מעוכבים

15:00 מחסום עאנין
שערי המחסום כבר פתוחים והמעטים שעברו בבוקר למרחב התפר, כעשרים איש, חוזרים לכפר. מתלוננים שלא התקבלו היתרים חקלאיים חדשים.
שתי נשים בעלות דרכונים ישראליים (כפי שאנחנו שומעות משיחות החיילים) מגיעות מכיוון עאנין. החיילים והשוטרת הצבאית נבוכים. שואלים אותן אם הן ממחסום ווטש. הן לא. מבררים בטלפון אם לתת להן לעבור מ''אדום'' לירוק''. לא. הנשים, שלא יכולנו לדבר איתן, חוזרות לעאנין.

15:35 מחסום שקד-טורה
אין תנועה בשעה זו. המנקה ובנו מנקים את הצד הפלסטיני, לבושים באפודים זוהרים. ביתן חדש וארבעה עמודים חסונים נצבעו בירוק. אחיזתנו ''הירוקה'' בשטח מתחזקת.

16:10 מחסום ריחן-ברטעה, צד מרחב התפר
בפתח השרוול חונה טנדר. נהגו, ערבי אזרח ישראל, מנסה לסייע לנוסע הפלסטיני שלו. הוא תושב ג'נין, נשוי לתושבת דהר אל מלכ שבמרחב התפר. יש להם שם בית והוא רוצה לעבור לגור שם. ''כמובן'' שאינו יכול לקבל אישור כזה, למרות שיש לו אפילו אישור עבודה בישראל. יש לו רעיון: אולי הוא ואשתו יחליפו ביניהם את תעודות הזהות ואז לו ''כאישה'' יאפשרו לעבור לגור איתה, בתפקידה ''כגבר במשפחה''.
משפחות בלבוש חגיגי ממתינות להסעה לברטעה. עונת החתונות התחילה.
פועלים יורדים בשרוול. חלק ניכר מהזמן פועל רק אשנב בידוק אחד והתור איטי. משום מה מכניסים את האנשים החוזרים לגדה (!) בקבוצות של חמישה. מכניסים קבוצה חדשה רק כשהאחרים כבר עברו. מדוע כך היום? לא ברור. ארבעה מעוכבים ממתינים על הספסל. חם מאוד. טוב שיש מצנן מים. זכינו גם להתכבד בשסק מרענן.
16:45 טילפנו ולא נענינו אך אשנב נוסף נפתח והקצב השתפר, אך שיטת הכניסה אחרי שהקודמים יצאו נמשכה.
17:05 אנחנו עולות בשרוול. פועלים ממשיכים להגיע.
 

1402 מחסום חבלה – יכנס או לא? שעת פתיחת  המחסום בצהרים בין אחת לשתיים.
פלסטיני הגיע באיחור של שתי דקות  מתחנן בפני החיילות, מבטיח שזה לא יקרה יותר, "אני רוצה  ללכת הביתה", מבקש סליחה, כדי שלא  יצטרך לחכות (בגלל האיחור) עד השעה  שש ורבע בערב.
שעת פתיחת מחסום חבלה בערב  1815-1915 .

1416 מעבר אליהו – נוכחות משטרה במקום.

1449 צומת בורין חווארה כביש  60  - לא מאוייש בצבא. על עמודי התאורה מתנופפים דגלי ישראל.

1456  מחסום חווארה – במגדל מול הטרמפיאדה של המתנחלים ניצב שומר. בצומת כרגיל באנרים עם הודעות והצהרות מטעם המתנחלים  על גדרות המחסום באין מפריע.
במגרש החניה 2 ג'יפים צבאיים ורכב מת'ק. החיילים מנסים למנוע מאתנו  ללכת לכיוון המחסום בתואנה של "שטח צבאי סגור" בלי להראות צו, כרגיל. יכולנו להתקדם ולראות שבמחסום עצמו  נמצאים הרבה אנשי צבא.  אולם תנועת הרכבים הפלסטינים לא הופרעה בשל כך.
 נאמר לנו שבמחסום מתקיים עכשיו שיחזור האירוע (שקרה  היום) בו נורה חייל בשוגג על ידי חייל אחר. (לשאלתנו אם האירוע קרה במחסום עצמו נאמר לנו תראו הכל בטלויזיה בערב).
נסענו לכפר בורין כדי לברר בקשר לגדיעת 40 עצים של תושבי הכפר לפני יומיים על ידי מתנחלי יצהר. התושבים כיוונו אותנו לעבר הגבעה עליה השתלטו  המתנחלים אבל אמרו שמסוכן ללכת לשם.

1616 מחסום זעתרה/תפוח – שני חיילי משמר הגבול ליד עמדות הבדיקה. לא בודקים.
במגרש החניה שני רכבים פלסטינים מחכים לשובו של  שוטר מהשירותים.
עד 1626 שוחררו  ונסעו לדרכם.
מחוץ למגרש החניה, בכיוון מערב  היכן שהיה פעם מחסום קבע – ג'יפ משטרה חוסם מעבר לרכב פלסטיני שיושביו  עומדים בחוץ.
1640 אזור התעשייה אריאל – אפשר לראות שהבניה על ראש הגבעה התרחבה למימדים גדולים מאוד.

1655 מחסום עזון עתמה – תור, יחסית לא ארוך, של פועלים החוזרים הביתה .
בצד הפנימי של המחסום  יושבים שני מעוכבים שניסו לעבור דרך פרצות בגדר. מפקד המחסום אומר שמחכים שהמשטרה תקח אותם.

חברון

ליד מחסום תרפ"ט, לפני העלייה לתל-רומיידה, ראינו מעוכבים וירדנו מהרכב. מוחמד לא יכול היה לעצור לפני העיקול ולכן המשיך עד למעלה. אחד מהחיילים הורה לו לעצור לביקורת, והוא עצר ליד המכולת, מרחק מטרים ספורים מהמקום בו החייל פקד עליו לעצור, כדי שלא יצטרך לעצור את הרכב בעלייה ולהסתכן. ואילו אנחנו למטה ליד המחסום צפינו בחיילי כפיר משועממים שולחים מבטים מזלזלים כלפי העוברים והשבים דרך המגנומטר. איש זקן אחד הורשה לעבור דרך הפשפש וכן כמה מורות. התפעלנו מהעברית הטובה מאד בפיו של חייל מתנדב משיקגו שסיפר על תכניותיו לאחר שחרורו ואנחנו סיפרנו לו במשפטים ספורים על מעשינו שלנו במקום. משקיפי טיפ"ה צפו. אחד החיילים היה בלתי מרוצה בעליל מהשיחה ורמז לו שלא לשוחח אתנו: "גם אמא שלי מתנגדת לנשים כמוכן". אחר זמן קצר התקשרנו למוחמד והוא ירד.  

כשכבר רצינו להיכנס לרכב, החליט החייל הזה ומפקדו לעכב את מוחמד כי לא עצר בדיוק היכן שהחייל למעלה הורה לו. "סרבת לפקודה! וזו עבירה ואני מעכב אותך. תן לי את תעודת הזהות שלך ובוא אתי." כמובן שעמדנו על-כך שאם הוא בודק את תעודתו של מוחמד, עליו לבדוק גם את שלנו ואם הוא מעכב אותו, אנחנו יחד. בתגובה הוא אמר שהוא באמת מעכב אותנו, אך לחוד. "אתן תעמדו בצד, כי אני רוצה להפריד ביניכם ולחקור כל אחד לחוד". אנשים כבר החלו להתגודד וענת כהן כמובן, שחסמה את הדרך ותוך הרפרטואר הקבוע גם הסתודדה עם אחד החיילים.

התעודות שלנו נלקחו ודרשנו מהחייל לזמן את המשטרה. לאחר שחלף זמן, וככל הנראה הוא לא קרא למשטרה, התקשרנו. והמשטרה הגיעה ללא שהיות ותוך זמן קצר נאמר לנו לקחת את הרכב ולעצור ליד משטרת מערת המכפלה. בדרך מג"ב עצרו אותנו אבל הם ככל הנראה כבר היו מודעים לתקרית. השוטרים, באדיבות ובהבנה רבה, החזירו לנו את תעודות הזהות. ונשמו לרווחה.

אנחנו לא. מוחמד ציין שהוא מבין שיש חייל גזען, אך מה שהפליא אותו שלא נמצא ולו אחד מבין קבוצת החיילים שהתנגדו למה שהתחולל. הוא הזדעזע מהגישה המובנת מעליה שכך יש להתייחס לערבי. וכשנשאלנו אם אנחנו יהודיות (בוגדות) הוא קרא: "אני מוסלמי גאה!"

כל הכבוד.  

תרקומיא

חברון

מחסום קלנדיה:
לא היה בתנועת הרכבים הערה בכדי להעיד על השממה והעזובה שבמחסום הולכי הרגל.
אחד מנהגי המוניות שבכניסת המחסום סיפר כי באותו הבוקר נדרשו לו שעתיים כדי לעבור את מחסום ג'בע לכיוון לעזריה ושעתיים נוספות לעשות את דרכו חזרה. החיילים פרסו קונצרטינות על הכביש והותירו כל פעם רק לחמישה רכבים לעבור.

מחסום ג'בע:
שני חיילים עצרו רכב שנסע לכיוון רמאללה. ארבעת הנוסעים הוצאו מהמכונית ותעודותיהם נבדקו.

מחסום ביר זית:
לא הזדמן לנו לעלות לגבעה שעליה ניצב מחסום ביר זית, אולם בשל סקרנותם הואיל זוג החיילים שאייש אותו לרדת ולהתעניין במתרחש.

כשהגענו לכביש העולה אל המחסום הבחנו בניידת משטרתית וג'יפ צבאי. שני שוטרי תנועה עמדו ותחקרו נהג פלסטיני שעצרו, בעוד שלושה חיילי המילואים משקיפים מהצד בנעשה. התעניינו בעבירת הנהג והתברר שדיבר בטלפון הנייד בזמן נהיגה. זמן קצר לאחר שהותר לאדם זה להמשיך בדרכו, נעצר רכב נוסף ובו שש נשים פלסטיניות, ארבע מהן היו ישובות בחלקו האחורי של הרכב הפרטי שבו נסעו. השוטר, דובר העברית מבין השניים, הבחין ב"חומר תעמולה" ברכב וביקש מאחד החיילים לבצע חיפוש, אך החייל השיב שאין צורך בכך. איש מהנוכחים לא שלט בערבית ברמה מספקת כדי להבין את דברי הנוסעות, אולם התברר במהרה שהמבוגרת שמביניהן נזקקה לטיפול רפואי ושכעת הן היו בדרכן חזרה לביתן שברמאללה. העניינים הסתבכו כאשר התברר שהנהגת שכחה את רישיון הנהיגה שלה בבית, היא נאלצה לעצור מונית, לנסוע לרמאללה, לקחת את הרישיון ולחזור אל ניידת המשטרה כדי להציגו בפני שוטרי התנועה. כל אותו הזמן המתינו לה יתר הנוסעות במקום שבו נעצרו.

בזמן ההמתנה שוחחנו עם חיילי המילואים. אחד מהם הסביר שהתנ"ך אינו מבחין בין מדינת ישראל וארץ ישראל ולכן, כל שטחי הארץ הם למעשה חלק ממדינת ישראל. הדבר נכון גם לגבי סיני ועבר הירדן. לאחר שיחה ארוכה ומשהחליטו החיילים שלמעשה היו בעיצומו של סיור להמשיך בדרכם, הם הזמינו אותנו להשתתף בטקס יום הזיכרון "שביישוב" עטרה. החלטנו לוותר על התענוג.

שוטרי התנועה הספיקו לעצור רכב נוסף. הנהג היה יתמא, סוחר מתכות בן 51 מהכפר קאבלן. השוטר ביקש בקשר שמישהו יבוא לאסוף אותו משום שהרכב חשוד שהוא בעיקול. זמן רב עמדנו שם עם השוטרים, הנוסעות מרמאללה שמחכות לנהגת שלהן שתשוב עם הרישיון וסוחר המתכות. לפתע החלו שני החיילים שעמדו במחסום ביר זית לצעוד לקראתנו עד שלבסוף הצטרפו לקהל המחכה. אחד מהם צילם בסמארט-פון שלו את השקיעה שהחלה לרדת מעבר להרי השומרון ואז ביקש לדעת אם אנחנו לא "בקטע של צפירות וטקסי זיכרון". החייל גם היה מודאג פן לא יצליח לשמוע את הצפירה, אולם השוטר שדיבר עברית הרגיע אותו שהצפירה שבוקעת מהרמקולים של "היישוב" עטרה נשמעת היטב גם ליד מחסום ביר זית.

לפתע הגיעה המונית של הנהגת מרמאללה. היא הציגה את רישיונה בפני השוטר שרשם לה דוח בגין שלוש עבירות: נהיגה ללא רישיון, הסעת שש נוסעות ברכב שמיועד לחמש ו(כפועל יוצא מכך) נהיגה כאשר אחת הנוסעות אינה חגורה. הכנס הסתכם ב-250 שקלים, אולם פירוט העבירה נכתב בעברית בלבד. משהוגש בפניהן הדוח הותר להן לשוב לרכב ולהמשיך בדרכן לרמאללה. זמן קצר לאחר מכן גם הופיעו שני חבריו של סוחר המתכות, האחד התבקש לקחת את רכבו של העצור ולהסיעו הביתה (שכן לפתע התברר שהרכב כלל לא היה בעיקול). השני, אמר לשוטר שהוא שוחח עם עו"ד של העצור ושהם הבינו שכל הסיפור הזה הסתיים כבר לפני שנה. השוטר ענה שלמעשה אוא אינו יודע במה מדובר, אבל העצור יילקח כעת לחקירה בתחנת המשטרה שבהתנחלות ליד יצהר, אם ברצונו לסייע לחברו (שאינו דובר עברית) מותר לו להצטרף.

עזבנו את הצומת שלפני המחסום כשעה וחצי לאחר שהגענו אליה.
 

מחסום מיתר - סנסנה

בשעה 6:50 מחסום מיתר כבר ריק ויש הרבה אנשים בצד הישראלי שכבר נראים עייפים ומוטרדים.

התנועה בכביש 60 ערה מן הרגיל, אך ראינו מעט רכב צהלי ונסיעתנו עוברת ללא אירועים.

חברון

בכניסה לקרית ארבע השומר מכניס אותנו בלי הסוס ואנחנו עוברים בשקט. השממה הרגילה אך הלא נורמלית של חברון.  ליד ציר המתפללים יש פתאום בודקה, אך היא ריקה. עיקול 160 שומם וגם מחסום בית המרקחת. לא הרחק משם עומדים גדרות של המשטרה מול "בית המכפלה". שוטר מג"ב מתקדם לעברנו, אבל לגמרי באופן לא מאיים, ומודיע ברדיו לשומרים על בית מכפלה שאנחנו לא מזיקות אלא סתם מסתובבות. ליד הבודקה של מג"ב, בכניסה למערת המכפלה, אוהל של מתנחלים עם שלט "שילמנו, קנינו שלנו". אנו עוברות. בדרך רח' השוהאדה יש שלטים חדשים שמסבירים על העוול  שנעשה   ליהודים בחלוקת העיר. רק  3% לפי הסכמי "מלחמת אוסלו". אין כמו  נרטיב חדש. מול בית הדסה, בחור כבן 14 מעוכב אך משתחרר מיד.  מחסום תרפ"ט שומם ולמעלה בבודקה ליד תל רומיידה החיילים שואלים לאן פנינו אבל בלי עניין מיוחד, ומחייכים דווקה בנחמדות.
ליד המכולת אנחנו פוגשות איש בגיל העמידה שמגיע מהצד הפלסטיני באופנוע ומאוד מרוצה לשוחח אתנו. הוא אחראי על מרפאה שמנוהלת על ידי הTIPH, ופתוחה פעמיים בשבוע לטובת תושבי תל רומיידה הפלסטינית. אנחנו מוותרים על סיור למעלה ליד בית הקברות היהודי כי האוטו של ענת כהן מבצבץ מהמארב שהיא טומנת לאנשים לא רצויים. 

* באזור פאריסיה שמצפון לחמאם אל מליח הרס הצבא לפני כ-10 ימים 2 בתים כי נבנו ללא אישור. כיוון שכל שטח הבקעה הוא שטח C (לפי הסכמי אוסלו), כלומר, בשליטה ישראלית מלאה, המינהל האזרחי אינו נותן אישורים מאז 1967 לשום פלסטיני לבנות אפילו סוכה, או אפילו לחפור בור לאיסוף מי גשמים, ולכן כל מבנה שנבנה ב-45 השנים האחרונות אינו חוקי וצפוי להריסה בכל רגע .

* בצומת זעתרה נתקלנו במראות ובפעילות שהזכירו לנו את שיטות הענישה במחסומי חווארה ובית איבא בימים הקשים שלפני הסרת מחסומי שכם.

* מחסום גוכיה סגור כרגיל בחודשים האחרונים. 

צומת זעתרה   11.15- 11.40
אין בדיקות. חכינו למנוע שב"כ שהיה צריך לחתום על מסמכים עבור סילביה כדי להגיש עתירה.

לקחנו 2 טרמפיסטים מתנחלים צעירים מיצהר ומאיתמר. היתה שיחה מעניינת בעיקר עם אחד מהם, חייל הסדר בחטיבת כפיר. למדנו על אורח חייו, השכלתו, ציפיותיו מהחיים, וכד'. במחסום חמרה הוא פגש חיילים-מכרים מהחטיבה וסיפר שהם קיבלו הוראה ממפקדיהם לא לדבר עם נשות מחסוםווטש.

מחסום מעלה אפרים - גם בהלוך וגם בחזרה לא היו חיילים.

מחסום חמרה - 12.20
אין כמעט תנועה. רכבים הנכנסים לאזור A עוברים מהר ללא בדיקה.

לפני מחסום תיאסיר ראינו מצד ימין של הכביש שני חיילים, עוקב מים ובמרחק מהם שני אהלים ועוד חיילים.

מחסום תיאסיר- 14.00

גם כאן התנועה דלילה. הנוסעים לכיוון שטח A במחסום זה נבדקים – מוסרים את ת"ז לבדיקת החייל. הבאים מכיוון הגדה יורדים מהרכבים ונבדקים – הם ומטלטליהם.
שוחחנו עם אחד החיילים שהיה בדרכו לבסיס הצמוד למחסום, אך הוא נזהר מלהתקרב אלינו (כנראה לפי אותה פקודה שחלה על חיילים במחסום חמרה).

מ,  שהוכה ע"י רבש"צ התנחלות רותם בתחילת חודש פברואר והגיש תלונה במשטרה, עדיין מחכה למשפט שיערך לאותו רבש"צ.

ק' סיפר לנו שלפני 10 ימים הרס המינהל האזרחי שני בתים באזור פאריסיה,למרות שנבנו לפני מספר שנים, כי נבנו ללא אישור.

מול התנחלות רועי 3 טנקים ו-3 נושאות טנקים.

מחסום גוכיה - 15.15
המחסום סגור, כרגיל, וגם איש לא מחכה לידו כי כולם יודעים שאין סיכוי שייפתח. צלצלנו, כהרגלנו, לזהרן מהמת"ק והוא מר שהבטיחו לו ששלחו חיילים לפתוח את השער. לא חיכינו לראות אם זה אכן יקרה.

מחסום זעתרה  (צומת תפוח) - 16.10-17.25
ראינו במרכז הכיכר מונית ומיניבוס פלסטינים מעוכבים ונכנסנו לבדוק. מהמונית הראשונה נלקחו שני צעירים, לאחד לא היתה ת"ז , כך סיפר לנו הנהג. הם מחכים 5 דקות. הצעירים, רובם סטודנטים מאל נג'אח, נלקחו לחקירת שב"כ מעבר לקיר הלבן המסתיר מבנים בקצה הצפון מזרחי של הכיכר. גם מהמונית השנייה לקחו סטודנטים לחקירה. כשחזרו סיפרו שחקרו אותם על נושאים שונים ועל משפחותיהם, וניסו להשפיע עליהם לעבוד למען השב"כ. בעיקר הציעו להם כסף. הם סירבו.
כעבור 20 דקות חזר אחד המעוכבים מהמונית הראשונה. החייל (היו שם 3-4 חיילי מג"ב) ניסה לשכנע את הנהג לנסוע ולהשאיר מאחור את המעוכב השני. הנהג התלבט, שאל לעצתנו (אמרנו שיחליט בעצמו) ןלבסוף נסע. המעוכב "שלו" הועמד בתוך קוביית בטון, לידו חייל עם נשק, וכך נשאר עומד עוד שעה, עד שעזבנו בשעה 17.25.לא יכולנו לדבר איתו . לידו עמדו עוד שני צעירים, ואחרי כחצי שעה חייל הביא את ת"ז שלהם מהשב"כ והם שוחררו.
מהמיניבוס, שהיו בו הרבה סטודנטים, לקחו בתורנות, אחד אחרי השני, לחקירת השב"כ. המיניבוס המשיך לחכות גם אחרי שעזבנו, כלומר, עיכוב של יותר משעה וחצי.
כבר מזמן לא נתקלנו בעיכוב של צעירים במחסומים.  גם לפני 3 שבועות נתקלנו באותה תופעה במקום זה. מסתבר שהחיילים עוצרים מוניות באופן אקראי ושולחים את הנוסעים הצעירים לחקירת שב"כ.
עמד בכיכר גם רכב אזרחי שכור (מחב' אלדן) ובו שוטר וחייל. אליהם הופנה רכב פלסטיני שבמקום לוחיות זיהוי הודבקו ניירות עם מספר הרכב. שני הצעירים שברכב עוכבו לזמן קצר, ניהלו שיחה ידידותית עם החייל ואחר כך נסעו לדרכם.

6:40     מחסום שיח' סעד

תנועה ערה במחסום. אין רישום מיותר ואין תור. מפקד המחסום מעביר מורה שברשותו תעודה פלשתינית עם כתובת באבו דיס. הוא מכיר אותו ויודע שהוא עבר לגור בשיח' סעד. הוא מסביר לאיש הצעיר שבעצם צריך היה לשלוח אותו למעבר הזיתים ומבקש ממנו לשנות ב-DCO הפלשתיני, או המת"ק הישראלי,  את הכתובת לג'בל מוכאבר או שיח'  סעד כדי שיוכל להמשיך לעבור במחסום המקומי. האם כדאי לבחור לשנות את מקום מגוריו? לא נראה לנו, אמנם אין לו תעודה כחולה של תושב ירושלים, אבל לפחות כתובת בתוך ירושלים, ותקווה שלא יאבד את זהותו הירושלמית. המפקד מספר שהוא נאלץ להחזיר אנשים שמגיעים מסוואחרה כדי לעבור בשיח' סעד כי לפי הנהלים אסור לו להעביר תושבים ממקומות אחרים, וכשהוא מעביר מקרה הומניטרי או איש מבוגר, מגיעים מיד הרבה אחרים על סמך התקדים העובר במהירות הפלאפון מפה לאוזן.

7:15  נסיעה דרך סילואן

פחי אשפה ממתכת (כנראה כדי שלא ישרפו אותם) וגרפיטי לאורך כל הדרך בוואדי שכונת הבוסתן. במגרש המשחקים ההרוס במעלה עין חלווה הקימו התושבים מגרש של קט-רגל (ראו כתבה מ"הארץ" באתר שלנו). אין עבודות עירייה. בחניון גבעתי,  עבודת סילוק העפר בסלים בידי צעירים דתיים נמשכת במרץ מעורר השתאות או חרדה, על פי עיני המתבונן. מעניין מה מתכננים המתנחלים לתושבי השכונה לכבוד הפסח.

7:45   מעבר הזיתים

בצד של עזרייה (הגעה מהצד הפלשתיני) השירותים נעולים (זה כחודש, עפ"י האנשים) והצחנה בכל המתחם נוראה. כנראה שאנשים עושים את צרכיהם בחוץ לפני הכניסה למחסום. מפקד המחסום, ד', טוען שנהגי ההסעות במכוניות הפרטיות מזהמים וסותמים את השירותים ולכן הם ננעלו, ובכלל העניין הוא באחריות המינהל האזרחי. הוא מסכים לנסות לפתוח את השירותים בשעות העומס (בוקר ואחה"צ עם החזרה מהעבודה והלימודים) ולנעול אחר כך במשך היום, כשהתנועה דלילה מאוד. נראה לו בלתי אפשרי לנקות אותם כל יום... מצד שני, הוא אומר שעוברים במחסום אלפי אנשים ביום – אז אולי פעם ביום זה לא מספיק?

בדרכנו חזרה דרך מתחם הבידוק אנחנו שומעות מהומה גדולה וצעקות בצד של עזרייה. עדית ניגשת ומוצאת בחור ללא תעודת זהות (יש לו פלשתינית) במצב היסטרי. הוא אומר ששוטרי המחסום והמאבטח לקחו ממנו את הכרטיס המגנטי שלו (החדש). הוא מבוהל ומאשים את השוטרים והמאבטח גם בלקיחת החגורה שלו וביחס גס כולל הכאה. הוא נכנס חזרה למתחם הבדיקה ואנחנו אחריו. השוטרים והמאבטח דורשים מאתנו לצאת מהמחסום. אנחנו שולפות את האישור של דובר צה"ל, שלרוב משתיק את הדרישות האלה, אך המאבטח אינו מרפה. עתה אינו יכול לטעון שזהו שטח צבאי סגור, אבל מודיע שמותר לנו רק לעבור אבל לא לדבר עם התושבים. בינתיים מגיעים עוד שני שוטרים והבחור הפלשתיני מראה את תעודת הזהות  הכחולה של אשתו שעמה ועם שני ילדיהם הוא מתגורר במחנה הפליטים שועאפאט. הוא מראה גם פנייה בכתב חתומה בידי עורך דין שבה האישה מבקשת לאשר לו מעבר כדי לפרנס את חמשת ילדיהם, באין אפשרות להשיג מסמך אחר של איחוד משפחות. השוטרים והמאבטח אינם מרוצים מנוכחותנו ומכך שאנחנו טוענות שאסור להם להחרים כרטיסים מגנטיים. הם מסבירים שהבחור התבקש לחכות לפתיחת המת"ק בעוד חצי שעה כדי לקבל את התעודה המוחרמת. אנחנו מתבקשות לצאת מהמחסום ואם נרצה לחזור שוב וכך אנחנו עושות. שוב אומרים לנו שאנחנו מפריעות לעבודת המחסום (הריק למדי) בשיחותינו עם הפלשתינים ומעוררות אצלם רגשי מרירות. אנחנו נשארות עד שהמעבר למת"ק נפתח (גם זה מצריך כמה טלפונים לחמ"ל) והבחור הפלשתיני, מוחמד, נכנס למת"ק להיפגש עם ט' מפקד המת"ק. בשיחת טלפון קובל מפקד המחסום על התערבותנו וטוען שהבחור ניסה לעבור כמה פעמים ללא אישור ורק אחרי כמה ניסיונות והסברים חוזרים ונשנים לקחו לו את הכרטיס המגנטי במטרה לעכב אותו במת"ק שעדיין לא נפתח...  שוב המצב הבלתי אפשרי: אין איחוד משפחות, אין פרנסה, אין עבודה בשטחים ויש ילדים ירושלמיים להאכיל – אין מוצא.

6:55  מחסום מיתר-סנסנה זורם - אחרוני הפועלים יוצאים ואוטובוס של הצלב האדום מחכה למשפחות האסירים שיעברו מאוחר יותר/

מעבר מיתר

כביש 60

חברון

‎