מת"ק

14:20  רק שלוש מכוניות בחניה. אולם ההמתנה ריק. מגיעים שני צעירים והם מוכנסים מיד.

14:30  יוצאים שני אנשים. קבוצת אנשים נכנסת.

תנועת הנכנסים והיוצאים נמשכת בקצב סביר. אין תלונות. בשבועות האחרונים נוכחנו שהתנהלות  המת"ק השתפרה מאד. נקווה שזה ימשך.

6:55  מחסום מיתר-סנסנה זורם - אחרוני הפועלים יוצאים ואוטובוס של הצלב האדום מחכה למשפחות האסירים שיעברו מאוחר יותר/

 כשהגענו ב3 חיכו בחוץ שני צעירים  להסעה הביתה,  לאחר שרואיינו ע"י כוחות הביטחון. הם אמרו שהיו במת"ק  מהבוקר, אולם לא נתנו לנו מידע  נוסף.

במודעה על הקיר נאמר שהיום המט"ק יהיה פתוח מ - 15:00עד - 17:00  למקרי חירום הומניטריים בלבד, לא לכרטיסים מגנטים. 

איש אחד בא לקבלת כרטיס מגנטי.  החייל הצביע על  המודעה ואמר לו שאין קבלת קהל היום מישום שזהו יום חג ליהודים (פורים).  הוא הציע לו לבוא מחר בבוקר והבטיח (לו ולנו...) שמחר הוא יטופל.  מאוחר יותר החייל סיפר לנו שלמרות שבבוקר היו קליאנטים כעת אין לחץ  (כפי שיכלנו להיווכח). 

כנראה שהיום החיילים צריכים להתכונן לפורים... 

 המקום היה ריק לחלוטין מלבד גבר שהגיע זמן קצר אחרינו לאישור "בית חולים".

החייל באשנב אמר שכל היום היה שקט.

בשבועות האחרונים הוסבה תשומת הלב לעובדה שאנשים מכל האזורים יכולים לגשת ליריחו כדי לקבל כרטיסים מגנטיים.

אנו תוהות האם זו הסיבה שהיו כל כך מעט בקשות בימי אחר הצהריים האחרונים, או שאולי החיילים היו יעילים באופן בלתי רגיל בשעות הבוקר?

מפני שהיה כה שקט החלטנו לערוך טיול קטן. מחזה לא רגיל בדיוק כשעזבנו היה הגעתה של משאית אשפה גדולה עליה כתוב "‪UN", ועם ההקדשה "מתנה מהעם היפני".

נהגנו דרומה לבית אומר, מקום בו יכולנו לראות מלמטה, חיילים רבים.

השמכנו להר-גילה, שם נדהמנו מכמות הבניינים החדשים.

7:05 בית לחם

עמוס מאוד בבוקר בהיר וקר זה (דרומה משם עדיין נראו עקבות שלג בשדות). ארבע תחנות בידוק פתוחות עם תורים ארוכים, אך זריזים, וכולם אמרו שהתנאים היו "טובים מאוד" ואפילו "מצוינים".

7:30-8:00 חוסאן ואל-קאדר

שלוש פגישות לצורך ייפוי כוח ותשלום (אחת מהן פגישה שלא יצאה לפועל בשבוע שעבר).

8:05 מת"ק עציון

נאמר לנו שלא תהיה משטרה בעציון, אבל שבמת"קים אחרים תהיה. 12 גברים חיכו בחוץ. ב – 8:15 כולם הוכנסו ועברו דרך הקרוסלה. בעת שעזבנו את המת"ק קיבלנו שיחת טלפון שהמחשבים קרסו בכל המת"קים. לכן חיה התקשרה לכל האנשים שהיא שלחה למת"קים השונים לצרכי מסמכים כדי להגיד להם שלא ילכו היום.

8:45 בית אומאר

פגישה מתוכננת כדי לאסוף מסמכים. האיש אמר לנו שהתנאים היו קשים מאוד לאחרונה, מאז שגולני הוצבו במקום.

סיפור מחברון. חברנו, אותו אנו פוגשים לעיתים קרובות בחלחול סיפר לנו: הוא ומשפחתו חיים בעוני, כפי שידוע לנו, קרוב מאוד למערת המכפלה. בוקר אחד, בסביבות השעה 9:00, לאחר שילדיו הגדולים יותר הלכו לבית הספר הוא חזר לביתו ומצא אותו מוקף קבוצה גדולה של חיילים שלא נתנו לו להתקרב. הוא הצליח לשכנעם לבסוף שייתנו לו להיכנס וגילה שהם בוזזים בפראות את ביתו. אשתו הייתה לבדה עם שני הילדים הקטנים (אחד מהם בן שלוש). החיילים רוקנו מגרות בגדים, רוקנו שקיות אוכל – אורז וכולי, על הרצפה. (הוא הראה לנו תצלומים שהוא צילם מהבלגן). אז הגיעה חיילת שלקחה את אשתו לחיפוש פיזי מלא – והילדים הקטנים גם הם קיבלו הוראה להתפשט לחיפוש! כשחברנו מחה נאמר לו שהוא יכול להתלונן ל – א. במספר טלפון מסוים. אין צורך למתוח את הדמיון יותר מדי כדי להבין מה הייתה מטרת ביקור מהסוג הזה ומה עשוי להיות תפקידו של א.

9:15 נבי יוניס

שני אנשים לחתימה על ייפוי כוח כדי לחפש מסמכים משטרתיים. ייפוי כוח אחד ותשלום עבור עו"ד. גבר שכבר פגשנו בעבר וכבר הוברר כי הוא "נקי" מבחינת המשטרה והביטחון, שטוען כי למרות זאת עדיין נמנעת כניסתו.

בחלחול שוב פגשנו, כפי שתוכנן, את הגבר שהעו"ד של מ"וו אמר שאינו יכול לעזור לו. האיש שמע שחברה במ"וו בדרום יכולה הייתה. שוב הזהרנו אותו להיות זהיר ביותר בנוגע לתשלום לכל עו"ד שיבטיח להשיג לו אישור.

9:30 תחנת הדלק בעציון

פגישה שנקבעה מראש.

במשך כל הזמן הזה הגיעו שיחות טלפון בלתי פוסקות, אם מאנשים שמסורבים אישורי כניסה ע"י המשטרה או הביטחון, או כדי לשאול על התקדמות בפתרון בעיותיהם.

10.00-14.00

גשם ,גשם, גשם.

ללא קלישאות: קשה. אז רק אומר בפעם המאה: לשקדיות לא איכפת. הכיעור האנושי לא מקלקל את יופיו של הטבע.

צילומים: מלמעלה למטה - תמרורי  אין כניסה חדשים בפנייה מרחבת מערת המכפלה לציר המתפללים.

חסימת בטון חדשה בכניסה לציר המתפללים. המעבר "למורשים בלבד", נחשו מי?

עוד מפניני המתנחלים בצירים שהם קובעים מי ילך בהם.

חברון

בחברון הכל כמו תמיד, רק שהפעם נוספו שלטים למיניהם. אנשי העיר מעידים על עצמם גם בשלטים, במודעות ובגרפיטי שמוסיפים כל פעם.

בגלל מזג האוויר אין הולכי רגל כמעט. גם החיילים מתחבאים בתוך העמדות המצ'וקמקות שלהם.

יש כמה מהן שעוברות "שיפצור". חטיבת גולני אוהבת להטביע את חותמה גם כאן. אז מה ראינו? שבכניסה לציר המתפללים חסמו מעבר למכוניות ושמו שלט האומר: "כניסה למורשים בלבד". מעניין מי הם המורשים בתוך אזור שהוא כבר "אפרטהייד". גם בכניסה לציר, מרחבת מערת המכפלה, תלו שלטי "אין כניסה". אולי מתכוננים לפורים וזה יוסר? ואולי פשוט תהליך ההפרדה מעמיק, כמו שצפוי. וכמו שכבר קורה בחברתנו פנימה,כשאנשים מפלים אנשים אחרים על בסיס גזע, צבע ולאום ומקבלים לגיטמציה לכך, כבומרנג החוזר ומכה בשולחו עכשיו מפלים אצלנו על בסיס מין, מעמד ואחר כך על בסיס דעות פוליטיות, ומבלי להרגיש כולנו כבר במדרון....

אחר כך ראינו שוב חלק מהשביל המסומן, כאילו היה זה מסלול טיולים של החברה להגנת הטבע, חץ וגרפיטי. לאן?! למעיין אברהם אבינו. ועל ידו, רשמו את ה"ברכות" הידועות שמברכים המתנחלים את שכניהם הפלסטינים. ועוד ראינו פתק המזכיר לנו מה עושים בקרית ארבע. ניחוש? "מעמיקים שורשים".

בכניסה לרחבה עוצר אותנו חייל משמר הגבול, הפעם בעדינות, ושואל את מ' נהגנו: "אתה מוסלמי? אז אתה יודע שאסור לך לעצור שם ואסור לך לרדת מהרכב".
"למה אתה אומר זאת?" אנחנו שואלות,  "מה חדש? אנחנו יודעים את ההנחיות ברחבה הזאת, אנחנו כל יום פה עם הרכב הזה."
"בסדר, אני רק מזכיר לכם, זאת חובתי". ממשיך החייל בשקט ובנימוס.

יצאנו מהעיר ונסענו לא-טוואני.

א - תוואני

רצינו לראות ולשמוע מה שלום הילדים המלווים ע"י צה"ל לביה"ס ובחזרה מפני אלימות המתנחלים של מעון. טוב שבאנו. "ירח הדבש היה קצר".
אחרי הישיבה עם השלטונות במשך שלושה ימים הג'יפ בא בזמן וזהו. יפה. ביום חמישי, בהגיענו, השעה כבר 12.30 והם היו צריכים לבוא בשעה 12. בחוץ קור אימים, רוחות מקפיאות על הגבעות האלה, גשם ללא הרף, והילדים עם פעילי השלום האיטלקים, בחוץ מחכים.

אנחנו מרימות טלפון למת"ק, עושות כמה שיחות עד שקבלנו את הטלפון של הקצין הממונה. סוף סוף . "מה?!" הוא עונה מופתע. "לא הגיע הג'יפ?! כבר אני בודק".
עוד רבע שעה עוברת, כנצח בקור הזה. אנחנו מעדכנות את האיטלקים.
עוד טלפון למת"ק: "הם עוד מעט מגיעים", עונה הקצין הממונה. הילדים כבר מדליקים מדורה להתחמם.
עוברת עוד רבע שעה, עוד טלפון: "המ"פ יצא לדרך, הוא כבר מגיע". עונה קצין המת"ק.
ושוב מחכים ברוח הקרה. "מה קורה?!" אנחנו שוב שואלות. "היו אילוצים מבצעיים, הוא כבר מגיע". ובאמת - אחרי יותר משעה איחור הגיע הג'יפ המאפשר לילדים לחזור בבטחה הביתה.

הרי אפשר להתקשר מבעוד מועד למנהל ביה"ס ביום כזה ולהודיע לו שהליווי יאחר ושישאיר את הילדים תחת קורת גג! אנחנו מציעות לצה"ל. זה פתרון גאוני שאף אחד בצה"ל לא מסוגל לחשוב עליו ושבבסיסו פשוט יחס אנושי לבני אדם. נתנו לאיטלקים את מספר הטלפון הרלבנטי שיתנו למנהל ושילחצו לקבל את המינימום הזה.

בדרך חזרה ראינו את אוטובוס הילדים של המועצה האזורית ליד סוסיא. למה לא ניתן למצוא פתרון דומה בשיתוף הרשות הפלסטינית לילדים הלא יהודיים של דרום הר חברון?! למה?!

מחסום בית לחם,  7:00:  

כולם דיווחו שהמצב טוב בזכות השוטר האחראי.  משקיף בין לאומי אמר לנו שמוקדם בבוקר היה קהל רב ושהשער ההומניטרי נפתח רק ב- 5:30, כשהשוטר האחראי הגיע. מאז הכל מתנהל כשורה.

פעלו ארבע עמדות בדיקה.  לפתע נשמעה צעקה - "ילד".  חייל ושומר רצו אחוצה לראות מה קרה.  הם הביאו ילד שאיכשהו חמק פנימה בליווי של מבוגר (אבא?). לא היה לו  חושן ושניהם נשלחו חזרה.

אישה אחת צעקה נואשות כשהיא מנפנפת  בתעודת המעבר שלה. היא אמרה שהיא עוברת עם התעודה הזו כל יום,  ורק היום לפתע לא נותנים לה לעבור. ניסינו להגיע אליה לראות את התעודה אולם השומר מנע זאת מאיתנו. הפעם במקום באלימות השילטונות  השתמשו במה שאנחנו  מכנות תג מחיר (הקצין לא אהב את הכינוי), כלומר –  הם הפסיקו לכולם את  הבדיקות  לזמן מה.  חיה ציצלה למוקד, בשל כך או לא, לאחר כ - 5ד'  הגיע קצין נוסף והבדיקות התחדשו. 

נאמר לנו שכל ההתנצלויות בשבועיים שעברו  לא היו על מנת להרשות לנו להיות במחסום אלא  בשל האלימות הפיזית כנגד חיה.

מת"ק עציון, 8:08: 

 15 אנשים היו בפנים, כולם עבור כרטיסים מגנטיים. נתנו את מספר הטלפון שלנו במקרה ותהיינה בעיות. 

חיה, כרגיל, צלצלה לוודא אם יהיו שוטרים במשרדי המשטרה במת"קים השונים  וכן דיברה עם כמה אנשים שעמדו להגיע למת"ק – עציון, חברון, בית-לחם  וטול-כרם.  אמרו לה שבמשך השבוע יהיו חיסורים ובעיות בפעילויות  המשטרה  בשל  מחלות.

בית-עומר, 8:40: 

איש מסורב ביקש רשיון מיוחד להגיע להדסה לבקר את האבא של אישתו , חולה סופני. הוא התכונן ללכת למת"ק עציון לבקש שם  את הרישיון.  נתנו לו את הטלפון של חנה ב. במקרה שיסרבו לו גם שם.

היו שני אנשים  נוספים –  אחד שילם דו"ח תנועה אך עדיין לא קיבל את הרישיון ובא לבדוק את הסיבה עם המשטרה;  השני אמר שהוא מסורב אבל לא היו לו מסמכים להראות לנו. קבענו להיפגש עימו בשבוע הבא.

נבי-יוניס, 9:12:  איש אחד הראה לנו את המסמכים שלו וראינו שהכל בסדר איתם.  הוא אמר שבשבוע הבא הוא יביא גם את  המסמכים של אחיו  ותשלום -  חבל שהוא לא עשה את זה יחד כי כך  הוא יצטרך לשלם יותר.

איש אחד שילם בסדר אבל בתשלומים.  בשל כך בנתיים אין לו את הרישיון, הוא יקבלו רק לאחר התשלום האחרון (פרוצדורה חדשה???).

בנתיים הגיעו כמה צילצולים:  חלקם  שאלו על התקדמות הטיפול בדוחות שלהם;  חלקם הודיעו על סירוב רישיון מעבר;   חלקם שאלו אם ישנם היום שוטרים במשרדים  השונים.

14:20

יום גשום וקר מאד. בחניה רק שלוש מכוניות. באולם רק אדם אחד שמחכה לאחיו. מגיע אב מלווה בשני ילדים. החייל התורן לא נמצא במקומו והם אינם יכולים להיכנס. מגיעים אנשים אחדים וכולם ממתינים לחייל שיפתח ויכניסם.

 14:40

אחרי כמה טלפונים הצלחנו להעיר את החייל התורן והוא פתח והכניס את כולם.

 14:55

יצאו שלושה אנשים: אדם שקיבל רישיון כניסה לטיפול רפואי וסוחר ובנו שלא קבלו את מבוקשם ונשלחו לבית לחם.

  15:50

יצא אבי הילדים שקיבל רישיון כניסה לבית חולים.

 16:15

לא הגיעו אנשים נוספים, כנראה בגלל מזג האוויר. עזבנו. 

מת"ק עציון, 15:30:

באולם ההמתנה אין אף אחד. החיילת בחלון מספרת לנו שהיום היה שקט ומהבוקר הגיעו רק כ-30 אנשים ושכרגע בפנים נמצאים שלושה. בינתיים הגיעו זוג ועוד גבר ושלושתם נכנסים מיד.

מחסום בית לחם, 16:15:

המעבר לצד השני לוקח פחות מדקה. צפינו גם במעבר המכוניות מבית לחם דרך המחסום. בניגוד לדיווחים לא נראה שיש משהו חריג בבדיקה.

09:50-12:00 

ארבע משאיות המתינו לבידוק לפני מעברן למרחב התפר. ב 10:30 נכנסו לבידוק.

בחנייה הפלסטינית המתינו נהגים רבים לקליינטים.

עובדי וסוחרי ברטעה הגיעו, כרגיל, מצויידים באישורים הנדרשים, נכנסו לטרמינל ועברו, חוץ מאחד. האיש, שמוצאו מברטעה המזרחית שבמרחב התפר אך הוא תושב זבדה שבגדה, בא עם בנו בן השש. לאיש אישור עבודה במרחב התפר ובנו רשום בתעודת הזהות שלו. הוא רצה ללבקר עם הבן את אמו, הסבתא, שמתגוררת בברטעה המזרחית. לא הרשו לו לעבור עם הילד. לא השגנו את שרון, מנהל המחסום, וטלפנו למת''ק סאלם. במת''ק נתנו לנו טלפון לפניות הציבור בבית אל: 
02-9977001 , שם ענו לנו שלאיש יש היתר עבודה, שאינו כולל את הילד, ולצורך ביקור עליו להוציא היתר מיוחד. דיברו על אפשרות של חטיפת ילדים וכיוצ''ב. האיש ובנו חזרו לביתם בזבדה.