שחרור בערבות

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובע: סרן נתנאל קולה

סנגור: עו"ד נרי רמתי ואיהאב גליד

הלכנו כדי לשמוע את הדיון על שמונת הנערים מבית אומר הנאשמים בזריקת אבנים לעבר כלי תחבורה ישראלים. בנוגע לנערים אלה נפוצה שמועה ששופט הורה על הרחקתם מביתם ומהכפר למשך תקופה שאינה ידועה לי. השמועה אינה נכונה ולא ברור מי הפיץ אותה. שבעה מבין שמונת הנערים עצורים ויישארו במעצר עד תום ההליכים.

הנערים הם:

     בלאל מחמוד עיאד עווד, ת.ז. 401537915

                     באסל אבו מאריה, ת.ז. 859597908

                     זין אבו מאריה, ת.ז. 854841111

                     מוהאב עאדי, ת.ז. 859507600

                     סאאד אל צלייבי, ת.ז. 859597882

                     סאמי אבו ג'ודה, ת.ז. 401691910

                     אחמד אלצלייבי, ת.ז. 859543076

                     עאיש עווד, ת.ז. 401539671

כולם בני 15-16. הם נעצרו מביתם בין השעות 2:00-3:30 בלילה ונחקרו בשעות הבוקר במשטרה ללא נוכחות הוריהם ובלי אפשרות להיפגש עם עורך דין. כולם הודו בזריקת אבנים והאירוע אף צולם בסרט וידיאו ובמצלמות סטילס. שלושה נערים – בלאל עווד, סאמי אבו ג'ודה ועאיש עווד כבר הורשעו בעבר בזריקת אבנים לעבר רכב ישראלי ונגזר עליהם מאסר על תנאי.

הסנגור נרי רמתי טען כי הפגמים המהותיים בביצוע המעצרים והחקירות שהיו כרוכים בפגיעה בזכויותיהם של הנערים מצדיקים שחרור בערבות. נוסף על המעצר באישון לילה, שלושה מהם נחקרו על ידי מוטי אוחנה שאינו חוקר נוער ולא הוסברו להם זכויותיהם (לשתוק בחקירה).

אני נדרשת פה לדיון שהתקיים בנוגע להצעה של מילי לא לפרסם שמות קטינים, ולתגובות להצעתה שנגעו להבדלים בין היחס המשפטי לקטינים בישראל ובשטחים. במשפט אמר הסנגור כי "הנאשמים הינם קטינים והעקרונות שנקבעו בחוק הנוער בישראל חלים עליהם, ולכן נדרשת הקפדה יתרה בהגנה על זכויותיהם". עכשיו הנקודה הזו ברורה לנו.

אחמד אלצלייבישוחרר בערבות באותו יום לפני הצהריים (עוד לפני שאנחנו הגענו לאולם המשפט), משום שהפגיעה בזכויותיו הייתה מוחלטת וברורה. עו"ד לימור גולדשטיין התקשר פעמיים וביקש לפגוש את הנער, אך החוקרים לא אפשרו זאת. כמו כן לא נאמר לו כי הוא זכאי לשמור על זכות השתיקה. לאור כל אלה החליט השופט לשחרר אותו בערבות עד למשפט בתנאים הבאים:

הפקדת סכום של 10,000 ₪ במזומן כתנאי להתייצבותו.

ערבות צד ג' של ערב בעל תעודת זהות ישראלית על סך 15,000 ₪

התחייבות להתייצב לכל הדיונים בעניינו.

התביעה ערערה על ההחלטה, וביום ראשון הקרוב (אחד באפריל) יתקיים הדיון בערעור.

הערה על השופט: נראה שהוא הקפיד מאוד על בדיקת הפגמים בחקירתו של כל אחד מהנערים ושם לב לשמירה על זכויותיהם כקטינים הן בדרכי המעצר והן בחקירה.

המשך המשפט ב 4.4.12 בפני השופטת שרון ריבלין-אחאי.

  הפעילות בבית המשפט הייתה היום מועטה ביותר. אולי חג הפורים, אולי ביקורי משפחות שעוברות במחסום ביתוניא והמעבר נחסם בשל כך לזמן ממושך. נכנסנו כמעט מיד. לא היו כלל משפחות בסככת ההמתנה. יחידי ישב אביה של הנאא שלבי, האסירה המנהלית השובתת רעב מזה 21  ימים. האב, אף הוא שובת רעב, מחכה לערעור של הנאא שיתנהל בדלתיים סגורות לקראת הצהריים .

רוב האולמות היו נעולים. בית משפט לתעבורה התנהל באולם 7.

עו"ד נרי רמתי, שמייצג את  אסלאם דאר איוב [הקטין מנבי סאלח], הגיע לדיון בפני השופטת שרון ריבלין אחאי. היום נשמעה במשפט ההוכחות עדותו של עד התביעה מועתצם עלי מנצור בן ה 16 וחצי [אף הוא מנבי סאלח – שניהם נעצרו בלילה ונאלצו להפליל אנשים רבים מנבי סאלח].

בתשובה לכל שאלות שנשאל הן בחקירה הראשית – על ידי התובע, והן בחקירה הנגדית – על ידי הסנגור, חזר מועצתם וענה "לא זוכר". התכחש בעקביות לדברים שצוטטו בפניו מתוך חקירתו והסביר שהחוקר צעק עליו והוא פחד.

נקבעו שני דיונים לשמיעת עדויות:  15.4.12 בשעה 13:00 ; ו 29.4.12.

באולם 4

השופטת: רס"ן אתי אדר

התביעה יוצגה על ידי שני קצינים: רס"ן נתנאל קולה ועו"ד סרן אשחר ארז. ייצוג מוגבר זה מצביע אולי על מה שהתברר לנו בהמשך: הנאשם הוא אחד מכמה אנשים שנעצרו בחשד לפגיעה במערכת החשמל של גדר הביטחון. השותפים לפעולה התכוונו לפרוץ את הגדר במטרה לגנוב כבלי נחושת מתוך יחידות החשמל שבגדר, להתיך אותם ולסחור בהם כמתכות.

הנאשם, מחמוד כמאל מחמוד טבנגה, ת.ז.852244425 - תיק מס' 1312/12 מיוצג על ידי עו"ד אחמד ספייה.

מחמוד טבנגה  מהכפר קטאנה, בן 20, עבד במכירת ירקות לפני כשנעצר. הוא הבכור בין 12 ילדי משפחתו והמפרנס היחידי של המשפחה. אביו משותק. אמו יושבת באולם. נעצר לפני חודשיים  והודה במעשים שיוחסו לו בחקירה. ביהמ"ש שחרר אותו בערבות אך נשאר במעצר כי לא יכול לשלם את דמי הערבות.

מחמוד הורשע, על סמך הודאתו, בחבלה במתקן צה"לי ובניסיון לעבירה כנגד קיום הסדר הציבורי. בדיון על גזר הדין התנצחו שני הצדדים כשכל אחד מצטט פסקי דין וגזרי דין מתיקים שונים לחיזוק טענותיו. הנאשם בדברו האחרון לביהמ"ש אמר שלא ביצע שום מעשה שקשור לחיתוך הגדר. לא החזיק ולא היה ברשותו מכשיר לביצוע העבירה ולא רכב להסעה. חלקו היחידי בעבירה  - נוכחותו.

גזר הדין יינתן ב 14.3.12 בשעה 9:20

באולם 7 התנהלו עד להפסקת הצהריים דיונים הנקראים "בדיקת ערובה" (ב"ע) .

לאולם מובלים, אזוקים בשרשרת ברגליהם, אותם נאשמים ששופט החליט לשחררם בערובה,

אך אין ביכולתם להפקיד את דמי הערובה הגבוהים שקבע השופט כתנאי לשחרורם עד למשפט.

אחדים מהם הופיעו כבר פעם, ויותר מפעם, בפני שופט בבקשה להפחתת סכום הערובה. ובינתיים,

עד שביהמ"ש ייעתר לבקשתם, הם ממשיכים לשבת במעצר. הדיונים נשמעים לעיתים כמו מיקוח בשוק.

הסנגור מבקש בעיקר התחשבות בנסיבות המיוחדות של מרשו חסר האמצעים, ולעתים מדגיש גם

את קלות העבירה שאינה מצדיקה את גובה ההפקדה הכספית הנדרשת.

התובע מקפיד להזכיר את המסוכנות לביטחון, ובשמה של מנטרה זו שמענו אותו, לאחר משא ומתן ממושך,

מפטיר "טוב, אני עושה לך  2500 ₪...".

בשלב זה של הדיון המשפטי לא מפרטים את האישום, אך יש להניח שלא מדובר בעבירות חמורות ביותר

משום שהחשודים בהם לא היו זוכים לשחרור ממעצר עד למועד קיום המשפט.

מחילופי הדברים בין הסנגור לבין התובע למדנו שיש בשוק הערבויות אופציות שונות. כמו למשל:

אפשר לשלם את הערבות כבר במשטרה, סמוך למעצר. שם הסכום גבוה יותר. הנאשם ישלם פחות אם יגיע לדיון בביהמ"ש. עוד למדנו היום שביהמ"ש משתמש ב"נוסחת איזון" שמסייעת לו במקרים קשים להחלטה לקבוע

אם לשחרר או להטיל מעצר עד תום ההליכים. הנוסחה שוקלת ומאזנת בין הנסיבות המיוחדות של המקרה.

אם הבנתי נכון, האיזון המבוקש הוא בין הקלה: השחרור ממעצר, לבין הכבדה: הפקדת סכום כסף גבוה

(ובעצם בלתי סביר). בין כך ובין כך על ההחלטה שתיפול היום יוכלו הצדדים לערער, ואולי הערעור יתקבל

על ידי ביהמ"ש לערעורים, התיק יוחזר לדיון בפני ביהמ"ש קמא, והצדדים יחזרו ויתמקחו.

הנאשם בינתיים ימשיך לשבת במעצר.

הדיון הקרוי "בדיקת ערובה", שראינו היום, פותח זווית נוספת להשקיף על דרך התנהלותו של בית המשפט הצבאי

שזמנו יקר, והוא עמוס עד לעייפה במילוי חלקו במערכת המקיימת ומשמרת את הכיבוש.

שופט: סא"ל שמואל קידר

תובע: עו"ד רס"ן נתנאל קולה

ג'אהד ראתב חליל חרוב,ת.ז.852949775-תיק  מס'1301/12

מיוצג על ידי עו"ד מונזר אבו אחמד.

סכום הערובה של 5000 ₪ נקבע בדיון המעצר הראשון, לפני שבוע, כשהשופט החליט לשחררו בערובה למרות

כתב האישום שהוגש נגדו שלכאורה נראה חמור (כוונה לדקור חייל באם יידרש לכך). עו"ד אבו אחמד מבקש להפחית

בסכום הנדרש ומסביר שלתושב שטחים זה סכום גבוה מאוד, ולאיש זה שמסוכסך עם משפחתו, אין מי שיעזור.

השופט דוחק בצדדים לסיים את התיק "על מנת שאי שחרורו של הנאשם לא יביא לידי פגיעה בהגנתו

ולא ישב במעצר תקופה שייתכן ותהיה מעבר לעונש שיוטל עליו, אם יורשע".

נקבע לבדיקת ערבות נוספת ב12.2.12.

אחמד אברהים מוסא עיאד, ת.ז. 853770154 -תיק מס' 1192/12.

ביהמ"ש שהחליט לשחרר אותובערבות כבר בדיון הראשון לאחר המעצר, הטיל עליו ערובה של 7500 ₪.

עבר חודש והוא עדיין עצור.

עו"ד נאצר נובאני (ממלא היום את מקומו של עו"ד מוחמד שדפאן) טוען שהנאשם נעצר בגלל שהייה בלתי חוקית

בישראל לצורך פרנסה, וזו לא עבירה ביטחונית, ואף לא נחשבת עבירה קשה על פי פסקי דין של ביהמ"ש העליון.

אחמד עיאד הוא המפרנס היחיד של המשפחה, חיפש עבודה בישראל, וכשהוא בכלא אין למשפחה כל פרנסה.

אביו של הנאשם לא הגיע לדיון, כי אין לו כסף להגיע לביהמ"ש ואינו יכול לעזור לבנו בתשלום הערובה.

השופט מחליט שלפנים משורת הדין תעמוד ההפקדה על 2500 ₪.

ב14.2.12 תתקיים בדיקת ערבות נוספת.

ג'ריב אמג'ד אלכואזבה,ת.ז.402730667-מס' תיק 1361/12  -

ילד בן 14 שעצור ככל הנראה כבר 8 ימים.

הילד סובל ממחלת בלוטת התריס ונזקק לתרופות יומיות שלא ניתנות לו למרות שהוגש על כך מסמך רפואי לביהמ"ש.

היום מובא הילד לפני שופט בפעם השלישית (ואין זה בימ"ש נוער שאליו מגיעים פלסטינים קטינים רק בשלב מאוחר

של ההליך המשפטי).

הוא יושב בין שני עצירים בגירים ונראה כילד קטן ואבוד. כשהובא לראשונה לפני שופט (סא"ל שמואל קידר) ב 31.1.12, החליט השופט לשחררו הן בגלל גילו הצעיר והן בגלל חזותו החולה. התביעה ערערה על החלטת השחרור, וערעורה התקבל על ידי ביהמ"ש לערעורים. הדיון הוחזר לבימ"ש קמא, והשופט סא"ל חנן רובינשטיין הורה על מעצר בית של הילד בבית הוריו ובנוסף (מן הסתם לשם האיזון), הפקדה על סך 7500 ₪.

על החלטה זו התביעה לא ערערה, אך משפחת הילד לא השיגה את הסכום הנדרש.

הסנגור, עו"ד נובאני, מבקש להפחית מהסכום הנדרש והשופט מחליט להעמיד את הערובה על 2500 ₪

ולהשאיר את יתר תנאי השחרור שקבע השופט רובינשטיין בעינם.  

ישיבת ערבות נוספת נקבעה ל 12.2.12

לא הצלחתי לברר עד עכשו אם הילד שוחרר לביתו מאז יום שלישי.

DCI [Defense Children International] לא מתערב במקרים בהם לקטין נשכר עו"ד פרטי. עם עוה"ד שדפאן לא הצלחתי ליצור קשר, גם לא עם רל"א [רופאים לזכויות אדם]. אמשיך לנסות.

בוקר + אחה"צ

משקיפות: חוה הלוי, נורה אורלוב (מדווחת)

בזמן שחוה עקבה אחר דיון ההוכחות במשפטו של באסם תמימי, נכנסתי לאולם 4 לבדוק את הדיון בהארכת מעצרן של שתי בחורות מהכפר אום פאקרה [ליד הכפר יאטא] שבדרום הר חברון ב 24.11.11.

הרקע למעצרן: הצבא נכנס באותו יום לכפר עם 2 דחפורים ו 5 ג'יפים והרס 2 בתים (אחד של החשודות) ומסגד שנבנו בלי אישור [כאילו שתושבי דרום הר חברון הנמצא בשטח Cקיבלו אי פעם אישור בנייה. הרי המטרה היא להקשות על תושבי האזור, עניים מרודים, עד שיסתלקו מהשטח שישראל חומדת לעצמה]

צפו בסרט המתעד את המעצר

ר' גם כתבה של עמירה הס באותו עניין

הבחורות עצורות בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: רס"ן נתנאל קולה

סנגור: עו"ד נרי רמתי וע"ד אכרם סמארה

החשודות: (תיק פל"א 485166/11)

- אמל ג'מאל מוסא חמאמדה, ת.ז. 855070850 – קטינה בת 17

- סווסן מחמוד חסין חמאמדה, ת.ז. 852634138 – בת 21 – סטודנטית ביאטא

התובע הגיש לשופט את תיק החקירה שבו מפורטות העבירות הבחורות: תקיפה של חייל.

בזמן שאנשי המינהל האזרחי, יחד עם חיילים ואנשי מג"ב באו להרוס את ביתה, לקחה סווסן אבן [בהמשך האבן תוארה כ"סלע"] לידה וחבטה בה בידו של איש מג"ב. סווסן נעצרה, ואז הגיעה אמל והשליכה מים לעבר איש מג"ב.

(ר ' בצרופה תיאור האירוע בידי צוות ה CPT (נוצרים למען שלום) חברון – והשוו גרסאות)

התובע הסכים שאמל תשוחרר באותו יום (לא ברור לי אם בשל היותה קטינה, או משום שלהתיז מים על חייל זו תקיפה לא כל כך חמורה) תמורת הפקדה של 4,000 ₪.

הסנגור הסביר שאין באפשרותה לשלם סכום זה. היא בתו של רועה צאן עני מאוד – ובנוסף נהרס ביתה.

הוא גם ביקש לדעת, אם בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד אמל.

התובע: "נבחן את הראיות ולאורם נפעל."

החלטת השופט: היה מוכן להסתפק בערבות עצמית פחותה בנוסף לערבות צד שלישי של ערבה ישראלית (אני) כדי להבטיח שהחשודה תתייצב לדיון בעניינה במידה ויתקיים, ב 21.12.11.

בעניינה של סווסן הודיע השופט שמדוחות השוטרים שבתיק עולה כי החשודה אחזה בסלע (!) שרצתה להשליך לעבר שוטר מג"ב. פעילותה נמנעה באמצעות התזת גז פלפל

התובע אמנם ביקש הארכת מעצרה ב 4 ימים נוספים כדי להכין כתב אישום, אך לבקשת הסנגור הסכים השופט לדרוש מהתביעה להכין את כתב האישום עד למחרת ב 14:00 והאריך את מעצרה של החשודה ביום.

כמו כן הורה לשב"ס לספק לסווסן מעיל, אחרי שראה ששתי הבחורות רועדות מקור כשהן לבושות בבגדים שבהן נעצרו 4 ימים קודם לכן.

שאלתי את עצמי איך הקטינה המשוחררת תגיע הביתה באותו יום (בלי כסף ובבגדים קלים).

דאגתי הייתה מוצדקת: ממגרש הרוסים היא שוחררה בערב. לידיד המשפחה ישראלי שברר בבית המעצר איפה יוכל לאסוף אותה נאמר שיחכה לה במחסום קלנדיה. האיש חיכה שם 5 שעות, אלא שהקטינה שוחררה במחסום בית לחם. למזלה שוחרר שם יחד איתה אדם שהיה צריך להגיע לחברון, ומי שאסף אותו הסיע את הבחורה לביתה בדרום הר חברון. אמל הגיעה הביתה בשעה 22:00.

למחרת ב 14:00 התייצבתי שוב לדיון בעניינה של סווסן. השופט הסכים לשחרר אותה תמורת הפקדת סכום ערבות (גבוה בהרבה מזה של אמל – על הערבות חתם חבר המשפחה הנ"ל) וגזר עליה מעצר בית ביאטא. אבל התביעה ביקשה 48 שעות לשקול אם לערער, כך שסווסן לא שוחררה באותו יום.

אביה שנכח בדיון הביא אתו חבילת בגדים בשבילה, וכן חבר המשפחה הנ"ל.

למחרת הבאתי את חבילות הבגדים לבית המעצר במגרש הרוסים. זו הייתה חווייה 'מרנינה' בפני עצמה.

בסופו של דבר שוחררה סווסן ביום ה' בערב. הפעם חיכו לה שני אקטיביסטים במחסום בית לחם כדי להסיע אותה הביתה. אבל גם הם חיכו לשווא, כי אותה דווקא שחררו בשער שכם בירושלים (והפכו אותה בכך לשב"חית). נהג מונית הסיע אותה הביתה.

סוף פרק המעצר של שתי הבחורות. נחכה למשפט בעניינן.

 ------------------------------------------ 

באותו יום, וגם למחרת, נכחתי בדיוני הוכחות במשפטו של באסם תמימי שאליהם זומנו כעדי תביעה הקטינים שהרשיעו אותו.

אני מצרפת את 2 ההודעות לעיתונות (באנגלית) שנשלחו בידי 'הוועד למאבק העממי' עם הכותרות: "מסרתי את עדותי תחת לחץ" /  "החוקרים הורו לנו להרשיע אותו".

הגענו בשל המשך משפט שלבסוף לא התקיים באותו יום.

רק שני אולמות דיונים פעלו, עיקר הדיונים היו הארכות מעצר ועל הדלתות אין רשימת דיונים, אין מתקן לתליית הרשימה, ואם יש רשימת דיונים, היא חוגגת כבר שלושה ימים.

אולם 5

השופט: סא"ל אבשלום מאושר

את האולם הקטן חוצה הרעש הרגיל של דברי עורכי דין ללקוחותיהם , לתובעת ולשופט  , עצירים לבני המשפחה, השופט מכתיב לקלדנית ומעדן את הניסוחים של תובעת וסנגורים .

ומעל כולם, כמו מואזין, מתנוסס קולו של המתרגם.

דיאא אלשיך - תיק מס. 2292, ת.ז. 410835581

הסנגור: עו"ד מוחמד ג'בארין

דיאא אלשיך, מן הכפר בידו, מואשם בסחר בציוד מלחמתי.

הוא נעצר במאי 2011 על כך שהיה מוכן להשיג רובה לאנשים שפנו אליו.

העדויות על אירוע זה נגבו בדצמבר 2009 ועסקו בשיחה שהתקיימה ב 2007.

בדצמבר 2010 נעצר דיאא אלשיך על זריקת אבנים . הוא נשפט על כך בינואר 2011 וישב במאסר עד 10.3.11 .

.

הסנגור העלה את השאלות המתבקשות מסדר האירועים:

העדות ניתנה בדצמבר 2009.

שנה אחר כך היה דיאא במאסר בישראל, מדוע לא חקרו אותו ?

מדוע הוא נחקר  שנתיים אחרי מתן העדות על אירוע שהתקיים שנתיים לפני מתן העדות ?

לא נערך מסדר זיהוי ולא ברור אם השם שהוזכר בחקירות מתייחס אליו.

לא ברור אם הסכים כלל להצעה להשיג את הרובה.

תשובתה של התובעת היא שלא ניתן היה להגיש כתב אישום בלי חומר ראיות נוסף...

השופט סיכם בכך שאין מקום לעצור את הנאשם, מפרט  את הטיעונים ומוסיף את העובדה המשמעותית שעד מס' 4 ציין שלאחר השיחה עם דיאא הם לא המשיכו לעסוק בנושא כיוון שחשבו שהוא קשור לרשות ויסגיר אותם.

והשופט מסכם:

" מעדות זו אני למד שיש תימוכין בכפירתו בעניין הניסיון לרכוש מ16.

"העדות נמסרה ב  20.12.09, בזמן שהנאשם נשפט ונגזר דינו ב  8.1.11 . במצב דברים אלו ישנו פגם מהותי, כשאין הסבר מדוע התביעה לא התייחסה לחומר החקירה שהיה מונח בפניה מדצמבר 2009 . "

ומוסיף השופט שבעדות של עד מס' 5 הוא לא קשר את השגת ה מ16 עם הנאשם והניסיון להשגתו (של הרובה) היה שנתיים לפני מתן העדות בדצמבר 2009.

"מכל הנסיבות עולה שקיים קושי ברמת הראיות, כשהתובעת מציינת את יידויי האבנים ולא בכדי האירוע לא מופיע בכתב האישום."

דיאא אלשיך שוחרר בינתיים  בתנאים הבאים:

הפקדת 1,000 ₪ - ערבות צד ג' ע"ס 10,000 ₪ - התייצבות במשטרה פעם בשבוע.

אלא שהחשוד שיצא לחופש זמני הוא מבידו, כפר השייך לנפת רמאללה ומופרד מסביבתו הקרובה במכשול הפרדה, או בגדר או בחומה. כדי להתייצב במשטרה עליו לקבל  אישור מיוחד שיאפשר לו לעבור במחסום.

השופט ויתר על ההתייצבות.

השופט: ערן לאופמן

עו"ד מונזר אבו אחמד

סוג הדיון: הארכת מעצר

הנאשם: עבד אל קאדר שעור, סוחר בחלקי חילוף לרכב, בן  50 בערך, לבוש בבגדיו וחובש כיפה של פועלים פלסטיניים. הוא  נראה די יוצא דופן בין הצעירים היושבים בדרך כלל על הספסל הזה.

הסיפור הזה כולל בתוכו הרבה מן המרכיבים של המשפט הצבאי ושל הכיבוש.

בזמן המשפט דיברתי עם השוטר מיחידת להב 433. זו יחידה שמטרתה – ציטוט: "אכיפה יעילה, מהירה ואפקטיבית ומתן מענה מקצועי ומתקדם לפשיעה החמורה והמאורגנת ולמאבק בשחיתות הציבורית". השוטר סיפר לי שמר שעור חשוד בסחר בכלי רכב גנובים ובהחזקת נכס החשוד כגנוב. ב 9.6.11 הוא נתפס בגשר אלנבי ואיתו כ 500 פלוס מינוס חלקי חילוף לרכב ומנועים שאותם הוא התכוון למכור בירדן.

אז מה לא בסדר?

כאן אמר לי השוטר שחלק מהסכמי אוסלו קובע שלרשות הפלסטינית אסור לייבא חלקי רכב. מותר לפלסטינים לייבא מכוניות חדשות אבל לא חלקים, ולכן, אם נמצאו חלקי חילוף לרכב בחזקתו של מר שעור, אין ספק שהם גנובים – מישראל - משחטות רכב וכל זה.

בבירור מאוחר יותר עם עורך הדין התברר לי שיש סעיפים נוספים בעניין יבוא חלקים לרכב בהסכם אוסלו, אבל אלה אינם מענייננו. מה שמעניין הוא שזוהי טענת המשטרה.

עו"הד אבו אחמד אמר לי מאוחר יותר שרק 28 מנועים מתוך מטענו של מר שעור חשודים כגנובים. גם התובעת הייתה שוטרת בבגדים אזרחיים, וגם היא מיחידת להב 433. היא דרשה להאריך את המעצר ב 18 יום להמשך החקירה. וכמעט בסיומו של ההליך, עם ההתמקחות על קיצור או הארכת המעצר, פתאום נולד אישום חדש.

השופט קרא מתוך ניירותיו שהנאשם הוא תושב חברון וכי זה מה שכתוב בתעודת הזהות שלו. עוה"ד אמר בביטחון גמור שמר שעור גר בשועפט. חברון! אמר השופט. שועפט!! אמר העו"ד.

אז אתה רוצה לומר לי שהוא שב"ח??? שאל השוטר שהצטרף בינתיים לחברתו התובעת.

בקיצור. מר שעור נשוי לשתי נשים. אחת גרה בחברון והשנייה בשועפט, ונראה שרוב הזמן גר עם השנייה, אבל המינהל האזרחי רשם אותו בחברון. אם המינהל האזרחי רשם אותו בחברון הוא חייב כנראה לחיות בחברון. ואם הוא גר עם אשתו השנייה באופן אוטומטי הוא עבריין, למרות שאזור שועפט הוא מקרה גבולי – הוא שייך לעיריית ירושלים אבל מקבל את השירותים מהרשות הפלסטינית. בקיצור בלגן.

החלטת השופט: יש מקום להארכת מעצרו, אך מאחר שהדוח הסודי לא פירט את משכן הצפוי של החקירות, וניתן גם לערוך את החקירות במקביל, יש לעוצרו ל 11 יום נוספים בלבד,

עד ה  17.7.11 בשעה 17.00.

השופט: אבשלום מאושר

הסנגור: מדחת חמאמרה

הנאשמים: סעד אחמד אברהים אלזעול בן  1/2 17 ואיוב אחמד איברהים אל זעול בן 14. אחים. מחוסאן. האח המבוגר נמוך מאוד ולמרות חתימת זקן נראה כמי שגדילתו הפיזית נעצרה (תנאי חיים?)

הוריהם היו באולם בית המשפט. האב סיפר לחוה ש 40 נערים מחוסאן הופללו ביידוי אבנים.

האישום: זריקת חפצים בכוונה לפגוע ויידוי אבנים בכביש "בחודש אוגוסט או במועד סמוך לזה" "בחוסאן או במקום סמוך לזה" (הועתק במדויק מכתב האישום).

הסנגור מבקש דחייה עד יום שלישי הבא על מנת לצלם את חומר החקירה ולהיערך לדיון לגופו של עניין.  מתברר, אפוא, שכתב האישום [בלא ציון מועד או מקום מדיוק שבו בוצעה העבירה לכאורה] קביל בבית משפט זה. האם יהיה קביל גם בבית משפט בתחומי מדינה ישראל?

מדווחת חגית

אולם 5

שופט: רס"ן שמואל פליישמן                                                                                 

תובע: ?

22 תיקים רשומים היום להקראות.

העבירות, לפי סדר שכייחותן: יידוי חפצים, חברות ופעילות בארגון אסור, יציאה מהאזור ללא היתר, ואחרות. 

פדל תמימי – תיק 2697/11 – (ר' דו"ח קודם מ 28.4.11) שוחרר בערבות ביום שני 16.5.11 .

עו"ד לימור גולדשטיין טרם קיבל מהתביעה את חומרי החקירה, כולל קלטת הווידיאו, המשמשים בסיס לראיות. מבקש, לכן, דחייה.  

הדיון הבא נקבע ל27.7.11  ב9:30 בבוקר.

עבאסעבד אלכרים דיאב סעאדה – תיק 2707/11.

הסנגור,עו"ד מונזר אבו אחמד, מציג את העסקה עליה הסכים עם התביעה: שני אישומים יימחקו, והנאשם יודה ויורשע בשניים מתוך ארבעת האישומים בכתב האישום. האישומים שלא נמחקו: פריצה לרכב בגבעה הצרפתית (ירושלים) וניסיון לגנוב אותו; כניסה לגבעת זאב (ירושלים) ללא אישור.

הנאשם מביע חרטה על מעשיו ועל כך אומר לו השופט: "אינני מאמין לך. כך אמרת ב 4 או 5 המקרים הקודמים..." מתברר שב 2002 נידון ל 8 חודשי מאסר, ב 2003 חזר לעבור עבירות ונידון בבית משפט השלום בירושלים ל 6 חודשים, ופעם נוספת נידון למאסר כשהופעל תנאי המאסר המתונה שהיה תלוי נגדו.

השופט מגחך על כך שהכניסה לישראל ללא היתר הוצגה לפניו לצרכי פרנסה, כשהיא בעצם נעשתה על מנת לפגוע ברכוש. הוא מפנה את תשומת לבנו (המשקיפות) "תכתבו, תכתבו, 'על מנת לחיות'..."

גזר הדין: 91 ימי מאסר בפועל ומאסר על תנאי מחמיר: 24 חודשי מאסר למשך 3 שנים (על פריצה ועל גניבת רכב.) לא קלטתי אם המאסר על-תנאי כולל  את העבירה של כניסה לישראל ללא היתר [ח.ש.]

איאד ראאד חטיב - תיק 2877/11  - נער, עדיין לא מלאו לו 15, נאשם ביידוי אבנים. עצור מזה 12 יום והובא לביהמ"ש כשהוא חבול

(ר' דו"ח קודם שלנו מ 8.5.11).         

בהיותו קטין, מתקיים דיון בדלתיים סגורות בפני השופט פליישמן. השופט מחליט לשחררו למעצר בית מוחלט בפיקוח של אמו ואדם נוסף וכן תנאים כספיים כבדים .                                                                    

ביצוע ההחלטה נידחה לבקשת התביעה לשם הגשת ערר.

נאג'י מאג'ד רבחי עראר - תיק 2546/11

(ר' דו"ח שלנו מ 10.4.11 ; 28.4.11)

לבקשת הסנגור נקבעה הקראה  ליום 22.6.11 בפני השופט פליישמן.

שלושה עצירים נוספים שדיווחנו עליהם ושמיוצגים על ידי עו"ד לימור גולדשטיין (ר' דו"ח קודם שלנו מ 28.4.11) 

יידונו באותה ישיבת הקראהב 22.6.11 בפני השופט פליישמן:

פתחי חמדאללה עראר – תיק 2753/11

מוחמד קאסם עראר - תיק 2754/11

עלאא עבדאללה סעיד סלימאן - תיק2698/11

אולם 3– בימ"ש לערעורים  

שופט: ניסים סרוסי                                                                                            

תובע: דביר פלג 

עו"ד מוחמד עאבד הגיש ערעור על מעצר מינהלי של עציר בן 27, נשוי ואב לתינוקת, שנעצר לפני חודש.

עו"ד עאבד טוען: עברו של האיש רודף אחריו. היה עצור בעבר 4 פעמים. שוחרר ממעצר מינהלי בפעם האחרונה לפני שנתיים. בכל הפעמים יוחסה לו עבירה של חברות ופעילות בארגון אסור. בנערותו השתייך לארגון, ומאז לא יכול להיפטר מהתיוג. כיום, טוען עו"ד עאבד, הרשות שולטת בשטח, ויש אנשים שאינם רצויים בעיניה, והיא, הרשות, מעבירה עליהם מידע לרשויות ישראליות.

לאחר שהשתחרר ממעצרו האחרון, האיש התחתן, פתח חנות, ופתאום עוצרים אותו. השב"כ מאלץ אנשים שעשו תפנית בחיים לחזור לעברם.

התובע מבקש לדחות את הערעור ולהשאיר את צו המעצר. אינו מנמק.

העציר לשופט: הייתי בג'יהאד האסלאמי, אך עזבתי אותם. כמו שרון שהיה בליכוד ועזב ...

---------------------------

מדווחת עפרה:

אולם 2:

שופט : רס"ן אמיר דהאן

תובע : סרן מיכאל אביטן

סנגור : עו"ד איליא תיאודורי

טארק שאהין - תיק2605/11, חשוד בחברות ופעילות ,בן 19 ממחנה הפליטים דהיישה בבית לחם.

הוא נעצר ב 7.4.11 בשלוש לפנות בוקר בביתו. בשיחה עם אביו למדנו שהוא סיים תיכון, נרשם לאוניברסיטה, וזהו מעצרו הראשון.

כ-20 חיילים השתתפו במעצר, מתוכם ארבעה נכנסו הביתה, העירו את כל המשפחה (באנגלית) איימו שלא יוציאו הגה, שלא יגלו התנגדות, והודיעו שהם עוצרים את טארק. המשפחה צפתה בשקט מוחלט בחיילים תופשים את בנם, מוציאים אותו החוצה ונעלמים עימו בריצה אל תוך החשיכה. טארק היה כמה ימים בתחנת המשטרה עציון עד שהועבר לעופר.

כ-10 צעירים מדהיישה נעצרו באותו לילה, והם עדיין עצורים .

לדברי האב הם ערכו צעדה עם דגלים במחנה, וכנראה הופללו. האב אומר שהצבא הישראלי פושט על דהיישה ועל בית לחם דרך קבע כמה פעמים בשבוע.

שטח Aהוא באחריות ביטחונית פלסטינית . הכיבוש הוא כנראה הרגל שהפך לטבע מתפרץ ,הפורץ הסכמים חתומים , אמנות בינלאומיות וכיו"ב'. ניתן ללמוד על כך ממקור ראשון: עדות של חיילים בכנס "שוברים שתיקה" מהיום:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=802289

הדיון נדחה ל23.5.11 בשל חילופי סנגורים.

עלי כמאל הוארין- תיק 1240/11, צעיר מדהריה, עצור 4 חודשים, חשוד ב"הכנה/זריקת/הנחת/ פצצה" (סוג של זיקוקים לפי פירוש התובע).

אביו נכח באולם והיה אמור להעיד, אך לבסוף הסנגור ביטל זאת כדי לחסוך זמן. נכחתי רק בחלק מן הדיון ,ובו עלי נחקר כעד ע"י הסנגור, ובהמשך ע"י התובע.

מעדותו מתברר כי היה לו אישור, וכי הוא עבד במישור אדומים במפעל לייצור דודי שמש. שם הוא לן ונהג לחזור הביתה אחת לחודש ליומיים של סוף שבוע.שעות העבודה שלו : 7:00 – 16:00, מנוחה של שעתיים, 18:00 – 24:00, וכן במוצ"ש.  מחקירת התובע ניתן להבין שעלי מכחיש את ההאשמות המיוחסות לו מאוגוסט ואוקטובר 2010 , בטענה שרוב הזמן הוא לא נמצא בכפר, וכשכבר בא הביתה שהה עם המשפחה בבית ונח. התובע ניסה לקעקע אליבי זה. אומנם איני יודעת כיצד הסתיימו העדות והדיון, אבל אני מבינה בהחלט שיש חשד שהצעיר הועסק בתנאי ניצול מחפירים במפעל של מתנחלים .

לא רק זאת אלא אף זאת: בדקתי בדפי זהב ומצאתי את מפעל, "ברששת"  ממישור אדומים שמתפאר ב"עבודה כחול לבן" (עמ' 121).

נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית על רמת אבטלה גבוהה בקרב צעירים, ועל מספר הפלסטינים העובדים בישראל ובהתנחלויות, שפורסמו לאחרונה, מאירים את הבעיה (גם לגבי עבאס סעאדה החשוד בפריצה).

http://alternativenews.org/hebrew/index.php/news/economy-of-the-occupation/540-2011-05-19-16-13-42

העברתי את הנושא לעיתונאי וכן לארגון "בצלם".

בוקר + אחה"צ

בימי ה' מתקיימות בעופר לרוב הארכות מעצר בלבד ומדי פעם גם דיונים דחופים.

גם היום המתחם היה ריק למחצה, ורק 3 אולמות הופעלו בביהמ"ש.

נכחנו בשני דיונים באולם 2 אצל השופט רס"ן אמיר דהאן.

תיק אחד היה של שוהה בלתי חוקי. מדובר בסיפור הרגיל: הבחור תושב ביר נבאלה – שם אין עבודה, ולכן ביקש לעבוד בבית חנינא ונתפש כשב"ח..

מעצרו של תימור מטור, ת.ז. 853743391 – תיק 2069/11 הוארך ב 4 ימים.

התביעה תבקש מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

הדיון בעניינו של הנער עודאי תמימי, ת.ז. 4111009343 – תיק 2068/11 בנבי צאלח נדחה למועד אחר מסיבה כלשהי. מואשם ביידוי אבנים.

גם באולם 5 התקיימו הארכות מעצר אצל השופטת רס"ן אתי אדר.

נער בן 17, ראמי דראג', ת.ז. 854342573 - חשוד בזריקת בקבוקי תבערה (עבירה מלפני 4 שנים). הסנגור ביקש לשחרר את מרשו בערבות.

האם שנכחה באולם קמה לדבר וטענה שלא הייתה סיבה למעצרו.

השופטת ענתה לה בנימוס.

גם ראמי קיבל את זכות הדיבור וטען שבחקירה השוטרים הכו אותו והכריחו אותו להודות.

בתיק אחר שנידון עוה"ד של החשוד לא הגיע.

השופטת הייתה מוכנה לשחרר את החשוד, אבל כשזה אמר שאין לו כסף לשלם את דמי הערבות, היא ענתה: "אם כך, תהיה עצור עד תום ההליכים."

השופטת קבעה שב 7.4.11 תיערך בדיקת ערבות, וגם כי יש לאשר לחשוד שיחת טלפון עם משפחתו, כדי להסדיר את תנאי שחרורו.

אחרי ההפסקה (ב 14:00) התקיים באולם 1 הדיון שלשמו באנו – בעניינו של

באסם תמימי, בן 44, ת.ז. 959225640 – תיק 2058/11, תושב הכפר נבי צאלח.

הוא דמות מרכזית במאבק העממי נגד גדר ההפרדה ונגד הכיבוש, ויחד עם נאג'י תמימי (העצור גם הוא) מרכז את המאבק בכפרו.

(ר' רשימה של עמירה הס מ 27.3.11)

באסם תמימי הוא אחד המופללים של הילד אסלאם דאר איוב.

(ר' דוח על חקירתו של אסלאם).

שופט: רס"ן צבי היילברון

תובע: סרן מיכאל אביטן

סנגור: עו"ד חביב לביב

בקהל נכחו כ 20 אנשים: בני משפחה, דיפלומטים רבים, אנשי רוח, אנרכיסטים נגד הגדר ואנחנו.

(ר' הודעה לעיתונות של יונתן פולק)

כיוון שכתב האישום הוגש רק היום, ביקש הסנגור דחייה של הדיון על מנת לאפשר לו ללמוד את החומר. כמו כן ביקש לקבל מהתביעה קלטות מצולמות שברשותה.

מדובר בכת"א חמור ביותר שבמרכזו עומד האישום הסתה.

(לפרטים ר' את כתה"א המצורף).

החלטה: התיק נדחה ליום א' 10.4.11 לפני שופט מעצרים.

בוקר + אחה"צ

אולם 2, בימ"ש לנוער

שופטת: רס"ן שרון ריבלין-אחאי

תובע: עו"ד סרן מיכאל אביטן

דיווחה של חגית:

21 תיקים רשומים היום לדיון באולם זה. ב 16 מהתיקים האישום המרכזי הוא יידוי אבנים, חפצים, או חפץ מבעיר. כעשרה מהנאשמים עצורים כבר לפחות 6 חודשים על עבירות שבוצעו לכאורה בשנת 2010  או/ו בשנים קודמות.

בשעה הראשונה לישיבת לפנה"צ הובאו 6 נערים צעירים. בכל התיקים שנידונו הייתה דחייה ונקבע מועד להמשך.  

מוחמד מחמוד דיאב חרפוש – תיק  3773/10, בן 16 וחצי, מחרבטא.

מודה בכתב אישום מתוקן על עבירות ידויי אבנים עם חבר על כביש 443 . בין העבירות גם תכנון ליידוי שלא יצא לפועל, וכן הכנת חפץ מבעיר. העבירות נעברו בחודשים שונים בשנת 2010 .

עו"ד ספיה מייצג גם את אחיו שככל הנראה נעצר יחד אתו. פרטי העסקה בישיבה הבאה.

מוחמד עיד יוסף בדראן (בימ"ש 2705/10 )

אמורה הייתה להיות היום ישיבת סיום, אך השופטת התנגדה להסדר שעל פיו הוחלף הסנגור ובמקום מוחמד שאהין עמד לייצגו אכרם סמארה. ההסדר נעשה על פי נוהל של מועדון האסיר הפלסטיני ובהסכמת התביעה. השופטת החליטה שבשלב המאוחר בו מצוי התיק החלפת הייצוג נעשה מבלי לעדכן את הנאשם ומשפחתו.

לכן לא שחררה את עו"ד שאהין מהייצוג . נקבעה ישיבת תזכורת ל 4.4.11 .

בשעה 11 הוצאו הנערים שישבו על ספסל הנאשמים מהאולם, והוכנס אסלאם צאלח דאר איוב – תיק 1367/11 שהדיון בעניינו נמשך גם אחרי הפסקת הצהריים . אביו נוכח באולם.

מייצגת את אסלאם עו"ד גבי לסקי.

בהמשך להחלטת השופטת רס"ן אתי אדר (שניתנה היום בישיבה נפרדת) לשחרר את אסלאם למעצר בית (בהשגחת הוריו ובהפקדת ערבות של 5000 ₪; ומתן ערבות צד ג' בסך 5000 ₪ ) התביעה ביקשה עיכוב הליכים. עו"ד גבי לסקי התנגדה לבקשה זו ולניסיון של התביעה להוסיף תנאים מגבילים לשחרור (כגון: הבטחת התייצבות של הנאשם במשטרה, הבטחת זמינות של טלפון להתקשרות עם הנאשם ומשפחתו).

השופטת החליטה לשחררו ולאפשר לתביעה לערער על ההחלטה.

התביעה אכן ערערה, אך עד היום טרם התקבלה ההחלטה מביהמ"ש לערעורים .

 --------------------

דיווחה של נורה:

אחרי הפסקת הצהרים קוימה ישיבה נוספת במשפט הזוטא בעניינו של הנער אסלאם דאר איוב (תמימי),

מהכפר נבי סאלח.

שוב נבדקו הטענות של הסנגוריה שהודאתו של אסלאם נגבתה בידי צוות חוקרי המשטרה באמצעים המנוגדים לחוק, ועל כן אינה קבילה. ר' דוח קודם על משפט זוטא זה שבו העידו מטעם התביעה שני חוקרים מתחנת המשטרה במעלה אדומים. שניהם טענו שאת הוראותיהם קיבלו מהקצין.

ובכן, להיום זומן הקצין להעיד כעד התביעה: מפקח ג'לאל עווידה.

הוא נשאל את אותן השאלות שהופנו לשני העדים הקודמים – והתשובות היו דומות מאוד.

כן, הודיעו לילד על זכותו לשתוק.

וכן, האווירה בזמן החקירה הייתה טובה וידידותית.

ולא, הוריו של אסלאם לא נכחו בחקירה. אין זה מקובל להביא הורים של ילדים פלסטינים. זה רחוק מדי – מסובך מדי.

ולא, הוא אינו אחראי למה שקדם לחקירה (מעצרו של הילד ב 2 בבוקר – ישיבתו בג'יפ צבאי במשך שעות רבות כשידיו ורגליו אזוקות ועיניו מכוסות – בלי רשות לגשת לשירותים ובלא שינה... ומה עוד היה שם אין לדעת – מה שברור הוא שהילד לא הגיע למשטרה במצב נפלא, וכשהחלה החקירה בשעה 9:00 ודאי כבר היה מת מעייפות ומפוחד ביותר).

הקצין אישר שהוא נתן הוראה לחוקרים שלא לחכות לעו"ד לימור גולדשטיין שביקש להיות נוכח בחקירה.

"הייתה הנחייה להתחיל את החקירה, והחקירה התחילה."

אם כן, גם הוא מילא הוראות שקיבל מהממונה עליו.

הממונה, הרי הוא יצחק שילה, ראש מחלק תישאול בימ"ר שי, זומן כעד התביעה שבוע לאחר מכן, ב 29.3.11 (לצערנו לא נכחנו בישיבה ועל כן אני מתבססת על פרוטוקול הדיון - מצורף).

יצחק שילה מאשר שהוא זה שנתן את ההוראה שלא לאפשר לעוה"ד להיות נוכח במהלך החקירה. וכך הוא מסביר את הוראתו:

"... החשוד נעצר בידי כוחות צה"ל. על פי בקשתנו... הובא אלינו... לחקירה, ובשעות הבוקר החלה חקירתו שבמהלכה הודה על השתתפותו בהפרות הסדר והפליל אחרים [ההדגשים שלי – נ.א.] ... עוה"ד הגיע למטה המחוז וביקש לפגוש אותו. צוות החוקרים עדכן אותי שעוה"ד ממתין בשער... וגם שהחשוד מתחיל להודות במעשים ובחשדות המיוחסים לו ומפליל אחרים. ובשל העובדה שחקירתו טרם הסתיימה וטרם הושלמה די הצורך, סברתי שאם אאפשר את קיום המפגש בין החשוד לבין עוה"ד, הדבר עלול לשבש את החקירה באופן משמעותי, ולכן הודעתי לחוקרים שיעדכנו את עוה"ד שאני משהה את פגישתו עם לקוחו... ושבסופו אאפשר את הפגישה..."

הפגישה אכן התאפשרה - בשעה 14:30, כלומר, לאחר שהחקירה בת  5 השעות הסתיימה.

מה ששילה לא הזכיר בעדותו הוא שעוה"ד התקשר טלפונית לפני תחילת החקירה וביקש לדחות את החקירה עד לבואו.

נחזור לעדותו של ג'לאל עווידה ב21.3.11. באותו עניין שאל אותו התובע:

-ההגנה טוענת שנשללה זכותו של הנאשם להיוועצות עם עו"ד...

-ת.: לא נשללה כל זכות כזו... במידה והיה מבקש להתייעץ עם עו"ד, היינו מאפשרים זאת לאלתר.

התשובה תמוהה. האם ילד בן 14 יודע מהן זכויותיו? הרי לא טרחו ליידע אותו שזכותו להיוועץ בעו"ד.

ומה עשה הנער אסלאם בזמן הדיון של היום שנמשך כשעתיים? הוא ישב על ספסל הנאשמים, כשראשו שמוט על ברכיו ומכוסה בידיו - ספק ישן, ספק לא רצה שוב לשמוע את כל הסיפור שמבזה אותו, ולא לצפות שוב בקלטת הווידיאו שבה תועדה החקירה ושהוקרנה לפי בקשת ההגנה, כדי להוכיח שלא הודיעו לקטין במפורש על זכותו לשתוק. כך הוא ישב מקופל בעצמו, גם לא הביט באביו שנכח באולם, ולא בקהל הרב שבא לתמוך. הרי נער בן 14 מסוגל להבין את משמעות הפללתם של אנשים רבים מכפרו, שכעת נעצרים זה לאחר זה ויועמדו למשפט. גם אם הנער מסר את שמותיהם תחת לחץ כבד, ודאי קשה לו לחיות עם העובדה שהצליחו לגרום לו להפליל את שכניו.

פרוטוקול עם פרטי הדיון מצורף.

אולם 7 : הארכות מעצר

השופט: משה לוי

26 עצירים ברשימה. רוב העצירים שראינו בישיבת לפנה"צ היו צעירים. רבים נראו קטינים. 

מועתז מוסא אחמד בנאת- תיק 731/11, תלמיד בי"ס. 

האישום: יידוי אבנים, יחד עם אחרים, ב 3.6.10  לעבר רכבים של ישראלים בסמוך לכפרו. כתוצאה מזריקות האבנים נופצו שמשות של אחד הרכבים ונגרם נזק לרכבים נוספים.

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. לטענתה, אין מחלוקת בקשר לראיות, יש עדויות מפלילות. שניים מחבריו שהשתתפו באירוע נעצרו עד תום ההליכים ונשפטו לתקופות מאסר של עד 7-8 חודשים.

השופט הבחין שמועתז משתמש בקביים וביקש הסבר על כך מעורך הדינו עו"ד ג'ליד איהאב. עוה"ד לא הסביר. בהמשך הדיון התברר  שבמהלך האירוע הנהג של אחד הרכבים, שאמר כי חשש לחייו, ירה ופצע את הנאשם. כעבור 6 חדשים פנה הנאשם לתחנת משטרה וביקש להגיש תלונה נגד אותו מתיישב בגין הפגיעה. פנייתו הביאה למעצרו  של הנאשם כ- 8 חדשים לאחר האירוע. על כן טען עו"ד איהאב, כי  השיהוי ומצבו של הנאשם (בעקבות הפציעה)) מקהים את טענת המסוכנות ויש להסתפק בחלופת מעצר.

הנאשם כופר באשמה.

השופט לא רואה מקום לעילת חשש להימלטות מן הדין לאור העובדה שהחשוד פנה מיוזמתו למשטרה כדי להגיש תלונה .

החלטתו הסתמכה על עילת המסוכנות, לדבריו: אילו היה מדובר באירוע של יידוי אבנים ע"י הנאשם עצמו מבלי שנגרם נזק, אפשר היה לשקול חלופת מעצר, לאור משך הזמן שעבר. יחד עם זאת, לאור העובדה שהאירוע כלל יידוי אבנים מסיבי ע"י קבוצה גדולה של אנשים, מעבר למספר סביר [כמה בדיוק? מ.מ.] , אשר גרם לנזק רב. נוסף לכך רק לאור עדותם של השותפים ניתן היה לקשר את הנאשם לאירוע. לאור כל האמור: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבעה ל 30.3.11.

יש לציין שלא נכחו בני משפחה באולם, ומועתז לא חדל להסתכל לדלת בתקווה שאמו (?) תגיע. שוטר השב"ס האיץ בו לצאת, ממש משך אותו אל מחוץ לאולם כשהסתיים הדיון בעניינו.

וואסם רמדאן דרויש אבו רמוז- תיק 1756/11, בן 1/2 14 ,מחברון.

עו"ד נובאני מייצג אותו .

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. הנאשם הופלל ע"י עדי תביעה (2 ו3 ), חיילים שתצפתו מגג אחד הבתים הסמוכים וזיהו את הנאשם לפי פרטי לבוש שתואמים את לבושו בעת מעצרו.

הסנגור מתנגד. מדובר בכתב אישום על עבירה אחת, המתבסס על הפללות. הנאשם עצמו מכחיש, ומבטיח שלא זרק אבנים. לא ברור מן ההפללות מאיזה מרחק נזרקו האבנים, וגם לא ברור שהיה קשר עין. יש תקלות בהפללות לכאורה, בשלב זה. לא ברור מה חלקו של הנאשם? מדובר באדם שאין לא כל עבירה, כלומר שאין עילת מסוכנות. כמו כן יש להתחשב בגילו.

השופט מעיר על כך שנציג המשפחה אינו נוכח בדיון. נובאני אומר שלא בדק כלל אם הגיע מי מהמשפחה.

השופט דוחה את התביעה וקובע: בנסיבות רגילות העבירה מקימה עילת מעצר של מסוכנות. יחד עם זאת לאור גילו של הנאשם ובעיקר לאור העובדה כי שותפו לעבירה לא הועמד למשפט( התובע מסביר שלא לפרוטוקול שקרתה  תקלה למג"ב והעציר נעלם. התקלה נבדקת), אפשר להסתפק בחלופת מעצר.

שחרור הנאשם בתנאים כדלקמן: 1. ערבות של 5000 ₪. 2. ערבות צד ג' של 10000 ₪. 3. על הנאשם להתייצב בתחנת משטרה הסמוכה לביתו כל יום א' בשבוע.

 ישיבת הקראה נקבעה ל 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין –אחאי.

התביעה ביקשה עיכוב ביצוע ההחלטה ל 72 שעות. השופט קבע עיכוב ביצוע ההחלטה ל 24 שעות כדי לאפשר לתביעה לערער.

בהמשך נודע לנו שהתביעה לא הגישה ערר על החלטת השופט. עוה"ד לא ידע לומר אם הילד שוחרר בערבות, כי ייצג אותו רק בהארכת המעצר.

עבד אלרחמאן מוחמד אחמד - תיק 1863/11, בן 20.

סנגור: עו"ד אבו אחמד.

התובע מבקש הארכת מעצר עד תום ההליכים.

האישום: הפרת הוראה או ניסיון להפרת הוראה. ניסה להיכנס לישראל

ב 7.3.11, ללא היתר כדין באמצעות תעודת זהות שאיננה שלו.    

הסנגור מתנגד. הנאשם מחזיק בהיתר עבודה וכניסה כדין לאזור מישור אדומים. הדבר הזה מביא את רשויות המדינה לעשות בדיקה שלמה לפני שמופקים היתרים, מה עוד שמדובר בצעיר בן 20, ונדיר מאד שרשויות המדינה מנפיקות היתרים עבור צעירים.לכן, טוען הסנגור, אין מסוכנות. נשארת העילה של הימלטות מן הדין. הוא מוכן להציע ערבויות של אזרחים ישראלים להתייצבותו לבית המשפט.

החלטת השופט: ביהמ"ש הצבאי לערעורים פסק לא פעם כי העבירה המיוחסת לנאשם מקימה עילת מעצר בשל החשש מהימלטות מן הדין. בנסיבות המקרה, כמפורט ע"י בא כוח הנאשם, לא מצאתי עילה לסטות מהלכה זו. העובדה כי היתר העבודה והכניסה של הנאשם היו לאזור מישור אדומים בלבד הינה מבוטלת בכך שהנאשם ניסה להיכנס לתחומי ירושלים ללא היתר אינה מפחיתה או מבטלת את סכנת ההימלטות. לאור אלה: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 6.4.11 בפני השופט דהאן.

סאמי עאמר אבו גודה - תיק 1853/11,  בן 14.

סנגור: אבו אחמד

האישום: יידוי חפצים.

בהסכמת הצדדים ולאור חומר הראיות ובכלל זה אימרת הנאשם במשטרה שבה הודה במיוחס לו, וכן בעדות המפקדים קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מסוכנות, על אף גילו של הנאשם. לאור האמור נקבע מעצרו עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין אחאי.

עבדאלהאדי צלאח מוחמד אבו תורכי-  תיק 1833/11

סנגור: אבו אחמד

התובע: הנאשם נתפס עם סכין במחסום מערת המכפלה. הוא לא מסר את הסכין מיוזמתו לאנשי הביטחון, והיא נמצאה בבדיקה במגנומטר, ואף התבקש לעבור את המכשיר פעמיים ורק כשהרים את חולצתו התגלתה הסכין, שלהבה 9 ס"מ. משום כך קמה עילת מסוכנות בגינה מבקש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים.

לדברי הסנגור הנאשם מצא את הסכין ושכח עליה כשהגיע למחסום. הוא לא עשה כל תנועה שממנה ניתן היה להבין שהוא רוצה לעשות שימוש בסכין. גם לאור העובדה שהנאשם הוריד את המעיל לבדיקה, שלדבריו הסכין היה בכיסיו,  אפשר להסתפק בחלופת מעצר. כמו כן, אם הדיון יהיה בסוף החודש הזה, תהיה תקופת מעצרו מעבר לרמת הענישה המקובלת במקרים מעין אלה, אם יורשע. (הסניגור ציטט תקדים התומך בדבריו).

החלטת השופט: אין מחלוקת באשר לפוטנציאל המסוכנות של שימוש בנשק קר באזור, ובכלל זה סכין, במיוחד על רקע אירועי הימים האחרונים [הטבח באיתמר, מ.מ.] אם בנסיבות מעין אלו שלפנינו כאשר יש נאשם שמנסה להסתיר את עובדת היותו נושא את הסכין, אכן ישנו חשש שמקים עילת מעצר של מסוכנות. לאור האמור מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבע ל 23.3.11 (התאריך נקבע לאור טענת הסנגור שהארכת מעצר תאריך את תקופת הענישה, אם יורשע)

עוואד עבדול חמדי חליל אבו זלטה- תיק 1814/11

הסנגור: אבו אחמד.

נאשם בהחזקת אמל"ח (רובים, מחסניות, ציוד צבאי) ואי ציות לחובת התייצבות במשטרה.

הסנגור מאשר ראיות לכאורה. הוא מתנגד לעילת המעצר.

האירוע היה ב  2008.

החלטה: אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה המבססות את פרטי האישום. בקשר להודעתו של הנאשם במשטרה אין גם חולק כי העבירות של החזקה המיוחסות לנאשם ברגיל מקיימות עילת מעצר של מסוכנות. במקרה זה טוען הסנגור שניתן להסתפק בחלופת מעצר לאור העובדה שהעבירות בוצעו בסוף 2008. אכן חלוף הזמן יכולה להקהות את עילת המעצר של מסוכנות. אך עולה בבירור כי במהלך כל התקופה נעשו ניסיונות רבים להביא את הנאשם לחקירה ולעוצרו, והנאשם הצליח להתחמק בכל פעם. ההנמקות לאי התייצבותו אינן מניחות את הדעת. בנסיבות אלו קיימת תשתית המבססת גם חשש להימלטות מן הדין. מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

ישיבת הקראה ב 30.3.11.

אולם 5 :הארכות מעצר

(דיווחה של חגית)

השופט: סא"ל עמי נבון

התובע: סרן מיכאל אביטן

הסנגור: טארק ברגות

נאג'י תמימי, מהפעילים הבולטים במאבק העממי נגד גדר ההפרדה בנבי סאלח, בן 47, נעצר בליל ה 6.3.11 בחשד להסתה ליידוי אבנים במשך שנים מאז האינתיפדה השנייה ועד היום.

התביעה מבססת את החשד על הפללה מפיו של הנער אסלאם דאר איוב [תמימי] מיום 23.1.11  ומבקשת מעצר של החשוד לשם הכנת כתב אישום.

הסנגור מבקש חלופת מעצר וקובע שיש אנשים רבים שמוכנים לערוב כספית.

השופט מחליט על הארכה של 5 ימים, עד ל 17.3.11.

באולם המשפט נוכחים בני משפחה של נאג'י וקבוצת פעילים תומכים.

התובע נושא נשק על כתפו. אף פעם לא ראיתי תובע מזוין באולם המשפט. די מזוויע. לא הייתה לי הזדמנות לברר מה פשר התופעה הזאת.

ביהמ"ש עבד היום במתכונת מצומצמת מאוד. בזמן שנכחנו, הופעלו 2 אולמות בלבד – וגם היו יחסית מעט בני משפחה שהמתינו בחוץ. ביניהם היה אב אחד שהתחנן שנהיה נוכחות בהארכת המעצר של בנו, בן ה 14.

גם היום היו קטינים רבים שהובאו להארכת מעצר. עורך דין שעמו שוחחנו אישר לנו שבזמן האחרון רוב התיקים הנדונים בביהמ"ש הצבאי ביהודה הם של קטינים. רוב רובם מואשמים ביידוי אבנים, כפי שכבר דיווחנו בדו"חות קודמים (ר' 'עופר': 25.10.10/ 3.11.10/ 10.11.10 ).

באולם 5 (לא הצלחתי לקבל את שם השופט) היו בעיקר הארכות מעצר.

בין הנאשמים שהוכנסו היו גם כמה קטינים. בזמן ששהינו באולם, הוכנסו 3 קטינים להארכת מעצר. ילד אחד נראה בן 13 לכל היותר. השופט הורה שעליו להישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. הוא יובא לפני השופטת שרון ריבלין-אחאי ביום ב', 6.12.10, ועד אז יוחזק, כאמור, במעצר.

עברנו לאולם 4 שאליו הובאו 5 קטינים (ביניהם הילד של האב שביקש שנבוא לדיון בעניינו של בנו).

השופט: רס"ן צבי היילברון

התובע: סגן אלי ציטרון

הסנגור: עו"ד מוחמד מחמוד (מטעם ה DCI–ארגון בינלאומי להגנת הילד)

 האישומים: יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה.

 3 תיקים של נערים מאבו-דיס הנדונים ביחד:

 - מוחמד ג'אלב מוחמד עיאד, ת.ז. 859233298 – תיק 4702/10, בן 15

- יזן ג'מאל חסן עטאאללה,    ת.ז. 401363072 – תיק 4700/10, בן 14

- מוחמד ראג'ב אלבשיתי,     ת.ז. 401906912 – תיק 4704/10, בן 15

 התובע נעזר בטיעוניו בעדותם של עדי תביעה [נערים] מפלילים. מדבריו ניתן להבין שלמעשה כולם הפלילו את כולם, כשסיפרו בחקירתם איך השתתפו בשלושה אירועים בעת הפגנות ושהשליכו, לכאורה, בקבוקי תבערה ואבנים לעבר ג'יפים צבאיים.

הסנגור טוען כנגד הראיות שחקירת הנערים נעשתה בידי חוקר שאינו חוקר נוער, כלומר, אינו מוסמך לחקור קטינים, ובוודאי לא בשעות 02:00 ו 04:00 בבוקר. לטענתו, ההודאות לא נגבו מפיהם של הקטינים שאמרו לו שאינם מודים במיוחס להם. ועוד טוען שאף אחד מהורי הקטינים לא הורשו להיות נוכחים בחקירה על אף שהיו גם הם בתחנת המשטרה במעלה אדומים. מכל הטעמים הנ"ל הוא מבקש להורות על פסילת ההודאות ועל שחרור הקטינים.

התובע מזכיר לביהמ"ש שחוק הנוער לא חל בשטחים אלא רק בישראל.

הוא מבקש מהשופט להורות על מעצר הקטינים עד תום ההליכים.

 השופט נענה לבקשת התובע, ועל כן 3 הנערים יוחזקו במעצר עד תום ההליכים ויובאו לפני השופטת שרון ריבלין-אחאי ביום ב', 29.11.10.

שני הנערים הנוספים מואשמים בהשתתפות בתהלוכה ללא רישיון וכן ביידוי אבנים לעבר חיילים בא-ראם ב 23.10.10. שניהם בני 15.

 מוחמד אבראהים  עבד אלחמיד אבו מאריה, ת.ז. 860017136 – תיק 4571/10

 גם במקרה הזה מבקש התובע להאריך את מעצרו של הנער עד תום ההליכים כשהוא מדגיש את מסוכנותו כזורק אבנים חרף גילו הצעיר.

הסנגור מבקש חלופת מעצר לנער, שכן איש לא נפגע ולא נגרם כל נזק לרכוש. בחקירתו הודה הנער באשמה, אמר שעשה טעות ואף הוסיף שכשסיפר בבית שזרק אבנים, אביו הרביץ לו. הוריו נמצאים באולם ומוכנים לערוב שהמעשה לא יחזור על עצמו. חג הקורבן בפתח, והוא מבקש את שחרור הנער.

 החלטת השופט: מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. קטינות אינה מהווה חסינות למעצר.

התיק נקבע להקראה אצל השופטת שרון ריבלין-אחאי ביום ב', 29.11.10.

 ג'יהאד יוסף חסן עלקם, ת.ז. 854595626 – תיק 4575/10

 השופט החליט לשחררו בערבות של 7000 ש"ח. מאחר שאין באפשרותה של המשפחה לשלם סכום זה, תיערך ביום א', 21.11.10 ישיבה לבדיקת ערבות.