על אזורי השליטה השונים בגדה ובעיותיהם
אנו ממקדים את תשומת לבנו במיוחד בשטח C ובמובלעות אזור B, שם נוצר חיכוך משולש בין הפלסטינים, הצבא הישראלי והמתנחלים. אנו מבקרים במחסומים ובכפרים פלסטיניים במרכז הגדה המערבית, בקהילות הרועים של בקעת הירדן הפלסטינית, במחסומים ובכפרים בדרום הר חברון ובערים מחולקות כמו חברון וירושלים רבתי.
מחסום קלנדיה
ככל שחולפות השנים
מצוות דיני הכיבוש
- כיבוש אינו ריבונות
- הכיבוש הוא זמני – על הכובש לשאוף לשים קץ לכיבוש
- הכובש הוא נאמן שחייב לנהל את הקרקע לטובת הנכבש
- הכובש אינו רשאי לקדם אינטרסים שאינם ביטחוניים או אינטרסים של אזרחיו שלו
- בהגדרה, כלל הכיבוש הוא; שלטון צבאי שבו לכובש אין ריבונות, והוא מטבעו לא דמוקרטי
- המשימות העיקריות של הכובש הן:
– השלטון הצבאי צריך להגן על האוכלוסייה המקומית
– לפי שלטון כזה, המשטרה כפופה לצבא
– אין להעביר אוכלוסייה מהמעצמה הכובשת לשטח הכבוש
ציפי עיינות: עלינו לראות את העוול שאנו גורמים, לא להישאר אדישים.
אזורי שליטה שהוקפאו בהסכמי אוסלו
העובדות: אמנות בינלאומיות בנוגע למלחמה וכיבוש
אמנות האג משנת 1899 ו-1907
אלה מכילים את הניסוחים הראשוניים הרשמיים של חוקים וניהול מלחמה ביבשה ובים. הם נועדו לתת הגדרה מדויקת של דיני המלחמה, תוך שאיפה לרכך את נזקי המלחמה ואת חומרת המלחמה ככל האפשר. מבחינה צבאית נועדו ההנחיות לשמש כללי התנהגות לצדדים הלוחמים ביחסיהם ההדדיים ולגבי האוכלוסייה המקומית. ישראל חתמה על אמנת האג משנת 1907 ב-14 באוגוסט 1978.
אמנת ז'נבה - 1949
אמנה זו עוסקת בזכויות אדם ב”מצב מלחמה”, תוך שימת דגש על חובתו של הכובש לספק לאוכלוסיה הכבושה זכויות אדם בסיסיות ולאפשר את חיי היומיום השגרתיים. הוא מפרט את הזכויות הבאות: הזכות לחיים; הזכות לחופש תנועה; הזכות לפרנסה; הזכות לדיור; הזכות להחזיק בנכס; הזכות להליך הוגן; הזכות לטיפול רפואי; הזכות לתכנון סביבתי; איסור על ענישה קולקטיבית; איסור גירוש תושבים מהשטח הכבוש; איסור התיישבות בכוח של אזרחי המדינה הכובשת בשטח כבוש; איסור ללחוץ על האוכלוסייה הכבושה לשתף פעולה עם המעצמות הכובשות.
אמנה זו נחשבת לחלק מהמשפט הבינלאומי המוסכם; עם זאת, ממשלות ישראל תמיד טענו שזה לא חל על פעולותיה של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים. הסיבה לכך היא שישראל רואה בגדה המערבית וברצועת עזה שטחים שנכבשו במחלוקת שנכבשו לפני 1967, ולכן לא יכולים להיחשב כשטחים שנכבשו על ידי ישראל. ובכל זאת, ישראל הצהירה שהיא מקבלת את “ההנחיות ההומניטריות” של האמנה. היא חתמה ב-6 ביולי 1951, אך לא עיגנה את האמנה בחוקיה ולא אישרה אותה באמצעות פסיקות של בית המשפט העליון בישראל.
אמנת רומא משנת 1998
אמנה זו הגדירה רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה; האיץ את הקמתו של בית משפט בינלאומי לשפוט פושעים שהואשמו בכל אחד מהפשעים הנ”ל. ישראל חתומה גם על אמנה זו, אך לא אשררה אותה, ולכן אינה לוקחת חלק בבית הדין הבינלאומי בהאג, הפעיל מאז 2002.
לאחר ההכרה בפלסטין כמדינת משקיפה באו”ם ב-5 בפברואר 2021, היא התקבלה כחברה בבית הדין הבינלאומי על פי אמנת רומא, ולפיכך בית משפט זה רשאי להגיב לעתירות העוסקות בגדה המערבית. , רצועת עזה ומזרח ירושלים. ההחלטה מסירה את החסמים המשפטיים שמנעו עד כה מבית המשפט לחקור עניינים בתחומים הנ”ל.
סעיפים המגדירים פשעי מלחמה לפי החוק הבינלאומי
– הפרת חוקי המלחמה – כגון הקמת מושבות
– פשעים נגד האנושות – מינהל מפלה רחב טווח של האוכלוסייה האזרחית הכבושה (אפרטהייד דה פקטו)
– פשעי לוחמה – ניהול מלחמה אסורה
– רצח עם
– אחריות אישית – במשפט הבינלאומי, הפשעים מיוחסים למי שביצע אותם, לא למדינה, לרוב לדרגי הפיקוד.
