מחסום קלנדיה:
לא היה בתנועת הרכבים הערה בכדי להעיד על השממה והעזובה שבמחסום הולכי הרגל.
אחד מנהגי המוניות שבכניסת המחסום סיפר כי באותו הבוקר נדרשו לו שעתיים כדי לעבור את מחסום ג'בע לכיוון לעזריה ושעתיים נוספות לעשות את דרכו חזרה. החיילים פרסו קונצרטינות על הכביש והותירו כל פעם רק לחמישה רכבים לעבור.

מחסום ג'בע:
שני חיילים עצרו רכב שנסע לכיוון רמאללה. ארבעת הנוסעים הוצאו מהמכונית ותעודותיהם נבדקו.

מחסום ביר זית:
לא הזדמן לנו לעלות לגבעה שעליה ניצב מחסום ביר זית, אולם בשל סקרנותם הואיל זוג החיילים שאייש אותו לרדת ולהתעניין במתרחש.

כשהגענו לכביש העולה אל המחסום הבחנו בניידת משטרתית וג'יפ צבאי. שני שוטרי תנועה עמדו ותחקרו נהג פלסטיני שעצרו, בעוד שלושה חיילי המילואים משקיפים מהצד בנעשה. התעניינו בעבירת הנהג והתברר שדיבר בטלפון הנייד בזמן נהיגה. זמן קצר לאחר שהותר לאדם זה להמשיך בדרכו, נעצר רכב נוסף ובו שש נשים פלסטיניות, ארבע מהן היו ישובות בחלקו האחורי של הרכב הפרטי שבו נסעו. השוטר, דובר העברית מבין השניים, הבחין ב"חומר תעמולה" ברכב וביקש מאחד החיילים לבצע חיפוש, אך החייל השיב שאין צורך בכך. איש מהנוכחים לא שלט בערבית ברמה מספקת כדי להבין את דברי הנוסעות, אולם התברר במהרה שהמבוגרת שמביניהן נזקקה לטיפול רפואי ושכעת הן היו בדרכן חזרה לביתן שברמאללה. העניינים הסתבכו כאשר התברר שהנהגת שכחה את רישיון הנהיגה שלה בבית, היא נאלצה לעצור מונית, לנסוע לרמאללה, לקחת את הרישיון ולחזור אל ניידת המשטרה כדי להציגו בפני שוטרי התנועה. כל אותו הזמן המתינו לה יתר הנוסעות במקום שבו נעצרו.

בזמן ההמתנה שוחחנו עם חיילי המילואים. אחד מהם הסביר שהתנ"ך אינו מבחין בין מדינת ישראל וארץ ישראל ולכן, כל שטחי הארץ הם למעשה חלק ממדינת ישראל. הדבר נכון גם לגבי סיני ועבר הירדן. לאחר שיחה ארוכה ומשהחליטו החיילים שלמעשה היו בעיצומו של סיור להמשיך בדרכם, הם הזמינו אותנו להשתתף בטקס יום הזיכרון "שביישוב" עטרה. החלטנו לוותר על התענוג.

שוטרי התנועה הספיקו לעצור רכב נוסף. הנהג היה יתמא, סוחר מתכות בן 51 מהכפר קאבלן. השוטר ביקש בקשר שמישהו יבוא לאסוף אותו משום שהרכב חשוד שהוא בעיקול. זמן רב עמדנו שם עם השוטרים, הנוסעות מרמאללה שמחכות לנהגת שלהן שתשוב עם הרישיון וסוחר המתכות. לפתע החלו שני החיילים שעמדו במחסום ביר זית לצעוד לקראתנו עד שלבסוף הצטרפו לקהל המחכה. אחד מהם צילם בסמארט-פון שלו את השקיעה שהחלה לרדת מעבר להרי השומרון ואז ביקש לדעת אם אנחנו לא "בקטע של צפירות וטקסי זיכרון". החייל גם היה מודאג פן לא יצליח לשמוע את הצפירה, אולם השוטר שדיבר עברית הרגיע אותו שהצפירה שבוקעת מהרמקולים של "היישוב" עטרה נשמעת היטב גם ליד מחסום ביר זית.

לפתע הגיעה המונית של הנהגת מרמאללה. היא הציגה את רישיונה בפני השוטר שרשם לה דוח בגין שלוש עבירות: נהיגה ללא רישיון, הסעת שש נוסעות ברכב שמיועד לחמש ו(כפועל יוצא מכך) נהיגה כאשר אחת הנוסעות אינה חגורה. הכנס הסתכם ב-250 שקלים, אולם פירוט העבירה נכתב בעברית בלבד. משהוגש בפניהן הדוח הותר להן לשוב לרכב ולהמשיך בדרכן לרמאללה. זמן קצר לאחר מכן גם הופיעו שני חבריו של סוחר המתכות, האחד התבקש לקחת את רכבו של העצור ולהסיעו הביתה (שכן לפתע התברר שהרכב כלל לא היה בעיקול). השני, אמר לשוטר שהוא שוחח עם עו"ד של העצור ושהם הבינו שכל הסיפור הזה הסתיים כבר לפני שנה. השוטר ענה שלמעשה אוא אינו יודע במה מדובר, אבל העצור יילקח כעת לחקירה בתחנת המשטרה שבהתנחלות ליד יצהר, אם ברצונו לסייע לחברו (שאינו דובר עברית) מותר לו להצטרף.

עזבנו את הצומת שלפני המחסום כשעה וחצי לאחר שהגענו אליה.
 

תמונות:

שרידי ביתם של משפ' סוופתא, אל חמה

שרידי השירותים לאחר ההריסות

הבת מכינה שיעורים באהל החלופי
התרנגולת, ניצולת ההריסות

ביום שני 26.3.2012 ירדה על משפחתו של ח'אבס סוואפתא עלטה. בעוד כל בני המשפחה עסוקים במטלות הבוקר נחתו עליהם 2 שופלים, 12 רכבים של המינהל האזרחי, חיילי מג"ב ועוד כ-40 חיילים, וציוו עליהם לצאת מביתם. ח'אבס, אישתו ו-5 ילדיהם עמדו במרחק 20 מ' מביתם,  החיילים עומדים בינם לבין הבית, וראו כיצד אנשי המינהל האזרחי משליכים את חפציהם החוצה, שקי עדשים ואורז נקרעים ותכולתם מתפזרת לכל עבר. שמיכות ומזרנים, ספרי לימוד ובגדים – הכל מושלך מסביב כאילו היה אשפה.

לכשסיימו לרוקן את הבית מחיי יושביו, נכנסו פקידי המינהל לצלם את הבית הריק (ללמדך שהכובש הרחמן הורס רק בתים ריקים, חלילה לא את החפצים), ואז עלה הכורת על הבית והפך אותו תוך דקות לגל אבנים, קרשים וקרעי ניילונים.

החתולה של המשפחה סירבה לעזוב הגורים שלה והבית נהרס עליהם, אבל חתולים, כמו חתולים, יש להם 9 נשמות, וכמה שעות לאחר מכן הבחינו בה בני המשפחה כשהיא עולה מבין ההריסות ונושאת החוצה את ששת גוריה, בריאים ושלמים. גם תרנגולת שהסתתרה בתוך תנור אלומיניום נמצאה חיה, בתוך התנור, אך מפאת הטראומה מסרבת לצאת ממנו. 

ולח'אבס ולילדיו (הגדול, בן 13) נהרסו החיים. ח'אבס הוא פועל שכיר, עני שבעניים, שגר על האדמה של נידאל ידידנו (האדמה שייכת לו ורשומה על שמו בטאבו), מעבד עבורו את השדות, מטפל ומטפח את עצי התמרים תמורת שכר נמוך ומגורים. אבל הסתדרו איכשהו. ועכשיו הלך הבית, כל מה שסיפק איזשהו ביטחון,  מקום לשים ת'ראש, מקום לאגור קצת אוכל ולהסתתר מהשמש הקופחת ומהגשם  - הכל הלך.

תוך שעות הגיעו מהאו"ם, מהצלב האדום (הביאו אוהל פלסטיק קטן) והרבה פוליטיקאים מהרשות הפלסטינית, שעודדו אותם במילים יפות ושיבחו אותם על עמידתם האיתנה ודבקותם באדמה, אותם פוליטיקאים שנעלמים מייד אחר כך ומשאירים את ח'אבס ודומים לו להתמודד עם צווי הריסה ועם הצורך לשלם מעל אלף שקלים כאגרת בית משפט כדי להשיג דחייה של צו ההריסה (לאלה ששילמו לא הרסו). לחאבס יש בקושי לאוכל ולספרים לילדים, מאיפה יביא לאגרת בית משפט?

וכאשר הם הולכים נשאר ח'אבס עם הכאב ואבדן העצות - כי איך ממשיכים מפה? מה אומרים לבן ח'אלד בן ה-13, שמסרב לומר שלום ליהודיות יומיים לאחר שבני עמן הרסו את חייו והוא מביט בנו במבטים שוטמים כל כך מוצדקים. ואנחנו יושבות עם המשפחה, הילדה הקטנה מכינה שעורים על רצפת האוהל, ובדמעות הם מספרים שוב ושוב על 40 הדקות הנוראות הללו. ואין לנו אפילו מילה אחת לומר להם. כי עם כל ההזדהות אנחנו לא יכולות אפילו להתחיל לחוש את השבר הנורא כאשר בולדוזר עולה ומחריב את ביתך .

ועם זאת, כאשר אנחנו עוזבות, הנער ח'אלד מוריד את ראשו בעברנו על פניו, ומלמל לעברנו בלחש "שלום" בעברית. ואני, ליבי נשבר.

"באל חמה ובפורוש בית דג'ן הרסו ב-26.3.12 שישה מבני מגורים, שלושה מבנים לבעלי חיים ושלושה מחסנים והביאו לעקירתם בכפיה של 36 בני אדם בתוכם 13 ילדים." מתוך דו"ח OCHA . עוד 12 מבנים לבעלי חיים הרס הצבא בחומסה ובאל-פרסיה וכך נפגעה פרנסתם של 40 בני אדם, מקרב אוכלוסיות מוחלשות ופגיעות במיוחד, שממילא בקושי מצליחות לשרוד. ובשבוע שלפניו הרס הצבא מבנים בפסאיל-אל-ויסטה ובג'יפטליק. 

כל הרס כזה מותיר אחריו משפחות שלמות ללא קורת גג, שבורות ואבודות כמו משפחת ח'אבס.

קשה להתייחס ביום כזה לעוד 10 דקות המתנה במחסום ועוד המתנה מעצבנת להינף ידו של כובש ולכן ויתרנו על הצפייה במחסומים.

מה כן עשינו? ביקרנו את ע' כדי לקבל ממנו ייפוי כוח לעורך דין. ע' היה עצור בעופר וכשהשתחרר לא קיבל את חפציו (טלפון, כסף) בחזרה. עורך הדין ינסה להשיג את חפציו עבורו.

אחר כך ביקרנו את ס', שגם הוא השתחרר ממעצר.  לפני שבועיים הביאו אותו באישון לילה למחסום כניסה לישראל, שער שומרון, ושיחררו אותו. רק שם נודע לו שהשוטרים לא הביאו איתם את תעודת הזהות שלו. מהמחסום הלך ס' על כביש 5 שעה וחצי ברגל, בלילה , ללא תעודת זהות. למה הלך? כי כביש 5 הוא כביש אפרטהייד, לפלסטינים אסור לנסוע בו ומתנחלים ושאר ישראלים לא יעצרו לו, בלילה, ויקחו אותו עד ליישוב הקרוב בו יתפוס מונית? כאשר צילצלתי לכלא הדרים לשאול על התעודה נאמר לי שרק ס' או עורך דין יכולים לבוא לכלא ולקבלה. ואיך יבוא ס' לישראל (שהרי בתי הכלא נמצאים בתוך ישראל, בניגוד לאמנת ג'נבה) בלי תעודת זהות? ייקח עורך דין – ומי ישלם ? כסף אין לו. וכך  נשאר ס' ללא אפשרות לנוע, ספון בביתו כי אין לו תעודת זהות.

זהו. 
שיגרת כיבוש בבקעת הירדן.

תמונות:

משמאל - מתחילים מבראשית
מימין - פעם היו כאן דוכני פירות וירקות

בפקק התנועה האין סופי שלפני הכניסה למחסום הוציא נהג אוטובוס את פלג גופו העליון, פנה לרוני ואמר:"תגידי לאנשים מהאגודה לזכויות האזרח שיבואו הנה, שיראו מה קורה פה, יש לי הרבה מה לספר להם." ועובר אורח ביקש:"תכתבו, תספרו על המקום הזה..."

מאז שפשטו חיילים מונהגים בידי אנשי המינהל על הרוכלים במחסום וסביבו, מוצבת עגלתו של אבו סולימאן הזקן (זה שאצלו ממתק בשקל ושקית תורמוסים ממולחים בשניים) מחוץ למתחם הכניסה למחסום. כי במתחם המקורה אסורה העמידה לרוכלים בפקודת העירייה והחיילים עושי דברה. לצד עגלתו של אבו סולימאן העמיד פאדי עגלת פירות שחצייה בלבד עמוסה.

פאדי עדיין לא התאושש מההפסד הכספי שנגרם לו, כשכל הסחורה של אותו היום הושלכה לאשפה, לא לפני שנציג המינהל שלף מולו מצלמה ובמחווה שיש בו מההשפלה והמבוכה הנציח את דמותו פאדי שעמד בסמוך למקור פרנסתו.

כולם חוששים משובם של נציגי הכיבוש משליטי החוק והסדר. אין איש יודע מתי ומהיכן יגיחו 

ומי יהיו הקורבנות בפעם הבאה, אבל האנשים במקום יודעים, כי לימד אותם ניסיון שנות עמידתם במקום, שהשקט של עכשיו הוא זמני ושביר.

אך חוק השרידות וכורח הקיום חזקים מרובים, ואבדן ימי עבודה הינו בבחינת מותרות שאין הפלסטינים כאן יכולים להרשות לעצמם.

ושוב כבעבר, כמו עוף החול, הם קמים מהשבר והריסוק ומתחילים מבראשית.

ורק מה שהיה עד לפני ימים אחדים נתיב הפירות בשולי הדרך הראשית מעיד על אירועי היום ההוא. נתיב זה עדיין עומד בשיממונו והוא עכשיו נתיב של זוהמה ואשפה.

צו פינוי הוצא נגד אחד האחים במשפחת דראג'מה , המתגורר מתחת להתנחלות משכיות. זאת, לאחר התנכלויות רבות מצד יושבי ההתנחלות ובראשם הרבש"צ, שבאחת מהן הוא התעלל בסוסו של הבדואי עד שהרגו. בעל הסוס פחד להתלונן. כל ההטרדות הללו נועדו למרר את חייו כדי שיעזוב את המקום. עכשיו המינהל האזרחי נענה לרצון המתנחלים וציווה על הבדואי לפנות את המאהל שלו, את משפחתו ועדרו תוך 30 יום , שאם לא כן ישלחו בולדוזרים לסלק אותו בכוח. האדמה שייכת לאפטריירכיה נוצרית בירושלים, שאין לה התנגדות לשהייה של הבדואי במקום, אך הם לא יצאו למלחמה למענו. הוא פנה גם לעו"ד שאמר שאין מה לעשות. גם ביש דין אמרו שכנראה זה המצב.

*

המינהל האזרחי סיכל יוזמה של האיחוד האירופי לבנות מאגר מים לרווחת הרועים הבדואים באזור חמאם אל מליח, לאחר שנישלו אותם מן המעיין שעל יד התנחלות משכיות.

*

הרועה הצעיר, שהוכה קשות ע"י הרבש"צ של התנחלות רותם, העז להגיש תלונה במשטרה. כנראה שיש פרי לאומץ, נאמר לו במשטרה שהוגש כתב אישום נגד התוקף. בהתנהלות של השלטונות בבקעה זו ממש מהפיכה – שמתנחל יואשם על פגיעה בבדואי ?!

*

שוטרים פלסטינים משכם שנסעו לכנס ביריחו עוכבו לבדיקת תעודות ע"י השב"כ בצומת תפוח.

* * *

מחסום זעתרה - צומת תפוח  -11.15

3 רכבים פלסטינים בכיכר מעוכבים לבדיקת תעודות. חיילי מג"ב מעבירים את התעודות  למישהו שנמצא מעבר לגדר הלבנה שבכיכר.  הנבדקים אומרים שהבדיקות נעשות ע"י השב"כ.  נראה שהיום נעשה מבצע מיוחד של בדיקת תעודות זהות לבאים מכיוון שכם. בכל הרכבים נוסעים כמעט רק גברים צעירים. אחרי כל מכונית שמורשית להמשיך בדרכה מעוכבת המכונית הבאה, כשלוש בו-זמנית.
רק כשהגענו לחמרה הבנו את פשר המבצע. היום נערך כנס של שוטרי המשטרה הפלסטינית ביריחו, שימשך 10 ימים. זהו "שיתוף הפעולה" בין זרועות הביטחון הישראלים והפלסטינים, או פעולת תגמול ישראלית לנוכח המדיניות של הרשות. מכל מקום, המעוכבים לא נראו מודאגים מהעיכוב.

באחת המכוניות, שכנראה לא נסעו בה שוטרים, היה פלסטיני שבא מירדן, לאחר ארבע שנים ששהה שם, ואין לו תעודת זהות שכנראה נלקחה ממנו, יש לו רק צילום שלה. גם הוא עבר את הבדיקה.

קוסרה

שוב פגשנו את האדם שהמשטרה הפלסטינית מאשימה אותו כמשת"פ של השב"כ. אחיו נורה ונהרג ע"י שוטרים פלסטינים וגם הוא נעצר מספר פעמים, נחקר ועונה. הוא חושש לחייו. אינו יודע מי יכול לעזור לו.

בשדות שבין מעלה אפרים ומכורה, ליד בית האריזה הנטוש, שוב מתחילים לעבד את האדמה, \את לאחר שנאמר לנו לפני כחודש שכל השדות שעובדו בעבר בידי  אייל לוי מנעמה – ננטשו.

מחסום חמרה – 12.35

תנועה דלילה. אנשים שעברו במחסום מתלוננים על בדיקות קפדניות מדי.

הרכבים המגיעים מכיוון הבקעה לכיוון הגדה אינם נבדקים. לעומתם מבצעים בדיקות קפדניות אצל כל מי שנכנס מהגדה לבקעה. כל תיק נבדק במכונית השיקוף.

גם כאן עוברים שוטרים הנוסעים לכנס ביריחו.

מחסום תיאסיר - 14.30

תלמידי בית הספר בטובאס, שמתגוררים במאהלים מעבר למחסום, הולכים ברגל קילומטרים. כמה מהם תפסו טרמפ.

היחידה המשרתתת במחסום התחלפה עם יחידה מחטיבת כפיר . הם מקבלים את פנינו במאור פנים.

התנועה דלילה ואין תורים.
בוואדי לצד הכביש בין מחסום תיאסיר וחמאם אל מליח יש קבוצת חיילים בכ-20 אהלי סיירים ועוד אוהלים גדולים יותר ומשאית צבאית.

מחסום גוכיה - כרגיל, סגור בשעה שהוא אמור להיות פתוח. בשיחה עם זהראן מהמת"ק הוא אמר שהוא בעצמו דאג שהשער ייפתח, ורק היום לא יכול להגיע למקום.

 ב-15.30 הגיע רכב צבאי. הם עצרו כדי לבדוק אם אנחנו לא במצוקה (היום שכחנו את הדגלים, כך שלא זיהו מי אנחנו). אבל בהזדמנות זו הם סיפרו שהם שייכים ליחידה במחנה בתיאסיר שאחראי על פתיחת השער, ושמאז שהגיעו הם מגיעים כל בוקר לשער בשעה 8.30 ואם מישהו מגיע ועובר בשער הם מגיעים גם אחה"צ לפתוח אותו . היום לא עבר אף אחד ולכן לא באו לפתוח ב-15.00. הסידור הזה נראה בסדר, השאלה האם יתמידו.

מחסום מעלה אפרים - 15.20  יש חיילים והם בודקים את הרכבים הנכנסים לבקעה.

זעטרה - צומת תפוח - 16.35  - שני חיילי מג"ב, אין בדיקות. 

תמונות:
מחסום קלנדיה מראה שגרתי
כתובת חדשה על החומה בקלנדיה
היונה על חומת אר-רם

בדיוק לפני חמישים שנים, בשמונה עשר לחודש מרס 1962, בא הקץ לכיבוש אלג'יר בידי צרפת.
כיבוש שנמשך 132 שנים.

ואצלנו מה? –  המציאות בשטח מעידה באלפי עדויות הקורבנות ואלפי רובים משליטי דיכוי וגזל זכויות שהכיבוש אינו יודע שובע, שהוא רק מעמיק את אחיזתו ומשתרש ופולש והורס כל שטרם דוכא ונרמס ונהרס.

וכך, תוך בריונות חסרת מעצורים, בחסות לובשי מדים, הגיע "יגאל מבית-אל" (סיפרו האנשים), פשט בראש הכוח על הדוכנים לממכר פירות, שהיו ממוקמים על גבי עגלות מתניידות או קבועות, לאורך הדרך המובילה ממחסום קלנדיה אל אר-רם וסביב הכיכרות שבאזור, ולא עזב לפני שמבצע הגזל וההרס הושלם: ציוד הוחרם, הררי פירות טריים הושלכו לתוך גלי האשפה שלעולם אינם מפונים, ועל מי שהצליח לבנות חנות על יסודות של קרשים ויריעות ברזנט, איים/הבטיח לשוב בעוד שבוע ואם עד אז לא יפנה האיש, א-ג', בעצמו את מקור מחייתו, יבצע הצבא את מלאכת ההרס.

ולבד מההרס שזרעו במקום "יגאל" ואנשיו, וחוץ מההפסד הכספי לכל אחד מקורבנותיו, הנעמד באלפי שקלים לאדם, גם רוסקה פרנסת משפחות ואבד מקור מחייתן שסיפק בדוחק את צרכי בני ביתם.

גם משטרת מחוז ש"י תורמת את חלקה וממררת את חייהם של תושבי הבקעה הפלסטינים. בשבוע שעבר הטיל השוטר נ'  קנס בסך 1000 ש"ח על הרועה מ"ע בגלל שחצה עם עדרו את כביש אלון. כיוון ששדות המרעה נמצאים מעבר לכביש אין לו ברירה אלא לחצות אותו פעמיים ביום. זה כביש עם תנועה דלילה מאוד. בדו"ח עצמו נאמר שמכונית אחת (בלבד) התעכבה. לשם מה ניתן הקנס? ללמד אותו לקח שלא יחצה עוד את הכביש?! ביום שלמחרת אותו שוטר, תושב התנחלות שכנה, הטיל קנס על שני נוסעים במכונית, שהיו ללא חגורות בטיחות, לדבריו, בסך 250 ש"ח כל אחד.

אני מניחה שהסכומים קבועים בחוק הישראלי, אבל השטחים הכבושים ובפרט בקעת הירדן הם עולם שלישי, עם ערך כסף של עולם שלישי. פועל בהתנחלות מרויח בסביבות 70-90 ש"ח ליום, בלי חישוב נסיעות ובלי שום תנאים סוציאליים. 1000 שקל במונחי הבקעה זה סכום עתק. זה ממש עושק!

מחסום גוכיה, המאפשר מעבר טרקטורים ממערב לכביש אלון, אמור להיפתח שלוש פמים בשבוע לחצי שעה בבוקר ואחה"צ. בששה החודשים האחרונים מצאנו אותו פתוח שלוש פעמים. בשאר הפעמים צלצלנו למת"ק, הבטיחו שייפתח, ולא נפתח. כך לימדו את תושבי האזור הפלסטינים שיש עוד הגבלת תנועה בתוך שטח הבקעה, ואין מה לעשות, אחרי שהעמיקו את תעללת המכשול שחוסמת את המעבר של כלי הרכב ממערב הכביש לצד המזרחי.

***

שער שומרון  10.50 - 2 מכוניות מג"ב וכמה שוטרים בצד הכניסה לשטחים. לא ברור לשם מה. אין עיכובים.

מחסום זעתרה - צומת תפוח - 11.10- אין חיילים, גם כשחזרנו .

מחסום מעלה אפרים - אין חיילים, גם כשחזרנו.

התרחבות השטחים המעובדים על יד התנחלות מכורה מכיוון דרום. כמה מבני לולים חדשים.

מחסום חמרה - 11.45-12.05
אשה ושני גברים מחכים למונית שלהם שתעבור את המחסום. נהג המונית סוחב לבדו את כל הציוד שלהם למכונית השיקוף - שני ארגזים כבדים ועוד תיק גדול. החייל עומד ומסתכל כיצד גבר לא צעיר סוחב את הציוד הכבד הלוך ושוב, ולא יעלה על הדעת שמישהו מהחיילים יעזור לו. לזה הרגיל אותנו הכיבוש הממושך. יש אדונים ויש נתינים.

במאהל מול ההתנחלות משכיות
מ"ע רעה את עדרו לפני כשבוע מעבר לכביש אלון. בחזרה לאהלו נאלץ לחצות את הכביש. שוטר מתחנת מעלה אפרים, שעבר במקרה במקום, רשם לו דו"ח והטיל עליו קנס בסכום של 1000 שקל על "הפרעה לתנועה". יש לציין שעל הכביש הזה עוברת מכונית כל 5 דקות בערך. השוטר ציין בדו"ח שמכונית אחת (בלבד) נאלצה לחכות. יש לציין שאותו שוטר, המתגורר באחת ההתנחלויות באזור, הטיל ביום שלמחרת קנסות בסך 500 ש"ח על שני בדואים שנסעו באותו כביש ללא חגורות בטיחות.

במאהל הזה גרה ילדה נכה כבת 6. כפות רגליה מעוותות, היא אינה הולכת. היא עברה ניתוח בעמוד השדרה ברמאללה לפני כמה שנים. יש לה כיסא גלגלים שאביה קנה ב-200 או 300 שקל, במצב לא טוב. היא ילדה מלאת חיים ושמחה, שובבה, מתניידת איכשהו, משחקת עם הילדים. מבקרת בביה"ס שבמאהל מתחת למשכיות. אביה אומר שהרופאים אמרו לו שאי אפשר לעזור לה. צריך לחשוב איך אפשר לעזור לה.

יצאנו לפעילות השוטפת שלנו בגן הילדים של הודא בחאשם אל דארג' הקרוב לאום אל חיר.

הגענו עם אוטו עמוס בתרומות לאנשי אום אל חיר ובציוד לגן.

חאשם אל דארג'

הגענו לגן, במבנה החדש הסמוך למבנה הישן יותר. לא נראה שחל שינוי דרמטי, אך משהתקרבנו אליו יותר ראינו שעובדים בו. מתקינים חלונות ועושים עבודות קרמיקה ועוד בתוך המבנה.

אך.... שומו שמיים, הגן סגור!

בדקנו שוב ושוב ואין קול ואין עונה. הודא הגננת לא זמינה בנייד. התלבטנו האם לגשת לביתה והחלטנו שלא רצוי, מסיבות אישיות.

בררנו עם העובדים במבנה החדש שסיפרו שבימים האחרונים, כולל אתמול, אכן היתה פעילות בגן, השתוממנו – מה קרה היום?! ושמנו פעמינו חזרה לאום אל חיר.

אום אל ח'יר

נפגשנו עם עיד שסיפר על אירועי השבוע החולף, שוב הריסות ביישובו אום אל חיר. הגיעו מהמינהל והרסו שוב את הבית של אשה אלמנה עם 9 ילדים - הגדולה בת 20. מיד הם הקימו לה סככת פח בצמוד.באום אל חיר נכנסנו לבקר את האשה ובני ביתה שביתם נהרס. הורדנו לה את החפצים, כולל ארונית קטנה שתרמה פטי חברתנו.

שמענו את רחשי ליבם של שכניה בנוגע למעלליהם של "היהודים הרעים", וקיבלנו את התמונה הנוראה במו עינינו.

השארנו את הירקות והפירות שהבאנו לסדנא שהייתה אמורה להיות בגן לאנשי המקום וחזרנו הביתה.

יום גשום וקר.

ת ק צ י ר:
אחראי הביטחון של התנחלות משכיות ממשיך להתנכל לתושבים בסביבה, בשיתוף פעולה עם יחידות הצבא באזור. בשני מקרים בשבוע האחרון הוא יזם מעצר בלתי חוקי של רועים ל 4-5 שעות ומי שביצעו את המעצר הם חיילים. בשני המקרים לא הזמינו משטרה וזו הוכחה שלא היתה למעשה זה עילה חוקית . לאחר "מיצוי העונש" הרועים שוחררו לביתם.

שמענו תלונות על עיכובים  מיותרים במחסום תיאסיר. היינו עדות ל-8 דקות הפסקה, שבה לא עבר שום רכב במחסום, ללא כל סיבה נראית לעין, לאחר שעזבנו את המחסום (ועצרנו לצפות מרחוק).

שער גוכיה שוב לא נפתח עד לשעה 15.45.

---------------------

11.25- צומת תפוח - אין בדיקות. ליד מגדל השמירה שצופה על הכביש לפני אוסרין חונה רכב צבאי.

קוסרה - פגשנו אדם שסיפר שהוא נרדף ע"י המשטרה הפלסטינית בטענה שהוא משת"פ, הוא נעצר הרבה פעמים ושהה בכלא. לכן הוא מתקשה לפרנס את משפחתו. אחיו נהרג ע"י השלטון הפלסטיני באותה אשמה. בכניסה לקוסרה יש חנות "יד שניה" שהכינוי הזה גדול עליה - אלטע זאכן עלובים נורא, שמישהו מביא ומוכר משוק הפשפשים ביפו, אחרי שאיבדו כל תקווה למכור אותם שם. אם מישהי עוברת ויש לה בבית איזה חפץ מיותר- הוא יקבל בשמחה.

מחסום מעלה אפרים - 12.10-  אין בדיקות. רכב צבאי חונה ליד המחסום. גם בחזרה לא היו בדיקות.

מחסום חמרה - 12.30- מכונית לבנה סגורה מהסוג שמשמש את חב' ברינקס חונה ע"י המחסום וחוסמת את הנתיב השמאלי. כשחזרנו היא עדיין חנתה באותו מקום. בזמן ששהינו היתה זרימה של אנשים ומכוניות בקצב רגיל. הנוסעים יורדים מהמכוניות המגיעות ממערב, עוברים במחסום הולכי הרגל ומחכים לרכבים שלהם בגשם ובקור לפחות כמה דקות. בכל הפעמים ששיפצו את המחסום אף אחד לא חשב שאפשר גם להתחשב באלפי האנשים שעוברים את המחסום יומיום בעל כורחם וצריכים לחכות בגשם ובקור בחורף ובחום הנורא בקיץ.

המכוניות המגיעות ממזרח לכיוון שטח A אינן נבדקות.

במאהל מול משכיות- לפני שלושה שבועות דיברנו עם רועה שנעצר באופן בלתי חוקי ע"י ר' ,אחראי הביטחון של התנחלות משכיות, שנעזר בקבוצת חיילים שבצעו את המעצר, וכל זאת בתואנה שהוא התקרב עם העדר שלו לגדר ההתנחלות. הרועה הוחזק אז במחסום במשך שלוש שעות, בלילה, ואז שוחרר.
ביום ששי האחרון הוא שוב נעצר. באמצע היום נלקח מעדרו, שנשאר ללא השגחה, למשך ארבע שעות.

במאהל אחר סופר לנו על עוד מקרה של רועה שנלקח למחסום תיאסיר. שוב ביוזמתו של אותו אחראי ביטחון, שקרא לעזרת הצבא לביצוע המעצר. הרועה הזעיק את נ' מהאגודה לזכויות האזרח. היא הגיעה למחסוםתיאסיר אך הוא נלקח למחסום חמרה בטענה שאין עמו ת"ז ושהה שם  ביחד 5 שעות. לבסוף שוחרר ללא הגשת תלונה למשטרה.

אותה פעילה של האגודה לזכויות האזרח מכנסת אסיפה של הבדואים הגרים באזור כדי להסביר להם מה זכויותיהם וכיצד הם יכולים להילחם עליהן.
אנחנו פנינו ל"יש דין" לאחר שקיבלנו את הסכמתם של האנשים להגיש תלונה.

מחסום תיאסיר - 13.50  - כשהגענו המחסום היה ריק ממכוניות. במשך הזמן עברו מספר מכוניות בקצב רגיל.
14.20- שלוש מכוניות מחכות כבר חמש דקות ואף אחד לא עובר.  רק אחרי הפסקה בלתי מובנת של שמונה דקות התחילה התנועה לזרום.

לפני כן אמרו לנו תושבי המאהלים, הנזקקים למחסום באופן קבוע כדי להגיע למרכז העירוני בטובס, שיש עיכובים ממושכים. מישהו סיפר שאתמול בשעה 10.00, שאינה שעת שיא בתנועה, הוא חיכה במחסום כשעה, בטרקטור הפתוח לרוחות ולקור.

שער גוכיה - 15.10  -  השער סגור. צלצלנו כל 10 דקות לזהרן ממת"ק יריחו, הוא דיבר עם מי שאחראי לשלוח חיילים לפתוח את השער, הם אמרו לו ששלחו , ואף אחד לא הגיע. גם אלה  שנזקקים  לשער לא הגיעו, כיוון שהם יודעים שלא ייפתח.