בעיות בריאות

 

המשך משפטו של מאלכ אל עלאמי

 

(ר' דוחות קודמים בעניינו: 4.4.12  /  6.5.12  /  9.5.12)

 

היום קיבלנו, לבקשתנו את כתב האישום של מאלכ אלעלאמי. נוכחנו פעם נוספת ברשלנות הגובלת בהאשמות שווא הכלולות בכתב האישום שמוצג בפני בית המשפט הצבאי, והאישומים בו מנוסחים בצורה מוכנית ואחידה. על כתב האישום חתומה התובעת הצבאית מזי מקונן, והחוקר שחקר את מאלכ שמו זאכי חוראני. אני מתארת לי שהם גאים על פועלם. המשפט של מאלכ, משום שהוא מפגר וקיים חשד מבוסס שהוא חרש למחצה, משמש לנו פריזמה שדרכה מתבהרת ומתחדדת השיטה.

איך נבנית או מתגבשת תביעה בבית משפט צבאי? היא מתנסחת על יסוד חקירתו של עציר כפי שהחקירה הזו נכתבה במה שנקרא זיכרון דברים.  המסמך הזה אינו בידי, אבל בקריאת כתב האישום אפשר לשחזר משהו ממה שקרה שם בין החוקר לבין מאלכ.

(ר' כתב האישום המצורף)

הסעיף הראשון בכתב האישום קובע כי מאלכ השתתף שלוש פעמים באירועים של זריקת אבנים.

- איפה? "בציר 60 או במקום הסמוך לכך"

- מתי? "בשנת 2010 או במועד הסמוך  לכך".

איפה נמצא נאשם או עורך דין שיוכל להפריך האשמות מופרכות כאלה, שאינן נוקבות לא במקום ולא בזמן? כתב האישום נוקב בשמם של 6 עדים. על מה הם יעידו אם לא על המקום ולא על המועד?

בסעיף האישום השני נאמר כי בדצמבר 2011 נהג הנאשם ברכב מסוג סובארו יחד עם עוד שני חברים, ובדרך הם זרקו אבנים על ניידת משטרה.

- הוא נהג ברכב? זה אבסורדי בערך כמו להגיד שהוא מפעיל מאיץ חלקיקים.

אחרכך מופיע סעיף תמוה המתאר אבנים מרושעות, וככה כתוב: "האבנים אותם יידו הנאשם ויוסף פגעו בניידת המשטרה, ולאחר שנחתו על הכביש מתחת לניידת הנוסעת, המשיכו האבנים לשבש את נסיעת הניידת ולהכות בה". מוזר.

ועכשיו נשוב אל חקירתו של מאלכ. ההאשמות הכלולות בכתב האישום מקוממות כל כך שקשה להימנע מלחשוב איך התנהלה חקירה כזאת, עם עציר מפגר, שיש גם חשש מבוסס שאינו שומע ואל הדו שיח שהתנהל ככה, פחות או יותר, בינו לבין החוקר והקטע הבא – כך אני מתארת לעצמי:

היות והאשמה כוללת שלושה חברים של מאלכ שכבר נעצרו, כבר הודו וחתמו על הודאתם ובדרך גם הפלילו אותו, שאל אותו החוקר אם הוא מודה שזרק אבנים בשלושה מועדים שונים לפני שנתיים או במועד סמוך לכך!!!

מאלכ כנראה הנהן בראשו ואולי גם אמר "כן".

החוקר אולי שאל אם הוא עשה זאת יחד עם שלושת חבריו.

מאלכ כנראה הנהן בראשו ואולי גם אמר "כן".

אחר כך החוקר שאל אותו אם הוא נהג ברכב בתאריך 26.12.11 או במועד סמוך לכך

ומאלכ כנראה הנהן בראשו ואולי גם אמר "כן".

וכו' וכו'. אילו נשאל אם הוא רצח את ארלוזורוב, בוודאי היה מהנהן בראשו ואולי היה אומר "כן". והחוקר אולי ברך את מזלו שנזדמן לו עציר כל כך נוח וחקירה בלי שום בעיה. אולי הוא אפילו החתים את מאלכ בטביעת אצבע על זיכרון הדברים הזה, כי החוקר רק ממלא פקודות. אמרו לו לחקור והוא חקר, רשם את הדברים, ועל סמך כל הדברים האלה ניסחה התובעת כתב אישום מוזר ורשלני שממנו לא ברור מי נסע אחרי מי ולאיזה כיוון ומה זה מוכיח.

מאז קרו כמה דברים. בעקבות דבריה של חיה, מאלכ נשלח לפגישה עם הפסיכיאטר המחוזי שיבדוק אותו. סגנית הפסיכיאטר הזה המליצה על הערכה של הוועדה לאבחון של השירות למען המפגר וכן על בדיקה של רופא אף אוזן גרון לעניין חשש לחירשות. הדוח שלה נמסר לבית המשפט.

השופט אמיר דהאן הורה היום לשלוח אותו לוועדה והמליץ לעשות את זה מהר.

ב-17.5.12 תתקיים עוד תזכורת פנימית ועד ליום זה יגיש שירות בתי הסוהר דוח על הטיפול בנאשם, אם הובא בפני הוועדה ואם  נבדק על ידי רופא. אם לא – תהיה עוד ישיבה.

ועכשיו השאלות:

האם אי אפשר היה לשחרר אותו בערבות עד למשפט, הרי הוא לא יברח.

ואם אכן תחליט הוועדה של השירות למען המפגר כי

א. מאלכ לא היה מסוגל לנהוג ברכב;

ב. לא היה מסוגל לידות אבנים מתוך מכונית נוסעת בעודו נוהג בה;

ג. בשל חירשותו לא היה מסוגל לשמוע את שאלותיו של החוקר וכל תשובותיו קש וגבבא.

אז מה יהיה? האם מישהו שם יבין את הפגם המוסרי והאתי הזה שבו מנסחים בסרט נע מאות כתבי אישום על עבירות שהכיבוש המציא וממשיך להמציא ולגרום להן, ולא כל כך משנה מה כתוב בהם, בכתבי האישום הללו, עד כמה שיהיו אבסורדיים ומופרכים, וממילא כל הנאשמים מודים וגם שמענו ונוכחנו איך זה קורה, ובלאו הכי בית המשפט מאמין כמעט ללא ערעור לשוטרים ולחיילים.

ושאלה אחרונה ולא פחות חשובה: איזה תפקיד מילא או לא מילא הסנגור של מאלכ?

 

 

 

דיווחה של נורה:

 

אולם 1.

השופט: רס"ן אמיר דהאן

התובע: סגן אבישי קפלן

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

 

משפטו של מוחמד עבד אלקאדר מחמוד עמירה, ת.ז.910285972 – תיק מס' 3197/11

 

הנאשם משוחרר בערבות והגיע מביתו בניעלין. הוא מורה בבי"ס תיכון.

יחד אתו הגיע גם העד מטעם ההגנה, סעיד עמירה, צלם – גם הוא תושב ניעלין.  

מוחמד עמירה מואשם בהסתה ותמיכה בארגון עוין, וכן בהפרעה לחייל במילוי תפקידו.

(ר' כתב-האישום המצורף)

האישומים מתייחסים ל'אירוע' [הפגנה] שהתקיים ב 15.6.11 ובו נעצר מוחמד עמירה.

 

העד הראשון ענה לסנגור שהוא צלם/עיתונאי עצמאי שעובד בשיתוף פעולה עם ארגון "בצלם". הוא זה שצילם את 2 הסרטונים שמשמשים כחומר ראיה.

 

בחקירה הנגדית שאל התובע האם הוא זה שכתב את הכתוביות לסרט באנגלית: "הפגנה שקטה כנגד הרחבת ההתנחלות הבלתי חוקית ניל"י...

תשובה: העד אמנם צילם את הסרט ומסר אותו לישראלי/ת. אינו יודע אם מה שהיה רשום בכתוביות נכון. היה אירוע בכפר דיר קדיס [הגובל בניעלין]. הוא שמע שיש עבודות עפר בהר ושמתקיימת שם הפגנה, ואז הלך לשם.

 

עד ההגנה מס' 2 הוא הנאשם עצמו.

מחקירת התובע את העד השתמע שהוא חותר לבסס את האישום העיקרי שהוא הסתה.

נראה היה שהמטרה שלו הייתה להוכיח שמוחמד עמירה דמות מרכזית בארגון ההפגנות בניעלין.

הוא ביקש לדעת למה מוחמד הלך מניעלין לדיר קדיס ב 15.6.11.

ת: אני ראיתי טרקטורים בסמוך לאדמה שלי והלכתי לבדוק מה קורה שם.

הוא סיפר שאשתו מדיר קדיס, ושחלק מהאדמות שייכות למשפחתה. לכן הלך לשם ושאל את השומרים מה קורה, ואלה התחילו לירות.... "ניסיתי לעצור אותו [את השומר] כדי לדעת מה קורה."

במשך חקירת התובע טען מוחמד שוב ושוב שבעצם עצרו אותו כי הוא מנעלין [וניעלין על הכוונת של הצבא בשל ההפגנות המתקיימות שם כבר זמן רב].

בהמשך רצה התובע לדעת אם אנשים שומעים בקולו בתור "מנהיג".

-אני מורה בנעלין. אדם ששומע שאני מורה בנעלין יכול להיות שישמע בקולי...

ש: אני אומר לך שהיה לך חלק מאוד מרכזי בהפגנה... מאשימים אותך כשפיזרו את המפגינים במקום באמצעות הגז, אז קראת להם לחזור...

.............

ת: עצרו אותי בגלל שאני מניעלין........

התובע השמיע לנאשם קטע מהסרט שצולם ובו מישהו שאומר "תעלו" [בואו]. הוא שאל את מוחמד אם זה קולו?........

ת: יכול להיות שקראתי להם כדי שיתרחקו מהגז או מהחיילים.........

ש: הגרסה שאתה מעלה עכשיו, שבאת כדי לברר מה קורה באדמות שלך, של קרובי המשפחה של אשתך... למה לא אמרת את זה לחוקר במשטרה?

...................

ת: ... יש חוק בישראל, זכות השתיקה. בן אדם כועס ולא רוצה לדבר...

 

בהמשך נודע שכשהרכב הצבאי שבו ישב מוחמד העצור עבר ליד מחסום שליד הכפר, אמר המפקד שעמד שם – ושלא הכיר אותו אישית – "הנה מוחמד עמירה..." – כלומר, האיש סומן מראש כמבוקש.

זו אינה הפעם הראשונה שמוחמד עמירה נעצר – ב 2008 הועמד למשפט שממנו יצא זכאי. אז ממשיכים לנסות.

(לפרטים נוספים על הדיון ר' פרוטוקול מצורף)

 

היום היו צריכים להיות גם סיכומים של המשפט, אלא שהייתה חסרה מפת האזור שנעלמה מהתיק. התובע טען: "אנחנו צריכים את המפה בשביל לשאול את הנאשם מספר שאלות...." [בירור למי שייכת האדמה שבה התרחש האירוע?]

 

אי לכך נקבע התיק להשלמת החקירה הנגדית בנקודות הנוגעות למפה בלבד, וכן לסיכומים

ל 20.6.12 – בשעה 10:00.

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

בוקר ואחה"צ

 

הגענו היום לבית המשפט בעופר בכוונה להיות נוכחות בהמשך משפטו של מאלכ אלעלאמי. בסופו של יום (פשוטו כמשמעו), לא יכולנו להישאר, כפי שנדווח בהמשך.

 

כשהגענו לבית המשפט חיכו ב"מכלאה" הרבה מאוד בני משפחה, ואילו לפני השער שבו אנו נכנסות צבאו עשרה אנשים (אחר כך התברר שהם מתנחלים. כמו כן היה שם נציגDCI  (Defense Children International) שהגיע בלוויית חברי פרלמנט בריטיים שבאו לשמוע דיון בעניינו של נער בן 15. על מה שאירע באולם בית המשפט בדיון שבו נכחו המתנחלים תדווח נורה.  

 

 

באולמו של השופט אמיר דהאן(שמילא את מקומה של השופטת אתי אדר). 

 

באופן כללי ניתן לומר שהשופט דהאן התנגד בעקביות לבקשות הדחייה החוזרות ונשנות של הסנגורים, כשהוא מוחה על הארכת תקופות המעצר שנגרמת בשל כך.  עו"ד ברגוט התווכח בתקיפות עם השופט וטען שהתביעה לא נענית לבקשה לדון בהסדרים, ובשל כך הסנגורים מבקשים דחייה בדיונים.

 

דאוד סלימאן דאוד חבוב,ת.ז. 852366160- תיק 1851/12

נאשם בהחזקה וסחר באמל"ח. הוא כופר באישום.

עו"ד טוויל ביקש לדחות את התיק ל 10.6.12.

השופט קבע שעדים יזומנו ל 30.5.12.

 

 איימן אחמד סלימאן אל עדם, ת.ז 903892867 - תיק 4730/11

האישום: ביצוע שירות [בארגון אסור].

עו"ד אחלאם חדד פנתה לבית המשפט ואמרה שאחיו של הנאשם נהרג ביום ששי שעבר, והיא מבקשת שתינתן לו רשות להתקשר למשפחתו (צריך היה לחכות עד יום רביעי כדי שניתן היה לשטוח בקשה פתטית זאת). ההרוג היה צעיר מן הנאשם וטיפל בילדיו. השופט הביע תנחומים לנאשם שבקושי נאבק עם דמעותיו.

לעניין האישום ביקשה עו"ד חדאד דחייה עד אמצע יוני כדי להגיע להסדר.

השופט ציין שהנאשם עצור כבר כמעט שנה, ואין כאן עבירות חמורות. הוא קבע את התיק לתזכורת ב 27.6.12., הוא הביע ספק שיש מקום להזמין עדים לפני דיון ההוכחות , מאחר שהכול מתבסס על הודאתו של הנאשם. עו"ד חדד הביעה  ביטחון שתגיעלהסדר.

השופט הורה לשב"ס לאפשר לנאשם לשוחח בטלפון עם משפחתו וחזר והביע את השתתפותו של בית המשפט בצערו.

 

עמאר  עבד אל רחמאן אבו עליא, ת.ז.854342383 -תיק 1292/12

נאשם ביידוי חפצים.

עו"ד סמארה אמר שיש הסכמה לגבי הגשת החומר של עדי התביעה. השופט הסביר לנאשם כי פירוש ההסכמה שעדותו של עד מס. 2 תוגש לבית המשפט. העד לא יופיע על דוכן העדים, ומשמעות הדבר כאילו העד נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית.

השופט ניסה לשכנע את הצדדים לסיים את התיק אחרי הצהריים, אך לא הייתה על כך הסכמה  (לא זוכרת מי מהצדדים לא הסכים). אי לכך  נקבעה תזכורת

ל  31.5.12. ביום זה יודיע הסנגור אם הגיע להסדר, אם לא - יקראו לעד מס. 1.

 

וליד שוכרי חבאס מוסא, ת.ז.3717851(כנראה נפלה טעות במספר תעודת הזהות שלו כפי שמופיעה ברשימה של בית המשפט) - תיק 3429/11

נאשם בנשיאת משרה [בארגון אסור].

עו"ד אחמד ספייה אמר שזה לא הזמן להודיע לבית המשפט היכן עומדים הדברים. מבקש דחייה לחודשיים. השופט אמר שהדבר נמשך כבר שנה. כל הסיבות לדחייה שנאמרו היום נאמרו כבר בשלושה מועדים קודמים. העו"ד אמר שמוטב לחכות להסדר מאחר שיש כל כך הרבה עדים, שאם יצטרכו לשמוע את כולם המשפט יימשך 3 שנים. השופט אמר שהנאשם עצור כבר שנה, אי אפשר לעצור אדם למעלה מ – 18 חודשים. אם לא יגיעו להסדר, יצטרכו לשמוע 18 עדים בחצי שנה.

הסנגור אמר שאם לא יגיעו להסדר עד הישיבה הבאה, יוגשו העדים 18-13.

הסנגור רצה שהישיבה הבאה תהיה ב 27.6.12, והשופט קבע תזכורת פנימית

ב  27.6.12 בפני השופטת אתי אדר, כדי שהצדדים יודיעו את תוצאות המשא ומתן.

 

ביאן טלאל אדיב נעסאן,ת.ז.850274986- תיק 1622/12

נאשם ביידוי חפצים. הגיע מהבית בלוויית אמו.

פסק הדין בעקבות הסדר שבית המשפט קיבל: ביהמ"ש רואה בחומרה שהנאשם שב לבצע עבירה לאחר שהורשע בה בעבר, אלא שיש להביא בחשבון שהעבירה הקודמת בוצעה ב 2005 כשהנאשם היה קטין בן 16, ועל פי חוקי המרשם הפלילי התיישנה הרשעה זאת.

העונשים שהוטלו: 14 יום מאסר בפועל, אותם כבר ריצה הנאשם, 6 חודשי מאסר שאותם לא יירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים עבירה בה הורשע. קנס כספי בסך  4000 ש"ח (!!!!. מ"מ) אשר יקוזז מן ההפקדה אשר הפקיד הנאשם כאשר הורה בית המשפט על שחרורו. יתרת ההפקדה תוחזר לנאשם או לערב אשר הפקיד אותה. 

 

איבראהים מחמוד עבד אל מגיד עבד אל מגיד, ת.ז.923548051-תיק 4736/11

הסנגור לביב חביב ביקש דחייה והשופט נענה.

הנאשם אדם נשוא פנים, הן בחזותו והן בהתנהגותו. לבקשת עורך הדין הורה השופט לקרב את מושבם של הנאשם ושל דודו (אדם מאוד מבוגר שהגיע במיוחד מירדן) כדי שיוכלו לשוחח. למרות שהדיון בעניינו כבר הסתיים, נשארו השניים לשוחח במשך כעשר דקות. כשיצא הנאשם מן האולם אמר השופט שאם קיימת חפיפה בין המעשים שעליהם הואשם והעונשים שהוטלו עליו ע"י הרשות הפלסטינית, ביהמ"ש יכיר בעונשים אלו כאילו הוטלו ע"י בית משפט זה.

 

עומר יוסף חמאד אבו הניה, ת.ז.963845151- תיק 1488/12

בן 54 – מחווארה.

נאשם בהחזקה וסחר באמל"ח.

הגיע מביתו. לא מיוצג ע"י עו"ד ולא רואה בכך צורך, הוא לא אשם.  מודה בעובדות. החרים רובה מילדיו, רובה שלא היה תקין. הכדורים היו בביתו כבר עשר שנים, (אמר לשופט, זאת בעיה להשיג כדורים?) הוא שוטר פלסטיני (בגמלאות) ולקח את הרובה מידי הילדים כדי להגן עליהם ובדאגה לביטחון. 

התביעה אמרה שצריך לשמוע את כל העדים, ומאחר שהוא לא מיוצג אי אפשר להשיג את החומר. הנאשם טען שהעדים לא רלוונטיים מפני שהוא לא מכחיש שהחזיק את הרובה, אבל לטענתו לא עבר בכך כל עבירה.

התובע עמד על כך שבית המשפט הוא שיחליט אם מעשיו הם עבירה. לתובע לא הייתה התנגדות להגיע להסדר.

 

אחרי ההפסקה התייצב הנאשם בפני בית המשפט והצדדים הודיעו על ההסדר.

גזר הדין: הנאשם הואשם על פי הודעתו שהיו ברשותו 6 כדורים (!!!, מ"מ) ורובה ציד מאולתר ושראה ילידם משחקים עם הנשק, ולפיכך החרים אותו. בנוסף ביטא ספק אם הנשק יכול היה לפעול.

ההסדר נתן את דעתו להסברי הנאשם והם נמצאו סבירים, אבל היה עליו למסור את הרובה לתחנת המשטרה או להשמידו. עיון ברובה המאולתר מצביע שמדובר במכשיר מאולתר בגסות, והתמונות של התרמילים מעלות ספק אם היו שם כדורים.   

העונשים: 21 יום על תנאי למשך שנה וקנס כספי בסך 1000 ₪ (הסדר כזה מחוץ לכותלי בית המשפט היה מוגדר כסחיטה, מ"מ). בנוסף חשוב לציין שהנאשם היה עצור במשך שבועיים.

 

סיף בסאם מותד'א אבו עיש, ת.ז.850578998- תיק 1307/12

נאשם בהחזקה וסחר באמל"ח.

הנאשם עצור מ 16.12.11.

עו"ד אל-עראג' מונה לייצג אותו.

ב 4.3.12 הנאשם כפר באשמה וביקש שיזומנו עדי התביעה. מאז ועד היום לא זימנה התביעה עד הגנה אחד למרות תזכורות חוזרות ונשנות.

השופט הורה שפרשת ההגנה תוצג בפני השופטת אתי אדר ביום שני הקרוב, 14.5.12

 

מאלכ מחמוד עלי עלאמי, ת.ז.852933068- תיק 1846/12 – מבית אומר

ר' דוחות קודמים בעניינו:  4.4.12  וכן  6.5.12 .

תובע: סרן אשחר ארז

סנגור:עו"ד חאלד אלעראג'

כאמור באנו היום באופן מיוחד לדיון הזה, לאחר שנקבע שהיום תידון הבקשה שהטענה שהנאשם לא יכול לעמוד למשפט תובא בפני וועדת בדיקה רפואית. הדיון נקבע לאחרי ההפסקה, אבל הסנגור אמר לנו שעליו לחכות לראש התביעה לשם כך. בינתיים פנה השופט לאביו של מאלכ ושאל אותו אם מאלכ יכול להבין מה שנאמר בבית המשפט. לא שמעתי את תשובתו של האב, אבל ספק אם הוא עצמו יכול היה להבין את השאלה. גם עוה"ד נשאל על כך. לא שמעתי את תשובתו, והיא נראתה לי מורכבת, ובוודאי שלא הייתה "לא" חד משמעי.  

חכינו עד לשעה 15:40, ואז נאמר לנו שעו"ד אלעראג' נושא ונותן עם התביעה (לאו דווקא עם ראש התביעה). לנו אמר מראש שהוא מנסה לבטל את הבקשה שמאלכ יעמוד בפני וועדה רפואית, שכן הדבר יאריך את מעצרו.

לא יכולנו להישאר.

למחרת התקשרתי אל עו"ד אלעראג' והוא אמר שביום שני (14.5.12) ידון השופט דהאן בשאלה בפני מי על מאלכ להופיע. עו"ד אלעראג' הבטיח שישלח לי את הפרוטוקול.

אני מוכרחה להעיר: מן הבחינה המקצועית לא ברור לי מדוע מאלכ הופנה  לבדיקה פסיכיאטרית כדי לקבוע את מידת הפיגור שלו. למיטב ידיעתי, פסיכיאטר איננו הסמכות המקצועית המובהקת לברור שאלה זו. לפסיכולוג יש כלים מתאימים יותר כדי להעריך את מידת הפיגור וטיבו.  

 

 

דיווחה של נורה:

 

אולם מס' 1 – הרכב של 3 שופטים שבראשו השופט סג"א רונן עצמון

 

עלי עבד אלהאדי אסמאעיל סעדה – תיק 5347/11

בחור צעיר מחברון. מואשם בידויי אבן על כביש מס' 60 לעבר מכונית שנסעה בכיוון הנגדי.

כתוצאה נפגע הרכב שנסע ממול ונהרג גבר ובנו הפעוט. האירוע אירע  ב 23.9.11.

המפשט נמצא בשלב ההוכחות.

נכנסתי לאולם בלי ידע קודם על התיק.

הנאשם מיוצג בידי עו"ד ברגוט שמסר לנו רקע למשפט:

הנאשם טוען שלא יכול היה לזרוק אבן לעבר הרכב שנסע בכיוון הנגדי, כיוון שישב ליד הנהג, כלומר, במושב הימני הקדמי של המכונית, כך שכלל לא יכול היה לזרוק אבן לעבר מכונית שנוסעת בנתיב הנגדי, ומבחינתו הנתיב השמאלי של הכביש.

אולם בחקירתו בידי השב"כ אולץ לאשר גרסה שלפיה ישב במושב השמאלי האחורי של הרכב, וכך הפליל את עצמו. מאוחר יותר הכחיש שכך היה.

באולם נכחו הוריו של הנאשם, וכן 10 מבקרים מתנחלים (כפי הנראה מההתנחלות שבה התגוררו ההרוגים). כל אחד מהמבקרים החזיק בידו תמונה גדולה של האב ובנו שנהרגו – והניפו אותה לאורך כל הדיון.

מעניין אם שופט היה מאפשר למישהו אחר להניף למשל תמונות של הרוגים פלסטינים במהלך דיון משפטי.

 

   

 

אולם מס' 4

שופטת: סרן אתי אדר

תובעת: ג'ני לובינסקי

 

באנו כדי לצפות בהמשך משפטו של מאלכ אלעלאמי, שדיווחנו עליו לפני שבועיים, ב 4.4.12.

משפטו של מאלכ התחיל רק בשעה 14:00 אחה"צ, ועד אז נכחנו בסדרה ארוכה של "הקראות" ו"תזכורות", שפירושן הופעת הנאשם ועורך דינו בפני השופטת בנוכחות בני משפחתו שעשו את כל הדרך כדי לראות את בן משפחתם במשך בערך 5 דקות תמימות, עד שהשופטת קיבלה את בקשת עורכי הדין, אישרה את הדחייה שהם ביקשו וקבעה מועד לדיון, ואנשי השב"ס הוציאו את העציר ואת בני משפחתו מן האולם.

ההתנהלות במשפטו של מאלכ שהיינו עדים לה בפעם הקודמת וגם הפעם, חושפת את המחדל המצער של עורכי הדין אשר מייצגים אותו. הוא נמצא כבר כששה שבועות במעצר ולא נראה שמי מעורכי הדין שעסקו כביכול בתיקו פגש אותו ודיבר אתו מחוץ לאולם המשפט. וזאת  כאשר תלויה ועומדת השאלה האם הוא כשיר לעמוד למשפט, וכמובן, האם הוא בכלל מסוגל לבצע את המעשים שבגינם הוא נשפט (כמו למשל לנהוג במכונית - שזה אחד מסעיפי האישום נגדו).

מאלכ הוכנס לאולם ביהמ"ש יותר מפעם במהלך הבוקר. איש השב"ס שחרר את אזיקיו, והוא שמח לראות את בני משפחתו באולם. כעבור דקות אחדות חזרו ואזקו אותו, הוציאו אותו מהאולם והורו למשפחה לצאת. עורך הדין לא נמצא בשטח. השופטת היא ששאלה היום כמה פעמים מה קורה עם המשפט של מאלכ, אבל עורך דינו היה עסוק באולם אחר, ואחר כך, היות והוא סובל כאבים בגלל פריצת דיסק, מסר את הייצוג לעורך דין אחר שהיה מעורב בתיק מלכתחילה.

לבסוף, לאחר שמאלכ הובא בשלישית, ומשפחתו זומנה שוב, הגיע עורך הדין, והשופטת הביאה לידיעתו כי קיים דוח של הפסיכיאטר המחוזי שעל פי מיטב שיפוטו מאלכ מפגר. הוא ממליץ להעמידו לבדיקה של וועדה שתחווה את דעתה בדבר כשירותו לעמוד למשפט. עורך הדין סבר שפרוצדורה כזאת עלולה להימשך שבועות, ומוטב לו לבוא בדברים עם התביעה ולהגיע איתה להסכם. אם, כך אמר, לא יצליח להגיע להסכם שיניח את דעתו, אז יקבל את המלצת הפסיכיאטר המחוזי לפנות לחוות דעת של וועדה שתקבע אם מאלכ כשיר לעמוד למשפט.

התובעת לא התנגדה להצעת הסנגור, והשופטת אף היא קיבלה את הצעתו וקבעה את המשך הדיון ביום ד' הקרוב 9.5.12. עד אז יבוא הסנגור בדברים עם התביעה לקראת הסכם.

שאלנו, ואנחנו עדיין שואלות את עצמינו, מה פירושו של ההסכם שעורך הדין רוצה להגיע אליו עם התביעה.

האם מדובר בעסקת טיעון שבה המרכיבים הרגילים של מאסר על תנאי וקנס? וגם שאלנו מדוע לא נעשה ניסיון לשחררו בערבות כצעד ראשון לפני ההסכם עם התביעה.

דודו של מאלכ אמר לנו בפנים מאירים שעורך הדין הבטיח לו בהחלטיות שלא יוטל קנס כחלק מההסכם. נראה..

 

בן דודו של מאלכ, ראפת אלעלאמי, עומד אף הוא למשפט באותה אשמה.

חאלד אלאעראג' שמייצג אותו ביקש דחייה והדיון נקבעל-23.6.12.

 

אחמד גבר חמאד נוואגעה, ת.ז. 921529319 –משוחרר בערבות

סנגור: נרי רמתי

אחמד נעצר ב 2.7.11 (לפני למעלה מ 10 חודשים).היה מעורב בעימות עם מתנחלים וחיילים באזור סוסיא בדרום הר חברון ומואשם בתקיפת חייל וזריקת חפצים. לאחר שהושג הסכם בין התביעה להגנה, נגזר דינו של אחמד שהודה בכתב אישום מתוקן:

מאסר על תנאי לארבעה חודשים למשך ארבע שנים ו-2000 ₪ קנס שינוכה מה-4000 שכבר שילם דמי ערבות.

על הנפתולים שאחמד עתיד לעבור כשינסה לקבל את 2000 השקלים שנותרו לזכותו לאחר שינוכה הקנס שהוטל עליו כעונש, ראו במאמרו המאלף של חגי מטר הדן בנושא של החזר כספי ערבויות:

 

  

בחצר ההמתנה החיצונית פנתה אלינו אשה וביקשה עזרה.  היא צריכה לשלם את הקנס כדי לשחרר את בעלה. בידיה החזיקה את פרוטוקול המשפט ובו מצוין מספר השובר, וכמובן שלא הורשתה להיכנס למתחם של בית המשפט. היא רצתה לדעת איך תוכל לקבל את השובר לתשלום הקנס. כן, היא דווקא ניסתה, היא ביקשה מעורך דין פלסטיני אחד שעבר במקום לקחת את הנייר שבידה ולהביא לה את השובר ממזכירות בית המשפט. האיש אמר לה: תני לי 500 ₪ ואני אביא לך את השובר. לא היה לה סכום כזה והיא אמרה לא. ועורך הדין הלך לו.

חמדאן, קצין פניות הציבור, עזר לה במידה מסוימת, אבל לא זה הוא נושא הדוח. זה רק הפרולוג לתשומת לב הרשות הפלסטינית המשגרת עורכי דין להגן על נאשמים בבתי המשפט הצבאיים.

 

אנחנו הרי באנו למשפטו של מאלכ עלאמי שמשפחתו גרה אי שם לא רחוק מכביש 60.

 

משפטו של מאלכ עלאמי

שופטת: אתי אדר

הנאשם: מאלכ מחמוד עלי עלאמי

תובעת: ג'ני לובובסקי

עו"ד: על פי בקשת המשפחה אינני מציינת את שמותיהם.

 

באולם נכחו גם אמו של מאלכ, דודו ושני בני הדוד.

השופטת קראה את כתב האישום שבו נאמר שמאלכ זרק אבנים בכביש 60 בשתי הזדמנויות, והוא גם הודה בכך. המתורגמן תירגם ואחרי כל קטע שאלה השופטת: אתה מבין? ומאלכ הנהן בראשו "כן". ואחרי זה, כמו ברוב הפעמים, אמר עוה"ד כי רק עכשיו הוא קיבל את כתב האישום המתוקן והוא מבקש לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר. הכל כרגיל.

אבל אזקמה חיה ממקומה, הצביעה כמו בבית ספר וביקשה לדבר, ובטרם יספיק מישהו להגיב אמרה בקול חרישי ואטי ונעים: גברתי, אני מכירה את מאלכ מאז שהיה ילד בן 8. הוא מפגר פיגור עמוק. לא ייתכן שהוא עשה את המעשים האלה. הוא בכלל לא מסוגל לזה.

השתרר שקט מוחלט. בבית המשפט המורגל לטון המתנצח והתוקפני של עורכי הדין, דיבור כזה בעברית עושה רושם גדול.

 

אתן מבינות - מאלכ נמצא בכלא כבר חודש. הוא נחקר ובוודאי יש גם זיכרון דברים מן החקירה. בכתב האישום מצוינים שמות שלושה עורכי דין הקשורים בדרך זו או אחרת למשפטו של מאלכ.  האם מישהו מהם פגש אותו לפני המשפט או שזו הפעם הראשונה שהוא רואה את לקוחו? התביעה ניסחה כתב אישום, הוא נמצא עם אנשים כל הזמן ובטח שאר האסירים רואים ויודעים שהוא מפגר. אבל גם אילו נמצא אסיר שהיה מנסה להסביר את המצב – מי היה מקשיב לו? היו שואלים: אתה עורך דין? אם לא – מה זה עניינך? קרוב משפחה שלו? אם לא אז מה זה עניינך? אתה רופא? אם לא, מה זה עניינך? וכאלה דקויות משפטיות ומנהליות. 

וככה כל הזמן הזה מאלכ האדם בכלל לא הגיע לתודעת בית המשפט.

 

והחוקר - איך בדיוק התנהלה החקירה עם בחור מפגר שלא הבין דבר ממה שנשאל ורק אמר כן, כן. החוקר המסור לתפקידו צריך לבסס את ההאשמה, והוא, מה נאמר, באמת ביסס אותה. הבחור אמר "כן" על כל שאלה שנשאל.

והתובעת מה תגיד? אני יש בפני הניירת – ההלשנה וזיכרון הדברים מהחקירה וכתב האישום וכו' וכו'. הסיפור הזה מתאר בדיוק את תפקידו האילם של הנאשם בדיוני בית המשפט. השופטת שומעת את הצדדים שלאף אחד מהם אין מושג על מי הוא מדבר. האם אין זה תפקידה להסתכל בעצמה על האנשים העומדים לפניה למשפט? לא במקרה קוראים לזה "תיק". הם מדברים על תיק ולא על בני אדם.

 

השופטת שאלה: מי גברתי ומה הקשר שלך אליו? וחיה אמרה שהיא מיודדת עם המשפחה הרבה שנים, וגם הציעה שהשופטת תשאל את הדוד שישב שם על מצבו של מאלכ. על פי בקשת השופטת קם הדוד ואמר שהבעיה של מאלכ שקשה להבין מה שהוא אומר, שקשה לו לשמוע, שהוא למד שנתיים בבית הספר ואחר כך נשאר בבית, ושגם אבא שלו הוא כזה וזה תורשתי. המתורגמן לא יודע את המלה תורשתי בעברית ולכן תירגם "נפשי". אף אחד מבני המשפחה לא אמר את המלה מפגר, אולי זה בכלל לא בלקסיקון שלהם ולכן שאלה השופטת אם הבעיה היא נפשית, שאלה אם יש להם אישורים רפואיים לדבר, וכמובן לא היה להם שום דבר. ואחר כך, משום שחיה עמדה על דעתה שהוא מפגר, הציעה שהפסיכיאטר המחוזי יבדוק אותו וייתן חוות דעת.

הייתה המולה קטנה, גם עורך הדין ניסה להחזיר לידיו את תפקידו במופע, אבל כבר היה ברור שהוא לא בעניינים וזו הפעם הראשונה שהוא רואה את הקליינט שלו. עורך הדין הקודם, אם נפגש עם מאלכ או לא -  לא עידכן אותו בשום דבר.

השופטת החליטה להעביר עוד היום את פרוטוקול הדיון לפסיכיאטר המחוזי של ירושלים על מנת שיחווה את דעתו בדבר יכולתו של הנאשם לעמוד לדין ולהבין את ההליך המשפטי ואחריותו למעשיו.

 

האמת הפשוטה היא שמאלכ לא אובחן מעולם. הוא לא הלך לבית ספר ולא אבחנו אותו והוא בילה את חייו בבית ובסביבתו בין אנשים המחבבים אותו וממלאים את צרכיו. אין להם שום צורך באבחון, והם אומרים עליו, כמו על רבים אחרים, שהוא "מסכן".

מחוץ לאולם המשפטים נמשך הבירור: מתברר שהדוד אמר לאמו של הבחור כמה פעמים להביא את המסמכים על מצבו הרפואי, אבל היא לא הלכה משום שאינה הולכת לשום מקום לבדה, ובטח לא למקומות המזוהים עם רשויות שלטוניות.

 

אחר כך סיפרה לי חיה שהאבא הלך והביא את הניירת שבה, שוב, כתוב שמאלכ מתקשה בדיבור ובשמיעה (אבל לא משום שהוא חרש אילם, אלא משום שהוא לא מבין מה מדברים ואין לו מה להשיב).  ועכשיו כשהניירת נמצאת בידי האב והשופטת תשלח את הבחור לפסיכיאטר המחוזי, ואולי כל התיעוד הזה יבוא לידיעת התביעה הצבאית, אולי גם מישהו שם יתעשת וישחררו את מאלכ לביתו.

 

ועכשיו שתי שאלות: מה היה קורה אלמלא קמה חיה ואמרה בעברית מה שהיא יודעת?

והשאלה השניה:  כמה בחורים כאלה מרצים עונש בכלא הצבאי?

 

  

מגרש הרוסים, 19.3.12 - בוקר

 

שופט: ברק ג'ורדן (סא"ל)

חוקר משטרה: עומרי עווידה

סנגורים: ג'אד קדמני, נאג'י עאמר

 

הדיון התחיל באיחור של 45 דקות. 5 תיקים התנהלו בשיטת פס ייצור (ב-50 דקות עם הפסקות). ב 3 תיקים הגיעו להסכמה. ב 2 תיקים השופט הוריד מבקשת החוקר להארכת מעצר כמה ימים: מ 22 ימים ל 15, ומ 15 ימים ל 11. 

הוסיפו עוד 2 תיקים שדנו בהם אחרי יציאתנו, אבל הודיעו שיש בהם הסכמה.

 

5 התיקים:

 

בלאל נאיף ע"א רחמאן אבו עליה

ת.ז. 911557601

התיק יועבר לפרקליטות ב 27.3.12

 

מונצר אחמד עבד אל-פתאח עמרו

ת.ז. 854378544

מואשם בחברות בחמאס, אבל הוא מכחיש זאת.

החוקר מבקש 15 יום הארכה, השופט מחליט על 11 יום.

 

 

עמאד עבד אל-כרים עב אל-קאדר אבו זינה

ת.ז. 852689827

מואשם בזריקת אבנים ובקבוקי תבעירה. מתלונן על כאבי גב חזקים ועל כך שנשאר כפות בזמן החקירה. הכאבים מהווים לחץ להודות באשמה.

השופט מוריד את זמן הארכת המעצר מ 22 ימים ל 15 יום

 

 

מונצר עומר עלי אבו עליא

ת.ז. 852060870

קיימת הסכמה

 

עומר חאלד עומר אבו רויק

ת.ז. 802362947

הסכמה: המעצר הוארך ב 4 ימים

  

  

מגרש הרוסים

 

שופט: סג"א ברק ג'ורדן

חוקר משטרה: עומרי עווידה

סנגורים: ג'אד קדמני, נאג'י עאמר

 

הדיון התחיל באיחור של 45 דקות. 5 תיקים התנהלו בשיטת פס ייצור (ב-50 דקות עם הפסקות). ב 3 תיקים הגיעו להסכמה. ב 2 תיקים השופט הוריד מבקשת החוקר להארכת מעצר כמה ימים: מ 22 ימים ל 15, ומ 15 ימים ל 11. 

הוסיפו עוד 2 תיקים שדנו בהם אחרי יציאתנו, אבל הודיעו שיש בהם הסכמה.

 

5 התיקים:

 

בלאל נאיף ע"א רחמאן אבו עליה

ת.ז. 911557601

התיק יועבר לפרקליטות ב 27.3.12

 

מונצר אחמד עבד אל-פתאח עמרו

ת.ז. 854378544

מואשם בחברות בחמאס, אבל הוא מכחיש זאת.

החוקר מבקש 15 יום הארכה, השופט מחליט על 11 יום.

 

 

עמאד עבד אל-כרים עב אל-קאדר אבו זינה

ת.ז. 852689827

מואשם בזריקת אבנים ובקבוקי תבעירה. מתלונן על כאבי גב חזקים ועל כך שנשאר כפות בזמן החקירה. הכאבים מהווים לחץ להודות באשמה.

השופט מוריד את זמן הארכת המעצר מ 22 ימים ל 15 יום

 

 

מונצר עומר עלי אבו עליא

ת.ז. 852060870

קיימת הסכמה

 

עומר חאלד עומר אבו רויק

ת.ז. 802362947

הסכמה: המעצר הוארך ב 4 ימים

  

מגרש הרוסים

שופט: רס"ן קובי סודרי

חוקר: עפיף מחמוד

סנגורים: פאדי קוואסמה, איוב סלאח

 

נדונו שלושה תיקים. שניים בהסכמה: הארכה עד 8.3.12 והעברת התיק לתביעה הצבאית.

העצורים הם: - עבד אל-נאצר סלמאן עבד אל-קאדר מראר, ת.ז. 852676113

                  -  מסלם עבד אמעז חסין אדריס, ת.ז. 852965938

העצור השני מיוצג על ידי עו"ד פאדי קוואסמה. הסנגור והעצור פתחו בשיחה ביניהם, והעצור התחיל לדבר בקול רם ופתאום פרץ בבכי מר. השופט קובי סודרי לא ביקש תרגום של דבריו של העצור על מנת להבין למה הוא במצב כפי שהיה. ייתכן שמבין ערבית ולא היה זקוק לתרגום, אבל בין אם הבין ובין לאו,  נראה שמצוקתו של העציר לא עניינה אותו, והוא ביקש שיוציאו את העצור מהחדר... כי הייתה הסכמה....

בסוף הדיונים בתיק השלישי שקוואסמה הציג בשמו של עו"ד טוויל שאין לו אישור כניסה לירושלים (!), פנינו לסנגור על מנת להבין את פשרה של ההתפרצות של העצור. מסתבר שהוא חולה והבטיחו לו ולסנגורו שיופנה לבית חולים, אך הדבר לא נעשה, והעצור,סובל מאוד, כפי הנראה.

פנינו לאימאני מה"רופאים לזכויות אדם", והיא תמשיך בטיפול המקרה באמצעות הסנגור.

 

העצור השלישי מוחמד סעדי אבראהים נמר, ת.ז. 850513920.

כאמור, עו"ד טוויל מטפל בתיק הזה.

חוקר המשטרה ביקש 11 ימים נוספים לחקירה.

קוואסמה ניסה להבין מדוע מאריכים את ימי החקירה, כאשר העצור הודה בחשדות המיוחסים לו (סיפק נשק לאירוע ירי) ונתן גרסה מפורטת במשטרה על מעורבותו.

הוא עצור מ 18.2.12. זו הארכת מעצרו השנייה.

הוא לא קיבל הסבר משביע רצון על הצורך בהארכה נוספת.

השופט סודרי האריך ב 8 ימים נוספים לצורך חקירה. 

באולם 7 התנהלו עד להפסקת הצהריים דיונים הנקראים "בדיקת ערובה" (ב"ע) .

לאולם מובלים, אזוקים בשרשרת ברגליהם, אותם נאשמים ששופט החליט לשחררם בערובה,

אך אין ביכולתם להפקיד את דמי הערובה הגבוהים שקבע השופט כתנאי לשחרורם עד למשפט.

אחדים מהם הופיעו כבר פעם, ויותר מפעם, בפני שופט בבקשה להפחתת סכום הערובה. ובינתיים,

עד שביהמ"ש ייעתר לבקשתם, הם ממשיכים לשבת במעצר. הדיונים נשמעים לעיתים כמו מיקוח בשוק.

הסנגור מבקש בעיקר התחשבות בנסיבות המיוחדות של מרשו חסר האמצעים, ולעתים מדגיש גם

את קלות העבירה שאינה מצדיקה את גובה ההפקדה הכספית הנדרשת.

התובע מקפיד להזכיר את המסוכנות לביטחון, ובשמה של מנטרה זו שמענו אותו, לאחר משא ומתן ממושך,

מפטיר "טוב, אני עושה לך  2500 ₪...".

בשלב זה של הדיון המשפטי לא מפרטים את האישום, אך יש להניח שלא מדובר בעבירות חמורות ביותר

משום שהחשודים בהם לא היו זוכים לשחרור ממעצר עד למועד קיום המשפט.

מחילופי הדברים בין הסנגור לבין התובע למדנו שיש בשוק הערבויות אופציות שונות. כמו למשל:

אפשר לשלם את הערבות כבר במשטרה, סמוך למעצר. שם הסכום גבוה יותר. הנאשם ישלם פחות אם יגיע לדיון בביהמ"ש. עוד למדנו היום שביהמ"ש משתמש ב"נוסחת איזון" שמסייעת לו במקרים קשים להחלטה לקבוע

אם לשחרר או להטיל מעצר עד תום ההליכים. הנוסחה שוקלת ומאזנת בין הנסיבות המיוחדות של המקרה.

אם הבנתי נכון, האיזון המבוקש הוא בין הקלה: השחרור ממעצר, לבין הכבדה: הפקדת סכום כסף גבוה

(ובעצם בלתי סביר). בין כך ובין כך על ההחלטה שתיפול היום יוכלו הצדדים לערער, ואולי הערעור יתקבל

על ידי ביהמ"ש לערעורים, התיק יוחזר לדיון בפני ביהמ"ש קמא, והצדדים יחזרו ויתמקחו.

הנאשם בינתיים ימשיך לשבת במעצר.

הדיון הקרוי "בדיקת ערובה", שראינו היום, פותח זווית נוספת להשקיף על דרך התנהלותו של בית המשפט הצבאי

שזמנו יקר, והוא עמוס עד לעייפה במילוי חלקו במערכת המקיימת ומשמרת את הכיבוש.

 

שופט: סא"ל שמואל קידר

תובע: עו"ד רס"ן נתנאל קולה

ג'אהד ראתב חליל חרוב,ת.ז.852949775-תיק  מס'1301/12

מיוצג על ידי עו"ד מונזר אבו אחמד.

סכום הערובה של 5000 ₪ נקבע בדיון המעצר הראשון, לפני שבוע, כשהשופט החליט לשחררו בערובה למרות

כתב האישום שהוגש נגדו שלכאורה נראה חמור (כוונה לדקור חייל באם יידרש לכך). עו"ד אבו אחמד מבקש להפחית

בסכום הנדרש ומסביר שלתושב שטחים זה סכום גבוה מאוד, ולאיש זה שמסוכסך עם משפחתו, אין מי שיעזור.

השופט דוחק בצדדים לסיים את התיק "על מנת שאי שחרורו של הנאשם לא יביא לידי פגיעה בהגנתו

ולא ישב במעצר תקופה שייתכן ותהיה מעבר לעונש שיוטל עליו, אם יורשע".

נקבע לבדיקת ערבות נוספת ב12.2.12.

 

אחמד אברהים מוסא עיאד, ת.ז. 853770154 -תיק מס' 1192/12.

ביהמ"ש שהחליט לשחרר אותובערבות כבר בדיון הראשון לאחר המעצר, הטיל עליו ערובה של 7500 ₪.

עבר חודש והוא עדיין עצור.

עו"ד נאצר נובאני (ממלא היום את מקומו של עו"ד מוחמד שדפאן) טוען שהנאשם נעצר בגלל שהייה בלתי חוקית

בישראל לצורך פרנסה, וזו לא עבירה ביטחונית, ואף לא נחשבת עבירה קשה על פי פסקי דין של ביהמ"ש העליון.

אחמד עיאד הוא המפרנס היחיד של המשפחה, חיפש עבודה בישראל, וכשהוא בכלא אין למשפחה כל פרנסה.

אביו של הנאשם לא הגיע לדיון, כי אין לו כסף להגיע לביהמ"ש ואינו יכול לעזור לבנו בתשלום הערובה.

השופט מחליט שלפנים משורת הדין תעמוד ההפקדה על 2500 ₪.

ב14.2.12 תתקיים בדיקת ערבות נוספת.

 

ג'ריב אמג'ד אלכואזבה,ת.ז.402730667-מס' תיק 1361/12  -

ילד בן 14 שעצור ככל הנראה כבר 8 ימים.

הילד סובל ממחלת בלוטת התריס ונזקק לתרופות יומיות שלא ניתנות לו למרות שהוגש על כך מסמך רפואי לביהמ"ש.

היום מובא הילד לפני שופט בפעם השלישית (ואין זה בימ"ש נוער שאליו מגיעים פלסטינים קטינים רק בשלב מאוחר

של ההליך המשפטי).

הוא יושב בין שני עצירים בגירים ונראה כילד קטן ואבוד. כשהובא לראשונה לפני שופט (סא"ל שמואל קידר) ב 31.1.12, החליט השופט לשחררו הן בגלל גילו הצעיר והן בגלל חזותו החולה. התביעה ערערה על החלטת השחרור, וערעורה התקבל על ידי ביהמ"ש לערעורים. הדיון הוחזר לבימ"ש קמא, והשופט סא"ל חנן רובינשטיין הורה על מעצר בית של הילד בבית הוריו ובנוסף (מן הסתם לשם האיזון), הפקדה על סך 7500 ₪.

על החלטה זו התביעה לא ערערה, אך משפחת הילד לא השיגה את הסכום הנדרש.

הסנגור, עו"ד נובאני, מבקש להפחית מהסכום הנדרש והשופט מחליט להעמיד את הערובה על 2500 ₪

ולהשאיר את יתר תנאי השחרור שקבע השופט רובינשטיין בעינם.  

ישיבת ערבות נוספת נקבעה ל 12.2.12

 

לא הצלחתי לברר עד עכשו אם הילד שוחרר לביתו מאז יום שלישי.

DCI [Defense Children International] לא מתערב במקרים בהם לקטין נשכר עו"ד פרטי. עם עוה"ד שדפאן לא הצלחתי ליצור קשר, גם לא עם רל"א [רופאים לזכויות אדם]. אמשיך לנסות.

 

 

  

הוכנסנו למתחם ביהמ"ש ללא עיכובים. התקיימו היום רק הארכות מעצר בשני אולמות. כל הדיונים האחרים נדחו בגלל יום עיון.

נאמר לנו  שעורכי דין ומשפחות לא קיבלו הודעה על הדחייה.

באולם 2  התקיימו הארכות מעצר על פי רשימה של 32 "עצורי ימים".

השופט: סג"א שמואל קידר

התובע: עו"ד דויד גבאי ריכטר

לכמחצית העצירים ברשימה עוד אין כתב אישום. חקירתם נסתיימה והם חשודים בעבירות ש"מקימות עילת מסוכנות".התביעה מפרטת כמה מהעבירות בהן מדובר ומבקשת הארכת מעצרם לצורך הגשת כתב אישום. בשלב זה של ההליך המשפטי חומר החקירה של העציר חסוי, ועורך דינו אינו מכיר את הראיות בתיק שהונח לעיון בפני השופט. השופט מעיין בחומר החקירה שלפניו ומחליט תוך דקות ספורות כמה ימי מעצר דרושים לתביעה כדי להשלים הגשת כתב אישום.

לעצירים אחרים (17 ברשימה היום) יש כתבי אישום. חלקם מודים לפחות בחלק מהאישומים, ועל סמך ההודאה מנהלים סנגוריהם משא ומתן עם התביעה על עונש מופחת לכאורה (עסקת טיעון).

השופט מצהיר שאינו חייב לקבל את ההסכם שהושג בעסקה  בין התביעה וההגנה, אך מחליט לקבלו - כי החשוד הודה, ובכך חסך מזמנו היקר של ביהמ"ש;  כי יש "קושי ראייתי" בחומר החקירה (ואולי בכלל התביעה לא תוכל להוכיח את החשדות וההודאה כשלעצמה איננה ראייה מספיקה). מוטב, אומר ביהמ"ש, להטיל עונש מופחת ללא ראיות מוכחות מאשר לשחרר את החשוד, כי לעציר החשוד יש עבר נקי וכי יש עוד טעמים כמו גילו של הנאשם, בריאותו ועוד.

יש עצירים שלא הודו במהלך חקירתם, ומעצרם הוארך מידי כמה ימים עד "שיבשילו" התנאים לעריכת עסקה, שפירושו יודו במעשים שעשו או לא עשו בתקווה לקצר את זמן שהותם בכלא (העצירים המעטים שימשיכו לכפור באישומים  יתמודדו על חפותם במשפט הוכחות ממושך).

במהלך ישיבת הבוקר הובאו לפני השופט עצירים עם ובלי כתבי אישום, כאלה שהודו וכאלה שכפרו בחשדות המועלים נגדם.

כולם יוצגו על ידי עורכי דין, לרובם היה קרוב משפחה שנכח באולם. מהתיקים שנשמעו במהלך הבוקר בלט מספרם היחסי הרב של חשודים ונאשמים בשהייה בלתי חוקית בישראל. עבירה שכיחה ושגרתית זו מוצגת על ידי התביעה תמיד בלוויית פרטי אישום נוספים כמו "גרימת נזק לגדר ההפרדה", החזקת תעודות מזויפות, החזקת סכין, הימלטות משוטרים, ועד תקיפת שוטר או חייל. לדוגמה: 

עבד אל רחים מוחמד מחמוד צנובר, ת.ז. 990000952 - תיק 1040/12

סנגור: עו"ד עיסאם מראר.

הוא נאשם בשהייה בישראל ללא היתר וחבלה במתקן צה"ל (גרם נזק לגדר).

האיש בן 51 , ישב על ספסל הנאשמים מתחילת הבוקר, ורק לקראת הצהריים החל הדיון בתיקו. דובר עברית רהוטה וניסה להסביר לשופט את מצבו, אך השופט חזר שוב ושוב "תאמר מה שיש לך לעורך הדין שלך" ומנע ממנו להשמיע את דבריו.

התביעה מבקשת מעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הנאשם מודה שעבר את הגדר ללא היתר, אך מדגיש שהפרצה דרכה עבר הייתה קיימת בגדר.

הסנגור הדגיש שעבד-אל-רחים נכנס לישראל על מנת לקבל תרומה מאגודה שנמצאת מאחורי הגדר, לתשלום עבור הוצאותיו הרפואיות הרבות. כשנתפס, מיד לאחר כניסתו (שנקלטה במצלמה), לא נמצאו עליו כלים שבאמצעותם יכול היה לפרוץ את הגדר (הסנגור נקב בשם המכשיר הדרוש לפריצת הגדר – משור דיסק. זהו כלי כבד ומסורבל). בדוח הפעולה של מי שעצרו אותו (המשטרה?)  יש ראיות סותרות של התצפיתן שביצע את התצפית על הגדר ושל אנשי השטח בפטרול שעבר ליד הגדר באותה נקודה בה נתפס הנאשם. יש גם תעודות רפואיות המצביעות על מצבו הרפואי החמור של הנאשם והסכנה הנשקפת לחייו.

השופט דחה את בקשת התביעה והחליט על שחרור בתנאים מגבילים: הפקדה של 5000 ₪ וערבות צד שלישי בסך 5000 ₪.

התיק נקבע להקראה ליום 13.2.12 בפני השופט רס"ן מאיר ויגיסר.

 

גם בתיקים אחרים שנדונו היום בנוכחותנו בלט "ניפוח" של מצבים שכיחים ושגרתיים לכדי עבירות חמורות:

 נער שעצור מזה 12 יום הואשם בנשיאה, החזקה וייצור נשק. מתברר שהנער אסף כדורים ותרמילי כדורים שמצא בשדה ליד בסיס צבאי סמוך לכפרו.אולי התכוון לעשות בהם שימוש כלשהו, אך השופט החליט לקבל את ההסכם שהושג בין התביעה להגנה ופסק שהמעצר של 12 יום ייחשב כמאסר בפועל, יוטל עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנה אחת, וקנס של 1000 ₪. או חודש מאסר תמורתו. הנער יוכל להשתחרר היום לאחר תשלום הקנס.

 חרבי עבד רבה,ת.ז.952905669 - ת.ת (תיק בתיעה)1043/12

סנגור: עו"ד רוני סלמן

רועה צאןבן 45, אב ל 8 ילדים. חי בהרים בסביבת יאטה ומגדל עדר של 80 כבשים. יוצא דופן במראהו בנוף ביהמ"ש הצבאי: לא עירוני, ולא פלאח, כמי שחי מחוץ למסגרות המוכרות. 

בהארכת המעצר בה נכחנו הועלו נגדו חשדות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, החזקת רכב החשוד כגנוב, הימלטות משוטר, הכשלת שוטר והחזקת סכין.

השופט דחה את דברי הסנגור וקיבל את טענת התביעה שמדובר במסוכנות ברורה וחשש מהימלטות מהדין. לדבריו, חומר החקירה בתיק החסוי שלפניו מצביע על חומרת העבירות בהם נחשד העציר.

בישיבה שהתקיימה ב 17.1.12(שבוע לאחר הארכת המעצר בה נכחנו) הובא תיק זה, שכבר כולל כתב אישום, בפני השופט סא"ל מנשה וחניש, והתביעה  יוצגה ע"י סרן מזי מקונן.

חרבי עבד רבה הודה שניסה לברוח מהשוטרים מחשש שיחרימו את רכבו שנועד לפירוק ואין לו בעלים. סנגורו הסביר לביהמ"ש שהנאשם הוא איש תמים, מנותק מהחיים האזרחיים, חי בהרים עם משפחתו ועדריו עם קשר מינימלי לאנשים, ומעולם לא היה מעורב בעניין בטחוני או פלילי כלשהו. הסנגור הצביע על סתירות בולטות בעדויות השוטרים בדבר תקיפה ופגיעה בהם וביקש מהשופט לשחרר את העציר בכל תנאי שיראה לנכון, ובלבד שלא להחזיקו במעצר עד תום ההליכים, דבר שימיט עליו אסון, שכן אין מי שיטפל בעדרו.

שני אחיו של הנאשם היו בבית המשפט והיו מוכנים, לדברי הסנגור, "לקחת אחריות מלאה על הנאשם" שפירושו כנראה שהם מבטיחים שמר עבד רבה לא "יימלט מאימת הדין" אלא יבוא לבית המשפט אם יידרש לעשות זאת.

בהחלטתו נמנע השופט מלהתייחס לחילוקי הדעות בין התביעה לבין ההגנה והתעלם למעשה מפרטי האישום שעיקרם הימלטות משוטר וניסיון תקיפה ופגיעה בשוטר. מסוכנותו של הנאשם – קובע השופט - נובעת מכך שבחר להשתמש ברכב שאיננו מורשה לנוע בכבישים...ומהווה סיכון לחיי אדם. זאת, לדעת השופט, עילת המעצר וזו גם עילת החשש להימלטות מאימת הדין. (אולי השופט אינו יודע  שרכבים "ללא בעלים", היינו: אינם רשומים ואינם מבוטחים, משמשים לתחבורה מקומית במובלעות הפלסטיניות שבשטחי C לרוב).

 השופט האריך את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו וקבע את התיק להקראה 

ליום 13.2.12 בפני השופט רס"ן מאיר ויגיסר.

 

 

 

 

 ,  

 

-

 

 

 

 

 

 

 

 

  

מגרש הרוסים

השופט: מר עמי נבון

החוקר המשטרתי: מר עפיף מחמוד

הסנגור: היום לא היו נוכחים עורכי דין מטעם הסנגוריה.

כשהגענו למגרש הרוסים פגשנו את מאמון חשים(הסנגור). הוא טען שהוזמן לשעה 9:30 וב-10:10 עדיין לא התחילו הדיונים. ב-11:00 היה לו דיון בבית המשפט המחוזי.

השופט נבון חיכה עד 10:45, ומאחר שלא הגיעו הנציגים מ"מועדון האסיר" התחיל  את הדיונים ללא נוכחות של הסנגור.

בתחילת כל דיון דאג להסביר לעצור את המצב, וציין שזכותו של הנאשם לערער על החלטותיו, שלדבריו הן: "מקצועיות ויסודיות על סמך החומר הסודי שהוגש לי".

שלושת העצורים מואשמים באותו אישום, שלא צוין. שאלתי את מר נבון מה האישום והוא אמר לי שהוא לא בטוח שהוא יכול להגיד לי מהו, כי הוא חמור מאוד.

האווירה בחדר הארכות המעצר היום קודרת יותר מאשר בימים אחרים. היעדרות של הסנגורים מורגשת. אמנם  לא תמיד שאלותיהם  נענות בתשובה, אך הן יוצרות הרגשה של עניין באדם היושב בודד ומבודד בפינת החדר. היום העצורים נראו עזובים יותר מתמיד.

 

מוחמד חלאד מחמד אלעמורי ת"ז 852759158

נעצר ב-29.11.11 . היום זו הארכת מעצר השלישית שלו. בא כוח המשטרה ביקש 11 ימים נוספים.

השופט ביקש מהמתורגמן לשאול את העצור אם יש לו מה לומר בנידון.

לעצור הייתה הערה: מספיק יום חקירה אחד.

השופט: מי שמחליט כמה ימים צריך הוא בית המשפט. המשטרה היא המבקשת.

הפיוזים של החשמל קפצו, והמחשב כבה. השופט ביקש לבדוק את הפיוזים.

בזמן שהמתינו להחזרת הפעילות התקינה של המחשב ביקש העצור לדבר: אני כבר 21 יום במעצר. לא ראיתי עורך דין ולא נציג של הצלב האדום. בדיון הקודם פגשתי את עוה"ד. בהארכה הראשונה הייתי מנוע.

השופט המליץ לו לבקש ממשפחתו לקחת עורך דין, והוסיף שיורה לבית המעצר לאפשר לו  לצלצל עורך דינו מטעם "מועדון האסיר".

המחשב תוקן, והשופט המשיך בכתיבת החלטתו. הוא סיכם שהוגש לפניו חומר, ובו רקע ופירוט מסודר על הפעולות שיינקטו ועל מצב החקירה, וכן על הפעולות המתוכננות לביצוע.

הוא המליץ שהעצור יופנה לבדיקות רפואיות (בשל בעיות קיבה), ושיורשה לו ליצור קשר עם עורך דין.

על פי מה ששמע וקרא החליט על 8 ימים נוספים לצורך חקירה.

 

אחמד רזק מחמוד עיסא ת"ז 851917732

לעצור יד מגובסת. השופט התעניין מה סיבת השבר (חקירה, חיילים??) לא;  עבודה.

נעצר ב-5.12.11.

המשטרה מבקשת הארכה של 15 ימים נוספים להמשך החקירה.

השופט: יש לך מה לומר על מספר הימים שהמשטרה מבקשת?

העצור: לגבי החלטת המשטרה אין לי מה לומר. אני נתתי היום אימרה משטרתית.

החוקר: נלקחה אימרה. הוא לא קושר את עצמו למה שהמשטרה מאשימה אותו.

החלטת השופט: הבוקר החשוד מסר הודעה ראשונה, שהובאה לפניי בנוסף לדוחות החסויים. בהתחשב בחומר הזה אני מאריך את מעצרו ב-8 ימים נוספים.

העצור ביקש לדבר: 4 ימים ישבתי על כיסא בחקירות. אני חולה, הייתי בבית חולים עם אולקוס. ראיתי רופא במעצר. אני צריך תרופות. אני מבקש לא לשבת כל כך הרבה זמן על כיסא. אני מבקש טיפול. יש לי כאב באזור הצלעות.

השופט סיכם: החשוד התלונן על כאבים. אני מתרשם כי מדובר בתלונות אמת. אני מורה לרשויות בית המעצר לבצע בדיקות רפואיות, וכן שיקבל תרופות.

 

מחמוד חסן נאג'י צלאח ת"ז851917732

נעצר ב-29.11.11. זו הארכת מעצר השלישית. המשטרה מבקשת 11 ימים נוספים.

העצור טוען שחוקרים אותו על מעשים שלא עשה.

השופט: יש לי הרגשה שאתה לא משתף פעולה. אילו שיתפת פעולה היית כבר בחוץ. (כנראה התכוון לומר שהיו מעבירים את התיק לתביעה).

העצור: אני עונה להם רגיל לגבי מה ששואלים אותי. אין לי מושג על מה חוקרים אותי.

השופט: שואלים אותך שאלות, ואתה לא דובר אמת. אתה יודע את זה.

העצור: אני עונה. לגבי הפרשה אין לי מושג על מה מדברים.

השופט + החוקר: הוא חתך את עצמו (בניסיון להתאבד). שלא יגיד שזו תוצאה מהחקירה... לעצור יש תחבושת על פרק היד. עכשיו שומרים עליו מקרוב כדי שהדבר לא יקרה שוב

סיכומו של השופט: לאור החומר החמור שהוגש לו, ובהתחשב בעובדה שזו ההארכה השלישית, הוא מאריך את המעצר ב-4 ימים.