הואיל והכרה בכבוד המובנה ובזכויות השוות והבלתי ניתנות לערעור של כל בני המשפחה האנושית היא הבסיס לחירות, צדק ושלום בעולם,
ואילו התעלמות וזלזול בזכויות אדם הביאו למעשים ברבריים שהכעיסו את מצפונם של האנושות, והופעתו של עולם שבו בני אדם ייהנו מחופש הדיבור והאמונה ומחופש מפחד ומחסור הוכרזה כעליון שאיפה של פשוטי העם,
…
העצרת הכללית, מכריזה על הכרזת זכויות האדם האוניברסלית הזו כסטנדרט הישג משותף לכל העמים ולכל העמים, עד שכל יחיד וכל איבר בחברה, תוך שמירה על הצהרה זו כל הזמן, ישאפו על ידי הוראה וחינוך לקדם כיבוד זכויות וחירויות אלה ובאמצעות צעדים מתקדמים, לאומיים ובינלאומיים, כדי להבטיח את ההכרה והשמירה האוניברסלית והיעילה שלהם, הן בקרב עמי המדינות החברות עצמם והן בקרב עמי הטריטוריות שבתחום שיפוטם.
במחסום בית פוריק, יצרן גבינות פלסטיני ניגש לחייל ומבקש לעבור עם הגבינות שלו, כי הן מתקלקלות בשמש. החייל אומר, “אתה לא יכול, לרכב שלך אין אישור כניסה לשכם”. הפלסטיני עונה: “הנה, רואה? יש לי רישיון ממשרד החקלאות שמותר לי לקבל דרכו גבינות. יש לי כבשים, אני מכין גבינה ומוכר ברמאללה, עבור מאפה כנאפה (מצביע על עשרות דליים מלאים בגבינה). איך אני נושא את כל זה לרמאללה עכשיו, על הגב?” החייל מצווה עליו “להיכנס לרכב, להסתובב, ואל תיתן לי לראות אותך כאן בלי אישור לרכב שלך!”
כעבור חצי שעה חזר הפלסטיני עם רכב מורשה לעבור עמוס בגבינות. החייל מחזיר את המכונית לאחור, שכן לרכב יש אישור מעבר אך אין אישור להעברת סחורה. רק הרכב השלישי מצליח לעבור.
שעה לאחר מכן, במחסום חווארה אנו רואים את האיש מעביר דלי גבינה ממכוניתו שלו לאחד אחר. מה קרה? במחסום היציאה משכם הוא נאלץ להעביר את הגבינות שלו למכונית שיש לה אישור יציאה משכם דרך מחסום חווארה. כעת עליו למצוא רכב מורשה לחצות מחסום זעאתרה ולהמשיך לרמאללה.
(מתוך MW Alerts, מרץ 2007)