מעצר מנהלי

 מגרש הרוסים

השופט: שמואל פליישמן

החוקר: בשיר עאמר

הסנגורים: לאה צמל, מאמון חשים, איאד מיסק

3 תיקים לדיון. כל העצורים הם מנועים ממפגש עם עורך דין.

לפי מה שהבנּו שלושת התיקים מבוססים על הפללות הדדיות.

פראס נאצר סובתי ברגותי , ת"ז 90401061

מיוצג על ידי עו"ד מאמון חשים.

ראאד סמיר חביב חלבי, ת"ז. 039528419,

מיוצג על ידי עו"ד איאד מיסק

נאצר אדין צובתי עיסא אבו ח'דיר, ת"ז ,080010424

מיוצג על ידי עו"ד לאה צמל.

נכחנו רק בחלק מהדיון שהתקיים בין הסנגורית של אבו ח'דיר לבין חוקר המשטרה.

החוקר ביקש הארכת מעצר של 15 יום לצורך המשך החקירה.

עו"ד לאה צמל ביקשה להבהיר תחילה את מעמדו ומצבו של העצור: העצור נעצר במעצר חקירתי ( ב 15.4.11), והיה עצור כחודש. מעמדו השתנה לעצור מינהלי (ב 13.5.11). סמוך לשחרורו מהמעצר המינהלי נלקח למגרש הרוסים לחקירה, בטענה של עבירה ביטחונית -  חברות בחזית העממית ועבירה נגד ביטחון המדינה.

הסנגורית רצתה לברר אם החוקר בקיא בתיקו של העצור –  אם הוא יודע על מה נעצר.

היא קיבלה את התשובה הסטנדרטית: "הכול בתיק הסודי". היא לא הייתה מוכנה לקבל תשובה זו ולחצה על החוקר שיענה בצורה ברורה: "כן", "לא", או "לא יכול לענות".

לאה צמל: "...לא כל מה שכתוב בדוח הסודי הוא סודי, אתה מסכים איתי? זה לא סודי על מה הוא נחקר, אני ייצגתי אותו. אני רוצה להראות את חוסר ניקיון כפיו של החוקר... אבקש לחשוף את הסעיף..."

החוקר סירב לתת תשובה אחרת מאשר "בתיק הסודי". הסנגורית פנתה אל השופט בטענה שהחוקר נמצא תחת חקירה נגדית וחייב לענות, אלא אם כן יוכיח שהתשובה תפגע בחקירה. השופט חשב אחרת, נתן גיבוי לחוקר והוסיף לפרוטוקול מילים שלדברי הסנגורית לא נאמרו על ידי החוקר.

עו"ד לאה צמל ניסתה להוכיח שחוקר המשטרה אינו בקיא בחקירתו הקודמת של החשוד: הוא אינו יודע, למשל, שהחשוד עבר בדיקה במכונת אמת ונמצא דובר אמת לגבי השאלה אם הסתיר פעילות צבאית עם פעילים אחרים.

אספקט אחר בחקירתו הנגדית של החוקר נגע לשאלת הסמכות של החוקרים. באיזו סמכות חוקר ממשטרת ש"י חוקר תושב ירושלים המתגורר בירושלים?

התשובה היא שיש פקודת מעצר המתירה לחקור את החשוד (על פי חוק), מתוך חשד שהעבירות הנדונות בוצעו בירושלים.

בשלב מסוים שאל גם השופט את החוקר מה הבעיה לתת תשובה קצת יותר מפורטת... אך ללא הועיל.

לאה צמל טענה שבעצם לשב"כ אין בסיס להגשת כתב אישום, ולכן הוא זייף תיק. היא שאלה את החוקר אם יכול להיות שזייפו את התיק. החוקר המזועזע העמיד את הדברים מייד על דיוקם (לפי דעתו): השב"כ הוא ארגון ערכי ויסודי; לא עושה דברים כאלה.

בסיכום דבריה ערערה הסנגורית על עניין הסמכות, שהיא, לדבריה, שאלה בסיסית בתיק הזה. היא טענה כי אין כל סמכות לבימ"ש צבאי לעצור ולחקור את מרשה על פי התנאים המתאפשרים לגבי תושבי השטחים. אפילו היועץ  המשפטי של השב"כ לא טוען אחרת.

הפסול השני: כיוון שהשב"כ הבין כי הסיכויים שיוארך מעצרו המינהלי של החשוד קלושים, הוא ביסס את החשדות על הפללות בקשר לעבירות אחרות, ולא ידוע אם מישהו מהמפלילים היה מופעל או לא...

לאה צמל ביקשה מבית המשפט לקבוע חוסר סמכות, ואם ידחה בקשה זו – לקבוע שעות או ימי חקירה ספורים.

החלטת השופט: לאחר ששמע את באת כוחו של החשוד ואת החשוד וראה את הראיות החמורות שבתיקו, הוא רואה לנכון להיענות לבקשת גורמי החקירה.

מדווחת חגית

אולם 5

שופט: רס"ן שמואל פליישמן                                                                                 

תובע: ?

22 תיקים רשומים היום להקראות.

העבירות, לפי סדר שכייחותן: יידוי חפצים, חברות ופעילות בארגון אסור, יציאה מהאזור ללא היתר, ואחרות. 

פדל תמימי – תיק 2697/11 – (ר' דו"ח קודם מ 28.4.11) שוחרר בערבות ביום שני 16.5.11 .

עו"ד לימור גולדשטיין טרם קיבל מהתביעה את חומרי החקירה, כולל קלטת הווידיאו, המשמשים בסיס לראיות. מבקש, לכן, דחייה.  

הדיון הבא נקבע ל27.7.11  ב9:30 בבוקר.

עבאסעבד אלכרים דיאב סעאדה – תיק 2707/11.

הסנגור,עו"ד מונזר אבו אחמד, מציג את העסקה עליה הסכים עם התביעה: שני אישומים יימחקו, והנאשם יודה ויורשע בשניים מתוך ארבעת האישומים בכתב האישום. האישומים שלא נמחקו: פריצה לרכב בגבעה הצרפתית (ירושלים) וניסיון לגנוב אותו; כניסה לגבעת זאב (ירושלים) ללא אישור.

הנאשם מביע חרטה על מעשיו ועל כך אומר לו השופט: "אינני מאמין לך. כך אמרת ב 4 או 5 המקרים הקודמים..." מתברר שב 2002 נידון ל 8 חודשי מאסר, ב 2003 חזר לעבור עבירות ונידון בבית משפט השלום בירושלים ל 6 חודשים, ופעם נוספת נידון למאסר כשהופעל תנאי המאסר המתונה שהיה תלוי נגדו.

השופט מגחך על כך שהכניסה לישראל ללא היתר הוצגה לפניו לצרכי פרנסה, כשהיא בעצם נעשתה על מנת לפגוע ברכוש. הוא מפנה את תשומת לבנו (המשקיפות) "תכתבו, תכתבו, 'על מנת לחיות'..."

גזר הדין: 91 ימי מאסר בפועל ומאסר על תנאי מחמיר: 24 חודשי מאסר למשך 3 שנים (על פריצה ועל גניבת רכב.) לא קלטתי אם המאסר על-תנאי כולל  את העבירה של כניסה לישראל ללא היתר [ח.ש.]

איאד ראאד חטיב - תיק 2877/11  - נער, עדיין לא מלאו לו 15, נאשם ביידוי אבנים. עצור מזה 12 יום והובא לביהמ"ש כשהוא חבול

(ר' דו"ח קודם שלנו מ 8.5.11).         

בהיותו קטין, מתקיים דיון בדלתיים סגורות בפני השופט פליישמן. השופט מחליט לשחררו למעצר בית מוחלט בפיקוח של אמו ואדם נוסף וכן תנאים כספיים כבדים .                                                                    

ביצוע ההחלטה נידחה לבקשת התביעה לשם הגשת ערר.

נאג'י מאג'ד רבחי עראר - תיק 2546/11

(ר' דו"ח שלנו מ 10.4.11 ; 28.4.11)

לבקשת הסנגור נקבעה הקראה  ליום 22.6.11 בפני השופט פליישמן.

שלושה עצירים נוספים שדיווחנו עליהם ושמיוצגים על ידי עו"ד לימור גולדשטיין (ר' דו"ח קודם שלנו מ 28.4.11) 

יידונו באותה ישיבת הקראהב 22.6.11 בפני השופט פליישמן:

פתחי חמדאללה עראר – תיק 2753/11

מוחמד קאסם עראר - תיק 2754/11

עלאא עבדאללה סעיד סלימאן - תיק2698/11

אולם 3– בימ"ש לערעורים  

שופט: ניסים סרוסי                                                                                            

תובע: דביר פלג 

עו"ד מוחמד עאבד הגיש ערעור על מעצר מינהלי של עציר בן 27, נשוי ואב לתינוקת, שנעצר לפני חודש.

עו"ד עאבד טוען: עברו של האיש רודף אחריו. היה עצור בעבר 4 פעמים. שוחרר ממעצר מינהלי בפעם האחרונה לפני שנתיים. בכל הפעמים יוחסה לו עבירה של חברות ופעילות בארגון אסור. בנערותו השתייך לארגון, ומאז לא יכול להיפטר מהתיוג. כיום, טוען עו"ד עאבד, הרשות שולטת בשטח, ויש אנשים שאינם רצויים בעיניה, והיא, הרשות, מעבירה עליהם מידע לרשויות ישראליות.

לאחר שהשתחרר ממעצרו האחרון, האיש התחתן, פתח חנות, ופתאום עוצרים אותו. השב"כ מאלץ אנשים שעשו תפנית בחיים לחזור לעברם.

התובע מבקש לדחות את הערעור ולהשאיר את צו המעצר. אינו מנמק.

העציר לשופט: הייתי בג'יהאד האסלאמי, אך עזבתי אותם. כמו שרון שהיה בליכוד ועזב ...

---------------------------

מדווחת עפרה:

אולם 2:

שופט : רס"ן אמיר דהאן

תובע : סרן מיכאל אביטן

סנגור : עו"ד איליא תיאודורי

טארק שאהין - תיק2605/11, חשוד בחברות ופעילות ,בן 19 ממחנה הפליטים דהיישה בבית לחם.

הוא נעצר ב 7.4.11 בשלוש לפנות בוקר בביתו. בשיחה עם אביו למדנו שהוא סיים תיכון, נרשם לאוניברסיטה, וזהו מעצרו הראשון.

כ-20 חיילים השתתפו במעצר, מתוכם ארבעה נכנסו הביתה, העירו את כל המשפחה (באנגלית) איימו שלא יוציאו הגה, שלא יגלו התנגדות, והודיעו שהם עוצרים את טארק. המשפחה צפתה בשקט מוחלט בחיילים תופשים את בנם, מוציאים אותו החוצה ונעלמים עימו בריצה אל תוך החשיכה. טארק היה כמה ימים בתחנת המשטרה עציון עד שהועבר לעופר.

כ-10 צעירים מדהיישה נעצרו באותו לילה, והם עדיין עצורים .

לדברי האב הם ערכו צעדה עם דגלים במחנה, וכנראה הופללו. האב אומר שהצבא הישראלי פושט על דהיישה ועל בית לחם דרך קבע כמה פעמים בשבוע.

שטח Aהוא באחריות ביטחונית פלסטינית . הכיבוש הוא כנראה הרגל שהפך לטבע מתפרץ ,הפורץ הסכמים חתומים , אמנות בינלאומיות וכיו"ב'. ניתן ללמוד על כך ממקור ראשון: עדות של חיילים בכנס "שוברים שתיקה" מהיום:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=802289

הדיון נדחה ל23.5.11 בשל חילופי סנגורים.

עלי כמאל הוארין- תיק 1240/11, צעיר מדהריה, עצור 4 חודשים, חשוד ב"הכנה/זריקת/הנחת/ פצצה" (סוג של זיקוקים לפי פירוש התובע).

אביו נכח באולם והיה אמור להעיד, אך לבסוף הסנגור ביטל זאת כדי לחסוך זמן. נכחתי רק בחלק מן הדיון ,ובו עלי נחקר כעד ע"י הסנגור, ובהמשך ע"י התובע.

מעדותו מתברר כי היה לו אישור, וכי הוא עבד במישור אדומים במפעל לייצור דודי שמש. שם הוא לן ונהג לחזור הביתה אחת לחודש ליומיים של סוף שבוע.שעות העבודה שלו : 7:00 – 16:00, מנוחה של שעתיים, 18:00 – 24:00, וכן במוצ"ש.  מחקירת התובע ניתן להבין שעלי מכחיש את ההאשמות המיוחסות לו מאוגוסט ואוקטובר 2010 , בטענה שרוב הזמן הוא לא נמצא בכפר, וכשכבר בא הביתה שהה עם המשפחה בבית ונח. התובע ניסה לקעקע אליבי זה. אומנם איני יודעת כיצד הסתיימו העדות והדיון, אבל אני מבינה בהחלט שיש חשד שהצעיר הועסק בתנאי ניצול מחפירים במפעל של מתנחלים .

לא רק זאת אלא אף זאת: בדקתי בדפי זהב ומצאתי את מפעל, "ברששת"  ממישור אדומים שמתפאר ב"עבודה כחול לבן" (עמ' 121).

נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית על רמת אבטלה גבוהה בקרב צעירים, ועל מספר הפלסטינים העובדים בישראל ובהתנחלויות, שפורסמו לאחרונה, מאירים את הבעיה (גם לגבי עבאס סעאדה החשוד בפריצה).

http://alternativenews.org/hebrew/index.php/news/economy-of-the-occupation/540-2011-05-19-16-13-42

העברתי את הנושא לעיתונאי וכן לארגון "בצלם".

אולם 7 : הארכות מעצר

השופט: משה לוי

26 עצירים ברשימה. רוב העצירים שראינו בישיבת לפנה"צ היו צעירים. רבים נראו קטינים. 

מועתז מוסא אחמד בנאת- תיק 731/11, תלמיד בי"ס. 

האישום: יידוי אבנים, יחד עם אחרים, ב 3.6.10  לעבר רכבים של ישראלים בסמוך לכפרו. כתוצאה מזריקות האבנים נופצו שמשות של אחד הרכבים ונגרם נזק לרכבים נוספים.

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. לטענתה, אין מחלוקת בקשר לראיות, יש עדויות מפלילות. שניים מחבריו שהשתתפו באירוע נעצרו עד תום ההליכים ונשפטו לתקופות מאסר של עד 7-8 חודשים.

השופט הבחין שמועתז משתמש בקביים וביקש הסבר על כך מעורך הדינו עו"ד ג'ליד איהאב. עוה"ד לא הסביר. בהמשך הדיון התברר  שבמהלך האירוע הנהג של אחד הרכבים, שאמר כי חשש לחייו, ירה ופצע את הנאשם. כעבור 6 חדשים פנה הנאשם לתחנת משטרה וביקש להגיש תלונה נגד אותו מתיישב בגין הפגיעה. פנייתו הביאה למעצרו  של הנאשם כ- 8 חדשים לאחר האירוע. על כן טען עו"ד איהאב, כי  השיהוי ומצבו של הנאשם (בעקבות הפציעה)) מקהים את טענת המסוכנות ויש להסתפק בחלופת מעצר.

הנאשם כופר באשמה.

השופט לא רואה מקום לעילת חשש להימלטות מן הדין לאור העובדה שהחשוד פנה מיוזמתו למשטרה כדי להגיש תלונה .

החלטתו הסתמכה על עילת המסוכנות, לדבריו: אילו היה מדובר באירוע של יידוי אבנים ע"י הנאשם עצמו מבלי שנגרם נזק, אפשר היה לשקול חלופת מעצר, לאור משך הזמן שעבר. יחד עם זאת, לאור העובדה שהאירוע כלל יידוי אבנים מסיבי ע"י קבוצה גדולה של אנשים, מעבר למספר סביר [כמה בדיוק? מ.מ.] , אשר גרם לנזק רב. נוסף לכך רק לאור עדותם של השותפים ניתן היה לקשר את הנאשם לאירוע. לאור כל האמור: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבעה ל 30.3.11.

יש לציין שלא נכחו בני משפחה באולם, ומועתז לא חדל להסתכל לדלת בתקווה שאמו (?) תגיע. שוטר השב"ס האיץ בו לצאת, ממש משך אותו אל מחוץ לאולם כשהסתיים הדיון בעניינו.

וואסם רמדאן דרויש אבו רמוז- תיק 1756/11, בן 1/2 14 ,מחברון.

עו"ד נובאני מייצג אותו .

התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. הנאשם הופלל ע"י עדי תביעה (2 ו3 ), חיילים שתצפתו מגג אחד הבתים הסמוכים וזיהו את הנאשם לפי פרטי לבוש שתואמים את לבושו בעת מעצרו.

הסנגור מתנגד. מדובר בכתב אישום על עבירה אחת, המתבסס על הפללות. הנאשם עצמו מכחיש, ומבטיח שלא זרק אבנים. לא ברור מן ההפללות מאיזה מרחק נזרקו האבנים, וגם לא ברור שהיה קשר עין. יש תקלות בהפללות לכאורה, בשלב זה. לא ברור מה חלקו של הנאשם? מדובר באדם שאין לא כל עבירה, כלומר שאין עילת מסוכנות. כמו כן יש להתחשב בגילו.

השופט מעיר על כך שנציג המשפחה אינו נוכח בדיון. נובאני אומר שלא בדק כלל אם הגיע מי מהמשפחה.

השופט דוחה את התביעה וקובע: בנסיבות רגילות העבירה מקימה עילת מעצר של מסוכנות. יחד עם זאת לאור גילו של הנאשם ובעיקר לאור העובדה כי שותפו לעבירה לא הועמד למשפט( התובע מסביר שלא לפרוטוקול שקרתה  תקלה למג"ב והעציר נעלם. התקלה נבדקת), אפשר להסתפק בחלופת מעצר.

שחרור הנאשם בתנאים כדלקמן: 1. ערבות של 5000 ₪. 2. ערבות צד ג' של 10000 ₪. 3. על הנאשם להתייצב בתחנת משטרה הסמוכה לביתו כל יום א' בשבוע.

 ישיבת הקראה נקבעה ל 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין –אחאי.

התביעה ביקשה עיכוב ביצוע ההחלטה ל 72 שעות. השופט קבע עיכוב ביצוע ההחלטה ל 24 שעות כדי לאפשר לתביעה לערער.

בהמשך נודע לנו שהתביעה לא הגישה ערר על החלטת השופט. עוה"ד לא ידע לומר אם הילד שוחרר בערבות, כי ייצג אותו רק בהארכת המעצר.

עבד אלרחמאן מוחמד אחמד - תיק 1863/11, בן 20.

סנגור: עו"ד אבו אחמד.

התובע מבקש הארכת מעצר עד תום ההליכים.

האישום: הפרת הוראה או ניסיון להפרת הוראה. ניסה להיכנס לישראל

ב 7.3.11, ללא היתר כדין באמצעות תעודת זהות שאיננה שלו.    

הסנגור מתנגד. הנאשם מחזיק בהיתר עבודה וכניסה כדין לאזור מישור אדומים. הדבר הזה מביא את רשויות המדינה לעשות בדיקה שלמה לפני שמופקים היתרים, מה עוד שמדובר בצעיר בן 20, ונדיר מאד שרשויות המדינה מנפיקות היתרים עבור צעירים.לכן, טוען הסנגור, אין מסוכנות. נשארת העילה של הימלטות מן הדין. הוא מוכן להציע ערבויות של אזרחים ישראלים להתייצבותו לבית המשפט.

החלטת השופט: ביהמ"ש הצבאי לערעורים פסק לא פעם כי העבירה המיוחסת לנאשם מקימה עילת מעצר בשל החשש מהימלטות מן הדין. בנסיבות המקרה, כמפורט ע"י בא כוח הנאשם, לא מצאתי עילה לסטות מהלכה זו. העובדה כי היתר העבודה והכניסה של הנאשם היו לאזור מישור אדומים בלבד הינה מבוטלת בכך שהנאשם ניסה להיכנס לתחומי ירושלים ללא היתר אינה מפחיתה או מבטלת את סכנת ההימלטות. לאור אלה: מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 6.4.11 בפני השופט דהאן.

סאמי עאמר אבו גודה - תיק 1853/11,  בן 14.

סנגור: אבו אחמד

האישום: יידוי חפצים.

בהסכמת הצדדים ולאור חומר הראיות ובכלל זה אימרת הנאשם במשטרה שבה הודה במיוחס לו, וכן בעדות המפקדים קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מסוכנות, על אף גילו של הנאשם. לאור האמור נקבע מעצרו עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה ב 4.4.11 בפני השופטת שרון ריבלין אחאי.

עבדאלהאדי צלאח מוחמד אבו תורכי-  תיק 1833/11

סנגור: אבו אחמד

התובע: הנאשם נתפס עם סכין במחסום מערת המכפלה. הוא לא מסר את הסכין מיוזמתו לאנשי הביטחון, והיא נמצאה בבדיקה במגנומטר, ואף התבקש לעבור את המכשיר פעמיים ורק כשהרים את חולצתו התגלתה הסכין, שלהבה 9 ס"מ. משום כך קמה עילת מסוכנות בגינה מבקש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים.

לדברי הסנגור הנאשם מצא את הסכין ושכח עליה כשהגיע למחסום. הוא לא עשה כל תנועה שממנה ניתן היה להבין שהוא רוצה לעשות שימוש בסכין. גם לאור העובדה שהנאשם הוריד את המעיל לבדיקה, שלדבריו הסכין היה בכיסיו,  אפשר להסתפק בחלופת מעצר. כמו כן, אם הדיון יהיה בסוף החודש הזה, תהיה תקופת מעצרו מעבר לרמת הענישה המקובלת במקרים מעין אלה, אם יורשע. (הסניגור ציטט תקדים התומך בדבריו).

החלטת השופט: אין מחלוקת באשר לפוטנציאל המסוכנות של שימוש בנשק קר באזור, ובכלל זה סכין, במיוחד על רקע אירועי הימים האחרונים [הטבח באיתמר, מ.מ.] אם בנסיבות מעין אלו שלפנינו כאשר יש נאשם שמנסה להסתיר את עובדת היותו נושא את הסכין, אכן ישנו חשש שמקים עילת מעצר של מסוכנות. לאור האמור מעצר עד תום ההליכים.

ישיבת הקראה נקבע ל 23.3.11 (התאריך נקבע לאור טענת הסנגור שהארכת מעצר תאריך את תקופת הענישה, אם יורשע)

עוואד עבדול חמדי חליל אבו זלטה- תיק 1814/11

הסנגור: אבו אחמד.

נאשם בהחזקת אמל"ח (רובים, מחסניות, ציוד צבאי) ואי ציות לחובת התייצבות במשטרה.

הסנגור מאשר ראיות לכאורה. הוא מתנגד לעילת המעצר.

האירוע היה ב  2008.

החלטה: אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה המבססות את פרטי האישום. בקשר להודעתו של הנאשם במשטרה אין גם חולק כי העבירות של החזקה המיוחסות לנאשם ברגיל מקיימות עילת מעצר של מסוכנות. במקרה זה טוען הסנגור שניתן להסתפק בחלופת מעצר לאור העובדה שהעבירות בוצעו בסוף 2008. אכן חלוף הזמן יכולה להקהות את עילת המעצר של מסוכנות. אך עולה בבירור כי במהלך כל התקופה נעשו ניסיונות רבים להביא את הנאשם לחקירה ולעוצרו, והנאשם הצליח להתחמק בכל פעם. ההנמקות לאי התייצבותו אינן מניחות את הדעת. בנסיבות אלו קיימת תשתית המבססת גם חשש להימלטות מן הדין. מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

ישיבת הקראה ב 30.3.11.

אולם 5 :הארכות מעצר

(דיווחה של חגית)

השופט: סא"ל עמי נבון

התובע: סרן מיכאל אביטן

הסנגור: טארק ברגות

נאג'י תמימי, מהפעילים הבולטים במאבק העממי נגד גדר ההפרדה בנבי סאלח, בן 47, נעצר בליל ה 6.3.11 בחשד להסתה ליידוי אבנים במשך שנים מאז האינתיפדה השנייה ועד היום.

התביעה מבססת את החשד על הפללה מפיו של הנער אסלאם דאר איוב [תמימי] מיום 23.1.11  ומבקשת מעצר של החשוד לשם הכנת כתב אישום.

הסנגור מבקש חלופת מעצר וקובע שיש אנשים רבים שמוכנים לערוב כספית.

השופט מחליט על הארכה של 5 ימים, עד ל 17.3.11.

באולם המשפט נוכחים בני משפחה של נאג'י וקבוצת פעילים תומכים.

התובע נושא נשק על כתפו. אף פעם לא ראיתי תובע מזוין באולם המשפט. די מזוויע. לא הייתה לי הזדמנות לברר מה פשר התופעה הזאת.

מגרש הרוסים

השופט: שמואל פליישמן

חוקר המשטרה: באשיר עמאר

הסנגור: פהמי שקיראת

היו שני תיקים לדיון.

פיראס עקל מוצטפא דאר, ת.ז. 949794234

מאחר שלא הייתה שוטרת פנויה כדי לבדוק אותנו גופנית (תנאי לכניסתנו), הגענו לדיון אחרי שהוא התחיל, כאשר הסנגור ניסה, כנראה, להוכיח, שאין סיבה להארכת המעצר של החשוד, כי זה אינו מודה בשום אישום שמיוחס לו.

מתוך הסיכום של השופט הבנו שיש בעיה עם מסמך שהחוקרים לא הוסיפו לתיק, ודבר זה הקשה עליו לקבל החלטה סופית. החוקר ניסים ארגמן נכנס ויצא לבירורים.

בינתיים השופט התחיל להכתיב את החלטתו:

החשוד נעצר במעצר מינהלי ב 21.1.11.מאז 8.2.11 הוא עצור במעצר רגיל. היום דנו בהארכת מעצרו הרביעית. חלק מהתקופה היה מנוע מפגש עם עורך דין.

בתיק יש דוחות סודיים מהארכות מעצר קודמות. וכאן צצה הבעיה: אין בתיקו של החשוד מסמך על מניעת מפגש עם עו"ד או על הסרת המניעה. לא ברור אם המניעה הוסרה אתמול או שלשום.

השופט פליישמן הוסיף שהחשוד, על פי אימרתו המשטרתית, קושר את עצמו לעבירות, שאמנם ישנות יחסית, אך כאלה שפוגעות בביטחון האזור. בא כוח המשטרה טען שמיוחסת לחשוד עבירה חמורה, שאותה צריך לבדוק.

בשלב זה הופסק הדיון כדי שראש צוות החקירה יסביר לשופט במעמד של צד אחד את הבלבול שנוצר בגלל המסמך החסר (אני רוצה לציין שלא הצלחנו לגמרי להבין את הבעיה).

ראש הצוות שהה זמן מה בשיחה עם השופט ועם החוקרים ניסים ארגמן ועמאר. בחוץ עמדנו אנו, הצופות, הסנגור, העצור וארבעה שוטרים מיחידת "נחשון" ששמרו על העצור.

נודע לנו שהעצור הוא מהכפר צוריף, ושהוא נחשד ב"קשר עם אמל"ח".

ראש הצוות יצא, וכולנו חזרנו פנימה.

מתוך השיחה שהתנהלה בין הסנגור לבין השופט לפני כניסתו של ראש הצוות, היה נדמה לנו שהשופט בעצם התכוון לשחרר את העציר, אבל הכוונה נשללה לחלוטין בעקבות שיחתו של השופט עם ראש צוות החקירה.

השופט הסביר לסנגור שהיה צו מניעת מפגש [עם עו"ד] עד ה 5.3.11, ולא הודיעו לסנגור על הסרתו. (הסנגור ציין שהודעה כזאת לא הייתה עוזרת לו, כי העצור מוחזק במקום שלסנגור אין אישור להגיע אליו. הצו הוצא ב 3.3.11 ופג ב 5.3.11. השופט הורה לציין בפרוטוקול שהוא מבקש הסבר בכתב מדוע לא הודיעו על הסרת צו המניעה במעטפה, וכן הוא מבקש לקבל העתקשל המכתב המסביר העדר המסמך של הסרת המניעה לעיונו.

השופט הוסיף 8 ימי מעצר לצורך חקירה, בטענה שיש התקדמות בחקירתו של העצור. התקדמות איטית, אך קיימת.

עז אדין עבדאלעזיז חסין חמיאדת, ת.ז. 913978359

 ר' דוח קודם בעניינו מ 21.2.11

יש הסכמה על העברת התיק לתביעה ביום ראשון. לשאלתו של השופט אם יש בעיה רפואית כלשהי, אמר העצור שכן, יש לו כאבי ראש ובעיה עם הכליות. כן, היה אצל הרופא. כן, קיבל תרופה: אקמול [!].

השופט ביקש לציין בפרוטוקול שהוא שעל רופא לבדוק את העצור בעניין תלונתו על הכליות.

בית המשפט הצבאי עופר - הרגעים הראשונים שלי -  תמר פליישמן:
ליד דלת הכניסה בשתי שורות כסאות עבור משפחות ומבקרים. יקירי האסירים מאחור, ואנחנו, היהודיות, לפנים. בצד - כלוב הנאשמים. יושבים בו שני בחורים: אזוקי רגליים, אזוקי ידיים, מוצמדים האחד אל רעהו באזיקי מתכת. הקרוב אלי מבין השניים - שני נתיבי דמעות חורצים את לחייו, הדמעות ניגרות מעיניו השחורות הנוצצות בדממה, ומבטו נטוע בפינה הרחוקה של החדר. אני נושאת מבט לעבר ההוא ורואה את אמו: תווי פניה כשל בנה ודמעותיה דמעותיו יורדות על  לחייה, עיניה בורקות לעומתו והיא מנהלת עמו שיח זועק ללא קול וללא שפה, ההולך ושב וזורם מהאם לבנה ומהבן לאמו.

נדווח על 3 דיונים שנדחו ולמעשה לא התקיימו,על חשבון זמן יקר מפז של העצירים הפלסטינים, המתכלה בכלא. מה לעשות ,"הימים הנוראים" החדשים האלה - מיום השואה עד יום הזיכרון - הם ימי טקסים . בעופר נערך טקס לחיילים, ולכן הדיונים החלו באיחור של שעה. דיונו של תלמיד תיכון רועד וחיוור נדחה בחודש, משום שהתובעת בתיק השתתפה בטקס בתל אביב.

מתברר ש"פלוגת מחץ" נשלחה לבילעין בלילה בין ה-12 ל-13 לאפריל , על מנת לזמן את העד המפליל, חליל יאסין, לדיונו של עבדאללה אבו רחמה, "הגנדי הפלסטיני", מחברי הוועדה העממית נגד הגדר.

למדנו גם על עוד מקרה- מיני רבים- של מעצר מינהלי פוליטי ,הפעם של אישה .

שופטת:   רס"ן אתי אדר

תובעת:     סרן אודליה עמוס

סנגורית:  עו"ד גבי לסקי

נאשם:   עבדאללה  אבו רחמה,  ת.ז 997446703 - תיק  5327/09

התביעה לא הצליחה להביא אף לא עד אחד מאלה שהיו אמורים להופיע מטעמה. לכן הדיון נסב בראשיתו על הסיבות שבעטיין העדים לא הופיעו, ובסופו על קביעת מועדי דיונים לשבועות הקרובים. אומנם השופטת עשתה מאמץ לצופף את הדיונים , אך עבדאללה  שעצור עד תום ההליכים למעלה 4 חודשים התרעם וביקש לשאת דברים : "... מי יכול להבטיח לי שלאחר כל הזמן הזה של ישיבה בכלא ...אקבל פיצוי על כך... לא עשיתי נזק לאדם כלשהו. אם ישחררו אותי ,שיימשך המשפט 5 שנים. אני לא הולך לשום מקום." ברור שהעדים מתחמקים מהעדות. כדברי התובעת : " זו הפעם השנייה שהעד מתרץ את אי הגעתו." כאשר המעצר מבוסס על מפלילים קטינים כמו חליל יאסין - שרק אפשר לשער כיצד נגבו מהם ההפללות - לא פלא שהם מתחמקים ,אף נמלטים מהעדות ,וצריך לשלח בהם "פלוגות מחץ". ואומנם כך הצהירה התובעת : " לגבי עד זה ,אבקש שיוצא נגדו צו הבאה, ואני מודיעה שלאחר שיוצא הצו, יישלח כוח על מנת לעצור את העד ..."

חומר רקע:
 http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=8345
  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3818323,00.html

סנגור:   עו"ד נאסר ענני

נאשם:  מנתצר איבראהים עיסא אבריגית -  תיק 5429/09

אישום:  יידוי אבנים , היה קטין כשנעצר

כאמור, דיון ענייני לא התקיים, והוא נדחה בחודש ,משום שהתובעת השתתפה באיזה טקס. מנתצר ישב חיוור מאוד , עברו עליו התקפי רעד. פניו אורו כשנכנסו הוריו. להלן סיפורו של האב :

מנתצר מבית אומר נעצר לראשונה בהיותו בן 17 .זה היה במרץ 2009 במהלך הפגנה. חברו נורה אז למוות. ההורים לא ידעו היכן הוא. הוא השתחרר כעבור 4 חודשים. למרות שהפסיד לימודים, משרד החינוך הפלסטיני סייע לו לסיים את שנת הלימודים.                
ב- 21.12.09  ב -1:00 בלילה פרצו כ-20 חיילים לבית ההורים ועצרו את מנתצר. עוד לא מלאו לו 18. הוא הופלל ע"י חברים ביידוי חפצים על המגדל הצבאי הניצב לתפארת בכניסה לכפר (אזור B). מנתצר מאבד את שנת הלימודים הנוכחית הכוללת את בחינות הבגרות. באשר לבריאותו נקשר את המשפחה עם הארגונים המתאימים.

סנגור : אחמד ספייא

נאשמת: מונתהא אלטאוויל - תיק 1433/10 - עצירה מינהלית בכלא השרון

אישום: חברות ונשיאת משרה

גם במקרה זה הדיון נדחה כי הסנגור אינו מכיר את החומר.

למדנו מהסנגור ומשוש ,מהוועד למען אסירות פוליטיות, פרטים על מונתהא :

היא  נעצרה ב- 8.2.10. כעבור כשבועיים,  ב 21.2.10, משהתברר שביהמ"ש עומד לשחרר אותה, הזדרז השב"כ והוציא נגדה צו מעצר מינהלי עד עכשיו.

מונתהא , אשתו של ראש עיריית אל בירה , אם לילדים וסטודנטית.

אולם 4

10:00 - המשך משפטו של אדיב אבו רחמה - ת.ז. 954902771 - תיק 3336/09  .

השופט: רס"ן אריה דורני

התובע: עדי נוי

סנגורים: גבי לסקי ונרי רמתי

אדיב אבו רחמה הוא תושב בלעין, נהג מונית, נשוי ואב ל-9 ילדים.
עצור למעלה מארבעה חודשים, מיום ששי, 10.7.09. בקשות לשחרורו בערבות נדחו בגלל התנגדות התביעה.

(מידע נוסף על מעצרו אפשר לראות באתר מחסוםווטש בדוחות 'עופר' 23.8.09, 15.9.09, 17.9.09, 17.11.09).

בישיבת ההוכחות היום מתחזק הרושם של אי אמינות של עדי התביעה. בדומה לעדות שנשמעה בישיבה הקודמת (ב 15.11.09), גם בעדות שנשמעה היום יש סתירות שנחשפות על ידי עוה"ד. התביעה ממשיכה להביא עדים... וכשהם לא מתייצבים נדחה מועד הדיון  שוב ושוב...  הנאשם ממשיך לשבת במעצר. אולי  זה שם המשחק: לאו דווקא להוכיח אשמה אלא בעיקר להרחיק מבלעין את הפעילים המתנגדים לגדר ומשתתפים דרך קבע בהפגנות נגדה.

היום נחקר עד תביעה מספר 4:  רס"ר נאסר סואעד שמשרת מזה 12 שנה בצבא בתפקיד גשש גדודי . במהלך 4 או 5 השנים האחרונות נכח לדבריו בעשרות הפגנות יום הששי בבלעין כנגד גדר ההפרדה. בעדותו מספר שבהפגנה בה נעצר אדיב אבו רחמה (שיושב יחידי על ספסל הנאשמים בעת גביית העדות) היה ממונה על מערכת הכריזה שהותקנה על הג'יפ הצבאי והוא שהכריז בערבית על האיסור להיכנס לאזור שסומן כ"שטח צבאי סגור", להתקרב לגדר ולשער. לדבריו זיהה את הנאשם כמי שהתקרב לשער ופתח אותו. לא קשה היה לו לזהות אותו , הוא  מכיר אותו מהרבה הפגנות קודמות, והוא היחיד שיושב לפניו על ספסל הנאשמים. לאחר שאדיב נעצר, הורה לו המפקד להסיע אותו (עם 2 חיילים אחרים) למשטרת שער בנימין, ושם רשמו מפיו עדות על האירוע בו נעצר הנאשם. בעדותו במשטרה תיאר את מה שראה בשטח. רק את מה שראו עיניו.
 

עו"ד גבי לסקי חוקרת את העד חקירה נגדית. תשובותיו של העד לשאלותיה מצביעות על כמה בעיות בתיאור שנרשם מפיו במשטרה ("האימרה") : העד אומר שחתם על האימרה, אך האימרה המצויה בתיק החקירה אינה חתומה על ידו; באימרה העד מזהה את הנאשם בעזרת מספר תעודת הזהות שלו .אך מסתבר שפרט זה לא יכול היה להיות ידוע לעד משום שהנאשם לא נשא עמו את תעודת הזהות שלו. ולעד אין הסבר כיצד הגיע מספר תעודת הזהות של אדיב לאימרה "אני מכיר את הפרצוף שלו מנין שאדע את מס. ת.ז. שלו?"

סתירה מתגלה גם בין דברי העד ומה שנצפה בסרט התצפית של האירוע שברשותו של התובע. בסרט (שצפו בו התובע ועורכי הדין, באולם, ללא נוכחות השופט והעד), בניגוד לתיאור שנתן העד, נצפים אנשים רבים שנכנסים דרך השער לעבר הגדר והנאשם אינו ביניהם. בעדותו אמר שלא היו אנשים אחרים, ורק העד ואדם נוסף (יהודי שמאלני) פתחו את השער .

הישיבה חודשה לאחר הפסקת הצהריים . התברר ששני עדי תביעה שהיו אמורים להגיע לא נוכחים. מדברי הסנגורית עולה שלא נעשה מאמץ ממשי להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשות ביהמ"ש על מנת להביא את העדים. בלשון בני אדם: כך נסחב המשפט, ואדיב ממשיך לשבת במעצר.

נקבע דיון נוסף בו ישמעו עדים 5 ו 7 לתאריך 27.12.09. (יעשה מאמץ להקדים את הדיון ל 10.12.09 או ל 17.12.).

2:30 אחה"צ

אולם 3 : ערר על המשך מעצרו של מוחמד עות'מאן  - תיק 3432/09

(ר' דוחות קודמים בעניינו: 'סאלם' 19.10.09 / 'עופר' 22.10.09)

שופט: סא"ל נתנאל בנישו

תובע: מיכאל אביטן

עוה"ד: מחמוד חסאן (מטעם א-דאמיר)

מוחמד עות'מאן  מג'יוס נעצר ב 22.9.09 על גשר אלנבי בדרכו חזרה לביתו מסיור הרצאות ופגישות בנורווגיה. הסיור היה במסגרת פעילותו בארגון נגד גדר ההפרדה.

רוב תקופת מעצרו היה מנוע מפגישה עם עורך דין. תחילה היה עצור בבית המעצר קישון (ג'למה), לאחר מכן הועבר לאהלי קידר בבאר שבע לתא עם מדובבים. משם הוחזר לקישון וחוקריו שם איימו עליו, לדבריו, שאם לא יודה בעבירות המיוחסות לו ישלח למאסר מנהלי. הוא לא הודה. מעצרו הוארך ב 8 ימים נוספים, ועל כך מוגש הערר היום. זו פעם שנייה שעורך דינו מגיש ערר בבקשה לשחררו ממעצר. ביהמ"ש לערעורים שדחה את הערר הקודם היתנה את הארכת המעצר בכך שתמשכנה החקירות ויימצא חומר חדש, שכן תכלית המעצר היא חקירה לצורך חיפוש ראיות
.

נגד מוחמד עות'מאן לא הצליחו חוקרים במשך 60 יום לגבש ראיות מספיקות להגשת כתב אישום. המשנה לנשיא בית המשפט לערעורים סא"ל נתנאל בנישו שמע את הצדדים, את התביעה ואת ההגנה, וגם קרא דו"ח סודי שהוגש לו. ככל הנראה לא חשב שעות'מאן  מהווה סכנה לביטחון המדינה והחליט לשחררו בערבות כספית גבוהה ובהגבלות שונות עד שיוגש נגדו כתב אישום ויתקיים משפט בו תתברר אשמתו או חפותו. 

אולם החלטותיו של שופט צבאי, רם ככל שיהיה, אינן בלתי תלויות במערכת הביטחונית שהוא חלק ממנה. סמכותו מתבטלות בפני הסמכות של המפקד הצבאי של האזור שהחלטותיו מקבלות את אישורן בביהמ"ש לעניינים מנהליים: יום לאחר החלטת השופט לשחרר את מוחמד עות'מאן, ב 23.11.07 , הוציא המפקד הצבאי של האזור צו מעצר מנהלי למוחמד עות'מאן. כעבור יומיים נוספים, ב25.11 , התקיימה מאחורי דלתיים סגורות, כנהוג בביהמ"ש לעניינים מנהליים, 'ביקורת שיפוטית' על צו המעצר המנהלי. לאחר מכן נשלח מוחמד לבית הכלא קציעות ל 3 חודשים שאין לדעת מה צפוי בסופם.

להזכיר, החוק ההומניטארי הבינלאומי מתיר מאסר מנהלי במקרים קיצוניים של סכנה חמורה שתלויה מנגד לביטחון המדינה. מן הסתם מוחמד עות'מאן אינו העציר הפלסטיני היחיד בכלא קציעות שהושת עליו מאסר מנהלי כעונש על סירובו להודות בחשדות שהועלו נגדו וכהרתעה על פעולותיו נגד גדר ההפרדה ובעד זכויות אדם.
 

באולם נוכחים בנוסף לנו, כעשרה אנשים ונשים, נציגי משלחות דיפלומטיות שונות מאירופה וקנדה ונציגי כמה ארגוני זכויות אדם. אלה באו להפגין תמיכה בפעיל השלום. עורך הדין מסביר להם את הרקע לערר ועונה לשאלותיהם.

הארכת מעצר שלישית של מוחמד עות'מאן עזאת מוצטפא - ת.ז. 901095380

שופט - סא"ל אליהו נימני

חוקר - רס"ב לוטוף מרעי

סנגור - עו"ד מחמוד חסאן

ברקע

בגלל הבלגן ששורר בימים אלה בבית המשפט הצבאי שומרון, שוב לא הגיעו בזמן כל מי שהיו צריכים להיות באולם, והשופט, אחרי שהגיע, חזר ויצא. לעומת זאת, העציר הוכנס בינתיים, וגם עורך הדין הגיע, וגם אביו של העציר כבר ישב על ספסל משפחות החשודים, והנה כבר יצא מתוק מעז. הסנגור ומרשו יכלו לשוחח ארוכות, באופן יחסי, ובאין מפריע, באופן יחסי. האב ובנו יכלו לדבר במחוות ידיים הרבה יותר זמן מכפי שהם יכולים בדרך כלל, ושאר הצופים יכלו להחליף חוויות.

אז ככה - האב - מזוקן, אפור וכחוש עם עיניים גדולות - ישב בפינתו ובכה, ועו"ד מחמוד חסאן ניגש וחיבק אותו חיבוק אמיץ.

שני נציגי Pax Christi, שמצאתי בשער הכניסה כשהגעתי, סיפרו לי שביקרו אצל המשפחה בג'יוס יום קודם.

עו"ד התעדכן בינתיים בדברים שמרשו עבר מאז פגישתם האחרונה והשתמש באינפורמציה בדיון. רק ניסיונותיו לתת לו כוס מים הזניקו לעברם שלושה סוהרים. זה, משום מה, אסור.

נקודת המוצא

נקודת המוצא של הסנגוריה היא שמעצרו של מוחמד עות'מאן הוא מעצר שווא וממילא כל החקירה אינה לצורך השגת מידע אלא לצורכי ענישה בלבד, וכך הוא גם אמר בדיון. הדיון נפתח בהתנגדות שלו לבקשת המשטרה להארכה של 23 יום נוספים לצורכי חקירה. לי זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי בסאלם סניגור מונה בפני המערכת את כל כשליה בהגנה על מרשו.

הדיון - מצד הסנגוריה

קודם כל, ובניגוד לכל התקדימים המוכרים לי, הדיון, שהתחיל לבסוף ב 11:00, נמשך קרוב לשעה. בדרך כלל דיונים בהארכת מעצר מסתיימים אחרי עשר דקות לכל היותר.

עו"ד חסאן התחיל בתחקור החוקר על התקדמות החקירה והציע את האינטרפרטציה שלו, כנראה על סמך דברים של מרשו.

הוא טען, למשל, שב 15 באוקטובר, ידוע לו כי מרשו היה קשור לכיסא החקירה במשך 11 שעות. כשבתשובה לשאלתו אמר החוקר שיום חקירה זה הניב חמישה עמודים (המצויים בפני כבוד השופט בדוח החסוי), ביקש הסנגור לדעת איך זה, ובעצם אמר שאם כך, אז אחת מן השתיים - או שדברים שהנחקר אמר לא נרשמו כי לא התאימו למה שחוקריו ביקשו לשמוע, או שהיה קשור לכיסא כענישה, ורוב אותן שעות בעצם לא נחקר כלל. לחיזוק התיאור של אותו יום אמר עורך הדין כי מרשו נרדם על כיסא החקירה ונשפכו עליו מים כדי להעירו. החוקר אמר שלא ידוע לו על כך.

באותה הזדמנות הזכיר עורך הדין שהנוהל בכלל פסול, אם כך או כך, ושנוהל חקירה פסול אחר שימש את חוקריו של מוחמד עותמאן בראשית חקירתו, ועד שנקראו לסדר על ידי בית המשפט: איום לפגוע באחותו. יצוין גם, שכל הזמן הזה מוחזק עותמאן בבידוד.

הוא המשיך וטען שיש לו תחושת בטן שאין כל התפתחות בחקירה שיש בה לבסס את החשדות כלפי מרשו, ושהיא הולכת סחור סחור. הוא ביקש לדעת איך זה, למרות שמרשו נעצר כבר ב 22 בספטמבר, טרם נגבתה ממנו עדות משטרתית. הוא הזכיר לחוקר כי בהארכה הקודמת נתנו לו 12 יום להשלמת החקירה וביקש לדעת למה לא מלאו אחר החלטת בית המשפט. בהארכה הקודמת, הזכיר, קבע גם בית המשפט שאין התקדמות בחקירה, אין חשד ספציפי, ראייה חיצונית או נחקרים נוספים בפרשה. יש להם רק תשובותיו של החשוד, והם שבים ושואלים אותו את אותן שאלות כי זה כל מה שיש להם.

עוד טען עורך הדין כי מרשו משתף פעולה עם חוקריו ועונה על כל שאלותיהם, שהוא בן 33 ומעולם לא התחכך עד כה עם הרשויות, שכל מה שעשה, גם אם אינו מוצא חן בעיני השב"כ, הוא כשר וחוקי. הוא גם ענה על החשד שבגינו הוא נחקר - פגישה לכאורה עם סוכן חזבאללה בירדן, שמעלה את החשד לכאורה שהעניק לארגון זה שירותים. החשוד סיפר כי אכן נפגש עם מישהו בירדן וקיבל ממנו פוסטרים נגד הקמת גדר ההפרדה.

לסיכום הוא טען שאין כל עילה להמשך מעצרו. אין למרשו עבר פלילי, מקום מגוריו ידוע, הוא עובד בעבודה מסודרת ולומד, ואין כל מניעה לשחררו בערבות. הוא לא יפר את הערבות ויהפוך למבוקש בגלל פעילות חוקית לגמרי.

לבסוף הוא פנה אל השופט וביקש שיקרא את תיק החקירה בעיניים של סנגור, מפני שהוא, עורך הדין של החשוד, מוגבל ביכולתו להגן עליו מפאת חיסיון הראיות המצויות בדוח הסודי.

מצד החוקר

החוקר לא היה בקיא בחומר, ובכל פעם שנשאל שאלה עיין דקות ארוכות בתיק שלפניו. התשובות שלו היו על הרצף של - לא יודע, חסוי, לא הייתי שם, זה היה השב"כ, חשדות חמורים נגד ביטחון האזור, חקירה מורכבת ומסועפת, יש צורך בהמשך מעצרו כי שחרור יגרום לשיבוש הליכי חקירה, סיכון ביטחון המדינה והימלטות מדין. את הטקסט האחרון הזה הוא ידע בביטחון גמור. ועוד טענה אחת טען בתוקף: החשוד משקר ביודעין.

על כך תהה עורך הדין בדברי הסיכום איך, לאור ידיעותיו הדלות במהלך החקירה וממצאיה, הוא כה בטוח בכך.

מצד השופט

השופט הגה את שם החשוד כמי ששומע אותו בפעם הראשונה, כלומר, הדי פרסומו העולמי של מוחמד עותמאן לא הבקיעו את גדרות בית המשפט הצבאי שומרון.

אחרי עיון של דקות ארוכות בדוח החסוי הוא אישר הארכה נוספת של 11 יום (עד 29.10.09), כי, טען, מהדוח עולה שיש פריצת דרך בחקירה, ויש עילת מסוכנות.

והאמת, מי יכול להאשים אותו? מנקודת מבטה של מערכת הכיבוש אין מסוכן מפלסטיני המתנגד לאלימות ולגדר ההפרדה בדרכי שלום. בייחוד נכון הדבר בקשר לגדר בכפר ג'יוס שעל התוואי שלה גם בית המשפט העליון בישראל קבע שאינו מידתי ושיש לשנותו. המדינה מתעלמת מהחלטת בית המשפט התעלמות חגיגית כבר שנים.

בינתיים הוגש ערעור על הארכת המעצר, והוא יידון בביהמ"ש בעופר ביום חמישי הקרוב, 22.10.09, בשעה 09:30.

מוחמד עות'מאן שוחרר בלי תנאים ב 13.1.10 אחרי תקופה במצצר מינהלי מה 23.11.09.
לרגל שחרורו פרסם ארגון א-דאמיר הודעה לעיתונות שבה גם מופיע חומר רקע על מוחמד עות'מן:

Mohammad Othman, a youth coordinator with the Grassroots Anti-Apartheid Wall Campaign (Stop the Wall), was released after 113 days in Israeli detention without charge or trial. Mohammad, 34, was arrested by Israeli soldiers on 22 September 2009 at the Allenby Border Crossing as he returned home to the West Bank from an advocacy tour in Norway. On 22 November, after 61 days of physically and psychologically exhausting interrogation, a military court judge ordered the end to Mohammad's interrogation. The next day, however, Mohammad was placed under administrative detention. Mohammad's administrative detention was renewed for a one month period on 22 December, but was later shortened by ten days by a military judge in the Court of Administrative Detainees. Although administrative detention is legally permissible only in emergency situations, threatening the "security of the state," and not as substitute for prosecution where there is no evidence to obtain a conviction, the military judge reduced Mohammad's detention order on the grounds that there had been no serious developments in the investigation into his case. Addameer and Stop the Wall contend that Mohammad's administrative detention was clearly arbitrary and based on impermissible grounds, in severe derogation from Israel's obligations under law.

מגרש הרוסים
10:00 - 12:00

שופט :  בועז אורן   

חוקר משטרה: אבי עקיבא

היום מספר הקסם היה 9 : כל הדיונים שבהם נכחנו ושהייתה בהם הסכמה מראש בין הצדדים על המשך מעצר, הסתיימו בהארכת מעצר של 9 ימים .

רק בדיון הראשון, שעליו נרחיב ,לא היתה הסכמה והמספר היה שונה.

עציר:  אימאן דרכנא

סנגורים : פאדי קוואסמה ,שייצגו ופיראס סבאח.

מר דרכנא , חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מאז 2006. הוא גר ברמאללה.

בתחילת מארס 2009 נעצר. בהמשך הוצא נגדו צו מעצר מנהלי לחצי שנה עד ל- 25.9.09 ,לאחר שלא עלה בידי התביעה לבסס כתב אישום. ערעור שהוגש נגד המעצר המנהלי נדחה.
את תקופת המעצר עשה מר דרכנא בכלא עופר, עד שהועבר למגרש הרוסים לפני 8 ימים לשם חקירה בשב"כ לגבי חשדות שהיו קיימים נגדו עוד בטרם נעצר - לא אלו שבגללם נעצר.
 

בדיון היום דרשה התביעה להאריך את מעצרו ב- 9 ימים כדי לאפשר חקירה שתבשיל אולי לכתב אישום. במהלך הדיון התברר שמיוחס למר דרכנא חשד מוכר עד לזרא: "חברות ופעילות בארגון עוין " - חמאס.  מר דרכנא מכחיש זאת מכל וכל. הוא חבר בארגון חוקי : המועצה המחוקקת הפלסטינית.

בדיון זה לא היה מתרגם, ולכן עו"ד פיראס שימש כמתורגמן.
 

חמשת הדיונים הבאים היו קצרים משום שהייתה הסכמה מוקדמת על הארכת מעצר ב- 9 ימים.
נציין את שמות הנאשמים והחשדות המיוחסים להם :

עלי בהודאן : חברות ופעילות בארגון עוין, תכנון ביצוע פיגועים נגד מטרות ישראליות, פעילות נגד ביטחון האזור.

שאדי : מגע עם סוכן זר, פעילות בארגון עוין.

חמזה שלאש : פעילות וחברות בארגון עוין - חמאס, יידוי אבנים ותכנון זריקת בקת"בים (בקבוקי תבערה) לעבר מטרות צבאיות.

סלאח חסיין : חברות ופעילות בארגון עוין, הכנה , החזקה ונשיאה של אמל"ח,

הכנת מטענים לשם פגיעה בביטחון האזור.

כאן הגיע דיון של מנוע מפגש עם עו"ד . רוני הגישה לשופט את החלטת "קדם בג"ץ" בעניין פומביות הדיון.

שופט : המניעה נועדה למנוע הדלפות.

חוקר : איסור פרסום - זה מה שאיכפת לנו. מבקש דיון בדלתיים סגורות (ד"ס).

שופט : אחליט לגופו של עניין לפי התיק.

חוקר: אם אדוני יחליט על דלתיים פתוחות , אבקש צו איסור פרסום.

השופט עיין בתיק המכונה "דו"ח מידע סודי", והחליט על דיון  בד"ס . אין מניעה, לדבריו, לפרסם את עצם מעצרו של החשוד. יצאנו . המתנו במסדרון כ-10 דקות כאשר מולנו עמד העציר לבדו , מופנה אל הקיר, ידיו ורגליו אזוקות , משקפיים שחורים לעיניו ומצחו דבוק לקיר.

הדיון האחרון היה מעניין: הוא נערך בד"ס למרות שהעציר לא היה מנוע. מסיבה כלשהי חוקר המשטרה והסנגור ,עו"ד אחמד ספייא , הגיעו להסכמה על דיון בד"ס. זאת למדנו מעו"ד ספייא אחרי הדיון.

דיווח מביהמ"ש העליון : בג"ץ דחה עתירה נוספת של ד"ר ע'סאן חאלד

השופטים :  א. א. לוי , א. גרוניס , ח. מלצר

עוה"ד העותר:  עו"ד מוחמד עאבד

נציגת המשיבים :  עו"ד אמיר אילאיל

מתורגמן:    לא היה

תיק מספר : 3908/09

השופט ח' מלצר : "הוא דוקטור למשפטים ,הוא לא מבין מה זה להודות בעובדות?! ...הוא הודה בהיותו פעיל בחמאס..."

משפט זה מקפל בתוכו את הבנאליות של האדנות וההשפלה, אשר שורה על כל ההליכים המשפטיים שאלפי פלסטינים נאלצים לעבור מידי שנה בבתי המשפט הישראלים, על מנת לשוות מראית עין של חוק ,סדר וצדק למעשים נפשעים המבוצעים בהם בהיותם בני עם הנתון תחת כיבוש. השופט הנכבד משתמש בהודאת העותר, שנעשתה בלית ברירה במסגרת הסדר טיעון במשפט (1) שהתנהל והסתיים בשחרורו, על מנת להצדיק את המשך מעצרו המנהלי ללא משפט (2). למותר לציין שהעותר כבר שילם במאסר, במאסר על תנאי ובקנס כספי. זוהי זריית מלח על הפצעים.

ב- 20.5.09 התקיים דיון בעתירה של ד"ר ע'סאן חאלד לבג"ץ כנגד מעצרו המנהלי אשר התחדש בשלישית והוא מסתכם בשנה וחצי.זה היה דיון שגרתי עם סוף ידוע מראש.
 

תחילה טען עו"ד עאבד. הוא ניסה להתמקד בעובדה ששופט צבאי שיחרר את מרשו עד תום ההליכים בראשית ההליך המשפטי ( 19.3.08) כהוכחה לאי מסוכנותו של מרשו, אולם אחד השופטים התפרץ לדבריו והזכיר את  הודאתו של ד"ר חאלד במסגרת הסדר הטיעון .עו"ד עאבד השיב שזה נעשה בלית ברירה. חשוב מאוד להבהיר כאן שהעותר הסכים להודות במשפט, שהעביר כסף לאגודת הסטודנטים האיסלאמית ,על מנת למנוע מאסר ממושך מסטודנט שלו. אותו סטודנט היה המפליל שלו והעד המרכזי במשפטו. משחזר בו מעדותו המפלילה, הפך הסטודנט לעד עוין. אלמלא העסקה היה הסטודנט צפוי למאסר של 6 שנים .ד"ר חאלד רצה למנוע זאת.  בנוסף, הסדר הטיעון היה מביא לשחרורו של העותר אלמלא המעצר המנהלי.

בסיום דבריו הצביע עו"ד עאבד על נוכחותם של תומכיו הישראלים של העותר באולם. אלה מלווים אותו מראשית מעצרו ומשמשים עדות הסותרת את טענת השב"כ שמדובר באדם המהווה סיכון בטחוני.

אחריו טענה נציגת הפרקליטות. שצף-קצף דיבורה גרם לאחד השופטים להפסיקה משום שהקלדנית לא עמדה בקצב. הוא תהה בהתבדחות אם משקפי השמש הגדולים, שהיו מונחים על ראשה, היו אחראים לכך, והיא השיבה שהם רק נועדו למנוע משערה הארוך ל"היכנס לעיניים", אלא שמשקפי השמש האופנתיים הללו בהחלט לא הועילו לעו"ד א. אילאיל, שעה שעלעלה ופשפשה בניירותיה ולא יכלה למצוא את התאריך שבו יסתיים מעצרו המנהלי של העותר.  ג'מילה , ידידת המשפחה,שישבה באולם לא יכלה להתאפק :

"מה זה כבר חודשיים בחיים של ערבי, מה איכפת לפרקליטה?! וגם מתרגם לא טרחו להביא לו!"
 

ואכן חשוב לציין שלא היה מתורגמן. עו"ד מ. עאבד נאלץ לשמש גם כמתורגמן .הוא נעמד ליד הדוכן שבו ישב ד"ר. חאלד מוקף שומרים, ואז השופט נאלץ לבקש מהם להושיבו כך שאוזנו תהיה קרובה לפיו של הפרקליט-המתורגמן ."קצת יצירתיות ,חברים!" ,אמר השופט. כך הוא תרגם למרשו את טיעוני  הפרקליטה,  אשר דווקא זכרה היטב לחזור שוב ושוב על מנטרת המסוכנות  של ד"ר חאלד.

לבקשת הסנגור ניתן לד"ר חאלד לפנות אל השופטים ולהסביר להם שהוא בעל משפחה

ומרצה למשפטים , שהוא איש של שלום ובן למשפחה שרבים מידידיה ואורחיה הם ישראלים.  .

כאן התבקשו הסנגור והקהל לצאת כדי לאפשר דיון בדלתיים סגורות. או אז התברר שלא פחות משמונה נשות ואנשי שב"כ ישבו בקרב הקהל באולם מאחור. הם הסתגרו עם השופטים והפרקליטה, עדיין מאובזרת במשקפי השמש , כדי להציג בפניהם את החומר החסוי המעיד על היותו של  ד"ר ע'. חאלד "סכנה לאזור".
 

פסק דין (3) שדחה את העתירה יצא עוד באותו יום . כאמור, הסוף היה ידוע מראש ,ולאורו מצטייר ההיתר שניתן  לד"ר חאלד לשאת דברים בפני השופטים, כאקט מתחסד, שלא לומר ציני, אשר שם ללעג את העותר. השופטים מדגישים שפסק הדין התקבל "על פי הודאתו" במשפט; כלומר, הודאה בהליך משפטי שהסתיים ,כאמור, בהסדר טיעון ושבמסגרתו הוא כבר נענש, רודפת ועלולה להמשיך ולרדוף אותו ככל שהשב"כ יחפוץ. בנוסף השופטים מצאו "תימוכין גם בחומר מודיעיני מסווג שהונח בפנינו, ועל כן שוכנענו כי החשש ששחרור העותר יהיה כרוך בסכנה לביטחון האזור, יש לו על מה שיסמוך. אי לכך, העתירה נדחית. ."

שוב עולה השאלה מה הטעם  שפלסטינים יעתרו לבג"ץ, אשר מתעלל בהם פעמיים: לא רק שהם נוחלים הפסד כמעט בכל המקרים, אלא שבנוסף הם  יוצאים לרוב אשמים ומבוזים יותר משנכנסו.

שוב חוזרת התשובה : ביוני 1967 הפרקליט הצבאי הראשי (לימים נשיא בית המשפט העליון),

מאיר שמגר, פתח לכאורה בפני הפלסטינים דלת להיכל הצדק הישראלי. ואומנם דלת זו נטרקת בפרצופם בשיטתיות שהפכה להיות בנאלית כבר 42 שנה, אלא שהכול מתועד לימים אחרים שיבואו, ומערכת משפט זו תעמוד מצדו האחר של המתרס.
 
                                                        ------------------------

 (1) המשפט ועסקת הטיעון :  http://www.machsomwatch.org/he/30_11_08

     "אשמים" עמ' 34 - 39 : http://www.machsomwatch.org/files/ashemim.pdf 

(2) המעצר המנהלי - החל ב- 3.4.08  למשך 6 חודשים ,הוארך בשנית ל-6 חודשים נוספים.   
ב-31.3.09  הוארך בשלישית ב-4 חודשים עד ה- 30.7.09 .            

 חומר נוסף : "אשמים " (לעיל) , דו"ח מחסום ווטש :   http://www.machsomwatch.org/he/22_5_08

(3) פסק-דין  http://elyon1.court.gov.il/files/09/080/039/o03/09039080.o03.htm

אולם 6 

שופטת : רס"ן הילית בר-און

תובע : סרן עדי נוי

סנגור : תווחיד שעבאן

נאשם : פאדי עמרו  -  תיק : 4540/08  -  ת"ז  907389530 ,

מכפר דורה שליד חברון - הוא מהנדס במקצועו

אישום : חברות ופעילות (חברות ובפעילות בהתאחדות לא מותרת)

מעצר מנהלי מקביל להליך המשפטי עד 6.4.09

גזר דין : מאסר על תנאי של שנה ל-5 שנים ,קנס של 500 ש"ח

.

אמו ואשתו של הנאשם ישבו שקטות מאחורינו. התבוננו בחיוך בבן ,בבעל, ולא שוחחו. לקראת הסוף בכו דומם.

עמרו  נאשם בכך שהיה "חבר בהתאחדות לא מותרת"  בשנים 2004-6. מדובר ב"כותלה איסלמיה", התא הסטודנטיאלי של החמאס. הצדדים הגיעו להסדר טיעון ,הכרוך ב"כתב אישום מתוקן" ובטיעון לעונש מוסכם. הנאשם מצדו חזר בו מכפירתו באישום.  

מצדה של התביעה היו "קשיים ראיתיים בתיק",חלף זמן ממועד ביצוע העבירה ועד למעצר, ובנוסף ישנן נסיבות אישיות: לנאשם תינוקת חולה.

[חשוב להזכיר שהסדר הטיעון הוא ההליך המקובל במשפטי הפלסטינים בשטחים הכבושים.  הוא משרת את מערכת המשפט הצבאי שמטרתה לשפוט מקסימום אנשים במינימום זמן. הסדר הטיעון חוסך לה זמן יקר, מבלי שמראית העין של "משפט צדק" נפגמת.

הפלסטינים מצדם מוותרים על הליך משפטי מלא שיכול היה לזכותם ,ונאלצים להודות בעבירה מופחתת ובתמורה מקבלים עונש מופחת ביחס למה שהיה צפוי להם לפני ההסדר.]

שופטת : מודה?

מתרגם : מתרגם לערבית

נאשם : עומד, גופו ופניו אומרים התלבטות ,אי נוחות והיסוס שמונעים ממנו במשך שניות ארוכות את ההודאה. עד שהסנגור מאיץ בו, ואז נפלטת מפיו המילה: "חלאס", מלה אחת המקפלת בתוכה את המצב האומלל של אדם שניטלו ממנו חירותו וכבודו לעיני אמו ואשתו הבוכיות.

כשהגיעו בסוף הדיון לגזר הדין, היינו משוכנעות שפאדי עמרו עומד להשתחרר.היה ברור שעומד על הפרק תשלום הקנס או חלופת מאסר בת שבועיים. הסנגור כבר העביר את תלוש הקנס לאם על מנת שתשלם, אלא שאז פתאום נזרק לחלל האולם עניין המעצר המנהלי (עד אז לא הוזכר כלל).
הסנגור מיהר לקחת בחזרה את התלוש מידי האם ,תוך שהוא מתריס בפני השופטת שאין טעם לשלם קנס, אם בלאו הכי  עמרו אינו יוצא לחופשי.
השופטת מצדה האשימה את התובע שלא התייחס בהסדר הטיעון לקיומו של המעצר המנהלי, על אף שמקובל עליה שמדובר בשני הליכים מקבילים שאין ביניהם קשר.

התובע השיב שההפרדה המוחלטת בין 2 ההליכים נועדה למנוע שחרור הנאשם בטעות.

משיחה עם הסנגור מתברר כי פאדי עמרו ריצה 9 חודשים בכלא על אותה עבירה ב-2003. הוא נעצר שוב לפני כ-5 חודשים לאחר שהופלל ע"י 2 עדים שלטענתם המשיך בחברות באותו ארגון .(עמרו כפר בכך לחלוטין, אך בלית ברירה, כאמור, הסכים להסדר טיעון).
 

עוד נודע  לנו, כי הוא סיים לימודי הנדסה בלונדון בהצטיינות ועבד לאחר מכן עם אירופאים ברחבי הגדה. מקרה זה מצטרף לרבים רבים כמותו : אנשים במיטב שנותיהם ,בעיצומה של בניית הקריירה שלהם ושל הקמת משפחה, כלומר, אנשים התורמים במלוא התנופה לפיתוח החברה  - מנוטרלים  באחת באופן פטאלי. כשמדובר באלפים ממיטב בניה

של החברה הפלסטינית , האם אפשר שלא להיזכר בהגדרה : "פוליטיסייד" (= רצח עם פוליטי) של פרופסור ברוך קימרלינג ז"ל בספרו הנושא שם זה?!

""Politicide  :

http://www.powells.com/biblio?PID=29467&cgi=product&isbn=1859845177

אולם 3

עמדנו לעזוב ,כשהבחנו לפתע בחצר ההמתנה בזוג שבלט בהופעתו (החילונית). פנינו לדבר עימם .עד שהם השלימו את סיפורם, קראו להם פנימה לדיון .הצטרפנו, כמובן.

רקע: מדובר באשתו ובאחיו של האסיר, אייאד כאמל  מבית לחם.

הוא מרצה עונש של 4 וחצי שנים.

הוא הגיש ערעור על העונש מיד עם הכרעת הדין לפני שנה ויותר, ורק עתה נשמע הערעור.

הוא נעצר ימים ספורים לפני לידת בנו, שהיום הוא כמעט בן שנתיים ושמכיר את אביו כתצלום בלבד. לדברי האם,
הילד חושב, כנראה, ש"באבא" (אבא) הוא תמונה.

"פעם אחת",מספרת האם והאישה (באנגלית),"הבאתי את התינוק לבקר את אביו בכלא, וזה היה נורא. לא אפשרו לי לפגוש את בעלי עם התינוק. זה אסור. אז הסוהר לקח את הילד, אחז בו כמו בחפץ  והגיש אותו לבעלי. מובן שהילד היה מבוהל ובכה מאוד " (כי לא זיהה את האיש כ"באבא").

הרכב של 3 שופטים: סג"א נתאל בנישו + 2 שופטים במילואים ששמם אינו ידוע לנו

2 תובעים: שלומי שניידר +תובעת שהיא זו שטענה [שמה אינו ידוע לנו]

סנגור : עו"ד אוסאמה עודה

אסיר מערער : איאד כאמל - תיק:  4122/08  -  ת"ז  9901129098

אייאד כאמל הורשע בעבירות של מעורבותבסחר באמל"ח ובפיגוע ירי שבוצעו במהלך האינתיפאדה השנייה,
בשנים  2001-2002. רק העבירה שבוצעה על פי פרט האישום השמיני  -  מתן עזרה למבוקשים (מזון, סיגריות, הסעה)  התרחשה סמוך למעצר.

שופט  לסנגור : מה אתה רוצה?

סנגור : אני רוצה שחרור היום!

שופט : אז בוא תשכנע.

הסנגור מפרט נסיבות מקלות :

• חלוף הזמן: רוב פרטי האישום נוגעים לעבירות שבוצעו 7-8 שנים לפני המעצר .
• פרט האישום האחרון (השמיני) שבוצע סמוך למעצר, הוא עבירה טכנית. על כן ברור שמרשו חדל מזמן מכל פעילות עוינת.
• הורשע על פי הודאתו בלבד. לא היו עדים.
• התחיל לבנות משפחה. לא מתקבל על הדעת שיקים משפחה ויחזור לפעילות.
• באישום הירי אין פרטים על חלקו, מתי בוצע, מאיזה מרחק .
• אנשים שהיו שותפים והורשעו, קיבלו עונשי מאסר של מספר חודשים בלבד.

השופטים מבקשים מהתובעת פסיקות תקדימיות שעליהן יוכלו להסתמך בבואם להכריע. והיא עושה כן.

ואומנם, במרבית הדיונים שאנו עדות להם, ההחלטות התקדימיות מהוות נידבך מרכזי עליו מושתתת הפסיקה. השופטים קובעים כי החלטתם תימסר עד הערב לסנגור.

כשמוציאים את אייאד, אשתו בוכה חרש. מנגבת דמעותיה.

בערב נודע לנו, איך לא ,שהערעור נידחה. אייאד כאמל ירצה עוד למעלה משנתיים בכלא, ובנו ילמד להכירו רק כשיהיה בן ארבע.