מחסוםwatch הוא ארגון התמקד בהגבלות חופש התנועה של הפלסטינים על ידי צה”ל.
תוך כדי הפעילות במחסומים נוכחנו באמצעי נוסף שבו משתמש הצבא כדי להגביל באופן מוחלט את חופש התנועה של הפלסטינים – המעצרים והמאסרים.
כדי לראות מה קורה אחרי המעצר, הגענו בשנת 2006 לבתי המשפט הצבאיים. החוק הבינלאומי מכיר באפשרות שצבא כיבוש יקים בתי משפט ובתי סוהר כדי לשפוט את האוכלוסייה האזרחית באזורים הנמצאים תחת כיבוש צבאי, בתנאי שבתי משפט אלה נמצאים ופועלים בשטחים הכבושים. אבל בישראל נמצאים כמה מבתי המשפט ומתקני הכליאה בתוך שטח ישראל. בני המשפחה של העצורים ועורכי הדין תושבי השטחים זקוקים לאישורים מיוחדים, שלא תמיד אפשר לקבל אותם, כדי להיכנס לשטח ישראל. דיונים רבים נערכים ללא נוכחות בני המשפחה של חשודים ונאשמים ונפגעת זכותם, וזכות הציבור כולו, לקיום משפט פומבי.
בישראל קיימות שתי מערכות משפט נפרדות – אחת לישראלים ואחרת לפלסטינים בשטחי הכיבוש. החוק החל בשטחי הכיבוש מאפשר להחזיק פלסטיני 96 שעות (4 ימים) במעצר מבלי להביא אותו בפני שופט למה שנקרא ‘ביקורת שיפוטית’. ישראלי שנעצר – גם אם הוא תושב השטחים – צריך להיות מובא בפני שופט תוך 24 שעות (יממה) ממעצרו. שופט יכול להאריך את מעצרו של פלסטיני תושב שטחי הכיבוש עד 60 יום (ובאישור נוסף עד 90 יום) לפני הגשת כתב אישום נגדו. במקרה של עציר ישראלי, הארכת המעצר עד להגשת כתב אישום מוגבלת ל- 30 יום לכל היותר.
השופטים והתובעים במערכת המשפט הצבאי הם קציני צבא (חלקם במילואים) ולובשי מדים. קשה להאמין שקצין צבא (השופט) יכול להתייחס אל עציר פלסטיני ולשפוט את מעשיו באופן אובייקטיבי, כשמחוץ לבית המשפט הוא רואה בעצור את האויב.
קטינים פלסטיניים נעצרים לעתים קרובות בלילות מתוך בתיהם, נחקרים בלילות במשך שעות ארוכות על ידי חוקר שאינו בהכרח חוקר נוער מוסמך. הם אינם מלווים על ידי הורה, עו”ד, או עובד סוציאלי ומוחזקים לעתים קרובות בתאים יחד עם מבוגרים. קטינים ישראלים נחקרים בשעות היום, על ידי חוקר נוער מוסמך, ובנוכחות הורה, עו”ד או עובד סוציאלי. הם מוחזקים בתאים עם קטינים אחרים, מופרדים מעצירים בוגרים. המשך