הגבלות מעבר

06.10 מחסום חקלאי עאנין
יותר מ- 40 ממתינים למעבר בשער האמצעי של המחסום. החיילים מתחקרים את נושאי השקיות, בודקים כל חלקיק בטרקטור: "זה גרעינים של אבטיח," עונה אחד הצעירים לחיילת. "מה זה המקלות הזה ?" היא שואלת אחר. "ה בשביל ענבים קצרים," הוא עונה .
מרחוק אנו רואות שלא מאפשרים להעביר בטרקטור שני שקים בגודל בינוני ומיכל גבינה מלוחה. בעל הטרקטור מנסה לשכנע את החיילים לאפשר לו לעבור. ללא הועיל. אחר כך הוא אומר  "זה עלי גפן, קילו , חצי קילו , מה אכפת להם?"
גם אנחנו לא מבינות מה איכפת להם.
הפרות ממשיכות להשתולל בשטחי החקלאות של תושבי עאנין. אולי הפעם רק בימים שבהם הם לא יכולים לצאת מעאנין. החקלאים מגלים את התוצאות רק למחרת. "שברו לי ענבים," אומר מ' שהפעם מגיע ללא טרקטור, כדי לחסוך בהוצאות דלק .
האשה בעלת אישור תעסוקה במרחב התפר שוב מנסה להעביר את שני ילדיה ומסורבת כמו בשבוע שעבר, ואנחנו נאלצות להסביר לה, שוב, את עמדת הכובש בעניין הזה והיא טוענת כנגדנו, כאלו אנחנו אחראיות על השליטה בחייה.

07.00 מחסום טורה ("שקד")
המחסום עובר מתיחת פנים רצינית, הרחבה והאדרה בגדרות ושולי מתכת, כאילו אינו מתכוון לסגת מכאן לעולם. עבודות הפיתוח טרם הושלמו וכלים כבדים נחים בהמתנה .
כלי רכב מורשים  לעבור לגדה ולהפך. אנשים מסתגלים במהירות לשינויים ועוברים דרך השרוול החדש. בסך הכל עברו כמה עשרות מכל צד במהלך מחצית השעה.
חייל גבוה אומר לנו, בהתייחס לכיבוש: " הדור שלכם יצר את הבעייה ולא פתר אותה , ואנחנו אוכלים אותה כעת," כמה שהוא צודק...

07.40 מחסום ברטענה החדש
מגרש החניה מתמלא כל הזמן, אנשים יוצאים לעבודה, המעבר מהיר. בעלי ציוד נלווה עוברים בידוק נוסף בחדרים.
שבעה כלי רכב וטנדרים על הכביש  ממתינים להיקרא לבידוק, בנוסף לאלה שבמגרש החניה. שום דבר לא מפיג את שעמום הכיבוש השגרתי כאן, מלבד השתנות הנוף הדומם והפורח מסביבנו .
08.00 עוזבות .

06:00 מחסום עאנין
אובך כבד מוחק את כפר עאנין שבדרך כלל נראה מאחורי המחסום, שנראה כאילו הוא מוצב בשומקום. מעט הולכי רגל ומספר טרקטורים ורוכביהם ממתינים למעבר הדו-שבועי אל מרחב התפר, אל אדמותיהם או אל דודותיהם.
החיילים מחזירים 3 צעירים שביקשו לעבור. המקומיים אומרים שכנראה האישורים שלהם לא בתוקף. גם גבר מבוגר בחולצה לבנה מוחזר  לאחור. כעבור רבע שעה הוא נקרא אל החיילים והפעם מאפשרים לו לעבורבמחסום. לדבריו הוא הביא בטעות את האישור של שנה שעברה. החיילים צלצלו למת"ק, לבקשתו, ושם בדקו ואמרו שאין לו אישור תקף. אז הוא הזעיק את אחיו מהכפר שהביא לו את הנייר המעודכן, והוא עבר. איך זה?

07:00 מחסום דותן
כמה דקות לאחר שהגענו ומצאנו מחסום ריק מחיילים אבל מתפקד מצוין, הגיע רכב צבאי והוריד 3 לובשי מדים. נראה היה כי זו משמרת שהגיעה זה עתה לעבודה. אך לא, שני חיילים באו אלינו וביקשו שנתרחק כי בצומת אנו מסכנות את עצמנו (לא ברור מאיזו בחינה), נשארו כעשר דקות והסתלקו ברכבם לאי שם. דגל ישראל עדיין בחצי התורן במחסום דותן, בטוח יש לכך הצדקה.

07:30 מחסום ריחן ברטעה
מי שמגיע עובר תוך דקות. מי שאין לו אישורים לעבור – לא מגיע. עד כדי כך פשוט, מתוחכם, גאוני.
תושבת קאפין (נפת טולכרם) ממתינה בסבלנות על הספסל לחתנהּ, שייקח אותה לברטעה המזרחית לביקור משפחתי אצלו, כולל בתה וארבעת נכדיה. הכובש מתיר לה לבקר את בתה, עם אישור שעליה להשיג לעצמה במת"ק טולכרם, רק אחת לחודשיים.

08:00 מחסום שקד-טורה
רכבים עדיין לא מורשים לעבור במחסום זה, מזה זמן מה.
המצאת השרוול הגיעה גם לכאן, אומנם באיחור ניכר, ומעניקה למחסום מראה מחסומי צה"לי לכל דבר. שיפוץ הקונסטרוקציה במתקן הכיבושי הזה מוכיח על גישה קונסטרוקטיבית. פני המחסום אל העתיד.
 

08:30 מחסום שקד - טורה
בגלל עבודות השיפוץ ושכלול הכביש במקום,המחסום עדיין סגור לתנועת כלי רכב. רק הולכי רגל עוברים.
אישה אחת סיפרה שאישה אחרת, תושבת דהר אל מלכ זקנה וצולעת, תקועה בביתן הבידוק ולא נותנים לה לעבור לגדה כי פג תוקף האישור שלה. האישה באה בליווית קשישה נוספת כדי לנסוע למת''ק סאלם ולהסדיר אישור חדש. ניסיתי לדבר עם החיילים ולהסביר להם שלכל עניין, קניות, רופא וכיוצ''ב האישה חייבת לעבור לגדה. לא הצלחתי. טילפנתי לואהל מהמת''ק. הוא הסביר שאם תיכנס לגדה אולי לא תוכל לחזור לביתה במרחב התפר, כי לא בטוח שיסדרו לה מייד אישור חדש בסאלם. בינתיים האישה הלכה בקושי רב לאורך השרוול החדש והחיילים הביאו לה כיסא. ואהל הציע שתפנה לראש המועצה והוא ייקח את התסריח שלה וידאג לחידושו. מישהו הסיע אותה הביתה.

10:00 מחסום ריחן - ברטעה
במקום נוספו שתילים, עצים וציורים. 10 משאיות המתינו לבידוק. עד שנכנסו, ב 11:00, הגיעו 10 משאיות נוספות. לפחות הכניסו בלי תור משאית מלאה תרנגולות אומללות, מכוסות בברזנט.
11:15 עזבנו את המחסום.
 

06.10 מחסום חקלאי עאנין
כמה עשרות אנשים ממתינים למעבר. איש המת"ק ואהל נמצא בשטח. המעבר מהיר, שגרתי.
אשה בעלת אישור תעסוקה עוברת במחסום היא מבקשת לעבור עם בנה הקטין, היא מצוידת בכל המסמכים הדרושים לשם כך אך הנער אינו יכול לעבור. מתברר שמעבר מלווים/ות צעירים/ות ללא תעודת זהות בליווי אחת ההורים רלוונטי רק לאישור חקלאי ולא לאישור אחר. הנער הצעיר נאלץ לחזור לביתו, אמו יצאה בגפה .

07.00 מחסום טורה ("שקד")
עבודות הפיתוח בעיצומן ולכן כלי רכב אינם יכולים לעבור במחסום . זקן בן 75 מבקש שיאפשרו לו להגיע ברכב לעבר השני של המחסום בכיוון הגדה. קשה לו ללכת . הוא מדדה לאט לאט, עוד רגע והוא נופל. רכב לא מביאים לו למרות בקשתו, אך חיילים מתנדבים לעזור. חיילת ניגשת ומושיטה לו יד אך הוא לא משתף פעולה, כך הוא מתנהל לאטו עד לעבר השני של המחסום שם ממתין לו מאן דהוא.
אחר כך נאמר לנו על ידי אחד המורים שהאיש עומד להינשא בתוך יומיים....

07.45 מחסום ברטעה החדש
פועלים יוצאים לעבודתם ,הטנדרים בבידוק . אין חדש. רק המחסום מחדש פניו ומתעצב עד בלי הכר.
08.15 עזבנו
 

תקציר

הרבש"צ של התנחלות משכיות, ר', ממשיך להתעלל בבדואים שגרים בסמוך להתנחלות, ומקבל עזרה ושיתוף פעולה ממפקדי הצבא באזור. לאחרונה שוב עצר בדואים במחסום תיאסיר מסיבה לא ברורה, הרס אוהל מגורים ועוד סככת צל לצאן בשטחי מרעה רחוק מההתנחלות. כיוון שסמכות הרבש"צים מוגבלת לשטח ההתנחלות בלבד, הוא מזמין (ומקבל) חיילים שיבצעו מה שהוא מבקש.

שוב היינו עדות לעיכוב רכבים לשם חקירות שב"כ של צעירים בצומת זעתרה (תפוח). נראה שזה הופך לתופעת קבע.

התופעה של מעצר בדואים במחסומים ללא סיבה, בלי הזמנת משטרה והגשת תלונה, לרוב ביוזמה של אחד הרבש"צים , היתה נפוצה מאוד לפני כמה חודשים. עכשיו מפעילים אותה מחדש. כשקראנו על התמיכה הגורפת של המתנחלים בסגן מח"ט הבקעה – היה ברור כי זה לא רק בגלל המכות שנתן, ככל הנראה, אלא בעיקר על שהצבא באזור הוא בעצם קבלן ביצוע של המתנחלים.

11.20- צומת זעתרה - אין בדיקות.

11.40- מחסום מעלה אפרים - אין חיילים.

בין גתית למכורה שוב מעבדים אדמות, ליד תחנת השאיבה של מקורות. בשנים הקודמות  אייל לוי ממושב נעמה שבדרום הבקעה היה אחראי על העבודות. אין אף התנחלות בקרבת השדות. בית האריזה בסמוך לשדות המעובדים עדיין נטוש. יש לציין שהשדות מקבלים מים ממקורות.

נכנסנו להתנחלות חמרה מתוך סקרנות. השומר בכניסה חקר אותנו מה אנחנו מחפשות. מה שבולט הוא שפע הירק והגינון המטופח באזור צחיח זה. הקצבות המים לבדואים הן 0 (אפס), אפילו לא לשתייה, וגם ליישובי הקבע הן כעשירית מההקצבה להתנחלויות.

12.25-מחסום חמרה - משאית סמי טריילר מעמיסה קוביות בטון שהיו מונחות על הכביש וחילקו אותו לנתיבים. רוב הזמן המחסום ריק .

מ"ע שגר מול התנחלות משכיות, נעצר שוב בשבת שעברה למספר שעות במחסום תיאסיר. היוזם למעצר הוא ר' הרבש"צ של ההתנחלות. העילה לא ברורה. כיון שאין לו רשמית שום סמכות מחוץ לשטח ההתנחלות, הוא מזמין חיילים שיבצעו את העונש. התופעה הזאת קרתה בעבר פעמים רבות. בשבת האחרונה קרא לחיילים להרוס סככה שהוקמה בשטחי המרעה, במרחק כ-3 ק"מ מההתנחלות,  המשמשת להגנה על הצאן מהחום הנורא בבקעה.

ע' ממשפחת דראג'מה רגיל זה עשרות שנים לעבור בקיץ עם עדרו לאזור שליד משכיות. כשנטה את אוהלו כהרגלו השנה הגיע ר' מלווה בחיילים , עצר אותו במחסום ובהעדרו הורו לבניו להרוס את האוהל.

14.15- מחסום תיאסיר- בשעה זו רוב הזמן המחסום היה ריק.
 

15.25- מחסום גוכיה - כצפוי בחודשים האחרונים היה סגור, לא חיילים ולא תושבים.
 

16.05- מחסום מעלה אפרים - מכונית גדולה משוריינת עומדת באמצע המחסום. חייל יושב על המדרגות של הקבינה. מכוניות פלסטיניות עוברות באופן חופשי.

16.25 - מחסום זעתרה (צומת תפוח)
שני שוטרי מג"ב מוציאים צעיר פלסטיני אזוק מאחת מקוביות הבטון ומעבירים אותו אל מעבר לגדר הברזל הלבנה, ככל הנראה (ממקרים דומים בעבר) לחקירת שב"כ. איננו יודעות כמה זמן היה אזוק ומה קרה לו בסופו של דבר. נשארנו שם רק חצי שעה (אחרי משמרת ארוכה בבקעה). השוטר האחראי (מג"ב) אמר שטרם הוחלט מה ייעשה בו. לא הודיעו דבר למשפחתו. הוא מילא דוח, ככל הנראה על מעצרו של הצעיר.

התהליך הוא ששוטרי מג"ב, האחראים על המחסום, עוצרים באופן אקראי מוניות שיושבים בהן גברים צעירים, מורים למונית לחנות בכיכר ומעכבים אותה עד שבודקים את התעודות, ומישהו מחליט מי יילקח לחקירת השב"כ. אם החקירה מתארכת הם משתדלים לשכנע את נהג המונית לנסוע, כי אינם מעוניינים כנראה שיצטברו הרבה מכוניות. בחצי השעה ששהינו שם עצרו 3 מוניות ומתוכן נלקח בחור אחד לחקירה. עד שעזבנו הוא לא חזר. שתי מוניות המשיכו לחכות מעל 20 דקות.
לשוטרי מג"ב יש יותר סמכויות מאשר לחיילים ואולי זו הסיבה שהם מאיישים בזמן האחרון את הצומת הזה, כדי לאפשר ביתר קלות מעצרים בהוראת השב"כ.
בזמן שחיכינו עבר שוטר מג"ב בליווי אזרח יהודי(כנראה מכר או חבר),  שאיים עלינו שיפוצץ לנו את שמשות הרכב אם לא נסתלק מייד מהמקום. הוא אמר שהוא תושב האזור. השוטר לא הגיב לאיומיו ושניהם המשיכו בדרכם.
מאז הפעם האחרונה שהיינו במקום (לפני שבועיים) בנו גדר שמפרידה בין הכביש לכיוון חווארה, כולל הביתנים של החיילים, לבין כל שטח הכיכר. שני שערים להולכי רגל מאפשרים מעבר בין שני האזורים.

ליד הקיר הלבן,שלתוכו הוכנסו הצעירים לחקירה, ראינו אדם בלבוש אזרחי יוצא, מדבר בטלפון נייד, ואחר כך חוזר לתוך המתקן.

בהודעת דובר צה"ל על 'הטלת סגר כללי על שטחי יהודה ושומרון' מתאריך 25/04/2012  נמסר כי "במהלך הסגר יותר מעבר רק במקרים הומניטאריים, רפואיים וחריגים, כל זאת בכפוף לאישור המנהל האזרחי. צה"ל ימשיך לפעול על מנת להגן על תושבי מדינת ישראל תוך התחשבות במרקם החיים הפלסטיני."
(http://www.idf.il/1153-15747-HE/Dover.aspx)
יצאנו לבדוק בצהרי יום הזיכרון הישראלי איך מיתרגם בפועל המשפט שבסיפא ההודעה הנ"ל.
פקקי התנועה בדרכים שממערב ל'קו הירוק' עיכבו אותנו מאד, מאד ולכן הגענו ליעדנו הראשון, מחסום חבלה בשעה 14:10, שעה שהחיילים עמדו לנעול את שער המחסום. חייל שעמד שם נזף בנו בסחבקיות על האיחור. נער נוהג בעגלה רתומה לחמור עוד הורשה לעבור לכיוון חבלה. השער בצידו של חדר הבידוק כבר נסגר והנה הגיע רכב נושא לוחית צהובה. מן הרכב ירד בחור שרגלו חבושה, מדדה לכיוון השער ומבקש להגיע לביתו. אך נראה שהתחשבות ב'מירקם החיים הפלסטיני' הוא הנכחת בירוקרטית הכיבוש שביסודה עומדים חוסר אמון וחשדנות. 'יש לו אישור לישראל?' שואל המ.צ, חייל בקבע. 'לא, הוא מגיע מכאן, מהמשתלות', עונה לו הנהג. 'סגור. תיקח אותו ל-109. שיעבור שם'. 'אבל יש לו אישור מכאן'. 'סגור. הוא גם עושה את עצמו. הוא בכלל לא פצוע'. 'חג שמח לכם' אומר בכעס הנהג וסב על עקבותיו. 'מנין אתם יודעים שהוא לא פצוע?' אנחנו שואלות. 'אנחנו יודעים' סותמים החיילים ולא מפרשים.
המשכנו לג'יוס למרות שידענו שהמחסום סגור שם, על מנת לומר שלום למיודעינו בכפר. נ. וע. לא היו בתחנה. צעירים שהיו שם סיפרו כי אתמול נכנס הצבא לכפר, זרק רימוני גז. לא נעצר איש. עודנו עומדות ניגש אלינו מ.. תחילה הוא חושד מה לנשים ישראליות בכפר ומתריס מדוע איננו מגיעות למחסום אייל. אף כי הוא מתגורר בג'יוס, קרוב יחסית למחסום אייל, הוא משכים קום ב-3 לפנות בוקר על מנת להגיע למחסום כדי להגיע לעבודתו במרכז הארץ. זאת, משום שתהליך הבדיקה מאד ממושך, לעתים צריך לעמוד ללא בגדים בחדרים, גם בחורף כשקר מאד; לעתים יש אשה שבגלל שהיא מכוסה בשמלה ארוכה מעבירים אותה במכונות הבידוק הלוך ושוב. וכשהוא כבר מגיע לעבודה יש פעמים שהבוס משפיל. למשל, באחת הפעמים הוא הורה לפועלים 'תנקו טוב, טוב. זה לא קלקיליה כאן'…והשכר שהוא מקבל ליום עבודה של למעלה מ-10 שעות הוא 180 ש"ח (!). גם בביתו אין לו מיפלט מהכיבוש וכבר קרה שיצא לחצר והופתע על ידי חייל שעמד וכיוון אליו נשק. 'אם היה עובר חתול, היית יורה בי', אמר לחייל. אך ככל שהוא ממשיך ומתאר את שיגרת החיים תחת כיבוש הוא מבטא רצון לחיים משותפים ומספר גם על מפגשים חיוביים עם ישראלים.
האם לכך הכוונה ב 'התחשבות במרקם החיים הפלסטיני'? הטרדות, הפחדות, מעצרים, השפלה…
בפאלאמיה המחסום פתוח. בשעת אחר צהריים זו יצא מ'מרחב התפר' אדם אחד רכוב על אופניים. צפינו מספר דקות ועזבנו.
נסענו דרך אל פונדוק לכיוון צומת ג'ית ובעודנו חולפות על פני הפניה לאימתין ראינו כי הכביש לאימתין חסום במחסום מאולתר, רכב צבאי וחיילים מחוצה לו, עומדים ליד אנשים ומכונית פלסטינית.
בחווארה, בית פוריכ וזעתרה אין חיילים בעמדות הבידוק ומכוניות נוסעות ללא עצירה (אם כי מכח ההתניה כנראה, אוטובוס פלסטיני נכנס בזעטרה למסלול לפלסטינים). על כביש 5, סמוך לכניסה לכיפ'ל חארת', עומד רכב צבאי ושני חיילים מחוצה לו.
עמישראל תיכף יחגוג עצמאות בעוד 'מירקם החיים הפלסטיני' ימשיך להיות כבוש.
 

מחסום קלנדיה:
לא היה בתנועת הרכבים הערה בכדי להעיד על השממה והעזובה שבמחסום הולכי הרגל.
אחד מנהגי המוניות שבכניסת המחסום סיפר כי באותו הבוקר נדרשו לו שעתיים כדי לעבור את מחסום ג'בע לכיוון לעזריה ושעתיים נוספות לעשות את דרכו חזרה. החיילים פרסו קונצרטינות על הכביש והותירו כל פעם רק לחמישה רכבים לעבור.

מחסום ג'בע:
שני חיילים עצרו רכב שנסע לכיוון רמאללה. ארבעת הנוסעים הוצאו מהמכונית ותעודותיהם נבדקו.

מחסום ביר זית:
לא הזדמן לנו לעלות לגבעה שעליה ניצב מחסום ביר זית, אולם בשל סקרנותם הואיל זוג החיילים שאייש אותו לרדת ולהתעניין במתרחש.

כשהגענו לכביש העולה אל המחסום הבחנו בניידת משטרתית וג'יפ צבאי. שני שוטרי תנועה עמדו ותחקרו נהג פלסטיני שעצרו, בעוד שלושה חיילי המילואים משקיפים מהצד בנעשה. התעניינו בעבירת הנהג והתברר שדיבר בטלפון הנייד בזמן נהיגה. זמן קצר לאחר שהותר לאדם זה להמשיך בדרכו, נעצר רכב נוסף ובו שש נשים פלסטיניות, ארבע מהן היו ישובות בחלקו האחורי של הרכב הפרטי שבו נסעו. השוטר, דובר העברית מבין השניים, הבחין ב"חומר תעמולה" ברכב וביקש מאחד החיילים לבצע חיפוש, אך החייל השיב שאין צורך בכך. איש מהנוכחים לא שלט בערבית ברמה מספקת כדי להבין את דברי הנוסעות, אולם התברר במהרה שהמבוגרת שמביניהן נזקקה לטיפול רפואי ושכעת הן היו בדרכן חזרה לביתן שברמאללה. העניינים הסתבכו כאשר התברר שהנהגת שכחה את רישיון הנהיגה שלה בבית, היא נאלצה לעצור מונית, לנסוע לרמאללה, לקחת את הרישיון ולחזור אל ניידת המשטרה כדי להציגו בפני שוטרי התנועה. כל אותו הזמן המתינו לה יתר הנוסעות במקום שבו נעצרו.

בזמן ההמתנה שוחחנו עם חיילי המילואים. אחד מהם הסביר שהתנ"ך אינו מבחין בין מדינת ישראל וארץ ישראל ולכן, כל שטחי הארץ הם למעשה חלק ממדינת ישראל. הדבר נכון גם לגבי סיני ועבר הירדן. לאחר שיחה ארוכה ומשהחליטו החיילים שלמעשה היו בעיצומו של סיור להמשיך בדרכם, הם הזמינו אותנו להשתתף בטקס יום הזיכרון "שביישוב" עטרה. החלטנו לוותר על התענוג.

שוטרי התנועה הספיקו לעצור רכב נוסף. הנהג היה יתמא, סוחר מתכות בן 51 מהכפר קאבלן. השוטר ביקש בקשר שמישהו יבוא לאסוף אותו משום שהרכב חשוד שהוא בעיקול. זמן רב עמדנו שם עם השוטרים, הנוסעות מרמאללה שמחכות לנהגת שלהן שתשוב עם הרישיון וסוחר המתכות. לפתע החלו שני החיילים שעמדו במחסום ביר זית לצעוד לקראתנו עד שלבסוף הצטרפו לקהל המחכה. אחד מהם צילם בסמארט-פון שלו את השקיעה שהחלה לרדת מעבר להרי השומרון ואז ביקש לדעת אם אנחנו לא "בקטע של צפירות וטקסי זיכרון". החייל גם היה מודאג פן לא יצליח לשמוע את הצפירה, אולם השוטר שדיבר עברית הרגיע אותו שהצפירה שבוקעת מהרמקולים של "היישוב" עטרה נשמעת היטב גם ליד מחסום ביר זית.

לפתע הגיעה המונית של הנהגת מרמאללה. היא הציגה את רישיונה בפני השוטר שרשם לה דוח בגין שלוש עבירות: נהיגה ללא רישיון, הסעת שש נוסעות ברכב שמיועד לחמש ו(כפועל יוצא מכך) נהיגה כאשר אחת הנוסעות אינה חגורה. הכנס הסתכם ב-250 שקלים, אולם פירוט העבירה נכתב בעברית בלבד. משהוגש בפניהן הדוח הותר להן לשוב לרכב ולהמשיך בדרכן לרמאללה. זמן קצר לאחר מכן גם הופיעו שני חבריו של סוחר המתכות, האחד התבקש לקחת את רכבו של העצור ולהסיעו הביתה (שכן לפתע התברר שהרכב כלל לא היה בעיקול). השני, אמר לשוטר שהוא שוחח עם עו"ד של העצור ושהם הבינו שכל הסיפור הזה הסתיים כבר לפני שנה. השוטר ענה שלמעשה אוא אינו יודע במה מדובר, אבל העצור יילקח כעת לחקירה בתחנת המשטרה שבהתנחלות ליד יצהר, אם ברצונו לסייע לחברו (שאינו דובר עברית) מותר לו להצטרף.

עזבנו את הצומת שלפני המחסום כשעה וחצי לאחר שהגענו אליה.
 

08:45 מחסום שקד-טורה
עבודות שונות מתבצעות סביב המחסום. הבוקר היתה שם קבוצה של קצינים. המחשב נפל והיה לא נוח לבדוק את העוברים. אנשים, שתמיד עברו, נהפכו לפתע למנועי שב''כ. היה מתח באוויר.
אדם אחד עבר כשהוא מלווה בשלושה קצינים ונגַד אחד. הם החליטו שהוא אינו הולך לעבודה חקלאית, בהתאם לאישור שלו, אלא לעבודה בבניין, בהתאם לכלי העבודה שלו. האיש אמר שהוא הולך לחלקת הזיתים שלו והכלים תמיד בתיקו. הוויכוח נערך בסככת ההמתנה שבצד מרחב התפר. שמענו את אחד הקצינים אומר שתמיד "צריך להסתכל על הידיים שלהם כדי לראות אם הם באמת עובדים".
אשה מבוגרת הגיעה בוכייה. יש לה אישור מעבר למרחב התפר לבקר את שני ילדיה הנשואים והמתגוררים באום ריחן, כפר פלסטיני במרחב התפר. היא רצתה להביא לילדיה ולמשפחותיהם סירי אוכל שבשלה עבורם בלילה. החיילים במחסום החליטו שזו כמות מסחרית ולא הרשו לה להעביר את סירי האוכל (נזכרתי במה שהכנתי ליום ההולדת של אחד מנכדי. גם זו הייתה, כנראה, כמות מסחרית). האישה חזרה לביתה עם הסירים ובאה למחסום בידיים ריקות ועיניים דומעות. בינתיים הגיע ואהל מהמת''ק. סיפרנו לו על האישה והוא אמר שתחזור לביתה שבגדה, תביא את הסירים והוא ייתן לה להעביר אותם. האישה כבר התעייפה ולא היה לה כוח לחזור הביתה ולבוא למחסום בפעם השלישית. היא גם לא הייתה בטוחה שוואהל ימתין לה שם .
אחד החיילים אמר שאיננו יודעות איזה הברחות מתנהלות במחסום ולכן צריך להחמיר.

10:00 מחסום ריחן-ברטעה
שהינו שם כשעה ולא היה שום דבר מיוחד.

חזרנו דרך ברטעה המזרחית. אדם אחד סיפר לנו שאשתו בהיריון והיא נוסעת יום-יום לאוניברסיטה בג'נין. הוא מודאג מהבדיקות במכונת השיקוף שהיא עוברת פעמיים ביום. 
אדם אחר, מבוגר ואב לילדים, סיפר שהוא מנוע כניסה לישראל. הוא מרגיש חנוק. לדבריו איש מבני משפחתו ומקרוביו לא היה מעורב בפעילות עוינת כלשהי, אבל לא מוכנים לומר לו מה סיבת המניעה.
 

חג ליהודים - חגא (אבֶל) לפלסטינים.
בחול המועד פסח רחובות חברון היו מלאים ברבבות יהודים ולא נראה ולו פלסטיני אחד!
 

הכניסה לחברון דרך קרית ארבע נסגרה. אמנם נשאלתי אם אני נכה, ואז אולי השילוב בין יהודייה ונכה היה פותח בפני את "גן העדן", אך הפתרון הזה לא נראה לי. נסענו איפוא לחניה מסודרת בדרום העיר ומשם נלקחנו (בחינם) באוטובוס של המועצה האזורית גוש עציון למערת המכפלה. בדרך דוכנים רבים שהציעו החל מכיפות ענק וכלה בתפילין, ובאמצע דוכן לתרומות עבור "בית המכפלה" , שהוא "שלנו ונקנה בכספנו כדת וכדין". בכל מקום שלטים המפנים תשומת לב ל"חברון ער האבות שלנו

לנצח".

באוטובוס ישב לפנינו ילד קטן ולו פאות ארוכות, שצרח בהתלהבות: "אבא תראה הנה ערבי - למה לא הורגים אותו?" על החנות של ידידנו המוכר מזכרות הדביקו הרבה מדבקות "כהנא צדק". החנות היתה כמובן נעולה והחלונות של קומות המגורים היו מוגפים.

צעדנו ברגל לתל רומיידה. את רחוב השוהאדה ושאר הסמטאות גדשו עשרות חיילים ושוטרים, כולם בנשק שלוף. החייל בהצטלבות לכיוון בתי המתנחלים ניסה בכל כוחו להסביר לאורח שלנו את גודל הסכנה וחשיבות הפעילות שלו. באנגלית בסיסית הוא ייעץ לו ש"לא כדאי להקשיב "לאישה הזו" (לי). אנחנו מכירים את הזקנות האלה, הוא אמר, רק רוצות להפריע ולהלשין עלינו. נעמדנו להשקיף על H1 ומייד הופיעו המתנחלים ואחרי דקות אחדות התחממה האווירה עד כדי כך שמיהרנו לעזוב.

בדרכנו חזרה פגשנו משפחה פלסטינית, אב, אם וילד קטן, שרצו לעבור בשוהאדה ובמחסום עוקף מערת המכפלה. החיילים סרבו וגם ההתערבות שלנו לא עזרה. "אחרי הפסח - עכשיו חברון של היהודים".

במערת המכפלה המונים. מתנחלת בהריון ביקשה שלא לעבור במגנומטר וכמובן הסכימו לה ללא צורך בשום הוכחה או התערבות. החייל הסביר לחברו שהמגנומטר מסכן את העובר, ללמדנו שכבר משלב העוברוּת את הפלסטינים מותר לסכן אך חלילה לעשות זאת למתנחלים. 

הפעמון בבית הספר קורדובה צלצל, אך לא ראינו תלמידות.

רק טיפשים בוחרים לבקר בחברון בחול המועד. תמיד קשה - אבל היום היה קשה במיוחד.

הדרמנו לאום אל ח'יר ולטוואני - הכל שקט, אולי המתנחלים עסוקים מדי בחברון?! תנופת בנייה מרשימה בטוואני.
 

תמונות

השרוול היורד לטרמינל
חומה מעוטרת בשמיים כחולים

6:05-7:00 ריחן/ברטעה

9 טנדרים עמוסים חונים על הכביש בהמתנה לבידוק בדרכם מהגדה לברטעה. בחניון בצד הפלסטיני - מכוניות ספורות וגם לפני שער הכניסה לטרמינל אין איש. התופרות עברו כנראה לפני שהגעתי. ב-6:10 מגיעים שני פועלים וב-6:23 - עוד קבוצה קטנה. אני פוגשת אותם ביציאה מהטרמינל כעבור 7 דקות. פועל בודד חוזר ממשמרת לילה.

בהמתנה לכארם הקטן והוריו, אותם אסיע לרמב"ם, אני מצלמת את השרוול היורד לטרמינל מכיוון מרחב התפר. בשבוע שעבר צילמתי ללא הפרעה את תחילת עבודות התשתית לסככה וגם את הקיר הצבוע בתכלת-לבן לתפארת החניון של עובדי המחסום.